קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על תחנת רכבת: ערעור של רכבת ישראל בע"מ - חברה ממשלתית (להלן: "הרכבת") - המפעילה בשטחה המוניציפאלי של עיריית קרית גת (להלן: "העירייה") תחנת רכבת לאיסוף נוסעים והורדתם - על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית קריית גת (להלן: "ועדת הערר") מיום 5.9.10, אשר דחתה ברובם הגדול, העררים שהגישה הרכבת על חיובה בארנונה כללית לשנים 2005-2008. עיקרי העובדות הדרושות לענין ביום 11.7.04 נחתם הסכם פשרה בין הרכבת לעירייה לשנים 1999-2004 (להלן: "הסכם הפשרה" (נספח ב' לערעור), בו יושבו המחלוקות באשר לחיובי הארנונה בשנים הנ"ל. כן נקבעו בהסכם זה השטחים, השימושים והסיווגים של הנכס לעתיד לבוא, כדלקמן: "כל עוד לא ישתנה המצב העובדתי ו/או יווצר שינוי חוקי המצדיק את שינוי החיוב, לא תחוייב הרכבת בגין שטחים נוספים מעבר לאלה שפורטו בהסכם ולא ישונו הסיווגים". ביום 9.10.05 הוצאה שומה מתוקנת לרכבת בגין השנים 1998- 2005 (נספח 9 לתגובת העירייה). הרכבת השיגה על שומה זו בפני העירייה, ולאחר שנדחתה- בפני ועדת הערר. במקביל, עתרה הרכבת לבית המשפט וטענה, בין היתר, להפרת הסכם הפשרה (עת"מ 237/06) . ביום 25.9.06 הגיעו הצדדים להסדר, לו ניתן תוקף של פסק-דין (נספח ג' לערעור) לפיו, הסכם הפשרה יהיה בתוקף עד ליום 16.10.05. הצדדים ינהלו משא ומתן לגבי גובה הארנונה שתחול החל מיום 17.10.05 ואילך. במידה ולא תהיה הסכמה בין הצדדים, תדון בנושא ועדת הערר, במסגרת הערר המונח בפניה ובערר נוסף שתגיש הרכבת. עוד הוסכם כי במסגרת הדיון בפני ועדת הערר לא תבוא טענה של הרכבת לקיומו של הסכם פשרה המחייב את העירייה, ככל שמדובר בחיוב מיום 17.10.05 ואילך. ביום 25.1.07 בוצעו מדידות חדשות בנכס (נספח 8 לתגובת העירייה). על בסיס מדידות אלה הוצאה ביום 8.5.07 שומה מתוקנת בגין התקופה שמיום 17.10.05 ועד 31.12.07 (נספח 10 לתגובת הרכבת), ובה הוגדלו השטחים בהשוואה לשומה מיום 9.10.05 (נספח 9 לתגובת העירייה). הרכבת השיגה שוב על השומה המתוקנת, לבקשת הצדדים אוחדו הליכי הערר, בגין החיוב החדש, עם הערר, שכבר היה מונח לפתחה של ועדת הערר. ביום 28.5.07, הגיעו הצדדים להסדר דיוני נוסף, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין במסגרת עת"מ 264/07 (נספח ד' לערעור), לפיו "כל עוד מנהלים הצדדים מו"מ וכל עוד מתנהלים הליכי השגה וערר (עד לקבלת החלטת ועדת הערר), רכבת ישראל תעביר לעירייה את סכומי הארנונה, בהתאם לנתוני השומה שהיו בתוקף ביום 1.10.05, עובר להודעת תיקון השומה מיום 9.10.05 ... לאחר קבלת החלטת ועדת הערר, עומדות לכל צד טענותיו". בכפוף לכך הוסכם, כי בגין התקופה שעד חודש דצמבר 2007 תשלם הרכבת לעירייה סכום של 262,595 ₪. ביום 9.5.10 ניתנה החלטת ועדת הערר בה נדחו מירב טענות הרכבת. על החלטה זו מוגש הערעור שבפני. עיקרי הערעור העירייה לא כיבדה את ההסכמות שבהסכם הפשרה והוסיפה על חיובי ארנונה לשנים 1998-2005 סך של כ-2.3 מליון ₪, תוך חיוב רטרואקטיבי ובכך ונפגע אינטרס ההסתמכות של הרכבת. חיוב ארנונה רטרואקטיבי ניתן להטיל במקרים חריגים ומיוחדים ובאישור היועץ המשפטי של העירייה, אישור שלא הוצג. בנוסף, אין להטיל על הרכבת ארנונה בגין שטחים ציבוריים, המצויים מחוץ לגדר ולכניסה המאובטחת של תחנת הרכבת ומשמשים את הציבור הרחב ללא תשלום והרכבת אינה אחראית להפעלתם, אלא העיריה היא שאחראית להסדר התנועה והחניה במקום. אין להטיל ארנונה בגין השטחים המהווים "רחוב" ובכלל זה שטח הסככות, הרציפים, המתקנים והמעברים המצויים בתחום 15 מ' ממסילת הברזל החוסים תחת סעיף 2(1) ו-2(2) לפקודת מסילות הברזל. מה גם, שעל פי פקודת מסילות הברזל, אלה מתקנים הקשורים למסילה נוכח תכליתם. גם החניון הינו בגדר "רחוב", משהרכבת אינה "הנהנה העיקרי" ואינה מפיקה ממנו רווח כלכלי והציבור המשתמש בו הינו רחב ובלתי מסויים. החיוב בגין "משרדים, שירותים ומסחר", הינו בניגוד לשומה קודמת ובניגוד לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז- 2007. אין גם לחייב הרכבת בריבית והפרשי הצמדה מאחר והטעות רובצת לפתחו של מנהל הארנונה אפילו מדובר בתיקון טעות. אין לחייב בריבית רטרואקטיבית מקום בו לא הוכח כי היתה דרישת בתשלום שלא שולמה במועד. בנוסף, החיוב בריבית והצמדה מנוגד להוראות חוק הרשויות המקומיות. תגובת העירייה הרכבת מתנהגת בחוסר תום לב ואינה חדלה להטריד ערכאות שיפוטיות בהקשר לאותן הסוגיות אשר כבר הוכרעו כנגדה בשורה ארוכה של פסקי דין. לגופו של עניין, אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי משהוסכם בין הצדדים ביום 25.9.06 כי החל מיום 17.10.05 הסכם הפשרה אינו בתוקף והעירייה רשאית לחייב את הרכבת לפי המצב בפועל. אין המדובר בחיוב רטרואקטיבי, משום שעל פי הנחיית ביהמ"ש היה על ועדת הערר לקבוע את חיובי הארנונה לתקופה החל מיום 17.10.05, כפי שנעשה. טענת הרכבת כי כל מתחם תחנת הרכבת - על מבניה ומתקניה, הינו בגדר "מסילת ברזל" ועל כן פטור מתשלום - חסרת בסיס. מדובר במבנים הטפלים למסילת הברזל, כגון משרדים, סככות, מחסנים ועוד, שאינם חלק ממסילת הברזל ואינם קרובים אליה פיזית. באופן דומה, מתקני הרכבת אינם עונים על הגדרת "דרך" או "מתקני דרך", אשר הינם חלק מהגדרת "רחוב", ומזכים בפטור מארנונה. גם שטחי החניה ודרכי הגישה לרכבת משמשים ומשרתים באופן מובהק את הרכבת ונוסעיה ולא "ציבור רחב ובלתי מסוים", ואינם בגדר "רחוב". ועדת הערר נתנה החלטתה לאחר שבחנה הדברים בסיור שערכה במקום והחלטתה ניתנה לאחר בחינת מכלול השיקולים וטיעוני ונימוקי הרכבת בכלל זה ולא נפל פגם בהחלטתה. סיווג מבני תחנת הרכבת הינו "משרדים, שירותים ומסחר" נוכח השימוש הנעשה בהם למתן שירותי תחבורה לנוסעים. על פי צו הארנונה לשנת 2007 (נספח 20 לתגובת העירייה) - ובדומה להגדרה המצויה בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התש"ס- 2000 - כולל הסיווג האמור גם תחנת אוטובוס הדומה במהותה לתחנת רכבת. על כן, אין מקום לפנות לסיווג השיורי של "נכס אחר", משהרכבת לא הציגה ראיות לשימוש נפרד הנעשה בחלקים של המתחם, על כן אין מקום לטענה זו. הודעת חיוב חדשה נשלחה ביחס לשטח המצוי בצידה המזרחי של התחנה, אשר נכלל לראשונה בשומה מיום 8.5.07 ולא הובא לידיעת העיריה אלא במדידות שבוצעו מאוחר יותר. דיון המחלוקת רבת השנים שבין הרכבת לבית הרשויות השונות ביחס לגובה הארנונה או ההיטלים למיניהם מגיעה שוב לפתחו של בית המשפט ולא בפעם הראשונה. הרכבת, המחזיקה בשטח נרחב המשמש כתחנת הרכבת בקרית גת, חולקת על חיובי הארנונה בהם חויבה לשנים 2005 ועד 2008. בבסיס המחלוקת מצויה פרשנות המונח "רחוב", אשר בהתאימו לשטח מסוים יביא לכך שהמחזיק באותו שטח יהא פטור מתשלום ארנונה. על כן, שבה הרכבת וטוענת - בניגוד לעמדת המשיב - כי שטחי תחנת הרכבת עונים על הגדרת המונח "רחוב", ופטורים מחיוב ארנונה. כבר עתה אציין כי טענת הרכבת לפיה שטח התחנה כולו חוסה תחת הגדרת "רחוב" ולכן יש לפטור אותו מארנונה, הינה טענה גורפת שאין לה אחיזה במציאות. המציאות מעידה כי לרכבת תחנות רבות בפריסה ארצית, ובכולן היא משלמת ארנונה המשתנה בהתאם להגדרת הנכסים ושטחם. הרכבת אינה בגדר "מדינה" או מוגדרת כגוף של המדינה, ועל כן אין מקום להעניק לה פטור גורף או פריבילגיות שאינה זכאית להן וחבל שהרכבת שבה ומטרידה הערכאות השונות לגבי אותם חיובי ארנונה או היטלים שהוכרעו זה מכבר, לפחות לגבי אותם פרמטרים -בהם ההכרעה היא אחידה בכל הערכאות, לרבות בית המשפט העליון. ומכאן לגופם של דברים. סוגית החיוב הרטרואקטיבי יש לדחות על הסף את טענת החיוב הרטרואקטיבי נוכח הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים. בהסדר הפשרה - (עת"מ 237/06), , שניתן לו תוקף של פסק דין - הוסכם כי עד ליום 16.10.05, הוא מועד משלוח השומה המתוקנת, שולמו מלוא חיובי הארנונה המגיעים לעירייה עד מועד זה. חיובי הארנונה בגין התקופה שמיום 17.10.05 ואילך כפופים למשא ומתן בין הצדדים, וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה יועבר הנושא להכרעת ועדת הערר. הצדדים לא הגיעו להסדר, על כן הוצאה שומה מתוקנת ביום 8.5.07, שכותרתה "תיקון שומת ארנונה לתקופה 17/10/2005 - 31/12/2007 בגין הנכס המוחזק על ידכם ברח' חשון 7 בקרית גת" (נספח 10 לתגובת העירייה). החיוב האמור אינו רטרואקטיבי, מקום בו הצדדים הסכימו במסגרת הסכם הפשרה מיום 25.9.06, כי ההסדר אליו הגיעו בעבר יהיה בתוקף רק עד יום 16.10.05. הצדדים פעלו על פי ההסכם ניהלו מו"מ, באשר לחיובי ארנונה החל מיום 17.10.05, ואף הגיעו להסדר דיוני נוסף ביום 28.5.07 בו הסדירו את תשלומי הארנונה עד מתן החלטת ועדת הערר בהשגותיה של הרכבת. גם ההפניה לחוזר מנכ"ל משרד הפנים אינה רלוונטית שכן עניינה חיובי ארנונה על נכסי מדינה שלא כדין. האם אכן השטחים שבמחלוקת רחוב הם: בצו הארנונה של עירית קרית גת לשנת 2007 (להלן: "צו הארנונה"; נספח 20 לתגובת העירייה), אין הגדרה של "רחוב" ואף אין בו הפניה להגדרה המצויה בחקיקה אחרת. הגדרה של "רחוב" מצויה בסעיף 269 לפקודת העיריות ובסעיף 1 לפקודת הפרשנות. הגדרת ה"רחוב" עלתה רק לאחרונה בעע"מ 8286/07 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית הרצליה, מיום 14.3.11 (להלן: "פס"ד רכבת ישראל"), שם בחן כב' השופט הנדל את ההגדרות של "רחוב" בפקודת הפרשנות ובפקודת העיריות, וקבע כי "... בבחירה שבין אימוץ הגדרת "רחוב" הכללית שבפקודת הפרשנות לבדה, לבין השימוש בסעיף 269 לפקודת העיריות ככלי עזר פרשני, נראה בבירור ששיקולי תכלית ומטרה במלאכת הפרשנות תומכים יותר בפניה להגדרה המצויה בפקודת העיריות. אף ניתן לומר כי הואיל ופקודת הפרשנות כוללת את המילה "לרבות", אין סתירה בשימוש משולב בינה ובין סעיף 269 לפקודת העיריות, המוסיפה בין היתר את מסילת הברזל למונח "רחוב"" (ס' 7 לפסה"ד). בפסק הדין הנ"ל נדונה פרשנות המונח "רחוב" בהקשר של חיוב שטחי תחנת הרכבת בהיטלי פיתוח, ולמרות שבעניינו מדובר בחיוב ארנונה ולא בהיטלי פיתוח, נקבע כי מבחינת ההגדרות של המונח רחוב, אין משמעות אם מדובר בהיטל פיתוח או בארנונה: "... פקודת העיריות הגדירה "רחוב" רק לענין מתן פטור מארנונה, אולם לאור הצורך בהרמוניה חקיקתית כמתואר לעיל, אך טבעי הוא לדרוש עקביות בהגדרת המונח "רחוב". כאן, המדובר לא רק בשיוויון בין תחנה ותחנה, אלא אף לשיוויון בין הגדרת המונח "רחוב" לצרכי חיוב בארנונה הנגבית על ידי רשות מקומית, לבין הגדרת המונח "רחוב" לשם הטלת היטלי פיתוח" (ס' 6 לפסה"ד). נוכח האמור, הפרשנות שניתנה בפס"ד זה למונח "רחוב" לענין היטלי פיתוח תואמת הענין הנדון בפני בקשר לחיוב ארנונה. סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר ה"נכסים" החייבים בתשלום ארנונה והם: "בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוב;". ובהמשך: " "רחוב"- לרבות כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר כיוצא באלה, וכן דרך כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, שבה עובר הכביש... וכן מסילת ברזל כמשמעותה בסעיף 2 רישה ופסקאות (1) ו-(2) לפקודת מסילות הברזל [נוסח חדש] תשל"ב- 1972, וכן מתקנים לצורך מסילת הברזל או בקשר אליה, המהווים חלק בלתי נפרד ממנה; ". בהתאם לאמור אבחן את השטחים השונים בגינם חויבה הרכבת בארנונה, על פי קביעת ועדת הערר. מסילות הברזל והשטחים הצמודים להן כאמור, מפנה סעיף 269 לפקודת העיריות, להגדרת "מסילת ברזל", לסעיף 2 רישא וס"ק (1) ו-(2) לפקודת מסילות הברזל שם נקבע: "מסילת ברזל האמורה בפקודה זו, לרבות כל חלק ממנה שבבניה וכל הרחבה עתידה, ולרבות - (1) מקרקעין שבתוך גדרות או סימנים אחרים המציינים את גבול המקרקעין השייכים למסילה, ובאין גדרות או סימנים אחרים- המקרקעין שבתוך תחום של חמישה עשר מטרים מציר המסילה; ואם היתה המסילה על גבי סוללה או בתוך מחפורת או בתוך מנהרה- המקרקעין שבתוך תחום של חמישה מטרים לפחות משני צדי תחתית הסוללה או ראש המחפורת או המנהרה או שבתוך תחום של חמישה עשר מטרים מציר המסילה, הכל לפי המרוחק יותר; (2) קווי פסים, שלוחות והסתעפויות שמשתמשים בהם לצורך מסילה או בקשר אליה; ... ". אין מחלוקת כי מסילת הברזל, כהגדרתה בפקודת מסילת הברזל, אינה חבה בארנונה משנכללת היא בהגדרות רחוב. כך גם נקבע בעע"מ 4612/06 עיריית לוד נ' רכבת ישראל בע"מ, מיום 24.7.07, על ידי כב' השופט פוגלמן: "להשקפתנו, חלקים מן המקרקעין בהם מונחות מסילות ברזל המשמשות לתנועת רכבות נוסעים ומשאות הם בבחינת "רחוב" ואינם בבחינת "דרך מעבר שאינה ציבורית", ולכן פטורה רכבת ישראל מתשלום היטלי הפיתוח בגינם. חלקים אלה של המקרקעין, מבחינת תיאורם, הינם בבחינת "רחוב" כאמור בסעיף 269 לפקודה (המפנה, כאמור, להגדרה שבפקודת מסילות הברזל, שצוטטה לעיל). הגדרת חלקים אלו של המקרקעין כ"רחוב" עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה עליה עמדנו. מסילות אלו משמשות לשימוש ציבורי מובהק- תנועת רכבות נוסעים ומשאות..." (ס' 18 לפסה"ד). ואכן העירייה לא חייבה בארנונה בגין מסילת הברזל. סעיף 269 לפקודת העיריות החריג את סעיף 2(3) לפקודת מסילות הברזל מהגדרת "רחוב" ולא בכדי, משסעיף 2(3) לפקודת מסילות הברזל, כולל בחובו גם: " (3) תחנות, משרדים, מיגשות, בתי מלאכה, סדנאות, מכונות וציוד קבועים ושאר מיתקנים שהוקמו לצורך מסילה או בקשר אליה;". החרגה זו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, שכן אין דין מסילת הברזל המשמשת לתחבורה - כמו גם השימוש הנעשה בתחבורה הציבורית בכבישי הארץ - לבין משרדים ומבנים המשמשים לצרכי הרכבת, כמו לדוגמא המשרד למכירת כרטיסים. לא ניתן לקבל עמדת הרכבת לפיה דין אחד למסילות הברזל ולמשרדים המצויים בתחום התחנה. כך גם נפסק בעע"מ 8286/07 רכבת ישראל נ' עיריית הרצליה הנ"ל, שם הועלתה אותה הטענה הנדונה כאן, ונפסק כי "סיווג כלל המבנה- לרבות משרדים, קופת כרטיסים וחדרי שירותים- כ"מיתקנים לצורך מסילת הברזל או בקשר אליה" הינו מרחיק לכת" (ס' 8ג לפסה"ד). המחוקק בחר במודע לא ליתן הפטור מארנונה למבנים, משרדים וכיוצ"ב שבשימוש רכבת ישראל, ומשעסקינן בחוק ספציפי הנוגע לתשלום הארנונה גובר הוא על ההוראות שבפקודת מסילת ברזל. הרציפים ועדת הערר חייבה הרכבת בארנונה בגין הרציפים ללא הסבר. העירייה סבורה כי שטח הרציפים העונה להגדרת "מסילת ברזל" הוא אותו שטח שבתוך הקו הצהוב המגביל את מעבר הנוסעים עד לאחר עצירת הרכבת בתחנה. יש לקבל הטענה לפיה לפחות חלק מהרציפים מהווה מתקנים לצורך מסילת ברזל המהווים חלק בלתי נפרד ממסילת הברזל ולכן עונה על הגדרת "רחוב", שכן לא ניתן לעשות שימוש מעשי ברכבת מבלי לאפשר שוליים כמרחב בטחון. סעיף 2(1) לפקודת מסילות הברזל, מציב גבול של 15 מ' ממסילת הברזל במקום בו אין תיחום של שטח מסילת הברזל בגדרות או בסימנים ברורים אחרים- אין זה המצב שכאן, כקביעת ועדת הערר והרכבת לא הביאה ראיות למצב עובדתי אחר. גם העירייה מסכימה, כאמור, כי חלק מהרציפים שלאורך מסילת הברזל, צריך להיות פטור מארנונה משהוא חלק בלתי נפרד ממסילת הברזל. משלא הובאו בפניי נתונים אחרים - כשהנטל על הרכבת - מקובלת עליי גישת העירייה , לפיה תחום הקו הצהוב ברציף הינו בלתי נפרד ממסילת הברזל ופטור מארנונה. התוצאה היא שיש לפטור את הרכבת מארנונה בגין השטחים התוחמים את שטח הרציף בצבע צהוב ומהווים למעשה קו בטיחות לנוסעי הרכבת, המצוי בצמוד למסילה ואסור למעבר. למען הסר ספק, רק אותו שטח התחום בצהוב, הסמוך למסילה, פטור מארנונה, מעבר לשטח זה כלל הצריפים אינם בגדר רחוב ואינם פטורים מארנונה. החניון בפס"ד רכבת ישראל הנ"ל, עמד כב' השופט הנדל על הקושי שעולה מהגדרת שטח החניון והתשתית העובדתית המוצקה שיש להניח לשם קביעה כי החניון עונה על הגדרת "רחוב". תשתית זו לא הונחה בפני. נהפוך הוא, ועדת הערר בחנה טענה זו עובדתית משיצאה לשטח והגיעה למסקנה כי אין מדובר ברחוב אלא בחניון לטובת באי הרכבת. הרכבת לא הוכיחה טענתה כי ציבור המשתמשים הוא בלתי מסוים, להבדיל מציבור נוסעיה רובו ככולו. משכך, הנהנית העיקרית מהחניון היא הרכבת, אשר מעמידה החניון לרשות הנוסעים כחלק מהשירות המוענק על ידה. אף שהרכבת אינה גובה תשלום בעבור החניה בחניון, עדיין יש ביכולתה להגביל השימוש בחניה על ידי סגירת הכניסה לחניון, משהחניון מתוחם בשערים, כפי שניתן לראות בתמונה שצורפה על ידי העירייה (ע' 2 לתגובת העירייה לבקשת הרכבת לצירוף אסמכתא משפטית מיום 24.3.11). התוצאה היא שחניון תחנת הרכבת בקרית גת אינו עונה על הגדרת "רחוב" ואינו פטור מחיוב בארנונה. שינוי הסיווגים של המבנים בשטח הרכבת על פי השומה המתוקנת מיום 8.5.07, סווגו כל שטחיה של הרכבת (למעט השטחים שהוגדרו כפטורים מארנונה) תחת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר", אשר מוגדרים בסעיף 2.2 לצו הארנונה כדלקמן: "משרדים, שירותים ומסחר (לרבות מתקני חשמל, תחנות אוטובוס, מסעדות, בתי קולנוע, תחנות דלק, חנויות, רשתות שיווק, דוכנים, מרכולים ובתי מרקחת, ולמעט בנקים וחברות ביטוח)", וזאת בניגוד לשומה שהוצאה לה ביום 9.10.05. כאמור טוענת הרכבת כי שינוי הסיווג האמור, הינו בניגוד להוראות הדין ואינו מתאים לשימוש הנעשה בשטחים השונים של תחנת הרכבת בקרית גת. ועדת הערר קבעה כי יש להותיר סיווגם של השטחים הבנויים על כנו, בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר", משום שסיווג זה נועד לתכלית פונקציונלית וארגונית אחת ולכן אין לפצלו. בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות) תשס"ז- 2007 נקבע כי: " 5. (א) מועצה לא תשנה בשנת כספים מסוימת סוג, סיווג או תת-סיווג של נכס, באופן המשפיע על סכום הארנונה שרשאית הרשות המקומית להטיל לפי תקנות אלה, ולפי החוק, ואולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בו". הוראה זו הופיעה באותה הלשון גם בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות), תש"ס- 2000. הוראה זו פורשה בפסיקה כהוראה האוסרת להעלות את שיעור הארנונה אך אין בה כדי להנציח טעויות אלא מתן אפשרות של התאמת הארנונה לסיווג המופיע בצו, כל עוד לא חל שינוי הסיווג בצו. כך, בעע"מ 104/03 קפלן נ' עיריית רמת גן, פ"ד נח(3) 769, שעסק בשינוי חיוב בארנונה עקב מדידות מחדש נפסק על ידי כב' השופט אור, כי "תכליתה של תקנה 4(א) אינה למנוע הטלת ארנונת אמת על פי צו הארנונה כפי שהיה בתוקף גם שנה קודם לכן. אין תכליתה לשמר טעויות, אם היו כאלה, במדידת שטחי דירות או לקבוע חיובי ארנונה מוטעים בשיעור פחות מן המגיע על פי צו ארנונה תקף ומחייב. צודקת המשיבה בעמדתה שעל פיה לא שינוי של הסוג או הסיווג או תת הסיווג נעשה על ידיה בשנת 2000- שהרי השינוי שבתקנה 4(א) מתייחס לשינוי בצו הארנונה- אלא התאמה של חיוב הארנונה לסיווג המתאים בצו הארנונה, אשר בו לא חל כל שינוי. אין זה מתקבל על הדעת שטעות או מחדל יונצחו עקב דיני ההקפאה של הארנונה... תוצאה כזו גורמת גם לחוסר שוויון בין מי שמשלמים ארנונת אמת לבין מי שמשלמים ארנונה בשיעור מופחת רק בשל טעות או מחדל בעבר". במקרה דנן, אין מדובר בשינוי סיווג אסור, משלא הובאה בפני הוכחה לכך שבצו הארנונה הנדון היו סיווגים השונים מאלה שהיו בצו הארנונה הקודם. העיריה תיקנה את חיוביה של הרכבת על פי המדידות החדשות שבוצעו והחילה את הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" על כלל נכסיה המובנים. בנוסף, טוענת הרכבת כי יש לשום הארנונה על פי סיווג "נכסים אחרים". תחנת הרכבת כולה על מתקניה ושטחיה אינה נכללת בסיווג הכללי "נכסים אחרים", מקום בו ניתן להתאים הסיווג לשימוש הנעשה בפועל בשטחי תחנת הרכבת. מבני התחנה כולם משמשים לתכלית אחת ועיקרית- אספקת שירותי תחבורה בתשלום, ולא הוכח אחרת, על כן גם הטענה בדבר הסיווג - נדחית. סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו. הרכבת פטורה מחיוב ארנונה בגין שטחי הרציפים אשר בתוך הקו הצהוב המסומן משני צידי מסילת הברזל וסמוך למסילה. משהתקבל רק חלק מזערי מערעורה של הרכבת, אני מחייבת הרכבת בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום של 22,000 ₪ להיום. הערבון שהופקד יועבר לעיריה על חשבון ההוצאות. רכבתארנונה