קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אשרת שהיה עקב חיים משותפים עם ישראלי: הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה כנגד החלטת המשיב שניתנה ביום 2.12.10 ולפיה נדחתה בקשת העותרים להסדרת מעמדה של העותרת 3 (להלן: "העותרת") מכוח נוהל חיים משותפים עם אזרח ישראלי, לאחר שנמצא כי אין מדובר בקשר כן ואמיתי בין העותרים ונקבע כי על העותרת לעזוב את הארץ באופן מיידי. העותרת הינה אזרחית פיליפינית, נוצריה, רווקה, אשר נכנסה לישראל באשרת עבודה בתחום הסיעוד בשנת 2003 ונמצאת בישראל מאז, למעט יציאה אחת מישראל בשנת 2006. העותר הינו אזרח ישראלי. העותרים טוענים כי נפגשו בשנת 2006, אך היכרותם הייתה שטחית במועד זה והעותר חי באותו זמן בזוגיות עם אזרחית פיליפינית אחרת בשם ג'יזל. קשר זה הסתיים בחודש מאי 2009 והודעה על כך נמסרה למשרדי המשיב בחדרה. בשנת 2008 נפגשו העותרים למפגש אינטימי חד פעמי, בעוד העותר נמצא בקשר זוגי עם ג'יזל, וכתוצאה ממפגש זה נולדה בתם של העותרים, העותרת 2 (להלן: "הקטינה"), ביום 26.1.2009. לאחר היוולדה של הקטינה, בשל מצב כלכלי קשה של העותרים, נאלצו העותרים להפרד מבתם בהיותה בת חודשיים והיא נשלחה ביום 22.3.09 לפיליפינים להתגורר עם סבתה, תוך שהעותרת ממשיכה לעבוד ולשלוח כספים למזונותיה ומדורה. העותרים טוענים כי המשיב סירב לרשום את הקטינה כבתו של העותר על אף הצהרתו של העותר כי כך הוא. כאמור, רק בחודש מאי 2009 בא קשר הזוגיות של העותר עם הגב' ג'יזל לסיום מוחלט והתחיל קשר משפחתי קרוב של העותרים, לטענתם. העותרים הגישו בקשה להכרה בעותרת ולמתן אשרה לעותרת מכוח חיים משותפים עם העותר בחודש ספטמבר 2010. בחודש דצמבר 2010 נדחתה בקשתם והמשיב הורה לעותרת לעזוב את ישראל. העותרים טוענים כי הם בני זוג החיים ביחד החל מחודש יולי 2010, עת הפסיקה העותרת את עבודתה בסיעוד. לטענתם יש לאפשר לעותרת להשאר בישראל על מנת שהעותרים ימשיכו לחיות יחדיו בישראל, יחד עם בתם הקטינה, שבעניינה התנהל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, במסגרתו ניתן פסק דין לפיו העותר הינו אביה של הקטינה, שהינה גם בתה של העותרת. העותרים מבקשים להשלים את ההליך על פי נוהל חיים משותפים או נוהל ידועים בציבור בפני המשיב ומבקשים כי יערך להם שימוע ותינתן לעותרת אשרה. העותרים מבקשים להמשיך ולחיות את חייהם כבני זוג ולקיים את זכותם לחיי משפחה עם בתם. נטען כי העותרים פעלו על פי הוראות המשיב לקבלת אשרה עבור העותרת, אך ללא הועיל. עוד נטען כי המשיב דחה בקשתם של העותרים ללא תימוכין. העותרים טוענים כי הם חיים יחדיו ופעלו נמרצות להוכחת אבהותו של העותר על הקטינה והבאתה ארצה. נטען כי העותרים חיים חיי משפחה אמיתיים וכנים תחת תנאים קשים של ניהול קשר עם הבת באמצעות האינטרנט. נטען כי הקטינה לא חיה עם הוריה מאז היותה תינוקת בת חודשיים וכי ההתנתקות ממנה נכפתה על העותרים, אשר פעלו ופועלים להבאת בתם לישראל בהליך משפטי. עתה משהוכחה אבהותו של העותר והוא מבקש להביא את בתו ארצה פועל המשיב לפרק את המשפחה של העותרים. עוד טוענים העותרים כי המשיב גיבש דעה מוקדמת על העותר בשל הקשר הקודם שלו עם גב' ג'יזל ולא בדק כלל את הקשר של העותרים. קביעתו כי לא יגרם לבני הזוג ולעותרים כמשפחה נזק מסילוקה של העותרת הינה קביעה אשר טעות ביסודה. העותרים טוענים כי בהעדר ראיות ממשיות לכך שמדובר בקשר פיקטיבי, אין המדינה רשאית להחיל את דרישת ההרחקה של העותרת מישראל באופן גורף. נטען כי הרחקת העותרת מישראל תגרום לעותרים, בנוסף לנזקים הכלכליים והכספיים, סבל רב ואולי אף בלתי הפיך ותגרום לבני הזוג ולבתם הקטינה קושי ומצוקה מיותרים. נטען כי המשיב פעל בחוסר סבירות ולא הביא בחשבון את זכויות היסוד של העותרים. העותרים טוענים כי אמנם נערך להם שימוע אך המסקנות שהוסקו לאחר שימוע זה, לפיהן מדובר בקשר פיקטיבי, אינן סבירות והמציאות מוכיחה אחרת. העותרים טוענים עוד כי הרחקתה של העותרת מהארץ לא רק שתקשה על העותרים לנהל חיי זוגיות ומשפחה ביחד עם הקטינה, אלא גם תקשה על המשיב לבחון את זוגיותם של העותרים ולבדוק את כנות הקשר ביניהם. המשיב טוען כי דין העתירה להדחות הן דחיה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים והן לגופם של דברים בהיות החלטת המשיב סבירה, ראויה, נכונה ותואמת את הנהלים. נטען כי ההחלטה ניתנה בהתאם לשיקול הדעת המסור למשיב, אינה חורגת ממתחם הסבירות ובוודאי לא באופן המצדיק את התערבותו של ביהמ"ש. המשיב טוען כי במסגרת בקשתם של העותרים למעמד על פי נוהל חיים משותפים ציינו העותרים כי הם בקשר זוגי החל משנת 2006. עם זאת, בשנת 2008 ביקש העותר ליתן מעמד, על פי נוהל חיים משותפים, לאישה אחרת, הגב' ג'יזל, גם היא אזרחית הפיליפינים (להלן: "הבקשה הראשונה"). בבקשתו הראשונה ציין העותר כי הוא וג'יזל בקשר כבר שלוש שנים, דהיינו, מ- 2005, שנה קודם להיכרותו עם העותרת. חרף החפיפה בזמנים, באף אחת מן הבקשות, לא זו הראשונה ולא זו נשוא עתירה זו, נדרש העותר לקשריו עם בת הזוג האחרת. כאז כן עתה, הצהיר העותר כי הוא מקיים קשר זוגי כן ואמיתי עם בת הזוג הפיליפינית. המשיב טוען עוד כי ביום 13.10.2010 נערך שימוע לעותרים בלשכת המשיב בחדרה. לאחר השימוע ולאור החומר הקיים בעניינם של העותרים הוחלט כי אין הוכחות לכנות הקשר. משכך נדחתה בקשתם של העותרים למתן מעמד לעותרת על פי נוהל חיים משותפים ונקבע כי על העותרת לצאת את הארץ. המשיב טוען כי דין העתירה להדחות על הסף בשל חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים של העותרים, אשר נמנעו מלפרט את מלוא המידע הנוגע לעניינם. נטען כי בעת שהעותר הגיש את בקשתו הראשונה למעמד של הגב' ג'יזל מכוח חיים משותפים הוא ניהל גם עם העותרת מערכת יחסים זוגית, אך לא הצהיר על כך בפני המשיב. נטען כי ידיו של העותר אינן נקיות ואין המקרה שבפנינו מציג תא משפחתי תקין ונורמטיבי עליו יש להגן. די בכך שהעותר ניהל מערכת יחסים כפולה בכדי להעיד כי אין המדובר בקשר כן ואמיתי. עוד טוען המשיב כי ביום 24.11.2010, לאחר שבקשתם של העותרים למתן מעמד על פי נוהל חיים משותפים נדחתה, נשלח ללשכת המשיב מכתב בשם העותרים מארגון משפחה חדשה ובו הוסבר כלאחר יד כי עת הגיש העותר את בקשתו הראשונה העותר ביקש "רק לסייע לגב' קורוטן (ג'יזל)" ולכן ניגש והצהיר כי הוא בן זוגה. המשיב טוען כי מרגע שדיווח העותר על סיום הקשר בינו לבין ג'יזל, שוהה ג'יזל באופן לא חוקי בארץ ולא ניתן לאתרה. המשיב טוען כי אין ליתן יד למצב בו אדם מגיש מספר בקשות למתן מעמד על פי נוהל חיים משותפים ללא בסיס לבקשתו זו. כן נטען כי לא יתכן כי אדם ינהל מערכת יחסים כפולה, עם שתי נשים במקביל וקשר מסוג זה יוגדר כקשר כן ואמיתי ובעל משמעות הראוי להגנה ומהווה טעם למתן מעמד בישראל. עוד טוען המשיב כי העותר הגיש בקשה בעניינה של העותרת בסמוך למועד בו סיימה את תקופת העסקתה המירבית בישראל, דבר המעלה תהיות נוספות באשר לכנות הקשר בין העותרים ואף באשר לתום ליבם של העותרים. המשיב טוען כי העותרים נמנעו מלציין מידע הנוגע לקשר עם הגב' ג'יזל וכן מידע הנוגע לקשר ביניהם במסגרת עתירתם והם מסתפקים בעתירתם בציון העובדה כי העותר חי בזוגיות עם הגב' ג'יזל ולא יותר מכך. נטען כי אין ולו אזכור אחד לכך שהעותר ניהל הליך בו ביקש ליתן מעמד לגב' ג'יזל על פי נוהל חיים משותפים או למרכזיותה של הגב' ג'יזל בחייו של העותר כפי שהיא באה לידי ביטוי במכתבי קרוביהם. נטען כי המנעות העותרים מלציין בפני בית המשפט הנכבד עובדות מהותיות אלו מהווה חוסר ניקיון כפיים שיש בו כדי להביא לדחיית העתירה. המשיב טוען עוד כי יש לדחות את העתירה גם לגופה מאחר שהחלטת המשיב הינה סבירה, מידתית, נכונה, ראויה ונטועה היטב במתחם הסבירות. נטען כי אין זה המקרה להתערבות בית המשפט בשיקול הדעת המסור לרשות המוסמכת. עוד נטען כי העותרים הגישו בקשה למתן מעמד על פי נוהל חיים משותפים במהלך חודש ספטמבר 2010 ובמהלך השימוע שנערך להם ביום 13.10.2010 ציינו העותרים כי דרכם לא נפרדה מרגע שהכירו במהלך שנת 2006 ועד אשר הגישו בקשה זו. עם זאת בכתב העתירה מתארים העותרים כי היכרותם הייתה שטחית בלבד ומפגשיהם היו מקריים בלבד וזאת בניגוד למתואר בשימוע. המשיב טוען כי בשימוע שנערך לו מאשר העותר כי ניהל מערכת יחסים כפולה עם העותרת וגב' ג'יזל במקביל. המשיב מציין כי העותר נמנע מלהביא מידע זה עת שהגיש בקשה לחיים משותפים עם הגב' ג'יזל, אולם מעבר לכך, מציין העותר כי בנות זוגו ידעו האחת על השניה, דבר שעומד בניגוד למה שאמרה העותרת בשימוע שנערך לה ובו ציינה כי אינה מכירה את הגב' ג'יזל. דברים אלה אינם תואמים את המתואר בעתירה. המשיב טוען גם כי הצהרתם בשימוע כי ניהלו מערכת יחסים החל משנת 2006 אינה נתמכת בתצהירים שהגישו המצהירים מטעמם. המשיב טוען כי גם עולה מהשימוע כי העותרת ציינה כי יש להם מספר חברים משותפים כבני זוג אך העותר ציין כי אין להם כלל חברים משותפים. המשיב טוען כי מהאמור לעיל עולות תהיות רבות באשר להתנהלותם של העותרים והעותר בפרט וכן באשר לכנות הקשר ביניהם וטיבו. נטען כי באין קשר זוגי כן ואמיתי אין מקום להמשיך בהליך מכוח חיים משותפים ואין טעם ליתן לעותרת מעמד בישראל. העותרים טוענים בתגובה לטענות המשיב כי לא נוהלו שתי מערכות יחסים במקביל, אלא העותר ניהל מערכת יחסים עם הגב' ג'יזל עד מאי 2009, כאשר היה לו מפגש אינטימי עם העותרת, דבר שלא צריך היה לקרות אך קרה, בזמן העדרה של ג'יזל מהבית. מאז שהעותרת נכנסה להריון ולאחר הלידה, הקשר ביניהם התהדק ובמאי 2009 נפרד העותר מג'יזל ואף הודיע על כך למשיב. מאז הקשר בין העותרים התחזק והם עברו לגור ביחד והגישו בקשה להכרה בעותרת מכוח החיים המשותפים. העותרים טוענים כי הדברים שנכתבו במכתבה של עורכת הדין מארגון משפחה חדשה בנוגע לעובדה כי העותר ביקש לסייע לגב' ג'יזל אינם נכונים וכי העותר תיקן אותה ושלח מכתב תיקון מיד כאשר קרא את הדברים. העותר אף פנה אל המשיב בכתב וביקש לתקן את העובדות שנפלה בהן טעות בנוגע למערכות היחסים. העותרים טוענים כי מהשימוע עולה כי העותרים הם בני זוג לכל דבר ועניין ואין סיבה להפריד בין בני המשפחה. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה בכפוף למתן שהות לעותרת על מנת לאפשר לה להגיש בקשה מיוחדת לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. יש לקבל את טענת המשיב כי התנהלותו של העותר במהלך ניהול ההליכים בפני המשיב הייתה נגועה בחוסר ניקיון כפיים. העותר לא הצהיר בפני המשיב, כאשר ביקש להעניק לבת זוגתו הראשונה, ג'יזל, מעמד בישראל, כי הוא מנהל מערכת יחסים מקבילה עם העותרת. העותר הצהיר במסגרת ההליך שנוהל בפני המשיב בבקשתו הראשונה למעמד לגב' ג'יזל כי הוא מנהל מערכת יחסים זוגית כנה עם הגב' ג'יזל ולא ציין את העובדה כי הוא מנהל מערכת יחסים מקבילה עם העותרת. במסגרת השימוע שנערך לו בעניין הבקשה לקבלת מעמד לעותרת ציין העותר בפני המשיב כי גם כשהיה עם הגב' ג'יזל ניהל מערכת יחסים עם העותרת ולמעשה ניהל מערכות יחסים כפולות. כעת טוען העותר במסגרת עתירה זו כי אין מדובר במערכות יחסים כפולות, אלא במפגש אינטימי חד פעמי ומפגשים חברתיים נוספים עם העותרת במהלך ניהול מערכת היחסים עם הגב' ג'יזל. אדגיש כי אין זה מתפקידו או מסמכותו של המשיב להיות אוכף המוסר וטוהר חיי הזוגיות ולפקח על אמות המידה של ניהול קשרי הזוגיות של העותר. ענין זה הוא בין העותר לבין בנות הזוג עימן היה או שיש לו קשר. עם זאת, וכאשר פונה העותר לקבלת סעד, עליו לגלות את כל המידע הרלוונטי לבקשתו. אי גילוי הפרטים במלואם מהווה חוסר נקיון כפיים. הסתירות בין טענותיו השונות של העותר במהלך ניהול ההליכים בפני המשיב ובמהלך ניהול עתירה זו וכן הצהרותיו בפני המשיב על כנות מערכות היחסים שלו, הן עם הגב' ג'יזל והן עם העותרת, נגועות בחוסר ניקיון כפיים, שכן במהלך ניהול ההליך בעניין הסדרת המעמד עבור הגב' ג'יזל השמיט העותר פרטים בנוגע למערכת היחסים עם העותרת ובמהלך ניהול ההליך בעניינה של העותרת שינה העותר את גרסתו וטען טענות סותרות בפני הגורמים השונים. התנהגות זו מהווה חוסר ניקיון כפיים אשר די בה בכדי לדחות את העתירה על הסף. ראה: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2007). מעבר לזה, מאותם טעמים של סתירות בין טענותיו של העותר במהלך ניהול ההליכים השונים ולאור מכלול הראיות המנהליות אשר היו בפניו של המשיב בבואו להחליט בבקשת העותרים ליתן לעותרת מעמד מכוח חיים משותפים עם העותר, סבורני כי לא ניתן לקבוע כי החלטתו של המשיב, אשר לפיה הוא מפקפק בכנות הקשר בין העותרים, הינה בלתי סבירה, לאור הנסיבות המפורטות לעיל. כידוע, למשיב סמכות המעניקה לו שיקול דעת רחב ביותר לסרב לבקשות לרשיונות קבע ולאזרחות וכידוע, אין למבקש על פי חוק זכות קנויה לרכישת מעמד בישראל. מדיניותם רבת השנים של שרי הפנים, לפיה אין מוענקת לזרים אשרה לישיבת קבע או אזרחות, אלא במקרים חריגים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, עמדה פעמים רבות במבחנו של בית המשפט העליון. ראה: עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה נ' משרד הפנים, לא פורסם (2008); בג"צ 708/06 מרינה גורסקי נ' משרד הפנים, לא פורסם (2007); בג"צ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו(6), 289 (2006). שיקול דעתו של שר הפנים בנושא זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת. ראה: בג"צ 3403/97 אנקין ורה נ' משרד הפנים, פ"ד נ"א(4), 522 (1997); בג"צ 9211/04 צביון איבורה נ' משרד הפנים, לא פורסם (18.7.05). כן נקבע בפסיקה כי העיקרון המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות הינו כי לכל מדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה. ראה: בג"צ 4156/01 הנ"ל; בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כ"ז(1), 113 (1972). על כן, מתן מעמד של תושב קבע לזר הינו החריג ולא הכלל, במקרים בהם מתקיימים שיקולים מיוחדים, כולל שיקולים הומאניטאריים למיניהם, הנתונים לשיקול דעתו הרחב של שר הפנים. כלל ידוע הוא כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועי של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה: בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד מ"ה(3), 678 (1991); בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה, פ"ד מ"ח(4), 778 (1994); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם (15.4.07); בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם (19.7.07). לאור האמור לעיל, הנני סבור כי במקרה שלפני אין להתערב בהחלטת המשיב בעניינם של העותרים וזאת משום שלא ניתן לקבוע, בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, שהחלטת המשיב הינה החלטה בלתי סבירה במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בהחלטה. יחד עם זאת, לאור הנסיבות ומאחר שלעותרים נולדה בת שבמהלך ניהול עתירה זו הוכרזה כבתו הביולוגית של העותר, אשר ניתנה לה אזרחות ישראלית והעותר פועל על מנת להביא לישראל, וכן מאחר שהעותרים טוענים כי הם מנהלים תא משפחתי ומעוניינים לגדל את בתם הקטינה ביחד, יש מקום לבחינת עניינה של העותרת על ידי הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים לשם בחינת השיקול ההומניטארי של הגנה על התא המשפחתי. עובדת לידתה של הבת והכרה בה כבתו של העותר היא נתון כבד משקל שיש להביאו בחשבון בכל החלטה שתתקבל. שכן מדובר לא רק בעותרת אלא חשוב מכל, בחייה של הקטינה, אשר הינה בעלת אזרחות ישראלית. יש להגן על זכותה של הקטינה לחיי משפחה תקינים בתא משפחתי שלם, אם הדבר מתאפשר. זכות זו של הקטינה היא זכות יסוד בסיסית שיש להגן עליה ולהביאה בחשבון בכל החלטה שתתקבל. על כן אני קובע כי בנסיבות המקרה יש מקום שעניינה של העותרת יבחן על ידי הוועדה לעניינים הומניטאריים אצל המשיב ויש לאפשר לעותרים להגיש בקשה בעניין זה. לשם כך, וכדי לאפשר את בחינת ענינה של העותרת בשים לב למעמדה של הקטינה, יש להעניק לעותרת שהות של פרק זמן סביר על מנת שניתן יהיה לדון בבקשה שתוגש לוועדה הבינמשרדית משיקולים הומניטאריים. סיכום: אשר על כן, לאור כל המפורט לעיל, אני מורה כדלקמן: מהטעמים שפורטו, ומאחר והעותר פעל בחוסר נקיון כפיים, העתירה נדחית. עוד אני קובע כי בנסיבות המקרה, על פי העובדות כפי שהיו בפני המשיב בעת שדן בבקשת העותרים, החלטתו סבירה ואין מקום להתערב בה. עם זאת אני מורה כי תינתן לעותרים ארכה להגיש עד לא יאוחר מיום 3/7/11 בקשה לוועדה הבין משרדית לשקול את האפשרות ליתן לעותרת מעמד בישראל, וזאת מטעמים הומניטאריים, ובשים לב להיותה אימה של קטינה, אזרחית ישראלית וביתו של אזרח ישראלי. ככל שתוגש בקשה יהיה על הוועדה להביא במסגרת שיקוליה, בין היתר, את מעמדה של הקטינה ואת זכויותיה הבסיסיות להגנה ולשמירה על תא משפחתי. לא ינקטו הליכי הרחקה כנגד העותרת עד להשלמת הדיון בבקשה ומתן החלטה. ככל שתידחה בקשת העותרים בכל הנוגע להסדרת מעמדה של העותרת בישראל לא ינקטו הליכי הרחקה אלא לאחר חלוף 60 ימים ממועד שתימסר ההחלטה לעותרים. זאת כדי לאפשר לפנות בפרק זמן זה לבית משפט מוסמך. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםחיים משותפים