קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אשרת שהייה להורים של חייל: העתירה 1. העותרת 1, (להלן: "העותרת"), הינה אזרחית רוסיה, אמו של העותר 2, (להלן: "העותר"), שהינו אזרח ישראל מכוח חוק השבות. עיקר העתירה נעוץ בדרישתה של העותרת מרשויות המדינה להימנע מהרחקתה מישראל, שעה שבנה, העותר, עלה לישראל בהתאם לחוק השבות ונכון למועד הגשת העתירה הינו חייל המשרת שירות חובה בצה"ל. העותרת מבקשת להפעיל בעניינה את נוהל "הורה - חייל" (נוהל מס' 5.2.0036), המאפשר להעניק לעותרת אשרת שהייה זמנית בישראל מסוג א/5. בעתירה נטען כי העותרת הגיעה לישראל ביום 16.11.2008 באשרה מסוג ב/2, על-מנת לבקר את בנה החייל. עוד טרם הגעתה של העותרת לישראל, היא פנתה למשרד החוץ על-מנת להסדיר את עלייתה ארצה בהתאם לחוק השבות. העותרת נדרשה להמציא מסמכים הנוגעים לבקשתה, ואלה הומצאו על-ידה, ולאחר זאת הגיעה ארצה ביום 16.11.2008. עם הגעתה ארצה, המשיכה העותרת במאמציה לקבל מעמד של עולה, ובהתאם לכך פנתה, בתחילת שנת 2009, למשרד הפנים בפתח-תקווה, על-מנת להסדיר את מעמדה בישראל בהתאם לחוק השבות. אשרת השהייה של העותרת הוארכה, פעם אחר פעם, ולבסוף היא הופנתה על-ידי משרד הפנים אל המשיב 4 (לשכת הקשר נתיב) לצורך עריכת שימוע. העותרת טוענת כי עד למועד הגשת העתירה, טרם התקבלה תשובת לשכת הקשר נתיב לגבי בקשתה. ביום 09.05.2010 קיבלה העותרת הודעה ממשרד הפנים, לפיה בקשתה נסמכת על נתונים כוזבים, ולפיכך עליה לעזוב את ישראל לאלתר. לעותרת טענות כבדות משקל באשר להתנהלות הרשויות עמה, ובעיקר סירוב המשיב 4 לקבל מסמכים שונים המאששים את טענותיה בדבר היותה יהודיה, לרבות ניהול בית יהודי בכל תקופת שהותה בישראל. עוד נטען כי העותר למד בישיבה, וגם מכך מתעלמים הגורמים הנוגעים בדבר. ככל שהדבר נוגע לעותר, הרי שהוא הגיע ארצה ביום 02.09.2007 במסגרת עמותת סל"ע - עמותה לסיוע ועידוד עליית יהודי הגולה ארצה, וזאת על סמך אותן ראיות המעידות על יהדותה של העותרת. העותר קיבל, עם הגעתו ארצה, תעודת עולה מכוח חוק השבות, וביום 22.10.2008 התגייס לצה"ל וכיום הוא משרת ביחידה קרבית מובחרת, חטיבת הצנחנים. העותרת מציינת כי ביום 07.02.2010 היא עוכבה על-ידי יחידת האכיפה עו"ז והובלה למשרד הפנים בחולון, לשם עריכת שימוע. ביום 09.02.2010 פנו העותרים, בהתאם לנוהל "הורה-חייל", על-מנת להקנות לעותרת מעמד בישראל, כאשר לפי הטענה העותרת עומדת בדרישות הנוהל. בקשתה זו של העותרת נדחתה על-ידי משרד הפנים, ביום 09.05.2010, והיא נדרשה לעזוב מיידית את הארץ. החלטת משרד הפנים מבוססת על חוות-דעת מטעם לשכת הקשר נתיב, לפיה אין להעניק לעותרת מעמד בישראל, לאור העובדה כי מסרה נתונים כוזבים וצירפה מסמכים מזויפים, וזאת מבלי לפרט באילו מסמכים מדובר ומהם הנתונים הכוזבים. ביום 21.05.2010 הוגש ערעור על החלטת הסירוב, וביום 06.06.2010 נמסר לב"כ העותרת כי הערעור נדון על-ידי הגורמים המוסמכים ולא נמצא מקום לשנות את ההחלטה הקודמת, שניתנה בעניינה של העותרת. העתירה מכוונת כנגד החלטה זו, כאשר הטענה היא כי אותה החלטה אינה מנומקת כראוי, והיא נעדרת תשתית עובדתית מלאה לצורך קבלתה. עוד תוהה העותרת הכיצד ניתן לדחות את בקשתה, כאשר בנה קיבל אזרחות ישראלית בהתאם לחוק השבות, על סמך אותם נתונים ואותן ראיות שהוגשו על-ידה. ברשות העותרת מסמכים שונים המעידים על יהדותה, ובכלל זה מסמך מטעם הקהילה היהודית-דתית בעיר רוסטוב, תעודת הלידה של אם העותרת ומסמכים נוספים. העותרת מסכימה כי בנוהל "הורה-חייל" נאמר מפורשות כי ההסדר לא יחול על מי שכניסתו לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים, אך במקרה דנן אין כל נימוק ותשתית ראייתית ועובדתית, המעידים על כי כניסתה של העותרת לישראל נעשתה על סמך ידיעות או מסמכים מזויפים. לאור האמור, התבקש בית-המשפט לבטל את ההחלטות שניתנו בעניינה של העותרת, ולהורות למשרד הפנים להעניק לה מעמד ארעי בישראל מסוג א/5, נוכח עמידתה בכל הקריטריונים, בהתאם לנוהל "הורה-חייל". בנוסף, מבקשת העותרת להורות לרשויות לעיין מחדש בהחלטתם, ככל שהדבר נוגע לבקשתה של העותרת לקבל מעמד בישראל בהתאם לחוק השבות. בד בבד עם הגשת העתירה, ביקשה העותרת ליתן צו ביניים האוסר על הרחקתה מישראל עד לבירור העתירה, וזה ניתן, ביום 22.10.2010, ע"י כב' השופט קובי ורדי. תגובת משרד הפנים 2. בתגובה צוין כי העתירה תוקפת את החלטת משרד הפנים מיום 06.06.2010 לדחות את הערעור שהגישה העותרת על בקשתה לקבלת מעמד בישראל, בהתאם לנוהל "הורה-חייל". עוד נטען בתגובה כי דין העתירה להידחות, מאחר שבדיקת לשכת הקשר נתיב העלתה כי המסמכים אשר הציגה העותרת הם מזויפים, ובכך הודתה גם העותרת עצמה. העותרת הינה אמו של העותר, שהוא יליד 1989, אשר עלה ארצה ביום 02.09.2007, וקיבל מעמד של עולה ואזרחות ישראלית. העותרת עצמה נכנסה לישראל ביום 16.11.2008 באשרת תייר מסוג ב/2 כאשר האשרה הוארכה עד ליום 11.08.2009. במהלך שהותה בישראל, הגישה העותרת בקשה להכיר בה כעולה מכוח חוק השבות והיא הופנתה לבירור זכאותה אל לשכת הקשר נתיב. בדיקת לשכת הקשר העלתה כי המסמכים אותם הציגה העותרת הם מזויפים, וכך עלה גם משיחה עם מנהל מנהל רישום האוכלוסין ברוסיה, אשר התייחס לאישור בנוגע לשתי תעודות לידה, בציינו כי מדובר באישור מזויף, וכן הדבר לגבי תעודת פטירה של סבתה של העותרת. העותרת עצמה אישרה, בהיותה בלשכת הקשר, כי את המסמכים המוכיחים את דבר יהדותה של סבתה, היא רכשה מגורמים עלומים לאחר תשלום של 50 ו-100 רובל. ביום 13.05.2009, הודיעה לשכת הקשר למשרד הפנים כי העותרת אינה זכאית למעמד בישראל, כיוון שהציגה מסמכים מזויפים. כמו כן, מסרה לשכת הקשר כי גם העותר קיבל אשרת עלייה לישראל על סמך תיעוד מזויף, ועל כן יש לפעול לביטול אשרת העלייה וביטול אזרחותו, כדבר שהושג במרמה. בהתאם לממצאי לשכת הקשר, סורבה בקשתה של העותרת למעמד עולה והיא נדרשה לעזוב את הארץ מיידית, ועוד נמסר לה כי אין תחולה לנוהל "הורה-חייל", לגבי מי שמסר נתונים כוזבים. ביום 21.05.2010 הגישה העותרת ערעור על החלטת הסירוב, אך הערעור נדחה, לאור הנתונים שהיו בפני משרד הפנים, ותשובה ברוח זו נשלחה לב"כ העותרים. בתגובה הודגש כי העותרים אינם תוקפים את הנוהל כשלעצמו, אלא את ההחלטה המנהלית המבוססת על הוראות הנוהל. עוד צוין, כי בית-המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת גורמי המקצוע המוסמכים על-פי דין, אלא שתפקידו לבחון את ההחלטה בהתאם לכללי המשפט המנהלי. משלא נפל בהחלטה פגם מנהלי היורד לשורשו של עניין, הרי שאין מקום להתערב בה, ועל-כן דין העתירה להידחות. טיעוני הצדדים 3. עו"ד נטלי צרף-רביב, ב"כ העותרים, טענה כי העתירה נוגעת לשתי החלטות של משרד הפנים, האחת מיום 09.05.2010, שבה נמסר לעותרת כי בקשתה להחיל עליה נוהל "הורה-חייל" נדחתה, בשל העובדה כי נעשה שימוש במסמכים מזויפים, והשנייה מיום 06.06.2010, שבמסגרתה נדחה הערעור שהגישה העותרת. העותרת אינה מבקשת לדון בשאלת מעמדה בהתאם לחוק השבות, אלא שהיא מבקשת להחיל עליה את נוהל "הורה-חייל", החל על הורים שבנם משרת בצה"ל תקופה של 12 חודשים לפחות. לטענת ב"כ העותרים, לשכת הקשר סירבה לבחון את כל המסמכים אשר צורפו על-ידי העותרת, ומדובר בלמעלה מ-30 מסמכים, ובנוסף נטען כי העותרת שומרת על צביון ואורח חיים יהודי, הגם שבעלה אינו יהודי. למרות שלשכת הקשר הודיעה כי יש מקום לבחון את שאלת אזרחותו של העותר, לא נעשה דבר, ולאחר שחלפה תקופה של למעלה מ-3 שנים ממועד קבלת האזרחות, אין ניתן עוד לבטל את אזרחותו על-ידי שר הפנים. לפיכך, יש לראות את העותר כבעל אזרחות ישראלית לכל דבר ועניין, ומאחר שהינו חייל, הרי שיש להחיל עליו ועל העותרת את הנוהל "הורה-חייל". 4. עו"ד נורית טביב, ב"כ המשיבים, ציינה כי מוקד העניין הינו נוהל "הורה-חייל". נקודת המוצא הינה שבנה של העותרת הינו חייל, אך אין חולק כי נוהל זה אינו חל על מי שכניסתו לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים. במקרה דנן, נבחנה שאלת אמיתות המסמכים שהציגה העותרת, ובדיקת הגורם המוסמך (לשכת הקשר נתיב) העלתה שמסמכי העותרת מזויפים, וזאת גם בהסתמך על שיחה טלפונית שנערכה עם הגורם המוסמך ברוסיה. הדברים לא נעשו כלאחר יד, אלא על-ידי גורמים מקצועיים שזה תפקידם, ונמצא כי כל המסמכים מזויפים. העותרת עצמה הודתה כי רכשה את המסמכים בסכומי כסף שונים, דבר המעיד על חוסר אמינותם של המסמכים. כידוע הוא, כי לאזרח זר אין זכות קנויה לשהות בישראל, והאפשרות לקבל אשרת שהייה, הניתנת בהתאם לנוהל "הורה-חייל", הינה בגדר היוצא מן הכלל. לאחר שנמצא כי פנייתה של העותרת נעשתה על יסוד הצגת מסמכים מזויפים, ברור לכל כי העותרת אינה עומדת בתנאי הנוהל, ואין מקום לבחון את עניינה בהתאם לאמור בו. לגישת עו"ד טביב, החלטת משרד הפנים לא רק שהיא מצויה במתחם הסבירות, אלא שהיא ההחלטה הסבירה היחידה שניתן לקבל, בנסיבות העניין. עו"ד טביב גורסת כי אין כל רלוונטיות לשאלה מדוע לא בוטלה אזרחותו של העותר, והדיון צריך להתמקד בשאלת תחולתו של הנוהל "הורה-חייל". לפיכך, התבקשתי לדחות את העתירה. נוהל "הורה-חייל" ומשמעותו 5. נוהל מס' 5.2.0036 שעניינו "נוהל מתן מעמד להורים לחייל/ים" (להלן: "נוהל הורה-חייל" או "הנוהל") חל על הורים לחיילים שנקראו לשרת בצה"ל לתקופה של 18 חודשים ומעלה, אף אם שוחררו קודם לסיום התקופה, שלא עקב התנהגות שלילית מצידם. הרעיון שעומד מאחורי נוהל זה הינו לשמור על התא המשפחתי של אותם חיילים, תוך מתן אפשרות להורים, שהינם אזרחי מדינות זרות, לשהות במחיצת בנם או בתם המשרתים בצה"ל. התנאי המרכזי בנוהל הינו היותו של המזמין חייל בצה"ל, כאשר אזרחותו הישראלית ומעמדו אינם מוטלים בספק (סעיף ג.2 לנוהל). לאחר הגעת ההורה לארץ, ניתן להגיש בקשה לקבלת מעמד של תושב ארעי מסוג א/5 לתקופה של שנה, ובהמשך ניתן להאריך את תקופת השהייה, עד לקבלת תושבות קבע ואף קבלת אזרחות ישראלית. בסעיף ג.15 לנוהל נאמר כי הכל מותנה בכך כי "מרכז החיים של ההורה ושל החייל הם בישראל, ומוסיף להתקיים ביניהם קשר...". סעיף ג.16, הוא החשוב לענייננו, ובו נאמר כי "הסדר זה לא יחול על מי שכניסתו לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים". בהתייחס לסעיף זה (ג.16), נשאלת השאלה למי הכוונה במילים "כניסתו לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים", האם הכוונה לחייל המזמין, להורה המוזמן, או שמא לשניהם? לטעמי, הכוונה הינה לחייל המזמין ולא לגורמים אחרים, שכן אין כל היגיון בהחלת הסעיף על אחרים שהם בגדר מוזמנים להיכנס לישראל, כדי לשהות במחיצתו של בנם. משמעות הדבר היא, כי על-מנת למנוע את תחולתו של סעיף ג.16 יש להראות, גם אם בראיות מנהליות, כי כניסתו של החייל המזמין לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים. על רקע האמור לעיל, נשאלת השאלה מה המשמעות שיש לייחס לטענות המשיבים, המופנות כלפי העותרת, בהינתן העובדה כי בנה העותר זכה לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות וזומן לשירות חובה בצה"ל, אותו עשה בחטיבת הצנחנים. האם יש לקבוע, בשלב ראשון, כי כניסתו של העותר לישראל נעשתה על סמך נתונים ומסמכים כוזבים, או שמא ניתן להסתפק בקביעות שנעשו לגבי העותרת עצמה, בהתאם לבדיקות ולממצאי לשכת הקשר נתיב? לכך אדרש בהמשך, אך קודם לכן ראוי להתייחס במספר מילים לנושא ביטול אזרחות ישראלית, עד כמה שיש לכך נפקות לענייננו. ביטול אזרחות ישראלית 6. סעיף 11 לחוק האזרחות, התשי"ב - 1952 (להלן: "החוק"), קובע לאמור: "(א) שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, וטרם חלפו 3 שנים מיום שנרכשה האזרחות כאמור. (ב) בית המשפט לעניינים מנהליים... רשאי, לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם התקיים אחד מאלה: (1) האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים וחלפו לפחות 3 שנים מיום שנרכשה כאמור; ..." יצוין, כי עד לחודש אוגוסט 2008, מועד בו תוקן סעיף 11 לחוק, היה שר הפנים רשאי לבטל אזרחות ישראלית, אשר נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, ללא הגבלת זמן. לאחר התיקון, מוסמך שר הפנים לעשות כן בתוך תקופה של 3 שנים ממועד רכישת האזרחות, ולאחר מכן יש לפנות לבית-המשפט לעניינים מנהליים. בבג"צ 4082/04 שימנוביץ' נ' שר הפנים (לא פורסם, , ניתן ביום 30.05.2010), ציין כב' השופט גרוניס כי "הסמכות הנתונה לשר הפנים להורות על ביטול אזרחות שנרכשה על יסוד פרטים כוזבים, ככל סמכות מנהלית אחרת, צריכה להיות מופעלת בזהירות ובסבירות. הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב באופי ההחלטה בה עסקינן - שלילת אזרחות של אדם - ובהשפעותיה מרחיקות הלכת. הזכות לאזרחות הינה אחת מזכויות היסוד של הפרט. על כן, יש לנהוג זהירות בהחלטות הפוגעות בה או שוללות אותה, ולעשות כן לתכלית ראויה ובמידה הראויה בלבד". ככל שמדובר בשלילת אזרחות על יסוד החשש כי זו נרכשה תוך הצגת פרטים כוזבים, קובע כב' השופט גרוניס כי "נוכח ההשפעה המהותית של החלטה בדבר שלילת אזרחותו של אדם, קבע בית-משפט זה, כי יש לנקוט משנה זהירות טרם קבלתה ולבסס את ההחלטה על תשתית עובדתית מבוססת ומוצקה. על תשתית זו, כך נקבע, לעמוד ב'כלל הראיה המנהלית'. היינו, כי הראיות שעליהן התבססה ההחלטה הן מסוג הראיות שכל אדם סביר היה רואה בהן ערך הוכחתי". דיון והכרעה בעתירה 7. נקודת המוצא לדיון בעתירה הינה בנוהל "חייל-הורה", אשר נועד לאפשר לחיילים, אזרחי ישראל, להזמין את הוריהם הביולוגיים להימצא במחיצתם, על-מנת לקיים ולשמר את התא המשפחתי בתחומי המדינה. לטעמי, נוהל זה נועד, בין היתר, לחזק את החיילים המשרתים בצה"ל, שהוריהם שוהים מעבר לים. כאשר חייל עונה על התנאים הנדרשים בנוהל, אין כל משמעות וחשיבות למעמדם של ההורים, ושאלת זיקתם ליהדות אינה רלוונטית, כלל ועיקר. לפיכך, כך נראה, שאלת הכניסה לישראל על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים נוגעת, אך ורק, לחייל המזמין ולא להורה המוזמן. לפיכך, כל הדיון הנוגע להצגת מסמכים מזויפים על-ידי העותרת אינו מעלה ואינו מוריד, אלא שיש להתייחס למעמדו של העותר שהוא החייל המזמין, וזאת בלבד. העותר הינו יליד 26.08.1989 והוא עלה ארצה מרוסיה ביום 02.09.2007, ובו ביום ניתנה לו אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. הוא התגייס לצה"ל ביום 22.10.2008, וככל שעולה מהתיעוד המצוי בפניי, הוא שוחרר מהשירות, ככל הנראה, ביום 22.04.2011. אין חולק כי העותר שירת בצה"ל ביחידה מובחרת, חטיבת הצנחנים, ולא הועלתה כל טענה לגבי התנהגותו במהלך השירות, ויש להניח, אם כן, כי שירותו בצה"ל היה שירות מוצלח, ובתום שירות החובה הוא צורף, כך יש לשער, למערך המילואים. העותרת עצמה נכנסה לישראל ביום 16.11.2008, במהלך שירותו של העותר בצה"ל, והיא מבקשת להחיל עליה את הנוהל "חייל-הורה". אכן, לשכת הקשר נתיב מעלה ספקות גם לגבי מעמדו של העותר וזכאותו לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, שכן על-פי הטענה מדובר ברכישת המעמד על יסוד מסמכים ונתונים מזויפים, כדוגמת אלה אשר הומצאו על-ידי העותרת. ואולם, שר הפנים לא נקט בכל מהלך אשר נועד להביא לביטול אזרחותו של העותר, בהתאם לסעיף 11 לחוק, ומשחלפה תקופה של למעלה מ-3 שנים מאז הוענקה האזרחות, לא נעשתה פנייה אל בית-המשפט לעניינים מנהליים, על-מנת להביא לביטול האזרחות, בטענה כי זו נרכשה על יסוד פרטים כוזבים. בנסיבות אלה, אין כל משמעות לטיעונים שהועלו בעניינה של העותרת, כיוון שלא זה הנושא העומד לבחינה, אלא שאלת מעמדו של החייל המזמין, היינו האם כניסתו לישראל נעשתה על יסוד נתונים כוזבים ו/או מסמכים מזויפים. לפיכך, כל ההחלטות שניתנו בעניינה של העותרת, אין בהן כדי להעלות או להוריד, ככל שהדבר נוגע לעותר, וכל עוד לא ננקטו צעדים כלשהם לביטול אזרחותו, אין ניתן לקבוע כי כניסתו לישראל נעשתה שלא כדין. יצוין לעניין זה, כי לא הוצגו בפניי כל נתונים אודות התיעוד והנתונים, עליהם הסתמך העותר בבקשתו לעלות ארצה, ואינני יודע אם מדובר באותם מסמכים, או שמא מדובר בחומר נוסף או אחר. מכל מקום, אין בפניי תשתית ראייתית, העומדת בכלל הראיה המנהלית, אשר יכולה לבסס קביעה שיפוטית כי כניסתו של העותר לישראל נעשתה על יסוד נתונים כוזבים ו/או מסמכים מזויפים. בעת"מ (י-ם) 1768/09 מקסימובה ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם, , ניתן ביום 12.10.2010) נדונה השאלה אם ניתן להחיל על העותרת נוהל אחר של משרד הפנים, בעניין מתן מעמד להורה קשיש. אף כאן דובר במי שעלו מרוסיה וקיבלו אזרחות ישראלית, והם מבקשים להזמין את אמם הקשישה לשהות במחיצתם. משרד הפנים סירב לבקשה בטענה כי המסמכים המעידים על יהדותם של המזמינים, שעל בסיסם הוענקה להם אזרחות ישראלית, התבררו כמזויפים, ועל-כן אין להחיל עליהם את נוהל "הורה קשיש". בית-המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קיבל את העתירה בציינו כי: "נכון לעת הזאת, עותרים 2 ו-3 הם אזרחים ישראלים. העובדה שמעמדה של העותרת 2 'מוטל בספק' נובעת מכך שהמשיב (משרד הפנים - א.ש.)... ככל הנראה טרם החליט כיצד לפעול בעניינם, וממילא טרם עשה כן... בנסיבות אלה כאשר לא ניתן לקבוע ברמה גבוהה של ודאות כי אזרחותם של העותרים 2 ו-3 אכן תישלל, אין מקום להרחקת העותרת מישראל - דבר שתוצאותיו עלולות, כאמור, להיות קשות ביותר לגביה, בטרם הוכרעה שאלת מעמדם של העותרים 2 ו-3 ונידונה בקשתה לגופה". לפיכך, החליט בית המשפט כי העותרת הקשישה לא תורחק מישראל עד לקבלת הכרעה בעניינם של המזמינים "הכרעה שחזקה על המשיב שתתקבל תוך זמן סביר". כך גם בענייננו, כל עוד לא נשללה אזרחותו של העותר, הוא החייל המזמין, ולא נקבע על-ידי גוף מוסמך כי כניסתו לישראל נעשתה בהתבסס על נתונים כוזבים ו/או מסמכים מזויפים, אין ניתן להרחיק את העותרת מישראל. בהתאם לכך, הנני סבור כי נוהל "חייל-הורה" חל בעניינה של העותרת והחלטת משרד הפנים להרחיק את העותרת מישראל דינה להתבטל. סוף דבר 8. בהתאם לאמור לעיל, הנני מחליט לקבל את העתירה ומורה את שר הפנים להעניק לעותרת מעמד של תושב ארעי מסוג א/5, בהתאם ל"נוהל מתן מעמד להורים לחייל", ולהחיל על העותרת את יתר הוראותיו של הנוהל. זאת, כל עוד אזרחותו של העותר, אשר נרכשה מכוח חוק השבות, עומדת בתוקפה. המשיבים יישאו בהוצאותיהם של העותרים, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 20,000 ₪. סכום זה ישולם לעותרים תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן, יתווספו לו ריבית והצמדה כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. צבאאשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת שהייהחיילים