קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת אשרת תושב ארעי למסתנים: פתח דבר: 1. זו עתירה התוקפת את החלטת המשיב מיום 27.7.2010 ומבוקש בה להורות למשיב שלא להרחיק את העותר מהארץ וליתן לו מעמד של תושב ארעי בישראל. העותר הסתנן לישראל בדרך לא חוקית והיה קורבן לרשת מבריחים שעסקה בסחר בבני אדם. בהמשך, העיד העותר נגד בכירי רשת המבריחים ומאז, לטענתו, נשקפת סכנה לחייו בארץ מוצאו, גינאה קונקרי. העותר פנה לרשויות ולבתי המשפט בהליכים שונים על מנת למנוע הרחקתו מישראל, אולם המשיב טען כי הסכנה לה טוען העותר לא הוכחה וסירב להמשיך ולהאריך שהייתו בישראל. כעת משמלאו חמש שנים לשהותו בישראל, חוזר העותר ומבקש ליתן לו אשרת תושב ארעי לתקופות מתחדשות של שנה בכל פעם ועד לשינוי הנסיבות בארץ מוצאו. העובדות: 2. העותר נכנס בדרך לא חוקית לישראל ביום 1.12.2005, בסיועה של רשת מבריחי אדם שסייעה לנתינים גינאים להסתנן לישראל דרך הגבול עם מצרים. העותר שרד את הדרך הקשה ואת התעללות המבריחים בו ובחבריו למסע, ועם הגעתו פנה אל נציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבלת מעמד פליט בישראל. בקשתו נדחתה. באותה עת, פנתה משטרת ישראל אל העותר ואל שלושה מחבריו למסע, בבקשה שיעידו נגד מפעילי רשת המבריחים שהעבירה אותם לישראל. העותר ושלושת האחרים הסכימו, ומשטרת ישראל נתנה בידם מסמכי הגנה (נספח א' לעתירה) לפיהם אין לעצרם בגין שהייה לא חוקית, החל מיום 3.10.2006. העותר ושלושת חבריו, הועברו, על ידי המשטרה, למקום מוגן מחוץ לתל אביב, שם עבדו בחקלאות ותוקף מסמכי ההגנה שניתנו להם הוארך אחת לשלושה חודשים. בהמשך, החשוד המרכזי בפרשת רשת המבריחים נגדו העיד העותר, בובו בארי אלסאני, הורשע במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר לביצוע פשע ומתן סיוע למסתנן, וביום 25.6.2007 נגזר עונשו לארבע שנות מאסר בפועל (ע"פ (ת"א) 71494/06). בחודש יוני 2007 ביקשו העותר וחבריו להאריך פעם נוספת את תוקף מסמכי ההגנה שבידיהם, אולם נציגי משטרת ההגירה סירבו לעשות כן והעותר וחבריו התבקשו לצאת מישראל. זמן קצר לאחר מכן נעצר העותר על ידי משטרת ההגירה והובא בפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין. לאחר בחינת טענת העותר לפיה נשקפת סכנה לחייו אם יורחק חזרה לגינאה קונקרי, ניתנה הוראה על שחרור ממשמורת לצורך פנייתו לאו"ם ומיצוי טענתו זו. ביום 14.8.2007 הגישו העותר ושלושה אחרים עתירה מנהלית (עת"מ 1948/07, להלן: "העתירה הראשונה") בה ביקשו להורות למשיב שלא להרחיקם מישראל וליתן להם מעמד של תושב ארעי, נוכח הסכנה הנשקפת להם במדינת מוצאם עקב עדותם נגד בובו בארי אלסאני ושותפיו לפשע. העתירה נמחקה בהסכמת הצדדים, לשם פניית העותרים אל ממונה ביקורת הגבולות בבקשה למתן אשרת תושב ארעי. בין הצדדים הוסכם, כי עד למתן תשובה מטעם הממונה על ביקורת הגבולות, לא יורחקו העותרים מישראל. משלא התקבלה תשובה מטעם הממונה על ביקורת הגבולות, פנה העותר שנית בעתירה מנהלית נוספת (עת"מ 1698/08, להלן: "העתירה השנייה"), ביום 16.4.2008. בעתירתו טען כי הסכנה הנשקפת לו במדינת מוצאו מבובו בארי אלסאני ושותפיו לפשע לא חלפה. נוכח הגשת עתירה זו, מסר משרד הפנים החלטתו מיום 2.7.2008 לפיה תינתן לעותר אשרת שהייה ועבודה מסוג ב/1 למשך שנה. בהחלטה נמסר כי אשרה זו ניתנת "לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר למבקשים לבצע את הפעולות הנדרשות לצורך התארגנות ליציאה מישראל". בחלוף שנה, ביום 23.8.2009, שב ופנה העותר בבקשה נוספת להארכת שהייתו בארץ, גם הפעם בטענה שהסכנה הנשקפת לחייו בארץ מוצאו לא חלפה. משלא קיבל מענה, הגיש עתירה מנהלית שלישית (עת"מ 2374/09), , בתשובתה לעתירה השלישית טען המשיב שטענת העותר בדבר סכנת החיים הנשקפת לו בגינאה קונקרי, לא הוכחה וכי הבירור בנושא זה "אינו עניין של מה בכך". המשיב מסר כי משטרת ההגירה פנתה מספר פעמים באמצעות האינטרפול למשטרת גינאה קונקרי כדי לבדוק את טענת העותר, אולם לא זכתה למענה ובהעדר תשובה אין בידיה כלים לבחון את נכונותה. בפסק דינה מיום 2.11.2009 קבעה כבוד השופטת גדות כי: "לאור הסכנה האפשרית הקיימת לעותרים אם יחזרו לארצם אין בתגובה זו, ובפעולות המשיבה לבירור הסכנה, כדי להניח את הדעת". עוד קבעה כך: " מאחר וטענת העותרים לסכנה נובעת מעדותם בישראל, אין מקום להסתפק בקביעה כללית לפיה העותרים לא עמדו בנטל להוכיח את הסכנה הנשקפת עליהם, וגם על המשיבה מוטלת החובה לבירור טענות העותרים, בעיקר נוכח צווי המעצר שהוצגו על ידם". לאחר שהעותר פנה אל המשיב בבקשה נוספת לבחינת עניינו, ביום 27.7.2010 ניתנה החלטת המשיב אשר דחתה את בקשתו לאשרת שהייה ועבודה. החלטה זו, היא הנתקפת כאן. בתגובה להחלטה זו הוגשה העתירה שלפני (להלן:"העתירה הרביעית"), ביום 11.11.2010. בדיון מקדמי בעתירה, קבעה כבוד השופטת בוסתן שהעותר יוזמן לראיון ביחידת - RSD במנהל אכיפה וזרים (הוא הגוף המוסמך מטעם המדינה לבדיקת סכנה בארץ המוצא). עוד נקבע כי הראיון ייערך בנוכחות עורך דינו של העותר והחלטת ה-RSD בעניינו תומצא לבית המשפט. בתאריך 23.2.2011 נערך הראיון כאמור, בנוכחות מתרגם, העותר וב"כ העותר, שם הוסבר לעותר כי בתום הראיון יוחלט אם לנתב את התיק לבחינת שאלת פליטות אם לאו. הראיון החל כסדרו אולם הופסק על ידי העותר בטענה שאינו חש בטוב, בטרם הובהרו כלל השאלות בעניינו, וביניהן חשד המשיב שהעותר שיקר בנוגע לזהותו ובנוגע לאותנטיות צוי המעצר שהוצאו כנגדו בגינאה לטענתו, ושהציג למשיב. לעותר נקבע ראיון המשך אולם ב"כ העותר הודיעה כי הוא לא יתייצב לראיון הנוסף מאחר, ולטענתה, הראיון הראשון היה בעל אופי של חקירה. בהחלטה מפורטת מיום 6.3.2011 סיכם המשיב כי העותר לא עמד בחובת ההוכחה בעניין הסכנה הנשקפת לו בגינאה, וכי קיים חשד לחוסר ניקיון כפיים בנוגע למסמכים שהמציא. משום כך דחה המשיב פעם נוספת את בקשתו. טענות הצדדים: 3. העותר שב ומתאר את סיפור מסעו לישראל, העדות שהעיד נגד בובו בארי אלסאני, ההבטחות שניתנו לו, לכאורה, מטעם המשטרה לפיהן, אם יעיד נגד רשת המבריחים יזכה לאשרת עבודה בישראל לזמן בלתי מוגבל. עוד מתאר העותר את האיומים ואלימות שהופעלו נגדו ונגד בני משפחתו עקב עדות זו, נידויו מקהילת בני ארצו בישראל נוכח חששם מבובו בארי אלסאני ואנשיו, והרחקתו למקום מוגן בארץ בשל אלימות זו. העותר הציג שני צווי מעצר התלויים נגדו בארץ מוצאו באשמת שיתוף פעולה עם סוכנים ישראלים להם מסר מידע, ובאשמת בריחה מחוץ למדינה. העותר טען שהסכנה לחייו בארץ מוצאו היא תוצאה ישירה של עדותו נגד בובו בארי אלסאני בישראל, כפי שהתבקש על ידי משטרת ישראל לעשות. עוד טוען העותר כי לאור כל האמור לעיל, לאור מחויבות ישראל למאבק בסחר בבני אדם, לאור האמנות הבינלאומיות בנושא ונוכח מדיניות אי גירוש למדינה בה קיימת סכנת חיים לאדם, יש ליתן לו אשרת תושב ארעי לתקופות מתחדשות בנות שנה, עד לשינוי הנסיבות בארץ מוצאו. 4. המשיב שב וטוען שהעותר לא הוכיח כי נשקפת לו סכנה בארץ מוצאו. נוכח הערתה של כבוד השופטת גדות, מדגיש המשיב כי פנה לאינטרפול לצורך איתור צווי המעצר המקוריים שהוצאו, לכאורה, נגד העותר אולם אלה לא אותרו. עוד ביקש המשיב מהאינטרפול לבדוק האם קיים רישום בגינאה המעיד על כך שהעותר מבוקש בארצו, ונענה שלא נמצא רישום כאמור. בהחלטתו מיום 6.3.2011 ממשיך המשיב ומפרט את כל המאמצים שנעשו על ידו במטרה לברר האם נשקפת סכנה לעותר בארץ מוצאו. לשיטת המשיב, טענת העותר לסכנה בארץ מוצא,ו נסמכת שלושה: האלימות שהופעלה נגדו על ידי אנשיו של בובו בארי אלסאני בישראל. טענתו כי משפחתו של בובו בארי אלסאני מקושרת לממשל בגינאה קונקרי. צווי המעצר שהוצאו נגדו בגינאה קונקרי. בנוגע לצווי המעצר, טוען המשיב כי קיים חשד כבד בנוגע לאותנטיות הצווים משני טעמים: ראשית, הוצגו למשיב עותקים מהצווים שנשלחו, לטענת העותר באמצעות פקסימיליה, על ידי אחיו של השופט שהוציאם בגינאה קונקרי, כשעל ההעתק אין עדות לכך שהוא נשלח באמצעות פקסימילה (כגון שורת משלוח, תאריך ושעה). משמע, יתכן שהמסמך הודפס עצמאית ולא נשלח מגינאה. שנית, הפרטים המצוינים בצווי המעצר אינם תואמים לפרטיו האישיים של העותר. כך, להוציא את שמו, מוכתאר דיאלו, (לטענת המשיב זהו שם נפוץ מאוד בגינאה קונקרי) שאר הפרטים בנוגע לשמות הוריו, מחוז לידתו, שנת לידתו ומקום מושבו בגינאה, שונים לגמרי מהפרטים שמסר בראיונות באו"ם בשנת 2006 ובראיון ביחידת ה- RSD בשנת 2011. בנוסף, על צווי המעצר מצוין שהעותר הואשם בפגיעה בביטחון הפנים, הפרעה לסדר הציבורי בגינאה וכד', וכי העבירות בוצעו בגינאה בתאריך 17.10.2006, בעוד בתאריך זה כבר שהה העותר בישראל. כלומר, לשיטת המשיב, גם אם מדובר בצווי מעצר אותנטיים, הרי שאין מדובר בצווים כנגד העותר בעתירה זו. דיון והכרעה: 5. השאלה שנדונה במהלך השנים האחרונות בערכאות השונות שדנו בעניינו של העותר, היא האם נשקפת לעותר סכנה בארץ מוצאו. הכוונה היא לסכנת חיים המצדיקה מתן אשרת שהייה בישראל עד לשינוי הנסיבות שם. ויודגש, העותר אינו מבקש לדון בשאלת הסכנה הנשקפת לו במסגרת שאלת זכאותו למעמד של פליט. בקשתו להכרה בו כפליט נדונה לפני כחמש שנים ונדחתה כבר אז, מבלי שהעותר ערער עליה. העותר גם אינו טוען שהינו קורבן לסחר בבני אדם וזכאי לאשרת שהייה מכוח עובדה זו. בקשתו של העותר היא כי המשיב יתיר את ישיבתו בישראל מכוח ההליך הפלילי בו סייע, קרי; מכוח עדותו בהליך המשפטי נגד בבו בארי אלסיאני ובשל כך שעצם העדות חשפה אותו לסכנה. בקשת העותר, על אף שהיא נסמכת על טענות שהדעת נוטה לקבלן, אינה נסמכת על מקור חוקי לפיו על המשיב לאפשר לו להסדיר את מעמדו, ומכאן שהדרך היחידה להתיר המשך ישיבתו בישראל, היא מכוח עיקרון אי ההחזרה הקבוע באמנה בדבר מעמדם של פליטים, 1951 (להלן:"האמנה"), ומכוח המשפט הבין לאומי המנהגי, כפי שיפורט להלן. סכנת חיים: 6. באמנה נקבע בסימן ל"ג כלל איסור ההחזרה. לפי כלל זה, מדינה שהיא צד לאמנה, לא תחזיר פליט לגבולות המדינות בהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת. בהתאם לכך נקבע בהלכה כי בהפעילו את סמכות הגירוש, חייב שר הפנים להביא בחשבון את הסכנה הצפויה למגורש בארצו וכי אין לגרש אדם למדינה שבה יהיו חייו נתונים בסכנה (ראו בג"צ 5448/94, אלטאיי ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מט(3) 843 ). הנטל להוכיח סכנה כאמור מוטל על כתפי הפליט, אך יחד עם זאת, מדובר בראיות מנהליות ונטל ההוכחה הנדרש נמוך ממאזן ההסתברויות. ואכן, במסגרת הדיון לפני בית הדין לביקורת משמורת, ובמסגרת הדיון בעתירה השלישית לפני כבוד השופטת גדות, הסתפק בית המשפט בטענותיו של העותר בנוגע לאלימות שהופעלה כלפיו בישראל על ידי אנשיו של בבו בארי אלסאני (טענות שהמשיב מתכחש להן) ובהצגת צווי המעצר שהוצאו נגד העותר, לכאורה, בגינאה. הן השופטת גדות והן בית הדין למשמורת, סברו שמדובר בראשית ראיה וביקשו מהעותר ומהמשיב להרחיב חקירתם בדבר נכונות טענה זו. הרחבת החקירה נעשתה בשני מישורים; האחד בדיקת אותנטיות צווי המעצר והשנייה ראיון אישי של העותר ב- RSD, מהלך לו הסכימו שני הצדדים כחלק מבירור טענת הסכנה. צווי המעצר והראיון בRSD:: 7. ראשית יובהר, כי עצם קיומו של צו מעצר נגד העותר, אינו אינדיקציה לסכנה הנשקפת לו בארץ מוצאו שכן יש להבדיל בין רדיפה לבין ענישה במסגרת החוק. אלה הבורחים מהעמדתם לדין או מענישה אינם למעשה פליטים. הפליט הוא קורבנו של אי-צדק ולא זה הבורח מצדק (ראו סעיף 56 למדריך להליכים וקריטריונים לקביעת מעמד פליט לפי אמנת 1951 והפרוטוקול מ 1967, להלן:" המדריך לקביעת מעמד פליט"). שנית, כאמור, בהעדר קשרים דיפלומטיים, פנה המשיב אל האינטרפול בבקשה לבדוק האם קיים רישום בגינאה המעיד על כך שהעותר מבוקש בארצו, ונענה שלא נמצא רישום כאמור. שלישית, על פי המסמכים שבידי העותר, הצווים הוצאו בשנת 2006, עת שהה העותר בישראל. גם אם אקבל את טענתו של העותר לפיה מדובר בצו מעצר שהוצא נגדו שלא כדין בשל עדותו בישראל, הרי שהעובדה שהאינטרפול לא מצא רישום אודות צווי מעצר נגדו בגינאה, העובדה שהעותר לא הציג את צווי המעצר המקוריים, וחזותם של עותקי צווי המעצר, שאינה מעידה על עותק שנשלח באמצעות פקסימליה, כטענת העותר - מעלים ספק בנוגע לאמינותם ולאותנטיות שלהם. זאת ועוד, המשיב מצא כי הפרטים המופיעים בצווי המעצר אינם תואמים לפרטיו האישיים של העותר, כפי שפורט בטענות המשיב. כך למשל, שם האדם נגדו הוצא הצו הוא מוכתאר דיאלו, כשם העותר, אולם שמות הוריו המצוינים בצו הם Hierno Oury (האב) ו- Sow Mariana (האם). לעומת זאת, בראיון בנציבות האו"ם שנערך ביום 15.3.2006, טען העותר ששם אביו הוא Moussa Diallo ושם אמו הוא Ibrahima Diallo. לעומת זאת בראיון שנערך ביחידת ה- RSD במסגרת עתירה זו, טען ששם אביו הוא Ibrahima Diallo ושם אמו Rougiata Diallo. העותר הציג שלוש גרסאות שונות ובכל מקרה, שמות הוריו כפי שמסרם בראיון באו"ם או בראיון ביחידת ה- RSD, שונים משמות ההורים הרשומים על הצו. כמן כן, בצו מצוין כי מושא הצו התגורר ב- Yimbaya. העותר ציין בראיון באו"ם שנולד ב-Mamou והתגורר ב Katayia, ובראיון ב -RSD ציין שלהוציא תקופה בת 7 חודשים בה שהה בדנמרק, התגורר כל חייו בקונקרי ולא בשום ישוב אחר בגינאה (ראו עמ' 5-7 לחוות דעת המנהל בנוגע לסכנה הצפויה לעותר בחזרתו למדינת מוצאו מיום 6.3.2011, נספח י"ב לכתב התשובה של המשיב בעתירה זו). רביעית ומעל לכל, במהלך הראיון שנערך לעותר ב-RSD , ראיון לגביו הסכימו שני הצדדים שישמש להבהרת הספקות בשאלת הסכנה הצפויה לעותר בגינאה, ביקש העותר להפסיק את הראיון טרם הסתיים, וכשהתבקש לקבוע תאריך להמשך הראיון, הודיעה באת כוחו כי לא ימשיכו בראיון משום שנשא אופי של חקירה להבדיל מבירור. הוכחת חשש אובייקטיבי: 8. גם אם חששו הסובייקטיבי של העותר משיבה לגינאה מפאת אלימות שתופעל נגדו מטעם בבו בארי אלסאני ואנשיו, הוא חשש מוצדק, במיוחד לאחר שבבו בארי אלסאני סיים לרצות את עונשו בארץ וגורש חזרה לגינאה, הרי שאין די בכך ונדרש גם יסוד אובייקטיבי לחשש זה כדי להוכיח סכנה בארץ המוצא. במדריך לקביעת מעמד פליט (סעיפים 37-38) מובהרת התבנית "פחד מבוסס להיות נרדף" כך: "זהו לוז ההגדרה, ומכניס אלמנט סוביקטיבי הקשור במבקש ולאו דווקא בתנאים השוררים בארצו. לפחד - מצב סוביקטיבי וקשור בהרגשה מתווסף אלמנט ה'מבוסס היטב': המצב האוביקטיבי החייב להלקח בחשבון ולתמוך בהרגשה הסוביקטיבית. יש להתחשב בשני האלמנטים". בפסק הדין בעניין אלפא גסאמה נ' משרד הפנים (עת"מ 1374/06 מיום 14.7.2006) נקבע כך: "הבחינה האובייקטיבית של הפחד להיות נרדף, מבוססת על המצב השורר במדינת המוצא, ועל הרקע האישי של המבקש ומעשיו בעבר. מכל אלו יש לדלות את התשובה לשאלה האם קיים חשש מבוסס לגבי עתידו של המבקש בארץ המוצא (הדגשה שלי, א.י.). זאת ועוד, בעתירה שלפני לא נטען לרדיפה על ידי המדינה מטעמי דת, גזע וכד' אלא ברדיפה על ידי גורם פרטי. במקרה של טענה כגון זו, יש להוכיח שמדינת המוצא אינה מסוגלת או אינה מעוניינת לעזור לעותר ולהגן עליו חייו מפני אותו גורם פרטי. במקרה שלפני לא הובאו תימוכין לטענת העותר לפיה אביו של בבו בארי אלסאני מקושר לשלטון, עד כדי הפקרת דמו של העותר ומאידך הודיע המשיב שמצא כי נגד בבו בארי אלסאני הוצא צו מעצר בגינאה עוד בשנת 2002, עובדה המעידה על כך שבבו בארי אלסאני אינו מקושר לשלטונות גינאה כנטען על ידי העותר. 9. מכל האמור עולה, כי לא הוצגו ראיות המבססות את חשדו של העותר, פרט לראיות שהאותנטיות שלהן מוטלת בספק ניכר. לא רק זאת, אלא במקום בו יכול היה העותר לבסס את טענותיו, בחר למלא פיו מים וסירב להמשיך בראיון ביחידת ה- RSD. לפי ההלכה, מי שמונע הבאת ראיה בפני הגורם השיפוטי או המנהלי, ניתן לראות בכך כחזקה שהראיה, הנמצאת בשליטתו, אינה תומכת בגרסתו (ראו עמ"נ (חי') 209/08, טאולדה גקילמרים נ' מ"י) ומכאן שאין מנוס אלא להביא בחשבון נתון זה לרעת העותר. כבכל עתירה מנהלית על בית המשפט לבחון האם החלטת הרשות מנהלית הרלבנטית סבירה נוכח העובדות שביסוד ההחלטה, ואין הוא שם עצמו בנעליה של הרשות ומפעיל את שיקול דעתו במקומה. על בית המשפט להביא בחשבון שלרשות הרלבנטית יש את הכישורים המקצועיים, הניסיון והראייה הרחבה כדי להעריך את החומר העובדתי שבידיה וליתן החלטה על פיהם (ראו בג"צ 3425/94, גנור ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נ(4), 1,10), כך גם במקרה שלפני. סוף דבר: 10. במקרה שלפני השתכנעתי שהמשיב שקל את כלל העובדות שהיו לפניו ואף טרח בחיפוש אחר ראיות מוצקות כלשהן שיעידו על הסכנה לה טוען העותר - ללא הצלחה. המשיב שיתף פעולה עם העותר ונתן בידיו הזדמנויות חוזרות להסדיר עניינו מול האו"ם ומולו, ולראיה, שהעותר שוהה כבר חמש שנים בישראל, מרביתן בהיתר כדין. נוכח כל האמור אני מוצא שהחלטת המשיב סבירה ונמצאת בגדר שיקול דעתו, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. לפיכך, העתירה נדחית. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםמסתנניםרשיון ישיבת ארעי / תושב ארעי