קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול אי הכרזה על זוכה במכרז: עתירה להורות על ביטול החלטת המשיבה 1-עיריית ת"א (להלן:"העירייה") שלא להכריז על העותרת כזוכה במכרז 26/2009 לביצוע עבודות שיפוץ ואחזקה במוסדות ובנכסים עירוניים (להלן:"המכרז") . לחילופין, לפצות את העותרת באמצעות מתן עבודות ברווחיות מצטברת זהה לזו של הזוכות במכרז. רקע עובדתי העותרת הינה חברה שהוקמה בשנת 2006. העותרת מנהלת פרויקטים הנדסיים רבים, לרבות אצל העירייה, ומעסיקה לשם כך כוח אדם מיומן ומקצועי. ביום 3.8.09 פרסמה העירייה מכרז פומבי מספר 26/2009 לביצוע עבודות שיפוץ ואחזקה במוסדות ובנכסים עירוניים שבתחום שיפוטה. על פי מסמכי המכרז רשאית היתה העירייה לפצל את עבודות המכרז בין עד 4 חברות בהתאם לתנאים שהוגדרו בפרק ג'- הקריטריונים לבחינת ההצעות בסעיף 4.3 למכרז (נספח א' לעתירה). המועד האחרון להגשת ההצעות נקבע ליום 9.9.09. העותרת כמו גם משיבים 2-4 היו בין מגישי ההצעות למכרז. ביום 17.9.09 נפתחה תיבת המכרז ובה 12 הצעות. ביום 23.12.09 התכנסה ועדת המכרזים לדיון במכרז וקבעה כי כל 12 המציעות במכרז עמדו בתנאיו ואולם לאחר שקלול אחוזי ההנחה שנתנו המתמודדים, הוכרזו 4 הצעות זוכות -הצעתה של העותרת והצעותיהן של משיבות 2-4, כאשר העותרת דורגה במקום השני מבחינת הצעת המחיר שהציעה. בישיבתה ציינה ועדת המכרזים כי: "לעניין המשתתף 'א.ג. אלגר הנדסה בע"מ' יצויין כי מדובר בחברה חדשה יחסית שעיקר פעילותה התבצעה בחברה למוסדות חינוך של הסוכנות היהודית, שם ביצעה עבודות קטנות וקיים חשש שלא תהיה מסוגלת לבצע עבודות מן הסוג שהעירייה מתכוונת לדרוש. בנוסף יש לציין, כי בעליו ומנהליו היחידים של המשתתף במכרז א.ג.אלגר הנדסה בע"מ הינם גריגורי פורטנוב ואלכסנדר שולמן אשר היו עד לאחרונה עובדי עיריה ואשר הורשעו בבית דין משמעתי בעקבות עבירות משמעת שביצעו במהלך עבודתם בעיריה. עבירות אלה נגעו לאמינותם ומהימנותם במהלך עבודתם בעיריה במחלקה לבינוי ואחזקה במינהל החינוך. בגזר הדין החליט ביה"ד המשמעתי כי גריגורי פורטנוב ואלכסנדר שולמן הפרו במעשיהם את חובתם כלפי העיריה וכלפי ציבור משלמי המיסים, כמו כן קיבל את עמדת העיריה באשר לפגיעה באמינות הפיקוח של השניים על קבלנים שביצעו עבודות בעיריה ועל אישורים שנתנו לתשלום חשבונות לאותם קבלנים. ביה"ד המשמעתי גזר עליהם פיטורין על תנאי למשך 3 שנים, הורדה בדרגה למשך שנתיים, העברה לתפקיד אחר בשיקול דעת של העיריה ולפי צרכיה והשבת מלוא הכספים שקיבלו שלא כדין...לנוכח האמור קיים חשש באשר לביצוע העבודות ע"י המשתתף במכרז 'א.ג. אלגר הנדסה בע"מ' באופן אמין ומהימן. לנוכח האמור לעיל מתבקשת ועדת המכרזים למנות ועדת משנה לצורך מתן זכות טיעון למשתתפים במכרז:'עלי עפיפי', 'זהר זורלה', 'א.ג.אלגר הנדסה בע"מ' ו 'ג.א.ש אחזקות ומנעולים בע"מ'. בסמכות ועדת המשנה יהיה לבחון את הצעות משתתפים אלה אל מול האומדן העירוני ולעניין המשתתף במכרז 'א.ג.אלגר הנדסה בע"מ' לדון ולבחון גם את כושרו המקצועי, יכולתו ומסוגלותו המקצועית לביצוע עבודות המכרז וכן לדון במהימנותו ואמינותו לנוכח הניסיון הקודם של העיריה עם מנהלי ובעלי החברה, לנוכח האמור בגזר הדין". (נספח ג' לעתירה). העותרת והמשיבים 2-4 זומנו להופיע ביום 12.1.10 בפני ועדת המשנה של ועדת המכרזים (להלן:"ועדת המשנה"). העותרת העלתה בפני ועדת המשנה את טיעוניה בע"פ ובכתב (נספח ה' לעתירה). מפרוטוקול הישיבה עולה כי לאחר שנשמעו נציגי העותרת, טען מר מזרחי-יו"ר ועדת המשנה כי :"קיים חשש שאין מדובר במעידה חד פעמית וכי לדעתו לא יהיה תקין להחזירם לעבודה בעירייה ובמחלקה ספציפית זו הן מבחינה עניינית והן מבחינה ציבורית". עו"ד רותם בהרב, חברת הועדה טענה כי "בשל בעיית חוסר האמינות ומשבר האמון כפי שהוסברה על ידי מנהל המחלקה ועולה מסעיף ד' לגזר הדין, העסקת החברה ובמסגרתה בעלי החברה המבצעים את עבודות החברה ישירות, תדרוש מהמחלקה פיקוח יתר, הוצאות פיקוח בלתי סבירות ועוד משאבים בכל הנוגע לעבודתם ולביצוע העבודות על ידם". לפיכך, המלצת ועדת המשנה לועדת המכרזים היתה כי:"לעניין המשתתף במכרז חב' 'א.ג.אלגר הנדסה בע"מ' התרשמה הועדה כי לנוכח הניסיון המר של העירייה ושל מחלקת בינוי ואחזקה במנהל החינוך עם בעלי החברה ומנהליה לא ניתן לתת לחברה עבודות בעירייה זאת בעיקר לנוכח בעיית חוסר אמינותם, מהימנותם של בעלי החברה וכן עקב משבר האמון שיצרו מול המחלקה האמונה על המכרז. הועדה לא השתכנעה כי ניתן להתעלם מעבירותיהם של בעלי החברה אשר בגינן הורשעו. הועדה בדעה כי מתן עבודות לחברה יוביל לנטל כבד על העירייה והמחלקה בפרט, אשר יחייב אותה להשקיע זמן, אמצעים ומאמץ בלתי סביר בפיקוח על עבודות החברה בשל משבר האמון ובין היתר יגרום לעליה בהוצאות המחלקה לביצוע העבודות. הועדה התרשמה כי אין הבדל בין מתן עבודות לחברה לבין מתן עבודות לבעלי החברה, שכן מדובר בחברה קטנה ובעלי החברה מעורבים מאוד בביצוע העבודות עצמן. יתרה מזאת, עולה חשש כי מתן העבודות לחברה שיבוצעו כאמור באמצעות בעלי החברה, עשוי לפגוע ביציבות ובמרקם החברתי של מחלקת בינוי ואחזקה. לנוכח כל האמור ממליצה ועדת המשנה שלא להכריז על המשתתף במכרז חב' 'א.ג.אלגר הנדסה בע"מ' כזוכה במכרז ומשכך ממליצה הועדה להסמיך את ועדת המשנה להזמין את המשתתף במכרז שהצעתו הינה הבאה בתור, 'מר רמי חסון' למתן זכות טיעון באשר להצעתו". ביום 28.1.10 התכנסה ועדת המכרזים, קראה את פרוטוקול ועדת המשנה ואת המלצותיה כאמור והחליטה "שלא להכריז על המשתתף במכרז 'חב' א.ג.אלגר הנדסה בע"מ' כזוכה במכרז". (המלצת ועדת המשנה והחלטת ועדת המכרזים-ראה נספח ו' לעתירה). ביום 1.2.10 אישר ראש העיריה את החלטת ועדת המכרזים ובאותו יום שלחה מנהלת מח' מכרזים והתקשרויות בעירייה מכתב לעותרת לפיו לא התקבלה הצעתה במכרז (נספח ז' לעתירה). המשיב 5 הוכרז כזוכה הרביעי במכרז. ביום 7.2.10 פנתה העותרת לעירייה במכתב בבקשה לקבל את כל מסמכי הליך המכרז. כמו כן טענה העותרת לעניין ליקויים שנפלו לשיטתה בהליך פסילת הצעתם במכרז (נספח ח' לעתירה). ביום 18.2.10 השיבה העירייה לעותרת במכתב מפורט ומנומק לעניין השתלשלות העניינים. במכתב נטען כי לאור חששותיה של ועדת המכרזים מהעסקת בעלי העותרת ולאור חוות הדעת שנמסרה בעניין על ידי ועדת המשנה, החליטה ועדת המכרזים, בהתאם לסמכותה ולאחר ששקלה את כל השיקולים הענייניים הרלוונטיים, שלא לאשר את העותרת כזוכה במכרז (נספח ט' לעתירה). על יסוד החלטה זו הוגשה העתירה שלפני. בקשה שהגישה העותרת לצו ביניים שיאסור על התקשרות העירייה עם הזוכות ויעכב ביצוען של העבודות עד להכרעה בעתירה, נדחתה, הן מפאת סיכויי העתירה, שכן ספק אם יכולה העירייה להתעלם מעברם של בעלי החברה עת עבדו בשירותה, והן בשל מאזן הנוחות והנזק שיגרם לעירייה ולזוכות במכרז אם יעוכב ביצועו שהרי בכל עת ניתן יהיה לצרף את העותרת כזוכה היה ועתירתה תתקבל. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו (בר"ם 2860-10) נדחתה אף היא מאותם נימוקים. בדיון שהתקיים בפני ביום 22.6.10 הצעתי לעירייה להתחייב בפני העותרת להוציא מכרז חדש עם תום התקופה הראשונה במכרז בת השנתיים ובטרם תמומש האופציה להארכת ההתקשרות, ובכך להביא את המחלוקת לידי סיום. הצדדים לא הגיעו להסכמות ולפיכך נדרשתי לפסק הדין. טענות הצדדים לטענת העותרת היא עונה על כל דרישות המכרז וזה מכבר ביצעה עבודות רבות ומגוונות בעבור תאגידי העירייה ותאגידים ציבוריים אחרים וזאת מבלי שנדרש כל פיקוח מוגבר על עבודתה שבוצעה לשביעות רצון מזמינה. כמו כן, יש לפסול את החלטת העירייה מארבעה טעמים: א. ניגוד עניינים וחוסר תום לב-מנהלי העותרת העידו בעבר בהיותם עובדי עירייה כנגד מר שלמה גודל מי שהיה מנהלם בעבר ונחשד בקבלת שוחד מקבלנים ובהיותו חבר בועדת המשנה ובועדת המכרזים פעל לפסילת העותרת משיקולים אישיים ונקמה בבעלי החברה, וזאת מבלי שהצהיר לפרוטוקול עובדת היותו מצוי בניגוד עניינים. וכך התקבלה המלצת ועדת המשנה מתוך דעה קדומה ומוטת. לא אחת נקבע כי רשות מקומית חייבת חובת הגינות ותום לב מוגברים בהפעלת שיקול דעתה. ב. משוא פנים ופגיעה בשוויון- העירייה התייחסה לעבירות עבר של מנהלי העותרת שנעברו לפני למעלה מ-6 שנים והיוו מעידה חד פעמית בעת שהחליטה שלא לאפשר להם לממש זכייתם במכרז בה בעת שהתעלמה מעבירות מס שביצעו מנהליה של המשיבה 2 בשנת 2005 ובגינם הואשמו ואפשרה להם לזכות במכרז. ג. ועדת המכרזים שקלה תנאי סף ואמות מידה שלא היו חלק מהמכרז ובגינם פסלה את העותרת. כמו כן ביצעה הרמת מסך כלפי העותרת כמציע המכרז וזאת בניגוד לתנאיו. ד. קוורום-החלטות ועדת המשנה וועדת המכרזים התקבלה בהיעדר הקוורום הנדרש. ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי חוק חובת המכרזים לרבות תקנותיו חל גם על העיריות ותקנות אלה קובעות מניין חוקי כרוב חברי הוועדה. בישיבת ועדת המכרזים מיום 28.1.10 שאימצה את המלצת ועדת המשנה לפסול את העותרת, נכח רק חבר ועדה אחד מתוך 9. משהתקבלה החלטת ועדת המכרזים בקוורום חסר ללא דיון וללא הפעלת שיקול דעת עצמאי של חברי הוועדה , דינה להתבטל. מנגד טוענת העירייה לעניין אמות המידה כי על פי תקנה 22 לתקנות העיריות (מכרזים) התשמ"ח 1987 (להלן:"תקנות המכרזים") לוועדת המכרזים יש שיקול דעת להמליץ או לא להמליץ על זוכה על פי שיקולים נוספים מעבר למחיר ההצעה. סמכות זו שבשיקול דעת כוללת גם את בחינת אמינותו של המשתתף במכרז לרבות מנהליו ו/או בעליו והתייחסות לניסיון העבר עמו. בעלי העותרת, בעת שעבדו בעירייה, הגישו דיווחי נוכחות כוזבים ולא שהו בשטח לפקח על עבודת הקבלנים מקום שהיו אמורים לעשות כן כנציגי העירייה ובכך פגעו באמון שניתן בהם על ידי מנהלי המחלקה וכעת מבקשים הם לשוב ולעבוד באותה מחלקה ממש ומול אותם מנהלים. העסקתם המחודשת כזוכים במכרז תיצור מצב של "דלת מסתובבת" כאשר מי שמעל באמון הרשות הציבורית וחדל לעבוד בה, שב לעבוד באותו מקום ב"כובע אחר". העסקתם תדרוש מהעירייה פיקוח מוגבר בשל ניסיון העבר, לא בשל כושרה המקצועי וטיב עבודתה כי אם בשל אמינותה. מדובר בהחלטה סבירה שקולה ומנומקת ומחובתה של העירייה היה לקחת נתונים אלה בחשבון כרשות ציבורית. לעניין משוא הפנים- מר גודל סלומון אכן השתתף בישיבת ועדת המשנה אך לא אמר דבר ולא השפיע בכל דרך שהיא על המלצת הועדה ואילו בעת הדיון בועדת המכרזים, לא נכח. לפיכך לא התקיים מצב של ניגוד עניינים או שקילת שיקולים זרים . לעניין הקוורום טוענת העיריה כי סעיף 148 לפקודת העיריות [נוסח חדש] הינו הסדר חקיקתי ייחודי שבהתאם לו פועלת ועדת המכרזים, הסדר שאינו מחיל כל דרישת קוורום על סדרי עבודת הוועדה. העותרת מבקשת להחיל הסדרים החלים על מועצת העירייה, גם על ועדת המכרזים. העיריה הסדירה את דרכי עבודת הועדות, לרבות ועדת המכרזים, בנוהל הקובע כי המניין החוקי לפתיחת ישיבה יהא מחצית מחברי הועדה לפחות ובכללם היו"ר. בהיעדר מניין חוקי ובחלוף 15 דקות משעת זימון הישיבה, תפתח הישיבה בכל מניין ובלבד שנוכח בישיבה יו"ר הועדה או ממלא מקומו וכך נעשה בענייננו כאשר בישיבת הועדה מיום 13.1.10 נכחו מר שמואל מזרחי-יו"ר הועדה ומר פאר ויסנר-מ"מ חברת הועדה הגב' חנה תמיר והישיבה החלה 15 דקות לאחר השעה שיועדה לה. במקרה שלפנינו מדובר במעשה עשוי. מרבית העבודות להן נזקקה העירייה הן עבודות לשיפוץ גני ילדים ובתי ספר, עבודות המתבצעות במהלך חופשת הקיץ. לפיכך חולקו העבודות בין הזוכים במכרז, לרבות המשיב 5 שהוסף, ומרביתן הסתיימו זה מכבר ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית. המשיבות 2-5 טענו להיעדר יריבות בינן לבין העותרת ולחילופין לאי ידיעת עובדות השתלשלות העניינים. דיון לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכדי מסקנה כי דין העתירה להידחות. אתייחס לטענות המרכזיות של העותרת העולות מן העתירה. תום לב ושוויון במכרז לטענת העותרת פעלה העירייה בחוסר תום לב ובחוסר שוויון כאשר פסלה את זכייתה במכרז. סעיף 1 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992 מחיל את חוק חובת המכרזים ותקנותיו על הרשויות המקומיות. ככלל, מכרז ציבורי הוא הזמנה מאורגנת של רשות ציבורית מינהלית לתחרות בין מציעים להציע הצעותיהם לקראת כריתתו של חוזה בין המציע לבין הרשות וכפי שניסחה זאת פרופ' גבריאלה שלו: "המכרז הוא מכשיר כלכלי משפטי להשגת התוצאות הטובות ביותר בשביל הרשות, תוך הקפדה על עקרונות היסוד של פעילות המינהל הציבורי"(גבריאלה שלו, מכרזים ציבוריים לאחר חוק חובת המכרזים, התשנ"ב - 1992, משפט וממשל ב 455, תשנ"ה). בהיותו כזה, כפוף המכרז הציבורי בעת ובעונה אחת לשתי מערכות דינים, קרי דואליות נורמטיבית- המשפט המנהלי הציבורי מחד והמשפט הפרטי לרבות דיני החוזים החולשים גם על השלב הטרום חוזי, מאידך. דיני המכרזים נועדו בבסיסם ליצור תחרות שוויונית והוגנת בין המציעים ללא העדפה ומשוא פנים מצד הרשות, תוך שהרשות אמונה לבחור את ההצעה המיטיבה ביותר עם הציבור ומממשת בצורה הטובה ביותר את פוטנציאל הנכסים הציבוריים המופקדים ברשותה. כאשר הרשות היא המוכרת נקבע כי: "מן המפורסמות היא, שמטרת המחוקק, בקבעו שעל רשויות ציבוריות לקיים מכרזים בזמן שהן מוכרות נכסים, היתה כפולה: האחת - להבטיח שוויון והתחרות הוגנת בין האזרחים, והשניה - להשיג את המחיר המכסימלי הנובע מאותה התחרות" (בג"צ 187/77 שלום קופטש - חברה לבנין בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד לב(1) 309 (1977)). מקום שעסקינן במכרז למסירת עבודה קרי כשהרשות היא בכובע של צרכן טובין או שירותים, הרי שעליה לבחור את ההצעה הטובה ביותר העומדת בכל תנאי המכרז. "לכל מכרז למסירת עבודה מטרה כפולה משני אספקטים שונים: מבחינת בעל המכרז, הרי שלנגד עיניו עומדת המטרה להשיג הצעות מתאימות רבות ככל האפשר, שמהן יוכל לבחור את ההצעה הטוב והנוחה לו ביותר; ואילו מבחינת קהל הקבלנים הבאים בחשבון כמציעים, הרי שהמכרז פותח בפניהם האפשרות לזכות בעבודה המוצעת על יסוד של התחרות הוגנת בתנאים של שוויון" (בג"צ 292/61 בית אריזה רחובות בע"מ ואח' נ' שר החקלאות ואח', פ"ד טז 20) מהאמור עולה כי שוויון ותום לב במכרז הם לב ליבו של המכרז הציבורי. כדברי השופט ברק (כתוארו דאז):"מטרתה של מסגרת זו (המכרז -מ.ר.) היא השגתן של הצעות, שהן הראויות ביותר מבחינתו של המזמין, תוך שמירה על עקרונות יסוד של שוויון, הגינות וטוהר המידות" ובמקום אחר: "מעצם התחרות משתמע, כי ההכרעה צריך שתיעשה על בסיס של שוויון. אכן, תניה משתמעת, לפיה המכרז יתנהל בשוויון, מתבקשת מעצם מהותו של המכרז" (בג"צ 118/83 אינווסט אימפקט בע"מ נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פ"ד לח (1) 729 (1984); ד"נ 22/82, בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ, פ"ד מג(1) 441 (1989)). או כדברי השופט לנדוי: "שוויון של תנאי ההתחרות בין המציעים ושוויון ביחסו של מוציא המכרז אל המציעים - שהוא, כמו שנאמר, נשמת אפו של המכרז" בבג"צ 47/68 א' שרמן ובנו 1954 בע"מ, חברה פרטית נ' שר העבודה פ"ד כב(1) 496 (1968):. בהקשרם של גופים שלטוניים לרבות רשויות המקומיות נקבע כי עקרונות היסוד של שוויון והגינות וטוהר מידות במכרזים נדרשים לעיתים ביתר שאת ובדרישה מוגברת. "עקרונות היסוד הנ"ל החלים על כל מכרז וביתר תוקף ושאת על כל מכרז המתפרסם על ידי רשות ציבורית" (בג"צ בית אריזה רחובות לעיל). "עקרונות היסוד של דיני המכרזים אינם נגזרים אך מאופיו השלטוני של בעל המכרז. הם נגזרים מאופיו המיוחד של המכרז. האופי השלטוני של בעל המכרז מוסיף טעם נוסף לדרישות היסוד הקיימות. לעתים הוא מוסיף דרישות חמורות יותר, המתבקשות מהאופי הציבורי של מזמין ההצעות. אך דרישות היסוד של הגינות, שוויון, טוהר מידות - כל אלה משותפות הן למכרזים כולם, יהא בעל המכרז אשר יהא" (ד"נ בית יולס לעיל). לא מצאתי כי העותרת עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בעניין טענותיה בדבר ניגוד עניינים, חוסר שוויון וחוסר תום לב בהתנהלות העירייה במכרז נשוא העתירה. העותרת נפסלה מלשמש אחת מספקיות עבודות שיפוץ ואחזקה במוסדות ובנכסים עירוניים שבתחום שיפוטה של העירייה לאור העובדה כי בעליה, שהיו בעבר עובדי עירייה באותה מחלקה האמונה על העסקת הזוכים במכרז נשוא העתירה, הורשעו בעבירות משמעת שנעברו במהלך עבודתם בעירייה ושפגעו באמינותם ובמהימנותם. קשה לצפות ולדרוש מהעירייה להעסיק את מי שאך סיימו עבודתם בעירייה בנסיבות האמורות, בדלת האחורית בדרך של עובדים קבלניים, כאשר עליהם לעבוד מול אותה מחלקת בינוי ואחזקה ומול אותם נפשות פועלות שנפגעו מהם בעבר. אין הדבר דומה לעבירות המס שנעברו לטענת העותרים ע"י מי מהזוכות במכרז שכן בענייננו לא נשקלה רק חומרת העבירות כי אם הקשרן וביצוען כנגד מפרסם המכרז עצמו קרי העירייה ובמסגרת אותן סוגי עבודות נשוא המכרז. לא מדובר כאן בתוספת תנאי סף למכרז כפי שטוענת העותרת, או בשקילת שיקולים לא ענייניים. ככלל, תקנה 22 (ב) לתקנות המכרזים קובעת כי על וועדת המכרזים להמליץ על ההצעה הזולה ביותר, והעותרת עומדת בדרישה זו, ואולם תקנה 22(ג) מתירה לוועדה להמליץ על הצעה שאיננה הזולה ביותר ובפרט שתרשום נימוקיה להמלצה בפרוטוקול. כמו כן רשאית הועדה בהתאם לתקנה 22(ה) שלא להמליץ על ההצעה הזולה ביותר, לאחר שנתנה לבעל ההצעה הזדמנות להביא טענותיו לפניה, וזאת "בהתחשב בכשרו, נסיונו או יכולתו של בעל ההצעה לבצע את החוזה המוצע או לעמוד בתנאיו". בעליה היחידים של החברה ומי שיעמדו מול העירייה בהתנהלות המקצועית נשוא המכרז הם אותם שני אנשים שהפרו את האמון שנתנה בהם העירייה בעבר וכשלו בתפקידם. אמינות נותן שירות הינה שיקול ענייני ורלוונטי המצוי במרחב שיקול הדעת המסור לעירייה גם כאשר עסקינן במציע במכרז. ככלל, תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בעת שהוא נדרש לביקורת שיפוטית על החלטת רשות, הנו לבחון את חוקיות ותקינות המעשה המנהלי קרי, האם הוא נופל בגדרי סמכות הרשות המנהלית והאם לא נפל בהחלטה פגם כגון משוא פנים, הפלייה, ניגוד עניינים, חוסר תום לב, שיקולים זרים ובעיקר האם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות. בהיעדר פגם מהותי בהחלטה, לא יתערב בית המשפט ויותיר בידי הרשות מרחב פעולה לפעול בהחלטותיה המנהליות בהתאם למיטב שיקול דעתה ומקצועיותה ולא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעת ביהמ"ש (בג"צ 289/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור,פ"ד לה(1)422,421 (1980); בג"צ משה אודם נ' ראש עיריית תל-אביב יפו ואח', פ"ד לה(2)118, 118 (1980);בג"צ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד מה(3)678 ,688 (1991)). לא מצאתי כי בהחלטת הרשות שלא לאפשר לעותרת לבצע עבודות שיפוץ ואחזקה במוסדותיה לאור ניסיון העבר, נפל פגם מהותי המצריך התערבות בהחלטה. מדובר בהחלטה המצויה במתחם הסבירות. בהערת אגב אעיר כי בחלוף הזמן ניתן יהיה לצפות מהעירייה ליתן לעותרת הזדמנות להוכיח את עצמה ולתקן את כשלון העבר ולפיכך הצעתי כי המכרז הנוכחי יהיה בתוקף שנתיים בלבד וכי בסופן לא תמומש אופציית ההארכה ויפורסם מכרז חדש שיאפשר גם לעותרת להתמודד בו ולהציע את שירותיה. ואולם מעבר לכך לא מצאתי להתערב בשיקול דעת העירייה כפי שבא לידי ביטוי בעתירה זו. קוורום בוועדת המכרזים העותרת טוענת לעניין הקוורום החסר הן בועדת המשנה, שבחנה מקרוב את הזוכים במכרז ונתנה המלצתה לוועדת המכרזים שלא להכריז על העותרת כזוכה, והן בועדת המכרזים שהחליטה לאמץ את המלצת ועדת המשנה. לטענתה, לאור העובדה שחוק חובת המכרזים על תקנותיו חל גם על העיריות, ולאור תקנה 10(א) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 הקובעת כי: "10 (א) החלטות ועדת המכרזים יתקבלו ברוב קולות חברי הועדה, יהיו מנומקות ויירשמו בפרוטוקול שייחתם בידי חברי הועדה הנוכחים בישיבה; רוב חברי ועדת המכרזים יהיו מנין חוקי בישיבות הועדה" הרי שבהיעדר הקוורום הנדרש בוועדת המכרזים ובוועדת המשנה שלה, אין תוקף להחלטה לפסול את העותרת. בנוסף טוענת העותרת כי אותם כללי כינוס החלים על ישיבות מועצת העיר (שועדת המכרזים היא ועדת משנה שלה) המנויים בסעיפים 21-23 לתוספת השנייה לפקודת העיריות [נוסח חדש], חלים גם על ועדת המכרזים וועדת המשנה שלה, וגם בכללים אלה לא עמדה העירייה. מנגד טוענת העירייה כי ועדות מכרזים בעיריות פועלות בהתאם להסדר חקיקתי ייחודי הקיים בסעיף 148 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן:"הפקודה"). סעיף זה אינו מחיל כל דרישת קוורום על הסדרי עבודת ועדת מכרזים. זאת ועוד, סעיף 166 לפקודה, המסדיר את נוהל עבודת ועדות המועצה שועדת המכרזים נמנית עליהן , קובע כי: " (ב) כל ועדה של המועצה רשאית, בשים-לב להחלטות המועצה, ובמידה שלא נקבעה הוראה אחרת בענין זה, להסדיר בעצמה את עבודתה ואת דיוניה". בהתאם לכך, בישיבת מועצת העיר מיום 13.6.2004 נקבע נוהל מחייב להסדרת דרכי עבודת ועדות מועצת העירייה לפיו:"המניין החוקי לפתיחת ישיבה יהא מחצית מספר חבריה לפחות, ובלבד שיושב הראש הינו אחד מהם. על אף האמור, אם לא היה מניין חוקי וחלפו 15 דקות משעת זימונה, תפתח הישיבה בכל מניין, ובלבד שהמניין כולל את יושב הראש או את ממלא מקומו" (ס' 7 לנוהל. להלן:"הנוהל"). בפועל בענייננו בישיבת ועדת המשנה מיום 12.1.2010 בה הומלץ לפסול את העותרת, נכחו יו"ר הועדה מר שמואל מזרחי וכן מר פאר ויסנר, ממלא מקום חברת הועדה. בהיעדר מניין חוקי החל הדיון בוועדה רק בחלוף 15 דקות. ובישיבת ועדת המכרזים מיום 28.1.2010 בה הוחלט לאמץ את המלצת ועדת המשנה ולא להכריז על העותרת כזוכה, נכח הרוב הנדרש. לפיכך, טוענת העירייה, החלטות הועדות התקבלו כדין בהתאם לפקודה ולנוהל הפנימי. גם אם תקנה 10(א) לתקנות חובת המכרזים לעניין דרישת הקוורום אינה חלה על ועדת המכרזים של עירייה וגם אם במקרה שלפני עסקינן בקוורום חוקי הן על פי סעיף 148 לפקודת העיריות והן בהתאם לנוהל הפנימי של העירייה, דעתי אינה נוחה מכך שהחלטה בעניין זוכים במכרז בועדת מכרזים של רשות מקומית לא תתקבל בפורום חוקי מלא ובהתאם לדרישת קוורום, וכי רשות מקומית תובחן מרשויות ציבוריות אחרות לעניין זה. כפי שקבעה כב' הנשיאה בייניש: " כשלעצמי, נוטה אני לדעה כי חוק חובת המכרזים חל גם על רשויות השלטון המקומי, ומכאן כי חלות גם התקנות שהותקנו לפיו, וכך ראוי כי בתי-המשפט יבחנו מכרזים של רשויות מקומיות. (עע"ם 2311/02;2310/02 איגוד ערים אזור דן (תברואה וסילוק אשפה) נ' דסאל מרחבים, חברה לעבודות עפר בע"מ פ"ד נט(6) 337, 343 ), וכפי שקבעה כב' השופטת חיות: "נראה כי אין מקום ואין הצדקה להבדיל בין רשות מקומית ובין גופים ציבוריים אחרים, עליהם חלים חוק חובת המכרזים ותקנות חובת המכרזים שהותקנו מכוחו" (עת"מ (מחוזי ת"א) 1387/02 המטייל נתניה דעבול ובניו בע"מ נ' עיריית נתניה (11.12.02)). הרציונל שבבסיס חוק חובת המכרזים ותקנותיו, הפרשנות הרחבה שניתנה לו בפסיקה הענפה הדנה בעקרונות היסוד החלים על מכרזים ובעיקר בגופים ציבוריים ושלטוניים, הרחבת תחולת החוק על גופים רבים במהלך השנים מאז חקיקתו- כל אלה מעידים על החשיבות הרבה שמייחס המחוקק ומייחסים בתי המשפט לסוגיית המכרזים. בהקשר זה נאמר:"אכן, מכרז הוא עניין רציני. פרנסתם של רבים מהמשתתפים תלויה בו. לעיתים קרובות, נגרמות למשתתף הוצאות רבות בעצם ההיענות למכרז" (בג"צ בית יולס לעיל). לפיכך סבורה אני, כי ראוי ונכון שדרישות החוק ותקנותיו לעניין ועדת המכרזים, יחולו גם על כלל ועדות המכרזים של גופים שלטוניים או ציבוריים לרבות ועדות המכרזים ברשויות המקומיות,כפי שציינה כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 6585/95 מ.ג.ע.ר מרכז גביה ממוחשבת בע"מ נ' עיריית נשר ואח', פ"ד נ (206 (4) באומרה: "האם ראוי שתהיה אחידות במערכת הנורמטיבית לגבי כל סוגי המכרזים הפומביים? נראה לי כי עקרונית ראוי שכך יהיה. התשתית הנורמטיבית ביסוד המכרז הפומבי של גופים שלטוניים או ציבוריים היא אחת ותכלית המכרז מבחינת האינטרס הציבורי, זהה. בכולם השאיפה היא שהרשויות תנהגנה בשוויון, בהגינות, בתום לב, בנקיון כפים ובטוהר מידות" (ר' שם בעמ' 213 ). למרות האמור לא מצאתי כי בהחלטת ועדת המכרזים שלפני נפל פגם המצדיק התערבות בית משפט זה. לאור האמור, העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות. מכרזביטול מכרז