קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הפקעת רישיון ישיבת קבע בישראל: עתירה זו הוגשה כנגד החלטתו של המשיב להפקיע את רישיון ישיבת הקבע של העותר בישראל וכנגד החלטתו להרחיק את העותר מישראל. העובדות: 1. העותר הוא יליד 1968, נולד במזרח ירושלים והחזיק ברישיון קבע לישיבה בישראל. 2. בשנת 1990 עזב העותר את ישראל ללימודים אקדמאיים בארה"ב, שם שהה עד לשנת 1996 ובשנה זו שב לישראל. 3. לאחר שהות של שנתיים בישראל, ביום 17.09.98, שב העותר לארה"ב. בשנת 1999 נישא לאזרחית אמריקאית וקיבל "גרין קארד" אשר העניק לו רישיון ישיבה בארה"ב. בשנת 2002 התגרש העותר מאשתו בארה"ב. 4. בחודש יוני 2005, טרם חזרתו לארץ, פנה העותר באמצעות הקונסוליה בפילידלפיה בבקשה לחדש את תעודת המעבר שלו. ביום 29.8.05 נדחתה בקשתו מן הטעם כדלקמן: "הנ"ל תושב קבע עליו להוציא תעודת מעבר אמריקאית ולבקש אשביקור (כך במקור - ש.ג) דוחים בקשתו לתמי"ל". 5. ביום 14.12.05 חזר העותר לישראל באמצעות תעודת מעבר אמריקאית וקיבל אשרת ב/2 בתוקף לשלושה חודשים. 6. לטענת המשיב הופקע רישיון ישיבת הקבע של העותר ביום 10.1.06. על החלטה זו ערער העותר ללשכת מנהל האוכלוסין בירושלים וביום 23.3.06 נדחה הערעור, כך לטענת המשיב. 7. ביום 12.3.06 פנה ב"כ העותר ללשכת מנהל האוכלוסין בירושלים במכתב שכותרתו "קדם בג"ץ- בטלות תקנות 11 ו- 11א' לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד- 1974". ביום 15.6.06 פנה ב"כ העותר בשנית ללשכת מנהל האוכלוסין במכתב בו טען כי פנייתו הקודמת לא זכתה לטיפול והוא מבקש תשובה, שאם לא כן ינקוט בהליכים משפטיים למימוש זכויות העותר. 8. ביום 11.07.06 השיב המשיב לעותר כדלקמן: "לפי בדיקתנו הנדון יצא את ישראל בשנת 90 עד 96 ולאחר מכן בשנת 98 עד סוף 2005. הנדון קיבל רישיון ישיבת קבע בארה"ב ביוני 05 כאשר פנה לחדש את תעודת המעבר הודיעו לו שתושבותו פקעה ועליו לחזור לארץ כתייר עם תעודת מעבר אמריקאית. לאור האמור לעיל תושבותו פקעה כדין ולפיכך אין שינוי בהחלטה". (להלן: "ההחלטה"). 9. ביום 10.01.10 נעצר העותר במחסום קלנדיה, ובשימוע שנערך לו טען כי חזר לישראל על מנת לסייע להוריו המתגוררים במזרח ירושלים. באותו יום הוצאו נגד העותר צווי הרחקה ומשמורת. 10. ביום 12.01.10 התקיים דיון בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין בו הוחלט כדלקמן: "השתכנעתי כי שהייתו הבלתי חוקית של המוחזק יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב ונובעת מכך שעד מעצרו כלל לא ידע כי תושבתו פקעה זה מכבר. זאת ועוד, כפי הנראה תושבתו האמריקאית של המוחזק פקעה ולו בגלל שהייתו הממושכת מחוץ לארה"ב. ספק גדול בעיני אם בכלל ניתן להרחיק את המוחזק לארה"ב. אין ספק כי לא מדובר באזרח ארה"ב. ... הוסבר למוחזק כי עליו להגיש עתירה מנהלית בעניין תושבותו וביטול צו הרחקה." 11. כנגד החלטת המשיב מיום 11.07.06 וכנגד צו ההרחקה הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות הצדדים: 12. העותר טוען כי החלטתו של המשיב ניתנה ללא הנמקה. החלטה בעניינו יכולה להתקבל רק לאחר דיון ממצה, בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק ובהסתמך על ראיות מוצקות. 13. העותר רואה בישראל את מקום מושבו ומרכז חייו, הוא יליד מזרח ירושלים ומשום כך יליד ישראל, בעל מעמד של תושב קבע בישראל מלידתו, וחי את רוב ימיו בישראל. לטענתו, אין לו אזרחות של מדינה זרה אחרת, משפחתו היחידה היא בישראל, אין לו נכסים מחוץ לישראל ואין מדינה שיכולה לקלוט אותו. לעניין זה מוסיף העותר כי אין לו כל עבר פלילי ו/או ביטחוני וכן לא נשקפת כל סכנה עקב שהייתו בישראל. 14. העותר טוען כי עובר למעצרו לא ידע כי שהייתו בישראל היא ללא רשות וכי רישיונו לישיבת קבע בישראל פקע. עוד טוען הוא כי החלטות המשיב שהתקבלו בעניינו מוטעות מיסודן ולא מתיישבות עם מדיניות המשיב. מדיניות המשיב מכירה במהותו של רישיון ישיבת הקבע בישראל של תושבי מזרח ירושלים ואין לשלול מאדם את זכותו להתגורר במדינתו. לעניין זה, טוען העותר, אין המשיב מיישם את מדיניותו וחורג מסמכותו. 15. העותר טוען כי החלטות המשיב פוגעות בזכויות היסוד שלו. מדיניות המשיב פוגעת בחוק יסוד; כבוד האדם וחירותו ובזכותו של העותר לחיי משפחה. לטענתו, מדיניות המשיב לוקה באי חוקיות, אפליה פסולה, חוסר סבירות קיצוני ואינה מביאה בחשבון את החיוניות שבשמירת הזכויות החוקתיות של בעל רישיון לישיבת קבע. שלילת התושבות תפגע בזכותו לעבוד ולנהל את חייו היומיומיים, תפגע באוטונומיה האישית שלו ובתא המשפחתי שלו. 16. לטענת העותר, תושבי מזרח ירושלים הם בעלי תושבות מכוח לידה אשר מקורה בדין ולא בחסד. תושבות מלידה, כך לטענתו, היא זכות חוקתית משום שהיא מאפשרת את קיומן של זכויות חוקתיות אחרות. 17. לבסוף, טוען העותר, כי הוראות סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל תשי"ב- 1952 מנוסחות בצורה עמומה ובמונחים כלליים, המתירים למשיב שיקול דעת רחב וגורף לשלול זכויות יסוד. לטענתו, שלילת מעמדו של אדם צריכה להיעשות רק לאחר בירור עובדתי מעמיק, שיקול דעת ראוי ומיצוי זכות הטיעון. לשונו של הסעיף אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה של חוק יסוד; כבוד האדם וחירותו, ושיקול דעתו של המשיב כפוף לביקורת של בית המשפט והוא אשר יבחן אם הפגיעה בעותר עומדת בפסקת ההגבלה. 18. המשיב מבקש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של כב' השופט ק. ורדי מיום 18.1.10. 19. עוד טוען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, עשיית דין עצמי ושיהוי. לעניין זה, טוען המשיב, הגיש העותר את העתירה בשיהוי רב והוא מבקש סעד מבית המשפט כשידיו אינן נקיות משום שהעלים פרטים ועובדות בעתירה. 20. המשיב מפנה לתקנות 10 ו- 11 א' לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, המסדירות את התנאים לפקיעת תוקפו של רישיון ישיבת קבע. לטענתו, העותר שהה מעל ל- 7 שנים בארה"ב ואף קיבל רישיון לישיבת קבע בארה"ב ולפיכך רישיון ישיבת הקבע של העותר פקע מעצמו. עוד מוסיף המשיב כי העותר בחר להמשיך ולעשות דין עצמי ולהתגורר בתחומי מדינת ישראל, אף שידע כי ערעורו על החלטת המשיב נדחה. 21. המשיב טוען כי אם מבקש העותר לתקוף את חוק הכניסה לישראל והתקנות הרי שעניין זה אינו בסמכותו של בית משפט זה. 22. לבסוף, טוען המשיב, שיקול דעתו של שר הפנים הוא רחב ביותר. החלטת המשיב התקבלה בסמכות, באופן ראוי וסביר, תוך שקילת מכלול העובדות והנתונים שהוצגו בפניו ומכל מקום, החלטתו היא סבירה ואין מקום להתערבות בה. דיון: 23. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים בפני הגעתי למסקנה כי נפלו פגמים בהתנהלות המשיב. 24. א. ההחלטה העיקרית נשוא העתירה מתייחסת לפקיעת תושבותו של העותר. למהותה של ההחלטה התייחס העותר בסעיף 39 לעתירה. העותר טוען כי ההחלטה לבטל את תושבותו פוגעת בזכותו לתושבות היינו להישאר ולהמשיך לחיות במקום מושבו ובמולדתו ללא סכנת גירוש, ובזכותו להמשיך ולחיות יחד עם בני משפחתו בירושלים ללא סכנת פירוד. ב. העותר גם טוען כי לא רכש את מעמדו כתושב קבע כמהגר, אלא מכוח מעמדו כתושב מזרח ירושלים, כמו רבים מאזרחי מזרח ירושלים, לאחר שהתפקדו והוקנה להם מעמד של תושב קבע. ג. מן הראוי לייחס לעובדות המפורטות לעיל משקל רב בבוא המשיב להפקיע את רישיון ישיבת הקבע של העותר, הן מהבחינה המהותית והן מבחינת אופן התנהלות המשיב. 25. המשיב טוען כי ביום 10.1.06 נשלחה לעותר הודעה בדבר הפקעת רישיון הקבע שלו ע"י לשכת המשיב בירושלים וביום 23.3.06 הודע לבא-כוחו הקודם, עו"ד נג'יב, כי ערעורו של העותר נדחה. החלטה מהותית מסוג זה של הפקעת רישיון חייבת להיות מוצגת ומוכחת על מנת לבסס עליה החלטה מאוחרת יותר (מיום 11.7.06) לפיה תושבותו פקעה. המשיב לא הציג החלטה זו לפקיעת רישיון תושבות הקבע של העותר והסתפק בהפניה לפרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים, שם צויין כי העותר קיבל הודעה על פקיעת תושבותו ביום 10.1.06, הגיש בקשה לערעור ובקשתו נדחתה. החלטה על פקיעת תושבות הקבע של אדם, הגשת ערעור והחלטה בערעור, במיוחד ביחס לעותר שנולד במזרח ירושלים ומרכז חייו ושל בני משפחתו היה שם, הן החלטות מהותיות הפוגעות פגיעה אנושה בזכותו של העותר. החלטה שכזו, ערעור עליה והחלטה בערעור, יש להציג ולהוכיח ולא להסתפק בדבריו של העותר במסגרת פרוטוקול שוהים בלתי חוקים, לאחר שנעצר. במיוחד כך כדי להוכיח את נוסח ההחלטה ומהותה, את מהות הערעור ואת נוסח ההחלטה בערעור ומהותה. אין זה ראוי גם ליתן החלטה נוספת ביום 11.7.06 על בסיס החלטה קודמת לפיה תושבות הקבע של העותר פקעה, כשההחלטה המקורית מעולם לא הוצגה. 26. לסיכום נקודה זו עמדתי היא כי החלטת המשיב להפקיע את תושבות הקבע של העותר מבלי שהוצגה החלטה שכזו ומבלי שהוצג הערעור עליה וההחלטה בערעור, תוך הפניה לדבריו של העותר במסגרת פרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים, איננה ראויה ופגומה. משום כך גם החלטת המשיב מיום 11.7.06 (נספח ה' לתגובה), בה חוזר המשיב על טענתו כי תושבות הקבע של העותר פקעה, אף היא לוקה בפגם בהעדרה של ההחלטה המקורית. 27. זאת ועוד. המשיב טוען, כאמור, כי תושבותו של העותר פקעה משום ששהה בארה"ב למעלה מ- 7 שנים ומשום שקיבל תושבות קבע בארה"ב. עמדתי היא כי שלילת תושבותו של העותר "באופן אוטומטי", מבלי שניתנה לעותר זכות שימוע לוקה בפגם נוסף. בסעיף 6 ו- 7 למכתבו של העותר מיום 12.3.06 (נספח ג' לתגובה), טען העותר כדלקמן: "6. בהחלטה המנהלית של משרד הפנים קיימת הפרה של כללי הצדק הטבעי ההחלטה היתה בבחינת מחטף שלוקה בחוסר תום לב ושאין בדין יסודו. ההחלטה ניתנה ללא שמוצתה זכות הטיעון וחובת השימוע. משום כך, יש לראות בהחלטה של שלילת זכויות מרשי משום החלטה פרוביזורית שאין בה כשלעצמה כדי לשנות את מעמד מרשי. 7. העובדה כשלעצמה שהחוק לא קבע הליך שימוע, לא מעניקה למשרד הפנים פטור מהחובה למצות זכות טיעון לכל מי שעלול להיפגע מהחלטה מנהלית. הפגיעה בכללי הצדק הטבעי הבאה לידי ביטוי בהפרת חובת השימוע היא מסוג הפגמים המביאים לבטלותה של החלטה המנהלית". (ההדגשות במקור - ש.ג.). 28. מעמדם של תושבי מזרח ירושלים וילדיהם מוסדר בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. על פי ההלכה, נחשבים תושבים אלו לבעלי רישיון לישיבת קבע בארץ: "מכוחה של תחולה זו, חל על מזרח ירושלים גם חוק הכניסה לישראל, ועל- פיו שהותם בישראל של תושבי מזרח ירושלים, שלא התאזרחו, נעשית מכוח רישיון ישיבה, ורואים בכל מי שהתפקד במפקד האוכלוסין שהתקיים ב- 1967 כמי שקיבל רישיון לישיבת קבע". (בג"צ 282/88 מוברק עווד נ' יצחק שמיר, ראש הממשלה ושר הפנים ואח', פ"ד מב(2), 424, להלן: "פרשת עווד"). שהותם של תושבי מזרח ירושלים שלא התאזרחו, ובכללם העותר, נעשית מכוח רישיון ישיבה, והקביעה כי תושבי מזרח ירושלים אשר היו תושבי העיר בזמן מפקד האוכלוסין בשנת 1967 יקבלו רישיון לישיבת קבע מכוח החוק הביאה לכך כי גם שלילת מעמדם של תושבי מזרח ירושלים תיעשה לפי ההסדר הקבוע בחוק ובתקנות. חוק הכניסה לישראל קובע בסעיף 1 (ב) כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על- פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". לשר הפנים נתונה הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל לפי סעיף 2 (א) לחוק. סעיף 11 (א) לחוק קובע כי שר הפנים רשאי, לפי שיקול דעתו, לבטל רישיון לישיבת קבע בישראל. התנאים לפקיעתו של רישיון ישיבת הקבע הוסדרו בתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד- 1974. תקנה 11 (ג) לתקנות קובעת כי: "תוקפו של רישיון לישיבת קבע יפקע... אם בעל הרישיון עזב את ישראל והשתקע במדינה מחוץ לישראל..." תקנה 11 א קובעת: "לעניין תקנות 10 ו- 11 יראו אדם כמי שהשתקע במדינה מחוץ לישראל אם נתקיים בו אחד מאלה: הוא שהה מחוץ לישראל תקופה של שבע שנים לפחות; הוא קיבל רישיון לישיבת קבע באותה מדינה; הוא קיבל את האזרחות של אותה מדינה בדרך של התאזרחות." מהאמור לעיל עולה כי רישיון ישיבת קבע פוקע מקום בו בעל הרישיון עזב את ישראל והשתקע במדינה אחרת ותקנה 11 א' קובעת מתי יראו אדם כמשתקע במדינה אחרת. 29. בחינת העובדות המתייחסות לעותר מעידה כי הוא שהה בארה"ב שבע שנים ו- 3 חודשים, היינו, כשלושה חודשים בלבד מעל המותר. בנוסף על כך, הוא קיבל "גרין קארד" בארה"ב אולם עזב לאחר כשלוש שנים, בשנת 2005 ומאז הוא נמצא בישראל. 30. מעבר ל"חריגה" הקצרה של העותר מהתקופה של שבע שנים וקבלת "גרין קארד" לא הוכח, ולטעמי אף לא לכאורה (כמו במקרים אחרים שנמצאו בפסיקה), כי מרכז חייו של העותר עבר לארה"ב. העותר נולד, כאמור, במזרח ירושלים, משפחתו נמצאת במזרח ירושלים, הוא נסע לארה"ב ללימודים אקדמאיים למשך 6 שנים אשר בסופן חזר לישראל לשנתיים וקיבל תעודת זיהוי חדשה במקום תעודת הזיהוי "הבלויה" שהיתה ברשותו. העותר נסע שוב לארה"ב בשנת 98, שהה שם עד 14.12.05, הספיק להתחתן ולהתגרש עם אזרחית אמריקאית וקיבל "גרין קארד" באותה תקופה. אי לכך ובנסיבות אלה, היה מקום לערוך שימוע לעותר לפני ההחלטה על פקיעת תושבותו. 31. המשיב מתייחס לנוהל שגיבש המאפשר, במקרים מסויימים, החזרת רישיון ישיבת קבע שפקע, החל על מבקשים אשר מוכיחים כי במהלך השנתיים האחרונות מרכז חייהם בישראל. המשיב טוען כי נוהל זה אינו יכול לחול על מי שפקע רישיונו מכוח רכישת רישיון לישיבת קבע במדינה אחרת, כפי שעשה העותר. המשיב לא הציג את הנוהל ומשום כך גם לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נוהל זה איננו חל על העותר בגלל תושבות הקבע. 32. המשיב מייחס חשיבות לתושבות הקבע שקיבל העותר בארה"ב. העותר חזר לישראל בשנת 2005 ומאז לא שב לארה"ב, ולטענתו פג תוקפו של ה"גרין קארד". אני ערה היטב לעובדה לפיה העותר לא פעל ולא המציא מסמכים כמפורט בהחלטותי בתיק זה. יחד עם זה, מאחר ומדובר בפקיעת תושבותו של העותר לא ניתן להתעלם מטענתו לפיה תושבות הקבע שלו בארה"ב פקעה כשלא הוכח אחרת ע"י המשיב. 33. לא נסתרה גם טענתו של העותר לפיה לא ניתן להרחיקו מאחר ותושבות הקבע שלו בארה"ב פקעה. גם כאן אינני מתעלמת ממחדליו של העותר בהמצאת מסמכים אולם אין מקום להרחיק את העותר כשאין ודאות בעניין מעמדו בארה"ב וכשאין ודאות כי ניתן להרחיקו. 34. המשיב מבקש לסלק על הסף את העתירה מחמת שיהוי, עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים. לא מצאתי לקבל את טענות המשיב. לעניין שיהוי, מדובר בעיקרון החוקיות ובפגיעה חמורה בזכותו של העותר לתושבות, אשר יש בה להביא לקבלת העתירה על אף השיהוי שבהגשתה. משום כך לא מצאתי לקבל את טענת השיהוי כדי לסלק את העתירה על הסף (ר' בג"צ 7053/96, אמקור בע"מ ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נג(1) 193). אינני סבורה גם כי טענות המשיב לעניין חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי מהוות בסיס, ולו לכאורה, לסילוק העתירה על הסף. בעתירה טען העותר כי לא הודע לו על פקיעת מעמדו בעוד עיון בפרוטוקול שוהים בלתי חוקיים מעיד כי ידע על פקיעת מעמדו. לא מצאתי בטיעון המשיב נימוק לסילוק עתירה זו על הסף, הן משום מהות העתירה והן משום שספק בעיני אם התנהלות זו של העותר מהווה נימוק לסילוק העתירה על הסף. 35. אשר על כן ולאור הפגמים בהחלטות המשיב אני מחליטה לבטל את החלטת המשיב אשר הפקיעה את תושבותו של העותר. עניינו של העותר יוחזר למשיב, תינתן לו זכות שימוע והוא יהיה רשאי להגיש גם טענות בכתב עד 15 ימים לפני מועד השימוע. 36. לאור התוצאה אליה הגעתי לא יורחק העותר ואף לא ייעצר עד 30 ימים לאחר החלטתו של המשיב, כמפורט לעיל. 37. אין צו להוצאות. שר הפנים