קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול היטל תיעול: מבוא העותרת, הבעלים של חלקות 13-14 בגוש 11578 הנמצאות ברח' הדגן 6 בחיפה, קיבלה בחודש ינואר 2010, דרישה לתשלום 3 היטלים שונים, היטל הנחת צנורות, היטל סלילה והיטל תיעול. העותרת בעתירתה מבקשת לקבוע כי אינה חייבת בתשלום ההיטלים. המשיבה בתשובתה חזרה בה מהדרישה לתשלום בגין היטל הנחת צינורות ונותרה המחלוקת לגבי שני ההיטלים האחרים. לקראת הדיון בעתירה, שבה וביקשה העותרת פרטים נוספים (ר' סעיף 24 לעתירה ובקשה מס' 6) ובהתאם לבקשתה ניתן ביום 28.6.10 צו עיון כמבוקש. לאחר שקיבלה העותרת חלק מהמסמכים, היא פנתה בבקשה להגשת תצהיר משלים ובדיון שנקבע ליום 4.11.10 הגיעו הצדדים להסדר דיוני ולפיו הוסכם כי העותרת תוכל להסתמך גם על התצהיר המשלים, ניתנה למשיבה הזכות למסור תגובתה לאותו תצהיר ולעותרת זכות תשובה לאותה תגובה וכך אכן נעשה. דיון שיטת ההיטלים לעומת דמי השתתפות-בתחום הסלילה כחלק מחובותיה החוקיות, מקימה ומפתחת הרשות העירונית את תשתית הכבישים. קיימות שתי שיטות מקובלות להשבת העלויות בהן נשאה הרשות, השיטה שנהגה בעבר- שיטת דמי ההשתתפות והשיטה לפיה הותקן חוק העזר הנוכחי, שיטת ההיטלים. ההבדל הפרקטי בין שתי השיטות הוא שבשיטת דמי ההשתתפות נדרש בעל הנכס להחזיר החזר יחסי של הוצאות בפועל שהוצאו בקשר לסלילת רחוב בסמוך לנכס שלו ואילו בשיטת ההיטלים-בעקבות סלילת רחוב בסמוך לנכס, נדרש בעל הנכס לשלם היטל שתחשיבו מבוסס על מחיר ממוצע של סלילת כל הרחובות בעיר. בסעיף 2(א) לחוק העזר לחיפה (סלילת רחובות) התשס"ח- 2008 (פורסם ברשומות ביום 5.2.08) נקבע כי: "היטל סלילת רחובות נועד לכיסוי הוצאות העיריה בשל סלילת רחובות בתחומה, בלא זיקה לעלות ביצוע עבודות סלילת רחוב הגובל בנכס נושא החיוב". באשר להבדל שבין שתי השיטות אפנה לפסק דינה המנחה של כב' הנשיאה בייניש: "הרשויות המקומיות גובות מתושביהן, לפי חקיקת משנה עירונית, את כספי עלות סלילת הכבישים והמדרכות בתחומן, או שיעור מסויים מעלויות אלה. חוקי עזר עירוניים מיוחדים שנועדו מלכתחילה לאפשר את גביית העלויות האמורות שונו במשך השנים, והשינוי העיקרי הוא בכך שהוחלפה שיטת החיוב בגין סלילת הרחובות. בעבר נהגה ברשויות רבות שיטת החיוב בדמי השתתפות, אשר היתה מבוססת על החזר הוצאות שהוציאה הרשות בגין סלילת כבישים ומדרכות בתחומה. השיעור שנגבה מבעלי הנכסים הגובלים ברחוב היה אחוז מסויים מההוצאות שהוצאו בפועל בגין סלילת הכביש, כשהן עומדות ביחס לקטע הכביש שנסלל, שאורכו כאורך קטע הנכס הגובל בו... שיטת חיוב זו השתנתה עם התקנת חוק העזר החדש, המטיל על בעל "נכס גובל" היטל בגין סלילת כביש או מדרכה... מעיון בחוק העזר החדש עולה כי החיוב בהיטל אינו מבוסס על ההוצאות שהוציאה העיריה בפועל בגין סלילת הכביש או המדרכה הגובלים בנכס, אלא על תעריף קבוע עבור כל יחידה משטח הקרקע ומשטח הבניין שעליה... המיועד לכיסוי הוצאות הסלילה על פי תחשיב קבוע מראש, שאינו נגזר מעלויות סלילת קטע הכביש הגובל בלבד". ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ. (ר' ההסבר לענין עדיפותה של שיטת ההיטלים ע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה נ' רשף, פ"ד לז(4) 57). כב' הש' א' רובינשטיין בעע"מ 1074/06 עירית חדרה נגד משה צרפתי מסביר כי בשיטת ההיטלים: "..,במקרה זה די למצוא עבודת סלילה ברחוב אחד, כדי ליצור החיוב שהינו חיוב קבוע, שאינו קשור בעלויות הביצוע או בהיקף העבודה". ביטוי להבחנה שבין השיטות ניתן למצוא בדברי כב' הש' ד' לוין בע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה נ' רשף, פ"ד לז(4) 57. "בעוד שהחוק מתשכ"ו מחייב בעל נכס גובל בדמי השתתפות, שמטיבם קשורים קשר הדוק עם שירות מאוד מיוחד והוצאה מוגדרת ומיוחדת, כמוסבר לעיל (קטע רחוב), הרי החוק מתשל"ו דן בהיטל, שהוא חיוב במובן הרבה יותר רחב, שיש לו אמנם זיקה למתן שירות אבל לא זיקה הדוקה ומיוחדת, לקטע הרחוב הגובל". בטרם אעבור לניתוח מהותו של נכס גובל ומיקומו של הנכס השייך לעותרת, מן הראוי להבהיר כי על מנת שהעיריה תוכל לדרוש תשלום בגין סלילת רחוב, די כי היא תצביע על רחוב אחד, בו בוצעו עבודות, בתקופת 7 השנים האחרונות. העיריה בחרה בתשובותיה, להרחיב היריעה שלא לצורך למספר רב של רחובות ולביצוע עבודות בתקופות שונות, לעיתים מלפני שנים רבות. נכס גובל מהו חוק העזר לחיפה (סלילת רחובות) התשס"ח- 2008, קובע בסעיף 2 (ב) כי: "(ב) היטל סלילת רחובות יוטל על בעל נכס גובל, בהתקיים אחד מהתנאים האלה: (1) בשל סלילת רחוב הגובל בנכס או קבלת החלטה על סלילת רחוב גובל; לעניין זה, "החלטה על סלילת רחוב גובל" - אישור של העיריה בנוסח שבטופס 1 לתוספת השניה, ולפיו בכוונתה לצאת למכרז לביצוע עבודות סלילת הרחוב הגובל או להתקשר כדין בדרך אחרת לביצוע עבודות". בסעיף ההגדרות מוגדר כך נכס גובל: "נכס גובל" - נכס הגובל ברחוב או בקטע מרחוב, בין אם יש גישה לנכס מאותו רחוב ובין אם אין גישה כאמור, ובכלל זה נכס שיש אליו גישה מאותו רחוב או קטע רחוב דרך נכס אחר או דרך מדרכה, לרבות נכס, שבינו ובין אותו רחוב או קטע רחוב, יש תעלה, חפירה, רצועת ירק, נטיעות, שדרה או כיוצא בהם, או שטח המיועד לשימוש כאמור לפי תכנית, ולרבות נכס שבינו לבין אותו רחוב מפריד נכס אחר, ובלבד שקיימת גישה מאותו הרחוב לנכס האמור שלא דרך רחוב אחר". ההגדרה מנוסחת בצורה מסורבלת, אך ניתן להבין ממנה את המגמה המרחיבה של מתקין חוק העזר. די בזיקת הנאה מינימלית המתבטאת בהיות הנכס גובל לכביש הנסלל ואדגיש כי לפי חוק העזר, המונח "גובל" אין משמעו "משיק" כהגדרה ההנדסית של המושג. [במאמר מוסגר אציין כי הגדרת נכס גובל לפי חוק העזר לחיפה (סלילת רחובות) התשמ"ב-1982, הינה רחבה יותר ונכס שייחשב כנכס גובל לפי חוק העזר משנת 2008, בוודאי שייחשב ככזה לפי ההגדרה משנת 82). בחלק הראשון של ההגדרה נקבע כי הגישה לנכס מהרחוב בו בוצעה עבודת הסלילה, אינה הכרחית על מנת שייחשב כנכס גובל. נכס גובל ייחשב גם נכס אליו יש גישה מהרחוב המדובר דרך "...רצועת ירק, נטיעות, שדרה או כיוצא בהם או שטח המיועד לשימוש כאמור לפי תכנית", דהיינו גם גישה דרך שטחים אחרים ואפילו שטח שקיים רק בתוכנית ולא קיים בפועל. בסייפה של ההגדרה, יש הרחבה לשונית של המונח "נכס גובל" והוא מתקיים גם בנכס שבינו לבין הרחוב הנסלל קיים נכס אחר ובלבד שקיימת גישה מאותו רחוב נסלל לנכס שלא דרך רחוב אחר, (ביטוי המכונה ע"י העותרת בתגובתה האחרונה "החרגת רחוב אחר"). במילים אחרות, נכס לא ייחשב כנכס גובל במקרה בו מפריד נכס אחר בין הנכס המדובר לבין הרחוב הנסלל, אם ניתן להגיע אל הנכס דרך רחוב שבו לא בוצעו עבודות הסלילה הנטענות. חשוב להדגיש כי נושא הגישה דרך רחוב אחר מתייחס רק לסייפה של ההגדרה המתחילה במילה "לרבות" ולכן לא מקובלת עליי פרשנותה של העותרת, (ר' למשל סעיף 39 ואילך לתגובתה האחרונה), המחילה את "החרגת רחוב אחר" על ההגדרה כולה בניגוד ללשון החוק ולתכליתו. עוד אוסיף כי יש לדחות את טענת העותרת (סעיף 50 לתגובתה האחרונה) כי בהעדר ההחרגה, בעליו של נכס הגובל לשני רחובות יישא בכפל היטל. על פי חוק העזר והפסיקה התשלום הוא חד פעמי, בלי קשר לעבודות סלילה עתידיות ולכן הדוגמא המתוארת על ידי העותרת באותו סעיף מנוגדת למצב המשפטי ולא יתכן מצב של כפל היטל. (פרשנות העותרת לפיה במקרה של סלילה ברח' פלוני, כשיש גישה לנכס גם דרך רח' אלמוני מחייבת פטור מתשלום, תביא שגם סלילה ברח' אלמוני תביא לפטור מתשלום, כך שבעל נכס הגובל בשני רחובות, לא ישלם אף פעם היטל, לו תתקבל פרשנות זו). המשיבה בתגובתה האחרונה היטיבה לתאר את המצב בשטח, (ר' צילום אוויר בעמ' 4) ולפיו הנכס נמצא בתוך מרובע דרכים, רח' דגן הצמוד פיסית לנכס, רח' חלוצי התעשיה הנמצא במקביל לרח' דגן, רח' האצטדיון ורח' גרינשפון הנמצאים שתי הצלעות האחרות של המרובע. מאחר והמשיבה דורשת היטל סלילה בגין עבודות ברח' חלוצי התעשיה או ברח' האצטדיון, נבחן את מעמד הנכס ביחס לאותם שני רחובות בלבד ואתעלם מעבודות נוספות עליהן הצביעה העיריה בתשובותיה (לגבי רח' השיש או רח' גרינשפון). העותרת צרפה לעתירתה את חוות דעתו של דר' ד. בר-און, אדריכל ומתכנן ערים אשר הגיע למסקנה כי מן הנכס "קיימת אפשרות גישה ואפשרות טכנית למעבר אך ורק אל רח' הדגן", (נספח 8 לעתירה). עיון בתשריט תוכנית המיתאר חפ/800 החלה על הנכס, (ר' תרשים מס' 2 שצורף לחוות דעת מומחה העותרת, סעיף 16 ונספח ב' לתגובה המשלימה של העיריה) מראה כי בין הנכס לבין רח' חלוצי התעשיה, נמצא שטח ציבורי פתוח. בניגוד למסקנת המומחה מטעם העותרת, על פי תמונה א' שצורפה לחוות דעתו ותמונת הצילום מהאוויר, (סעיף 28 לתגובה המשלימה של המשיבה), ניתן לקבוע כי קיימת גישה אל הנכס מרח' חלוצי התעשיה דרך אותו שטח ציבורי. העובדה כי אין דלת בקיר הנכס הפונה אל אותו שטח ציבורי פתוח, אינה מונעת את הגישה "הטכנית" בדרך של הגעה למבנה מכיוון השצ"פ וכניסה אליו דרך פתחי הכניסה הקיימים במבנה, (תמונת התצ"א הנ"ל ממחישה זאת היטב). אפנה בענין זה לפסק דינו של המשנה לנשיאה כב' הש' א' ריבלין: "ודוק: אין בתוצאה זו כדי להביא למסקנה שבעל נכס יכול למנוע חיוב בהיטל על ידי חסימת "אפשרות טכנית למעבר". אם העירייה היתה מתכננת ובונה תשתית המאפשרת מעבר מהכביש לחלקה באופן סביר, חסימות יזומות על ידי בעלי נכסים גובלים לא היו פוטרות אותם מחיוב". עע"ם 4778/06 יוסף ויזר נגד עיריית חדרה, . זה השלב לשוב ולהזכיר מהותה של שיטת ההיטלים. צורת החישוב מתייחסת לעלות סלילת כלל רחובות העיר וחיוב כלל בעלי הנכסים הגובלים בעיר בתשלום ההיטל, מעמידים את זיקת ההנאה הספציפית ברמה נמוכה, (לא במקרה היא מכונה בפסיקה "זיקת הנאה מינימאלית") ודי בהתקיים אחד מתנאי ההגדרה הרחבה של "נכס גובל" כדי להצביע על קיומה של אותה זיקת הנאה. העותרת מפנה לעת"מ 1004/04 בן אברהם נ' עירית חדרה שעובדותיו שונות לחלוטין, באותו מקרה, "המעבר לרחוב הנסלל חסום לחלוטין" ונקבע עובדתית כי אין אפשרות טכנית לעבור מהנכס הגובל אל הרחוב הנסלל וזה לא המצב העובדתי במקרה שבפנינו. הרוצה להגיע אל הנכס מרח' חלוצי התעשיה, לא צריך לטפס על גדרות או לעלות על גגות. לפי הנתונים שהוצגו ע"י שני הצדדים, דרך הגישה מהשצ"פ אל הנכס פתוחה וחופשית. אדגיש כי בחוק העזר לא נדרשת גישה ישירה מהרחוב הנסלל אל דלת הכניסה של הנכס, אלא אל הנכס עצמו, גם הגעה אל קיר אחורי ומשם אל חזית הנכס, תחשב כזיקה המצדיקה חיוב בעלי הנכס בתשלום ההיטל וכפי שנקבע בעע"מ 1074/06 עירית חדרה נגד משה צרפתי: "לא היה מקום לבחון את סוגיית ההנאה הקונקרטית שמפיק המשיב מהרחוב החדש... לא היה מקום לבחון את זיקת ההנאה של המשיב מהכביש הספציפי, .... בחינה כאמור אינה מתבקשת מהחוק, הנוקט בשיטת ההיטל ולא בשיטת דמי ההשתתפות". מיותר לציין כי אין מקום לאפשר לבעל נכס לקבוע את חיובו בהיטל, על פי מיקום דלת הכניסה שהוא מתקין לנכס שלו. השאלה היא מיקום הנכס, בלי כל קשר לאופן הכניסה אליו. למעשה על פי התמונה שצולמה מהאוויר ועל פי תשריט התוכנית, ניתן לראות כי קיימת דרך גישה דרך אותו שטח ציבורי פתוח, גם מרח' האצטדיון אל הנכס, כך שניתן לקבוע כי הנכס הוא נכס גובל גם ברח' האצטדיון ובמקרה זה יש אפשרות טכנית ומעשית לעבור אל הנכס משני הרחובות הנ"ל. העיריה בסעיף 17ב' לתגובה המשלימה, מפנה לדרך גישה המופיעה בתוכנית המיתאר והמחברת את הנכס אל רח' האצטדיון ואזכיר כי על פי הגדרת "נכס גובל" בתקנות, ניתן להתייחס גם ל"שטח המיועד לשימוש כאמור לפי תכנית", דהיינו לא רק לשטח המשמש בפועל, אלא גם שטח המיועד לשימוש לפי התוכנית. שטח זה מתואר גם בתרשים מס' 2 שהוכן ע"י מומחה העותרת, והוא מסומן כחלקה 83. יצויין כי העותרת מלינה על כך כי מדובר בטענה חדשה, אלא שעל פי ההסדר הדיוני שבין הצדדים לא היתה מניעה מלהעלות טענה זו. מעיון בתקנון התוכנית (נספח ג' לתגובה המשלימה של המשיבה) עולה כי מדובר בשטח חלקה 83, הוא שטח פרטי פנוי המיועד לבאר. משלא הוכח כי נקבע לחלקה יעוד של דרך, לא אקבל את עמדת המשיבה בנושא זה. לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי הנכס של העותרת הוא נכס גובל ברח' חלוצי התעשייה וברח' האצטדיון ויש זיקה מסוג של הנאה בין עבודות הסלילה שנעשו בשני הרחובות הנ"ל לבין הנכס של העותרת. חשוב להדגיש כי על פי שיטת ההיטלים, כשהחיוב אינו בגין עלות סלילת כביש לנכס ספציפי, אלא עלות לפי תחשיב ממוצע לסלילת כלל רחובות העיר, הרי שהעובדה כי הנכס גובל בשתי רחובות אינה יוצרת חיוב כפול. ההיטל משולם פעם אחת, גם אם מחר ייסלל שוב אותו רחוב גובל או שייסלל רחוב גובל אחר. למען הסדר אבהיר כי למרות הנטען בסעיף 33 לתצהיר המשלים (בו הושמט רח' חלוצי התעשייה), לפי המפה (נספח 20 לתצהיר המשלים) ניתן לראות כי כדי להגיע אל הנכס חייבים לעבור דרך רח' האצטדיון או דרך רח' חלוצי התעשייה ומאחר והוכח כי בשני רחובות אלו בוצעו עבודות סלילה, משמע מתקיימת זיקת הנאה מסוימת לבאי הנכס עקב ביצוע העבודות הנ"ל ולכן על העותרת כבעלת הנכס לשאת בהיטל הסלילה. לסיכום- עד כאן, מאחר והדרישה היא מכח שיטת ההיטלים, די בהוכחה כי בוצעה עבודת סלילה-כל שהיא, ברח' האצטדיון או ברח' חלוצי התעשייה כדי להביא לחיוב העותרת בהיטל הקבוע בתוספת לחוק העזר. על פי תוכנית פיתוח מיום 16.8.95 ביצעה העיריה עבודות פיתוח ברח' חלוצי התעשייה, הכוללות סלילת כביש אספלט, (נספח ד' לתשובת העיריה, בפרק "מראה מקום" בתוכנית ניתן לראות גם את מיקומו של הנכס). על פי תוכנית מיום 19.4.09 ביצעה העיריה ברח' חלוצי התעשיה עבודות "פירוק אספלט קיים וסלילת כביש", (חלק מנספח ו' לתשובת העיריה) וכן ר' תוכנית מיום 21.5.09 להרחבת מסלול בתוכנית המכונה "צומת חלוצי התעשייה=האצטדיון" (חלק מנספח ו' לתשובת העיריה). למעשה כאן ניתן לסיים את המחלוקת ולהכריע, משהוכח כי בוצעו עבודות סלילה ברח' חלוצי התעשייה, על פי תוכניות משנת 2009 ומשהוכח כי לעותרת נכס גובל ברח' חלוצי התעשייה, זכאית העיריה לדרוש היטל סלילה מכח חוק העזר שהותקן בשנת 2008 ולמעשה מתייתר הצורך לדון בעבודות אחרות, או בטענת ההתיישנות, (ואזכיר כי משלוח הודעת הדרישה היה בשנת 2010 והעבודות בוצעו בשנת 2009). [העותרת בתשובה לתגובה מלינה על העדר עקביות בתגובות העיריה, אלא שעיון בסעיף 5 למכתב ההסבר ששלח ב"כ העיריה ביום 21.2.10 (נספח 3 לעתירה) בתגובה לפניית העותרת, מראה כי כבר בתשובה הראשונה הפנתה העיריה לעבודות שבוצעו בשנת 2009-2010]. המשיבה בתגובתה המשלימה הבהירה כי תעריפי חוקי העזר נסמכים על תחשיבים כלכליים, אשר בהתאם להוראות הדין, נבחנו ע"י משרד הפנים ומטעמו בטרם קיבלו אישור ופורסמו ברשומות. לביסוס טענותיה היא הציגה את נספח חישוב השטחים משנת 2003 (ששימש בסיס לתחשיב היטל הפיתוח לפי כותרת המסמך (נספח ז' לתגובה המשלימה של המשיבה) ותחשיב היטל הסלילה מיולי 2005, (נספח ח' לתגובת המשלימה של המשיבה). גם באשר לטענת העותרת בנושא תיקצוב שהתקבל מהמדינה לצורכי פיתוח, תשובת המשיבה מספקת בהפנותה לעלויות הפיתוח שהושקעו על ידה ולביטוי שניתן למימון הממשלתי בתחשיב (נספח ח' עמ' 20). לעובדה כי בעתון זה או אחר נטענו טענות ע"י בעלי עסקים בחיפה (נספח 26 לתצהיר העותרת) לא ניתן לתת משקל כל שהוא וגם בציטוט הכללי מאתר מבקר המדינה (נספח 26 הנ"ל) אין מספיק נתונים כדי לייחס את האמור בו לנושאים הרלבנטיים לחוקי העזר שבמחלוקת. התחשיבים המפורטים שצרפה המשיבה לתגובתה המשלימה, ביחד עם חזקת התקינות העומדת לזכות הרשות המינהלית, לרבות העובדה כי חוק העזר פורסם ברשומות, משמע התקבל גם אישור שר הפנים לתחשיב, מהווים תשובה נאותה לטענות העותרת. צודקת המשיבה בהפנותה בנושא זה לסעיף 34א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 הקובע "דבר שפורסם ברשומות חזקה שנעשה כראוי...". לכך אוסיף כי סבירות תעריף חוק העזר צריכה להבחן על סמך הנתונים שעמדו בבסיס התחשיב שהוגש לשר הפנים, על סמך נתונים והערכות צופות פני עתיד. בחינת נתונים בפועל שהוצאו במהלך השנים לאחר אישור חוק העזר, כגון בהסתמך על פרוטוקול ישיבת מועצה מיום 6.4.10 (נספח 27 לתצהיר העותרת) הינה בבחינת בדיקת נתונים לא רלבנטיים, שכן את סבירות התעריף בוחנים לפי המידע והנתונים נכון למועד אישור חוק העזר ולא על פי בדיקה בדיעבד של נתונים בפועל ולכן גם אין באי הצגת הנתונים כדי להוות חוסר תום לב כטענת העותרת בסעיף 129 לתגובתה. לכך אוסיף כי אין במידע העולה מתשובת ראש העיר לשאילתה מס' 94 (נספח 27 הנ"ל) כדי להצדיק ביטול דרישת התשלום או עריכת תחשיב חדש לגבי גובה התעריפים. עוד יצוין כי החלטת המועצה מיום 6.4.10 אינה עומדת לדיון בעתירה זו ואם מבקשת העותרת לקבל הפחתה של 50% על בסיס אותה החלטה, (סעיף 130 לתגובתה האחרונה של העותרת) מקומה של בקשה זו, לא במסגרת העתירה הנוכחית. לאור האמור לעיל לא מצאתי פגם באי המצאת פרטים נוספים בנושא זה לעותרת ועליה להסתפק בנספחי התגובה המשלימה. גם הנתונים המאושרים ע"י חברת ג'יגה, אישור מיום 5.9.07 (נספח ט' לתשובה המשלימה של העיריה), מראים כי תעריפי חוק העזר לפיו חושבו חיובי העותרת, הם סבירים וחוקיים. [אין לקבל את טענת העותרת כי אינה יודעת מיהי חברת ג'יגה, שכן די בשלב זה של הדיון להסתפק באמור בסעיף 94 לתגובה המשלימה של העיריה, הנתמך בתצהיר]. גם שאלת הפרטים הנוספים אותה העלתה העותרת יש לדחות שכן הפרטים בקשר לעבודות ספציפיות אלו משנת 2009 נמסרו לעותרת במסגרת תשובות העיריה הנתמכות בתצהיר (ר' למשל סעיף 9 לתגובה המשלימה). האם פטורה העותרת מתשלום בגין עבודות שבוצעו מכח היתרי הבניה העותרת טוענת כי במסגרת היתרי הבניה שניתנו לה בשנים 1963, 1967 ו-1976 היא נדרשה לסלול את כביש הדגן ולהסדיר את מערכת התיעול ולכן לטענתה היא פטורה מתשלום ההיטל. העותרת מפנה לביסוס טענותיה לחוק העזר משנת 63 (נספח 31 לתגובתה האחרונה). עיון בחוק העזר מראה כי החיובים על פיו היו לפי שיטת ההשתתפות ולכן יש לדחות טענה זו של העותרת. חיוב מכח דמי השתתפות שונה במהותו מחיוב על פי שיטת ההיטלים. אין מחלוקת כי במועד מתן ההיתרים חל חוק העזר סלילה תשכ"ד-1963 שלפיו ניתן היה לחייב בדמי השתתפות ומכאן שגם אם השתתפה העותרת בדרך של מימון עלות סלילת חלק מרח' הדגן, אין היא פטורה מתשלום חלקה בעלות היחסית הממוצעת של סלילת כלל רחובות העיר על פי שיטת ההיטלים, כפי שנקבע בחוק העזר משנת 2008. אפנה בענין זה לקביעת כב' הנשיאה ד' בייניש: "מי ששילם בעבר דמי השתתפות בגין סלילת כביש הגובל בנכסו על פי חוק העזר הקודם, איננו פטור מתשלום על פי חוק העזר החדש", ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3) 321. ולכן גם לא מועיל לעותרת הכיתוב המתואר בנספח 23 לתצהיר העותרת בדבר פיתוח דרכים בהתאם להיתר הבניה. האם דרישת התשלום הוצאה כדין העותרת טוענת כי משלא הוצגה החלטת העיריה על סלילת רחוב גובל ואף לא פורסמה ברשומות, הרי שדרישת התשלום חסרת תוקף. טענה זו אינה מתיישבת עם תוכנו של סעיף 2 לחוק העזר משנת 2008, הקובע כי די "בסלילת רחוב הגובל בנכס" כדי ליצור את החיוב. המשיבה הוכיחה בתשובתה על נספחיה כי ביצעה עבודות בשנת 2009 ברחובות הגובלים חלוצי התעשיה והאצטדיון ולכן אין היא צריכה להמציא החלטה זו או אחרת. דרישת התשלום הוצאה כדין ונמסרה כדין (בדואר רשום) לעותרת. לא מצאתי כל פגם גם בתוכן הדרישה (נספח 1 לעתירה), הכוללת את כל הנתונים לפיהם נעשה החישוב, לרבות סיווג השטח, גודלו, התעריף והסבר למקור הנורמטיבי לפיו נעשה החיוב, (בדיוק לפי הפירוט ההכרחי לפי הקבוע בסעיף 3(ב) לחוק העזר). לאור האמור לעיל, על העותרת לשאת בהיטל הסלילה המופיע בדרישה, (נספח 1 לעתירה). עבודות תיעול סעיף 3(ב) לחוק העזר לחיפה (תיעול) התשמ"ג-1983, קובע כי המועד לתשלום האגרה מותנה במסירת הודעה לבעל הנכס על החלטה על התקנת תיעול וכי החלו עבודות התיעול, מועד שמוכח באמצעות "תעודה מאת המהנדס". משמע על מנת לחייב את העותרת באגרת התיעול, על המשיבה להצביע כי הוחלט על התקנת תיעול, כי החלו בביצוע העבודות וכי הנכס נמצא ב"אזור האיסוף" כהגדרתו בחוק התיעול. ["איזור איסוף" -שטח שממנו ניקווים המים העליונים אל תעלה ציבורית, או של צינורות תיעול וניקוז, שקבע המהנדס כאיזור לאיסוף מי גשמים או מים עליונים]. המשיבה בתגובותיה, בחרה להסתפק בתשובות כלליות ללא המסמכים ההכרחיים. היא טענה כי בשנת 2004 פורסמה תכנית אב רוחבית החלה על כל תחום השיפוט בעיריה, תוכנית האב אושרה ופורסמה ברשומות. היא הוסיפה ופרטה כי "קיימת תשתית תיעול ברח' הדגן המסומנת בתוכנית האב כתת אגן K8, תשתית זו מתחברת לרחוב האצטדיון ומשם לרחוב חלוצי התעשיה וממנו מובלת לים" וכי מדובר בתוואי ניקוז אזורי לכל האגן, מסמך כל שהוא לא הוצג בנושא. בכתב התשובה הפנתה המשיבה אל תוכניות, (נספחים ה'-ז') אלא שעיון בהן מראה כי לא מדובר בתוכניות בנושאי תיעול, לתשובה המשלימה לא צורפו מסמכים בנושא ולא נמסרו בה פרטים ספציפיים כגון: מתי בוצעו העבודות, מה היה היקפן, מתי הוחלט על היות הנכס של העותרת כחלק מאיזור האיסוף. אלא שפרט לאמירות כלליות אלו לא הציגה המשיבה ראיות כל שהן לביצוע עבודות על פי תוכניות אלו, כגון באמצעות "תעודה מאת המהנדס" כנדרש על פי חוק התיעול, גם באשר לאיזור האיסוף. המשיבה גם סרבה למסור לעותרת פרטים נוספים בנושא זה, (ר' שאלות 8.2-8.4 בבקשה לפרטים נוספים), והסתפקה גם בתשובה המשלימה בתשובה כללית, (ר' למשל סעיף 108) שאין בה כדי להראות כי בוצעו עבודות תיעול באיזור האיסוף בו נמצא הנכס של העותרת. ולכן לא הוכח כי התקיימו התנאים לפיהם ניתן לחייב את העותרת באגרת/היטל תיעול. העותרת העלתה בטיעוניה טענת קיזוז באשר לתשלום בסך 22,971 ש"ח ששילמה העותרת בגין "אגרת תיעול" ביום 30.11.90, (נספח 12 לעתירה). המשיבה בסעיף 110 לתגובתה המשלימה אישרה כי יש להפחית סכום זה מסך דרישת התשלום שנשלחה לעותרת. בנסיבות אלו שמדובר בסכום קצוב בקבלתו מודה המשיבה, הרי שזכאית העותרת- כנטען בסעיף 93 לתצהיר המשלים לקזז סכום זה לפי ערכו דהיום. הפלייה העותרת טוענת כי בעלי הנכסים ברח' הדגן לא נדרשו לשלם היטלים אלו ולכן היא מופלית לרעה. המשיבה בתשובותיה לא הוכיחה כי פנתה לבעלי נכסים אחרים ברח' הדגן. העותרת בתגובתה לתשובה המשלימה הראתה כי חברת "אור גידור בע"מ"-בניגוד לטענת המשיבה, לא נשאה בתשלום ההטלים והסבריה של העותרת מקובלים בעיניי, (ר' סעיף 26 ואילך לתגובתה האחרונה). אלא שלמרות זאת כשמדובר בחיוב לפי שיטת ההיטלים דין טענת ההפליה בהיקפה ה"מצומצם" להדחות. העותרת בתגובתה לתשובה מפנה בסעיף 38 לע"א 889/01 עירית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ וטוענת כי בו אישר כב' הש' אנגלרד את טענת ההפלייה שנקבעה ע"י בית המשפט קמא, לטענה זו אין בסיס בפסק הדין. כב' הש' אנגלרד בסעיף 32 לפסק הדין מאמץ את מסקנת בית המשפט קמא בשאלה אחת בלבד, בנושא כי אין בחוק העזר הסמכה לגבות היטל אחר היטל ולא מעבר לכך. נסיבותיו המיוחדות של אותו תיק, אינן מאפשרות להסיק מהאמור בפסק הדין דבר לענין ההפלייה. אשוב ואזכיר כי חיוב לפי שיטת ההיטלים, הינו חיוב בו נדרשים כל בעלי הנכסים הגובלים בעיר, לשלם היטל בגובה תחשיב ממוצע של עלות סלילת כל רחובות העיר, כך שגם אם לא היתה פנייה ליתר בעלי נכסים ברח' הדגן, אין בכך כדי לגרוע מהחובה הכללית של העותרת כבעלת נכס גובל בתחום עירית חיפה לשאת בתשלום חלק זה. מהותו של ההיטל והשימוש שנעשה בכספים למען רווחת הציבור אינו מצדיק פטור מתשלום היטל מסיבה זו. בטרם סיום- מסיבות שאינן מובנות, נתקלה העותרת כמעט לכל אורך הדרך בקשיים באשר לעיון במסמכים, (ר' סעיף 24 לעתירה וסעיף 6 לבקשה להגשת התצהיר המשלים), בסופו של יום הנני סבור כי מוצה הליך גילוי המסמכים והפרטים הנוספים, במובן זה שבנושא המרכזי בו נותרו טענות העותרת ללא מענה- היטל התיעול, עתירתה התקבלה במלואה ובנושא האחר במסגרת התשובה המשלימה נתקבלו פרטים מספקים. סיכום לאור האמור לעיל הנני דוחה את העתירה בקשר להיטל הסלילה. מסכום ההיטל יש לקזז את הסכום של 22,971 ש"ח ששילמה העותרת בגין "אגרת תיעול" ביום 30.11.90, (נספח 12 לעתירה), ובקבלתו מודה המשיבה, לפי ערכו היום, דהיינו יש לחשבו לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. המשיבה תמציא לעותרת דרישת תשלום עדכנית לאחר קיזוז הסכום הנ"ל. הנני מקבל את טענות העותרת בקשר להיטל התיעול והנני מורה על ביטול דרישת התשלום בנושא היטל התיעול. היטל הנחת הצנורות מבוטל בהתאם להצהרת המשיבה בתשובתה. לאור תוצאת פסק הדין כל צד ישא בהוצאותיו. היטל תיעול / אגרת תיעולאגרות והיטלי פיתוח