קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול העסקה בדואר בגלל קרבה משפחתית: עיקר העובדות הרלבנטיות לעתירה והסעדים המבוקשים בה 1. ביום 10.11.2010 הודע לעותר על ידי המשיב 2, לאחר שהעותר ניגש קודם לכן למכרז שפורסם על ידי המשיבים, כי הוחלט למסור לידיו את ניהול סוכנות הדואר במרכז קניות ביג בבאר-שבע (להלן: "ביג"). בעקבות הודעה זו עבר העותר תקופת הכשרה אצל המשיבה 1, דאג לקבלת מלאי של דברי דואר בשווי אלפי שקלים, נרשם כעוסק מורשה, שכר נכס בביג והתאימו לשמש כסוכנות דואר. ביום 16.11.10 חתם העותר "חוזה סוכן דואר המפעיל אשנב קדמי" עם המשיבה 1. 2. ביום 24.3.11 נישא העותר למי שהיא כעת אשתו - נטען כי הם בהליכי גירושים - ושהיא בתה של הגברת פזית טויזר העובדת אצל המשיבה 1 בתפקיד מנהלת מדור סניפים וסוכנויות במרחב דרום. 3. ביום 12.4.11 פנה מנהל מרחב דרום אצל המשיבה 1, מר אבי יצחק (להלן: "המשיב 2"), למר יוחנן יצחק, מנהל תחום ענייני עובדים ומשמעת אצל המשיבה 1, בבקשה לאישור העסקת קרובי משפחה. צוין בבקשה, בין היתר, כי סוכנות הדואר המנוהלת על ידי העותר "כפופה ישירות למנהל דואר באר-שבע ומטופלת על ידי מנהלת מחלקת סניפים וסוכנויות במרחב גב' קפלן טלי, גב' טויזר פזית אינה מטפלת ולא תטפל בכל נושא ועניין הקשורים לסוכן הדואר מר יעקב בן-גורי". לפיכך, כאמור, ביקש המשיב 2 את אישור ועדת קרובי משפחה להמשך העסקתו או להמשך פעילותו של העותר בסוכנות הדואר בביג. 4. ביום 30.5.11 הובא עניינו של העותר בפני הועדה להעסקת קרובי משפחה. לאחר דיון שהתקיים בוועדה החליטה הועדה לזמן את המשיב 2 "כדי לקבל ממנו הסבר/פתרון נוסף למקרה". לדיון הנוסף שהתקיים בוועדה האמורה ביום 16.6.11 המשיב 2 לא התייצב. נרשם מפי יו"ר הועדה באותו דיון כי המשיב 2 מסר לו "כי לדעתו אין צורך בנוכחותו וכי הוא סבור שקיים חשש לניגוד עניינים במקרה זה וכל החלטה שהועדה תקבל, מקובלת אף עליו". סיכום החלטת הועדה היה "לנוכח האמור לעיל, העסקתו של מר יעקב בן-גורי כמפעיל סוכנות דואר בבאר-שבע אינה מאושרת". החלטה זו הודעה על ידי מר יוחנן יצחק, יו"ר הועדה, למשיב 2 במכתב מיום 28.6.11 שבו נאמר כי הועדה מצאה כי "קיים חשש לניגוד עניינים בין העסקתו של הנ"ל (העותר ר.א) כמפעיל סוכנות דואר ביג בבאר שבע, לבין תפקידה של חותנתו הגברת פזית טויזר המועסקת בתפקיד מנהלת מדור סניפים וסוכנויות, בלשכת מרחב דרום". 5. ביום 11.7.11 שלח המשיב 2 מכתב לעותר בו הודיעו את החלטת הועדה וכי מועד סיום העסקתו כמפעיל סוכנות דואר יהיה 22.9.11. 6. העותר ביקש פגישה עם המשיב 2 על מנת, לדבריו, "לבדוק מה אפשר לעשות כדי לבטל את הגזרה". ביום 13.7.11 התקיימה פגישה בנוכחות השניים והגב' טלי קפלן מנהלת מחלקת סניפים וסוכנויות, במהלכה נרשם פרוטוקול. מקריאת הפרוטוקול עולה כי המשיב 2 אמר לעותר כי זומן לוועדה לתת הבהרות, דיבר, ניסה לשכנע את הועדה אך ללא הצלחה. העותר שאל אם אפשר לבקש מהוועדה לתת לו אורכה עד לזמן הסגירה, כיוון ששילם דמי שכירות עבור שנה וחצי מראש ואף שאל אם ניתן לערער על החלטת הועדה. תשובת המשיב 2 הייתה כי יבדוק אם ניתן לדחות את מועד הסגירה, תוך שהוסיף כי יפרסם מכרז בהתאם להחלטת הועדה. המשיב 2 הדגיש בפני העותר שההנחיה לסיום ההתקשרות עימו באה מהוועדה להעסקת קרובי משפחה. בסיום הפגישה נרשם מפי המשיב 2 בפרוטוקול כי הוא ידבר עם חברי הועדה, יבדוק את נושא סיום ההתקשרות, אך יחד עם זאת, נאמר לעותר "... אני לא אשלה אותך שהועדה תיתן לך להישאר, אני הייתי יו"ר ועדת קרובי משפחה, אני מכיר ויודע איך הועדה עובדת. ברגע שתהיה לי תשובה לגבי בקשתך לדחיית הסגירה אני אודיע לך". 7. ביום 28.7.11 פרסמה המשיבה 1 מכרז להפעלת סוכנות דואר "אשנב קדמי" במתחם ביג מכרז מס' 1451. המועד האחרון להגשת ההצעות, על פי המכרז, היה 14.8.11. שבעה מציעים הגישו את הצעותיהם למכרז האמור, וביום 13.9.11 בחרה המשיבה 3 את הזוכה במכרז הגב' שירלי יארוטין אשר הצטרפה כמשיבה 4 לעתירה. 8. העותר ביקש להיפגש פעם נוספת עם המשיב 2, ואכן ביום 30.8.11 נערך מפגש נוסף בין השניים, אף הוא בנוכחות הגברת טלי קפלן. באותה פגישה, כעולה מהפרוטוקול שנוהל, ציין המשיב 2 בפני העותר כי פנה לוועדה להעסקת קרובי משפחה, שוחח איתם טלפונית, גם לפני החלטתם וגם אחריה, ביקש שיאריכו וידחו את סיום ההתקשרות עם העותר, אך לדבריו "לא אושר לי הם מאוד נוקשים, הועדה נמצאת תחת פיקוח המבקר...". העותר באותה פגישה סיפר למשיב 2 על התפתחות במערכת היחסים בינו לבין אשתו, הכוונה לעובדה שהם נמצאים בהליכי גירושים. לדברי העותר כי הוא ואשתו נמצאים בהליכי גירושים הגיב המשיב 2 "אני דיברתי עם הממונה על העסקת קרובי משפחה מר יוחנן יצחק, שאלתי אותו לגבי הנושא שלך, יוחנן שאל האם הם גרושים או רק בהליכים, אמרתי ליוחנן שאתם בהליכים, יוחנן אמר שגם בהליכים יש אפשרות לשלום בית ובמידה ויחליטו בני הזוג על שלום בית אז יש בעיה בהעסקתך כסוכן דואר". 9. למחרת הפגישה בין העותר למשיב 2, ביום 31.8.11, שלח ב"כ העותר מכתב למשיב 2 שכותרתו: "הודעתך למר יעקב גורי בדבר ביטול ההסכם. סימוכין: מכתבך מיום 11.7.11". באותו מכתב הודיע ב"כ העותר כי דרישת העותר היא שהליכי מכרז 1451 יוקפאו וכי "הגורמים הבכירים ביותר ברשות הדואר ייבחנו את אשר נעשה בעניינו". כמו כן, דרש כי כל האמור במכתב שבסימוכין יבוטל. המשיב 2 ענה לב"כ העותר ביום 1.9.11 כי עניינו של העותר הועבר להמשך טיפול הגורמים הרלוונטיים אצל המשיבה 1. 10. ביום 6.9.11 הוגשה העתירה בענייננו. בעתירתו, ביקש העותר: ביטול המכרז 1451. ביטול החלטת הועדה להעסקת קרובי משפחה מיום 11.7.11, נוכח "פגמים מהותיים שנפלו ובכללם העדר זכות השימוע". המשך קיום הסכם ההתקשרות מיום 16.11.10 שנחתם בין העותר למשיבה 1. לצד העתירה הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים במטרה להקפיא את המצב כפי שהיה ביום הגשת העתירה עד למתן פסק דין בעתירה גופה. 11. ביום 11.9.11 התקיים דיון במעמד ב"כ העותר וב"כ המשיבים 1-3 (להלן: "המשיבים") במסגרתו הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי הדיון יתייחס לעתירה גופא, המשתתפים במכרז 1451 יצורפו כמשיבים ויתאפשר להם להגיב לעתירה, אם יבקשו לעשות כן, ביום 18.9.11. מבין שבעת המציעים למכרז 1451 ביקשה רק הגב' שירלי יארוטין להצטרף כמשיבה לעתירה, ובדיון שהתקיים ביום 18.9.11 אף היא העלתה את טענותיה. טענת המשיבים בדבר דחיית העתירה על הסף בשל שיהוי 12. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף, מאחר והוגשה בשיהוי, הן שיהוי סטטוטורי והן שיהוי בשל הנסיבות בענייננו. אשר לטענת השיהוי הסטטוטורית נטען כי ביום 11.7.11 הודיעה המשיבה לעותר על ביטול החוזה עימו וביום 13.7.11 "אף הודיעה לו כי החלטה בעניין זה היא סופית". לפיכך, טענו המשיבים ביום 6.9.11, כאשר הוגשה העתירה, היה זה "כ-62 יום לאחר ההודעה על ביטול החוזה, כ-54 יום לאחר ההודעה הנוספת כי ההחלטה על ביטול החוזה לא תשתנה וכ-40 יום לאחר פרסום המכרז לבחירת מחליף למבקש...". עוד נטען, כי משמדובר בעתירה שעניינה מכרזים, הרי שעסקינן בשיהוי המצדיק את דחייתה גם אם טרם עברו 45 הימים הקבועים בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000. 13. תשובת העותר לטענת המשיבים בדבר שיהוי הינה כי בנסיבות דין הטענה להידחות, וזאת משאין היא ממלאת אחר מבחני השיהוי, כפי שגובשו בפסיקה. ב"כ העותר טען כי אין למנות המועד מיום משלוח המכתב לעותר ביום 11.7.11 שבו הודע לו על הפסקת ההתקשרות עימו החל מיום 22.9.11, שכן לאחר מכן התקיים מפגש בין המשיב 2 לעותר וממנו עלה כי המשיב 2 ינסה לדחות את מועד סגירת סוכנות הדואר של העותר. לטענת ב"כ העותר, עולה מהאמור, כי בחודש יולי טרם ניתנה הודעה סופית לעותר באשר לניתוק היחסים בינו לבין המשיבים. עוד טען ב"כ העותר כי הגם שהעותר ידע על קיומו של המכרז 1451, כחודש לפני הגשת העתירה, הרי שסבר בשל דברים שנאמרו לו על ידי עובדי המשיבה 1, כי טרם נאמרה המילה האחרונה בעניינו. זאת ועוד, באותה בתקופה היה ראשו נתון לבעיות שבינו לבין רעייתו והאמין, בעקבות מצג מצד המשיבים, כי "העניינים יסתדרו". ב"כ העותר אף הוסיף וטען כי אף אם נאמר שהיה שיהוי בהגשת העתירה, הרי שאין בשל כך לדחותה על הסף משעסקינן בתקיפת החלטות בלתי חוקיות של המשיבה תוך שהסתמך על בג"צ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קריית גת ועת"מ 97/08 גור בן ציון נ' כפר תבור, וזאת משום, שלטענתו, הועדה להעסקת קרובי משפחה לא שמעה את העותר, היינו, שלא ניתנה לו זכות שימוע. אוסיף כי במהלך הדיון טען ב"כ העותר כי נפלו שיקולים זרים בהחלטת המשיבה לסיים ההתקשרות עם מרשו, ואולם באיזה שיקולים זרים המדובר, לא פורט, עוד טען ב"כ העותר, "ההחלטה לא נכונה גם לגופה, לנוכח הנסיבות". 15. טענת העותר כי האמין ש"טרם נאמרה המילה האחרונה בעניינו" מוצאת תימוכין באמור בפרוטוקולים מיום 13.7.11 ו-30.8.11 (נספחים 5 ו-8 לכתב התשובה). כאמור לעיל, בסיום המפגש ביום 13.7.11 נרשם מפי המשיב 2 כי ידבר עם חברי הועדה ויבדוק את נושא סיום ההתקשרות וכי כאשר תהיה לו תשובה לגבי בקשת העותר לדחיית הסגירה הוא יודיע על כך לעותר. לא מצינו בכתב התשובה אם ומתי הודע לעותר כי בקשתו לדחיית הסגירה נדונה ונדחתה סופית. רק ביום 30.8.11 הובהר לעותר, אשר ביקש להאריך את השהות בסוכנות כי "לא ניתן לשנות את ההחלטה...". העותר שאל אז את המשיב 2 "במילים אחרות, אתה אומר שאין לי מה לעשות" ותשובת המשיב 2 הייתה "מצטער, שיהיה לך בהצלחה". למחרת אותו מפגש שלח ב"כ העותר את המכתב הנזכר לעיל למשיב 2. עולה מהאמור, שגם אם הודעה לעותר ביום 11.7.11, ולכל המאוחר ביום 13.7.11, החלטת הוועדה, הרי שלנוכח הדברים הרשומים בפרוטוקול מיום 13.7.11, אין לשלול את טענתו כי סבר, בעקבות דברים שנאמרו באותה פגישה, כי טרם נאמרה "המילה האחרונה" בעניינו, ולכן דעתי היא כי אין למנות את המועד להגשת העתירה, כנטען על ידי המשיבים, ככל שמתייחס לטענת השיהוי הסטטוטורית מיום 13.7.11. 16. כאמור, במפגש שהתקיים בין העותר למשיב 2 ביום 13.7.11, אמר המשיב 2 לעותר "אני אבדוק אם ניתן יהיה לדחות את מועד הסגירה ואני אפרסם מכרז בהתאם להחלטת הוועדה...". לטענת המשיבים עולה מהאמור כי העותר ידע על כך שעומד לצאת מכרז כבר ביום 13.7.11, היינו שחלף המועד הסטטוטורי להגשת העתירה. ב"כ העותר טען כי למרשו נודע על קיום המכרז אך כחודש בטרם הגיש את העתירה. אמנם צויין בפרוטוקול מיום 13.7.11 האמור לעיל, ואולם, לא הוברר אם הפרוטוקול נמסר לידי העותר, כנדרש, ואם אכן הוסבר לו, ועד כמה הוסבר לו, כי ייצא מכרז. המשיב 2, שהעותר הסתמך על דבריו, לא מסר תצהיר מטעמו או מטעם המשיבים. 17. גם אם לא חלף המועד הסטאטוטורי להגשת העתירה, שכן מוכנה אני להניח כי דבר קיום המכרז נודע לעותר כחודש בטרם העתירה הוגשה, הרי שמשמדובר במכרז שהעותר מבקש את ביטולו נוטה אני לסבור כי קיים שיהוי בהגשת העתירה. בסופו של יום לא מצאתי צורך להכריע בשאלת השיהוי משמצאתי כי ראוי, בנסיבות, להכריע בעתירה על סמך הטענות גופן. 18. כידוע, שלושה יסודות רלבנטיים לטענת השיהוי. הראשון - השיהוי הסובייקטיבי עניינו התנהגות העותרים האם בחלוף הזמן ניתן ללמוד כי ויתרו על זכויותיהם. השני - השיהוי האובייקטיבי - עניינו בדיקה האם בשל חלוף הזמן נגרמו פגיעות באינטרסים של צדדים שלישיים או הרשות. היסוד השלישי עניינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק הנטענת לגבי המעשה נשוא העתירה (עע"מ 7124/01 הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, נ' החברה להגנת הטבע). נפסק (שם) "... היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי ייקבע על פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. בבואו להכריע בשאלת השיהוי יפעיל איפוא בית המשפט מערכת איזונים שעל פיה יבחן בעיקר את היחס בין הפן האובייקטיבי של השיהוי, היינו מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של היחיד או של הרבים, לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שלטון החוק". בענייננו, נטען כי גם אם לא התקיים השיהוי הסובייקטיבי העתירה לוקה בשיהוי אובייקטיבי, שכן לאחר שהמכרז 1451 פורסם שבעה מציעים רכשוהו, עברו את כל ההליכים הנדרשים, הגישו הצעותיהם, כאשר בין יתר דרישות המכרז היה על המציעים לבוא בדברים עם משכיר פוטנציאלי למקום לשם פתיחת סוכנות הדואר. גם כאשר העותר ידע, לגרסתו, על כך שהמכרז יצא לדרך (נשקלה אף אפשרות כי אחיו ייגש למכרז), העותר בחר בדרך של שב ואל תעשה. בעוד העותר לא פעל לביטול המכרז - כפי שהוא מבקש כעת לעשות - גרם הוא לפגיעה במשתתפים במכרז. 19. כאמור, טוען ב"כ העותר כי אין לראות במעבר הזמן, היינו לענייננו השיהוי האובייקטיבי, עילה לדחיית העתירה, שכן, החלטת המשיבים לסיים ההתקשרות עימו לוקה בחוסר חוקיות, מאחר ולא ניתנה לו זכות השימוע בדיוני הוועדה להעסקת קרובי משפחה. 20. על מנת להתייחס לטענת ב"כ העותר באשר לשאלת קיום היסוד השלישי לגבי טענת השיהוי, היינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק, אתייחס תחילה לטענה בדבר העדר שימוע, והאם באי קיומו אכן היתה פגיעה בשלטון החוק אשר יש בה כדי לדחות את טענת השיהוי. זכות השימוע 21. אין מחלוקת בין הצדדים כי העותר לא זומן וקולו לא נשמע בשתי הישיבות שהוועדה להעסקת קרובי משפחה קיימה. טען ב"כ העותר, כי בהעדר שימוע החלטת הוועדה לוקה באי חוקיות, ולפיכך, דינה להתבטל. בסיום טיעוניו ביום 18.9.11 הציע ב"כ העותר כי עניינו של מרשו יוחזר לוועדה, אשר בטרם תקבל החלטה תישמע אף אותו. 22. עמדתם של המשיבים הינה כי לא היה מקום לזמן את העותר לישיבה, שכן לטענתם לא חלה "כל חובת שימוע על חברת הדואר בנסיבות העניין..." וכן מאחר "... שחברת הדואר קיימה עם המבקש שתי פגישות בימים 13.7.11 וביום 30.8.11, במהלכן שמעה את טענותיו בעניין, אך לא שוכנעה שיש בהן כדי לשנות מהחלטתה. בנסיבות אלה, ברי שאין כל ממש בטענות המבקש אודות אי עריכת שימוע, ואידך זיל גמור". (סעיף 82 בתגובת המשיבים). 23. טענות אלו של המשיבה אינן מקובלות עלי. העותר לא נשמע ע"י הגוף שקיבל את ההחלטה אודותיו, היינו הוועדה להעסקת קרובי משפחה. על הוועדה היה לשמוע את העותר בטרם קיבלה החלטתה. ללא הסבר מניח את הדעת אין לקבל את טענת המשיבים "... שלא חלה כל חובת שימוע על חברת הדואר בנסיבות העניין...". 24. נשאלת איפוא השאלה האם בשל כך שהוועדה לא שמעה את העותר, דין החלטתה להתבטל, והאם ראוי בנסיבות להורות לוועדה לזמן את העותר לשימוע על מנת שתשוב ותדון בעניינו. בספרו של יצחק זמיר "הסמכות המינהלית", נדונה שאלת ה"שימוע מיותר". נאמר שם "... אין לומר מראש כי הרשות רשאית להימנע משימוע אם הוא, לדעתה, מיותר; ואף אין לומר בדיעבד כי רשות שנמנעה משימוע, משום שהיה מיותר, לא הפרה את כלל השימוע. אך יש מקום לומר, אם הנסיבות מצדיקות זאת, שאף כי הרשות הפרה את כללי השימוע, בנסיבות המקרה אין ההפרה מצדיקה ביטול ההחלטה" (שם עמ' 811). ובהמשך נאמר (שם) כי כאשר בית משפט "שמע את טענות העותר לגוף העניין, ושוכנע לחלוטין, כמו במשפט מזרחי נ' וועדת השחרורים (לעיל), כי אין בהן (טענות העותר - ר.א) בשום פנים ואופן כדי לשנות את החלטת הרשות, מה טעם יחזיר את העניין לרשות? במקרה כזה הסעד יהיה בלתי יעיל...". לפיכך באותם מקרים בית המשפט ימנע מביטול ההחלטה הגם שניתנה תוך הפרת זכות השימוע. בענייננו לא מצינו איזה טיעונים היה העותר מעלה בפני הוועדה אילו זומן להופיע בפניה. בשני המפגשים שהיו לעותר עם המשיב 2 ביקש העותר שסוכנותו לא תיסגר, ולאחר מכן שהוסבר לו שלא ניתן להעביר את חמותו למקום עבודה אחר, ביקש אם ניתן ליתן לו אורכה לסגירת המקום (מפגש מיום 13.7.11). על דברים דומים חזר גם במפגש ביום 30.8.11. גם בעתירתו ובטיעוני בא כוחו התמקד העותר בטענה כי קולו לא נשמע, אך לא שמענו מה היה טוען אילו קולו היה נשמע. בישיבה האחרונה ביום 18.9.11, כאשר נשאל ב"כ העותר אלו טענות היו מועלות על ידי העותר בפני הוועדה, השיב "אני חושב שנספח 1 לתגובת המשיבה, מכתב של מר אבי יצחק מיום 12.4.11 זו אחת התשובות האפשריות, את כל ייתר התשובות היינו נותנים אם הוועדה היתה מזמנת אותנו, ופורשת את האפשרויות היינו נותנים את התשובות המתאימות". סבורתני, לנוכח האמור, כי הגם שכאמור הופרה זכות השימוע של העותר, הרי שבדיעבד אין בנסיבות מקום לביטול החלטת הוועדה, או להשיב הדיון בפניה תוך מתן זכות שימוע לעותר, וזאת משלא הועלו ע"י העותר טענות שלדעתו ראוי היה להביא בפני הוועדה, ושהיה בהן כדי להביא להחלטה שונה מזו שאליה הוועדה הגיעה. יצויין, כי מכתבו של המשיב 2 מיום 12.4.11 הובא בפני הוועדה, והמוצע שם לא התקבל על ידה כפי שהוסבר בתצהירו של מר יוחנן יצחק מיום 31.9.11. 25. עולה מהאמור כי הגם שהחלטת הוועדה לוקה בשל כך שלא ניתנה לעותר זכות שימוע, בבואי לשקול, האם למרות השיהוי האובייקטיבי - בהנחה שהיה כזה - הפגיעה בערך היסוד, זכות השימוע, יש בה כדי להאפיל על השיהוי שבמעבר הזמן, בנסיבות מקרה זה, דעתי היא - לאחר האיזון בין היסודות הרלבנטיים לשיהוי, כי אין בפגיעה בערך היסוד של השימוע כדי לגבור על השיהוי האובייקטיבי בהנחה שחל בנסיבות מקרה זה. יחד עם זאת, כאמור, לא מצאתי להכריע בעתירה זו בהסתמך על טענת הסף של שיהוי, שכן לנוכח הפגיעה הקשה בפרנסתו של העותר, ראוי לפסוק בעתירה על פי הטענות גופן. אוסיף כי במידה ויימצא כי נפל פסול בהחלטת הוועדה שקבעה כי יש להפסיק ההתקשרות עם העותר בשל ניגוד עניינים, יתעורר הצורך בעריכת איזון בין זכות העותר מחד לזכותה של המשיבה 4 מאידך. ניגוד עניינים 26. עניינו של העותר הובא בפני הוועדה להעסקת קרובי משפחה בעקבות מכתבו של המשיב 2 לוועדה מיום 12.4.11. באותו מכתב ביקש המשיב 2 אישור להמשך ההתקשרות עם העותר תוך הצעת הסדר שיאפשר את המשך ההתקשרות. הוועדה התכנסה פעמיים. בישיבה הראשונה מיום 30.5.11 הועלו אפשרויות ע"י חברי הוועדה להמשך ההתקשרות עם העותר, כאשר בסיום הישיבה הוחלט על זימונו של המשיב 2 לדיון נדחה בוועדה "כדי לקבל ממנו הסבר/פתרון נוסף למקרה". דיון נוסף התקיים בוועדה כשבועיים מאוחר יותר ביום 16.6.11. באותו דיון נרשם בפרוטוקול כי המשיב 2 נמנע מלהופיע, שכן בשיחה בינו לבין יו"ר הוועדה הבהיר כי הוא סבור שקיים חשש לניגוד עניינים. בסיכום הישיבה הוחלט כי יש לזמן את העותר ולהודיעו על סיום החוזה עימו. 27. ב"כ העותר תקף את החלטת הוועדה, בין היתר בטענה כי אינה מנומקת, ולפיכך אין לדעת אם הנטען בכתב התשובה של המשיבים בדבר ניגוד עניינים עמד ביסוד החלטת הוועדה. 28. אכן, על הרשות המינהלית בבואה לקבל החלטה לנמקה, וניתן היה לצפות כי כך תנהג גם הוועדה בענייננו. לטעון המשלים של המשיבים צורף תצהירו של מר יוחנן יצחק, מנהל תחום ענייני עובדים ומשמעת וראש הוועדה להעסקת קרובי משפחה, בו פורטו שיקולי הוועדה בדחותה בקשת המשיב 2 במכתבו מיום 12.4.11 לאפשר העסקת העותר. שיקולים אלה ראוי היה כי יועלו על הכתב בפרוטוקול הוועדה והחלטתה, ואולם, לא מצאתי סיבה לפקפק כי השיקולים הנזכרים בתצהיר עמדו בבסיס החלטת הוועדה. מסקנת הוועדה בדבר קיום ניגוד עניינים מצוי במסמכי הוועדה שם צויין כי "מתקיימים יחסי כפיפות עקיפים וקיים חשש לניגוד עניינים בין תפקידיהם של השניים", הכוונה לעותר ולגב' פזית טויזר, ובמכתבו של מר יוחנן יצחק למשיב 2 מיום 28.6.11. בתצהירו מציין מר יוחנן יצחק, כי הוא וחברי הוועדה מכירים היטב את תפקידי סוכן הדואר, והקשר אותו הוא מקיים עם המרחב הרלבנטי שבו ממוקמת סוכנותו. לטענתו כבר בישיבה שהתקיימה ביום 30.5.11, היו כל חברי הוועדה בדיעה נחרצת כי הפתרון שהוצע ע"י המשיב 2 במכתבו מיום 12.4.11 אינו פתרון שניתן לאכיפה, ואולם, הוחלט לזמן את המשיב 2 לישיבה הנוספת "על מנת לעמת אותו עם מסקנתו בעניין החשש לניגוד עניינים". מר יוחנן יצחק שוחח עם המשיב 2 עוד בטרם התכנסה הוועדה ביום 16.6.11, והמשיב 2 הסכים כי ניגוד העניינים על פי הצעתו לא יוסר "וכי מדובר במצב שהינו בלתי פתיר". בתצהירו הסביר מר יוחנן יצחק בפירוט על שום מה קיים בענייננו ניגוד עניינים: "רק כדי לסבר את האוזן יודגש, כי בתפקידה כמנהלת מדור סוכנים וסוכנויות מטפלת הגב' טויזר בין היתר, בסוגיות הקשורות לסגירה ופתיחה של סוכנויות, לרבות הכנת שלב המכרז ובחירה בזוכים; בקבלה בדיקה ומשלוח של דוחות פעילות חודשיים; בטיפול בגירעונות ועודפים מול הסוכן והשירות הבנקאי; בהוצאת מכתבי הערכה לסוכנים וללקוח; בבקשות לשינוי מעמד וסוג הסוכנות; בתשלומים לסוכנים ועוד; ובפעולות רבות אחרות שיש להן השלכות כלכליות ואחרות על הסוכן. מתוקף תפקידה זה, וגם בהיותה עובדת בכירה במחלקת סניפים וסוכנויות במרחב, חשופה הגב' טויזר למידע שוטף אודות פעילותה של כל סוכנות וסוכנות במרחבה, ומשכך לא ניתן למנוע ממנה את קבלת המידע אודות סוכנותו של חתנה, גם אם היא אינה מפקחת עליה באופן ישיר. בצורה זו יש בידי הגב' טויזר גישה בכל רגע נתון לכל המידע אודות הסוכנות, פעילותה וכשלים בפעילותה, וברי כי בכוחה להשפיע על נתונים אלה במישרין או בעקיפין" (סעיפים 9 ו- 10 בתצהיר). ובהמשך: "היות ולגב' טויזר.... יש גישה בלתי אמצעית ושוטפת למידע אודות הסוכנות של העותר... הרי שיש בידיה אין ספור אפשרויות להשפיע על פעילויות שונות שקשורות בסוכנות ועל החלטות שונות שאמורות להתקבל בקשר אליה. כך למשל, אם מתגלה גירעון בסוכנות - דבר שמהווה הפרה יסודית וסיבה לביטול מיידי של ההסכם עם הסוכן, ואף עילה לתביעה כספית נגדו - יש בידי הגב' טויזר היכולת להשפיע על כך. בנוסף, יש בידיה גם להזהיר מבעוד מועד את הסוכן על ביקורות שצפויות להתבצע בסוכנות, וזאת לנוכח עבודתה בצמידות לגב' קפלן והיותה עובדת בכירה במחלקת סניפים וסוכנויות. יש בידיה גם לגלות לו מידע אודות תלונות כאלה ואחרות שעלולות להגיע כנגד הסוכן במהלך הפעילות השוטפת ו/או להסתירן וכמו כן, מכוח תפקידה יש גם בידי גב' טויזר היכולת להשפיע במישרין או בעקיפין על קבלת החלטות הנוגעות לסוכנויות מתחרות בסוכנות חתנה, שעליהן היא ממשיכה לפקח ובכך היא עשויה להיטיב עם חתנה, גם אם אינה מפקחת במישרין על הסוכנות. לכן החשש לניגוד העניינים לא מוסר ולו במעט, גם אם מי שתפקח ישירות על פעילות הסוכנות תהיה עמיתתה לעבודה ולא היא. .. ". (סעיפים 11 - 13 בתצהיר). לנוכח הסבריו של מר יוחנן יצחק נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה שהחליטה כי קיים בענייננו ניגוד עניינים. 29. טען ב"כ העותר, בהסתמכו על עת"מ (מחוזי חיפה) 5096-10-09 נעים אל חליל נ' משרד הפנים כי המגמה כיום נוטה יותר לטובת איזון בין אינטרסים שונים, כך שכאשר נבדקת שאלת ניגוד עניינים נעשה מאמץ לחפש מוצא אשר, לענייננו, היה מאפשר הן את המשך עבודתו של העותר בסוכנות הדואר, והן המשך כהונתה של הגב' טויזר כמנהלת מדור סוכנים וסוכנויות בדואר. ניסיון כזה נעשה בענייננו ע"י המשיבים, הכוונה למכתבו של המשיב 2 מיום 12.4.11, והדיון שהתקיים בעניין זה בוועדה, ואולם, כפי שהוסבר ע"י מר יוחנן יצחק בתצהירו, למרות האמור לא ניתן היה בנסיבות להגיע לפתרון אשר לא יהיו בו ניגוד עניינים. 30. בטרם אסיים אציין כי כבר בתנאי המכרז של המשיבה 1 לבחירת סוכן/ת דואר, כדי להקדים חשש לניגוד עניינים, נאמר בסעיף 7 כי "מובהר בזאת כי מציע אשר לו קרבת משפחה למי מעובדי חברת הדואר או למי מסוכני הדואר, כמוגדר בסעיף 8.2 להלן לא יוכל להשתתף במכרז אלא אם אישרה הוועדה לבחינת העסקה של קרובי משפחה בחברת הדואר את השתתפותו במכרז...." בהגדרה קרוב משפחה נכללה גם "חמות". יצויין, כי ביום 16.11.10 נחתם החוזה בין העותר למשיבה, וכארבעה חודשים מאוחר יותר נשא העותר את בתה של הגב' טויזר. למרות שלא הוברר מה היה טיב היחסים בין אשת העותר לעותר ערב חתימה על החוזה, ניתן להניח כי בעת חתימת החוזה היה העותר מודע, או צריך להיות מודע, לאמור בסעיף 7 בתנאי המכרז, ולפיכך, להביא את עניינו בפני וועדת העסקת קרובי משפחה עוד בטרם חתימה על החוזה, על מנת לקבל החלטתה עוד בטרם יימצא במצב בו הוא נמצא היום. סוף דבר 31. העתירה נדחית, משלא מצאתי כי עלה בידי העותר לבסס עילה המצדיקה התערבות בית המשפט בהחלטת הוועדה להעסקת קרובי משפחה. כמפורט לעיל, נמצא כי קיים ניגוד עניינים בעניינו של העותר מאחר וחמתו הגב' טויזר משמשת בתפקיד מנהלת מדור סוכנים וסוכנויות במרחב. בנסיבות, היינו אי מתן זכות שימוע לעותר, כל צד יישא בהוצאותיו. קרבה משפחתיתדוארביטול עסקה (הגנת הצרכן)