קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול רישיון לרובה ציד: 1. העותר החזיק ברשותו אקדח ורובה ציד וזאת בהתאם לרשיונות שקיבל לכך מעת לעת ממשרד הפנים. תוקף הרשיון לאקדח ולרובה הציד היה עד ליום 31.10.2009. ביום 2 בספטמבר 2009, נקרא העותר לתחנת המשטרה ברהט ונתבקש ע"י הממונה להפקיד כלי הנשק בתחנה "בגין אלימות במשפחה" (כך כלשון תגובת המשיבים). לאחר מכן בוטלו רשיונות הנשק הנ"ל. בנוסף החזיק העותר ברשותו ברובה אוויר ברשיון שתוקפו עד ליום 31.10.2012. חקירת האלימות במשפחה, בגינה נקרא למשטרה ונדרש להפקיד את כלי הנשק, הסתיימה בסגירת התיק נגד העותר בעילה של "חוסר עניין לציבור". העותר פנה למשרד הפנים בבקשה לחידוש רשיונות האקדח ורובה הציד ולהשבתם לידו. בקשותיו נדחו ע"י משרד הפנים בנימוק של "אי המלצת משטרת ישראל". ערר שהגיש על כך לועדת הערר, עפ"י חוק כלי יריה התש"ט - 1949 (להלן "החוק"), נדחה ע"י הממונה על פי החוק - וזאת כלשון הודעת הדחיה, כדלהלן (מכתב משרד הפנים מיום 17.11.2010, נספח "ו" לעתירה): "תפיסת כלי הירייה וביטול הרשיון הינו על רקע המלצת המשטרה בגין עבירות אלימות ואיומים ברצח. בקשת העורר להחזרה וחידוש הרשיון נדחתה ע"י הרשות המוסמכת משום התנגדות המשטרה. כנדרש בחוק, ערר זה הועבר לתגובה נוספת של הקצין הבכיר הממונה במשטרה. בתגובתו מיום 25.10.10 ממליץ הקצין לממונה שלא לחזור בו מעמדתו משום: מידע הקושר את העורר לעבירות אלימות ואיומים ברצח. אי גילוי החומר נעשה בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק סדרי המינהל, החלטות והנמקות, התשי"ט - 1958. עמדת המשטרה היא כי באם העורר יישא כלי ירייה יהיה בכך סיכון לשלום הציבור ולבטחונו. לאחר שראינו את תגובת הממונה במשטרה, שקלנו את כל השיקולים הרלוונטיים, את טיעוניו של העורר ואת האינטרס שלו לשאת כלי ירייה מחד, ואת עמדת המשטרה והאינטרס שלה להגנה על שלום הציבור מאידך, החלטתו (כנראה - "החלטנו" - י.א.), להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולהורות לפקיד הרישוי לבטל גם את הרשיון לרובה האוויר המצוי כיום ברשותו". 2. בעתירה זו שבפני משיג העותר כנגד החלטות המשיבים לבטל ושלא לחדש את רשיונות כלי הירייה שבידו. תמצית טענתו הינה כי החשדות, בגינן נתבקש לראשונה להפקיד את כלי הירייה ובשלהן החליטו המשיבים שלא לחדש הרשיונות - נבדקו ונתבררו כחסרות יסוד. הראיה, החקירה שנפתחה נגדו נסגרה ללא הגשת כתב אישום תוך ציון עילת הסגירה בחוסר ראיות ובחוסר עניין לציבור. המשיבים טוענים כנגדו כי על אף סגירת תיקי החקירה כנגד העותר בעילות האמורות - "... האפשרות שבנשק ייעשה שימוש בלתי חוקי, אפילו בעידנא דריתחא, הינה סבירה" (סעיף 51 לכתב התגובה). המשיבים בכתב התגובה, אותו ביקשו לראות כאילו היה כתב התשובה, מפנים להלכות הפסוקות הרבות לפיהן אין לו לאזרח זכות קנויה לרשיון החזקת כלי ירייה וכי סמכות הרשות להרשאת החזקתם מן הדין שתיבחן במשורה ובקפידה רבה - וכנפסק: "... אין לו לאזרח זכות להחזיק ולשאת כלי ירייה, וסבירה היא המדיניות המבקשת לצמצם את מספר כלי הנשק שבידי הציבור...". (בג"ץ 423/84 עזאם נ' שר הפנים, פ"ד ל"ט(1) 373,). החשש עליו הסתמכה המשטרה, בהמלצתה השלילית, לא פורט בכתב התגובה והוצג באופן כללי (בסעיף 49 לתגובה) כדלהלן: "49. הערכת הסיכון בענייננו מתבססת הן על תיקים סגורים של העותר בעבירות אלימות והן על מידע חסוי, אשר לא ניתן לפרטו במסגרת זו הקושר את העותר לעבירות אלימות ואיומים ברצח". בהסכמת העותר הוצגו בפני, בדלתיים סגורות ובמעמד ב"כ המשיבים ונציג המשטרה בלבד, התיקים הסגורים והמידע החסוי הנ"ל. באותו מעמד קיבלתי גם הבהרות לשאלות שונות שהפניתי בענין זה לנציג המשטרה. 3. נקודת המוצא לבחינת עתירה זו הינה בכך שהעותר החזיק בידו ברשיונות ובכלי הירייה, והרשות החליטה לבטל תוקפם של הרשיונות הקיימים ולהימנע מחידושם. המדובר כמובן בסיטואציה שונה, בדין המינהלי, מזו של המבקש רישוי לכלי ירייה מלכתחילה. וכנפסק משכבר לענין הבחנה זו שבדין המנהלי: "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש. רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול - בדרך כלל - לשמש סיבה מספקת לסירוב רשיון. אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי אחרי מתן הרשיון אין לבטלו על סמך חשד גרידא ללא חקירה שהנוגע בדבר מוזמן להשתתף בה ולהשמיע טענותיו". (בג"ץ 113/52 ליזי זקס נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ו(2), 696, בעמ' 700). בענין רישוי מלכתחילה וביטול רישוי של כלי ירייה - נפסק מפי השופט (כתוארו אז) א. ברק (בג"ץ 799/80 שלם נ' פקיד הרישוי לכלי ירייה, פ"ד ל"ו(1), 317, 328) כדלהלן: "חשד בלבד אינו שיקול מספיק כדי לבטל רשיון קיים. אמת הדבר, אין צורך לענין זה בפסק דין סופי הקובע את אמיתות החשד, אך דרושה לשם כך הוכחה משכנעת שאינה מותירה מקום לספקות סבירים... ...הרשיון יוכל להתבטל רק אם נערכה חקירה ודרישה ונמצא כי קיימות ראיות משכנעות". ובהמשך הדברים (בעמ' 329): "...איני רואה כל אפשרות להבחין בין רשיון לעסק או למונית או למקצוע או להחזקת כלי נשק... משניתן הרשיון רק אירוע היוצר סיכון מיוחד מצדיק ביטול הרישון, וזאת רק כאשר התרחשותו של אירוע זה מוכחת באופן משכנע בלא להותיר ספקות סבירים. אם תנאים אלה אינם מתקיימים אין הביטול תופס, ובית משפט זה יבטל את הביטול...". 4. לאחר שבחנתי עניינו של העותר דנן והחלטות הרשות נשוא העתירה, הגעתי למסקנה כי לא נתמלאו התנאים המצדיקים את אותן ההחלטות. העותר הורשה ע"י הרשות להחזיק בכלי ירייה תקופה ממושכת של כ-18 שנים אשר במהלכה לא התעוררו ספקות, חשדות או חקירות לענין הצדקת אותו הרישוי. מעיון שעיינתי בחומר החסוי שהוצג בפני - וכל החומר שהוצג היה במסגרת זו בלבד - לא השתכנעתי כי המפורט בו עולה כדי ה"הוכחה המשכנעת שאינה מותירה מקום לספקות סבירים..." הנדרשת לביטול הרישוי בנסיבותיו של העותר. מטבע הדברים לא אוכל להיכנס לפרטי פרטיו של המידע שהוצג בפני, אלא לתמצית הדברים שלהלן. הוצגו בפני שני תיקי חקירה (פ.א.) משטרתיים. בראשון, דיווח של שכן על אירוע איומים נטען מ-28.2.06. עפ"י הרשום בהודעת השכן האירוע הופסק משהגיעה למקום ניידת משטרה. המאיימים היו, כרשום באותה הודעה - העותר דנן ובנו. האיומים, עפ"י דברי השכן, כוונו כנגד חברו של מוסר ההודעה, ובנו של העותר אף איים בנשק. החבר, המאוים עפ"י הנטען, שולל בהודעתו איום כלשהו בנשק. העותר ובנו בהודעותיהם (מיום 7.3.06), מכחישים מכל וכל את עצם טענת האיומים. במזכר שנערך ביום 9.3.06 ע"י רס"ר א. סלמי, ממשטרת רהט, נרשם כי "היום ערכתי בדיקה עם רכז הסיור ס., לאחר בדיקה הוברר לי כי ניידת סיור לא הגיעה למקום למרות הנטען בעדות המתלונן, כי המתלוננים הגיעו (צ"ל - "בעצמם" - י.א.), לתחנה והטיפול היה נטו של החוקר נ. שטיפול באירוע בתחנה". דהיינו, מזכר משטרתי זה שולל לכאורה מרכיב עיקרי בגירסת חברו של המאוים בדבר התערבות משטרתית - שלא היתה. התיק הנ"ל נסגר כאמור בתגובת המשיבים ללא הגשת כתב אישום, וזאת בעילות של חוסר ראיות וחוסר עניין לציבור. בדיון שהתקיים בדלתיים סגורות בלשכתי, בהיעדר העותר ובא-כוחו, לא הובאו בפני נתונים שיש בהם משום תוספת הביסוס הנדרשת להתקיימות המבחן המצדיק ביטול הרישוי. בתיק החקירה (פ.א.) השני, נחקר העותר (ביום 4.6.09) בדבר טענה כי דרש מבנו באיומים כי יתגרש מאשתו. העותר הכחיש איומים שכאלה. אין באותו התיק עדות או תלונה של הבן או מאן דהוא אחר. תיק זה נסגר גם הוא בעילת חוסר ענין לציבור והעדר ראיות. גם לעניין זה לא הובאו בפני נתונים של ממש בדיון שהתקיים בדלתיים סגורות. 5. כאמור, לא אוכל מטבע הדברים לרדת לפרטי המידע החסוי והמצומצם בהיקפו, שהוצג בפני (וזאת מעבר לדברים שפירטתי לעיל). אציין רק על דרך הפאראפרזה כי הוא מתמקד בחוסר הנחת שגילה העותר מנישואי בנו לכלתו ומחשד כי הדברים עלולים חלילה להתעצם למתיחות ולאלימות. הדברים בכללם רחוקים, לטעמי, מלהגיע כדי רמת השכנוע שאינה מותירה מקום לספק סביר הנדרשת להצדקת ההחלטות נשוא העתירה. אוסיף על כך כי עברו של העותר (יליד 1964) נקי מהרשעות בפלילים. עפ"י המפורט בעתירה, העותר עוסק למחייתו בעבודות קידוחים המתבצעות, בין היתר, באזורי איו"ש - ולשם כך נזקק הוא לרישוי כלי הירייה וכנראה שמטעם זה ניתן אותו הרישוי. במכלול הנסיבות הגעתי כאמור למסקנה כי החלטות המשיבים נשוא העתירה, אינן עומדות במבחנים הנדרשים לביטול רישוי קיים. אשר על כן אני מקבל את העתירה ומורה למשיבים לחדש את רשיונות כלי הירייה נשוא העתירה ולהשיב כלי הירייה האמורים לידי העותר. הדברים אמורים כמובן ביחס להחלטות המשיבים כפי שניתנו כמפורט בכתב התגובה על נספחיו וביחס לחשדות נשוא אותן ההחלטות. 6. סוף דבר - אני מקבל את העתירה ומורה למשיבים כמפורט בשולי סעיף 5 לעיל. המשיבים ישלמו לעותר הוצאות העתירה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 12,000 ₪. נשקרישיון נשקרובה ציד