קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול שינוי סיווג ארנונה של נכס: לפני עתירה מנהלית בה מבקשת העותרת כי ייקבע ששינוי סיווג הנכס שברשותה מסיווג "קרקע תפוסה" לסיווג של "משרדים שירותים ומסחר", לצורכי חיוב ארנונה, נעשה שלא כדין והוא מבוטל. 1.        רקע וטענות הצדדים העותרת מנהלת, במשך כשבע שנים, עסק הכולל משרד לתיווך ומכירת כלי רכב משומשים, במגרש בשטח של כ- 5,095 מ"ר, ברחוב המרכבה 47 חולון (להלן: "הנכס"). משך כל שנות פעילותה חויבה העותרת בתשלומי ארנונה בהתאם לסיווג הנכס באופן הבא: 95 מ"ר סווגו כנכס לשימוש מסחרי, והמגרש בשטח של כ-5,000 מ"ר סווג כ"קרקע תפוסה". ביום 07.06.2010 הודיעה המשיבה לעותרת כי סיווג הארנונה לנכס שברשותה השתנה למפרע עבור כל שנת המס 2010, לסיווג כ"משרדים שירותים ומסחר" כשלטענת העותרת המשמעות היא עליית הסכום לתשלום פי שבעה ביחס לחיובי הארנונה ששולמו עובר לשינוי. כעולה מהעתירה, מבדיקה שערכה העותרת עלה כי המשיבה ביצעה שינוי סיווג כולל לכל בעלי הנכסים המחזיקים במגרשים למכירת ואחסנת כלי רכב בתחומי העיר חולון (15 במספר). העותרת טוענת בכתב עתירתה כי אין מדובר בתיקון טעות שעשתה המשיבה אלא כאמור עסקינן בשינוי רוחבי שחל כאמור על כל העסקים מסוג עסקה של העותרת, מבלי שחל כל שינוי בפעילותם העסקית, מבלי ששונה צו הארנונה ומבלי שנתקבל אישור של שר הפנים ושר האוצר לשינוי - כנדרש בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשס"ז 2007 ( להלן :"התקנות"). העותרת טוענת כי לפי תקנה 4 לתקנות נקבע כי מועצה לא תשנה סיווג של נכס בשנת כספים באופן המשפיע על סכום ארנונה המוטל על נכס אלא אם השתנה השימוש בנכס בפועל. תקנה 9(ב) לתקנות מאפשרת לשנות סוג סיווג שאינו נכנס לגדר תקנה 4 לתקנות, בתנאי שניתן לשינוי זה אישור שר הפנים ושר האוצר או מי שהוסמך לכך מטעמם. לטענת העותרת, בענייננו, המשיבה לא שינתה את סיווג הנכס במסגרת תיקון טעות או שינוי חיוב של נכס ספציפי, אלא שינתה את הסיווג וסוג העסק של כלל העסקים מהסוג האמור המצויים בתחומי סמכותה, וזאת מבלי שביקשה וקיבלה את אישור שר הפנים או שר האוצר כנדרש בתקנות. בנוסף, שינוי סיווג דורש את שינוי צו הארנונה, דבר שגם הוא לא נעשה על ידי המשיבה. המשיבה שינתה את הסיווג באמצע שנת המס, ללא קיום הליך נאות, ללא קבלת החלטה לשינוי צו הארנונה במועצת הרשות המקומית וללא קבלת אישור משר הפנים ושר האוצר, והכל לנוכח טענתה כי מדובר ב"תיקון טעות גרידא" שהתגלתה לטענת המשיבה לנוכח פסיקה של בית המשפט העליון. דא עקא, טוענת העותרת, שהפסיקה אליה מפנה המשיבה היתה ידועה כבר בשנת 2006. העותרת טוענת עוד כי המשיבה לא היתה רשאית לשנות את סיווג רכיב הקרקע. צו הארנונה מגדיר באופן מפורש מהי "קרקע תפוסה" והנכס נושא העתירה עונה על הגדרה זו. לכן, ובהתאם לסע' 6 לצו הארנונה רשאית העירייה לחייב במסגרת חיוב ארנונה עבור נכס מסוג מסחרי - הבניין, שטח נוסף, של עד 50 מ"ר, מתוך השטח הכולל המוגדר "קרקע תפוסה". המשיבה טוענת כי יש לסלק את העתירה על הסף מאחר שהוגשה בשיהוי ניכר ולא בהתאם למועדים הקבועים בחוק. לגופו של עניין טוענת המשיבה שיש לה סמכות לשנות סיווג ואין כל מניעה על פי התקנות שרשות מקומית תתקן סיווג של נכס ותתאימו לשימוש המתבצע בו על פי סיווג מתאים וקיים בצו הארנונה. לטענת המשיבה, שינוי הסיווג של הנכס השייך לעותרת נעשה בהתאם לפסיקה שבה נקבע שהסיווג של "משרדים שירותים ומסחר" ו"מחצבות" יכול לכלול הן מבנים הן קרקעות שנחשבות ל"קרקע תפוסה" וכל עוד מתקיים בהן השימוש העיקרי בנכס. שטח הקרקע הקיים בנכסים בענייננו, המשמשים למכירה/ליסינג של מכוניות, משמש לתצוגת הרכבים ומהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות המסחרית המבוצעת בנכס ולכן יש לסווגו גם כן כ"משרדים שירותים ומסחר". תקנה 4(א) לתקנות אליה מתייחסת העותרת, שונתה והיא כיום תקנה 5(א) לתקנות. לפי תקנה 5(א) לתקנות האיסור לשנות סיווג באופן המשפיע על סכום גביית הארנונה מוטל על המועצה ולא על מנהל הארנונה. המועצה היא הגוף המחוקק המשנה את צו הארנונה ואילו מנהל הארנונה היא הגוף המבצע, הדורש את תשלום הארנונה. יש להבחין בין שינוי צו הארנונה עליו מופקדת המועצה לבין שינוי הודעת החיוב לנישומים עליהם מופקד מנהל הארנונה. התקנה מגבילה את סמכות החקיקה של המועצה בלבד ואישור השרים נדרש רק לשם שינוי צו הארנונה עצמו כפי שעולה מתקנה 10 (א)(2) לתקנות. השינוי נושא העתירה, הוא שינוי בגביית המס, וזהו שינוי לגיטימי במסגרת התנהלות ראויה של רשות מקומית הבוחנת מעת לעת האם נדרשים שינויים והתאמות לדרישות התשלום. העירייה גובה מס אמת מכל נישומיה ואין הצדקה כי מגרשי המכוניות יהיו שונים. המשיבה מיישמת את צו הארנונה שקובעת המועצה בהתאם להבנתה את צו הארנונה ובהתאם לפסיקה. אין כל מניעה חוקית לביצוע שינוי הסיווג על פי צו המיסים הקיים, בו לא חל כל שינוי, ולרשות המקומית הסמכות והרשות לתקן את השומה לשנת 2010 למפרע מראשית שנת 2010. טענת העותרים בדבר סיווג הנכס כבניין שלו ניתן להצמיד ולחייב כנכס מסחרי, רק 50 מ"ר של קרקע תפוסה, מצויה במסגרת סמכות ועדת ערר. לגופו של עניין, הנכס נושא העתירה אינו מוגדר כבניין ולכן אין רלוונטיות להוראות אותן ציינו העותרים. שאלת סיווג הנכס נבחנת בהתאם לשימוש העיקרי שנעשה בו. נקבע זה מכבר כי הסיווג "משרדים שירותים ומסחר" אינו חל בהכרח רק על בניין אלא יכול לחול על כל נכס. ביום 27.10.2010 הגישה העותרת עתירה זו שלפיה מבוקש כי יקבע בית המשפט ששינוי הסיווג נעשה בחוסר סמכות ושלא כדין ולכן הוא בטל. בדיון מיום 26.12.2010 הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים. ביום 07.3.11 הגישה העותרת בקשה להגשת מסמכים נוספים. בבקשה נטען כי המשיבה הגישה למעשה ביום 19.01.2010 בקשה לשרים בנוגע לשינוי סיווג הנכס נושא העתירה. ביום 23.12.2010, לאחר מועד הגשת העתירה, ועוד לפני מועד הדיון בעתירה, התקבלה תשובת השרים שלפיה נדחתה בקשה המשיבה לשינוי הסיווג. העותרים טוענים כי המשיבה בחרה שלא לעדכן את בית המשפט בדבר החלטה זו של השרים שניתנה כאמור לאחר מועד הגשת עתירה ובטרם מועד הדיון, ושיש בהחלטה ובמסמכים הנוספים כדי להעיד על כך שהחלטת המשיבה נעשתה באופן לקוי, לא סביר, המעיד על התנהלות המנוגדת לתקנות ולחוק ולמעשה גם להחלטת השרים. המשיבה בתשובתה טוענת כי אין במסמכים הנוספים בכלל ובמכתב התשובה מטעם השרים בפרט, כדי לתמוך בעמדת העותרים ונהפוך הוא. לשיטתה, המסמכים מעידים כי דין העתירה להידחות וכי היא שגויה מיסודה בכל הנוגע למהות דיני הארנונה. פניית המשיבה אל השרים נגעה בנושאים שאינם רלוונטיים לעתירה זו והמשיבה חוזרת ועומדת על טענתה שלפיה שינוי הסיווג שעשתה, נעשה במסגרת צו הארנונה הקיים ועל פי פרשנותו הנכונה שהתבררה למשיבה לנוכח הפסיקה כאמור. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי דין העתירה להתקבל. בטרם אדון בעתירה לגופה, העלתה המשיבה בקשה לסילוק העתירה על הסף לנוכח שיהוי בהגשתה. איני מקבל טענה זו. העותרת הגישה עתירתה באיחור של כחודש וחצי כשבמהלך התקופה פעלה כדי להבין את נסיבות מתן ההחלטה ומהותה. יתרה מכך, ראוי לקבל טענת שיהוי כטענת סף במקרים נדירים בהם מתקיים שיהוי ניכר שיש בו גם כדי להשליך על נסיבות המקרה. איני סבור כי לנוכח נסיבות המקרה, שיהוי של כחודש וחצי בלבד מהווה שיהוי שדי בו כדי לסלק עתירה על הסף. השאלה המרכזית העומדת לדיון היא האם המשיבה היתה מוסמכת לבצע את השינוי באופן שבו הוא נעשה על ידה. לצורך ההכרעה יש לבחון האם השינוי שעשתה המשיבה היה שינוי סיווג של נכס או תיקון טעות. ככל שמדובר בתיקון טעות נקודתי - נתון השינוי לסמכות המשיבה וההחלטה התקבלה כדין. ככל שמדובר בשינוי סיווג רוחבי יש לבחון האם נתונה למשיבה הסמכות לבצע שינוי זה בהתאם לחקיקה ולפסיקה, אחרת - נעשה השינוי בחוסר סמכות, בניגוד לדין והוא בטל. יובהר, כי הדיון בעניינו לא נסוב על שאלת נכונות הסיווג - השאלה לא עלתה על ידי הצדדים ואינה רלוונטית למסגרת דיוננו. כל שיש לבחון כדי להכריע בעתירה דנן היא כאמור, חוקיות פעילותה של המשיבה בשינוי סיווג הנכס והעלאת תעריף הארנונה בעקבותיו בהתאם לחקיקה ולפסיקה כאמור. הטלת ארנונה היא חקיקת משנה הנעשית בצו הטלת ארנונה על ידי המועצה הנבחרת של הרשות המקומית. בצו הטלת הארנונה נקבעים תעריפי הארנונה המוטלים על מכלול השימושים שעושים נישומים בנכסים בתחום השיפוט של הרשות. בשנת 1985 החל תהליך חקיקה שהגביל את סמכות המועצות בקביעת תעריפי ארנונה ותהליך זה הואץ משנת 1993 עם חקיקת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג 1992 (להלן: "חוק ההסדרים") והתקנות שהותקנו מכוחו. כך - תקנה 5(א) לתקנות קובעת כדלקמן: " מועצה לא תשנה בשנת כספים מסוימת סוג, סיווג או תת סיווג של נכס באופן המשפיע על סכום הארנונה שרשאית הרשות המקומית להטיל לפי תקנות אלה, ולפי החוק, ואולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה הסיווג בו". סעיף 10א(2) לתקנות קובע: "מועצה רשאית באישור שר הפנים ושר האוצר או כל מי שאחד מהם הסמיך - ... .......לשנות סוג , סיווג או תת סיווג שלא כאמור בתקנה 5" מן האמור עולה כי התייקרות תעריפי הארנונה נעשית כדין כשחקיקת המשנה של מועצת הרשות המקומית מאושרת כדין בידי השרים שהוסמכו לכך - הפנים והאוצר. תעריפי ארנונה שנחקקו שלא כדין הם חסרי תוקף משפטי. בענייננו לא שונתה חקיקת המשנה של הרשות המקומית ואין עסקינן במצב בו צו הארנונה עצמו שונה אלא המשיבה, בכובעה הנטען כרשות מבצעת ברשות המקומית, החליטה על שינוי סיווג נכס ושינוי תעריף הארנונה לנוכח פסיקה חדשה שלטענתה הבהירה את הסיווג הנכון שיש לייחס לנכס נושא העתירה. הפסיקה הנוגעת לסוגיית שינוי סיווג נכסים ושינוי תעריף הארנונה בהתאם, שנויה במחלוקת, אינה חד משמעית ואין הלכה ברורה בנושא. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, בהתאם לתקנות ההסדרים הרלוונטיות לאותן שנים ובהתאם לעובדות המקרה. כך, מחד גיסא, קיימת פסיקה של בית המשפט המחוזי שלפיה נתונה לרשות האפשרות לבצע שינוי סיווג בנכס בהתאם לצו ארנונה קיים ומבלי ששונה הצו במסגרת תיקון טעות (עמ"נ (ת"א) 148-08 דחן בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (לא פורסם 09.06.2010)), ומאידך גיסא, קיימת פסיקה שלפיה אין לרשות סמכות לתקן שינוי סוג או סיוג נכס, גם במקרה בו התרחשה טעות בסיווג, ללא אישור השרים (עת"מ(ת"א) 2732/07 מחלף מחסנים לוגיסטיים בע"מ נ' עיריית רמלה (לא פורסם 11.09.2011)). גם בית המשפט העליון השאיר סוגיה זו בצריך עיון והיא טרם הוכרעה: בעע"ם 980/04 המועצה אזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ (לא פורסם 06.12.2004) קבעה כבוד השופטת ארבל בדעת יחיד כי "במקרה בו מבקשת הרשות לשנות סיווגו של נכס מבלי ששונה השימוש בו, תידרש היא, בהתאם לתקנות 4,9 (מספרי התקנות דאז א.י.) לקבל את אישור השרים לשינוי הסיווג". בפרשה זו הדגיש הנשיא (כתוארו אז )אהרון ברק כי "..... אבקש להשאיר בצריך עיון את פרשנות תקנה 4 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס 2000. אין זה ברור ...כי התקנה מתייחסת לשינוי סיווג נכס ספציפי, והובעה בפסיקה ובספרות עמדה כי התקנה מתייחסת לשינוי סיווג כללי בצו הארנונה עצמו, ולא לשינוי סיווג נכס ספציפי". בפסיקה מאוחרת יותר ציינה והבהירה כבוד השופטת ארבל כי יש להבחין בין תפקידה של הרשות המקומית כמחוקקת לבין תפקידה כרשות מבצעת. ככל שמדובר בתפקידה של הרשות כמחוקקת צו הטלת הארנונה, קובעת כבוד השופטת ארבל, כי הוספת סיווגים ושינויים אסורה אלא באישור שר הפנים ושר האוצר. מאידך, ככל שמדובר בתפקידה של הרשות כרשות מבצעת, שתפקידה להוציא שומה לכל נכס ספציפי בהתאם לצו הארנונה, הרי שאז נותר שיקול דעת לרשות ואין בהכרח צורך באישור השרים. עם זאת קובעת כבוד השופטת ארבל כי "יתכן שאף במקרה בו מעוניינת הרשות המקומית לשנות סיווגו של נכס ספציפי משנה לשנה מבלי שחל כל שינוי בשימוש בו, היא תידרש לבקש את אישור השרים ....מכל מקום ...השארתי עמדה זו בצריך עיון"...(רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי בע"מ נ' עירית חיפה (לא פורסם 21.2.2005)). עינינו הרואות כי הדעות חלוקות בסוגיה, היא טרם הוכרעה ואין הלכה חד משמעית בנושא. המקרים בפסיקה בהם נקבע כי יש לרשות סמכות לבצע שינוי בסיווג נכס מבלי לקבל את אישור השרים עסקו, בעיקר בשינוי סיווג של נכס ספציפי יחיד, או נכסים שבבעלות חברה יחידה, בגילוי טעות בסיווג בהתאם לבדיקות מעשיות בנכס כשהשינוי נעשה בסמוך למועד גילוי הטעות ובמקרים בהם דובר בטעות במדידת שטח הנכס, ובשינוי שימוש שנעשה בפועל. הרציונאל שהוכר בפסיקה כמאפשר תיקון טעות סיווג על ידי הרשות, ללא קבלת אישור השרים, הוא, בין היתר, שלא סביר כי טעות או מחדל יונצחו לנוכח תקנות הארנונה, שכן תוצאה מסוג זה תגרום לחוסר שוויון בין משלמי הארנונה. קצרה היריעה מכדי לסקור את פסקי הדין השונים שניתנו בסוגיה זו, שכן כאמור רבים הם והעמדות המוצגות בהם אינן חד משמעיות. עם זאת, אבחן ואאבחן מענייננו שני פסקי דין שציינה המשיבה כתומכים לכאורה בעמדתה וכמבטאים עמדה שיש בה כדי לתמוך במתן סמכות לבצע את שינוי הסיווג במקרה דנן: בעמ"נ (ת"א) 148-08 דחן בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (לא פורסם 09.06.2010) אותו הציגה המשיבה כפסק דין מובהק התומך בעמדתה ובפרט ציינה כי "דברים אלה כאילו נכתבו לענייננו" (סעיף 11 לסיכומי המשיבה), דובר בערעור על החלטת ועדה שעניינה היה שינוי סיווג לצורכי גביית ארנונה של שלושה נכסים שהיו ברשות המערערת. כלומר בפסק הדין דובר על שינוי חיוב בגין נכסים שברשות העותרת בלבד ולא בכלל הנכסים בעלי אופי שימוש זהה בתחומי הרשות. כבוד השופטת ברוש חוזרת ומציינת בפסק דינה כי מדובר בסיווג מחדש של נכס ספציפי (סעיפים 18,19,20,21,23, לפסק הדין). כמו כן בפסק הדין צוין כי תקנה 4 לתקנות (ובענייננו תקנה 5 לתקנות) "מתייחסת לשינוי סיווג לסוג מסוים של נכסים בצו הארנונה" (סעיף 17 לפסק הדין) (ההדגשה אינה במקור א.י), להבדיל מנכס ספציפי. כמו כן, מתייחסת כבוד השופטת ברוש בפסק הדין לשינוי הנבחן כ"שינויים ספורדים כאלה להבדיל משינויים רוחביים הנעשים בצו הארנונה" (סעיף 23 לפסק הדין). זאת ועוד, קובעת כבוד השופטת ברוש בפסק הדין, כי מדובר בתיקון טעות שנפלה באופן סיווג הנכס וכי אין בתקנות כדי להנציח טעויות. דא עקא, שבמקרה זה נערכו בדיקות בפועל בנכס עצמו ונבחנו השימושים השונים שנעשו בו. רק לאחר ביצוע הבדיקות ובמועד שהיה סמוך לביצוען ובכל מקרה באותה שנת מס (2005), בוצע תיקון הסיווג. זאת ועוד קבעה כבוד השופטת ברוש כי בין היתר, מטרת ביצוע התיקון היא מניעת אפליה בין תושבים העושים שימושים זהים בנכס ומשלמים ארנונה לפי סיווג אמת - זאת במקרה כאמור שמדובר בנכס ספציפי שסיווגו שונה מיתר הנכסים שבהם עושים שימושים זהים בתחומי הרשות. פסק דין נוסף שציינה המשיבה כתומך בטענותיה הוא עע"מ 104/03 אביבה קפלן נ' עיריית רמת גן (לא פורסם 14.1.2004). במקרה זה דובר בשינוי סיווג לנוכח טעות בחיוב ארנונה שנבע ממדידת שטח מוטעית או לחילופין ממחדל של מדידת שטח הנכס (סעיף 7 לפסק הדין) שנעשה בסמוך לביצוע השינוי ובאותה שנת מס (2000). כאמור בפסק הדין, אין מטרת התקנות לשמר טעויות במדידת שטחי דירות ולקבוע חיוב ארנונה מוטעה בשיעור נמוך מהמגיע תוך יצירת חוסר שיווין בין משלמי ארנונה כנדרש לבין משלמי ארנונה בשיעור מופחת רק בשל טעות או מחדל (סעיפים 6,7 לפסק הדין). לנוכח כל המפורט לעיל, ברי כי לשם הכרעה בסוגיה הנדונה יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו וברי כי נסיבות המקרה שדנן שונות באופן משמעותי מנסיבות פסקי הדין שציינה המשיבה ושנבחנו לעיל. אני סבור כי בעניינו, אין מדובר בתיקון טעות שנתגלתה בסמוך למועד ביצוע השינוי, ואין מדובר בשינוי סיווג ספציפי. מדובר בשינוי סיווג של כלל העסקים (15 במספר כעולה מהעתירה) העושים שימוש זהה בנכסים אשר ברשותם בתחומי המשיבה. לא נטען כי מי מ- 15 הנכסים הללו, ובפרט בענייננו העותר, ביצעו שינוי בשימוש שנעשה. קרי, השימוש היה מוכר וידוע גם בשנת המס שקדמה. שינוי סוג הנכסים באופן גורף בשטח השיפוט של המשיבה מהווה שינוי רוחבי המהווה שינוי מדיניות שיש בו מעבר לביצוע גביית מס אמת ומניעת אפליה לכאורה, אלא שינוי מעין חקיקתי בכל הנוגע להגדרת כלל הנכסים והעסקים העושים שימוש זהה לשימוש שנעשה בנכס העותרת בתחומי המשיבה. שינוי זה יש לעשות באישור השרים בהתאם לתקנות. עוד טוענת המשיבה כי השינוי נעשה בעקבות ע"א 10977/03 דור אנרגיה 1988 בע"מ נ' עיריית בני ברק (לא פורסם 03.11.04) וכן ע"א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נ' מועצה מקומית משגב (לא פורסם 03.09.2006) שלאחריהם גילתה היא את הטעות שבסיווג ועמדה על הסיווג הנכון לנכס נושא העתירה. לא ניתן לקבל טענה זו. המאוחר שבפסקי הדין ניתן בשנת 2006 ואילו שינוי הסיווג נעשה לראשונה באמצע שנת 2010 ( נספח "א" לעתירה), קרי כארבע שנים לאחר מועד מתן פסק הדין. למרות טענות חוזרות של העותרת בעניין זה, בחרה המשיבה להתעלם מהטענה ולא העלתה כל הסבר לפער הזמנים ולאיחור בתיקון הטעות לכאורה. על כן לא נראה כי מדבר בתיקון טעות אלא בשינוי מדיניות שנעשה לאחר מחשבה. כאמור השינוי גם לא נעשה לגבי נכס ספציפי אלא לגבי כל הנכסים בעלי אופי ושימוש זהה (סעיף 3 נספח "ד" לעתירה) ומבלי שנשתנה במי מהם השימוש במהלך התקופה הסמוכה לשינוי. קרי, המשיבה, במעשה מעין חקיקתי, החליטה לתת פרשנות חדשה לשימוש ידוע ומוכר שנעשה בכל הנכסים בתחומיה מבלי לקבל את אישור השרים ובניגוד לתקנות. זאת ועוד, בקשת המשיבה לקבל את אישור השרים ותשובתם השלילית (נספח "א" לבקשה להוספת מסמכים), מלמדת גם היא על רצון המשיבה לבצע שינוי מעין חקיקתי. מלשון הבקשה עולה כי המבקשת היתה מעוניינת לשנות את הסיווג והגדרתו בהתאם לתקנות. לשון הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם טענת המשיבה שלפיה המבוקש בבקשה אינו רלוונטי לענייננו ומדובר בעניינים אחרים בתכלית, שכן המשיבה ביקשה באופן מפורש כי סיווג הנכסים מסוג הנכס נושא העתירה ישונה לשימוש מסחרי. הבקשה כאמור נדחתה. סוף דבר לנוכח האמור לעיל, אני מקבל את העתירה במובן זה שאני קובע כי שינוי סיווג נכס העותרת נעשה שלא כדין והוא בטל למפרע החל מיום שינוי הסיווג בפועל. המשיבה תישא בהוצאות העותרת ובשכ"ט עורך דינה בסכום כולל של 30,000 ₪. ארנונה (סיווג)ארנונה