קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לדיון בדלתיים סגורות בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין: בפניי בקשה לדון בערעור דנן בדלתיים סגורות ולאסור את פרסום שם המערער ופרטים מזהים כלשהם, מיום 17/02/11. לטענת המערער, בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן: "חוק הלשכה"), המצב אשר שרר לפני כניסתו לתוקף של סעיף 65א לחוק הלשכה, היה, שבית הדין המשמעתי ידון בדלתיים סגורות. סעיף 65א האמור, חוקק במסגרת סעיף 16 לחוק הלשכה (תיקון מס' 32), התשס"ח - 2008 אשר פורסם ביום 03/07/2008, קובע בס"ק (א) כי "בית דין משמעתי ידון בפומבי". לגישתו, מאחר שהקובלנה ,שבאה לפני בגלגול שלישי במסגרת ערעור זה, (בד"מ 7/09), הוגשה לביה"ד המחוזי ביום 29/01/2008 ,עובר לתיקון החוק לעיל, ומכיוון שההחלטות נשוא הערעור הינן החלטות שנתן בית הדין הארצי במסגרת ערעור על פסק דינו של ביה"ד המחוזי לגבי אותה קובלנה , הרי שסעיף 65 א לחוק הלשכה אינו חל בעניין, וכפועל יוצא, כל דיון בעניין זה, אמור ,להתנהל בדלתיים סגורות וכל ההחלטות אשר יינתנו במסגרתו ,כולל שמו של המערער ופרטיו המזהים ,יהיו אסורות בפרסום. עוד טוען המערער, כי הוראות חוק הלשכה הינם הוראות ספציפיות, אשר באו להסדיר זכויות, חובות וסדרי דין ייחודיים ובהיותן כאלה, גוברות הן על כל הוראה כללית ו/או אחרת. מעבר לכך ובנוסף, טוען המערער מספר טענות פרטניות המצדיקות את הטלת החיסיון : דיון פומבי עלול להביא לגילוי סוד מסחרי אשר לטענתו נמצא במרכזו של מיזם עסקי שהוא צד לו. דיון פומבי עלול לפגוע בצנעת הפרט שלו ו/או של משפחתו. דיון פומבי עלול להביא לפגיעה ממשית בעניינו המקצועי ולפגיעה בשמו הטוב. המערער טוען לחזקת החפות בעניינו שכן, הרשעתו בוטלה במסגרת פסק הדין אשר ניתן בבית הדין המשמעתי הארצי ולכן אין המדובר בערעור של מערער שהורשע בדין. על כן, הערעור נשוא התיק דנן שונה במהותו מערעורים אחרים המוגשים לפי סעיף 71 לחוק הלשכה. 3. ב"כ המשיב מבקש לדחות את בקשת המערער מהטעמים שלהלן: המשיב מסכים אומנם,כי הקובלנה הוגשה עוד קודם לכניסתו לתוקף של תיקון מס' 32 לחוק הלשכה , שבמסגרתו נכלל סעיף 65 א לחוק הלשכה. אולם, לטענתו, גם לפני כניסתו לתוקף של התיקון , ערעור לביהמ"ש העליון שהוגש לפי סעיף 71 לחוק כנוסחו אז, התנהל באופן פומבי ובדלתיים פתוחות וזאת עפ"י הנקבע בסעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 . הוא מפנ בעניין זה לנאמר בבג"צ 6005/93 משה עליאש , עו"ד נ' השופט שמואל צור ואח' , פ"ד מט (1) 159. (להלן:" בג"צ עליאש"). עוד מוסיף וטוען ב"כ המשיב, כי סעיף 65 א לחוק אשר חוקק כאמור במסגרת תיקון 32 לחוק, קובע בסעיף קטן (א), כי " בית דין משמעתי ידון בפומבי". עובר לחקיקת הסעיף, לא נקבע בחוק באם הדיונים יישמעו בפומבי או שמא בדלתיים סגורות. עד למועד התיקון הוסדר העניין במסגרת כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשכ"ב - 1962 אשר קבעו בסעיף 73 (א) שלהם, כי הדיון המשמעתי יתנהל בדלתיים סגורות. לטענתו, כללים אלה לא חלשו מעולם על סדרי הדיון בביהמ"ש העליון - כיום ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בערעור על החלטות בית הדין הארצי של הלשכה. עוד הוא מוסיף, כי לפי כלל פומביות הדיון הקבוע בסעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט , הרי שדרך המלך הינה לדון בערעור זה באופן פומבי ואין בנסיבות אותם העלה המבקש, כדי להצדיק סטייה מדרך זו. בתשובה לטענת המבקש, לאפשרות הפגיעה בסוד מסחרי, טוען המשיב, כי עניין זה עלה לראשונה לצורך בקשתו לסגירת דלתות הערעור וכל אינו רלבנטי לטענות המערער בערעור לגופו . בעניין הפגיעה הנטענת הצפויה בצנעת הפרט של המערער ,לטענת ב"כ המשיב, עניינו של המערער אינו שונה מעניינם של עורכי דין אחרים המצויים במצב דומה ולכן אין לחרוג לגבי עניינו מעקרון פומביות הדיון .הוא מפנה בעניין זה לנאמר בבג"צ עליאש הנ"ל לפיו : "דמו של עורך דין אינו סמוק יותר מזה של מערערים או משיבים אחרים בערעורים פליליים, שאף הם עלולים להיפגע מכך ששמותיהם מופיעים בפסקי דין שמתפרסמים" (שם, עמ' 166 מול ה' - ו'). גם בעניין הפגיעה לשמו הטוב של המבקש, טוען המשיב, כי באיזון הזכויות החוקתיות עליהן מסתמך המערער,זכויות לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק, המוגנות אף הן ע"י הכלל שבסעיף 65 א (ב) לחוק לשכת עורכי הדין ,אל מול עקרון פומביות הדיון ,לא הונחה תשתית שתצדיק היעתרות למבוקש . 4. לאחר שבחנתי את הבקשה דנן, את תגובת המשיב לבקשה ואת תגובת המבקש לתגובת המשיב, מצאתי, כי דין הבקשה להדחות מהנימוקים שלהלן. הסוגיות הטעונות הכרעה: א. האם ניתן ללמוד מתיקונו של סעיף 65 א לחוק הלשכה, כי הליכי ערעור המתקיימים לגבי קובלנה שהוגשה טרם חקיקתו, צריכים להתנהל בדלתיים סגורות ותחת איסור פרסום פרטי המבקש. ב. האם מוצדק לקיים את הדיון בערעור דנן בדלתיים סגורות בשל טענתו של המבקש לפגיעה אפשרית בסוד מסחרי, פגיעה אפשרית בשמו הטוב והמקצועי וטענתו לחזקת החפות. אף על פי שהקובלנה המשמעתית נשוא הערעור הוגשה ביום 29/01/2008, טרם לכניסתו לתוקף של תיקון מס' 32 לחוק הלשכה, ביום 03/07/2008,תיקון אשר במסגרתו הוסף סעיף 65 א הנ"ל , אני מוצא כי אין בדחיית הבקשה משום החלת אותו תיקון לחוק באופן רטרואקטיבי על עניינו של המערער ,כטענתו. זאת, על אף שהוראת המעבר שבסעיף 27 לתיקון 32 קבעה, כי תחולתה לעניין פומביות הדיון בבתי הדין למשמעת הינה "על קובלנות המוגשות ביום תחילתו של חוק זה ואילך" והעובדה שהקובלנה בעניינו של המערער הוגשה לבית הדין המחוזי ביום 29/1/08, מועד שקדם לתחולת החוק . מסקנתי זו נובעת מכך, שגם במועד הגשת הקובלנה, ערעור על החלטות בית הדין הארצי, אשר הוגש לבית המשפט העליון, לפי סעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין כנוסחו אז (ובהמשך ,לפי תיקון 32 הנ"ל , לבית המשפט המחוזי בירושלים ) התנהל בדלתיים פתוחות , בהתאם לכלל פומביות הדיון הקבוע בחוק יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט. לגישתו של המחוקק ,כאז כן עתה , יש להבחין בין סדרי הדיון הנוגעים להליכים משמעתיים הנידונים בטריבונאלים פנימיים והנקבעים על ידי החיקוקים המסדירים את פעילותם של גופים אלה , לבין סדרי הדיון בערעורים על הליכים משמעתיים אלה המוגשים לבית המשפט, סדרים הקבועים בחקיקה המסדירה את פעילותו של האחרון .לפיכך, הכלל בדבר חיסיון הדיונים, אשר תקף, לכאורה, גם כיום בבתי הדין של הלשכה ,לגבי אותן קובלנות שהוגשו טרם כניסתו לתוקף של תיקון 32 לחוק הלשכה , ובהן הקובלנה נשוא הערעור שבפניי, הינו כלל דיוני פנימי של לשכת עורכי הדין ,הנוגע לסדרי הדיון בבתי הדין המשמעתיים שלה ולהם בלבד.כלל זה אין בכוחו לקבוע את סדרי הדין בבתי המשפט שכוננו מכוח חוק בתי המשפט ובהם בית המשפט העליון ,וכיום בית המשפט המחוזי בירושלים, שעה שהם דנים בערעור על החלטות אותם בתי הדין . לא זו אף זו, גם תקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), תשמ"ט-1988 ,המתוות את סדרי הדין באותם ערעורים לפני בית המשפט העליון, וכיום לפני בית המשפט המחוזי בירושלים ,אינן קובעות כלל שונה לעניין פומביות הדיון וגם עובדה זו מצביעה על מגמת המחוקק ומתקין התקנות לשמור על כללי הפומביות הרגילים. זאת ועוד, בידוע הוא שעקרון פומביות הדיון הינו נורמה בעלת מעמד חוקתי, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה ולפיו " בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק" וכן בסעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 הקובע, כי "בית המשפט ידון בפומבי" , למעט במקרים חריגים המפורטים בחוק, חריגים שגם להם יש להעניק פרשנות מצמצמת לנוכח מעמדו החוקתי של הכלל . ראו בש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות בע"מ. פ"ד נח (6) 938,933 וכן בש"פ 5759/04 גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658. אין כל סיבה לסטות מעיקרון זה בדיונים הנוגעים לערעורי לשכת עורכי הדין , ללא הנחיה מפורשת של המחוקק בחוק הלשכה או בחוק בתי המשפט . 5. בעניין טענת המבקש לגבי קיומה של אפשרות לפגיעה בסוד מסחרי, נושא שנכלל בפירוט החריגים לפי סעיף 65 א (ב)(7)לחוק הלשכה - ומופיע בנוסח זהה בסעיף 68 (ב) (8) לחוק בתי המשפט המצדיקה לטעמו את סגירת הדלתיים , לא מצאתי בה ממש . הטענה האמורה הועלתה לראשונה בבקשתו של המערער לקיום הדיון בדלתיים סגורות ולא נמצא לה זכר במסגרת ההליכים הנתקפים בערעור , ואלמלא עלתה כאן לא היה צורך לדון בה . לא זו אף זו, העניין לא הועלה מזוית כלשהי בפני הערכאות קמא ובית משפט זה , כערכאת ערעור עליהן , אינו אמור לשמוע ראיות חדשות שלא באו בפניהן אלא רק להעביר תחת שבט ביקורתו את ממצאי הערכאות דלמטה ואת הטענות שנשמעו לפניהן. אולם, ככל שיעלה הצורך ובנסיבות המתאימות, ניתן יהיה לסגור את דלתות האולם לזמן קצר וקצוב ,אך ורק לצורך שמיעת נתונים באותו נושא ,ככל שתהיה להם רלבנטיות . עוד אעיר בעניין זה , כי נוצר הרושם שהמבקש מנסה בהקשר האמור "לייצר" טענות חדשות אשר נועדו להכניס את עניינו באופן מלאכותי בגדר הסייג הנ"ל. לטעמי, טענותיו לגבי מטרת הנסיעה לארה"ב בהקשר הנדון הינן שוליות ואגביות ובעלות רלוונטיות שולית עד אפסית לעניין הנדון. 6. באשר לטענת המערער בדבר פגיעה אפשרית בשמו הטוב ופגיעה ממשית בעניינו המקצועי עקב פומביות ההליכים ,הרי שבעניין זה לא קיים בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט ,החולש על ענייננו ,חריג המקביל לחריגים לפי סעיף 65 א (ב) (8)(9)) לחוק לשכת עורכי הדין . אולם, גם אם נאמר שיש להחיל בעניינו של המערער את החריגים הנ"ל המופיעים בסעיף 65 א לחוק הלשכה גם על ההליכים בבית המשפט בערעור ,מטעמי הרמוניה נורמאטיבית ,עניין שאינני מוצא צורך להכריע בו לצורך הבקשה, הרי גם לפי הפרשנות המרחיבה ביותר , לא הציג המערער נימוקים אישיים מיוחדים ,השונים מעניינו של כל עורך דין אחר העומד לדין משמעתי או פגיעה מיוחדת וחריגה בעניינו המקצועי ,לעומת הפגיעה המקצועית בכל עורך דין אחר העומד לדין כאמור . נימוקים כאלה נדרשים , לטעמי ,לצורך ביסוס טענות הנסמכות על אותם חריגים ,לנוכח מעמד- העל של עקרון פומביות הדיון. גם לעניין זה תקף הכלל שדמו של עורך דין אינו סמוק יותר ,בהקשר זה, מדמו של אדם רגיל שהוא צד להליך משפטי . ראו בג"צ 6005/93 הנ"ל. בהקשרים האמורים, המערער לא ביסס ,כאמור, עניין מיוחד וחריג אשר שונה מעניינו של כל עו"ד אחר שעומד לדין משמעתי ואשר ההליכים בעניינו מפורסמים ללא כל סייגים. 7. בעניין טענת המבקש לגבי חזקת החפות, הרי כאשר עומד אדם לדין ומוגש כנגדו כתב אישום חזקת החפות אינה עומדת לו,ברגיל , לצורך איסור פרסום. במקרה דנן, הוגשה קובלנה לבית הדין המחוזי המשמעתי והגם שהכרעת הדין בוטלה ע"י בית הדין הארצי, והדיון בעניינו הוחזר מחדש לבית הדין המחוזי המשמעתי ,כתב הקובלנה לא בוטל ודין ההליך המשמעתי לעניין זה אינו צריך להיות שונה מהדין הנוהג לגבי הליך פלילי, בשינויים המחוייבים . על כן, איני מוצא כל צידוק לאסור את פרסום ההליכים נשוא הערעור מטעם זה, מה גם שלא קיים כל חריג בחוק החרות לעניין זה עליו יכול המערער לסמוך. 8. במצב זה, כפי שפורט לעיל, ולאור השיקולים הנזכרים, מצאתי לדחות את הבקשה. עורך דיןדיון בדלתיים סגורותדיוןלשכת עורכי הדין (משמעת)לשכת עורכי הדין