קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזקת אסיר בהפרדת יחיד: זוהי בקשת שירות בתי הסוהר (להלן - שב"ס) להורות על המשך החזקתו של המשיב בתנאי הפרדת יחיד לתקופה של שישה חודשים נוספים, החל מיום 9.03.11. רקע 1. המשיב נדון לשני מאסרי עולם בגין עבירות רצח, נסיון לרצח, שוד וחבלה בכוונה מחמירה, וזאת החל מיום 9.08.94. עונשו של המשיב טרם נקצב והוא מוחזק בתנאי הפרדת יחיד החל מיום 15.11.04 (להוציא תקופה של מספר חודשים במהלכה הוחזק בהפרדה זוגית עם אחיו). המשיב מוגדר כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, טעון הגנה רמה א', אסיר השגחה וכמי שמשתייך לארגון פשיעה. עילת החזקתו בהפרדת יחיד מעוגנת בסעיף 19ב(3) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן - פקודת בתי הסוהר), שמטרתה שמירה על שלומו של האסיר. לטענת שב"ס, אין כיום דרך אחרת להגן על חייו של המשיב זולת המשך החזקתו בהפרדה. המשיב מתנגד להמשך החזקתו בהפרדה ומבקש לעבור לאגף טעוני הגנה. תמצית טענות המבקש 2. לטענת שב"ס, המשיב מסר הודעות שעל בסיסן הועמדו לדין, ובהמשך הורשעו, מספר עבריינים. כתוצאה מכך, יש לו סכסוכים רבים עם עבריינים המשתייכים למספר משפחות פשע. בידי המבקש מידע מודיעיני רב, כך לדבריו, המעיד על כוונות פגיעה במשיב. בהסכמת ב"כ המשיב, הגישה ב"כ שב"ס ביום 30.03.11 את החומר המודיעיני לעיון בית המשפט במעמד צד אחד, ולאחר מכן חודש הדיון במעמד הצדדים. בדיון זה ציינה ב"כ שב"ס כי ההתפתחות האחרונה בעניינו של המשיב הינה טרייה מאד. ביום 2.12.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 5002/09 מדינת ישראל נ' מאיר ז'אנו וישראל גנון (להלן - ז'אנו וגנון), שקיבל את ערעור המדינה והרשיע את הנאשמים ברצח הנערה שקד שלחוב. הרשעתם התבססה, בראש ובראשונה, על הודעותיו המפלילות של המשיב, נתון המגדיל בצורה משמעותית את הסכנה הנשקפת לו. לשאלת בית המשפט, השיבה ב"כ שב"ס כי אין היא יכולה להעריך מתי ניתן יהיה לשקול הוצאתו של המשיב מהפרדה. לדבריה, התיק היה בחזקת "תיק חי" החל משנת 2004 - תחילה נמסרו ההודעות, אחר כך נפתחו ההליכים המשפטיים נגד האחים אוחנה (שהורשעו בשנת 2009) ונגד ז'אנו וגנון, שאף הם נמשכו שנים ארוכות ושרק לאחרונה נסתיימו בהרשעתם של השניים. עם זאת, ציינה היא, כי יש להניח שעתה, משנסתיימו ההליכים, יחלו הדברים להירגע ואם לא יצטבר מידע מודיעיני חדש המצביע על סכנה הנשקפת למשיב, ניתן יהיה בעתיד לשקול את שילובו באגפים אחרים. תמצית טענות המשיב 3. בתגובתו בכתב לבקשה טען ב"כ המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לדבריו, המשיב מוחזק בהפרדה כבר למעלה משבע שנים בשל החשש לפגיעה בחייו, והדבר גורם לפגיעה קשה בזכותו לכבוד ובמצבו הנפשי. בהתאם להוראת סעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר, ונוכח משך הזמן בו מוחזק המשיב בהפרדה, על בית המשפט להשתכנע, קודם לכל, כי קיימת תשתית עובדתית מוצקה של ראיות המצביעות ברמת הסתברות גבוהה כי ההפרדה נדרשת לשם מימוש אחת התכליות המנויות בסעיף. בהמשך, ואם מצא בית המשפט במקרה דידן כי אכן נשקפת למשיב סכנה ממשית לחייו, עליו לבחון האם ניתן לאיין מסוכנות זו בדרך אשר פגיעתה בזכויות היסוד שלו תהא פחותה. לטענתו, הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי המניע להחזקתו של המשיב בהפרדה נעוץ בהתנהלותם של אסירים אחרים, ונובע מהודעותיו של המשיב, אשר סייעו למדינה להעמיד לדין עבריינים כבדים אחרים. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי "מפתחות תא ההפרדה" מצויים בידי המשיב, ונראה כי הוא משלם מחיר על כך שסייע למדינה בחשיפת האמת. עוד טען הוא, כי עצם הגדרתו של המשיב כאסיר טעון הגנה רמה א', אינה מהווה כשהיא לעצמה הכרח להחזקתו בהפרדה, ועל המבקש למצות את כל החלופות האפשריות, ובכללן שימוש בסעיף ט' לפקודת נציבות מספר 04.04.00, המאפשר למפקד המחוז לשבץ אסירי הגנה רמה א' באגף טעוני הגנה. לדידו, המבקש לא הראה כי עשה בדיקה פרטנית של ממש כמתחייב. בהשלמת תגובה מטעם המשיב, שהוגשה ביום 24.03.11, לאחר קבלת תמצית המידע המודיעיני שבידי המבקש, טען ב"כ המשיב כי מדובר במידע שאינו עדכני, ואינו יכול להחשב "מידע מודיעיני". לדבריו, מידע מודיעיני הינו מידע אשר בגרעין הקשה שלו יש עילה לחסיונו, זאת משום שלדעת הרשות אין לגלותו מטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור וחשיפתו עלולה לפגוע באינטרס ציבורי חשוב. על הרשות, טוען הוא, מוטל הנטל להצביע בפני בית המשפט מדוע מוגדר המידע כ"מידע מודיעיני" ומדוע מוצדק למנוע חשיפתו בפני המשיב. ב"כ המשיב מפנה למספר ידיעות אשר לשיטתו המידע שהן מחזיקות מצוי ממילא בידיעתו של המשיב, או מתייחס למצבו הנפשי של המשיב. ידיעות אלה, אינן יכולות לטענתו להיחשב "מידע מודיעיני", וחובה על המבקש לחשוף אותן, במלואן, לעיונו של המשיב. כן טוען הוא, כי מרבית המידע שהציג המבקש מתייחס לשנים 2004-2007. אין חולק כי בשנים אלה, ועל בסיס המידע שהיה קיים אז, היה מקום להורות על החזקתו של המשיב בהפרדה. ואולם, טוען הוא, מאז שנת 2007 ועד היום, אין כל מידע עדכני שיש בו כדי להצביע על חשש לשלומו של המשיב או לשלומם של אחרים, אם יוצא המשיב מהפרדה, זולת דברים שנאמרו על ידי המשיב עצמו ושלגביהם טען כי יש להורות על חשיפתם לעיונו. טענה נוספת מופנית כלפי מידע מודיעיני מטעם המשטרה. לטענת ב"כ המשיב, בסוגיות הנוגעות לתנאי כליאתם של אסירים, להבדיל מעתירות אסירים בענייני חופשה או שחרור מוקדם למשל, ראוי לצמצם את עמדתה ומעמדה של משטרת ישראל למינימום ההכרחי. מהלך הדיון בבקשה 4. בדיון מיום 30.03.11, לאחר שהסכים ב"כ המשיב להגשת המידע המודיעיני במעמד צד אחד, ולאחר שבית המשפט הביא לידיעתו כי במסגרת החומר המודיעיני שהוגש, הוצגו נסיונות שב"ס למצוא פתרון להחזקת המשיב בהפרדה זוגית, טען הוא, כי מדובר בפתרון שאינו פתרון ישים. לטענתו, אסירים אחרים חוששים כי אם יסכימו לשהות עם המשיב בהפרדה זוגית, הם "יסומנו" על ידי יתר האסירים כמי שחברו למשיב, והדבר יהווה סיכון לבטחונם האישי. משכך, סבור הוא, כי הפתרון שיש לבחון הינו השמתו של המשיב באגף של טעוני הגנה, בו שוהים מספר אסירים בתא. בתגובה לדברים אלה ציינה ב"כ המבקש, כי נמסר לה על ידי היועצת המשפטית של שב"ס כי אין במתקני שב"ס אגף בו מוחזקים אסירים המוגדרים טעוני הגנה רמה א' בקבוצות גדולות. אסירים אלה מוחזקים בתנאי הפרדת יחיד או בתנאי הפרדה זוגית בלבד. לאור הדברים הללו ועל מנת לאפשר לב"כ המבקש לברר את הסוגיה ולהגיש ממצאיה כשהם ערוכים בתצהיר חתום על ידי הגורם המוסמך בשב"ס, הוריתי באותו דיון על הגשת תצהיר במסגרתו יציין שב"ס האם קיים אגף לאסירים טעוני הגנה שבו מוחזקים האסירים שלא בתנאי הפרדה, בין הפרדה זוגית ובין הפרדת יחיד. עוד נתבקש שב"ס להשיב, בהנחה כי לא קיים אגף כזה, מדוע לא ייצור שב"ס עבור אסירים טעוני הגנה המוחזקים מזה שנים בהפרדה, דוגמת המשיב שלפניי, אגף מיוחד בו יוחזקו האסירים בקבוצות גדולות יותר. כמו כן קבעתי את המשך הדיון ליום 27.04.11, לאחר הגשת התצהיר. 5. תצהירה של גנ"מ רונית זר, רמ"ח אסירים בשב"ס, הוגש ביום 21.04.11. בתצהיר עמדה גנ"מ זר על ההבדל בין אסירים טעוני הגנה רמה א' ו- ב'. לדבריה, אסירים רמה א' הם אסירים שעל פי המידע הקיים, נשקפת סכנה לחייהם בכל מקום בו ישהו במחיצת אסירים אחרים, ולפיכך הם מוחזקים אך ורק בתנאי הפרדה, שכן זו הדרך היחידה להגן על שלומם ובטחונם. 6. בדיון מיום 27.04.11, ובהמשך לאמור בתצהיר, טענה ב"כ המבקש ביחס לאפשרות להקים אגף מיוחד בו יוחזקו אסירים טעוני הגנה רמה א' בקבוצות הגדולות משני אסירים, כי גנ"מ זר מסרה לה כי זה אכן היה המצב בעבר, אלא שבשל "הרבה אירועים פליליים ורציחות" כדבריה, הוחלט על הפרדת אסירים טעוני הגנה רמה א' ורמה ב' אלה מאלה, והחזקתם של אסירים מרמה א' בתנאי הפרדה בלבד. עוד טענה היא, כי אכן אין בידי המבקש ידיעות מאד מעודכנות וספציפיות על סכנה מיידית לחייו של המשיב, אלא שבהתאם להבהרה שמסרה גנ"מ זר גם לעניין זה, הדבר נובע מכך שכל עוד המשיב נמצא בהפרדת יחיד, הוא אינו פעיל, ואין למעשה יכולת ממשית לפגוע בו. 7. בהינתן תצהירה החלקי של גנ"מ זר והעובדה כי במהלך הדיון הוסיפה ב"כ המבקש ומסרה לבית המשפט, בגדר הבהרה שקיבלה מגנ"מ זר, נתונים נוספים שלא נכללו בתצהיר - הגם שעל פי מהותם נכון היה שיכללו בו - ובהינתן בקשת ב"כ המשיב כי בית המשפט יורה למבקש פעם נוספת לבחון את מה שכבר הורה על בחינתו בהחלטה מיום 30.03.11, נאלצתי להורות פעם נוספת על דחיית הדיון בבקשה והוריתי לגנ"מ זר להשלים את תצהירה ולהתייצב אישית לדיון במועד שנקבע. 8. התצהיר המשלים הוגש בבוקר הדיון ביום 17.05.11. במהלך הדיון הפנתי לגנ"מ זר מספר שאלות אודות האמור בתצהירה ואף איפשרתי, באופן חריג, לב"כ המשיב להציג לה מספר שאלות. מדבריה של גנ"מ זר עולה כי המשיב מוחזק בהפרדה אך בשל היותו מאויים על ידי אחרים לאחר ששימש עד מטעם המדינה נגד עבריינים וסייע להביא להרשעתם. לאחר שסקרה גנ"מ זר את השתלשלות האירועים שהביאו את שב"ס לשינוי ההגדרות הנוגעות לאסירים טעוני הגנה ולהחלטה כי מעתה יוחזקו אסירים המוגדרים טעוני הגנה רמה א' בתנאי הפרדה זוגית או הפרדת יחיד, היא ציינה כי כיום ישנם 11 אסירים שהם טעוני הגנה רמה א' בשל היותם מאויימים ואשר נמצאים בסכנת פגיעה מתמדת. לכל אחד מהם, כך גנ"מ זר, מערכת קשרים עם עולם עברייני מאד דומיננטי, ולא זו בלבד שאף הם מסכנים את המשיב, אלא שהם עצמם, נוכח הסכנה הנשקפת להם, חוששים לצאת מהפרדה ומעדיפים, למען שלומם ובטחונם, להמשיך לשהות בתא לבד. לשאלת ב"כ המשיב, ציינה גנ"מ זר כי אמנם בהתאם לפקודת הנציבות ניתן בנסיבות מסויימות לשלב אסיר טעון הגנה רמה א' באגף של טעוני הגנה. ברם, טענה היא, כי במסגרת תהליכי חשיבה שמקיים שב"ס מעת לעת בנושאים שונים, הוחלט כי נכון להיום, אסירים רמה א' יוחזקו בהפרדה בלבד. ההחלטה התקבלה, בין היתר, גם בשל אירועים פליליים שהתרחשו בעבר בין אסירים ברמות שונות שהוחזקו יחדיו, אולם לא בשל כך בלבד, ובוודאי לא בשל אירוע נקודתי כזה או אחר. אחר הדברים האלה, סיכמו הצדדים את טענותיהם. 9. ב"כ המבקש סיכם בקצרה כי מהחומר המודיעיני שהוגש לעיון בית המשפט עולה כי הגדרתו של המשיב כאסיר טעון הגנה רמה א' הינה הגדרה מתחייבת. החומר המודיעיני, כמו גם דבריה של גנ"מ זר, הן בתצהיריה והן בעדותה בפני בית המשפט, מלמדים כי שב"ס מפעיל שיקול דעת תמידי ומעמיק על מנת למנוע פגיעה שלא לצורך באסירים. לאור האמור סבור הוא כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד לשישה חודשים נוספים. 10. מנגד, טען ב"כ המשיב כי המשיב הינו קורבן של שני טיעונים מעגליים כלהלן : אליבא דמבקש, החזקת המשיב בהפרדה דרושה לצורך הגנה על שלומו בשל היותו מאויים על ידי אסירים אחרים וארגוני פשיעה שנפגעו מהודעות שמסר המשיב במשטרה. טענה זו מבסס המבקש על חומר מודיעיני שעיקרו ידיעות שהתקבלו בין השנים 2004-2007. ב"כ המשיב הצהירה בעצמה כי אין בידיה ידיעות מעודכנות ספציפיות על סכנה מיידית הנשקפת למשיב, אולם לטענתה הדבר נובע מעובדת היותו מוחזק בהפרדה (עמ' 7 לפרוטוקול בשורות 15-18). כל שיש למבקש הינו הערכה כי לאור הדברים שמסר המשיב יש כוונה לפגוע בו והוא נמצא בסכנה המצדיקה החזקתו בהפרדה. הערכה זו, אמנם אינה מבוססת על כל מידע עדכני, אולם לטענת המבקש מידע שכזה אינו בנמצא בשל החזקתו של המשיב בהפרדה. לפנינו אפוא טיעון מעגלי שתוצאתו היא, כך לטענת המשיב, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי נתקיימה אחת העילות המנויות בסעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר, ואף אינו יכול לצפות ולהעריך מתי ניתן יהיה להוציא את המשיב מהפרדת היחיד בה הוא מוחזק ולשלבו בחברת אסירים אחרים. ב"כ המשיב ער לכך כי פסק הדין האחרון של בית המשפט העליון, שהרשיע את ז'אנו וגנון בהתבסס על הודעות שמסר המשיב, ניתן אך לפני קצת למעלה מחצי שנה, אלא שלטענתו אף במהלך חודשים אלה לא נתקבל כל מידע מודיעיני שיש בו להצביע על כוונות פגיעה במשיב, ולכאורה, לטענת המבקש, מידע כזה אף לא יתקבל לאור החזקתו של המשיב בהפרדה. טיעון מעגלי שני עליו מצביע ב"כ המשיב הינו הגדרתו של המשיב כאסיר טעון הגנה רמה א'. על פי נהלי המבקש, אסיר הפרדה רמה א' יוחזק בהפרדה ולא ישולב בחברת אסירים אחרים. בהתאם לאמור בסעיפים 1 ו- 3 לתצהירה של גנ"מ זר שהוגש ביום 21.04.11, ההחלטה על סיווגם של אסירים טעוני הגנה לרמה א' מבוססת על מידע וחוות דעת המצביעות כי נשקפת סכנה לחייו של האסיר בכל מקום בו ישהה במחיצת אסירים אחרים. אף סעיף א2 לפקודת הנציבות קובע כי "ייעשה שימוש זהיר בהגדרה זו רק לגבי אותם אסירים, שאכן קיים סיכון ממשי לשלומם בהסתמך על מידע מבוסס". כאמור, טוען ב"כ המשיב, מידע עדכני המצביע על כך כי למשיב נשקפת סכנת חיים - אין, ולא ברור, על כן, על מה מבוססת ההחלטה לסווגו כטעון הגנה רמה א'. לאור שני טיעונים מעגליים אלה, טוען ב"כ המשיב כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי נתקיימו התנאים, בין אלה הקבועים בפקודת בתי הסוהר ובין אלה שהגדיר המבקש עצמו בפקודת הנציבות, להמשך החזקתו של המשיב בהפרדה. מטעם זה בלבד סבור הוא כי יש להורות על דחיית הבקשה אף מבלי לבדוק האם החזקת המשיב בהפרדה הינה בבחינת האפשרות היחידה והאחרונה להגנה על שלומו של המשיב, אולם אף בעניין זה סבור הוא כי שב"ס לא עשה כל שנדרש כדי למנוע את החזקתו של המשיב בהפרדה. המסגרת הנורמטיבית 11. החזקת אסיר בהפרדה מוסדרת בסעיפים 19א עד 19ה שבסימן ב1 לפקודת בתי הסוהר. סעיף 19א לפקודה מגדיר "אסיר בהפרדה" כלהלן: "אסיר המוחזק בנפרד מכלל האסירים באחד מאלה - (1)   בתא כשהוא לבדו; (2)   בתא עם אסיר או אסירים אחרים, שגם לגביהם יש צורך בהחזקה בהפרדה; ". סעיף 19ב, הנושא את כותרת השוליים "מטרות ההפרדה", מונה את התנאים החלופיים להחזקת אסיר בהפרדה, כדלקמן: "ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת - (1)   ביטחון המדינה; (2)   ביטחון בית הסוהר; (3)   שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים; (4)   מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר; (5)....". סעיף 19ה, שעניינו "הפרדה בהוראת בית המשפט", מורה לאמור: "(א) (1) לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא לבדו תקופה העולה על שישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט לעשות כן; הורה בית המשפט לעשות כן, יקבע את תקופת ההחזקה בהפרדה, ובלבד שלא תעלה על שישה חודשים; (2)   לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא עם אסיר או אסירים אחרים תקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט לעשות כן; הורה בית המשפט לעשות כן, יקבע את תקופת ההחזקה בהפרדה, ובלבד שלא תעלה על 12 חודשים; (3)   הורה בית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2), רשאי הוא לשוב ולהורות כן מעת לעת. (ב)   הדיון בבית המשפט יתקיים בנוכחות האסיר או בא כוחו." סעיף 19ב לפקודה קובע, אם כן, את התנאים המוקדמים הנדרשים להחלטה בדבר הפרדה. הסעיף אף קובע, כי החלטה כאמור צריכה להיות מידתית, במובן זה שאין להורות על הפרדה מקום בו ניתן להשיג את מטרות ההפרדה בדרך אחרת אשר יש בה כדי להקטין את הפגיעה בזכויותיו של אסיר. לאחר כל אלה, מסדיר החוק (בסעיף 19ה) את הפיקוח השיפוטי על ההפרדה, תוך קביעת מגבלות זמן להפרדת יחיד לעומת הפרדה יחד עם אסיר או אסירים אחרים (להלן - הפרדה זוגית), ותוך הסמכת בית המשפט להאריך את תקופת ההפרדה מעת לעת. הסעיף לא קובע מהי מידת הוודאות או ההסתברות להתקיימות אותה עילה ששב"ס נדרש להוכיחה, אולם ברי, כי ככל שתקופת ההפרדה מתארכת, כך גובר הנטל על שב"ס להצביע על הצורך החיוני להמשך ההפרדה, נוכח הפגיעה הנמשכת הטמונה בה לזכויותיו של האסיר. זו, אם כן, המסגרת הנורמטיבית בגידרה מצווה בית המשפט לבחון את הבקשה שלפניו. דיון והכרעה 12. המשיב השתייך בעבר לארגון הפשיעה של האחים אוחנה. בסמוך לאחר מעצרו בשנת 2004, מסר הודעות במשטרה לגבי מספר פרשיות רצח בהן היו מעורבים עבריינים בכירים, בין היתר נגד האחים אוחנה ונגד העבריינים ז'אנו וגנון. כתוצאה מכך, הסתכסך המשיב עם מספר רב של ארגוני פשיעה גדולים ועתירי ממון והתעורר חשש ממשי כי אלה ינסו לפגוע בו. לאור הערכות אלה, הוגדר המשיב כאסיר טעון הגנה רמה א' והועבר להפרדת יחיד על מנת להגן על חייו. מאז ועד היום, להוציא תקופה קצרה בה הוחזק בהפרדה זוגית עם אחיו, מוחזק המשיב בתנאי הפרדת יחיד על בסיס אותו חשש. 13. במסגרת חלקו החסוי של הדיון שנערך בפניי, נמסר לעיוני חומר מודיעיני של משטרת ישראל ושל שירות בתי הסוהר. אומר כבר עתה, כי החומר המודיעיני של משטרת ישראל הינו ישן מאד (בחלקו אוצר מידע לגבי אירועים שקדמו למעצרו של המשיב ב- 2004), ולא היה בו כדי להוסיף על המידע המודיעיני שנאסף מטעם שב"ס. באשר לחומר המודיעיני שהוגש מטעם שב"ס, סבורני כי צודק ב"כ המשיב בטענתו כי רובו המכריע אינו מצדיק הגשתו במעמד צד אחד וראוי היה לחשוף אותו לעיון המשיב. עניינו של סעיף 19ח לפקודת בתי הסוהר, המתיר הצגת חומר מודיעיני במעמד צד אחד במסגרת בקשות להחזקת אסיר בהפרדה, נדון על ידי בהרחבה במסגרת עת"א (נצ') 36032-04-11 מדינת ישראל נ' פרנסואה אבוטבול (ניתן ביום 30.06.11). שם הבהרתי כי ככלל, ההליך האדוורסרי מניח ביסודו הליך משפטי גלוי המתנהל בפני ביהמ"ש בנוכחות הצדדים כולם. במסגרת הליך גלוי ושקוף זה, אין ביהמ"ש רשאי לשמוע ראיות (או לעיין בחומר מודיעיני) במעמד צד אחד בלבד. ברם, לכלל זה קיימים שני סוגי חריגים. הסוג האחד עניינו החסיונות שהוסדרו בסעיפים 44 ו- 45 לפקודת הראיות. במקרים אלה, ככלל, גם ביהמ"ש מנוע מלעיין בחומר החסוי. הסוג השני עניינו הוראות חוק מפורשות המתירות, בנסיבות מסויימות הקבועות בהוראות החוק עצמן, סטייה מדיני הראיות, באופן המאפשר לביהמ"ש לקבל במעמד צד אחד בלבד את החומר המודיעיני עליו מבססת הרשות את החלטתה, או שעליו היא מבססת את נימוקי בקשתה. סעיף 19ח לפקודת בתי הסוהר, שנחקק כהוראת חוק ספציפית בעניין בקשות להחזקת אסירים בהפרדה, מתיר לביהמ"ש לשמוע ראיות במעמד צד אחד, כאשר תנאי לכך הוא שהדבר דרוש לו לצורך קבלת ההחלטה ונחוץ לעשיית הצדק. עם זאת, הגם שמדובר בהסדר של סטייה מדיני הראיות שנקבע בחוק עצמו, עלינו לזכור כי לפנינו הסדר שהינו חריג לשיטה הנוהגת בישראל, לפיה נחשפות הראיות בפני שני הצדדים. משכך, מוטלת על ביהמ"ש החובה לאזן את "נכותו הדיונית והראייתית" של המשיב, שלא ניתנה לו האפשרות לעיין בחומר החסוי והוא נאלץ להעלות את טענותיו נגד בקשת שב"ס כסומא המגשש באפילה. במסגרת מלאכת איזון זו, על ביהמ"ש לבחון את החומר המודיעיני בחינה מעמיקה, לפסול קבילותם של אותם חלקים בו שעשיית הצדק אינה מצדיקה לגביהם סטייה מדיני הראיות, ולשקול כל הגנה אפשרית וכל טענה לסתור העולה מתוך החומר, שביהמ"ש התיר את הגשתו במעמד צד אחד. תוצאתה של בחינה כזו עשוייה, במקרים מסויימים, להביא לדחיית בקשתה של הרשות, או קבלת בקשתו של האסיר (ראו שם, פיסקה 7). בכך מפעיל ביהמ"ש ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטת הרשות שלא לגלות מידע זה לצד השני, והפוסק האחרון בשאלה אם לבסס החלטתו על ראיה או מידע שהוצגו בפניו במעמד צד אחד, אם לאו, הוא בית המשפט. 14. לאור האמור, ולאחר שעיינתי בחומר שהוגש לעיוני, סבורני כי ניתן לחלקו לשתי קבוצות. הקבוצה האחת, כוללת ידיעות רבות שהוגשו כשהן משודכות בסיכה ומאוגדות יחדיו. מדובר בידיעות ישנות, שמרביתן נתקבלו בין השנים 2004-2007. הקבוצה השניה מכילה ידיעות בודדות, מהשנים 2008-2011. מתוך קבוצה זו, שסומנה על ידי מב/1 ושהיא היותר רלוונטית לענייננו כפי שאבאר בהמשך הדברים, מצאתי כי לא היה מקום להגיש במעמד צד אחד את הידיעות הבאות : ידיעה המסתיימת בספרות 012 מיום 9.01.11. ידיעה המסתיימת בספרות 417 מיום 6.09.10. ידיעה המסתיימת בספרות 574 מיום 5.09.10. ידיעה המסתיימת בספרות 511 מיום 29.07.10. ידיעה המסתיימת בספרות 394 מיום 28.07.09. ידיעה המסתיימת בספרות 502 מיום 9.11.09. ידיעה המסתיימת בספרות 424 מיום 28.10.07. מדובר בידיעות שעניינן שיחות גלויות שנעשו עם המשיב ודיווחים שנמסרו מפיו ואינני סבור כי הן מצדיקות סטייה מדיני הראיות והגשתן במעמד צד אחד. לפיכך, לא אדרש להן לצורך החלטתי זו. ידיעה נוספת, המסתיימת בספרות 507 מיום 11.11.09, נוגעת כולה לאסיר אחר, ואינה רלוונטית לענייננו. נותרתי אפוא עם ארבע ידיעות בלבד מתוך קבוצה זו (הקבוצה השניה), שהאחרונה שבהן היא מיום 17.06.08. אף קבוצת הידיעות הראשונה, המחזיקה כאמור ידיעות מהשנים 2004-2007 שהוגשו לבתי המשפט השונים במסגרת בקשות דומות בעבר, כוללת ידיעות רבות אשר אף הן אינן מצדיקות לטעמי סטייה מדיני הראיות והגשתן במעמד צד אחד. ואולם, בהינתן כי בשנים אלה (ולמעשה עד לאחרונה) לא התנגד המשיב להחזקתו בהפרדה בשל חששו כי גורמים מסויימים מנסים להתנקש בחייו, ובהינתן כי מדובר בידיעות ישנות, לא נדרשתי להן לצורך החלטה זו, אלא כרקע בלבד. 15. מעיון בחומר המודיעיני האמור עולה, כי אכן בשנים הראשונות לאחר מסירת הודעותיו במשטרה נתון היה המשיב בסיכון ממשי לפגיעה בחייו, ובידי שב"ס הצטבר מידע רב ובעל משמעות אשר הצדיק החזקתו בהפרדה לשם הגנה על חייו. אף המשיב עצמו היה מודע לסכנה הנשקפת לחייו, ועד השנה האחרונה לא התנגד לבקשות ההפרדה שהוגשו בעניינו. ואולם, עם חלוף הזמן, ובמיוחד לאחר שמשפטם של ז'אנו וגנון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 994/04) הסתיים באפריל 2009 בזיכויים של השניים מחמת הספק, פחת מספר הידיעות ואף עוצמתן נחלשה. לעניין הירידה במספר הידיעות, טענה ב"כ המבקש כי הדבר נובע מעובדת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד. לטענתה, העובדה כי הגורמים החורשים רעתו יודעים שכמעט לא ניתן לפגוע בו בשל הפרדתו, גורמת לירידת המוטיבציה ולפיחות בידיעות. טענה זו מתקשה אני לקבל. ראשית, גם במהלך השנים 2004-2007 שהה המשיב בהפרדת יחיד, ובכל זאת הצטבר בעניינו מידע רב. שנית, ירידה במוטיבציה לפגוע במשיב בשל הקושי לפגוע בו, ככל שקיימת כזו, יכולה להסביר ירידה במספר הידיעות, אולם לא הפסקתן כליל. מכל מקום, בקשת שב"ס להחזקת אסיר בתנאי הפרדה, המהווה פגיעה קשה בזכותו לכבוד ובעלת השלכות שליליות על מצבו הנפשי, צריכה, ככלל, להיות מבוססת על מידע קונקרטי ועדכני, ולא די שתתבסס על הערכות בלבד. הדברים מקבלים משנה תוקף ככל שמתארכת תקופת ההפרדה, וככל שבידי שב"ס מצטברות עדויות המצביעות על הידרדרות במצבו הנפשי של האסיר כתוצאה מכך. כבר נאמר, מפי כבוד השופט מישאל חשין, כי "אדם הוא חיה חברתית; טול ממנו חברת אדם ונטלת ממנו את טעם החיים" (דנ"פ 8612/ 00 ברגר נ' היעץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה (5) 439,  בעמ' 458 (2001). יפה לכאן, בשינויים המתבקשים, האגדה המובאת במסכת תענית (כג א) על חוני המעגל, כדלקמן (בתרגום חופשי) : "פַּעַם אַחַת הָיָה חונִי הַמְּעַגֵּל מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, יָשַׁב חונִי לֶאֱכול, נָפְלָה עָלָיו שֵׁנָה וְנִתְנַמְנֵם וְיָשַׁן שִׁבְעִים שָׁנָה. כְּשֶׁנִּנְעַר הָלַךְ לְבֵיתוֹ, אָמַר לָהֶם: "אֲנִי חונִי הַמְּעַגֵּל" - וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ. הָלַךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמַר לָהֶם: "אֲנִי חונִי", וְלא הֶאֱמִינוּ לוֹ וְלֹא נָהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד כָּרָאוּי לוֹ. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים וָמֵת. אָמַר רָבָא: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת: אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא (או חיי חברה או מוות)".  בהידרשו לאימרת  רבא, החותמת את האגדה, אמר הרב ישעיהו הלוי הורוויץ (1630-1560), בחיבורו שני לוחת הברית (של"ה), שער האותיות אות חי"ת - חבר טוב: "א.   גם אמרו רבותינו ז"ל: או חברותא או מיתותא. ואמר החכם (מבחר הפנינים, שער החברים) אדם בלא  חבר כשמאל בלא ימין".  ברע"ב 10/06 דוד אטיאס נ' שירות בתי הסוהר (ניתן ביום 9.05.06) קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה לאמור: "כבר נפסק, לא אחת, כי החזקת אסיר בתנאי הפרדה היא בבחינת חריג לעיקרון לפיו, דרך כלל, יוחזק אסיר ביחד עם כלל האסירים. עקרון זה נובע מההכרה, כי  לאסיר עומדת זכות לקיום אנושי בסיסי בין כתלי הכלא, בכפוף להגבלות המתחייבות מצרכי המאסר עצמו ושלילת החופש האישי הנובעת ממנו. חיים בסביבה אנושית הם צורך חיוני לאדם, וניתן לשלול אותם או להגבילם רק בהתקיים טעמים מיוחדים וכבדי משקל לכך. גם בהתקיים טעמים כאלה, על החזקת אסיר בהפרדה להצטמצם אך למשך הזמן ההכרחי לכך, ועל הרשות המוסמכת לבחון באופן רצוף את המשך הצורך וההצדקה בהפרדה, מתוך הכרה בחובה לצמצם ככל הניתן את הפגיעה באסיר. יתר על כן, גם בהינתן צורך מובהק בתנאי הפרדה, על הרשות לבחון, מעת לעת, אפשרויות להקלה בחומרת הפגיעה הנובעת ממנה, למשל דרך העברה להפרדה זוגית, או הקלה אחרת, הכל כפי שהנסיבות עשויות לאפשר. ככל שתקופת ההפרדה מתארכת, כך גובר הנטל על הרשות המוסמכת להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך החזקה בתנאי הפרדה, נוכח הפגיעה הטמונה בה לזכויותיו של האסיר. על המידתיות הנדרשת בהקשר להפרדת אסיר עמדנו ברע"ב 1552/05 חג'אזי נ' מדינת ישראל (תק-על 2005(1) 2924, פיסקה 8), ובענין פלוני (פיסקה 6)". 16. ברם, מידע המבסס צורך חיוני בהחזקת אסיר בהפרדה, אינו חייב, בהכרח, להיות מידע מודיעיני שנאסף על ידי שב"ס, אלא הדבר יכול להילמד אף מתוך התפתחויות גלויות הנוגעות לעניין. כאמור, סבור המבקש כי נוכח העובדה שאך לאחרונה (בדצמבר 2010) התהפכה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בעניינם של ז'אנו וגנון, והם הורשעו על ידי בית המשפט העליון אשר ציין כי הראיה המרכזית שהביאה להרשעתם הינה הודעתו של המשיב (ראו פיסקה 56 לפסק הדין), אין באפשרות המבקש להגן על חייו של המשיב, אלא על דרך החזקתו בתנאי הפרדה. מדובר במה שניתן לכנות "הערכה מושכלת", אשר גם אם אינה מגובה במידע מודיעיני קונקרטי ועדכני, הרי שהיא נסמכת על ניסיונו העשיר והיכרותו של המבקש עם הגורמים הרלוונטים. אמנם, הסמכות להורות על החזקתו של המשיב בהפרדה מסורה לבית המשפט, ואין מדובר בהפעלת ביקורת שיפוטית על סבירות החלטת שב"ס. ואולם, ברי שבטחון החיים קודם לתנאי החיים בין כתלי בית הסוהר, ובאיזון שבין בטחון חייו של האסיר לבין תנאי חייו במסגרת הכלא, יש לתת בכורה לערך הראשון, במידה ובהיקף ההכרחיים להשגת ההגנה האישית (רע"ב 8866/04 המל נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2004 (3) 3382). משכך, בנסיבות העניין, סבורני כי נוכח העובדה שהחלטת בית המשפט העליון בפרשת ז'אנו וגנון הינה בעצמה בבחינת התפתחות חדשה, אשר למבקש נדרש פרק זמן נוסף כדי להעריך כיצד תשפיע על הסכנה הנשקפת למשיב, טרם בשלה העת להורות על הוצאתו של המשיב מהפרדה והחזקתו בחברת אסירים אחרים. עם זאת, אם לא יימצא בידי המבקש כל מידע חדש המצביע על כוונות פגיעה במשיב, נראה כי לא ניתן יהיה עוד להצדיק החזקתו בהפרדה משך תקופה נוספת, ועל המבקש מוטלת החובה להיערך מבעוד מועד למציאת פתרון להגנה על שלומו של המשיב, בין בדרך של הפרדה זוגית ובין בכל דרך אחרת. 17. מעיון בחומר שלפניי, נחה דעתי כי המבקש עשה בדיקה ברמה הארצית, הן לקראת הדיון בבקשה זו והן באופן שוטף, לגבי אפשרות שילובו של המשיב בתנאי הפרדה זוגית עם אסיר אחר המוגדר טעון הגנה רמה א, והדבר לא הסתייע (אף כי מבלי לחשוף כל פרט חסוי אציין כי לגבי אסיר אחד המוחזק בבית כלא אחר - שסומן בעט אדום על גבי המסמך מב/א - סבורני כי אין בינו ובין המשיב כל סכסוך, ואיני רואה מניעה לבחון, פעם נוספת, את אפשרות החזקתם בתא אחד, בתנאי הפרדה זוגית. אף אינני מבין מדוע אין התאמה בין המסמך שסומן מב/א למסמך שסומן מב/4). לעניין זה טען ב"כ המשיב כי מדובר באופציה לא ריאלית, שכן אסירים אחרים יחששו לשהות עם המשיב בתא אחד ולהיות מזוהים עימו, ולפיכך יש לשלבו באגף טעוני הגנה רגיל. טענה זו אין בידי לקבל. האחריות על שמירת בטחונו של האסיר ועל ההגנה על חייו, מוטלת על שירות בתי הסוהר, ועליו לשקוד עליה ולקיימה. נכונותו של האסיר להעמיד עצמו בסיכון בדרך של חזרה לתנאי מאסר רגילים, בבחינת "או חברותא או מיתותא", אינה משחררת את שירות בתי הסוהר מאחריותו להגן על שלומו, וכל עוד סבור הוא כי לא חלפה סכנה ממשית לכך, ושתנאי הפרדה הם מענה יחיד מפני הסכנה, על שב"ס כרשות המופקדת על בטחונו של האסיר, להיזקק לאמצעי זה, חרף פגיעתו הקשה באסיר, בכבודו, בחירותו היחסית ובמצבו הנפשי, ועל אף נכונותו של האסיר ליטול על עצמו סיכונים (רע"ב 4489/02 צבי בן ארי (לרנר) נ' שירות בתי הסוהר, ניתן ביום 22.08.02). לאור האמור, נחה דעתי כי החלטת המבקש לסווג את המשיב כאסיר טעון הגנה רמה א' אינה בגדר החלטה שרירותית. אמנם, נוכח ריבוי הסכסוכים הקיימים למשיב, לא התאפשר עד עתה לשלבו במסגרת הפרדה זוגית, ואולם המבקש בוחן אפשרות זו מעת לעת. 18. על יסוד כל האמור לעיל, ואף שבשלב זה אין מנוס מהמשך החזקתו של המבקש בתנאי הפרדת יחיד, שומה על שב"ס לשקוד כל העת על בחינת אפשרויות להקל על תנאים אלה ככל שהדבר ניתן ומתיישב עם ההגנה על שלומו ובטחונו האישי. ככל שהזמן מתארך ומועקת ההפרדה על האסיר גוברת, כך נדרש הגורם המוסמך לבחון ביתר שאת את אפשרויות ההקלה עם תנאים חריגים אלה, בין בדרך של הרחבת מעגל המבקרים ובין בדרך של מתן הקלות אחרות אשר לא יסכלו את מטרת החזקתו בהפרדה. לפיכך אני מורה לשב"ס לבחון, בשיתוף עם המשיב, כיצד ניתן להקל על תנאי כליאתו חרף תנאי ההפרדה. סיכומם של דברים - הבקשה מתקבלת. אני מורה על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד לתקופה של שישה חודשים נוספים, וזאת מיום 9.03.11. בית סוהר / כלאאסיריםהפרדת אסירים