קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית: כללי 1. בתאריך 3.5.10 קיבל המבקש מהמשיבה הודעת שומה לתקופה שמיום 1.1.06 ועד למועד ההודעה, המתייחסת למגרש בשטח של כ 10300 מ"ר, הנמצא באילת (להלן:"המגרש"). בתאריך 11.6.10 הגיש המבקש השגה על הודעת השומה שקיבל, בה טען, בין היתר, כי הוא איננו המחזיק במגרש. בתאריך 17.8.10 דחה מנהל הארנונה את השגת המבקש והודיע לו על זכותו לערור על ההחלטה בתוך 30 יום מיום קבלתה. המבקש לא ערר על החלטת מנהל הארנונה ובתאריך 16.5.11 הגיש לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית, ועתירה מינהלית. 2. בעתירה המינהלית שהגיש, טען המבקש, בעיקר, כי הוא איננו המחזיק במגרש, אלא חברת "שירותי אשכנזי אילת בע"מ" (להלן:"החברה") היא המחזיקה בו, וכי מכל מקום המשיבה לא היתה רשאית לחייבו רטרואקטיבית בארנונה, על השנים שקדמו להודעתה. בבקשה להארכת מועד, טען המבקש, כי העתירה שהגיש הוגשה במועדה וכי הבקשה להארכת מועד מוגשת רק "ליתר בטחון". הוא נימק את בקשתו להארכת מועד, בעיקר, בכך שעורכי הדין שייצגו אותו בהליכים קודמים הנוגעים לעניין פעלו ברשלנות, לא פעלו כנדרש ולא יידעו אותו שעליו להגיש ערר על ההחלטה הדוחה את השגתו ועתירה מינהלית על החיוב הרטרואקטיבי שלו בארנונה. עוד טען, כי נגרם לו עוול וכי סיכוייו לגופו של עניין - טובים. 3. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, בעיקר, ששומת הארנונה של המבקש היא סופית והוא לא יכול יותר לחלוק עליה, ושעתירת המבקש הוגשה בשיהוי ניכר. לגופו של ענין טענה, שהשומה והחיוב הרטרואקטיבי של המבקש, נעשו כדין. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובתגובת המשיבה לה ובנספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976(להלן:"החוק") קובע בסעיף 3 - "מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה.. (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות; (4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס." סעיף 6(א) לחוק קובע: "הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת הערר". וסעיף 6(ב) לחוק קובע: "על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לענינים מינהליים". 3. דהיינו, במקרים שטענות מי שחוייב בארנונה הן מאלה המפורטות בסעיף 3 לחוק, נתונה לו האפשרות להשיג על חיובו, ואם השגתו נדחית לערור על ההחלטה, ואם הערר נדחה לערער על כך לפני בית המשפט לעניינים מינהליים. בהתאם, אין אפשרות להגיש ערעור מינהלי קודם למיצוי ההליכים כמתואר. 4. מכאן, שהעתירה שהמבקש מבקש להגיש, המבוססת על הטענה כי הוא איננו המחזיק במגרש, היא בבחינת עתירה מוקדמת, שכן, המבקש לא מיצה את ההליכים המינהליים לגביה ואין בפני בית המשפט החלטה הדוחה את ערר המבקש, שרק עליה ניתן בנסיבות הענין להגיש ערעור מינהלי. 5. באשר לתקיפת החיוב הרטרואקטיבי של המבקש בארנונה - עניין שאיננו כלול בעניינים שניתן להגיש עליהם השגה, ערר וערעור - הרי שמירוץ הזמן להגשת עתירה בנושא, התחיל ביום קבלת הודעת המשיבה על החיוב, דהיינו סמוך לאחר 3.5.10 . המבקש, כאמור, הגיש את בקשתו להארכת מועד, רק בחלוף למעלה משנה. 6. טענת המבקש כי המועד הקובע לעניין מירוץ הזמן להגשת העתירה, הוא היום בו דחה בית המשפט העליון (בש"פ 524/11 א) את בקשת רשות הערעור של המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע (עפ"א 38762/07/10), שדחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום אילת (עמק 020012/07), חסרת יסוד. אמנם, בדרישת התשלום של המשיבה מהמבקש, הסתמכה המשיבה גם על פסק דינו של בית משפט השלום אילת, שקבע בין היתר כי המבקש החזיק במגרש במועדים הרלוונטים, אך ההחלטה אותה מבקש המבקש לתקוף היא דרישת התשלום ולא פסק הדין. על כן, מועד דרישת התשלום הוא הרלוונטי ולא מועד אחר. 7. סעיף 3 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובע כי כשלא נקבע מועד בדין להגשת עתירה, היא תוגש "בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שהעותר קיבל הודעה עליה.." ובית המשפט מוסמך להאריך את המועד אם ראה הצדקה לכך. ".. משהותקנו תקנות סידרי הדין, ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית משפט, זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם.." - עע"ם 1981/02 קיסר-הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבטחון. חריגה מהמועדים, מחייבת הצדקה. כאן, המדובר באיחור של כשנה. הסבריו של המבקש, אינם מניחים את הדעת ואין בהם להצדיק הארכת המועד להגשת העתירה. 8. גם לגופו של עניין, לא נראה שיש ממש בטענתו העיקרית של המבקש, שהמגרש הוחזק ע"י החברה ועל כן אין הוא חייב בתשלום הארנונה. ראשית, בית משפט השלום אילת קבע בהכרעת דין מפורטת ומנומקת בתיק עמק 020012/07 - שהמבקש היה הנאשם בו ושהתייחס למגרש, כי המבקש הוא שהחזיק במגרש בשנים 2006 ו- 2007 והוא שהקים בו פרוייקט לאיחסון ושינוע פסולת, וערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, נדחה לגופו. שנית, שליחי המשיבה ביקרו במגרש במהלך התקופה הרלוונטית ודיווחו שהמבקש הוא המחזיק בו. שלישית, המבקש עצמו טוען בעתירתו (סעיף 13) ביחס לתקופת ההחזקה במגרש, כי החברה השתמשה במגרש והחזיקה בו בלעדית "בכל הזמנים הרלוונטיים להודעת השומה מטעם העיריה (משנת 2006 ועד לשנת 2010)" רביעית, המבקש איננו טוען כי החברה החזיקה במגרש כדין וניהלה בו עסק כדין - שאז היה אולי מקום לבחון טענה המתבססת על ישותה הנפרדת. כאן, מוסכם על הכל שהמגרש נתפס שלא כדין. בנסיבות אלה, כשמי שתפס בפועל את המגרש הוא המבקש, אין הוא יכול להישמע בטענה שאין להפנות אליו את דרישת התשלום. 9. בנוסף, מרישומי רשם החברות עולה כי המבקש ו"גב' חנה אשכנזי" הם בעלי המניות היחידים בחברה - כל אחד מהם מחזיק 50 אחוז מהמניות המוקצות שלה- והמנהלים היחידים בה. סעיף 8 לחוק קובע: (ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה - "חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; "חברה פרטית" - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999; "בעל שליטה" - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה." חוק החברות, תשנ"ט-1999 מגדיר: "חברה פרטית" - חברה שאינה חברה ציבורית; "חברה ציבורית" - חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו בחוק ניירות ערך, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור;" סעיף 119א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מגדיר: "בעל שליטה" - מי שהוא, לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות בהגדרת "בעל שליטה" שבסעיף 32(9)(א); וסעיף 32(9)(א) לפקודת מס הכנסה מגדיר: "בעל שליטה" - מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה: (א) ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה; העולה מהאמור הוא, שהחברה היא "חברה פרטית" והמבקש הוא "בעל שליטה" בה. על כן, גם אם היתה מתקבלת טענת המבקש כי החברה היא שהחזיקה במגרש בתקופה הרלוונטית, הרי משהיא לא שילמה את הארנונה, רשאית היתה המשיבה לגבות אותה מהמבקש. 10. מכל האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אינני מחייב את המבקש בהוצאות. הארכת מועדהארכת מועד להגשת עתירהעתירה מנהלית