קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב דיון בועדת ערר לתכנון ובנייה: בפניי בקשה למתן צו ביניים המבקש להורות למשיבה 4 היא ועדת ערר מחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, (להלן: ועדת הערר המחוזית) לעכב את הדיון הקבוע לפניה ליום 13.9.11 בהליך ערר 307/11, וזאת עד להמצאת דוח הביקורת הסופי של מבקרת עיריית ירושלים בעניין "רח' שחראי והסביבה" לועדת הערר המחוזית וליתר הצדדים להליך הערר ולחילופין עד להכרעת בית המשפט בעתירה לפי המוקדם. הרקע לבקשה והשתלשלות ההליכים 2. העתירה המנהלית שעליה נסמכת הבקשה לצו הביניים מופנית, בעיקרה, כלפי המשיבה 1 מבקרת עיריית ירושלים (להלן: המבקרת) וכלפי המשיב 5 ומבקשת להורות להם לעשות שימוש בסמכותם לפי סעיף 170ג(ו) לפקודת העיריות (להלן: הפקודה) ולאפשר להתיר לפרסם את דוח הביקורת הסופי, בטרם מועד פרסומו הרשמי ה-1.1.11, ולמצער לחושפו בפני המעורבים בהליך הערר 307/11 נשוא העתירה. 3. הרקע לעתירה ולבקשה הינו מחלוקת הולכת ונמשכת בין המבקשות לבין המשיבה 2, עיריית ירושלים (להלן: העירייה), והמשיבה 7, עמותת שלו"ה (להלן: העמותה), לעניין בקשות שהוגשו להקמת מעון יום לילדים המטופלים על ידי העמותה שהם ילדים מוגבלים על גבי המקרקעין בגוש 30166, חלקות 260 ו- 264 בשכונת בית וגן בירושלים (להלן: המקרקעין), שהוקצו לעמותה ע"י העירייה, מהלך שהמבקשות מתנגדות לו. 4. באותו עניין, התנהלו הליכים שונים בפני מוסדות התכנון והבנייה ובפני בית המשפט שלא כאן המקום לפרטם, כאשר בסופו של יום אישרה ועדת הערר המחוזית את התוכנית להקמת מבנה העמותה על המקרקעין בכפוף לסיגים מסוימים. ביום 9.12.09 בעקבות עתירה מנהלית שהגישה המבקשת 2 בתיק עת"מ 1680/09 של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, הגיעו הצדדים להסדר שקיבל תוקף של פס"ד, ע"י כב' השופט מ' סובל, לפיו החלטת ועדת הערר לאשר את היתר הבנייה למוסד תעמוד בתוקפה. זאת בכפוף לכך שהכניסה למוסד תהיה מהמפלס התחתון של הפרויקט, דרך שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) ולא דרך רח' שחראי, שבו ממוקמים המבנים השייכים למשיבות. זאת למעט הקמת מעבר להולכי רגל בלבד מרח' שחראי אל הפרויקט. עוד נקבע בהסכמה כי לא תישמענה התנגדויות לגבי תכנון וביצוע הכניסה למוסד דרך השצ"פ לרבות סלילת דרך והסדרי התנועה הקשורים בכך. 5. בעקבות פסק הדין הוגשו 2 בקשות להיתר על פי הנקבע בפסק הדין ,הן למוסד והן לחלקת השצ"פ. בעניין זה התקיימו 2 דיונים בוועדה המקומית, בימים 11.10.10 ו- 11.4.11. לאחר שמיעת טענות הצדדים החליטה הועדה המקומית להקים צוות משותף שיורכב מנציגי המבקשים והמתנגדים, לרבות המנהל הקהילתי, בניסיון להגיע לפשרה מוסכמת לעניין היתר הבנייה בפארק. ניסיון זה לא צלח ובסופו של יום החליטו ראש הצוות המשותף שמונה ע"י הועדה המקומית ונציג מחלקת הגננות בעירייה להעביר את תוכנית השצ"פ שתוקנה לדיון בוועדה המקומית. 6. ביני לביני, הוציאה המבקרת דוח ביקורת העוסק בנושא רח' שחראי והסביבה שהמועד החוקי לפרסומו הינו ביום 1.11.11. דוח זה הועבר לידיעת כלל הגורמים המבוקרים לצורך קבלת תגובתם. במקביל הוציאה המבקרת מכתב ביום 13.3.11 שכותרתו "המלצות הביקורת לקראת דיוני הועדה המקומית בבקשות להיתרים 08/888.00 ו- 08/578.01 (להלן: מכתב ההמלצות). במכתב זה סיכמה המבקרת שורה של המלצות העולות ממצאיה בעניין פעולות גורמי העירייה השונים בנושא רח' שחראי והסביבה. לעניין אותו מכתב וחשיבותו לענייננו, אתייחס בהרחבת מה בהמשך. יצויין, כי המבקשות צרפו העתק של הדו"ח במעטפה סגורה לצורך מה שהוגדר "עיון בית המשפט בלבד". 7. ביום 14.4.11 חידשה הועדה המקומית את הדיון בבקשות ההיתר ולאחר ששמעה את טענות הצדדים ועיינה בהתנגדויות שהוגשו החליטה ביום 14.4.11 לאשר את הבקשות להיתר. על ההיתרים שניתנו הוגשה שורה של עררים לועדת הערר המחוזית ובהן ערר מספר 307/11 שהגישו המבקשות, הדיון בעררים נקבע במאוחד ליום 13.9.11. יחד עם הגשת העררים הגישה המבקשת 1 "בקשה בהולה" לאפשר גילוי וצירוף של דוח המבקרת בנושא רח' שחראי והסביבה להליך בערר. העירייה והועדה המקומית לתכנון ולבנייה וכן העמותה הביעו התנגדות לחשיפת דוח הביקורת ולצירופו לדיון בפני ועדת הערר. בהחלטתו של יו"ר ועדת הערר עו"ד גלעד הס נקבע כי "לאור הוראות החוק ולאור פסק הדין בעניין בג"צ 7805/00 בעניין אלוני, , אין מקום לפרסם את הדוח טרם המועד לסיום ההליך בגינו. בפרט נכונים הדברים כאשר עקרונות המלצת המבקר מצויים בפני הצדדים וועדת הערר". 8. בעקבות אותה החלטה פנו המבקשות שוב בכתב, ביום 9.8.11, אל המבקרת בבקשה לפרסם את דוח הביקורת ואת ממצאיו, לפחות בפני הצדדים המעורבים בהליך, לרבות חברי ועדת הערר, ומשלא נענו החליטו ביום 31.8.11 להגיש את העתירה המכוונת על פי הנאמר בה הן כלפי היעדר המענה מצד המבקרת והן כלפי החלטת ועדת הערר לדחות את בקשת המבקשת 1 לחשוף את הדוח ולהציגו לעיון בפני חבירה ובפני יתר הצדדים להליך. 9. בשלב הראשון הוריתי על הגשת תגובות הצדדים לבקשה מבלי לתת צו ארעי. ואולם, כמפורט בהחלטתי מיום 11.9.11, שאין צורך לחזור על תוכנה , הוברר לבית המשפט ,כי גם הנוסח הסופי והמלא של דו"ח המבקרת, ולא רק מכתב ההמלצות, הומצא במלואו לחברי הוועדה המקומית בטרם הדיון בבקשות להיתר ועמד לעיונם בטרם קיבלו את החלטתם. עובדה זו, נלמדה מתוך נספח בלתי מסומן שצורף לעתירה והגיע לבית המשפט באיחור בשל שליחתו לסריקה חיצונית וכן מנספח א' לתגובת המשיבה 7. בנוסף, עלתה טענה מפי ב"כ המבקשות כי מהנדס התנועה שערך חוות דעת מטעם העמותה נחשף אף הוא לנוסח המלא של דו"ח המבקרת וזאת לנוכח האמור בדו"ח שערך, נספח 1 לבקשה. 10. בשל העובדה שנתונים אלה עמדו בסתירה לכאורית לעמדתם הראשונית של המשיבים מטעם העירייה ובהם מבקרת העירייה (להלן גם: "משיבי העירייה" ), אשר גרסו כי דו"ח הביקורת לא היה מונח בפני חברי הוועדה המקומית טרם החלטתם ואשר אף כינו את טענתם של המבקשות בנדון "מופרכת" (ראו סעיף 6 לתגובת המשיבים 1, 2, 3, ו-6 מיום 6/9/11),הוריתי בהחלטתי האמורה, על קבלת תגובות המשיבות הרלוונטיות לנתונים האמורים לעיל ועל מתן צו ארעי שהופנה לוועדת הערר והורה לה שלא לקיים את הדיון בהליך הערר נשוא העתירה , עד למתן החלטה אחרת. 11. בתגובה שבאה מטעמה של מבקרת העירייה ביום 13/9/11, בעקבות אותה החלטה, נטען, לראשונה, כי דו"ח המבקרת אכן הומצא במלואו לחברי הוועדה המקומית אך זאת "בכובעם" כגוף מבוקר ולא במסגרת תפקידם כחברי רשות תכנונית.באותה תגובה נמסר ,כי טיוטת הדו"ח נמסרה לחברי הוועדה ביום 25/1/11, ואילו נוסח הדו"ח הסופי נמסר להם ביום 13/3/11. ראו סעיפים 13 עד 16 לתגובה הנ"ל. 12. בתגובה זו גם נטען, לראשונה, כי מכתב ההמלצות ששיגרה מבקרת העריה לוועדה המקומית, אף הוא ביום 13/3/11, היה דרך "יצירתית, נכונה, מידתית ושקולה" לקיומו של דיון בוועדת המשנה, תוך שהמלצות הביקורת נמצאות מול עיני חברי הוועדה, אך מבלי לחשוף את מלוא הדו"ח לדיון בוועדה בשל הוראת החוק (סעיף 170 ג (ו) לפקודת העיריות) האוסרת את גילויו בטרם מועד הפרסום הרשמי. 13. מתגובת המבקרת עולה עוד , כי לסברתה, ההתייחסות בסעיפים 10 עד 14 בתגובתה מיום 6/9/11 נועדה להבהיר כי נוסח דו"ח הביקורת אכן הועבר לידיעת חברי הוועדה המקומית, על אף שהדבר לא נאמר במפורש וכי האמירה באותה תגובה, ש"דו"ח הביקורת לא היה מונח בפני חברי הוועדה המקומית", כוונתה הייתה , שהוא לא הונח בפני הוועדה האמורה בכובעה כוועדת תכנון אלא רק בכובעה כגוף מבוקר. עיקר טענות הצדדים 14. עיקר טענות באי כוח המבקשים, עו"ד וילצ'יק ועו"ד דונן, הינן שבאופן זה או אחר הנוסח המלא של דו"ח המבקרת הונח בפני חברי הוועדה המקומית, ולפיכך ראוי שיונח גם בפני חברי וועדת הערר. לטענתם, סעיף 170 ג' לפקודה, הקובע כי תוכנו של דו"ח הביקורת לא ישמש כראייה, אינו נוגע להליכים תכנוניים ומכל מקום משנחשפו חברי הוועדה המקומית לתוכנו המלא של הדו"ח ראוי שהוא יובא גם בפני חברי וועדת הערר אשר עפ"י דין, לעניין הסמכויות התכנוניות, ידה כידה של הוועדה המקומית. 15. באת כוחם של משיבי העירייה, עו"ד הדס יצחקי, התמקדה במחסום הקבילות שמקימה לדבריה, הפקודה בסעיף 170 ג' לגבי תוכנו של הדו"ח. עוד טענה, כי חזקה על הוועדה המקומית שהיא מסוגלת להפריד בין מסמכים שהיא נחשפת אליהם בכובעה כגוף מבוקר ולבין מסמכים המונחים בפניה בכובעה כמוסד תכנוני. עוד טענה, כי עמדת המבקרת לפיו הדו"ח חסוי הייתה ידועה לעותרים כבר במרץ 2011 ולכן עתירתם והבקשה לצו ביניים - נגועות בשיהוי חמור. 16. ב"כ הוועדה המחוזית, עו"ד בראון, טענה כי מאחר שהחלטת וועדת הערר היא החלטת ביניים, הרי שלא ניתן לערר עליה או להגיש עתירות בעניינה ובעניין זה הסתמכה על הנאמר בבר"ם 4057/05 קופרמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שומרון, מפי כבוד המשנה לנשיאה א. ריבלין, המתייחס להחלטות וועדת הערר בעניין תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייהלהלן גם : עניין קופרמן) . לדבריה, אין כל מקום להמתין לפרסום הדו"ח, וככל שלמבקשים תהיה טענה בעניין זה, יוכלו להגיש עתירה על ההחלטה המסכמת של וועדת הערר, ככל שזו לא תהא לרוחם. 17. בא כוח העמותה , עו"ד ימין,טען , כי העתירה בבקשה בגדר תרגיל השהייה נוסף מבית מדרשם של העותרים, וזאת מתוך כוונה לעכב את הליך האישור של הקמת המוסד. לדבריו, העותרים עצמם מפרים ברגל גסה את הוראות חוקי התכנון והבנייה נוכח העובדה שהמבקשת 1 שהיא מוסד לדיור מוגן ,כולל מחלקה סיעודית, פועלת בניגוד לתב"ע החל על המקום ואילו המבקשת 2 שהיא בית מלון, מקיימת על גג המבנה שלה אנטנה לשידורי הרשות השנייה ללא היתר כדין, ולפיכך הם באים לבית המשפט בידיים בלתי נקיות. בא כוח העמותה,הוסיף ואמר במענה להערות בית המשפט, כי איננו מתנגד להמתין עד לפרסומו של הדו"ח ב 1/1/11 ואין לו, אישית, חשש מפני הנחת הדו"ח בפני וועדת הערר אולם, עומד על כך שהדיון בוועדת הערר יתקיים מייד אחר כך מבלי שיוגש ערר מתוקן מטעם המבקשים. 18. בא כוח נציגי שכונת בית וגן, עו"ד דן אור, תמך בבקשה בעניין צו הביניים וטען כי ממילא העבודות להקמת המבנה נמשכות ללא הפסק, ודחיית מועד הדיון בערר עד לאחר 1/1/11 לא תגרום לעמותה או למשיבי העירייה כל נזק. לטענתו ראוי שכל החומר היה בוועדה המקומית - ייחשף גם בפני וועדת הערר. 19. עו"ד מרגלית, באת כוח עמותת "זיכרון מנחם" שהמוסד לילדים פגועים שהיא מנהלת, נמצא אף הוא באזור הרלוונטי והחוששת מפני הטיית התנועה למפלס התחתון של המוסד המתוכנן ע"י עמותת שלו"ה -תמכה אף היא בחשיפת דו"ח המבקרת בפני וועדת הערר. לטענתה עניין הקבילות אמור להטען בפני וועדת הערר, אך אין לחסום את דרכם של מגישי עררים בפני הניסיון להגיש את הדו"ח לוועדה. דיון והכרעה 20. לצורך הכרעה בבקשה בפני עלי לשקול את סיכויי העתירה ואת מאזן הנוחות של הצדדים. 21. לעניין סיכויי העתירה, המדובר בנושא שאיננו פשוט כלל ועיקר. אומנם הוראת סעיף 170 ג(ו) לפקודת העיריות אוסרת על פרסום דו"ח הביקורת עובר למועד הפרסום הרשמי, הקבוע בפקודה. בבג"צ 7805/00 רוני אלוני נ' מבקרת עירית ירושלים תק - על 2003 (2), 1121, 1134 (2003) נקבע , כי ניתן לחרוג מכלל זה רק במקרים חריגים ונדירים בהם פרסום מיידי הוא חיוני כדי למנוע נזק מיידי למערכת הציבורית .אולם, מאידך, דומה כי הסעיף והפסיקה לא חזו מצב שבו דו"ח הביקורת מונח במלואו בפני גוף סטטוטורי, שהוא גם גוף מבוקר האמור לקבל החלטות, מתוקף סמכותו, בעניין שיש לו זיקה לדו"ח במצב שבו גם מחבר הדו"ח, מבקר העירייה, סבור כי יש להמלצותיו חשיבות לעניין קבלת ההחלטה ומגיש לאותו גוף תקציר של הדו"ח. אולם, מנגד עמדת המבקר היא - שאין לחשוף את מלוא תוכנו של הדו"ח לצורך הדיונים באותו גוף. 22. אומר לכאורה ובזהירות, כי ספק בעיניי, אם יש לחברי וועדת התכנון היכולת להקים את אותה "חומה תודעתית" בין נתוני הדו"ח המלא אליו נחשפו, בכובעם כגוף מבוקר לבין תקציר הדו"ח, שערכה עבורם המבקרת, שעה שהם מגבשים את החלטותיהם התכנוניות בכובעם כגוף תכנוני . בהקשר זה יצוין, כי המבקרת עצמה , ביקשה במפורש,במכתב ההמלצות ,כי בשל החיסיון המוטל על הדו"ח המלא טרם מועד פרסומו הרשמי , יתקיים הדיון בהמלצות הביקורת " בפורום סגור לא בדיון ציבורי פתוח " (סעיף 2 למכתב) .מכאן עולה שאף היא סברה כי יש קושי להפריד מבחינה עניינית בין המסמכים.לא זו אף זו, המבקרת לא צירפה למכתב ההמלצות כל אמירה או הנחייה,לפיה על חברי הוועדה להימנע מלדון בתוכנו של דו"ח הביקורת הסופי שאף הוא הונח לפניהם לצד ממצאי הביקורת העולים מאותו דו"ח ואשר רלבנטיים לדעתה לדיון. הקושי להקים את אותה "חומה תודעתית" בין הדו"ח המלא לבין מכתב ההמלצות, גם עולה מדברים שנאמרו ע"י חברים בוועדה במהלך הדיונים בקטעי הפרוטוקול שהציגו המבקשים . בנוסף, יש מקום לטענה , כי ככל שהמלצות בתקציר חשובות לצורך קבלת ההחלטה, וכך גם סברה המבקרת, ייפרס בפני הגוף המחליט וגם בפני הצדדים להליך גם הדו"ח המלא. לטעמי, במצב מסוג זה - אין מניעה להתיר פרסום חלקי של הדו"ח במובן זה שהוא ייחשף אך בפני הגוף המחליט והצדדים לדיון ולא בפני הציבור בכללו, זאת, בדומה למצבים שבהם בית המשפט דן במסגרת הליך פומבי בחומר שהוא מחליט לגביו כי אסור לפרסמו ברבים ,מטעמים המעוגנים בדין, ומורה על איסור פרסום של אותם קטעים חסויים. 23. בנוסף, אני מתקשה לקבל את טענת הוועדה המחוזית הנסמכת על הנאמר בבר"ם 4057/05 בעניין קופרמן לעניין היעדר זכות ערעור על החלטות ביניים של וועדת הערר. ראשית, המדובר בשני סוגים של וועדות ערר. הוועדה נשוא עניינו היא וועדה לפי סעיף 12 א לחוק התכנון והבנייה הדנה, בין היתר, בעררים על החלטות וועדות התכנון והבניה המקומיות. זאת שעה שהוועדה שהחלטותיה נדונו בבר"ם 4057/05 הנ"ל היא וועדת ערר מיוחדת לפיצויים ולהיטל השבחה לפי סעיף 12 ו לחוק. אין חולק כי מסלול ההליכים בעניין זכות לפיצוי בגין תוכנית פוגעת הוא הליך ייחודי השונה מההליכים האחרים לפי חוק תכנון ובנייה ודומה במהותו לתביעה אזרחית. משום כך, ובמובחן יתר הליכי התכנון, נקבע הליך של ערעור מנהלי, ולא עתירה מנהלית לגבי החלטותיה של וועדת הערר בנוגע לפיצויים. ראו הפרט החמישי בתוספת השנייה לחוק בתי המשפט המנהליים וכן סעיף 16 לתוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה. במסגרת זו רשאי בית המשפט להתערב התערבות ערעורית בהחלטותיה של וועדת הערר, לאשרן, לבטלן או לשנותן, מתוך התייחסות למהות העניין.. 24. לעומת זאת, החלטותיה של וועדת הערר הרגילה לפי חוק התכנון והבניה נתונות לביקורת שיפוטית רק במסגרת של עתירה מנהלית ולא בערעור. במסגרת הביקורת השיפוטית-מנהלית ,בניגוד להליך הערעורי, אין בית המשפט ממיר את שיקול דעתה של הרשות התכנונית בשיקול דעתו והביקורת שהוא מפעיל מתמצה בבדיקה אם ההחלטה נתקבלה עפ"י הפרמטרים של המשפט המנהלי ותוך שמירה על עקרון החוקיות. הנגזרת של ההבחנה בין סוגי ההליכים הינה, שבעוד ההליך של הערעור המנהלי דומה במהותו לערעור אזרחי, שבו הנטייה העכשווית היא לצמצם בערעורי הביניים, והדבר הוסבר היטב בעניין קופרמן, הרי שבעתירות על החלטות של וועדת הערר הרגילה בעניינים תכנוניים לא מתקיימת אותה אנלוגיה. אין בכך כדי לומר שראוי לעודד פרקטיקה של עתירות מנהליות על החלטות ביניים של וועדת הערר בנושאים תכנוניים . אולם, מקום שבו לטענת צד להליך נפגמים כללי הצדק הטבעי ע"י החלטת ביניים שיש לה השפעה מהותית על התנהלות ההליך, אין לחסום אותו באופן טכני מהגשת עתירה מנהלית, רק מן הטעם שמדובר בהחלטת ביניים. מכל האמור עולה שטענות המבקשים בבקשה ובעתירה אינן נטולות בסיס. באשר למאזן הנוחות יש פנים לכאן ולכאן.כאשר, מחד, מתן צו הביניים מעכב את הליכי התכנון המתנהלים עת ארוכה . אולם ,מאידך, קיום הדיון בערר, ללא הכרעה בסוגית פרסום הדו"ח, עלול לגרום לנזק דיוני ואולי אף לנזק מהותי למבקשים. כך או כך ,עקב האופן שבו התנהל ההליך וחלוף הזמן מאז החל , מצויים אנו ערב פרסום הדו"ח ביום 1/1/11. כיוון שכך,ברור ממילא שהבקשה בעיקרה מתייתרת. שכן,ללא קשר לתוצאת הדיון בבקשה זו ,בין אם תיעתר ובין אם תידחה, הדיון בועדת הערר יתקיים ממילא לאחר פרסום הדו"ח .משכך הם פני הדברים , ההכרעה בבקשה הופכת אקדמית ולפיכך מיותרת. לכך יש להוסיף את העובדה ,שעו"ד ימין, ב"כ העמותה ,שהיא בעלת העניין העיקרית בצד המשיבים, לא הביע התנגדות שהדיון יתקיים לאחר מועד פרסום הדו"ח ובלבד שלא תהיינה דחיות נוספות. אין בדעתי להביע עמדה מוקדמת לגבי טענת ב"כ משיבי העירייה ,כי קיימת מניעה לשימוש בדו"ח במסגרת הליכי הערר לנוכח הוראת סעיף 170 ג' לפקודה. יוטעם , כי החלטת הביניים של יו"ר וועדת הערר לא ציינה נתון זה כגורם לדחיית הבקשה לצירוף הדו"ח ומשיבי העירייה יוכלו להעלות את הטענה במסגרת הדיון בערר , ככל שהמבקשים יבקשו להסתמך על תוכנו של הדו"ח ,במובחן ממכתב ההמלצות, בפני וועדת הערר. לאור כל האמור ועל אף שלטעמי יש ממש בטעמי הבקשה ,כפי שבואר לעיל, הרי במצב הייחודי שנוצר,שעה שפרסומו הרשמי של הדו"ח צפוי ממילא בעוד כיממה וכינוסה של וועדת הערר צפוי להתקיים לאחריו ,אין צורך להכריע בה . מאחר שפרסום הדו"ח במועד הקבוע בדין והפיכתו לנחלת הכלל מייתר ממילא גם את הסעד העיקרי המבוקש בעתירה, מתבקשים העותרים להודיע ,בתוך שלושה ימי עבודה, אם הם עומדים על הדיון בעתירה,שכן על פני הדברים אין בו עוד טעם וצורך , או שהם מסכימים למחיקתה. לאחר קבלת עמדת העותרים בעניין, שעליה יוכלו המשיבים להגיב בתוך שני ימי עבודה נוספים , תינתן החלטה משלימה לעניין ההוצאות. הצו הארעי מיום 11/9/11 שהתייחס,בהסכמה,למכלול העררים שלפני וועדת הערר בנושא הנדון-מבוטל. בקשה לעיכוב דיוןבניהדיוןחוק התכנון והבניהעררועדת ערר לתכנון ובנייהועדת ערר