קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לקבלת רישיון לפתיחת בית ספר: זהו ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק הפיקוח") מיום 9.11.10, אשר ביטלה את החלטת המנהל הכללי של משרד החינוך (להלן: "המנהל הכללי") שלא ליתן למשיבה רישיון לפתיחת בית ספר חברותא - בית ספר למנהיגות ותרבות במדרשת רופין (להלן גם: "בית הספר"). העובדות: 1. המשיבה הינה חברה לתועלת הציבור אשר יזמה והקימה את בית הספר חברותא במדרשת רופין בעמק חפר. לטענת המשיבה, בית הספר נועד להקנות השכלה רחבה לתלמידיו המגיעים מכלל מגזרי החברה הישראלית, במגוון רחב של תחומים, תוך עידודם לפיתוח כישורי מנהיגות באמצעות עשייה חברתית. 2. ביום 26.3.09 הגיש בית הספר בקשה למתן רישיון לשנת הלימודים תש"ע אשר תוכנן, באותה עת, להיפתח בנווה הדסה. הקמתו של בית הספר בנווה הדסה לא צלחה ומשום כך הגיש בית הספר ביום 26.8.09 בקשה למתן רישיון לבית הספר אשר יועד להיפתח במדרשת כפר רופין. ביום 1.9.09 החל בית הספר לפעול ללא רישיון, כנדרש בחוק הפיקוח. 3. א. ביום 19.1.10 נערכה ביקורת פדגוגית בבית הספר על ידי המפקחת ד"ר יפה בן עמי (להלן: "הביקורת הפדגוגית"). בהתאם לבקשתה של ד"ר בן עמי נשלחו לעיונה גם מערכות השיעורים בבית הספר באמצעות הדואר האלקטרוני. ב. ביום 28.4.2010, כשלושה חודשים לאחר ביקורה של ד"ר בן עמי בבית הספר, ולאחר פניות חוזרות ונשנות של המשיבה למערערת, כך לטענת המשיבה, התקבל מכתב התייחסות מטעמה של ד"ר סולי נתן, מנהלת מחוז המרכז במשרד החינוך, לבקשה למתן רישיון לבית הספר. לטענת המשיבה, מכתבה של ד"ר סולי נתן לא כלל את דו"ח הביקורת הפדגוגית עליו הוא נסמך ולא הועבר לעיונה של המשיבה. ג. ביום 29.4.10 הגיבה המשיבה למכתבה של ד"ר סולי נתן באמצעות בא כוחה. ד. ביום 12.5.2010 שלחה ד"ר סולי נתן למנהל אגף מוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך את תגובתה למכתב התשובה הנ"ל. ביום 30.5.2010 שלחה גם גב' יפה פס, מנהלת האגף לחינוך על יסודי, התייחסות מטעמה למכתב התשובה של המשיבה, למנהל האגף. ביום 15.6.10 נשלח מכתב נוסף למנהל האגף מטעמה של ד"ר סולי נתן בו נטען, בין היתר, כי ראשי הרשויות המקומיות שתלמידיהן לומדים בבית הספר מתנגדים לפתיחתו. ה. המשיבה טוענת כי דבר קיומם של שלושת המכתבים הנ"ל לא הובא לידיעתה עד למועד הגשת הערר, עת צורפו מכתבים אלו לתגובת המערערת לערר. המשיבה מדגישה כי במכתבים הועלו טענות שונות בקשר לבקשתה למתן רישיון לבית הספר, הם נשלחו למנהל האגף במשרד החינוך מבלי שניתנה לה ההזדמנות להגיב עליהן ולספק הבהרות שונות מטעמה. בכך נהגה המערערת, כך לטענת המשיבה, באופן שאינו הולם דרישות מנהל תקין ובחוסר ניקיון כפיים. 4. ביום 17.6.10 התקבלה החלטת המנהל הכללי לדחות את בקשת בית הספר למתן רישיון מנימוקים שפורטו בהחלטה. כנגד החלטה זו הגישה המשיבה ערר לועדת הערר לפי חוק הפיקוח (להלן: "ועדת הערר") (ערר מס' 12/2010). 5. ביום 9.11.10 ניתנה החלטה ע"י ועדת הערר לפיה התקבל הערר שהגישה המשיבה ובוטלה החלטתו של המנהל הכללי שלא ליתן רישיון לבית הספר לשנת הלימודים תש"ע (להלן: "החלטת ועדת הערר"). 6. המערערת לא השלימה עם החלטת ועדת הערר והגישה ערעור מנהלי על ההחלטה, הוא הערעור נשוא פסק דין זה. טענות המערערת: 7. המערערת טוענת כי קביעותיה המרכזיות של ועדת הערר הינן שגויות הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי. לטענתה, החלטת המנהל הכללי שלא ליתן רישיון לבית הספר הינה החלטה מקצועית ומנומקת, אשר התקבלה לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוואנטיים, ולא היה מקום להתערב בה. 8. עוד טוענת המערערת כי הועדה התעלמה מסמכותו של משרד החינוך לקבוע מדיניות וליישמה. לטענתה, מדיניות משרד החינוך היא לחזק את החינוך הרשמי ולתת לו עדיפות על פני החינוך הפרטי (ר' סעיף 1 לעיקרי טיעון המערערת). החלטת ועדת הערר הפכה את מדיניות המערערת ל"אות מתה" והעדיפה את שיקוליה שלה על פני השיקולים אותם יש לשקול. 9. המערערת מוסיפה וטוענת כי שומה היה על ועדת הערר לפרש את חוק הפיקוח באופן רחב ותכליתי, תוך התייחסות לשיקולים חברתיים וכלכליים ולדברי חקיקה נוספים, ולא לנקוט בפרשות דווקנית וצרה בה נקטה הועדה. במסגרת פרשנות רחבה זו, טוענת המערערת, יש לקרוא לתוך חוק הפיקוח תנאים נוספים לאלו המנויים בסעיף 9 לחוק. בהקשר זה מפנה המערערת לתקנה 3(א1) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) תש"ד-1953 (להלן: "תקנות מוסדות מוכרים"), וטוענת כי יש להחילה על התנאים למתן רישיון לפי חוק הפיקוח. 10. המערערת טוענת כי בית הספר פוגע בעקרון האינטגרציה, בית הספר עורך בחינות קבלה קפדניות וממיין תלמידים, בית הספר מציב רף כניסה באמצעות תשלום, בית הספר פוגע במוסדות החינוך הרשמיים והממלכתיים, בית הספר אינו עומד בתוכנית הליבה המלאה מטעם משרד החינוך, ומכוח כל אלה אין מקום ליתן לבית הספר רישיון. 11. לאור האמור לעיל, מבקשת המערערת מבית המשפט להורות על קבלת הערעור וביטול החלטת ועדת הערר אשר קבעה כי יש ליתן רישיון לבית הספר לשנת הלימודים תש"ע. לחילופין, מבקשת המערערת בעיקרי הטיעון, כי בית המשפט יורה על החזרת הערעור לוועדה על מנת שזו תשקול מחדש את החלטתה, בשים לב לשיקול הדעת המסור למנהל הכללי של המערערת, לשיקולי המדיניות השונים עליהם הוא אמון, ולתכלית החקיקה של חוק הפיקוח. טענות המשיבה: 12. לטענת המשיבה, החלטת ועדת הערר תיקנה התנהלות חריגה ובלתי תקינה של המערערת, אשר דחתה את בקשתה לרישיון על בסיס שיקולים זרים ותוך ניצול כוחה באופן שרירותי. המשיבה מציינת כי המערערת נקטה בסחבת בכל הקשור לטיפול בבקשתה למתן רישיון לבית הספר, עד כי היא נאלצה לפנות למנהל הכללי, הן בע"פ והן בכתב, על מנת שתינתן החלטה בעניינה. 13. המשיבה טוענת כי הנימוקים שפורטו בהחלטת המנהל הכללי, אשר דחה את הבקשה למתן רישיון, אינם נכונים מבחינה עובדתית. יתירה מכך, נימוקים אלה אינם מנויים בחוק הפיקוח ועל כן אינם מהווים עילה לדחיית בקשה למתן רישיון . בשל האמור לעיל, טוענת המשיבה, ניתנה החלטת המערערת בחוסר סמכות. 14. המשיבה טוענת כי להורי תלמידי בית הספר אוטונומיה בבחירת חינוך ילדיהם והחלטת המערערת שלא ליתן רישיון לבית הספר נוגדת את זכותם זו. התערבות באוטונומיה ההורית, המעוגנת כיום בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, צריכה להיעשות מטעמים כבדי משקל אשר אינם מתקיימים בענייננו. 15. המשיבה מוסיפה וטוענת כי היא מופלית לרעה ביחס למבקשי רישיון אחרים להפעלת מוסד חינוכי. לטענתה, המערערת לא ערכה ביקורת פדגוגית ראויה של בית הספר, לא העבירה לעיונה מסמכים מהותיים ולא אפשרה לה להגיב עליהם באופן שעשוי היה ליתר את חלקם של הנימוקים שעל בסיסם נדחתה בקשתה לרישיון. עוד מוסיפה המשיבה כי המערערת פנתה באופן יזום לראשי רשויות מקומיות על מנת לאתר התנגדויות להקמת בית הספר, למרות שדרישה מעין זו אינה מנויה בחוק הפיקוח. בכל אלו יש, לדעת המשיבה, כדי להעיד כי אופן בדיקת בקשתה למתן רישיון נעשתה באופן מפלה ולוותה בכשלים מנהליים חמורים. 16. המשיבה דוחה את כלל טענות המערערת ומבקשת לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות. דיון והכרעה: 17. החלטת המנהל הכללי מיום 17.6.10, קובעת כדלקמן: "לאחר שבדקתי את מסמכי הבקשה לקבלת הרישיון לבית הספר... ולאחר שנועצתי בגורמים המקצועיים במשרדי, החלטתי לדחות את בקשתכם למתן רישיון בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק פיקוח על בתיה"ס התשכ"ט-1969 מהטעמים הבאים: 1. קבלת התלמידים מרשויות חינוך שונות בהן פועלות כיתות חטיבות ביניים פוגע בעיקרון האינטגרציה, מטרה מרכזית בחטיבות הביניים. 2. עזיבת תלמידים עלולה להביא לפגיעה במבנה החינוכי של ביה"ס במספר הכיתות בבית הספר הרשמיים בחטיבות הביניים. 3. ראשי רשויות מהן נקלטו תלמידים מתנגדים לפתיחת בית הספר מאחר ופתיחתו עשויה/עלולה לפגוע במערך החינוכי ברשות החינוך המקומית. 4. תוכנית הלימודים שהוצגה אינה עומדת בדרישות תוכנית הליבה המחייבת של מוסד על-יסודי. לאור האמור לעיל, החלטתי שלא לאשר את פתיחת בית הספר לשנה"ל תש"ע". 18. המערערת הוסיפה בכתבי טענותיה נושאים וטענות אשר אינם מופיעים בהחלטתו של המנכ"ל ובדיונים בפני ועדת הערר. לכך מתנגדת המשיבה, ובדין התנגדותה. בית המשפט המנהלי בוחן את החלטות הרשות והחלטת ועדת הערר ואין צד יכול להעלות טיעונים אשר אינם מופיעים בהחלטה המקורית ובמסגרת הדיון בועדת הערר. אי לכך, נדחות הטענות שהועלו ע"י המערערת אשר הן בבחינת הרחבת חזית. חוק הפיקוח, תקנה 3(א)(1) לתקנות מוסדות מוכרים, והיחס ביניהם: 19. המשיבה טוענת כי החלטת המנהל הכללי נשענת על נימוקים אשר אינם מהווים חלק מחוק הפיקוח וכי פגיעה במבנה החינוכי של המוסדות הרשמיים אינה מהווה עילה לדחיית בקשה למתן רישיון לפי חוק הפיקוח. לטענתה, אין מקום להרחיב את הדרישות למתן רישיון הקבועות בסעיף 9 לחוק הפיקוח, והכללת דרישות נוספות על אלו הקבועות בחוק פוגעת ביכולתו של אדם לצפות את עמדת הרשות ולהיערך כראוי טרם הגשת בקשתו למתן רישיון. 20. המערערת טוענת כי ניתן לכלול בחוק הפיקוח נימוקים נוספים לדחיית בקשה למתן רישיון, הגם שאלו אינם מופיעים מפורשות בחוק הפיקוח. לטענתה, יש לפרש את חוק הפיקוח באופן רחב, תוך התייחסות לתכלית החקיקה, ובדרך המאפשרת הכללתן של דרישות נוספות למתן רישיון בחוק הפיקוח, מעבר לאלו הקבועות במסגרת סעיף 9 לחוק. המערערת מפנה לתקנה 3(א1) לתקנות מוסדות מוכרים, אותה יש להחיל, לטענתה, על בקשה למתן רישיון לפי חוק הפיקוח, הקובעת כדלקמן: "3א מוסד חינוך לא יוכרז כמוסד מוכר אלא אם נתמלאו תנאים אלה: ... 3(א1) נתקיימו התנאים בתקנת משנה(א), וראה השר כי הכרזה עלולה לפגוע במערכת החינוך הממלכתית, רשאי השר שלא להכריז על המוסד כמוסד מוכר; לצורך כך רשאי השר לשקול כל שיקול שלדעת השר נוגע לעניין, ובין השאר, שיקולים חינוכיים וכלכלים, לרבות אלה: (1) סגירה צפויה של כיתות, מוסד חינוך או מוסדות חינוך במערכת החינוך הממלכתית; (2) פגיעה צפויה במספר התלמידים או בשיעורם במערכת החינוך הממלכתית; (3) פגיעה צפויה בהרכב האינטגרטיבי של התלמידים במערכת החינוך הממלכתית; בפיסקה זו, "הרכב אינטגרטיבי" משמעו הרכב התלמידים בכיתות הלימוד באופן המשלב תלמידים בעלי יכולות למידה שונות ומשכבות חברתיות- כלכליות מגוונות;...". המערערת טוענת כי אין זה סביר לנתק את שאלת הרישוי של בית הספר מסוגיית ההכרה בבית הספר שכן ניתוק בין שאלת הרישוי לבין שאלת ההכרה עלול להביא למצב לפיו יינתן רישיון לבית הספר מבלי שתינתן לו הכרה. משמעות של ניתוק זה, כך טוענת המערערת, היא מתן רישיון ריק מתוכן ומשום כך "...יש לקרוא את כל תנאי ההכרה לתוך תנאי הרישיון. למעשה היה מקום שלא לאפשר פתיחת בתי ספר שאינם עומדים בכל תנאי תקנה 3 לתקנות מוסדות מוכרים." (סעיף 98 לערעור). 21. במחלוקת זו עמדתי היא עם המשיבה ולא מצאתי להתערב בהחלטתה של ועדת הערר. חוק הפיקוח קובע כי לא יפתח אדם בית ספר אלא אם בידו רישיון לפי חוק זה ועל פיו גם מוגשת בקשה לרישיון לפתיחת בית ספר. סעיף 9 לחוק מפרט את המבחנים למתן רישיון וגם כותרת הסעיף קובעת כי מדובר ב"מבחנים למתן רישיון". סעיף זה קובע כדלקמן: "9(א) לא יתן המנהל הכללי רישיון אלא אם הוא סבור כי תובטח רמה נאותה בהתאם לתקן ולנהוג בסוג בית הספר שהבקשה מתייחסת אליו בעניינים המפורטים להלן: תוכנית הלימודים, מערכת השיעורים ומשך הלימודים; הכשרתם וכשרם המקצועי של סגל עובדי החינוך; מבני בית הספר והגישה אליהם, החצר, מספר הכיתות וחדרי הלימוד, הספח והשירות; תנאי הבטיחות בבית הספר; הריהוט והציוד של בית הספר; הבסיס הכספי לקיום בית הספר. (ב) במתן החלטתו בדבר העניינים המפורטים בסעיף קטן (א) יתחשב המנהל הכללי בסוג בית הספר ובגילם וצרכיהם של התלמידים - הכל בהתאם לכללים שהתקין שר החינוך והתרבות בהתייעצות עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת." 22. חוק הפיקוח מתייחס לדרישות מבית הספר עצמו ואינו מונה במסגרתו שיקולים חוץ בית ספריים, לרבות פגיעה במוסדות רשמיים, כעילה לאי מתן רישיון. אין חולק כי למנהל הכללי ניתן שיקול דעת רחב בכל הקשור לבחינת עמידתו של מבקש הרישיון בתנאים הנדרשים בחוק. אין לשלול גם את הטענה כי יש מקום ליתן פרשנות רחבה לדרישות המנויות בחוק. יחד עם זה, שיקול דעתו הרחב של המנהל ופרשנות רחבה איננה מסמיכה אותו לכלול דרישות נוספות לחוק, כשאלה אינן מנויות בו כלל. ככל שחפצה המערערת להרחיב את רשימת הדרישות המנויה בחוק הפיקוח ולקבוע תנאים נוספים למתן רישיון אשר אינם מופעים בחוק, עליה לעשות זאת באמצעות חקיקה. ראוי לציין כי אין מדובר ביישום הוראות חוק על חוק הפיקוח אלא על יישום תקנות שהותקנו מכוח חוק אחר - חוק חינוך ממלכתי תשי"ג-1953, על חוק הפיקוח. 23. להורים זכות לאוטונומיה בבחירת חינוך ילדיהם. זכות זו נגזרת גם מהזכות לחינוך המוענקת לילד. לאור חשיבותה ומעמדה של זכות זו מוענק לה "משקל עודף" ועל המדינה מוטל נטל משמעותי על מנת להצדיק התערבות בזכות זו. ר' עת"מ (ת"א) 1294/01 בית הספר עתיד ו-32 אח' נגד משרד החינוך , שם נפסק מפי כב' השופט א. גרוניס, כדלקמן: "הנקודה האחרונה, שדומני כי היא המרכזית והמשמעותית בטיעוני העותרים, נוגעת למשקל הראוי שיש ליתן לזכותם של ההורים להחליט באשר לחינוכם של ילדיהם. ... ניתן להביא דוגמאות נוספות למקרים בהם מוכר כוחה של המדינה להתערב באוטונומיה של ההורים... המשותף לכל המקרים הוא, שהתערבותה של המדינה בהחלטה של ההורים מוצדקת, כאשר הפגיעה בילד הינה קשה ומשמעותית. אם הפגיעה, הקיימת או הצפויה, אינה חמורה, יש ליתן משקל עודף להחלטתם של ההורים. ...". מהאמור לעיל עולה כי הנטל להוכחת הצדקה להתערבות באוטונומיה של ההורים לקבוע את אופי חינוך ילדיהם מונח על כתפי המדינה, ועל מנת לעמוד בנטל זה עליה להוכיח עילה מיוחדת ויוצאת דופן ולהראות כי מתקיימת פגיעה קשה ומשמעותית בתלמידים. אף כי נושא פסק הדין אינו זהה לענייננו, יש בו כדי להדגיש את זכות ההורים לקבוע את אופי חינוך ילדיהם. 24. המערערת טוענת כי העדפת בתי הספר הרשמיים על פני בתי ספר המוכרים הבלתי רשמיים, כדוגמת המשיבה, היא חלק ממדיניות בה היא נוקטת ולטעמה מדיניות זו היא סבירה ונכונה. יכול ומדיניות זו היא מדיניות ראויה אך יישומה כפוף לגדרי הדין. לעניין זה התייחס כב' השופט (בדימ') ד. ארבל במהלך הדיון בועדת הערר, בעמ' 23-24 לפרוטוקול מיום 22.8.10: "לפי הטיעונים שטענת, מה שאני מבין, יכול להיות שזה נימוק לגיטימי, אבל היא לא מגובה בחוק ... מה הבעיה כרגע, יכול להיות שזה לגיטימי להגיד, אנחנו לא רוצים יותר בתי ספר פרטיים. בשביל זה צריך לשנות את החוק במדינת ישראל, וזה לא בסמכותך וגם לא בסמכותי, עם כל הכבוד." עמדה זו מקבלת גם ביטוי בעמ' 11-12 להחלטת ועדת הערר: "ייתכן כי מדובר בשיקולים כללים שעשויים להפוך עם הזמן ללגיטימיים ומוצדקים, אך זאת אין לעשות במסגרת ערר ספציפי, שכן על הועדה ליתן החלטותיה במסגרת גבולות חוק הפיקוח, בהתייחס למקרה המסויים שלפניה ועל פי רוח הלכותיה הקודמות, כמו גם הלכות בית המשפט, היושב כערכאת ערעור על החלטותיה. אם מבקש משרד החינוך לשנות מדיניות, או ליישם מדיניות, אשר איננה מתיישבת עם חוק הפיקוח רוחו ותכליתו, עליו ליזום שינוי החוק והתקנות ...". 25. המערערת טוענת כי יש לכרוך את סוגיית מתן הרישיון בסוגיית ההכרה בבית הספר שכן מתן רישיון לבית ספר אשר לא ניתנה לו הכרה, הוא ריק מתוכן. על כך ניתן להשיב בשניים: ראשית, ביום 2.2.11 ניתנה הכרה לבית הספר נשוא פסק דין זה (נספח ז' לתגובת המשיבה) ומשום כך טיעון זה הוא תאורטי ואין בו להועיל למשיבה בערעור שבפנינו, ודי בכך כדי לדחות את הטענה. שנית, כפי שכבר צויין לעיל, המחוקק מצא לחוקק את חוק הפיקוח על הכלול בו מחד, ואת חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 ומכוחו תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ד-1953 מאידך, כשני חוקים נפרדים ואין הוא יכול להחיל את הוראות תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), על חוק הפיקוח. מקובלים עלי טיעוני המשיבה המפורטים בסעיף 321-320 לתגובת המשיבה כדלקמן: "התוצאה אותה מבקשת המדינה ליצור באמצעות קריאת תקנה 3(א1) לחוק הפיקוח תוביל להוספת שורה ארוכה של מבחנים למתן רישיון שאינם כלולים בחוק. כך למעשה, לא תהיה כל מניעה לבחון כל אחד ואחד מתנאי ההכרה בשלב מתן הרישיון... הנפקות היא, שכבר בשלב הראשון יוכל מנכ"ל לבחון עמידה באינספור כללים שאינם מוסדרים בחוק הפיקוח...". ובסעיף 325 לתגובה: "בשורה התחתונה - כשם שהורתה גם ועדת הערר, ככל שמשרד החינוך סבור שיש לבחון מבחן כזה או אחר במסגרת מבחני הרישוי, והוא אינו נכתב במפורש בסעיף 9 או נקרא מתוך חוק הפיקוח, אין כל אפשרות אחרת בידיו - אלא להביא לשינוי דבר חקיקה". 26. לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה יש לדחות את נימוקי המנהל הכללי המבוססים על תקנה 3(א1) לתקנות מוסדות מוכרים, אין עוד צורך לדון בטענות העובדתיות אשר נדונו בועדת הערר והמתייחסות לנושאים אשר אינם מופיעים בחוק הפיקוח. למרות זאת מצאתי להתייחס בקצרה גם לטיעונים העובדתיים אשר גם על בסיסם, דין הערעור להידחות. פגיעה בעיקרון האינטגרציה ופגיעה במוסדות חינוך רשמיים: 27. בסעיפים 1 ו- 2 להחלטה מפרט המנהל הכללי את דחיית הבקשה מאחר וקבלת תלמידים מרשויות חינוך שונות בהן פועלות כיתות חטיבות ביניים פוגע בעיקרון האינטגרציה שהיא מטרה מרכזית בחטיבת הביניים, ומאחר ועזיבת תלמידים עלולה להביא לפגיעה במבנה החינוכי של בתי הספר ובמספר הכיתות בבתי הספר הרשמיים ובחטיבות הביניים. ועדת הערר דחתה טיעונים אלה, גם מבחינה עובדתית, כמפורט בשני הפרקים המופיעים בחלק "הדיון" בעמודים 9-2 להחלטה. 28. המערערת טוענת כי בית הספר עורך בחינות קפדניות לתלמידיו ומציב רף כניסה גבוה לשעריו באמצעות דרישה לתשלום שכר לימוד בשיעור של כ- 35,000 ₪ לשנה. בשל כך עסקינן, לטענת המערערת, בבית ספר שאינו אינטגרטיבי המורכב מתלמידים ממעמד סוציו אקונומי גבוה, בעלי ציונים גבוהים באופן יחסי. התנהלות זו של בית הספר, לטענת המערערת, עשויה לפגוע גם בעיקרון האינטגרציה בבתי הספר הרשמיים עקב עזיבתם של תלמידים מובילים את בתי הספר הרשמיים וקליטתם ע"י המשיבה. 29. ועדת הערר קיימה דיונים מעמיקים, שמעה ראיות וטיעונים ונתנה החלטה מפורטת ומנומקת לאחר בחינה מעמיקה של כל החומר שעמד בפניה. ועדת הערר מצאה כי בית הספר הינו אינטגרטיבי ובין תלמידיו ישנם תלמידים טובים יותר וטובים פחות, המשתייכים לכלל שכבות האוכלוסיה בישראל. הועדה קיבלה את גרסת המשיבה לפיה העדר יכולת כלכלית לשאת בשכר הלימוד בבית הספר אינה מונעת מתלמידים להתקבל לבית הספר וזאת, באמצעות מערך מלגות שמעמיד בית הספר לתלמידיו. בעניין זה ראוי להפנות לעדותה של גב' תרצה גרינפלד, מנהלת מחלקת החינוך בעיריית נתניה, בעמ' 34 לפרוטוקול מיום 22.8.10: "בסדר, קלטו לא את המצויינים, קלטו את כל סוגי התלמידים, אני לא יכולה לאפיין את שבעת התלמידים כתלמידים מצטיינים במערכת. קלטו תלמידים שונים, בהגינות מלאה, חלקם טובים יותר וטובים פחות." 30. משנקבע כי בית הספר הינו אינטגרטיבי, המכיל הרכב מגוון של תלמידים, אין חשש ממשי לפגיעה בהרכב ההטרוגני של בתי הספר הרשמיים ולפגיעה בעקרון האינטגרציה בהם. החלטת ועדת הערר מעוגנת בחומר הראיות אשר הובא בפניה ולא מצאתי עילה להתערב בה. 31. המערערת טוענת כי ועדת הערר התעלמה מסמכותו של משרד החינוך לתכנן את מערכת החינוך ואת הקצאת המשאבים לבתי הספר השונים. עוד טוענת היא כי פרשנות הועדה והרף הגבוה אותו היא מציבה להוכחת פגיעה בבתי הספר הרשמיים אינה סבירה, שכן משמעותה היא כי על משרד החינוך להמתין לפגיעה בפועל במוסדותיו ואין לו אפשרות להתריע מראש על פגיעה כזאת, הגם שזו עשוייה להתגבש במרוצת הזמן. 32. ועדת הערר דחתה את טיעוני המערערת וקבעה כי בית הספר קולט תלמידים ממספר רב של רשויות מקומיות ועל כן לא יכולה להתקיים פגיעה ממשית במערך החינוך הרשמי. עוד קבעה ועדת הערר כי התנגדותה של המערערת לפתיחתו של בית הספר מהטעם שהוא עלול לפגוע במוסדות חינוך רשמיים צריכה להתבסס על ראיות ממשיות להבדיל מטענות כלליות, וכך קבעה בעמ' 6 להחלטה: "אין גם לקבל טענה כללית, לפיה מתן רישיון לבית-ספר פרטי וחדש, הדומה במהותו ובמשנתו לבית ספר, הממוקם בקרבת מקום, עשויה לפגוע בצמיחת בתי הספר הקיימים ואף להביא לעלות תקציבית גבוהה, שכן נימוק זה כבר נדחה ע"י ועדת הערר שקבעה כי אין בנימוק זה לבדו בכדי למנוע הקמת מוסד חינוכי נוסף". בעמ' 8 להחלטתה קבעה הועדה: "על המשיב, בטרם הפעיל שיקולים כגון דא, ביחס לפגיעה בבתי ספר אחרים באזורים בהם מתגוררים התלמידים, לבחון קיומן של ראיות מהימנות וחד משמעיות המעידות על קיומו של חשש מהימן ומבוסס, שיש בו משום סיבה המצדיקה הפעלת שיקולים מסוג זה. ... על המשיב להצביע על קשר ישיר וברור בין מצוקה כזאת, לחוסר האפשרות ליתן רישיון למוסד ספציפי שבו המדובר. בענייננו, לא הצליח המשיב להוכיח קיומה של מצוקה תקציבית קונקרטית ו/או סיכוי לפגיעה אפשרית בבתי ספר נוספים באזור. עובדה זו מצדיקה דחיית טענה כללית כמו זו. בשנת תש"ע למדו בבית הספר כ- 45 תלמידים, המתגוררים בישובים שונים ומגוונים כדוגמת חיפה, נתניה, חדרה, קריית-אונו, עתלית, כפר שמריהו וכו'. נראה כי דווקא הגעת התלמידים אל בית הספר ממגוון של ישובים ואזורים, מלמד כי עזיבת מספר מועט של תלמידים מכל בית ספר בכל יישוב ויישוב, לא תביא לפגיעה הנטענת." בהמשך, בעניין הטענה כי בית הספר עלול לפגוע בעיקרון החיטוב וברצף החינוכי שקיים באזור, מציינת הועדה, בעמ' 9 להחלטה, כי המשיב לא הצליח להוכיח בפועל קיומו של חשש אמיתי שיהיה בו כדי להצדיק סטיה מהחלטות קודמות של הועדה. ועדת הערר קבעה כי בית הספר קולט תלמידים ממספר רב של רשויות מקומיות ואיננו עלול לפגוע במערך החינוכי של בתי הספר הרשמיים. גם אם במרוצת הזמן יגדל מספר התלמידים בבית הספר, אין ראיה כי יהא בכך לפגוע בבתי הספר הרשמיים באזור שכן בית הספר קולט, כאמור, תלמידים ממספר רב יחסי של רשויות מקומיות, המפוזרות על פני רדיוס גיאוגרפי רחב. 33. פגיעה בזכות ההורים לבחור את חינוך ילדיהם ע"י דחיית בקשה למתן רישיון אינה יכולה להיעשות באופן שגרתי. עסקינן בזכות בעלת "משקל עודף" ואין לפגוע בה מנימוקים כלליים ואפשרויות תיאורטיות. נטל ההוכחה להוכחת ה"נזקים" הצפויים למוסדות החינוך הרשמיים מוטל על המשיבה והיא לא הוכיחה נטל זה, כפי שקבעה ועדת הערר. 34. אשר על כן, לא מצאתי טעות או נימוק המצדיקים התערבות בקביעותיה ומסקנותיה של ועדת הערר לפיהן נדחו נימוקיו של המנהל הכללי בעניין הפגיעה באינטגרציה והפגיעה במבנה החינוכי של בתי-הספר. התנגדות ראשי הרשויות: 35. בסעיף 3 להחלטת המנהל הכללי מתייחס המנהל להתנגדות ראשי הרשויות המקומיות לפתיחת בית הספר. בנושא זה דנה גם ועדת הערר בפרק ג' להחלטתה (עמ' 9-12). המערערת טוענת כי ראשי הרשויות המקומיות, אשר מתחומן נקלטים תלמידי בית הספר, מתנגדים לפתיחתו משום שפתיחת בית הספר עלולה לפגוע בבתי הספר הרשמיים בתחומם עקב עזיבה בלתי מתוכננת של תלמידים. עזיבה זו מונעת תכנון ועלולה להביא, בסופו של יום, לסגירתן של כיתות. עוד טוענת המערערת כי פתיחת בתי ספר פרטיים עלולה להביא להקצאתם של משאבים כלכליים ניכרים לבתי ספר אלו הנגרעים "מהעוגה התקציבית של משרד החינוך", הגם שהם עשויים להכיל הרבה פחות תלמידים ביחס לבתי הספר הרשמיים. עוד מוסיפה המערערת כי קליטתם של תלמידים החל מכיתה ט' פוגעת ברצף החינוכי ובעקרון החיטוב בבתי הספר הרשמיים מהן נקלטים תלמידי בתי הספר. טיעונים אלה מפורטים במכתבה של ד"ר סולי נתן מיום 15.6.10. 36. גם בעניין טענות אלה טוענת המשיבה כי מדובר בטענות כלליות הנטענות בעלמא ונעדרות תמיכה ראייתית. לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי לאור העובדה לפיה מגיעים התלמידים ממספר רב, יחסית, של רשויות מקומיות אין חשש לפגיעה ממשית במערך החינוך הקיים ברשויות המקומיות, אשר ראשיהן מתנגדים לפתיחתו של בית הספר. עוד מציינת המשיבה כי בהתאם לסעיף 5 לחוק הפיקוח נדרשת חוות דעת של רשות החינוך המקומית, אשר בתחומה ממוקם בית הספר כדלקמן: "5(א) המנהל הכללי יעביר העתקים של הבקשה ושל מצורפותיה לחוות דעתן של רשות החינוך המקומית... שבתחומן נמצא בית הספר שהבקשה מתייחסת אליו." המשיבה טוענת כי בית הספר פועל בעמק חפר והיא הציגה בפני משרד החינוך חוות דעת חיובית של ראש המועצה המקומית בעמק חפר, אשר נתן את ברכתו לפתיחת בית הספר. פנייתה היזומה של מנהלת מחוז המרכז לראשי רשויות מקומיות שונות מהן נקלטים תלמידי בתי הספר הינה פניה מפלה, לטענת המשיבה, אשר איננה מעוגנת בחוק הפיקוח והיא מבוססת על שיקולים זרים. 37. כאמור, עמדת הרשויות המקומיות מהן מגיעים התלמידים לבית הספר איננה חלק מהתנאים למתן רישיון. די בכך כדי לדחות טיעון זה של המערערת. יתירה מכך - כפי שכבר צויין לעיל, לא הוכחה במידת ההוכחה המוטלת על המערערת, פגיעה בבתי הספר מהם מגיעים התלמידים, ומשום כך אין בהתנגדות ראשי הרשויות כדי לבסס נימוק לדחיית הבקשה לרישיון. 38. בעניין זה החליטה ועדת הערר כדלקמן, ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה: "מכאן, שעולה ספק בדבר הצורך האמיתי בעמדתם של ראשי הרשויות המקומיות הנוספות. ועדיין, אפילו תתייחס הועדה לעמדותיהם של אלו, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, כאשר המדובר בבית ספר הקולט תלמידים מאזורים שונים, הרי שכאמור, בבית הספר מתחנכות קבוצות קטנות של תלמידים מכל רשות מקומית. עובדה זו מעידה כי מעבר של קבוצות תלמידים קטנות לבית הספר נשוא החלטה זו אין בו בכדי לפגוע באופן כלשהו במערך החינוכי בבית-הספר הספציפי שבו התחנכו בעבר, ודאי שלא במערך החינוכי ברשות המקומית כולה". אי עמידה בתוכנית הליבה: 39. בסעיף 4 להחלטת המנהל הכללי קיימת התייחסות לתוכנית הלימודים של בית הספר. גם ועדת הערר דנה בנושא זה בפרק ד' להחלטתה (עמ' 18-12). לטענת המערערת, תוכנית הלימוד של המשיבה אינה עומדת בדרישות תוכנית הליבה של החינוך העל יסודי של משרד החינוך. 40. המשיבה טוענת כי היא עומדת בכלל דרישות תוכנית הליבה הגם שהיא מחויבת לעמוד רק ב-75% מתוכנית זו לפי סעיף 3.3 לחוזר מנכ"ל תשס"ט 8(א). עוד ראוי לציין כי המשיבה הדגישה וציינה בכל עת כי היא נכונה להשלים את כל הדרוש השלמה, אם תידרש לכך ע"י המערערת. 41. גם כאן שמעה ועדת הערר טיעונים ועדויות, הובאו בפניה מסמכים וראיות, ולאחר דיון מפורט בכל העובדות, הטיעונים והראיות, היא הגיעה למסקנה כי המשיבה עומדת בדרישות הליבה וכי אם קיימות אי התאמות קלות, המשיבה נכונה לתקנם. עוד הוסיפה ועדת הערר כי מסקנותיה של המערערת נובעות מאי עריכת ביקורת פדגוגית ראויה בבית הספר, ומבדיקת כותרות מקצועות הלימוד ולא מבדיקת תוכנם ומהותם. בהקשר זה, טוענת המערערת, כי הנטל להוכיח עמידה בדרישות תוכנית הליבה מוטל על המשיבה ואין זה סביר להעביר נטל זה לפתחה. 42. ועדת הערר דנה, כאמור, בכל הטענות, העובדות והראיות, ולא מצאתי כל טעות במסקנות אליהן הגיעה ביחס לעמידת המשיבה בתוכנית הליבה. ועדת הערר קבעה כי עיון בחוזר מנכ"ל תשס"ט/8(א) ועיון בתוכנית הליבה של המערערת מעידים כי המשיבה עומדת ומקיימת את הנדרש ואף מעבר לדרישות המערערת. 43. גם אם היתה מתקבלת טענת המערערת לפיה אין היא מחויבת בבחינת יישומה של תוכנית הליבה בפועל בתחומי בית הספר, אין בכך בכדי לפטור אותה מקיום שיח בסיסי עם בית הספר ועריכת בירור עימו, במקרים הנדרשים, לצורך בחינת עמידתו בדרישות הפדגוגיות של משרד החינוך. שיח מעין זה כמעט ולא התקיים, נציגי המערערת נמנעו מלהעביר לעיון המשיבה את התייחסותם למכתב התשובה של המשיבה בהם נידונה, בין היתר, שאלת עמידתה של המשיבה בתוכנית הליבה. כך גם ד"ר סולי נתן וגב' יפה פס הפנו את מכתביהן ישירות למנהל האגף במשרד החינוך מבלי לאפשר למשיבה זכות להגיב על הטענות המפורטות במכתבים אלו. המערערת לא העבירה לעיונה של המשיבה גם את הדו"ח הפדגוגי עליו היא נסמכת ולא אפשרה לה להתייחס אליו. גב' בין עמי, המפקחת מטעם משרד החינוך, שערכה ביקור בבית הספר הודתה בפני ועדת הערר כי בקרה בבית הספר במשך שעה בלבד וכך העידה: "נכון לא הייתי שעות, הייתי שם שעה....". (ר' פרוטוקול מיום 22.8.10 עמ' 13). 44. סוף דבר בפרק זה, לא מצאתי טעויות בהחלטת ועדת הערר בעניין תוכנית הליבה ואני דוחה גם טענה זו של המערערת לפיה אין המשיבה עומדת בתוכנית הליבה. העדר רישיון: 45. המערערת טוענת כי הפעלת בית הספר ללא רישיון מהווה עילה לדחיית הבקשה למתן רישיון לפי חוק הפיקוח. טענה זו מהווה הרחבת חזית ודינה להידחות. 46. והערה לסיום: הצדדים התבקשו להגיש עיקרי טיעון במקום סיכומים. המערערת התייחסה בעיקרי הטיעון אך ורק לנושא מדיניות משרד החינוך ופירוש סעיף 9 לחוק הפיקוח ותקנה 3 לתקנות מוסדות מוכרים. עמדתי היא כי הימנעות המערערת מלהתייחס לנושאים האחרים מהווה ויתור על הנושאים האחרים, גם אם טענה המערערת בפתח עיקרי הטיעון כי "כל טענות המערערת בכתב ערעורה עומדות בעינן". עיקרי טיעון אמורים לכלול , גם אם בתמצית, את כל הטענות אותן מבקש צד לטעון וטענה כללית לפיה כל טענותיו בכתב הערעור עומדות בעינן, אינה יכולה לבוא במקום התייחסות קצרה ועניינית לטענות, בעיקרי הטיעון. 47. סוף דבר, הערעור נדחה. 48. המערערת תשלם למשיבה הוצאות בסכום של 25,000 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיני חינוךרישיון / היתר להפעלת בית ספרבית ספר