קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת רישיון עסק מסוג מזנון: בפני עתירה להורות למשיבה להנפיק לעותר רישיון עסק קבוע או זמני. העובדות 1. העותר רכש את הזכויות בעסק מושא העתירה (קיוסק - להלן "העסק") בשנת 2005 (אציין כי העסק פועל כקיוסק מאז שנת 1959). 2. בתאריך 19.5.05 הגיש העותר בקשה לקבלת רישיון לעסק מסוג מזנון. בתאריך 10.10.05 דחתה מחלקת רישוי עסקים את הבקשה. 3. בשנת 2006 הגישה המשיבה כנגד העותר כתב אישום לבית משפט לעניינים מקומיים בחיפה המייחס לו ניהול עסק ללא רישיון (ת.פ. 162/06). העותר הורשע, נגזר עליו קנס כספי וכן הוצא צו סגירה לעסק. ביום 16.5.07, לאחר שהעותר קיבל אישור איגוד ערים, הוגשה על ידו בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים לביטול צו הסגירה. בהסכמת המשיבה, בוטל הצו על ידי בית המשפט. 4. בשנת 2009 הוגש כנגד העותר כתב אישום נוסף לבית המשפט לעניינים מקומיים בגין ניהול עסק ללא רישיון (ת.פ. 807/09). ביום 31.1.10 הורשע העותר והוצא לעסק צו סגירה חדש אשר אמור היה להיכנס לתוקף ביום 30.6.10. ביום 4.7.10 הגיש העותר בקשה לבית משפט לעניינים מקומיים בחיפה לעיכוב ביצוע צו הסגירה על מנת שיוכל להשיג את האישורים הדרושים להפעלת העסק כחוק. המשיבה הסכימה לעיכוב הצו, בכפוף לכך שבעסק לא ימכרו משקאות משכרים. בהתאם, נעתר בית המשפט לבקשה והורה על דחיית ביצוע צו הסגירה עד ליום 6.10.10. 5. מאחר ובמועד זה (לאחר שהושגו כל האישורים הנדרשים), הטעם היחיד בגינו לא קיבל העותר רישיון עסק היה העדר היתר בניה למקום, ובעקבות הנחיית היועץ המשפטי של המשיבה, כי עסק שקיימת בו תוספת בניה מזה שנים ולא ננקטו נגדו הליכים משפטיים, העדר ההיתר לא יהווה, במקרים מסוימים, חסם למתן רישיון, הגיש העותר ביום 26.9.10 בקשה חדשה למתן רישיון עסק, על מנת שתיבחן על ידי מהנדס העיר. 6. במקביל, הגיש העותר ביום 14.10.10 בקשה נוספת לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, לעיכוב נוסף בביצוע צו הסגירה. לבקשה צירף העותר אישור מטעם המחלקה לרישוי עסקים של העירייה, לפיו, לעסק יש את כל האישורים הדרושים לשם קבלת רישיון עסק, וכי בקשתו למתן רישיון עסק טרם נדונה על ידי מהנדס העיר (בנוגע לבעיות הבנייה ללא היתר). היינו - בשלב הזה, הטעם היחיד לאי מתן רישיון העוסק לעותר היה העדר היתר בניה למבנה בו מצוי העסק. המשיבה הסכימה לבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה, וזאת, לדבריה, נוכח האישור הנ"ל של מחלקת רישוי עסקים, והגשת הבקשה על ידי העותר למחלקת מהנדס העיר. בהתאם, הורה בית המשפט לעניינים מקומיים ביום 14.10.10 על עיכוב ביצוע צו הסגירה עד יום 15.1.11. 7. לאחר מספר ימים, ביום 19.10.10, הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים לביטול החלטה זו, וביקשה להורות על ביצוע מיידי של צו הסגירה. לטענתה, העסק מהווה מפגע תעבורתי המסכן חיי אדם, כעולה מחוות דעתו של ממונה בטיחות בדרכים בעיריית חיפה, מר הרצל יוסף, שצורפה לבקשה. 8. בתאריך 24.10.10 התקיים דיון בבקשה בבית משפט לעניינים מקומיים ובסופו, החליט בית משפט לדחות את המשך הדיון בבקשה על מנת לאפשר לעותר למצות אפשרות להסדרת הנושא התכנוני/ תעבורתי. בדיון נוסף שהתקיים ביום 28.10.10 נעתר בית המשפט לעניינים מקומיים לדחייה נוספת של הדיון על מנת לאפשר לעותר למצוא פתרון לבעיית הסיכון התעבורתי. 9. בדיון שהתקיים ביום 10.11.10 הודיע העותר כי נמצא פתרון בטיחותי וכי הוא נסמך על חוות דעת של מנהל בטיחות בדרכים אשר הציע הקמת חניות לרכבים שחונים בסמוך לעסק על חשבון שטח העסק (מה שנקרא מפרצוני חנייה). בהתאם לכך, דחה בית המשפט את בקשת המשיבה להורות על ביטול לאלתר של עיכוב צו הסגירה. בהחלטתו, קבע בית משפט כדלקמן: "מהדיונים שהתקיימו עד היום עולה בבירור כי קיימת בעייתיות בהמשך ניהול העסק במתכונת הקיימת כיום, כאשר הדגש הוא על הבעיה התחבורתית, כפי חוות דעת שהוגשה לתיק.... במצב דברים זה איני רואה מקום למתן החלטה לפיה הצו [צו הסגירה] יכנס לתוקפו לאלתר" בסופו של דבר החליט בית המשפט כי צו הסגירה יעוכב עד ליום 15.12.10 ובמידה ועד לאותו מועד לא יוסדר העניין, יהיה העותר רשאי להגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הצו, תוך פירוט הפעולות שבוצעו, לרבות נקיטת הליכים מנהליים. 10. לאחר הדיון, פנה העותר למר יוסף הרצל והציג בפניו את הפיתרון שהוצע על ידי המומחה מטעמו כמפורט לעיל. הואיל והמשיבה ו/או מר יוסף הרצל, לא הגיבו על פנייה זו, ומאחר וצו הסגירה עוכב עד ליום 15.12.10, פנה העותר בבקשה נוספת לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לקיים דיון נוסף ולזמן לדיון את מר הרצל יוסף. המשיבה התנגדה לבקשה ובית המשפט החליט לעכב את ביצוע צו הסגירה עד יום 21.12.10 על מנת לאפשר לעותר לפנות בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בנקודת זמן זו הוגשה העתירה דנן. 11. העותר טוען בעתירתו כי לאחר שהציע פתרון למניעת המפגע התעבורתי הנטען על ידי המשיבה, אין עוד כל מניעה להנפיק לו את הרישיון המבוקש. העותר טוען עוד כי הוא מופלה לרעה על ידי המשיבה לעומת בעלי עסקים אחרים שניתן להם רישיון לעסק, על אף שהם מצויים בסמוך לעסק. העותר מדגיש כי העסק קיים מזה 50 שנה, והמשיבה לא טענה מעולם כי העסק מהווה מפגע תעבורתי. העותר מציין כי מדובר במקור פרנסתו היחיד, לו ולבני משפחתו. לאור כל האמור, טוען העותר כי החלטת המשיבה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, וניתנה מתוך שיקולים זרים. 12. המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות. לטענתה, יש לדחות את העתירה הן בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותר אשר מנהל את העסק מזה שנים ללא שיש בידו רישיון כדין, והן לגופו של עניין, נוכח העדר היתר בניה למבנה וכן לאור המפגע התעבורתי במקום. לטענת המשיבה, השיקול התעבורתי הינו שיקול רלוונטי ביותר שעל רשות הרישוי לשקול בבואה להחליט אם ליתן רישיון לניהול עסק. המשיבה צירפה לתגובתה ראיות מהן עולה כי במקום אירעו מספר רב של תאונות דרכים בהן היו מעורבים רכבים החונים בנתיב הנת"צ בסמוך לעסקים באזור. המשיבה טוענת כי נוכח מפגעי התעבורה החמורים כתוצאה מהפעלתו של העסק, גובר האינטרס של שלום הציבור על פני האינטרס הפרטי של העותר. המשיבה דוחה מכל וכל את טענת העותר להפליה. לטענתה, ננקטים על ידה הליכים משפטיים גם לגבי העסקים הסמוכים לעסקו של העותר. דיון 13. דין העתירה להתקבל באופן חלקי. עיון בחומר הראיות מלמד כי בראשית הדרך, התנגדותה של המשיבה למתן רישיון עסק נבעה מהטעמים הבאים (נספח ב' לתגובת המשיבה): "1. אין היתר בניה למקום. 2. משרד הבריאות אינו מאשר הבקשה היות והמקום לא עונה לדרישות תקנות התברואה לבתי אוכל. 3. מגישים משקאות משכרים בלא שהוגשה בקשה לכך. 4. אין אישור משטרה". בהמשך, לאחר שהעותר מילא אחר תנאים אלה, נותרה הבעיה התכנונית בלבד, כעולה אף מהאישור מטעם המשיבה שצירף העותר לבית המשפט לעניינים מקומיים, ומתגובת המשיבה עצמה לבית המשפט לעניינים מקומיים כדלקמן: "על פי דיווח הפיקוח הכללי העסק מתנהל כקיוסק ואין בו צריכת משקאות משכרים, לעסק הנ"ל אישור כבאות ומחלקת ניקיון והבעיה היחידה הינה בעיה תכנונית. בנסיבות הנ"ל מסכימה לביטול צו הפסקת העיסוק בעסק הנ"ל" . 14. העותר ניצל את ההזדמנות שניתנה לו והגיש בקשה חדשה למהנדס העיר על מנת לפתור את הבעיה התכנונית שהיוותה המכשול היחיד לקבלת הרישיון המיוחל. טרם שהעותר קיבל את תגובת מהנדס העיר, התקבלה כאמור לעיל, חוות דעתו של מר הרצל יוסף בו לפיה, העסק מהווה מפגע תעבורתי. המומחה ציין כי לדעתו "יש חובה למצוא פתרון דחוף לסגירת העסקים באזור או סגירת הגישה אליהם בציר ההגנה" (הדגשה שלי י.ו, נספח ד' לתגובה). בהתאם לדברים אלה, ובמיוחד נוכח הסיפא, הציג העותר בפני מר יוסף הרצל פיתרון להסרת המפגע, אולם, מר הרצל יוסף או מי מטעם המשיבה, לא טרחו להשיב ולהתייחס לפנייה זו עד עצם היום הזה. 15. משהציע העותר פיתרון להסרת המפגע התעבורתי, מחובתה של המשיבה ומי מטעמה להתייחס לפיתרון לגופו. התעלמות המשיבה מהפיתרון שהוצע, במיוחד בשים לב לכל ההליכים שתוארו לעיל (החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים בדבר דחיית הדיון בעניינו של העותר, בהסכמת המשיבה, על מנת לאפשר לעותר להציע פתרונות אפשריים למפגע התעבורתי (ראו פרוטוקול הדיון שם מיום 28.10.10 עמ' 2), אינה סבירה ועומדת בניגוד למינהל תקין. ודוק - אין ספק כי מחובתה של המשיבה לדחות, בשלב הזה, את בקשתו של העותר לקבלת רישיון עסק, נוכח המפגע התעבורתי. ואולם, דחיית הבקשה באופן גורף בלא שמתאפשר לעותר להביא להסרת המפגע, לשביעות רצון המשיבה, אינה סבירה ומצדיקה התערבות בית משפט זה בהחלטה. 16. לאור כל האמור, אני מקבלת את העתירה במובן זה, שאני מורה למשיבה לבחון מחדש את בקשת העותר לרישיון עסק, תוך בחינה עניינית ומקצועית של הפיתרון שהוצע על ידי העותר למניעת המפגע התעבורתי. כן אני מורה למשיבה להתייחס עניינית לפנייתו של העותר למחלקת התכנון והבנייה, בשים לב להנחיות היועץ המשפטי של העירייה ומהנס העיר בנוגע לבעיות תכנוניות ישנות שלא ניתן להסדירן ושלא ננקטו בגינן הליכים משפטיים. 17. למען הסר ספק אבהיר כי מובן מאליו שבמידה והפיתרון המוצע על ידי העותר, לא יניח את דעתה של המשיבה ושל הגורמים האמונים על נושא התעבורתי, תהיה היא רשאית בגדר שיקוליה, להתחשב בכך, בבואה לשקול את בקשתו של העותר לקבלת רישיון. המשיבה תשא בהוצאות העותר בסכום של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. רישיון עסק