קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לרישיון רוכלות:          זהו גלגולה השלישי של בקשת העותר ליתן לו רישיון רוכלות בהליכים בבית-משפט זה, ועם זאת, דומה שהעניין טרם הגיע לסיומו.         עיקרי העובדות הרלבנטיות לענייננו הם אלה: העותר פנה למשיבה בבקשה לקבל רישיון רוכלות עוד במהלך שנת 2007. זאת, על רקע מצב סוציו אקונומי ואישי לא פשוט, הנובע, בין היתר, מהיותו אב לחמישה ילדים; ממחלת ניוון שרירים שתוצאתה נכות של 94%; מאי יכולת למצוא תעסוקה משך שנים רבות; וכן מבעיות בריאות מהן סובלת רעייתו. נוספת לאלו העובדה שהמשפחה מתקיימת מגמלת הבטחת הכנסה וקצבת ילדים. בקשה זו משנת 2007, באה לאחר בקשות אחרות שהוגשו במהלך עשור שנים שקדם לכך. לאחר שסורבה הבקשה שהוגשה בשנת 2007, עתר העותר לבית משפט זה (עת"מ 1170/07). בדיון שנערך בעתירה האמורה לפני כב' השופט ד' חשין (כתוארו אז) התקבלה הצעת בית המשפט, לפיה העתירה תימחק, תוך הגשת בקשה חדשה לרשות לרישוי עסקים. בפסק הדין (מיום 11.3.2008) צוין כי ב"כ המשיבה הצהיר לפרוטוקול, כי אם תוגש בקשה חדשה - קיים סיכוי שזו תתקבל, בהינתן שעל-פי הפרמטרים הסוציו אקונומיים והמשקולות, העותר היה על סף קבלת רישיון רוכלות. בית המשפט אף ציין, כי נוכח הנסיבות הוא ממליץ להתייחס לבקשה החדשה שתוגש "באהדה מירבית".         העותר הגיש בקשה חדשה לקבלת רישיון רוכלות ביום 1.7.2008. בחלוף חצי שנה - ביום 26.1.2009 - נתקבלה אצל העותר התייחסות של העירייה לבקשתו, על-פיה עדיין לא התקבלה החלטה בבקשתו מכיוון שטרם נתכנסה ועדת הרוכלות. כעבור חצי שנה נוספת, במכתב מיום 21.6.2009, נענה העותר כי נוכח הצורך בגיבוש מדיניות חדשה בנושא הנפקת רישיונות רוכלות, הוקפא מתן רישיונות רוכלות עד לגיבוש מדיניות חדשה כאמור; מדיניות אשר על-פיה תיבחן גם בקשתו. תשובה זו לא סיפקה את העותר והוא עתר לבית המשפט פעם נוספת בגדרי עת"מ 232/10, שנתבררה לפני. בפסק-דין מיום 13.5.2010, התקבלה העתירה. נקבע, כי על המשיבה לקבל החלטה מנומקת, עניינית וספציפית לעותר, וזאת תוך פרק זמן שלא יעלה על 90 ימים מיום הגשת בקשה חדשה ועדכנית מטעם העותר. בנימוקי העתירה צוין, כי העותר מחק את עתירתו שהתבררה לפני כב' השופט ד' חשין (עת"מ 1170/07), לאחר שניתנה לו האפשרות להגיש בקשה חדשה ואף צוין כי קיים סיכוי כי היא תתקבל. במצב דברים זה, כך נקבע בפסק הדין, לא יכולה הייתה המשיבה להתעלם מההתחייבות לבחון את בקשת העותר לגופה, התחייבות שעל יסודה נמחקה העתירה דהתם. על כך הוסף, כי הקפאת רישיונות הרוכלות לשם גיבוש מדיניות חדשה - נמשך משלהי 2008, ולא ברור מתי עניין זה יסתיים. יצוין עוד, כי על פסק-דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ובמסגרתו גם בקשה למתן סעד זמני (עע"ם 4970/10) . בהחלטת כב' השופט א' לוי מיום 2.8.2010, נדחתה הבקשה למתן סעד זמני של עיכוב ביצוע. בהמשך לכך, ולפי בקשת המערערת, נמחק גם הערעור (החלטה מיום 15.9.2010).          בהמשך לפסק הדין בעת"מ 232/10 - הוא פסק הדין שבו נקבע כי חובה על המשיבה לדון בבקשת העותר - הגיש העותר בקשה לרישיון רוכלות ביום 23.5.2010. אולם, בקשה זו נדחתה במכתב מיום 16.9.2010. נימוקי הסירוב היו אלה: ראשית, היות העותר בעל השכלה אקדמאית בכלכלה ובניהול חשבונות, דבר המאפשר לו לעסוק בעבודה אשר תתאים לכישוריו וליכולתו; שנית, רישיון רוכלות ככזה הינו רישיון אישי והוא מחייב את בעל הרישיון לעסוק ברוכלות בעצמו. בכלל זה, הבאת העגלה למקום הרוכלות ופינויה ממנו, תוך שהות במקום לאורך כל שעות הפעילות. אלא שהעותר, כך על-פי ההחלטה, אינו יכול לעסוק ברוכלות כפי תיאור זה, וזאת עקב מצבו הבריאותי, כפי שתואר במסמכי הבקשה. שלישית, "בשלב זה עיריית ירושלים אינה מעניקה רישיונות חדשים ברחבי העיר, עקב גיבוש מדיניות חדשה בנושא". מכאן העתירה שלפני, שהיא כאמור עתירתו השלישית של העותר לבית משפט זה, בעניין רישיון הרוכלות אותו הוא מבקש.         בעתירה נטען, כי יש לבטל את החלטת המשיבה הדוחה את בקשתו של העותר לרישיון רוכלות. העותר הדגיש, כי ההחלטה נתקבלה בניגוד להמלצת שירות הרווחה, אשר המליצו להיעתר לבקשה (ע/11). עוד נטען, כי לא היה מקום להביא בחשבון את העובדה כי לעותר השכלה אקדמאית, שכן המשיבה ידעה על כך לאורך כל השנים ומעולם לא סורבה הבקשה לרישיון הרוכלות מטעם זה. בכל הקשור לנימוק שעניינו מצבו הבריאותי של העותר ויכולתו להפעיל את עגלת הרוכלות בעצמו, הרי שבני משפחתו יוכלו לסייע לו בעניין זה. לבסוף נטען, כי לא היה מקום להתחשב במסגרת ההחלטה בשיקול שעניינו המדיניות החדשה בנושא רישיונות הרוכלות העומדת בפתח. המדובר בנימוק שנדחה כבר בפסק הדין בעת"מ 232/10 ואין מקום לשוב ולהיזקק לו; וכי בהסכמתו לדחית העתירה הראשונה, הסתמך העותר על הצהרת ב"כ המשיבה.          המשיבה, בתשובתה, ביקשה לדחות את העתירה בטענה כי החלטת המשיבה הייתה סבירה בנסיבות העניין. המשיבה ציינה, כי בעקבות פסק הדין בעת"מ 232/10 כונסה ועדת רוכלות מיוחדת לעניינו של העותר בלבד. ועדת הרוכלות בחנה את מצבו האישי, הכלכלי והרפואי של העותר. העותר לא ציין, קודם לבקשה האחרונה, כי הוא בעל השכלה אקדמית ולא צורפו מסמכים המעידים על כך אלא בבקשה האחרונה. זאת ועוד, רישיון הרוכלות הינו חלק מהליך שיקומי ולפיכך יש הכרח כי הרוכל יעסוק ברוכלות בעצמו ובאופן עצמאי. אלא שלאור מחלת ניוון השרירים ממנה סובל העותר, כפי שהדבר עלה ממסמכים רפואיים שהוגשו למשיבה, העותר לא יוכל להפעיל בעצמו את הרוכלות, לרבות הבאת העגלה ופינויה בסוף היום, ולא יוכל גם לתת שירות ללקוחות בפעולות מסחר רגילות. משכך, מתן רישיון רוכלות לעותר - יהא בניגוד להלכה הפסוקה, לפיה רישיון הרוכלות הינו רישיון בעל "אופי אישי". בתשובה נטען עוד, כי ההחלטה בעניין העותר התקבלה לפי הקריטריונים הישנים, הם הקריטריונים שחלו עוד בעת הגשת הבקשה המקורית למשיבה. מכל מקום, הודגש גם בתשובה, כי המשיבה יושבת על המדוכה בעת הזו לגיבוש קריטריונים חדשים להסדרת מכלול ההיבטים של רישיונות הרוכלים בעיר ירושלים וכי עד להסדרת הנושא אין המשיבה מחדשת רישיונות קיימים ואין היא מנפיקה רישיונות חדשים. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להתקבל וכי אין מנוס, בנסיבות העניין, מהשבת עניינו של העותר לועדת הרוכלות של המשיבה בשנית, על מנת שתשוב ותדון בבקשתו. במהלך הדיון שהתקיים לפני ביום 31.3.2011, הבהירה ב"כ המשיבה, כי הלכה למעשה לא נבחנו בעניינו של העותר בדיון המחודש בועדת הרוכלות, הקריטריונים הסוציו אקונומיים והמשקולות. טעם הדבר הוא, שהעותר לא עבר את תנאי הסף של המשיבה ולפיו נדרש להראות כי העותר יוכל להפעיל בעצמו את עגלת הרוכלות, והכל נוכח מצבו הרפואי, כפי שהובא לפני הועדה (עמ' 2 ש' 17-21 לפרוטוקול). ב"כ המשיבה אף הוסיפה, כי עניין זה של המוגבלות הפיזית של העותר, היה הנימוק המרכזי בהחלטת המשיבה (עמ' 2 ש' 22-23 לפרוטוקול). אלא שבנסיבות הספציפיות של המקרה, לא היה מקום לדחות על הסף את בקשתו של העותר מטעם זה בלבד. הטעם למסקנתי זו הינו, בראש ובראשונה, העובדה שבמסגרת העתירה הראשונה שנתבררה בבית משפט זה בפני כב' השופט ד' חשין (עת"מ 1170/07), לא נטען בכתב התשובה של המשיבה כי בקשתו של העותר דאז נדחתה מן הטעם האמור. ויודגש, כי כעולה מכתבי בית הדין באותה עתירה, נדחתה בקשתו המקורית של העותר בשל ניקוד נמוך יותר שצבר לפי טבלת המשקולות, שנבע משיקולים סוציו אקונומיים ולא מטעם בריאותי זה או אחר. משעה שזה היה הטעם לדחיית בקשתו של העותר; ומשעה שזה היה הנימוק שבגינו נתבקש גם לדחות את העתירה שהגיש העותר נגד ההחלטה, והכל במסגרת עת"מ 1170/07, הרי שלא היה מקום לשקול את השיקול הבריאותי כשיקול סף בבקשתו העדכנית של העותר. כך הדבר, בשים לב לכך שהבקשה העדכנית והאחרונה שהגיש העותר למשיבה לא הייתה אלא בקשה שהוגשה בעקבות פסק הדין שניתן בעת"מ 1170/07, ושחיוב המשיבה לדון בבקשה מכוחו - נקבע בפסק הדין השני: עת"מ 232/10. כאמור לעיל, הסכים ב"כ העותר כבר בעתירה הראשונה, למחוק את העתירה ולהגיש בקשה חדשה למשיבה, כאשר ב"כ המשיבה הצהיר לפרוטוקול כי קיים סיכוי שהבקשה תתקבל על-פי הפרמטרים הסוציו אקונומיים והמשקולות. לא הייתה כל טענה בעניין מצבו הרפואי של העותר וחוסר יכולתו להניע את עגלת הרוכלות בעצמו או לקיים פעילויות מסחר. ויודגש, כי הנתונים בעניין מחלת ניוון השרירים של העותר והיותו נכה בשיעור של 94% - היו חלק מן העתירה המקורית שהוגשה. בהתייחס למצב דברים זה, טענה אמנם ב"כ המשיבה, כי שיקול זה של מצבו הרפואי של העותר צריך היה להישקל כבר בשעתו ולא נשקל, ומדובר בטעות. אלא שלטעות זו הייתה משמעות דיונית כלפי העותר, והכל במסגרת הדיון שנערך בעתירה הראשונה, ומכאן שלא היה מקום לדחות מטעם זה את הבקשה האחרונה שהוגשה.          על כך יש להוסיף, כי הגם שדחיית בקשתו של העותר על הסף התבססה על נימוקים רפואיים, הרי שמן החומר הרפואי שהובא לפני בכתבי הטענות, לא ניתן להסיק את המסקנה הרפואית שאליה הגיעה המשיבה. ואכן, במהלך הדיון שהתקיים לפני, נטען על ידי המשיבה כי הבסיס למסקנה זו היה בחומר רפואי אחר שהוגש על-ידי העותר ועמד בפני הועדה. אולם, חומר רפואי נטען זה, לא היה בידי ב"כ המשיבה בדיון וגם לא צורף לכתב התשובה, וממילא לא ברור מה טיבו ואם ניתן היה להסתמך עליו. ב"כ המשיבה הפנתה גם לחומר רפואי שצורף לעת"מ 1170/07 (ע/3), אולם כלל לא ברור האם חומר זה היה בפני הועדה, וממילא גם ממנו לא ניתן להסיק את המסקנה הרפואית אליה הגיעה המשיבה. במסמך הרפואי מיום 10.5.2005 אליו הפנתה ב"כ המשיבה נכתב כי העותר אינו מסוגל לעבודה הדורשת מאמץ פיזי מינימאלי, אולם בקביעה רפואית זו כשלעצמה אין בכדי להביא למסקנה שהעותר אינו מסוגל להפעיל עגלת רוכלות, וודאי בעזרת בני משפחתו; מה גם שמסמך זה היה בידיעתה של המשיבה בעת הדיון בעתירה הראשונה. מעבר לכך יצויין כי במכתבה של עובדת הרווחה מטעם המשיבה עצמה - תחנת השיקום לאנשים עם צרכים מיוחדים (מיום 17.8.2011, ע/11) נרשם כי מומלץ להיעתר לבקשה. אם לא די בכך, הרי שבדיון שנערך לפני נטען גם כי היה מקום להגיע למסקנה האמורה של ועדת הרוכלות, בהתאם למכתב של שירות התעסוקה שצורף כנספח ז' לתשובה. אלא שמסמך זה - המתאר ביקור של רכז תעסוקה אצל העותר אשר נערך ביום 17.10.2010 - הינו מאוחר יותר להחלטת ועדת הרוכלות; עליה הודע לעותר עוד במכתב מיום 16.9.2010. ברור איפוא שועדת הרוכלות - בדונה בעניינו של העותר - לא יכולה הייתה להסתמך על ממצאי ביקור זה.       מעבר לנדרש, ומבלי צורך להכריע בדבר, אציין, כי לא הובאה לפני אסמכתא לפיה ניתן לתת רישיון רוכלות רק באותם מקרים בהם הרוכל מפעיל בעצמו ולבדו את עגלת הרוכלות בכל עת, ובלא סיוע של אחרים. נכון הדבר, כי נקבע בהקשרים שונים שרישיון רוכלות הינו רישיון בעל אופי אישי (ראו למשל, עע"ם 3416/09 עירית ירושלים נ' רחל כהן (לא פורסם, , 5.7.2010); עע"ם 4848/04 בכור נ' ראש עירית חולון (לא פורסם, , 20.9.2007)). אלא שהמימד האישי האמור, כך נראה מן הפסיקה, עניינו בהיות הזכות אישית ולא ניתנת להעברה, ולאו דווקא בשאלת מימוש הרישיון על-ידי הרוכל עצמו, בלא שהוא רשאי - כעולה לכאורה מעמדת המשיבה - להיעזר באחרים, אף לא בבני משפחתו הקרובה, בהפעלת עגלת הרוכלות. ספק הוא, אם יש לקבל פרשנות מצמצמת עד מאד זו, של המשיבה, בשים לב לכך שהמדובר מלכתחילה ברישיון שניתן על בסיס שיקומי המיועד לנסיבות שיקומיות בעיקרן (ראו למשל, עת"מ (י-ם) 679/05 טובול נ' עירית ירושלים (27.11.2005)); ובענייננו, בפרט, בשים לב להמלצת שירותי הרווחה של המשיבה, שרואה במתן רשיון רוכלות חלק מתוכנית שיקומית לעותר, שאף תשפר את מצבו הנפשי של העותר ש"ירגיש שהוא בן אדם יעיל" (ע/11), וזאת על אף השכלתו. אולם, כאמור לעיל, איני נצרך להכריע בפרשנות זו של הדין וניתן להשאירה בצריך עיון לעת מצוא, וזאת נוכח מסקנתי דלעיל ולפיה המסגרת הדיונית, ההסכמות ופסקי הדין שניתנו בהליכים הקודמים בעניינו של העותר, מונעים דחית בקשתו של העותר על הסף מטעם זה בלבד.       לבסוף, הגם שצוין בכתב התשובה וגם בדיון שנערך לפני, כי בקשתו של העותר נבחנה לפי הקריטריונים הישנים - הם הקריטריונים שחלו במועד הגשת הבקשה המקורית, שבה המשיבה וציינה כי בעת הזו לא ניתנים רישיונות חדשים ולא מחודשים רישיונות ישנים, וזאת בשל הקפאת הנושא עד לגיבוש מדיניות חדשה וקריטריונים חדשים. לא ברור מדוע צוין עניין זה, משעה שנטען במקביל כי הבחינה של בקשת העותר בועדת הרוכלות - נעשתה לפי קריטריונים הישנים. אי הבהירות בנדון, אף גוברת, נוכח העובדה כי עניין זה מצא ביטוי במסגרת נימוקיה של ועדת הרוכלות לדחיית בקשתו של העותר, והכל כאמור במכתבה מיום 16.9.2010. היא אף מקבלת מימד נורמטיבי של מניעות, נוכח העובדה שטענה ברוח זו של המשיבה נדחתה בפסק דיני בעת"מ 232/10 והמשיבה ביקשה למחוק ערעור שהגישה על פסק דין זה והוא הפך חלוט. לעניין אחרון זה, השלכה גם על האמור לעיל בעניין תיחום המסגרת הדיונית בהמשך לעתירה המקורית, שעה שגם עניין זה עמד ביסוד פסק-דיני בעת"מ 232/10 - פסק דין שהפך חלוט כאמור, לאחר מחיקת הערעור בבית המשפט העליון, לבקשת המשיבה עצמה.       התוצאה היא אפוא, כי דין העתירה להתקבל במובן זה, שהחלטת ועדת הרוכלות של המשיבה מיום 16.9.2010 - מבוטלת. משעה שלא נבחנה בקשת העותר לגופה, תוחזר הבקשה לועדת הרוכלות על מנת שתדון בה מחדש ותקבל בה החלטה על יסוד האמור בפסק דין זה, ופסקי הדין בעתירות הקודמות. החלטה בבקשה לרשיון רוכלות תינתן בתוך 60 ימים מהיום. המשיבה תישא בשכ"ט עו"ד ובהוצאות העותר בסך של 10,000 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.   רוכלות