קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת שהייה בישראל לאזרחית אוקראינה: הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה במסגרתה מתבקש ביהמ"ש לעניינים מנהליים להורות למשיבים להאריך את רישיון השהייה שניתן לעותרת 2 (להלן: "העותרת"), אזרחית אוקראינה, שבאה לבקר את העותר 1 (להלן: "העותר"), וזאת עד לסוף שנת 2011. העותרים טוענים כי המשיבים מתעמרים בהם ללא סיבה מוצדקת או הגיונית ומסרבים להאריך את רישיון השהייה של העותרת, אשר שוהה בישראל כחודשיים וחצי כחוק ומתגוררת בבית העותר, זאת למרות שהעותר הפקיד ערבות כספית גבוהה להבטחת יציאת העותרת מן הארץ. העותרים מבקשים לאפשר להם לבלות זמן נוסף ביחד, במיוחד בתקופת החגים הקרבה ובאה. העותרים מציינים כי העותרת, שעבדה בעבר בישראל כעובדת זרה כחוק, עזבה ביוזמתה את ישראל בינואר 2010 למרות שהייתה לה אשרה כחוק עם היתר לעבוד בישראל עד ליום 30.6.2010. עוד יצויין כי זוהי העתירה השניה של העותרים. העתירה הראשונה, עת"מ 11-06-36755, הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז, בעקבות סירובם של המשיבים לאפשר לעותרת להכנס לישראל וכליאתה במתקן המסורבים בנתב"ג עם הגיעה לארץ. עם הגשת העתירה הראשונה ועוד בטרם התקיים כל דיון בה, הסכימו המשיבים לאפשר לעותרת להכנס לארץ ולשהות בה עד ליום 18.9.11, בהתאם למועד הטיסה בחזרה לאוקראינה בכרטיס שהיה בידי העותרת. הסכמה זו של ב"כ הצדדים במסגרת העתירה הראשונה קיבלה תוקף של פסק דין. העותרים טוענים כי העותר פנה למשיבים קודם להגעתה של העותרת לישראל, כיוון שחשש שימנעו מהעותרת להכנס לארץ רק משום שהייתה עובדת זרה בעברה, וביקש לברר אם יאפשרו לעותרת להכנס לישראל כתיירת ולטענתו המשיבים השיבו כי אין כל מניעה לכניסת העותרת לישראל. העותרים מציינים כי העותרת טיפלה במשך כשנתיים באמו של העותר, שנפטרה ביום 6.7.09 ולאחר פטירתה עזבה העותרת את ישראל בתחילת שנת 2010. העותרת התיידדה עם העותר, שהינו כבן 49, נכה צה"ל שגר עם הוריו עד שאלו נפטרו והוא נותר גלמוד וללא משפחה או חברים. העותרים המשיכו לשמור על קשר ביניהם, גם לאחר שהעותרת עזבה את הארץ. בחודש מאי 2011 הזמין העותר את העותרת לבקרו בארץ ובמקביל פנה למשיבים בעניין זה. העותרים טוענים כי ביום 23.5.11 הודיעו המשיבים לעותר כי העותרת פטורה מאשרת כניסה לישראל והסמכות לאשר או לדחות את כניסתה לארץ נתונה בידי בקר הגבול והובהר לעותר ולבאת כוחו על ידי מספר גורמים כי למעשה אין כל מניעה לכניסת העותרת לארץ. למרות זאת המשיבים מנעו מהעותרת להכנס לישראל כאשר הגיעה לנתב"ג. העותרים טוענים כי טענות המשיבים בעניין חשש מהשתקעות וסירוב להכניסה לישראל מכיוון שהיא שהתה בישראל מספר חודשים באופן לא חוקי לאחר פטירת אמו של העותר הינן מופרכות כיוון שלטענתם העותרת שהתה בישראל באופן חוקי ועזבה את הארץ עוד לפני שתוקף האשרה שלה פג. עוד טוענים העותרים כי התיידדו, כאמור, בזמן שהעותרת טיפלה באמו של העותר. הקשר ביניהם נמשך באמצעות האינטרנט גם לאחר שהעותרת חזרה לאוקראינה. שניהם הביעו רצון להפגש שוב ולטייל יחד בארץ ולכן העותרת הגיעה לישראל בחודש יוני. מאז שחזרה לארץ העותרת מתגוררת עם העותר בביתו, הם מבלים ומטיילים יחד ותוך כדי כך העותר התאהב בעותרת וראה בה את בת זוגו. ביום 9.8.11 הגישו העותרים בקשה ליתן לעותרת מעמד כבת זוגו של העותר. ביום 21.8.11 נערך לעותרים ראיון במשרד הפנים בחיפה לבירור הקשר הזוגי ביניהם והעותר סיפר שהוא התאהב בעותרת, רואה בה את בת זוגו וציין כי "אף אחת לא רוצה אותי" וכי רק העותרת התיידדה עמו ורוצה אותו. העותרת התראיינה בנפרד וסיפרה בכנות וביושר שהיא אכן מתגוררת עם העותר, אבל אינה רואה עצמה כבת זוגו, אלא כידידת נפש שלו, כאחותו. היא ציינה כי היא אוהבת את העותר ודואגת לו כאחות. הם מתגוררים יחד, יש להם תחומי עניין משותפים והיא רואה צורך לארח לו חברה לזמן מה ולתמוך בו. העותרים הבהירו שהקשר ביניהם לא מבוסס על עזרה פיזית אלא על חברות. העותרת הבהירה כי לא תשהה בישראל ללא אשרה כדין ותעזוב את ישראל מיד לכשיפוג רשיון השהייה שלה. לאחר הראיונות שנערכו, הודיעו המשיבים לעותרים כי בקשתם ליתן לעותרת מעמד בישראל כבת זוגו של העותר נדחתה. העותרים טוענים כי תשובת המשיבים השפיעה קשות על העותר והוא אינו מסוגל לשאת את המחשבה שישאר לבדו בביתו דווקא בתקופת החגים הקרבים ובאים. העותר שלח מכתב בקשה למשיבים להאריך את רישיון הביקור של העותרת לפחות עד לאחר החגים והציע להגדיל את הערובה הכספית להבטחת יציאתה של העותרת, אך בקשות אלו נדחו ללא נימוק. העותרים טוענים כי החלטות המשיבים אינן סבירות. המשיבים טוענים כי מאחר שהעותרת המשיכה לשהות בישראל לאחר פטירת אמו של העותר, כאשר הלכה למעשה פקע תוקף אשרת השהייה והעבודה שלה עם פטירתה של המטופלת, הרי שהיא שהתה בישראל שלא כדין מאז יולי 2009 ועד לפברואר 2010 כאשר יצאה מהארץ. לכן כאשר הגיעה העותרת לישראל בחודש יוני 2011 בקר הגבולות התרשם שאין מקום להתיר את כניסתה לארץ. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה הראשונה מטעם העותרים, אשר במסגרתה הגיעו הצדדים להסדר שקיבל תוקף של פסק דין. ההסדר קבע שהעותרת תצא את הארץ בתום שלושה חודשים (עד ליום 18.9.11) ועל כך הצהירו והתחייבו הצדדים. המשיבים טוענים כי בחודש אוגוסט הגישו העותרים בקשה למתן מעמד כבני זוג ובקשתם נבחנה כבקשה למתן מעמד כבני זוג, במסגרתה זומנו העותרים לשימוע והמשיב ביקש לבחון את טיב הקשר הזוגי והאם מדובר בקשר הראוי להגנה ומקנה מעמד כקשר בין בני זוג. בעקבות הדברים שנאמרו בשימוע התקבלה ההחלטה כי לא מדובר בקשר של בני זוג ולכן הבקשה נדחתה. לאור ההסכמה לגבי מועד עזיבתה של העותרת את הארץ, הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ולאור דחיית הבקשה לקבלת מעמד כבני זוג טוענים המשיבים כי אין מקום לאפשר המשך שהייה של העותרת במצב הנוכחי. נטען כי מדובר בהחלטה סבירה ומנומקת ואין טעם של ממש המצדיק התערבות בהחלטה. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל בהחלטות המשיבים בעניינה של העותרת פגם המצדיק התערבות. במסגרת הדיון בעתירה הראשונה הגיעו העותרים להסכמה עם המשיבים, באמצעות באי כוחם, לפיה תותר כניסתה של העותרת לארץ בכפוף להפקדת ערבות במזומן וזאת עד ליום 18.9.11, המועד שצוין בכרטיס הטיסה של העותרת כמועד החזרה. הסכמה זו בין הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין במסגרת הדיון בעתירה הראשונה שהוגשה מטעמם של העותרים. על כן, החלטת המשיבים לפיה על העותרת לצאת מהארץ הינה בהתאם להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ואשר ניתנה על דעת הצדדים ולא ניתן לקבוע כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה שנפל בה פגם המצדיק התערבות של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. כלל ידוע הוא כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועית של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה: בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3), 678 (1991); בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח(4), 778 (1994); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, 15.4.07 ; בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם, 19.7.07 . במקרה זה לא מצאתי כי בהחלטות המשיבים נפל פגם או חוסר סבירות חריגים המצדיקים התערבות, זאת לאור הסכמת הצדדים במסגרת הדיון בעתירה הראשונה שהוגשה מטעם העותרים כי העותרת תעזוב את הארץ עד ליום 18.9.11 בהתאם לכרטיס הטיסה חזרה שהיה בידה. בכל הנוגע להחלטת המשיב בבקשה למתן מעמד לעותרת מכוח חיים משותפים והיותה בת זוגו של העותר, הרי שהחלטת המשיב ניתנה לאחר בחינת הבקשה ועריכת ראיון לעותרים ואינה בלתי סבירה באופן המצדיק התערבות. כפי שצוין בהחלטת המשיב, מהראיונות שנערכו לעותרים אצל המשיב עלה, ככל הנראה, כי אין המדובר בקשר זוגי, אלא ביחסי ידידות. העותרת עצמה הצהירה במהלך הראיון שנערך לה על ידי נציגי המשיבים כי היא אינה רואה בעותר בן זוג, אלא כידיד נפש או אפילו אח. על כן, לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיבים לפיה מאחר שאין מדובר במערכת יחסים זוגית לא ניתן להיעתר לבקשה להסדר מעמד לעותרת מכוח נוהל ידועים בציבור הינה בלתי סבירה באופן המצדיק התערבות. מדובר בהחלטה סבירה שניתנה לאחר בחינת הבקשה ובהתאם לנהלים ואין מקום להתערב בה. עם זאת, ולעניין זה, סבור אני כי עורכי השימוע מטעם המשיב חרגו מסמכותם וחדרו לפרטיות העותרים שלא לצורך. אבהיר להלן: מטיעוני ב"כ הצדדים עלה כי העותרים נשאלו במהלך הראיונות שנערכו להם אצל המשיב בנוגע ליחסי האישות אשר מתקיימים או אינם מתקיימים ביניהם. לטעמי מדובר בשאלות אינטימיות הפוגעות בפרטיות הנשאלים מעבר לצורך. זכותם של בני זוג לקיים ביניהם מערכת יחסים ולבסס אותה על האוטונומיה של רצונם החופשי תוך חיים משותפים והסכמה בין בני הזוג לגבי טיב ואופי מערכת היחסים ביניהם, ללא כל קשר לקיום יחסי אישות ביניהם. השאלות הנוגעות לקיום יחסי האישות הינן בלתי רלוונטיות ומהוות פגיעה שלא לצורך בפרטיותם של הנשאלים. הזכות לפרטיות היא זכות בעלת מעמד חוקתי (ראו: בג"צ 6824/07 ד"ר עאדל מנאע נ' רשות המסים, לא פורסם (20/12/10) ; בג"צ 625/10 פלונית נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים לפי חוק הסכמים, לא פורסם (26/7/11)) . אמנם, כמו כל זכות, אין המדובר בזכות מוחלטת. ואולם לאור זכותם של בני זוג לבסס את מערכת היחסים ביניהם בהתאם לאוטונומיה של רצונם החופשי וההסכמה ביניהם, אין מקום לפלוש לפרטיותם בהצגת שאלות בכל הנוגע ליחסי האישות ביניהם, שכן זכותם לבסס את יחסי הזוגיות שלהם גם על בסיס שאינו כולל קיום יחסי אישות, כגון נושאי עניין משותפים, הבנה, אהבה וכדומה. גם לחקירה אשר נערכת בסמכות ולתכלית ראויה קיימים גבולות. מעבר לכך ראוי הוא שהסמכות והאחריות המנהלית לא תקהה את החושים ולא תשכיח מממלא התפקיד את חובתו האנושית לשמירה על צלם ומניעת פגיעה בפרט. במקרה זה חדר המיטות והאוטונומיה של הפרט היא מעבר לגבולות החקירה הראויה והנחוצה לשם קבלת ההחלטה. רק במקרים חריגים, וכאשר האינטרס הציבורי עומד בפני סיכון של ממש, יש לאפשר את חדירתו של הגורם השלטוני אל האינטימיות שביחסים בין אדם לחברו. אין זה המקרה שבפני. סבור אני כי בנסיבות אלו שאלות הנשאלות ע"י עורך השימוע על מערכת היחסי האישות שבין העותרים, קיומם או אי קיומם, מהווה חדירה לפרטיות שלא לצורך, ללא תכלית ראויה וחריגה מסמכות עורך השימוע. סיכום: בסיכומו של דבר, בנסיבות המקרה שבנדון, מאחר שהעותרת ציינה בפני נציגי המשיב כי היא אינה רואה בעותר כבן זוג אלא כידיד נפש או כאח, לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיבים לסרב למתן מעמד מכוח נוהל מתן מעמד לבני זוג הינה החלטה בלתי סבירה. על זאת יש להוסיף כי מדובר בהחלטה מנהלית שניתנה על רקע של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין. הסכמים יש לכבד, לא כל שכן פסקי דין. בהתאם, וגם מטעם זה, ההחלטה שהתקבלה התקבלה בסמכות, משיקולים סבירים וענייניים. אין עילה להתערב בה. אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הנני סבור כי בנסיבות המקרה לא נפל בהחלטות המשיבים בעניינם של העותרים פגם המצדיק התערבות. בהתאם העתירה נדחית. עם זאת, ומאחר שאנו מצויים כבר בתחילתה של תקופת החגים, אשר תסתיים ממילא בתוך פחות מחודש ימים, וכן מאחר שיש לאפשר לעותרת להסדיר ענייניה ולהתארגן לקראת יציאתה מהארץ, יש ליתן לעותרת ארכה של חודש ימים לשם הסדרת יציאתה מהארץ. על כן, אני מורה כי על העותרת לצאת מהארץ עד ליום 31.10.2011. הערבות שהפקידו העותרים להבטחת יציאתה מהארץ במועד שנקבע בעתירה הראשונה תישאר מופקדת להבטחת יציאתה של העותרת 2 מהארץ במועד שנקבע. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. אשרה (ויזה)משרד הפניםאשרת שהייה