קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלת פעילות יו"ר לשכת עורכי הדין: 1. בפני עתירה בה מבוקש להורות כי כל המועמדויות לתפקיד נציגי הלשכה לוועדות הבחירה לבעלי תפקידים שיפוטיים שהוגשו לקראת ישיבת הבחירות הקבועה למחר (22/11/11) הנתמכות בחתימת המשיב 1 (להלן: "המשיב") הינן פסולות, וכפועל יוצא מכך, מבוקש לקבוע מועד חדש לישיבה ומועד חדש להגשת מועמדויות. כן מבוקש להורות כי המשיב פסול מלהצביע בבחירות, על פי כללי לשכת עורכי הדין (בחירת נציגי הלשכה בוועדות בחירה ובוועדות מינויים), התשנ"ז - 1997, (להלן: "הכללים"), וזאת כל עוד לא בוטלה המלצת המשטרה להעמדתו לדין פלילי בעבירות של מתן שוחד, קשירת קשר לביצוע פשע ומרמה בנסיבות מחמירות. 2. הנ"ל מבוקש עקב המשקל הרב שיש ליתן, לשיטת העותרים , לערכי טוהר המידות והאתיקה ועקב הדופי הערכי - הנורמטיבי שדבק לטענתם בהתנהגותו של המשיב, במיוחד בהליך שסופו הוא מינוי למשרות שיפוט, ולאור העבירות החמורות בהן נחשד המשיב. 3. לטענת המשיבים, לא די בכך שהמשיב נחקר במשטרה ואף הומלץ על-ידי המשטרה על העמדתו לדין פלילי, כדי לפגוע בזכויותיו וחובותיו האזרחיים, ובחזקת החפות שלו, וזאת כמי שמשמש כחבר מועצה, בהיותו ראש הלשכה היוצאת, כאשר מדובר במינוי פרסונאלי שהמשיב אינו יכול לפרוש מחברות במועצה, באופן שמישהו אחר ימלא את מקומו, ואין כל פסול בהשתתפותו כחבר מועצה אחד מתוך 48, בהצבעה לבחירת החברים לוועדות לבחירת נושאי משרות שיפוטיות. 4. לטענת המשיבים, מדובר בעתירה המונעת משיקולים פוליטיים, כדי להרוויח זמן, בזמן שהליכי החקיקה מתקדמים בכנסת, באופן שהכוונה הינה לדחות את בחירת הנציגים עד לסיום אותם הליכי חקיקה, ובכך להשפיע על זהות הנציגים. לטענתם, אין כל נורמה משפטית המצדיקה את מתן הסעד המבוקש, ואין כל עילה לעתירה, כאשר אין כל קשר בין החתימה הטכנית על הטפסים והשתתפות המשיב בהצבעה, לבין הפגיעה הנטענת שתהיה באמון הציבור, אם המשיב יוכל להצביע לגבי מינוי הנציגים שיבחרו את השופטים. 5. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בעתירה ובתגובות, החלטתי לדחות את העתירה. ראשית, יש לציין שפסק דין זה מוכתב בעל-פה מייד לאחר הדיון, וזאת עקב הדחיפות במתן פסק הדין, מאחר והישיבה שמבוקש לבטל, מתקיימת מחר, ולפיכך פסק הדין ניתן באילוצים של זמן, כאמור. 6. לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בעתירה, שהמלצות המשטרה בגינה הועברו רק עתה לפרקליטות, והתהליך של בחינתן יכול להימשך (על פי הניסיון במקרים אחרים) חודשים ארוכים ואף שנים, ואין מקום בשלב זה להתבסס על שמועות או על עצם ההמלצה להעמדה לדין, בלא שקיימות אפילו, בשלב זה, ראיות מנהליות של ממש התומכות בכך, בהתחשב בכך שחומר החקירה לא מפורסם, וזאת כל זמן שלא התקבלה החלטה של הפרקליטות לגבי הגשת או אי הגשת כתב אישום, החלטה שיכולה, כמובן, לשנות את התמונה לכאן או לכאן. 7. אמנם לא ניתן להתעלם מהחשדות המיוחסים למשיב, והשיקול של אמון הציבור ואי הפגיעה באמון זה, ברם כנגד זאת יש להגן על זכויותיו של המשיב, הנהנה מחזקת החפות ומחופש העיסוק, וזאת גם במסגרת פעילותו הציבורית כחבר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. 8. לא ניתן גם להתעלם ממקרים אחרים, הידועים במחוזותינו, המצויינים על-ידי המשיבים, ובין היתר, לגבי שר, ראש עירייה וכיוצ"ב, שבהם ממשיכים לכהן נושאי משרה ציבוריים, בתפקידים בכירים, למרות חקירת משטרה ולמרות המלצה להגשת כתב אישום (ראו גם העניין לגבי עו"ד חוטר ישי שצויין על-ידי המשיבים), וזאת להבדיל מקל וחומר, כאשר במקרה דנן שבפני, לא מדובר בבחינת התאמת מועמד למשרה או בהדחתו ממשרה מכהנת, אלא בניטרולו בכל הקשור להליכי בחירת שופטים, בזמן שמדובר בחוליה בלבד בשרשרת של בחירת הנציגים בוועדות השונות, הממנים נושאי משרה שיפוטיים. 9. למעשה, העתירה מכוונת כנגד עניין טכני לגבי חתימת המשיב על טופס המועמדים לוועדות המנויים/שיפוט, כאשר ניתן היה להחליף את חתימתו של המשיב באחר, ואין מדובר בעניין מהותי כמו מינוי של המשיב עצמו לועדה לבחירת שופטים, אלא מדובר במינויים של נציגים אחרים שיבחרו, שלא נשמעו כל טענות לפסול או דופי באותם נציגים, והם יועמדו לבחירה גם אם יחתום אחר במקום המשיב, כך שלכאורה לא מתקיים גם "קשר סיבתי" בין אותה חתימה לבין השלכה אפשרית על בעיות של אמון או פגם בבחירת אותם מועמדים, שהם אלו שבסופו של דבר יבחרו את השופטים. 10. כך גם כפי שנאמר כבר, לכאורה לא ניתן להחליף את המשיב באחר עקב היותו חבר מועצה מכוח כהונתו כראש לשכת עורכי הדין היוצא, כך שמשמעות המבוקש הינה גריעת קולו מהמחנה אליו הוא משתייך, ויתכן ואף יוכרע גורל ההצבעה עקב הנ"ל (ואני מקווה שזו לא "כוונת המשורר"). 11. לא זו אף זו, לפי סעיף 18 ד' לחוק לשכת עורכי הדין, כשרים לכהן כחברי וועדת המנויים מי שהתקיימו בו תנאי הכשירות לכהונה בבית הדין המשמעתי הארצי, כאמור בסעיף 16 (א) לחוק הנ"ל, שלפיו לא כשיר לכהן כחבר ועדת המנויים מי שהרשע בבית משפט או בבית דין צבאי בעבירה שיש עימה קלון וכן מי שהורשע בבית דין משמעתי בטרם חלפו 10 שנים מהרשעתו, זאת כאשר וועדת המנויים היא זו שממנה את חברי בית הדין המשמעתי הארצי והמחוזי (סעיפים 14 ו- 15 לחוק לשכת עורכי הדין). יוצא מכך שלכאורה, המשיב על פי חוק לשכת עורכי הדין, יכול להתמנות לחבר וועדת המנויים ולמנות את חברי בית הדין המשמעתי, בעוד על פי הנטען בעתירה, נטען שאיננו יכול לבחור את המועמדים לוועדות לבחירות נושאי משרה שיפוטיים שונים, וזאת תוצאה לא הגיונית, וניתן ללמוד מהחוק עצמו את ההגבלות שהוא ביקש להציב לגבי חברות בוועדת מנויים, ולהקיש מכך גם לענייננו, ואף מקל וחומר. 12. כאמור, יש להדגיש שוב, שהמשיב עצמו לא הועמד לתפקיד, לא מבקשים למנוע גם את חברותו במועצה הארצית, נשארת בידו יכולת ההשפעה, וכל המבוקש הוא למנוע ממנו להצביע, כאשר מדובר בבחירות חשאיות, וזאת בזמן שאין כל טענה כלפי התאמת הנציגים לתפקיד, ובזמן שאין כל משמעות לחתימה על טופס המועמדות, ואין כל קשר לעניין המהותי של בחירת השופטים. 13. לא מדובר במקרה דנן במי שהורשע או במי שהוגש כנגדו כתב אישום, או במי שהוחלט להגיש כנגדו כתב אישום, וזה טרם הוגש וממתין לשימוע, או במי שהודה בביצוע מעשים פליליים, אלא במי שנחקר בהליך פלילי ויש המלצה של המשטרה להעמדתו לדין. אמנם לכאורה על פי הפסיקה, גם במצב דברים זה שמדובר בחקירת משטרה בהמלצה להעמדה לדין בלבד (שהוא מקרה קל בחומרתו ובמדרג משאר המקרים הנקובים לעיל), ישנו שיקול דעת לגבי הימנעות ממינוי או העברה מתפקיד (שבענייננו לא זה המבוקש אלא עניינים פחותים בהרבה), ברם על פי הפסיקה יידרשו נסיבות קיצוניות ויוצאות דופן וחומרה קיצונית כדי לקבל טענה זו (ראו בג"צ 5754/04 הס נ' סגן הרמטכ"ל האלוף דן חלוץ (26/1/05)) ונדרש דופי ופגם ממשי חמור ביותר, עבר שלא מתקיים במקרה דנן. 14. במסגרת שיקולים אלו, ישקול בית המשפט את חומרת ההתנהגות המיוחסת למועמד וחומרת הראיות המלמדות על התנהגות זו, כאשר יש צורך בהתנהגות חמורה במידה קיצונית כל-כך, עד שיהיה זה בלתי סביר באופן קיצוני לאפשר לו להמשיך בכהונה במקרים יוצאי דופן (בג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון נ' מ"מ ראש הממשלה (6/3/06), בג"צ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פד"י נא (3) 46 (15/6/97), בג"צ 1933/03 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש הממשלה אריאל שרון (9/10/03), בג"צ 4646/08 לביא נ' ראש הממשלה (12/10/08). במקרה שלפני, לא מדובר אף כאמור בפסילת מועמד לתפקיד או העברתו מתפקיד, אלא במניעת השתתפותו בהליך בחירת המועמדים לוועדות המנויים לשיפוט, ומקל וחומר אין לפסלו כאשר אין כל ראיות מנהליות ו/או אחרות מלבד המלצת המשטרה, ולא מתקיימות הנסיבות הקיצוניוות והחריגות המאפשרות שימוש בסנקציה האמורה, שיש בה פגיעה לא מבוטלת בחופש העיסוק ובחזקת החפות. 15. אינני סבור שיש חשש לפגיעה באמון הציבור עם דחיית העתירה, אלא להיפך, אני סבור שאמון הציבור יגבר ביודעו שאין כל קשר בין המבוקש לבין עניין בחירתם של השופטים, ואין מקום להכנסתם של שיקולים פוליטיים או שיקולים אחרים, כפי שיש חשש שעומדים מאחורי העתירה דנן, היכולים דווקא הם להשליך על עניין חשוב זה, שיש להשאירו חף מכל שיקולים כאלה. 16. מכל הטעמים האמורים, העתירה נדחית. אני מחייב את העותרים לשלם לכל אחד מקבוצות המשיבים (המשיב 1, המשיב 2, המשיבים 4 - 8 שכ"ט עו"ד בסך של 11,600 ₪). עורך דיןלשכת עורכי הדין