קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזקת אסיר בהפרדת יחיד: ביום 17/8/10 הגיש העותר, שירות בתי הסוהר (להלן: "שב"ס"), בקשה דחופה להארכת תקופת החזקת המשיב בהפרדת יחיד, בהתאם להוראות סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב- 1971, למשך שישה חודשים נוספים, החל מיום 29/8/2010. המשיב מרצה מאסר לתקופה כוללת של 31 שנים וארבעה חודשים החל מיום 12/9/1989, ומאז 13/3/05 מוחזק בתנאי הפרדת יחיד. כהערה מקדימה יצוין כי טרם הגשת העתירה דנן ניתן פסק דין בעתירה קודמת שהוגשה על ידי שב"ס בעניינו של המשיב שלפניי, לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, בו נקבע מפי כבוד הנשיא, השופט דוד חשין, כי תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד תוארך למשך שלושה חודשים בלבד, מיום 29/5/10 ועד ליום 29/8/10, מן הנימוקים שפורטו בפסק הדין, על מנת לאפשר לשב"ס לערוך לעותר בדיקות פסיכולוגיות ורפואיות מקיפות, ולבחון אפשרויות הקלה שיפגעו פגיעה פחותה בזכויות המשיב, בכדי לתמוך ברצונו של המשיב להשתקם ולהיטיב דרכיו. ביום 24/8/10 קוים דיון בעתירה דנן, במהלכו ניתנה הסכמה מטעם המשיב לבדיקה על ידי פסיכולוג, ולשם השלמת הבדיקה הוארכה תקופת החזקתו של המשיב בהפרדה עד ליום 10/10/10. ביום 6/10/10 התקיים דיון נוסף בעתירה, לאחר שהוגשה חוות הדעת הפסיכולוגית האמורה, ותקופת ההפרדה הוארכה עד ליום 25/10/10, לצורך מתן החלטה. ביום 20/10/10 ניתן פסק הדין בעתירה דנן. בפסק הדין קבעתי כי בנסיבותיו של המשיב, אין עוד מקום לשוב ולהורות על הארכת תקופת החזקתו בהפרדת יחיד, הן עקב הפיחות בהיקף המידע אשר שימש עד לאותו זמן כהצדקה להחזקתו בהפרדה, והן משום שהמשך החזקתו בהפרדה תהווה פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה בזכויותיו ובאופק השיקום שלו. על מנת לאפשר לשב"ס להיערך לשיבוצו של המשיב מחדש, הארכתי בפסק הדין את תקופת הפרדתו עד ליום 31/10/10. ביום 1/11/10, בשעה 15:15, הונחה על שולחני בקשת שב"ס לעכב את ביצוע פסק הדין ב-15 יום, על מנת שיתאפשר לשב"ס להיערך לשיבוצו של המשיב באגף מתאים. אף שהבקשה הוגשה לאחר תום המועד שנקבע לביצוע פסק הדין, נעתרתי לה והארכתי את תקופת ההפרדה של המשיב עד ליום 15/11/10. ביום 25/11/10 הודיע שב"ס כי העותר אכן הוצא מאגף ההפרדה בכלא גלבוע והועבר לבית הסוהר אוהלי קידר, אולם לטענת שב"ס שילובו שם לא צלח, והוא הוחזר לאגף ההפרדה בכלא גלבוע. לפיכך ביקש שב"ס להאריך את תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד ב-30 ימים נוספים. לאור הסכמת ב"כ המשיב להארכה האמורה, הוריתי על הארכת תקופת החזקת המשיב בהפרדת יחיד, ב-30 ימים נוספים מיום 28/11/10, וכן קבעתי כי לקראת תום תקופת ההארכה ידווח שב"ס מהן הפעולות שבוצעו לשם שילובו של המשיב באגף רגיל. ביום 23/12/10 הוגשה בקשה נוספת מטעם שב"ס, לשוב ולהאריך את תקופת החזקת המשיב בהפרדת יחיד, "כאמור בבקשה המקורית" (הכוונה, לבקשה שביסוד העתירה דנן). בבקשה ציינה אסתר קהתי עידן, קצינת ניהול כליאה במפקדת מחוז הצפון בשב"ס, כי הגורמים המקצועיים בשב"ס קבעו כי אגף 2 בבית הסוהר אוהלי קידר, הנו האגף היחיד בכל בתי הסוהר בארץ שניתן לשלב בו את המשיב, ולאחר שהמשיב סירב להשתלב באותו אגף, ולאור מסוכנותו, הוחזר המשיב לאגף ההפרדה בכלא גלבוע. לפיכך, טען שב"ס, יש להאריך את תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, כאמור בבקשה המקורית (!). לבקשה הנ"ל צורף, בין היתר, מכתבה של היועצת המשפטית לשב"ס, עו"ד ריבי שפירא, לב"כ המשיב, מיום 22/12/10, בו נמסר בין היתר, כי ההחלטה על הוצאת המשיב מהפרדת יחיד הנה "בעייתית" ו"מלווה בחששות כבדים", וכי מן הנימוקים שפורטו במכתב לא ניתן להיעתר לבקשת האסיר ובא כוחו ולהעבירו לכלא אחר (זאת, כאשר המשיב עודנו שוהה, כאמור, בהפרדת יחיד בכלא גלבוע). ב"כ המשיב התנגד לבקשה הנ"ל. לטענתו, נמסר לו ע"י גורמי שב"ס כי המשיב ישובץ לכלא רימונים, אך בפועל הועבר לאגף 2 בכלא אוהלי קידר, שהנו אגף עצורים השוהים במעצר עד תום ההליכים, ואינו מתאים לשהיית אסיר שפוט המרצה תקופת מאסר ממושכת. שהייה כזו איננה מתיישבת עם רצונו של המשיב להימנע מיריבות ומסכסוכים, אשר פורצים תדיר באגפי עצורים מעין אלה. עוד טען המשיב כי על פי הנהוג באותו אגף הוא עלול לסבול מהרעה של התנאים ביחס למה שהיה נהוג כלפיו באגף ההפרדה בכלא גלבוע. נוסף על האמור, קבל ב"כ המשיב על הימנעות שב"ס מלקיים את הוראות פסק הדין. אף שאין כל הוראה בדין המאפשרת לבית המשפט לעיין מחדש בפסק דין חלוט, הוריתי על קיום דיון במעמד הצדדים לפניי, על מנת לייעל את ההליכים בעניינו של המשיב ולמצוא פתרון להשמתו במתקני שב"ס, ברוח פסק הדין. במהלך הדיון שהתקיים ביום 12/1/11, ובהתאם להסכמות הצדדים, ניתנה החלטתי כדלהלן: באגף 2 בבית הסוהר אוהלי קידר ייעשו כל הסידורים הדרושים לגבי הפרדה בין עצורים ואסירים, בזמנים בהם הם שוהים מחוץ לתאים, והמשיב יועבר לאגף דנן; המשיב ייצא לטיולים בחצר יחד עם אסירים אחרים, וללא נוכחות עצורים; המשיב ישולב בהתאם לבדיקה שתיערך עם הגורמים החינוכיים והטיפוליים בכלא אוהלי קידר, במסגרות המוצעות במכתבו של גונדר משנה מר גבאי, ובמידה ויהיה מתאים לכך. עוד נקבע המשך דיון ליום 24/2/11, ונקבע כי עד לאותו מועד יוגש לבית המשפט דו"ח מטעם הגורמים המטפלים בשב"ס אודות מידת השתלבותו של האסיר בתכנית המפורטת לעיל. בצהרי יום 23/2/11 (יום אחד בלבד לפני המועד שנקבע להמשך דיון כאמור) הגישה פרקליטות מחוז צפון, מטעם שב"ס, הודעה דחופה לבית המשפט, לקונית, לפיה "לפני כשעה נמסר לה כי החלטת כבוד בית המשפט מיום 12/1/11 לא קוימה, בשל סיבות שטרם הובהרו". ביום למחרת, 24/2/11, הוא היום שנקבע להמשך הדיון בעתירה, הגיש שב"ס הודעה לבית המשפט ובה "הסבר מדוע לא צלח בידו לקיים את החלטת בית המשפט". להודעה צורף מכתבה של רונית זר, רמ"ח האסיר בשב"ס, לפרקליטות מחוז צפון, לפיו החלטת בית המשפט לא קוימה, בין היתר, בשל הצורך בהקצאת סוהרים לפעילויות נפרדות, שינוי התנהלות וסדר יום באגף ומתן "תעדוף" למשיב על פני אסירים אחרים באגף. עוד צוין במכתב כי "קיים קושי רב במציאת פתרון הולם להוצאת האסיר מהפרדה", כי מאז קבלת ההחלטה שב"ס "פעל ללא לאות למציאת חלופת השמה במתקן כליאה אחר", וכי נבחנה חלופה של העברת המשיב לכלא אשל, חלופה שאינה מתאימה בשל חשש להתנכלות מצד סגל בית הסוהר. הכותבת מסרה עוד כי: "אנו מודעים לבעייתיות הקשה הנובעת מהאמור לעיל, אולם אנו שבים ומדגישים כי בנסיבות המתוארות בכל פעולת העברה ושיבוץ עומדים לנגד עינינו הסיכון הרב הקיים בפגיעה בחיי אדם הן ביחס לאסיר והן בהתייחס לאסירים בסביבתו. אנו מצרים מאוד על כך שלא התאפשר בידינו למלא אחר החלטת בית המשפט הנכבד ולהעבירו כנקבע בהחלטה ומבקשים לשקול המתואר ולאפשר לנו לבחון באופן מתמשך ככל שהדבר יתאפשר בידינו, העברתו והוצאתו מאגף ההפרדה". בדיון שהתקיים לפניי ביום 24/2/11, הביע ב"כ המשיב תרעומת רבה על התנהלות שירות בתי הסוהר, אשר בחר מחד שלא לערער על פסק הדין, ומאידך לא קיים אותו ואת ההחלטות השיפוטיות שניתנו לאחר מתן פסק הדין. נציגת שב"ס, עו"ד שפירא, מסרה במהלך הדיון כי על אף ההסכמה שניתנה מפיה במהלך הדיון הקודם, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית, לא היו בידיה הנתונים המופיעים במכתבה של רונית זר, וכי על אף ה"בעייתיות בקיום ההחלטה" נעשו ניסיונות נוספים לשלב את המשיב בכלא אחר אך גם הם לא צלחו. לבסוף ציינה כי למעט העובדה שהמשיב עודנו שוהה בהפרדת יחיד, שב"ס נכון להעניק לו את יתר התנאים המגיעים לאסירים הרגילים, ולהפנותו לעובדת סוציאלית שתתאים לו אפיק טיפולי. נציגת שב"ס ביקשה ארכה נוספת מאת בית המשפט, בת 30 ימים, לקיום החלטת בית המשפט. דעתי אינה נוחה, בלשון המעטה, מהתנהלות שירות בתי הסוהר במקרה שלפניי. שב"ס פנה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה להאריך את תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, ובקשתו נדחתה בפסק דין מנומק ומפורט. אולם שב"ס עשה את פסק הדין לפלסתר, ונמנע מלקיימו במשך תקופה ממושכת, על אף שניתנו לו לשם כך מספר ארכות, ואף נמנע מלפעול בהתאם להחלטות שיפוטיות שניתנו לאחר פסק הדין במטרה ליישמו. אף שנקבע בפסק הדין כי נימוקי שירות בתי הסוהר אינם תקפים עוד באשר להצדקה להחזקת המשיב בהפרדת יחיד, ולשלילת זכותו לשהות במחיצת אסירים אחרים, החליט שב"ס בהתאם לאותם נימוקים אשר נדחו בפסק הדין, כי אין באפשרותו לשלב את המשיב באגף אחר בכל מתקני הכליאה בישראל. היעלה על הדעת כי ברירת המחדל היחידה להשמת המשיב במתקני כליאה ברחבי הארץ, הנה בהפרדת יחיד בכלא גלבוע? ודוק, שב"ס אינו טוען כי נתגלו עובדות חדשות, או התעוררו נסיבות כלשהן המהוות עילה להמשך החזקתו של המשיב בהפרדה, ומצדיקות עריכת דיון מחודש בעניינו. זאת ועוד, גם לאחר שבמהלך דיון בבית המשפט ניתנה החלטה ברוח הסכמות הצדדים, ונקבע כי שב"ס יבצע את הסידורים הנדרשים לקליטתו של המשיב באגף 2 בכלא אוהלי קידר, נמנע שב"ס מלקיים את ההחלטה בלוח הזמנים שנקבע לקיומה, משיקולים מערכתיים שאין להם קשר עם המשיב, והנוגעים לשגרת ההתנהלות באגף עצמו, ובפועל המשיך להחזיק את המשיב בהפרדת יחיד עד ל מועד דיון ההמשך שנקבע בעניין, בניגוד לאמור בהחלטה. בדיון שהתקיים לאחר מכן, חזר בו שב"ס מעמדתו הקודמת, וטען בפני בית המשפט כי אין באפשרותו לקיים את ההחלטה אשר ניתנה ככתבה וכלשונה, וביקש ארכה נוספת לשם כך. וכך קבע בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק: "מושכלות יסוד של שלטון החוק הן, כי 'משניתן פסק דין חובה לקיימו כלשונו וכרוחו' (דברי הנשיא שמגר בבג"ץ 5711/91 פורז נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מו(1) 299, 308 (1991)). חובת הציות לפסקי דין וכיבודם נמנים על תנאי היסוד עליהם מושתת משטר חוק במדינה דמוקרטית, חובה זו 'עולה מן הדין, והיא ביטוי להכרח להסדיר חייה של חברה לפי נורמות בסיסיות המאפשרות קיומה של מסגרת מאורגנת בה שולט החוק' (שם). בלא ציות לפסקי דין של בתי המשפט, מתערער עקרון שלטון החוק והמשפט, והסדר החברתי מתפורר. איש הישר בעיני יעשה, והמרחק בין שלטון המשפט לאנרכיה הוא כחוט השערה... אי כיבוד פסק דין של בית משפט על ידי אזרח הוא גילוי חמור של פגיעה בשלטון החוק. חמור מכך שבעתיים הוא אי כיבודו של פסק-דין על-ידי רשות מרשויות השלטון..." (בג"צ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד החינוך, , 27/7/08). בנסיבות העניין שלפני, מתקבל הרושם כי שב"ס נמנע במשך תקופה ארוכה מלפעול על פי פסק הדין, אף שפסק הדין הפך כבר חלוט, ומספר ארכות ניתנו לשם ביצועו, תוך התעלמות מהפגיעה הבוטה בזכויותיו של המשיב, הפגנת זלזול בבית המשפט, וחמור מכך - תוך העברת פסק הדין תחת שבט הביקורת של גורמים בשב"ס, אשר כינו במספר הזדמנויות את תוצאת פסק הדין כ-"בעייתית". שב"ס נטל לעצמו את החירות להמשיך ולבחון חלופות להשמת המבקש, אף שפתרון להשמתו נקבע במפורש בהחלטת בית המשפט. אילו היה זה האסיר שנמנע מלקיים החלטות שיפוטית, או להבדיל, הוראות ונהלים פנימיים של השב"ס, יש רק לשער מה היה יחסו של שב"ס לעניין. בשלב זה, אין הצדקה, ואף אין סמכות, לשנות מפסק הדין שניתן בעתירה. כמו כן, אין כל הצדקה למתן ארכות נוספות לקיומו. על שב"ס לתקן את מחדליו, לקיים את הוראות פסק הדין, ואת הוראות ההחלטה מיום 12/1/11 ככתבן וכלשונן, לאלתר, וללא דיחוי נוסף. בית סוהר / כלאאסיריםהפרדת אסירים