קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטבות לאסירים נכי צה"ל: העתירה המקורית   1.         העותר, רוני שוורץ (להלן: "העותר" ), מרצה עונש מאסר במתקן כליאה של שב"ס ובעתירתו הוא מבקש מבית המשפט להורות למשיבים לספק לו את כל הטיפולים, כפי שאלה מופיעים בסעיף 43(ג) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") להם הוא נזקק , ובמיוחד:            א.         לממן לו טיפולים המצילים גפה מפני קטיעה, על ידי ד"ר אייל עטיאס (להלן: "ד"ר עטאיס" ).            ב.         לספק לו, באופן מיידי, כסא גלגלים חדש המותאם לצרכיו.            ג.          לספק לו לווי סיעודי לפי צרכיו. כמו כן, מבקש העותר, המוכר כנכה צה"ל, להורות למשיבים לחדש את כל ההטבות מהן נהנו הוא ובני משפחתו טרם כניסתו לכלא, וזאת רטרואקטיבית מיום הפסקתם, ובמיוחד: ד. השתתפות במימון שכר לימוד של בנו. ה. השתתפות בעלות ביטוח רכבו הרפואי של העותר.   העתירה המקורית הוגשה כנגד משרד הביטחון- אגף השיקום (להלן: "משיב 1" ). בדיון מקדמי מיום 25.10.10 טען ב"כ המשיבים, עו"ד אלון לוי- ליטן, כי מרבית טענותיו של העותר נוגעות לשירות בתי הסוהר (להלן: "שב"ס" או "משיב 2" ), ומן הראוי כי גוף זה יציג את עמדתו בנוגע אליהן. בהתאם לכך הונחה העותר להגיש כתב עתירה מתוקן, בו יכלול כמשיב גם את שב"ס, ככל שטענותיו נוגעות אליו. יצוין, כי בית המשפט קיים שני דיונים במסגרת עתירה זו , בהם נכח העותר, לאחר שהובא לבית המשפט על ידי ליווי שב"ס, ואף ניתנה לו האפשרות להשמיע את טיעוניו, בנוסף לטיעונים שהועלו על ידי בא כוחו, עו"ד בוריס סברדיק. העותר מוכר כנכה צה"ל מזה כ- 30 שנה, וסובל בין היתר מסכרת, שיתוק בכל ארבע גפיו ובשל כך הוא נזקק לכסא גלגלים. העותר מרצה עונש מאסר של 6 שנים ו-4 חודשים , שנגזרו עליו בשל ביצוע עבירות מרמה, בתוקף מיום 20.8.08. את מאסרו מרצה העותר במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר (להלן: "מר"ש" ).   2.         טרם כניסתו של העותר לבית הסוהר, העניק לו משיב 1 את התגמולים הבאים:            א.         תגמולים רגילים וכן תגמולי נצרך לפי הקבוע בפרק השני לחוק הנכים.            ב.         כל הטיפולים, כהגדרתם בסעיף 43(ג) לחוק הנכים להם היה זקוק. בין היתר, הוחלף כסא הגלגלים של העותר בכסא חדש אחת ל- 3.5 שנים; סופקו לעותר, על ידי חברת כוח אדם "תגבור בע"מ" מלווים סיעודיים אשר טיפלו בו במשך 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע; סופקו לו תרופות שונות וטיפולי פיזיותרפיה בתדירות של 6 פעמים בשבוע. ג. הטבות שונות מכוח הוראות אגף השיקום לרבות, מענק השתתפות במימון לימודים על תיכוניים ואקדמיים לילדי נכה, פטור מאגרת טלביזיה, והשתתפות בעלות ביטוח רכב רפואי של העותר.   פירוט דרישות העותר במסגרת העתירה מקורית   3.         להלן יפורטו דרישותיו של העותר, כפי שאלה הופיעו בעתירתו המקורית:   הפסקת התגמולים, טיפולים והטבות   מיום כניסת העותר לכלא הפסיק משיב 1 לשלם לו תגמולים, מכוח ס' 40 לחוק הנכים, ואף סירב להפעיל את סמכותו לשלם את התגמולים לאשתו של העותר. כמו כן, מיום כניסתו לכלא הפסיק משיב 1 לספק לעותר טיפולים רפואיים וכן הופסקו ההטבות שסופקו לו ולבני משפחתו עד למועד תחילת ריצוי עונש המאסר. ב"כ העותר, עו"ד בוריס סברדליק, טען כי סירוב זה של משיב 1 נעשה ללא כל נימוק מפורט כנדרש מכל רשות מנהלית. עוד נטען, כי סירוב זה נעשה בניגוד למדיניות הנוהגת על ידי משיב 1, במסגרתה נהג לאשר בקשות לתשלום תגמולים לנתמכי הנכה , בתקופה שבה מרצה הלה עונש מאסר.   כסא גלגלים חדש   לטענת העותר הוא נאלץ "לבלות" בישיבה על כיסא הגלגלים בין 13 ל- 16 שעות ברציפות מידי יום. לטענתו, ישיבה בכיסא גלגלים שאינו עשוי מחומר מיוחד, והבנוי ממשענת גב מיוחדת, גורמת לו לכאבים ולפצעי לחץ סוכרתיים. על כן אין לו כל אפשרות להשתמש בכיסא גלגלים רגיל. הכיסא הנוכחי , בו משתמש העותר , סופק לו על ידי משיב 1 ביום 17.11.05 וכיום מצבו רעוע, ולטענת העותר הפך הכיסא למסוכן. העותר מוסיף וטוען כי בהיותו אסיר, אין ביכולתו למסור את הכיסא לתיקון, היות שאין לו כיסא חלופי בו יוכל לשהות במהלך התיקון. ביום 21.2.10 התקבלה אצל ב"כ העותר תשובתו של ד"ר לבנון, רופא מחוזי מוסמך, לפיה אין אישור לעותר להחליף את כסא הגלגלים אך קיימת נכונות, באופן חריג, לאשר תיקון של הכסא הנוכחי. העותר דחה הצעה זו, משום שהכסא הנוכחי אינו מתאים עוד לצרכיו, בשל השינויים במשקלו, מאז סופק לו הכסא לפני יותר מ- 4.5 שנים. טענת העותר היא כי עקב התמשכות העתירה, התפרק הכסא והוא ביקש לתקנו, אך למרות שהכסא תוקן, הוא אינו תואם עוד את מצבו ואת מידותיו, זאת בשל ההחמרה במצבו הרפואי. רגליות הכסא קבועות ולא ניתנות לקיפול, דבר היוצר לחץ על כפות רגליו של העותר , עקב המשקל המופעל עליהן. העותר צרף חוות דעת מומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום, ד"ר אולג שפיר, (נספח 8 לעתירה המקורית) בה נכתב בסיכום צרכיו הרפואיים של העותר , כי הוא זקוק לכסא גלגלים קל משקל בעל רגליות הניתנות לפריקה והרמה.   בקשת העותר לליווי סיעודי   העותר מציין כי ביום 19.3.10 סיים לרצות רבע מתקופת מאסרו ולכן, על פי נהלי שב"ס, הוא זכאי לצאת לחופשות אחת לחודש. לטענת העותר, בעת שהותו בחופשות המדוברות, הוא זקוק לליווי וטיפול של מלווים סיעודיים, 24 שעות ביממה, שאת שכרם צריך לשלם משיב 1, כפי שנעשה בעבר , במשך 4 שנים , עד כניסת העותר לבית הסוהר. זאת, לאחר שהרופא המוסמך מטעם משיב 1 הפעיל את הסמכות המוקנית לו מכוח תקנה 24(א) לתקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד- 1954 (להלן: "התקנות" ) וקבע כי העותר זקוק למלווים צמודים , במשך 24 שעות ביממה.   טענת העותר הינה כי, גם בזמן שהותו בכלא, הוא זקוק לליווי סיעודי שכן למרות שהוא שוהה בתא המיועד לאסירים סיעודיים, אין הוא מקבל את הטיפול הסיעודי לו הוא זקוק. העותר מציין כי מצבו מחמיר בשעות הלילה, במהלכם הוא זקוק לסיוע של מטפלים שיהפכו אותו כל שעתיים (נספח 7 לעתירה המקורית). לטענתו, הוא הצליח "לשרוד" בעיקר בזכות עזרתם של אסירים , חולים אחרים , אשר שהו איתו במר"ש וסייעו לו בלילות. פתרון זה, כך מוסיף וטוען העותר, הינו חלקי ותלוי ביד המקרה, דבר הגורם לכך שלעיתים קרובות הוא נאלץ לסבול סבל רב.   טענת העותר היא כי הוא זקוק לטיפול הכולל הפעלה פסיבית של הגפיים, בכל יום במשך 30 דק'. לדבריו, הפתרון ששב"ס מצא לבעיה הוא להטיל את הדבר על אסיר אחר, המבצע את הטיפול ללא תמורה ובהתנדבות. העותר מביא כדוגמא לצרכים המיוחדים שלו, פעולה הנקראת Push Ups שפירושה הרמת הישבן מהכסא, עליו הוא יושב, למשך מספר שניות ותוך כדי כך גם שינוי מזערי של תנוחת ישיבתו. פעולה זו, כך טוען העותר, חייבת להתבצע על ידי מטפל חזק ומיומן. במר"ש, בו שוהה העותר, אין לו אפשרות לבחור את האסיר אשר יופקד על הטיפול, ולמטפל הנבחר אין פנאי ויכולת פיזית לבצע בעותר פעולה זו, כל 20 דק'.   הטבות נוספות   טענת העותר היא כי הוא ומשפחתו נסמכו על ההטבות השונות אשר העניק לו המשיב 1 במשך שנים רבות. בנו של העותר טרם השלים את לימודיו האקדמיים ולכן הוא זקוק לסיוע של משיב 1 במימון לימודיו. כמו כן, זקוק העותר להמשך השתתפות משיב 1 במימון הביטוח המקיף לרכבו הרפואי. בהשיבו לטענת משיב 1, כי ניתן לחסוך את עלות ביטוח הרכב, כיוון שאין נעשה בו כל שימוש, טען העותר כי הביטוח הכרחי, כיוון שהרכב עשוי להיגנב או להישרף, גם כשלא נעשה בו שימוש. יתרה מכך, העותר זקוק לרכבו בעת יציאתו לחופשות מן הכלא, ולכשיסיים את תקופת מאסרו.   מימון טיפולים בפצעים על ידי ד"ר אייל עטיאס   העותר סובל מזה כשנה וחצי מפצעי לחץ סוכרתיים ברגלו הימנית. לפני כשנה הובילו פצעים אלה לקטיעת חלקים מכף רגלו. כחודש לפני הגשת העתירה נגרמו לעותר שני פצעים, בדיוק במקום בו בוצעה הקטיעה, ביום 1.7.09. ביום 6.7.10 בדק את העותר ד"ר רם ז'ק מהמרפאה לשיקום אורטופדי בבית החולים תל השומר וקבע שהזיהום בכף רגלו הימנית הגיע עד העצם ולכן, ככל הנראה, יש צורך לבצע בעותר קטיעה נוספת. ביום 18.7.10 וביום 19.7.10 בוצעה בעותר בדיקת מיפוי עצמות במכון לרפואה גרעינית בתל השומר. ביום 22.07.10 הגיע העותר לבדיקה אצל פרופ' היים מביה"ח בתל השומר, שם נמסר לו כי, לפי תוצאת מיפוי העצמות, קיים זיהום בעצם כף רגלו, וכי מפענוח צילום רנטגן קודם עולה כי הוא סובל מסנדרום "Charcot Deformity", הנובע ממחלת הסוכרת. ממצא נוסף, אותו הציג פרופ' היים, נעוץ בעובדה כי העותר חולה סוכרת מעל גיל 50, ועל כן קיים נתון סטטיסטי המצביע כי ניתוחים חוזרים בכף הרגל אינם מצליחים. לכן אין לבצע קטיעות נוספות של חלק מסוים מכף הרגל, אלא יש צורך בקטיעה מלאה של רגלו הימנית של העותר מתחת לברך. לטענת העותר אין באפשרותו להציג לבית המשפט מסמכים בעניין זה, עקב תקלה טכנית.   כדי להתגבר על הזיהום, ללא צורך בקטיעה, יצר העותר קשר עם ד"ר עטיאס, המתמחה בריפוי פצעים קשיי ריפוי ברגל סוכרתית, בדרכים המונעות צורך בקטיעה. טיפולים אלה של עטיאס אינם כלולים בסל הבריאות ולכן משיב 2 מסרב לממנם. מכיוון שכך, פנה העותר למשיב 1 בבקשה כי יממנו את עלות ביקוריו אצל ד"ר עטיאס, ובמידת הצורך גם את הטיפולים הדרושים.   תגובת המשיבים לעתירה המקורית   3.         ב"כ המשיבים, עו"ד אלון לוי- ליטן, טוען בתגובתו כי חלק מבקשות העותר, כלל אינן מצויות בסמכותו של בית משפט זה, לרבות טענותיו בהקשר להמשך תשלום תגמולים עבור אשתו וכן סוגיית מימון הטיפול על ידי ד"ר עטיאס.     הפסקת תשלום תגמולים לפי ס' 40 לחוק הנכים   ב"כ המשיבים, טוען כי היות שהעותר הינו אסיר, הפסיק משיב 1 לשלם לו את התגמולים , להם היה זכאי , וכן סירב להפעיל בעניינו של העותר את סמכותו לתשלום תגמולים לאשתו. הפסקת תשלום התגמולים נעשתה על פי דין , בהתאם לסעיף 40 לחוק הנכים.   ב"כ המשיבים הוסיף וטען כי, בהתאם לסעיפים 33-34 לחוק הנכים, קיים מסלול ערעור ייחודי על החלטת קצין התגמולים, בפני ערכאת הערעור . היות שמדובר בהחלטת קצין התגמולים, הרי שהאפשרות היחידה לתקוף החלטה זו הינה במסגרת ערעור לוועדת ערעור, כפי שקובע ס' 33 לחוק הנכים: "תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין התגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים, אולם רשאית הוועדה להאריך לו את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום".   ולכן, כך נטען על ידי ב"כ המשיבים, העותר היה צריך לערער על החלטת קצין התגמולים בפני וועדת הערעור , תוך שלושים יום. אומנם, רשאית הועדה להאריך את מועד הערעור שבפניה לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום נוספים, אך מכיוון שהעותר לא הגיש ערעור בנושא זה מעולם , ולא פנה אל משיב 1 או אל וועדת הערעור, הוא איחר את המועד להגשת ערעורו.   ב"כ המשיבים מוסיף וטוען כי במקביל להגשת עתירה זו, פנה העותר , פעם נוספת , אל קצין התגמולים וביקש כי עניינו יישקל בשנית. זאת, למרות שלא הציג בפני קצין התגמולים ראיה חדשה המאפשרת עיון מחדש בבקשתו. עתירה זו, ממשיך וטוען ב"כ המשיבים, משמעה עקיפת הליך הערעור הקבוע בדין ובפסיקה, לצורך תקיפת החלטת הגורם המוסמך מכוח חוק הנכים. ב"כ המשיבים מציין כי ההלכה הפסוקה היא כי מקום שישנן הוראות חוק מפורשות באשר לאופן הערעור על החלטה זו או אחרת, יש לנהוג לפיהן. פרשנות שונה תוביל לפגיעה בעיקרון סופיות הדיון.   לסיכום נושא זה, טוען ב"כ המשיבים, כי סוגיית התגמולים אינה מצויה בגדר סמכותו של בית משפט זה, כי אם בסמכותה של וועדת הערעור. כיוון שוועדת הערעור לא נדרשה מעולם לדון או להכריע בערעור, החמיץ העותר את האפשרות להשיג על החלטתו של קצין התגמולים.   אספקת כסא גלגלים חדש המותאם לצורכי העותר   ב"כ המשיבים הפנה לנוהל "אספקה ותחזוקה של כיסאות גלגלים- לנכי צה"ל" הוראות אגף השיקום מס' 56.07 מיום 1.11.94 , הקובע כי נכה דוגמת העותר זכאי לכסא גלגלים ממונע אחד וכיסא גלגלים קל אחד. הכיסא הקל יוחלף כל 5 שנים, ואילו נכה המחזיק כיסא ממונע זכאי להחליפו כל 8 שנים (ס' 9א' ו- 9ה' לנוהל , בהתאמה). לכל אורך התקופה האמורה מתחזק משיב 1 את הכסא הניתן לנכה, על חשבונו, ודואג לתקינותו ולכל שירות נדרש. במידה שהאמור בנוהל אינו מספק את רצון הנכה, אזי קיימת "וועדת כיסאות גלגלים" והיא אשר מוסמכת לקבוע בכל פניה הקשור ה בכיסאות גלגלים ונכי צה"ל, לרבות ב כל הנוגע לסוגיית תיקון כיסא הגלגלים או התאמתו מחדש.   לסיכום סוגיה זו , טען ב"כ המשיבים כי העותר אינו זכאי להחלפה אותה הוא מבקש , בהיותו אסיר אשר כל דרישותיו וענייניו מצויים תחת אחריות שב"ס. בנוסף, טרם הגיע המועד להחלפת הכיסא ועדיין פתוחה בפני העותר האפשרות שלא להסתפק בתשובתו של הרופא המחוזי , ולדרוש את בחינתה של וועדת כיסאות הגלגלים. כל זאת לא נעשה, ומשכך לא יכול בית משפט זה, לטענת ב"כ המשיבים, להידרש לשאלה , אשר טעונה הכרעה על ידי גוף ייחודי ומקצועי ש הוקם בדיוק ל מטרה זו.   אספקת ליווי סיעודי   ב"כ המשיבים טוען כי היות ש העותר מלין כנגד טיפול רפואי אשר הוא מקבל מטעם שב"ס, גוף אשר בתקופת ריצוי מאסרו אחראי לו באופן ישיר, הוא חייב לצרף את שב"ס כמשיב במסגרת עתירה זו. אי צירופו של שב"ס לעתירה גורם לכך ש העותר מלין כנגד גוף , אשר תגובותיו ועמדתו לא יזכו להתייחסות , במסגרת הליך זה.   מעבר לכך, טוען ב"כ המשיבים, לא ברור מדוע העותר, שהינו אסיר כמו יתר האסירים הנכים המצויים במתקן בו הוא שוהה, זכאי ליחס מיטיב, בעניין הטיפול הרפואי הניתן לו , לעומת אסירים נכים אחרים. ב"כ המשיבים אינו סבור כי העותר זכאי ליחס שונה משאר האסירים הנכים , בשל העובדה כי הוא מוכר כנכה צה"ל ולא על ידי המוסד ל ביטוח לאומי , לדוגמה. יתרה מכך, העותר לא הביא כל אסמכתא, אשר יכולה לתמוך בטענותיו , בכל הנוגע להיעדר טיפול רפואי הולם, במסגרת שב"ס.   השתתפות במימון שכר לימוד של בן העותר   הנוהל הקובע לסוגיה זו הוא "הוראת אגף שיקום נכים מס' 80.21- מענק השתתפות במימון לימודים על תיכוניים ואקדמיים לילדי נכה, מיום 1.1.2010" (להלן: "מענק השתתפות בלימודים" ).   לטענת ב"כ המשיבים , כתב העתירה אינו מפרט מדוע זכאים העותר או בנו למענק השתתפות בלימודים. העותר אינו מציין כיצד הוא עומד בקריטריונים הקבועים ב נוהל, ואינו מפרט מה גילו של בנו, היכן הוא מתכוון ללמוד, באיזה סוג של לימודים מדובר והאם הבן מקבל מימון נוסף מהמדינה. כל אלה הינם פרטים מהותיים לצורך הכרה על פי הנוהל. לכן, ובשל העדר פרטים מהותיים אלה, טוען ב"כ המשיבים, בית המשפט אינו יכול לקבוע האם זכאי בנו של העותר למענק השתתפות בלימודים.   ב"כ המשיבים מוסיף ו טוען כי יש להבחין בין שלילת תגמוליו של העותר כאסיר, דבר המעוגן בס' 40 לחוק הנכים, לבין שלילת הטבות אחרות כגון: מענק השתתפות בלימודים, הטבה הניתנת לפנים משורת הדין. משמצא המחוקק להפריד בין תגמול הניתן ל פי חוק , לבין שאר התגמולים שהענקתם אינה מחויבת בחוק אלא נתונה לשיקול דעתם של המשיבים, אין נזקקים לקיומו של תנאי מיוחד להפסקת ם . לגישת ב"כ המשיבים , הדעת נותנת כי משפסקו התגמולים שניתנו על פי חוק, יופסקו גם ההטבות הניתנות מעבר לקבוע בחוק.   השתתפות בעלות ביטוח רכבו הרפואי של העותר   הנוהל החל ב סוגיה זו הוא "הוראות אגף השיקום נכים מס' 56.02- רכב רפואי ורכב רפואי המשמש לשיקום נכי צה"ל, מיום 1.1.2003 (להלן: "נוהל רכב רפואי" ). הנוהל מסדיר את הפרוצדורה ל שם קבלת ה הטבה , בדמות סיוע לרכישת רכב רפואי וסיוע באחזקתו.   ב"כ המשיבים הציג את ה טיעון שהעלה בסוגיית מענק ההשתתפות בלימודים, ולגישתו חוק הנכים דן בהפסקת תגמול לנכה ולא בהפסקת הטבות אחרות הניתנות מכ ו ח הוראות אגף השיקום. דינה של הטבה זו כדינה של הטבת מענק השתתפות בלימודים קרי, היא נתונה לשיקול דעתו של המשיב 1 , בשל העובדה כי היא ניתנת לפנים משורת הדין. גם בסוגיה זו גורס ב"כ המשיבים, כי משפסקו הטבות מכוח החוק , לנכה המרצה עונש מאסר, כן ראוי כי יופסקו הטבות הניתנות לפנ ים משורת הדין. ב"כ המשיבים ציין כי אין כוונה ליטול מהעותר את רכבו, אותו רכש בסיוע משיב 1, אך גם אין מקום להמשיך ו לממן את אחזקתו.   מימון טיפול רפואי על ידי רופא פרטי- ד"ר עטיאס   ב"כ המשיבים טוען כי פנייתו של העותר בע ניין הפנייתו לטיפול רפואי בפני ד"ר עטיאס נעשתה , ביום 14.7.10 בעוד שעתירה הוגשה ביום 23.7.10, בטרם ניתנה החלטה כלשהי בבקשה . מכיוון שלא ניתן להגיש עתירה מנהלית בהעדר החלטה מטעם הרשות, גורס ב"כ המשיבים כי יש לסלק את העתירה , בעניין זה , על הסף, היות שאינה תוקפת החלטה מנהלית כלשהי.   לגופו של עניין, נטען על ידי ב"כ המשיבים כי העותר, כמו כל אסיר אחר חולה בסוכרת, יכול לקבל טיפול רפואי באמצעות בית החולים " אסף הרופא " , בו מצויה מרפאה יחודית לטיפול בפצעים קשיי ר יפוי, לרבות באמצעות תא לחץ המוצב במקום. מוסיף ב"כ המשיבים וטוען כי העותר לא הבהיר מדוע עדיפים טיפוליו של ד"ר עטיאס על פני טיפולים אחרים , הניתנים למי שסובלים מסוג זה של פצעים כרוניים, ואף לא סופקה כל הוכחה רפואית , לפיה לטיפולים אלה יש שיעורי הצלחה גבוהים.   העתירה ה מתוקנת וטיעוני העותר   4.         בהתאם להחלטת בית משפט זה מיום 25.10.11 , במסגרתה התבקש העותר לצרף כמשיב גם את שב"ס, הגיש ב"כ העותר עתירה מתוקנת , בה חזר על תביעותיו כפי שפורטו בעתירה המקורית, למעט תביעתו להשבת התגמולים שהופסקו, ממנה חזר העותר. כמו כן, הוסיף העותר את שב"ס כמשיב 2 , לגבי שתי הדרישות הבאות בלבד:            א. דרישתו לממן לו ליווי סיעודי , לא רק בזמן החופשה אלא גם בזמן שהותו בכלא.            ב. דרישתו לממן לו בדיקה ובמקרה הצורך אף טיפולים , על ידי ד"ר עטיאס.   כאמור, בעתירה המתוקנת חזר בו העותר מדרישותיו בכל הנוגע לתגמולים (פרוטוקול מיום 25.10.10 עמ' 4 שו' 10-15). ב"כ העותר דוחה א ת טענת המשיב 1 , לפיה יש לממן את טיפוליו של ד"ר עטיאס על ידי שב"ס , במידה שתתקבל דרישת העותר לעניין זה. לטענת עו"ד סברדליק, משיב 1 מחויב לספק לעותר ליווי סיעודי , לאחר שרופא מוסמך ראשי מטעם קצין התגמולים הפעיל את הסמכות המוקנית לו בתקנה 24(א) לתקנות הנכים וקבע כי העותר זקוק למלווה , 24 שעות ביממה , במהלך תקופה העולה על שלוש שנים , טרם כניסתו של העותר לכלא.   באשר לטיפוליו של ד"ר עטיאס, מציין ב"כ העותר כי העובדה שד"ר עט י אס רשום כספק של משיב 1 והעובדה שמשיב זה מפנה אליו נכי צה"ל לטיפולים דומים לאלה המב ו קשים על ידי העותר, מלמדת כי מדובר בטיפולים ה כלולים בסל השירותים הרפואיים , שהמשיב מספק לנכי צה"ל. מכאן ניתן להסיק כי הפניית העותר על ידי משיב 1 אל עבר שב"ס , נוגדת את האמור בחוק.   תגובת המשיבים לעתירה המתוקנת וטיעוני המשיבים   הפסקת תשלום תגמולים לפי ס' 40 לחוק הנכים   5.         ב"כ המשיבים ציין בכתב התשובה לעתירה המתוקנת כי העותר הצהיר לפרוטוקול ב מהלך הדיון מיום 25.10.10 , כי אינו מבקש כל סעד ב נוגע לתגמולים להם זכאי. משאלו הם פני הדברים, ממשיך ב"כ המשיבים וטוען, הרי שהסעד התייתר.   בקשה לכסא גלגלים חדש   ב"כ המשיבים טוען כי אף סעד זה דינו להתייתר, מאחר שבמסגרת בקשת העותר למתן סעדים זמניים , הסכים משיב 1 לתקן את כסא הגל גלים של העותר. ב"כ המשיבים מוסיף וטוען כי הכיסא תוקן כנדרש, ולכן התייתר הדיון בסוגיה זו. ש אחרת לא היה טעם בתיקון הכיסא, ויתכן שמשיב 1 היה שוקל את החלפתו במקום להיזקק ל השקעה של כספים , בתיקון מיותר . ב"כ המשיבים חזר וטען כי במידה ש החלטת משיב 1 בעניין הכיסא אינה מקובלת על העותר, הוא רשאי לפנות לוועדת כיסאות גלגלים, והיא זו המוסמכת לקבל החלטה , בכל עניין הקשור בכיסאות גלגלים המיועדים ל נכי צה"ל.   ליווי סיעודי   ב"כ המשיבים טוען כי לאחר בחינת הסוגיה עם כלל הגורמים הרלוונטיים , הסתבר כי טענת העותר בנושא הליווי הסיעודי איננה נכונה. לדברי ב"כ המשיבים, הובהר על ידי גורמי שב"ס כי העותר מקבל את מלוא הסיוע והליווי, הנדרשים בתוך כותלי הכלא, על ידי משיב 2 . בהתאם לכך צורפו דו"חות (נספח 4 לכתב תשובה לעתירה המתוקנת) המצביעים על הטיפולים , אותם מקבל העותר ב עת שהייתו במר"ש , שם הוא מרצה את עונשו. לטענת ב"כ המשיבים, האישורים מזמן אמת , מלמדים על פעולת שינוי תנוחה לעותר, כל שעתיים, וכן הפעלה פסיבית על ידי אסיר שקיבל הדרכה מקצועית מפיזיותרפיסט ב מרכז הרפואי של שב"ס. עוד הובהר כי בתא בו מוחזק העותר מצוי אסיר המתפקד כתומך סיעודי, 24 שעות ביממה, עבור ארבע ה מטופלים השוהים ב יחד עם העותר בתא. ב"כ המשיבים מוסיף וטוען כי מאחר ש המטופלים האחרים אינם זקוקים לטיפול צמוד אלא לסיוע מעת לעת, יוצא שהתומך הסיעודי מטפל באופן מלא בכל צרכיו של העותר, לרבות היפוכו הפיסי כל שעתיים.   באשר לליווי הסיעודי בהיות העותר בחופשותיו מחוץ לכותלי הכלא, טוען ב"כ המשיבים כי עמדת משיב 1 נותרה בעינה, ולפיה אין כל מקום להיעתר לבקשתו לליווי סיעודי במהלך חופשותיו, שכן חופשות אלה הינן בגדר פריבילגיה הניתנת לעותר לפי בקשתו , ואין משיב 1 מחויב במימונה.   השתתפות במימון שכר לימוד של בן העותר   ב"כ המשיבים חזר על הטענ ו ת שהועלו על ידו בתגובה לעתירה המקורית. הוראת אגף 40.12 "נכים המרצים עונש מאסר" קובעת כי נכה המרצה עונש מאסר אינו זכאי לקבלת הטבות ה ניתנות , בנוסף לאלה הקבועות בחוק, דהיינו לפנים משורת הדין. המדובר בהוראה ספציפית שבאה להוסיף על הוראת סעיף 40 לחוק הנכים, הקובעת כי נכה המרצה עונש מאסר, אינו זכאי לתגמולים.   השתתפות בעלות ביטוח הרכב הרפואי   ב"כ המשיבים חזר על הטיעונים אותם העלה בכתב התגובה לעתירה מקורית, אך ה וסיף כי ה גם שאין המשיבים חייבים במימון הוצאות רכב זה, על רכיביו השונים, מוכן משיב 1 לממן לעותר את הוצאות הסעתו ממתקן הכליאה לביתו ובחזרה , כל אימת שהוא יוצא לחופשות.   מימון טיפול על ידי רופא פרטי- ד"ר עטיאס   ב"כ המשיבים טען כי חרף דבריו של העותר , לפיהם ה וא זקוק לטיפולו של ד"ר עטיאס, לא השכיל הלה להמציא, ולו מסמך רפואי אחד התומך בבקשתו זו. מעבר לאמור לעיל, ממשיך ב"כ המשיבים וטוען כי בדיון אשר נערך בעניינו של העותר, נמצא כי , מזה זמן רב , מצבו הרפואי של הפצע הסוכרתי טוב מאוד, וזאת הודות לטיפול הרפואי , אשר ניתן לעותר במסגרת שב"ס. כיום, ו בניגוד לטענות העותר , לא קיים פצע סוכרתי הדורש טיפול מיוחד, כך לדברי ב"כ המשיבים.     דיון והכרעה   6.           ב"כ המשיבים טוען כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בעתירה , ככל שהיא נוגעת לחלק מבקשותיו של העותר, לרבות לעניין הבקשה הדנה בנושא החלפת כיסא הגלגלים . לגישתו של ב"כ המשיבים "... חלקן של בקשות העותר כיום, כלל אינן בסמכותו של ביהמ"ש הנכבד, כי אם בפני וועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) , התשי"ט - 1959 [ נוסח משולב ] , ובכל אופן לא במסגרת ההליך דנן..." (עמ' 1 לתגובה המקדמית של משיב 1). ב"כ המשיבים צודק חלקית בטענתו בדבר חוסר סמכותו של בית ה משפט לדון בהשגות על החלטות קצין התגמולים, בהפנותו לס' 33-34 לחוק הנכים , הקובע כי דרך המלך הינה בהגשת ערעור אל ועדת הערעור. השגה על החלטות ועדת הערעור תהיה על ידי פניה לבית המשפט המחוזי. ואכן, הפסיקה קבעה כי לא ניתן לעקוף את ההסדר הקבוע בחוק באמצעות עתירה לבית ה משפט לעניינים מנהליים, אך יחד עם זאת , ו באותה נשימה , קבעה הפסיקה כי מוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה לקבלת הטבות , מכ ו ח הוראות אגף השיקום (עע"מ 7605/09 פלוני נ' משרד הביטחון- קצין התגמולים, (לא פורסם, , ניתן ביום 25.3.2010). כך עולה גם מעיון בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000 , שם נקבע כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון , בין היתר , גם ב :   26. "הטבות וסיוע לנכים ומשפחות חיילים שנספו במערכה- (1) החלטה של רשות בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה של משרד הביטחון".   מכיוון שרוב רובן של הדרישות המופיעות בעתירה עוסקות בהחזר ת הטבות הקבועות בהוראות אגף השיקום, נופל הדבר בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, דינה של טענת חוסר ה סמכות , שהועלתה על ידי ב"כ המשיבים , להידחות, למעט באותם עניינים שהם בסמכותה של ועדת הערעור.     להלן אדון ב נושאים אליהם התייחס העותר בעתירתו:     תשלום תגמולים על ידי משיב 1   טענת העותר בדבר השבת התגמולים , מהם נהנו העותר ובני משפחתו טרם כניסתו לכלא , התייתרה לאור דבריו: "אין שום זכר בעתירה לבקשת תגמולים. אין שום זכר בעתירה שאני מבקש תגמולים". (פרוטוקול מיום 25.10.10 עמ' 4 שו' 10-14). למעלה מן הצורך , אוסיף כי אף אם העותר לא היה חוזר בו מבקשתו להשבת התגמולים , היה נתקל ב הוראת סעיף 40 לחוק הנכים הקובע מפורשות: "נכה המרצה עונש מאסר- לא ישולם לו תגמול בעד תקופת מאסר ; אך קצין התגמולים רשאי להורות שהתגמול, או מקצתו ישולם לאדם שהנכה חייב במזונותיו". סעיף זה עבר ביקורת שיפוטית , במסגרת עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ (בג"צ 5360/91 מרדכי נחמן בן צבי נ' משרד הביטחון- קצין התגמולים (לא פורסם, , ניתן ביום 1.12.91).   החלפת כיסא הגלגלים   העותר דורש בעתירתו כי כיסא הגלגלים הקל שברשותו יוחלף בחדש . זאת, למרות שהכסא הנוכחי תוקן על יד י משיב 1, אך לטענתו אין הדבר עונה על צרכיו המיוחדים "אני צריך כסא חדש, הם תיקנו את הכסא הזה שלא יתפרק, אני צריך כסא חדש" (פרוטוקול מיום 23.3.11 עמ' 8 שו' 19). ב"כ המשיב ים טוען , לעומת זאת, כי להבנתו מרגע שהסכים משיב 1 לתקן את הכסא , התייתר הסעד. "...בשיחת טלפון עם חברי הבנתי שבכך מתייתר הסעד ואיננו צריכים להחליף, למה לנו לממן תיקון אם בין כה עלינו להחליף כסא?...אני המלצתי לתקן כי הבנתי שהוא לא ידרוש כסא חדש ומה הטעם לבזבז כסף על תיקון אם נחליף...הבנתי בשיחה טלפונית שבכך נסגר הסעד הזה" (פרוטוקול מיום 23.3.11 עמ' 9 שו' 18-23).   לא למותר הוא לציין, בהקשר זה, כי העותר הינו נכה צה"ל ובתור שכזה הוא זכאי , עדיין , לחסות תחת כנפיו של חוק הנכים. חוק הנכים מבוסס על חוב שהמדינה חבה למי שנפגע במהלך שירותו , ושורת הצדק דורש ת כי מי שנפגע תוך כדי ועקב שירותו למען המדינה, יזכה להכרה בזכויותיו על ידי המדינה והחברה בישראל . (רע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי, פ"ד ס(1) 489, 552). חוק הנכים חוקק במקורו בשנת 1949, ונועד ליצור מחויבות של המדינה לדאוג לחייליה אשר נפגעו במלחמות ישראל , או תוך כדי שירותם הצבאי ועקב השירות. החוק אינו מפעיל שיקולים כלכליים ואינו לוקח בחשבון את מצבו הכלכלי של הנכה. הוא מבוסס על ערך של שוויוניות , בבואו לספק לנכה סעד כלכלי או הטבות אחרות להן הוא זכאי . (עת"מ (ת"א) 2586/06 נאמן יוסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , ניתן ביום 14.4.08) (להלן: "עניין נאמן" ). דרישתו של העותר להחלפת כסא ה גלגלים נראית סבירה בעיני , בשים לב למצבו הרפואי ול נכותו הקשה. השיקולים הכלכליים, אותם מעלה ב"כ המשיבים אינם משכנעים, בנסיבות עתירה זו. הגם שאין להתעלם מן העובדה כי מדובר בנכה צה"ל המרצה עונש מאסר, הרי שבאיזון הראוי יש לאשר את דרישתו להחלפת הכסא, ומקובלת עלי האמירה כי, "שיקולים כלכליים, שיש בכוחם להשפיע על היקף הזכאות על פי המערכות הסוציאליות הרגילות, אין זה מן הראוי כי ישפיעו על זכאותם של הנכים עקב שירותם הצבאי" ( עניין נאמן , בעמ' 8).   נכון הדבר כי שיקול תקציבי הוא אחד השיקולים שהרשות רשאית להביא בחשבון , כאשר היא מגבשת החלט ת ה, אך כאשר מדובר ב שיקול היחידי העומד לנגד עיני הרשות, הדבר יכול להוביל לפסלות ההחלטה, "...במילים אחרות, מותר ואף הכרחי להתחשב בשיקול התקציבי, אך התחשבות בו בלבד אינה סבירה...המשקל היחסי שניתן לשיקול התקציבי נבחן מול חשיבותן של הזכויות שכנגדם הוא נשקל" (דפנה ברק-ארז, משפט מנהלי, כרך ב', 745, התש"ע- 2010).   בענייננו, מדובר בהחלפת כסא גלגלים המצוי ברשות העותר, בכסא ח דש. סבורני , כי דאגה לצרכיו ה מינימאליים של מי שהינו נכה צה"ל, הגם שסרח, עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והוראה זו חיי בת לעמוד לנגד עיניהם של המשיבים . המדובר בהוצאה כספית שאינה גדולה, והיא אינה מטילה עומס כלכלי בלתי סביר על משיב 1, באופן שאינו פרופורציונלי לחשיבותה ולעוצמתה של הזכות העומדת לעותר. לפיכך, הנני סבור כי יש להיענות לבקשת העותר ולהחליף את כסא הגלגלים המצוי ברשותו בכסא חדש , על מנת שהלה יוכל להתנייד בנוחות ובכבוד , בשגרת יומו במתקן הכליאה.     ליווי סיעודי   את בקשתו של העותר לליווי סיעודי נחלק לשניים. דרישה אחת מתייחסת לליווי סיעודי שהעותר מבקש שעה ש הוא יוצא לחופשות מן הכלא. דרישה שנייה מתייחסת לעזרה סיעודית , לה זקוק העותר , בזמן שהותו בכלא, לרבות הפיכתו כל שעתיים בשעות ה לילה , והפעלה פאסיבית של הגפיים מידי יום למשך 30 דק '. ב"כ המשיבים טען כי , כיוון שיציאת העותר לחופשה מקורה בפריבילגיה אותה הוא בוחר לקבל , משרד הביטחון אינו צריך לממן את הליווי הסיעודי בזמן זה "...הוא יכול לצאת, יש לו בני משפחה, משרד הביטחון אינו צריך לממן את העותר מבחינת הליווי בזמן יציאתו" (פרוטוקול מיום 23.3.11 עמ' 10 שו' 5). העותר, מצידו, טען כי משיב 2 הודיע חגיגית כי לא יוכל לממן את הליווי הסיעודי. העותר הוסיף ו טען , כי הצעת ב"כ המשיבים לפיה הוא יכול להיעזר בבני משפחתו אינ ה מהווה עבורו פיתרון ראוי "...הוא מדבר על בני משפחתי, זה לא הפיתרון ונכי צה"ל אמורים להיות מטופלים על ידי משרד השיקום ולא על ידי בני משפחותיהם" (פרוטוקול מיום 23.3.11 עמ' 12 שו' 7-8). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי באיזון הנכון , בין צרכיו המיוחדים של העותר אל מול העובדה כי מדובר במי שמרצה עונש מאסר בעקבות הרשעתו בדין , יש מקום להורות למשיב 1 לממן טיפול וליווי סיעודי , ברמה אליה הורגל העותר טרם כניסתו לכלא, במהלך יציאותיו של העותר ממתקן הכליאה , לחופשה בביתו.   בנוגע לדרישתו השנייה של העותר, המתייחסת לליווי סיעודי בין כותלי בית הכלא , הגעתי למסקנה כי אין להי ענות לה . הפיתרון אותו העמיד ו גורמי שב"ס לרשות העותר, באמצעות אסירים שעברו הדרכה מפיזיותרפיסט מר"ש, נראה בעיני מספק בהחלט. נוכחתי לדעת כי הטיפולים להם זקוק העותר, היינו שינויי התנוחה ו ההפעלה הפסיבית, מתועדים היטב ואף הוצגו בפני בית המשפט (נספח 4 לכתב תשובה לעתירה המתוקנת) . על פי הרישומים מזמן אמת, מצאתי כי חובש משמרת במר"ש הופך את העותר מידי שעתיים , החל מהשעה 24:00 ועד ל שעה 06:15 בבוקר , עת מתעורר העותר משנתו. כמו כן, צורף טופס הפעלה פסיבית המבוצע על ידי אסיר , תומך פיזיותרפיה , ונראה על פיו כי העותר מקבל טיפול סיעודי הולם, לו הוא זקוק. כל שניתן להוסיף , בהקשר זה , כי על משיב 2 לוודא כי העותר ימשיך לקבל טיפולים אלה , באופן סדיר ו יום יומי.   החזרת הטבות שונות שניתנו לעותר טרם מאסרו   העותר מבקש כי בית המשפט יורה למשיבים להחזיר לו הטבות שונות שהופסקו. ההטבות הן: השתתפות במימון שכר לימוד של בן העותר , כפי שנקבע ב הוראת אגף השיקום 80.21 "מענק השתתפות במימון לימודים על תיכוניים ואקדמיים לילדי נכה" . וכן , השתתפות בעלות ביטוח רכבו הרפואי של העותר , כפי שמופיע ב הוראת אגף השיקום 56.02 "רכב רפואי ורכב רפואי המשמש לשיקום לנכי צה"ל" . ל טענת העותר , כוונת המחוקק בסעיף 40 לחוק הנכים , הינה לבטל את התגמולים , להם זכאי נכה צה"ל, בעת שהוא מרצה עונש מאסר, וזאת בלבד. לגישת העותר, מדובר בהסדר שלילי , שבו אין התייחסות ל ביטול מימון ה לימודי ם של ילדי נכה ו אין התייחסות לביטול השתתפות ה מדינה בתשלומי ביטוח הרכב הרפואי. מכאן יש להסיק כי המחוקק ביקש להבחין בין התגמולים לבין ההטבות הנוספות , ו בחר לשלול רק את התגמולים . מנגד, טען ב"כ המשיבים כי , בנוסף לסעיף 40 לחוק הנכים , יש לבחון גם את סעיף 9 להוראת אגף השיקום 40.12 "נכים המרצים עונש מאסר" הקובע לאמור : "נכה במאסר אינו זכאי לקבלת הטבות אשר ניתנות בנוסף לקבוע בחוק, ולפנים משורת הדין". לטענת ב"כ המשיבים , הוראת סעיף 40 לחוק הנכים קובעת כלל רחב , לפיו אין נכה , המרצה עונש מאסר , זכאי לתגמולים, ואילו הוראת אגף השיקום 40.12, הינה הוראה ספציפית, ולפיה נכה , השוהה במאסר , אף אינו זכאי לקבל הטבות שניתנות בנוסף לקבוע בחוק, ולפנים משורת הדין.   לטעמי, אין לראות בהוראת סעיף 40 לחוק הנכים משום הסדר שלילי, לגבי ההטבות הניתנות לנכה, שאינן בגדר תגמולים. נושא ההטבות מוסדר בהוראות אגף השיקום של משרד הביטחון, ומאחר שכך, נתונה הסמכות בידי הגוף המעניק את ההטבות, לשלול אותן , בשעה שמדובר במי שמרצה עונש מאסר, בין כותלי הכלא. על פי ההלכה הפסוקה , בית המשפט ייטה שלא להתערב בשיקולי אגף השיקום בקביעת נהליו , כל עוד לא נתגלו פגמים משמעותיים , המצדיקים התערבות בנהלים אלה (בג"צ 3901/94 משה נוי נ' משרד הביטחון- אגף השיקום [לא פורסם, , ניתן ביום 20.12.94). החלטת משיב 1 לשלול מהעותר את ההטבות הנוספות אשר ניתנו לפנים משורת הדין , אינה סותרת את הוראות החוק ומעוגנת ב הוראות אגף השיקום , ו על כן אינני רואה מקום ל התערב בהחלטה זו . יחד עם זאת, סבור אני כי ראוי שמשיב 1 ישא ב חלק היחסי של ביטוח הרכב הרפואי , בזמן יציא תו של האחרון לחופשות ולטיפולים, ככל שהעותר יבחר לעשות שימוש ברכב זה. מן הראוי להזכיר כי ב"כ המשיבים הודיע כי יש הסכמה לממן את עלויות הסעתו של העותר לביתו ובחזרה, ובכל מקרה אין מדובר בהוצאה ניכרת.  מימון טיפולים בפצעים על ידי ד"ר אייל עטיאס   העותר דורש בעתירתו כי המשיבים יממנו עב ורו טיפולים אצל ד"ר עטיאס. העותר מתאר מצב רפואי קשה , בו הוא נתון בסכנה מוחשית של קטיעת רגלו , עקב הידרדרות רפואית. ייחודו של ד"ר עטיאס, אליבא ד עותר, הוא מומחיותו בריפוי פצעים קשיי ריפוי , בדרכים המונעות צורך בקטיעה. טיפולים אלה אינם כלולים בסל הבריאות ולכן שב"ס מסרב לממנם. הגם שאינני מזלזל, חלילה, בדברי העותר לגבי מצבו הרפואי הקשה , לא עלה בידו להציג נתונים המבססים את טענותיו. ללא תימוכין באשר ל כישוריו המיוחדים של ד"ר עטאיס ובנוגע לטיפול הניתן על ידו, אין ביכולתי לקבוע כי הטיפול המסופק לו בבית החולים "אסף הרופא", אינו עונה על הדרישות . העותר לא עמד בתנאי הקבוע ב סעיף 127 לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד- 1984 הקובע כי :   "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971" .   בהקשר זה , ראוי להזכיר את דברי ב"כ המשיבים לפיהם , בתאריך 27.1.11 , כונסו הגורמים המוסמכים ב שב"ס ומטעם קצין התגמולים והובהר על ידי הגורמים הרפואיים כי אין שום מיוחדות בטיפול הניתן על ידי ד"ר עטיאס . יתרה מכך, העותר עצמו מסר כי כיום הפצע מצוי במצב סטטי ואין סכנת כריתה "הרגל החלימה לחלוטין תודה לאל" (פרוטוקול מיום 23.3.11 עמ' 8 שו' 6). בנסיבות אלה אינני רואה להיעתר לבקשתו של העותר למימון טיפולים מיוחדים הניתנים על ידי ד"ר עטיאס , וניתן , לטעמי , להסתפק בטיפולים אותם הוא מקבל באמצעות שב"ס.     סוף דבר   7.           לאור האמור לעיל, הנני דוחה את עתירתו של העותר בכל הנוגע לאלה : מימון לימודי בנו, קבלת מימון מלא לצורך ביטוח רכבו הרפואי של העותר, קבלת מימון לטיפולים מיוחדים אצל ד"ר עטיאס, וקבלת ליווי ס יעודי מלא בתוך כותלי בית הכלא.   העתירה מתקבלת ככל שהיא נוגעת לכסא הגלגלים, וה נני מורה את משיב 1 לספק לעותר כסא גלגלים חדש . בנוסף, ראוי כי משיב 1 ידאג למימון החלק היחסי של ביטוח רכבו ה רפואי של העותר כאשר הוא שוהה בחופשה, ועושה שימוש ברכב. משיב 1 ישא בהוצאות טיפול וליווי סיעודי מלא עבור העותר, כאשר הלה שוהה בחופשות בביתו.   בנסיבות העניין אינני רואה ליתן צו להוצאות. בית סוהר / כלאאסיריםצבאצה"לנכי צה"ל