קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול בטלת חוב ארנונה ללא נימוקים לסיבת הטעות בחישוב גודל הנכס ולסיבת שינוי הסיווג של הנכס: העתירה שפניי מכוונת כנגד חיובי ארנונה שהוצאו לעותרת, ש.י.מ. שריג נכסים בע"מ (להלן: "העותרת") על ידי עיריית ראשון לציון - האגף לחישובי ארנונה (להלן: העירייה"). ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: העותרת בעלת נכס מקרקעין הידוע כגוש 3942, חלקה 18 ברח' דרך המכבים 46 שבתחום שיפוטה של העירייה (להלן" "הנכס"). אין מחלוקת כי ייעודו של הנכס, על פי היתר בניה שהוצא בגינו הינו למטרת תעשיה בלבד. במשך השנים 2009-2002 חייבה העירייה את העותרת בתשלום ארנונה בגין הנכס על פי סיווג הנכס ל'תעשייה'. ביום 10.6.2009 פנתה העירייה לעותרת והודיעה לה כי מבדיקה שערכה "לאחרונה", כך בלשון העירייה, הוברר כי הושת על העותרת חיוב ארנונה שגוי בגין הנכס, בין השאר משום שהעותרת מחזיקה בשטח גדול מהשטח בגינו חויבה בתשלום ארנונה. לפיכך, נדרשה העותרת לשלם סכום של 285,964.55 ₪ חיוב ארנונה לשנת 2009, סכום של 1,140,214.64 ₪ בגין ההפרשים בחיוב הארנונה משנת 2002 ועד לשנת 2009 וכן סכום של 807,490.06 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית ובסך הכל 2,125,293.97 ₪. ביום 30.9.2009 הגישה העותרת השגה על שומת הארנונה מיום 10.6.2009. בהשגתה טענה העותרת כי פעילותה הועברה לנכס, בין היתר, מתוך שיקולים הנוגעים לעלויות הארנונה בגין הנכס, וכי אכן במשך תשע שנים לא השתנו חיובי הארנונה שהוטלו עליה בגין הנכס. העותרת טענה בהשגתה כי שטח הנכס לא שונה, וכי העירייה ביצעה לנכס שינוי סיווג, שלא כדין. בהשגתה פירטה העותרת את השימוש שנעשה בנכס במהלך השנים, כדלקמן: "14.1. החל מאוקטובר שנת 2000 ועד ל15.11.2007 התחלק השימוש לשניים כאשר שמחצית מהנכס משמש לחברות טוטוקרד/לוטוקרד המוכרות באמצעות מערך טלמרקטינג שירותי מנוי למפעילי הימורים חוקיים המנוהלים על ידי מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט. מן הראוי לציין כי במשך שנים רבות התנוסס שלט גדול ובולט על הנכס המציין כי זהו מרכז פעילותה של חברת טוטוקרד. 14.2. המחצית השנייה של הנכס שימשה באותה התקופה כמעונן של קבוצת חברות פיתוח והיי טק. במסגרת חברות אלו נכללה חברת ATU Ltd, שעסקה בפיתוח בטריות נטענות על בסיסי מגנזיום בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר אילן, T.D.I Ltd, חברה שעסקה בפיתוח חומרי הדברה על בסיס טבעי בשיתוף פעולה עם המכון הוולקני, חברת BMI Ltd, אשר פיתחה טכנולוגיה בתחום האבחון הרפואי בהתבססות על ניתוח ממוחשב של תמונת רשתית העין וחברת BMZ Ltd, חברה שעסקה בפיתוח תוספי תזונה ותרופות על בסיס טבעי.. 14.3. החל מ15.11.2007 ועד למועד הגשת השגה זו, ממשיכות חברות טוטוקרד ולוטוקרד לפעול בנכס, כאשר המחצית השנייה הושכרה על ידי המטה של חברת צילומעתיק המשווקת מדפסות, מכונות צילום, ומיכון משרדי כולל תמיכה טכנית ומעבדה למוצרים ושירותים אלו". עוד טענה העותרת בהשגתה כי העירייה ביצעה חיוב ארנונה רטרואקטיבי שלא כדין. ביום 23.11.2009 דחה ממלא המקום למנהל הארנונה (להלן: "מ"מ למנהל הארנונה") את השגת העותרת על שומת הארנונה. בהחלטתו הבהיר כי שטח המשרדים עלה בשומת הארנונה המעודכנת בשיעור של כ-19% בלבד, וכי העותרת עצמה מודה שבמהלך השנים נעשה שימוש בנכס על ידי חברות שפעילותן הינה עסקית מסחרית, כך שראוי היה, במשך כל השנים, לחייב את הנכס בארנונה לפי סיווג של "משרדים שירות ומסחר". ביום 20.12.2009 הסכימה העירייה ליתן לעותרת ארכה בת 45 יום לשם הגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה, לפיה נדחתה ההשגה שהגישה העותרת. ביום 18.1.2010 פנה ב"כ העותרת ליועץ המשפטי לעירייה, בבקשה לקבל ארכה להגשת ערר ועתירה מנהלית עד ליום 15.2.2010. ביום 19.1.2010 השיב ב"כ העירייה לב"כ העותרת במכתב, בו הודיע לו כי העירייה הסכימה למתן ארכה להגשת ערר עד ליום 15.2.2010, אולם אין העיריה מסכימה ליתן לעותרת ארכה להגשת עתירה מנהלית כנגד העירייה, בגין חיובי הארנונה. ביום 11.2.2010 הוגשה העתירה המנהלית שבפניי, שעניינה החלטת העירייה מיום 10.6.2009 לשנות את חיובי הארנונה בגין הנכס לשנים 2002 - 2009. ג. עיקרי טענות הצדדים העותרת טוענת כי העתיקה את פעילותה לתחומה של העירייה לנוכח הבטחת נציגי העירייה כי יושתו על המערערת תעריפי ארנונה מוזלים על פי סיווג 'תעשיה'. בהקשר זה, טענה העותרת, כי היא הסתמכה על שומות הארנונה שהוצאו על ידי העירייה לשנים הקודמות, המבוססות על ההבטחה הנטענת לעיל. העותרת טוענת כי העירייה מינתה, בחוסר סמכות, שני מנהלי ארנונה, וגם מינויו של מ"מ למנהל הארנונה נעשה ללא סמכות. הפועל היוצא מכך, לטענת העותרת, הוא שלמ"מ למנהל הארנונה לא הייתה הסמכות לדון בהשגתה, ולפיכך, יש לקבוע כי ההשגה התקבלה. לטענת העותרת, העירייה אינה מוסמכת לתקן רטרואקטיבית שומות ארנונה אשר העותרת הסתמכה עליהן. לטענתה, העירייה הפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה בכך שהגדילה את שטח הנכס ושינתה את סיווגו, בלא נימוקים לשינויים אלה, וכן בלא שבחנה אילו שימושים נעשו בנכס במהלך השנים ובלא לברר, אל נכון, מי החזיק בנכס במהלך השנים. העותרת טוענת כי היא זכאית, כיום, לאור התיקון שביצעה העירייה בשומות הארנונה, להגיש הודעות בדבר שינוי מחזיק בנכס, בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות, רטרואקטיבית ביחס לשנים 2009-2002. בנוסף טוענת העותרת כי גם אם חל שיהוי בהגשת העתירה, אין מקום לדחותה שכן ענייננו בטענה אי חוקיות ברורה של הרשות. על יסוד כל אלה עתרה העותרת להורות על ביטול שומת הארנונה הרטרואקטיבית, כך בלשון העותרת, ולקבוע כי "העותרת הודיעה למשיבה במועד הקונסטרוקטיבי על שינויי מחזיקים לפי סעיף 325 לפקודת העיריות". לחלופין עתרה העותרת לקבוע כי שמורה לה הזכות "להעלות כל טענה שהיא כנגד כל אחת ואחת מ-8 שומות הארנונה הרטרואקטיביות, מבלי שתישמע טענה שיהוי או איחור מצד המשיבה, לרבות: טענות בגין גודל הנכס והשימוש שנעשה בו; הודעות לפי סעיף 325 לפקודת העיריות בדבר שינוי מחזיק; תביעה להשבה של ארנונה ששולמה ביתר על ידי העותרת ולחילופין זכות לקזז יתרות זכות בגין שנים קודמות מיתרות חובה" (ההדגשה במקור - י.ש). לטענת העירייה דין העתירה להדחות על הסף. זאת, הן מאחר שהעותרת הסתירה, לטענת העירייה, עובדות מהותיות בעתירה, הן משום שהעתירה הוגשה, לטענת העירייה, תוך שיהוי ניכר והן מן הטעם שלא צורפו לעתירה צדדים שלישיים נחוצים - הם השוכרים אשר לטענת העותרת החזיקו בנכס, במשך השנים. העירייה מבהירה כי לא קיימת כל הוראה מן הדין האוסרת על מינוי שני מנהלי ארנונה, ומינויו של מ"מ למנהל הארנונה נעשה כדין, באישור שר הפנים ומינוי זה פורסם ברשומות ביום 3.9.2009. מכל מקום, טוענת העירייה כי למנהל הארנונה אין כלל סמכות לדון בחוקיות הטלת חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי, כך שאין כל משמעות, בגדרי העתירה דנא, לשאלה האם מינויו של מ"מ למנהל הארנונה נעשה כדין, אם לאו. העירייה טוענת כי מבדיקה שנערכה על ידה בשנת 2009 התברר כי העותרת ו/או מי מטעמה, ביצעו במהלך השנים פעילות עסקית מסחרית בנכס שייעודו התכנוני לתעשייה. העירייה טוענת כי העותרת הודתה בשימושים אלה, שנעשו שלא כדין, תוך הטעית העירייה. לפיכך, טוענת העירייה כי הייתה מוסמכת ואף חייבת לתקן את שומת הארנונה שהושתה על הנכס, וכי עיקר התיקון נבע מהשינוי בסיווג הנכס ורק חלק קטן של התיקון מקורו בתיקון בשטח הנכס. העירייה טוענת עוד, כי העובדה שתיקנה את חיובי הארנונה לשנים קודמות, כתוצאה מהשינוי בסיווג הנכס וחישוב שטח הנכס אינה מצמיחה לעותרת זכות להעלות טיעונים ביחס לכלל מרכיבי השומה, אלא אך ורק ביחס למרכיבים ששונו, קרי סיווג הנכס ושטחו. לפיכך, לטענת העירייה, מנועה העותרת להעלות, באופן רטרואקטיבי, טענת 'אינני מחזיק' על פי סעיף 325 לפקודת העיריות. זאת במיוחד מאחר שלא העבירה, לטענת העירייה, במשך השנים, הודעות בעניין שינוי מחזיק בנכס בהתאם לסעיפים 326-325 לפקודת העיריות. העירייה טוענת כי בכל מקרה חייבת הייתה העותרת להעלות טענה זו בפני מנהל הארנונה, ולאחר מכן בפני ועדת הערר, ומכל מקום אין העותרת יכולה להעלות טענת 'אינני מחזיק' במסגרת העתירה המנהלית דנא. ד. דיון בקליפת האגוז, השאלה העיקרית הטעונה הכרעה בעתירה שבפניי הינה האם רשאית הייתה העירייה לתקן, באופן רטרואקטיבי, את שומות הארנונה שנשלחו לעותרת בשנים 2009-2002? לא בכדי כיניתי את הפעולה שנעשתה על ידי העירייה כ'תיקון רטרואקטיבי של שומות הארנונה' להבדיל מהטלת ארנונה באופן רטרואקטיבי. בית המשפט העליון עמד על כך כי "החבות בתשלום הארנונה מקורה בהחלטות העירייה בדבר הטלת ארנונה (סעיפים 276 ו277 לפקודת העיריות [נוסח חדש]), ולא במשלוח דרישת תשלום לאזרח. כלומר שומת הארנונה או דרישת הארנונה, אינה יוצרת את נטל המס אלא רק עושה אותו בר ביצוע...יש להפריד בין הטלת ארנונה על ידי העירייה לבין קביעת חיובו של כל נישום ונישום" (ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773 (2002) (להלן: "עניין ט.ט טכנולוגיה"), עמ' 781). מכל מקום, כיום אין בדין הוראה בעניין תיקון רטרואקטיבי של שומות ארנונה, כאשר מתברר כי נפלה טעות בשומות העבר. ההלכה הפסוקה בעניין הסמכות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי נקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ (פ"ד נד(2) 433, 2000), שם קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן: "בפקודת העיריות לא הוקנתה סמכות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. כיוון שכך ולאור האמור לעיל, ידנו תהא קפוצה במתן אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. 22. עלינו לאזן בין השיקולים הרלוונטיים לשם הכרעה בשאלת הרטרואקטיביות של החיוב בארנונה. מחד גיסא עומד האינטרס הציבורי של קיום החוק והאינטרס של תושבי המועצה שזו תגבה את המגיע לה. אי-גביית תשלומי הארנונה במשך תקופה ארוכה ממי שחייב בתשלומה, משמעה פגיעה אפשרית בתושבי הרשות המקומית, באשר יכול שנוצר חסר בקופתה של המועצה שייתכן שנתנה לתושביה פחות שירותים ממה שיכלה לתת אילו נגבתה הארנונה. ... מאידך גיסא ניצב אל מול האינטרס הציבורי האינטרס של מקורות, המושתת על עקרון סופיות החלטותיה של המועצה. ..למקורות עומד גם אינטרס ההסתמכות. היא ניהלה את עסקיה בהנחה שאינה חייבת בתשלום ארנונה בגין תעלת המוביל הארצי ובגין השטחים שלצדה. היא לא הביאה הוצאות אלה בחשבון במסגרת הסדר ההתחשבנות בינה לבין הממשלה" (שם, סעיפים 22-21 לפסק הדין). בהמשך, בעניין ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, קבע בית המשפט העליון כי אין איסור גורף על רשות מקומית לבצע תיקון רטרואקטיבי בשומות הארנונה. תיקון כאמור ייעשה בהתאם לעקרונות הכללים בדבר שינוי החלטה מנהלית, כאשר ההכרעה בעניין זה תבחן על פי נסיבות המקרה. עוד קבע בית משפט העליון כי "רשות מקומית השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי הארנונה חייבת להביא בחשבון, לצד האינטרס הציבורי בגביית מס אמת, גם את האינטרס של הפרט. עם השיקולים שיבואו בחשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את משך הזמן שלגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. חשיבות לא מבוטלת נודעת גם לשאלה אם קיימת כיום אפשרות לברר את העובדות לאשורן ואם הטעות נגרמה בשל הטעיה מצד האזרח" (שם, בעמ' 773). ואכן בתי המשפט, אשר דנו במחלוקות הנוגעות לתיקון שומות ארנונה באופן רטרואקטיבי, יישמו בהכרעתם את השיקולים לעיל, תוך התייחסות לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה. כך, למשל בעת"מ (מחוזי ת"א) 376/05 אינטל אלקטרוניקה נ' עיריית קרית גת (מאגר נבו, 2006) (להלן: "עניין אינטל") קבע כב' השופט הנדל כי עיריית קרית גת רשאית הייתה לתקן את שומות הארנונה למפרע. זאת מאחר שהטעות שנפלה בחישוב שטח הנכס לצורכי הארנונה נגרמה, בעיקר, בשל העובדה שאינטל מנעה מהעירייה להיכנס לנכס, על מנת למדוד את שטחו. וכך נקבע: "לא מדובר בטעות של רשות שנפלה עקב התנהגותה, ללא קשר למעשה הצד השני המעורב. אין כאן מקרה בו העירייה החזיקה את כל המידע ברשותה וגרמה לטעות כזו או אחרת. אינטל שלטה במידע וידעה את הנתונים. אף אם נאמר שאינטל לא הטעתה במכוון, הרי היא אחרית לטעות של העירייה...אינטל העבירה נתונים לא מדויקים לעירייה, ולא איפשרה לה לבדוק את השטח, ולכן היא רשאית היום לטעון שהיא הצד הנפגע. במובן זה אין לאפשר להשתחרר מחובתה כלפי העירייה" (שם, עמ' 7-6). בעת"מ (מחוזי ב"ש) 255/07 איזוטופ בע"מ נ' עיריית אשדוד (מאגר נבו, 2008) (להלן: "עניין איזוטופ") קבע בית המשפט (כב' השופט ב. אזולאי), כי "הבניה ללא היתר והשימוש החורג על ידי העותרת הם שגרמו לטעות בשומה בנוגע לגודל שטח הנכס וסיווגו, דהיינו העותרת אחראית במעשיה אלה לטעות בשומה המקורית, גם אם הדבר אינו מגיע לרמה ההטעיה הגבוהה יותר שבפסק הדין בעת"מ 376/05 אינטל". לפיכך, נקבע כי ראוי להתיר תיקון רטרואקטיבי של שומות הארנונה. יחד עם זאת, מצא ביהמ"ש להורות על קיצור משך הזמן שלגביו יבוצע התיקון האמור, בשל העובדה שבאותו מקרה הועדה המקומית לתכ"ב הייתה ערה לתוספת הבניה והשימוש החורג שנעשו בנכס ו"ניתן היה לצפות כי המידע הנ"ל יגיע לידיעת מנהל הארנונה במועד מוקדם יותר". בעת"מ (מחוזי ת"א) 1603/06 אולמי דולפין בע"מ נ' עיריית רמלה (מאגר נבו, 2007) נידונה חוקיותו של תיקון רטרואקטיבי בשומות ארנונה שביצעה עיריית רמלה. כב' השופטת שרה דותן דחתה את העתירה בקובעה כי: "השינוי בחיוב הארנונה אינו נובע משינוי מדיניות או משיטת חישוב ששונתה, אלא מטעות שנבעה בחלקה מהבניה שלא קדמה לה בקשה להיתר, וניתן היה לגלותה גם בעין בלתי מקצועית, מאחר שלחישוב משנת 1999 צורפו תרשימים שלא כללו את קומת הגג והמרתף. מקובלת עלי הגישה לפיה אין לצפות מאזרח המקבל דרישת תשלום, המתייחסת לשטח מבנה, שיבצע מדידה נוספת, בעיקר בשל העובדה ששיטות חישוב השטח אינן זהות לכל הצרכים. יחד עם זאת, חזקה על אותו אזרח שהיה נזעק ופונה למנהל הארנונה אם היה מגלה כי לחישוב שטח דירתו צורף חדר מדירת שכנו. מכאן, שכאשר מדובר בטעות בולטת על פניה, לא ישמע הטוען כי אין לחייבו בתשלום רטרואקטיבי בגין השטח שמשום מה לא נלקח בחשבון. ....מוסיפה העותרת וטוענת, כי הסתמכה על דרישת התשלום משנת 1999 וכלכלה צעדיה בהתאם. סבורה אני כי הסתמכות על עובדות שגויות בעליל אינה יכולה להעניק הגנה מפני תיקונן של אותן טעויות, מאחר שאין להכיר באינטרס הסתמכות שאינו סביר על פניו" (עמ' 7 ההדגשה אינה במקור - י.ש.). גם כב' השופטת מ' רובינשטיין התירה בעניין עת"מ (מחוזי ת"א) 2835/08 מעונות מכבי בית בלב בע"מ נ' עיריית רמת גן (מאגר נבו, 2009), לעיריית רמת גן לתקן באופן רטרואקטיבי את שומות הארנונה ביחס לשטחו של נכס שהחזיקה העותרת, בקובעה כדלהלן: "חיוב העותרת בגין השטחים הנוספים הינו הכרחי מעצם חובתה של העירייה לגבות מס אמת מכלל הנישומים. כמו כן, מי שהייתה לו את יכולת הידיעה הגבוהה ביותר לגבי שטח הנכס ויכול היה למנוע את החיוב הרטרואקטיבי, ולא עשתה כן זו העותרת, אשר ידעה בכל עת מהם השטחים המוחזקים על ידה...העותרת אינה מכחישה כי ידעה על השטחים הנוספים, אלא מאשימה את העירייה על כך ש"התרשלה" מעצם תפקידה ולא חייבה את העותרת - ועל כן הפסידה העירייה את הכספים. במצב דברים זה נראה כי העותרת אינה יכולה להסתמך על מחדלה של העירייה בלבד.. יש לחייב את העותרת בגין תוספות השטחים כאמור על פי הודעת השומה המתוקנת מיום 12.11.08. הודעת השומה מיום 12.11.08 הינה כדין וההחלטה לחייב את העותרת רטרואקטיבית בתוספות השטחים הינה סבירה" (עמ' 7-6). (ראו גם: עמ"נ (מחוזי ת"א) 256/06 גרטלר נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (מאגר נבו, 2007). מן הפסיקה שהובאה לעיל עולה כי, בדרך כלל, במקרים בהם הטעות הטעונה תיקון בשומות העבר של הארנונה, נגרמה, בין במתכוון ובין ב'רשלנות' על ידי הנישום, תהיה הרשות המקומית רשאית לבצע תיקון רטרואקטיבי כאמור. במקרים אלה, ספק אם קיים אינטרס הסתמכות של הנישום היודע, בפועל או בכוח, כי החיוב מבוסס על עובדות שגויות. ההכרעה בעניין זה, כאמור, תתבסס ספציפית על נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בענייננו טענה העירייה כי שומות הארנונה שנשלחו לעותרת החל משנת 2002 טעונות תיקון בשני פרמטרים, שטח הנכס וסיווגו. באשר לתיקון בעניין שטח הנכס הבהירה העירייה כי במהלך שנת 2009 ערכה סקר נכסים, בדיקות ומדידות נרחבות בנכסים שונים, שבמסגרתו התברר כי בנכס העותרת קיימים שטחי בנייה שלא חויבו מעולם בתשלומי ארנונה, וכן התברר כי העותרת 'פיצלה' את הנכס פיצול מלאכותי (סעיף 16 לתגובת העירייה לעתירה). איני סבורה כי בענייננו ראוי לאשר את התיקון הרטרואקטיבי שביצעה העירייה בשומות הארנונה ביחס לשטח הנכס. העירייה לא פירשה בתגובתה לעתירה, בסיכומיה, כמו גם בתשובת מ"מ למנהל הארנונה להשגת העותרת, מדוע ראוי במקרה זה להורות על תיקון רטרואקטיבי בשומות הארנונה בעניין שטח הנכס, ולא הצביעה על הטעיה כלשהי מצד העותרת בעניין זה או על אחריות של העותרת לטעות שנגרמה. למעשה, העירייה לא הסבירה הסבר של ממש, מה מקור הטעות. מתשובת מ"מ למנהל הארנונה עולה כי התיקון בעניין שטח הנכס נבע מחיוב ארנונה בגין שטחים שמעולם לא חויבו בארנונה (למשל, שטחי גישה לחניות, שטחים משותפים בבניין וכיו"ב - סעיפים 11-6 לתשובת מ"מ למנהל הארנונה). בנסיבות אלו, לא ברור מדוע לא יכולה היתה העירייה לבדוק את שטח הנכס קודם לכן, ולא השתכנעתי כי העירייה רשאית לבצע תיקון רטרואקטיבי של שומות הארנונה בהתייחס לשטח הנכס. באשר לשינוי שביצעה העירייה בשומות הארנונה בפריט סיווג הנכס - קבעה העירייה, כאמור, כי במשך השנים נעשה שימוש מסחרי בנכס, החורג מהייעוד שנקבע לנכס. העותרת חלקה על קביעה זו בהשגתה וטענה כי במשך כל התקופה בה החזיקה בנכס לא נעשה בנכס שימוש "מהסוג המפורט בסוג הנכס משרדים, מסחר ושירותים". מ"מ למנהל הארנונה דחה את טענת העותרת בעניין זה בקובעו הסיווג "'משרדים שרותים ומסחר' הינו סעיף סל הכולל כל נכס אשר אינו נכלל בקטגוריות האחרות. היות וש.י.מ (העותרת - י.ש.) לא הצביעה על שום קטגוריה בה צריך לכלול את השימושים השונים שנעשו בנכס לאורך השנים הרי שיש לקבוע באופן ברור כי השימוש הצדיק לאורך כל השנים כולן חיוב לפי סיווג של "משרדים שרותים ומסחר". בירורן של טענות בעניין סיווג הנכס, על פי סעיף 3(א)2 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (להלן: "חוק הערר") נתון לסמכותו של מנהל הארנונה. על החלטת מנהל הארנונה רשאי הנישום, על פי סעיף 6 לחוק הערר, להגיש השגה שתתברר בפני ועדת הערר, ועל החלטת ועדת הערר רשאי הנישום להגיש, ערעור מנהלי. אמנם שאלת חוקיות תיקון שומות הארנונה למפרע - אינה נמנית על רשימת הטענות המנויות בסעיף 3(א) לחוק הערר, ולכן אינה נתונה, כשאלה עיקרית, לסמכות מנהל הארנונה או וועדת הערר. סוגיה זו ראויה להתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים כטענה משפטית בעלת אופי עקרוני וחשיבות כללית וציבורית (ראו: עניין איזוטופ). ברם, ההכרעה בשאלה זו טעונה, כאמור, התייחסות לנסיבות המקרה. נראה לי כי הטענות באשר לסיווג הנכס לא הובררו דיין. כפי שציינתי לעיל, העותרת העלתה בהשגתה טענות כנגד סיווג הנכס, וטענה כי לא ניתן לסווג את הנכס בסיווג 'משרדים מסחר ושירותים'. על מנת להכריע בשאלה האם רשאית הייתה העירייה לבצע תיקון רטרואקטיבי של שומות הארנונה בעניין סיווג הנכס, יש לערוך בירור עובדתי בעניין סוג השימוש שנעשה בנכס, שבמסגרתו ידונו טענות העותרת. בירור עובדתי זה, מעצם טיבו וטבעו נתון לסמכותו של גוף מקצועי ובענייננו ועדת הערר. לפיכך, סדר הדברים הנכון הוא שהעותרת תמצה את הבירור בטענותיה באשר לסיווג הנכס, על פי האפיק הדיוני שנקבע בחוק - בפני ועדת הערר. בדרך זו, יובהר מהו השימוש שנעשה בנכס וסיווגו הנכון, לצרכי ארנונה, במהלך השנים. רק לאחר שיובהרו העובדות שביסוד המחלוקת בין הצדדים ויתבררו טענות העותרת, ניתן יהיה להכריע בשאלה האם רשאית הייתה העירייה לתקן, באופן רטרואקטיבי, את שומות הארנונה בעניין סיווג הנכס. בהקשר זה, אוסיף כי אני מקבלת את טענת העותרת, לפיה משהחליטה העירייה לתקן רטרואקטיבית את שומות העבר של הארנונה, רשאית העותרת להעלות טענות כנגד שומות אלה, כאילו הוצאו בזמן אמת, כמצוין בסעיף 3 לחוק הערר. בשולי הדברים אציין כי לא ראיתי לנכון לקבל את טענת העירייה, לפיה יש לדחות את העתירה מחמת האיחור בהגשתה, על אף שאכן העתירה דנא הוגשה באיחור ביחס למועדים הקבועים בתקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. העירייה נתנה לעותרת את הסכמתה למתן ארכה להגשת ערר מנהלי ובכל העת היה ברור כי העותרת אוחזת בטענותיה כנגד התיקון הרטרואקטיבי בשומת הארנונה, והעירייה מסכימה לכך שסוגיית תיקון רטרואקטיבי בשומת הארנונה אינו בסמכות מנהל הארנונה (סעיף 38 לסיכומי העירייה), בנסיבות אלה, לא ראיתי לנכון לקבל את טענת השיהוי. ה. סוף דבר העתירה מתקבלת, איפוא, חלקית. העירייה איננה רשאית לבצע תיקון רטרואקטיבי בשומת הארנונה, הנובע מתיקון חישובי שטח הנכס. בהתאם יבוטלו תשלומי הפיגורים בגין הפרשי הארנונה ביחס למרכיב שטח הנכס. באשר לתיקון שבוצע בהתייחס לסיווג הנכס - נמחקת העתירה. העותרת תמצה תחילה את טענותיה בעניין סיווג הנכס וטענות אחרות ביחס לשומות המתוקנות בפני ועדת הערר, כדין. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ארנונה (חובות)חובארנונה