קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה כפליט: עתירה מינהלית נגד ההחלטה שלא להכיר בעותר כפליט. 1. העותר, יליד שנת 1968, אזרח מאוריטניה, בן לקבוצה האתנית האלפולאר (Halpulaar), המכונה גם קבוצת הפולה (Fula) הסתנן לישראל ביום 15.9.03 ושהה בה שלא כדין. העותר מציג סיפור חיים קשה ומורכב. זו תמצית גרסתו העובדתית: עם סיום לימודיו בשנת 1985, הצטרף לקבוצה בשם Gomo pinal, אשר פועלת ללימוד השפה, התרבות והמורשת האתנית של קבוצת האלפולאר. בשלהי שנת 1986 ובתחילת שנת 1987 נעשה ניסיון הפיכה במאוריטניה על-ידי חיילים אפריקאים מתוך הצבא המאוריטני, במטרה להחליף את השלטון המדכא את בני השבטים האפריקאים. משנכשלה ההפיכה, נעשה טבח בבני השבטים האפריקאים, וביניהם בקבוצת האלפולאר, רבים מבני השבטים האפריקאים נעצרו, וחלקם נמלט ממאוריטניה. לטענת העותר, בסמוך לניסיון ההפיכה, נכנסה קבוצת חמושים למרכז הכפר שבו גר. הללו קראו בשמו ובשמם של שניִם מחבריו על מנת שיתלוו אליהם, שאם לא כן יהרגו את תושבי הכפר. בלית ברירה, התלוו העותר ושני חבריו לקבוצת החמושים, והואשמו כי הם פועלים להחליף את הממשלה ולהעביר את השליטה במדינה לידי הקבוצות האפריקאיות. העותר הואשם כי סייע למורדים להעביר מידע ביניהם. לדברי העותר, קבוצת החמושים שהחזיקה בו, פעלה במטרה להוציא ממנו מידע על אודות יתר חברי קבוצתו המורדים. קבוצת החמושים כפתה את רגליו בחבלים ותלתה אותו במהופך, רגליו למעלה וראשו למטה, במשך שלושה ימים. העותר עוּנה קשות, ואוּים על-ידי קבוצת החמושים, כי אם לא ימסור מידע על אודות מקום הימצאם של המורדים הנוספים, ישאר תלוי הפוך עד מותו, והוריו יֵרצחו. במשך חודשיים הוחזק במעצר, בחדר קטן ללא מיטה, על ריצפת חול או אדמה, את צרכיו עשה בדלי, ונחקר בעינויים. העותר שוחרר ונעצר כמה פעמים. אחרים מבני שבטו נלקחו על-ידי כוחות חמושים ולא שבו. כל אימת שנעצר העותר ונחקר, הואשם בחתירה נגד הממשל, וננקטה נגדו יד קשה. החקירות לוּו במכות, בקשירתו, ובאיומים לרצוח את משפחתו. בשנת 1989 פרץ סכסוך בין-שבטי במאוריטניה, קבוצות מסויימות טבחו באנשי שבט האלפולאר שאליו משתייך כאמור העותר. רבים מאנשי הקבוצה גורשו לסנגל, חלקם נרצחו. במהלך האירועים האלה התרחש טבח בכפרו של העותר, הוריו נרצחו, הם נקברו כנראה עם אחרים בקבר אחים, בתיהם של בני השבט הוצתו, והעותר נמלט מן המדינה. העותר נדד ממקום למקום. בתחילה נדד לסנגל, משם היגר למאלי, משם ללוב, לאחר מכן המשיך למצרים, עד אשר בשנת 2003 נכנס ארצה באופן בלתי חוקי. זו תמצית התשתית העובדתית, כפי שעולה בעתירה ומגרסתו של העותר. מצדי אינני קובע ממצא באשר למהימנותה, אך בעיקרה היא מקובלת גם על המשיבים. 2. כאמור לעיל, העותר נכנס לישראל באופן בלתי חוקי, ומיד עם מעצרו הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. העותר רואיין על-ידי נציבות האו"ם על אודות האירועים שחווה, ולגבי מצבו, ונמצא אמין. לנוכח טענותיו, החליטה נציבות האו"ם לפליטים להמשיך לבחון את הבקשה ולברר לאשורו את מצב הדברים במאוריטניה (נספח ב' לעתירה). חלפו מספר חודשים וביום 16.1.05 נערך לעותר ראיון משלים, שני במספר, אשר גם בו נמצא העותר אמין (נספח 3 לעתירה). לנוכח הממצאים החליט המשיב להעניק לעותר אשרת שהייה ועבודה בישראל מסוג ב/1, עד לקבלת החלטה סופית בעניינו. במטרה להשלים את המלצת נציבות האו"ם רואיין העותר פעם נוספת, שלישית, שבה שוב נמצא אמין (ראיון מיום 12.8.09; נספח 9 לעתירה). בתום הראיונות ובחינת המצב השורר במאוריטניה, החליטה נציבות האו"ם לפליטים להמליץ למשיב להעניק לעותר מקלט מדיני בישראל. נציבות האו"ם לפליטים סברה כי העותר הוכיח חשש ממשי לרדיפה במדינת מוצאו וכי הוא עומד בתנאי האמנה. מתמצית חוות הדעת של נציבות האו"ם עולה, כי קיימת אפשרות סבירה שהעותר ייפגע אם ישוב למאוריטניה; לחששו הסובייקטיבי יש עוגן בגרסאות שמסר, למשל: במעצרו, בעינויו וברצח הוריו. הנציבות ציינה, כי לא מן הנמנע כי עם שובו למאוריטניה יהיה העותר צפוי למעצר שרירותי על-ידי השלטונות, ליחס מתעלל מצדם, ללא אפשרות לנהל הליכים הוגנים, ויתכן גם שיהיה צפוי להוצאה להורג. לדעת נציבות האו"ם לפליטים, הוכיח העותר ברמה של מאזן הסתברויות כי יֵרדף במדינת מוצאו. 3. המלצה זו הועברה אל המשיבים. המשיבים שקלוה, איזנוה וייחסו לה משמעות. ראיון נוסף נערך לעותר על-ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט בישראל (להלן - יחידת RSD). גם בראיון זה נמצא העותר אמין. יחד עם זאת, וחרף המלצת נציבות האו"ם לפליטים, סברה יחידת RSD, כי חל שינוי במצב השורר במאוריטניה, באופן כזה שהתנאים הקבועים באמנה להכרה בעותר כפליט שוב אינם מתקיימים היום. מאמרים עדכניים מפורטים מלמדים כי המצב הגיאו-פוליטי במאוריטניה השתנה, ובמהלך השנים האחרונות ישנה חזרה עקבית של אפרו-מאוריטניים אל המדינה (נספחים 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, ו-14 לכתב התשובה). כיון שאֵלו הם פני הדברים, סברה יחידת RSD, כי במצב הדברים כיום, לא הצליח העותר לבסס פחד, ולא הוכיח כי בחזרתו למדינת מוצאוֹ צפויה לו רדיפה על-פי אחד מהקריטריונים הקבועים באמנה. הוועדה המייעצת לפליטים דנה בבקשתו של העותר, הוצג בפניה מלוא החומר הרלבנטי, וניתנה החלטת המשיב אשר דחתה את הבקשה. בהחלטה צוין כי בחינה יסודית של החומר הקיים ביחס למדינת המוצא של העותר, מעלה כי העותר אינו צפוי לפגיעה חמורה אם ישוב למאוריטניה (סעיף 14 לכתב התשובה). 4. טענות רבות העלה העותר בעתירתו. זו תמציתן: במאוריטניה נעצר ועונה קשות. בכפרו בוצע טבח. הוריו נרצחו. בשלושת ראינותיו בנציבות האו"ם לפליטים נמצאו תיאוריו אמינים. גם משרד הפנים מצא את תיאור קורותיו במאוריטניה כאמין. נציבות האו"ם לפליטים סבורה כי עדיין נשקף חשש ממשי לרדיפה אם יגורש למאוריטניה. על-פי ההלכה הפסוקה, דחיית ההמלצות הענייניות והמקצועיות של נציבות האו"ם אינה עניין של מה בכך והיא מחייבת הנמקה עניינית, מפורטת ומשכנעת. לא כך נעשה בעניין דנן. כמה וכמה מקורות מידע תומכים בטענת העותר כי גם כיום, לאחר שחלו שינויים מסויימים במאוריטניה, שהביאו לחזרת חלק מן הפליטים למדינת מוצאם, קיים חשש ממשי לרדיפתו של העותר אם ישוב. המשיבים מסרו מידע כללי בלבד על אודות מצב הדברים כיום במאוריטניה, אך עשו כן באופן סלקטיבי. האופן שבו נבחנה השאלה האם הוראות האמנה חדלו לחול על העותר אינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה המשפטיות של האמנה בדבר הפסקת תחולתה (cessation). עוד טוען העותר כי המשיבים מתעלמים מעקרונות הדין הבינלאומי בדבר המשך תחולת האמנה בשל compelling reasons. 5. בכתב התשובה ניתן מענה מפורט מאת המשיבים. לטענות העותר ניתנו תשובות הולמות ומשכנעות, זולת עניין אחד שאליו אדרש להלן. במאמר מוסגר אזכיר כי נציבות האו"ם לפליטים משמשת גוף ממליץ בלבד. המלצה כשמה כן היא, המלצה בלבד. למשיבים נתונה סמכות לסטות מן ההמלצה, ומחובתם לעשות כן כאשר ההמלצה אינה מתיישבת עם העובדות, עם הדין, או עם ההלכה הפסוקה. כזכור, נציג משרד החוץ, הגורם הממשלתי הבקיא במצב השורר במאוריטניה הציג ביום 5.1.10 במסגרת הדיון בוועדה המייעצת תמונת מצב עדכנית, המנוגדת למה שהוצג מטעם העותר: "תיאור המצב לא נכון. אכן הייתה הפיכה צבאית ב 6/8/2008. נערכו שוב בחירות דמוקרטיות ורוב מדינות העולם מכירות במשקיף שפיקח על הבחירות. הסנקציות נגד מאוריטניה הוסרו ברמה הכללית. המשטר הינו דמוקרטי ולא צבאי. הנשיא זכה בתפקידו ברוב של מעל 50%. התיאור שהפונה מתאר אינו נכון. אכן, במאוריטניה יש אפליה שורשית נגד שחורים, אך דווקא הנשיא הנוכחי הבטיח שישלב מאוריטנים שחורים פאגנים במדינה... מניח שדברים השתנו מאז 1990. יו"ר הסנאט הוא דמות מאד גבוהה בחברה. ממשלת מאוריטניה מתמודדת עם אתגרים ובעיות שהיו בשנות ה-80 המאוחרות. הממשלה מתמודדת עם איום טרור עצום מצד אל קאעידה, ומבחינת המשאבים הקיימים מראה על בטחון שמוענק לאזרחים... לאור המידע... אנו לא חושבים שיש מקום להעניק מעמד פליט" (נספח 11 לעתירה). על פניהם אֵלו הם דברים מבוססים, ואין מקום להתערב בהם. אין לקבל אפוא את טענות העותר וגם לא את המלצת נציבות האו"ם לפליטים ביחס למצב השורר במאוריטניה בחינת 'כזה ראה וקדש', כממצאים שאין להרהר אחריהם. גורמי מקצוע ממשלתיים מיומנים בדקו את המצב השורר במאוריטניה, באמצעות מומחים לדבר וכלים מקצועיים, ואין סיבה טובה להטיל ספק במסקנתם. הוועדה המייעצת לפליטים רשאית לנקוט בעמדה שונה מזו של נציבות האו"ם לפליטים, מה גם שעל ציר הזמן לא בהכרח קיימת סתירה ממשית בין שתי העמדות. מקובלת אפוא עמדת המשיבים כי לעת הזאת מצב הדברים במאוריטניה איננו 'כצעקתה', איננו עוד כטענתו של העותר, וגם יתכן שהמלצת נציבות האו"ם אינה מתארת את מצב הדברים העדכני כהווייתו. רבים מאד הם השבים למאוריטניה, ותחת המשטר שם כיום אינם סובלים מרדיפה. 6. כאמור, במרבית העניינים מניחה תשובת המשיבים את הדעת ביחס לטענות העותר. עניין אחד עודנו תלוי על בלימה, ומחייב בדיקה. העותר טוען כי המשיבים לא בחנו את חששו מפני רדיפה באופן אינדיווידואלי, אלא באופן כללי בלבד, ומשכך סטו מהוראות האמנה. מנגד, טוענים המשיבים, כי מאחר שהעותר לא טען כי שלטונות מאוריטניה רודפים אחריו באופן ספציפי על רקע אישי, הם לא נדרשו לבחון את פּחדוֹ האינדיווידואלי של העותר ואת הסכנה והחשש האישיים שנשקפים לו: "העותר לא טען לרדיפה פרטנית של השלטון כלפיו, אלא לבריחה מהמדינה בשל המצב הכללי ולכן בחינת המצב הכללי והשינוי במצב במדינתו, לאור נסיבותיו של העותר, מהווה את הבחינה הנכונה והנדרשת" (סעיף 3 לתגובת המשיבים מיום 27.10.11). משסברו המשיבים כי העותר לא טען כלל על רדיפה פרטנית, הם הסתפקו בבחינה כללית של מצב האפרו-מאוריטנים. "המצב במאוריטניה ביחס לאפרו מאוריטנים אינו מקים חשש מבוסס היטב לרדיפה כפי הנדרש בהתאם לתנאי האמנה אלא שההפך הוא הנכון. כפי שניתן להיווכח מהחומר הקיים, אפרו מאוריטנים רבים שבים למדינה ונעשים מאמצים כנים לשלבם מחדש כבעלי זכויות במדינה" (סעיף 36 לכתב התשובה). טענה זו של המשיבים, במישור העקרוני, בהחלט מתקבלת על הדעת. דא עקא, ממסכת העובדות שצוינה בעתירה, ואשר לא נסתרה, עולה כי העותר טען גם טען לרדיפה אישית-פרטנית כלפיו וסבר, לשיטתו, כי קיים בעניינו חשש אינדיווידואלי לרדיפה. כך למשל, סעיפים 3-13 לעתירה מגוללים את סיפורו של העותר ובהם טענתו לרדיפה פרטנית: "קבוצת החמושים ניגשה אל מרכז הכפר, למקום ששימש כאזור מפגש לצעירים, וקראה בשמו של העותר ושל שניים מחבריו הנוספים... קבוצת החמושים הורתה לעותר ולשני חבריו להתלוות אליה, ואיימה עליהם כי אם יסרבו לעשות כן, הם יהרגו את תושבי הכפר. העותר ושני חבריו הוכנסו לרכב ועיניהם כוסו. בתום הנסיעה... העותר וחבריו מצאו עצמם במקום שומם... אנשי הקבוצה החמושה האשימו את העותר ואת שני חבריו... העותר וחבריו הואשמו על ידי קבוצת החמושים, כי הם סייעו למורדים להעביר מידע ביניהם... נתלו העותר וחבריו ברגליהם באמצעות חבלים, כשראשיהם כלפי מטה. במשך שלושה ימים העותר וחבריו היו תלויים כך... כעבור שלושה ימים הועברו העותר ושני חבריו למתקן מעצר.... תיאורים אלה ועוד שכמותם לימדונו, כי העותר לא נרדף בשעתו רק מחמת עצם השתייכותו לקבוצה האתנית האלפולאר. קבוצת החמושים הגיעה אל הכפר בכוונת מכוון לחפש את העותר באופן ספציפי. קראו בשמו במרכז הכפר, ובשם שניים מחבריו, והוא נלקח למעצר ולחקירה בעינויים. גם אחרי ששוחרר נלקח שוב פעם ופעמיים לחקירה שבה נשאל שאלות קונקרטיות ועוּנה קשות. העותר הואשם באופן ישיר כי סייע למורדים נגד השלטון. אני דוחה בהקשר זה אפוא את טענת המשיבים כי העותר לא טען כלל לרדיפה אישית כלפיו. 7. התשתית העובדתית לביסוס טענת הרדיפה האישית קיבלה ביטוי בשלושת הראיונות שנערכו לעותר על-ידי נציבות האו"ם לפליטים (נספחים 2, 3 ו-11 לעתירה). מתיאוריו שם עולה לכאורה רדיפה פרטנית כלפיו לא רק על רקע מוצאו, אלא גם על רקע מעשיו, ובכך נתייחד העותר ביחס לשאר בני קבוצה האתנית האלפולאר. העותר תאר את המאורעות שאירעו לו בפרוטרוט והעלה את חששותיו. לא ניתן להסכים עם עמדת המשיבים כי "העותר לא טען לרדיפה פרטנית של השלטון כלפיו"; ובעניינו הספציפי אין די בתמונת המצב הכללית ההולכת ומשתפרת במאוריטניה. יש צורך בנסיבות העניין בבדיקה פרטנית. 8. סוף דבר. הוועדה המייעצת קיימה דיון כללי על אודות שיפור המצב במאוריטניה וחזרת פליטים לשם בשנים האחרונות. יש למסקנותיה של הוועדה על מה להישען (שורה של מאמרים ומקורות שצורפו לכתב התשובה, מומחיותם של חברי הוועדה וכלים מקצועיים שעמדו לרשותה). כעקרון, רשאית הוועדה לסטות מהמלצת נציבות האו"ם. ברם, שלא כטענת המשיבים בתשובתם, העותר טען עוד מלכתחילה לרדיפה שלטונית פרטנית כלפיו, לבד מן הרדיפה הכללית, בהיותו מבני הקבוצה האתנית האלפולאר. לדבריו, ייחסו לו שלטונות מאוריטניה מעשי-סיוע לניסיון ההפיכה במדינה. נציבות האו"ם ומשרד הפנים מצאו את גרסתו כמהימנה. בנסיבות הללו, אין המשיבים יוצאים ידי חובתם בבדיקה כללית, אם המצב כיום במאוריטניה ביחס לאפרו-מאוריטנים אינו מקים עוד חשש מבוסס היטב לרדיפה. חזרה הולכת ונמשכת של פליטים למאוריטניה בהחלט מלמדת על שיפור המצב שם. אך נדרשת התייחסות אינדיבידואלית לעותר. 9. החלטתי אפוא לקבל את העתירה ולהורות למשיבים להשלים את בחינת עניינו של העותר, האם הוכיח חשש פרטני מפני רדיפה, האם הוא ממלא אחר תנאי האמנה; לאחר הבחינה הנוספת על המשיבים ליתן החלטה חדשה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. משרד הפניםפליטים