מה הדין בסוגיית הסדרת מעמד בישראל ? ## חוק הכניסה לישראל:## חוק הכניסה לישראל, תשי"ב –1952, מתנה את שהייתם בישראל של מי שאינם אזרחים ישראלים, או בעלי אשרת עולה או תעודת עולה, ברישיון ישיבה שהסמכות להענקתו מסורה לשר הפנים על פי החוק. לצורך הפעלת סמכות זו, נתון לשר הפנים שיקול דעת רחב, וזאת בהתאם לעקרון הריבונות שמכוחו יש למדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים להיכנס לתחומה, או להרחיקם כאשר הם אינם רצויים עוד. (ראו בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, (1972); בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים; עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, 2006; בר"מ 696/06 אלקנוב נ' בית הדין לביקורת המשמורת של שוהים שלא כדין, פיסקה 16 (2006); בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, פיסקה 46 (2006); עע"מ 11538/05 נטיוסוב נ' שר הפנים, פיסקה 5 (2007); עע"מ 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה נ' משרד הפנים -מנהל האוכלוסין, פסקה 7; עע"מ 6147/11 גורוביץ נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין (2013); עע"מ 4231/12 יהודית בוטובסקי נ' משרד הפנים (2013). בצד האמור יש לזכור, כי שיקול דעת זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת, במסגרת עילות הביקורת "הרגילות" שחלות על הפעלת כל שיקול דעת מנהלי. על שר הפנים להפעיל, אם כן, את שיקול דעתו בתום לב, על יסוד שיקולים ענייניים, בשוויון, במידתיות ובסבירות (ראו בג"צ 3057/09 מוחתסב נ' שר הפנים (2009); בג"צ 6883/06 נאסר נ' שר הפנים (2010); בג"ץ 1905/03 ראגח עכל נ' מדינת ישראל - שר הפנים (2010); דפנה ברק-ארז המשפט המנהלי כרך ב' בעמ' 619 (התש"ע-2010)). ##שיקול הדעת של שר הפנים בהפעלת סמכויותיו:## בפועל, המדיניות שאותה מיישם משרד הפנים לעניין הענקת אשרות ורישיונות ישיבה בישראל היא מדיניות מצמצמת, שלפיה תוענק לזרים אשרה לישיבת קבע בישראל במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים (ראו בג"ץ 656/87 מנצח נ' שר הפנים (1988); עניין קנדל, עמ' 521; בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15, 19 (1994); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525 (1997); בג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים, פיסקה 12 (2007); עניין נטיוסוב, פיסקה 5 לפסק הדין; עע"מ 1692/11 לטיסייה אורלה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (2011). ככלל, רצונו של תושב זר להימצא בקרבת בן משפחתו שהינו אזרח או תושב ישראל לא ייחשב כטעם המצדיק מתן רישיון לישיבת קבע בישראל (ראו עניין אנקין, עמ' 524, 527; בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 294 (2002); דנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים (2003). מדיניות זו נוצרה על רקע הקשיים שמציבה תופעת השהיה הבלתי חוקית, ואכן, בית מהשפט העליון, אשר נדרש למדיניות המצמצמת, לא מצא בה פסול, ככזו. במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים לעניין מתן היתרים ורישיונות ישיבה בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל, אמורים להישקל גם טעמים הומניטריים, לגבי נסיבות העשויות להצדיק מתן מעמד בישראל. לצורך בחינת היבט זה, הוקמה הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים, המורכבת מנציגים של רשויות שונות, שיש להן לעיתים נקודות מבט והתמחויות שונות מאלו של משרד הפנים. הועדה פועלת על פי נוהל משרד הפנים מס' 5.2.0022 והיא משמשת ועדה מייעצת למנהל רשות מינהל האוכלוסין בבואו לבחון בקשות למתן מעמד בישראל במקרים הומניטריים שבהם המבקשים אינם זכאים לקבלת מעמד על פי הקריטריונים הרגילים. משכך, שיקול הדעת של הועדה רחב עוד יותר משיקול הדעת הרחב הנתון לשר הפנים בכל הנוגע למתן רישיונות ישיבה בישראל ובית המשפט יתערב בו אך במקרים מצומצמים וחריגים (ראו בג"צ 2629/03 איבשין נ' שר הפנים (2008); עע"מ 1086/09 רבי אליעזר קרוז נ' שר הפנים (2009); עע"מ 471/12 מדינת ישראל נ' אנג'י בוטנג (2012); טהבוב נ' מדינת ישראל – שר הפנים (2013)). ##הסדרת מעמד ילדים ואחים של שוהים בלתי חוקיים:## בסעיף 5(ב) להחלטת הממשלה מס' 156 מיום 18.6.06 בדבר הסדרת מעמדם של ילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל, נקבע, כך: "שר הפנים רשאי להעניק רישיון ישיבה ארעי בישראל להורי הילד וכן לאחיו, ובלבד שאלה מתגוררים עימו במשק בית משותף בישראל ברציפות מיום לידתו, או כניסתו לישראל ונמצאים בישראל במועד קבלת החלטה זו. יציאה קצרה לביקור מחוץ לישראל לא תהווה שבירת רצף לעניין סעיף זה". ובהמשך סעיף זה נקבע, מפורשות, כי: "מתן המעמד לילד ובני משפחתו כאמור, לא יוכלו לשמש בסיס לזכאות של קרובי משפחה נוספים, בכל עת, לשם קבלת רישיון ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, או אזרחות ישראלית". החלטת הממשלה האמורה נבחנה על-ידי בית המשפט העליון בהרכב מורחב בבג"ץ 7301/06 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ממשלת ישראל (2007) ונפסק באשר לחוקיותה, כדלקמן: העתירה המופנית כנגד החלטה מס' 156 של הממשלה אינה מגלה עילה להתערבותנו. החלטת הממשלה הנ"ל מתייחסת לקבוצה מאותרת ומוגדרת של ילדי עובדים זרים השוהים בישראל אשר הוגשה ביחס אליה בקשה למעמד בישראל תוך המועד שנקבע על ידי הממשלה. ההחלטה מתייחסת להסדר חד פעמי בגזרה מצומצמת אשר בה נקבעו תנאים מיוחדים ומסוימים לחריגה ממדיניות ההגירה הכללית לישראל. עניין זה מצוי בגדר סמכותה של הממשלה, ואינו מצדיק התערבותנו לביטולה. ##הסדרת מעמד ידועים בציבור:## על פי חוק הכניסה לישראל מוקנית הסמכות למתן אשרות ורישיונות ישיבה לשר הפנים. במסגרת שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בהפעלת סמכויותיו מכוח חוק הכניסה לישראל, נקבעה מדיניות המאפשרת לזרים, אשר הוכיחו כי הינם ידועים בציבור של אזרחים או תושבי קבע ישראלים, להסדיר מעמדם בישראל מכוח יחסים אלה. מדיניות זו עוגנה בשנת 2000 במסגרת "נוהל הידועים בציבור" מיום 1.5.00. נוהל זה קובע, כי בכפוף להוכחת קשר אמיתי וחיים משותפים של בני הזוג, יוענק לבן הזוג הזר מעמד בהתאם להליך המדורג אותו עובר בן זוג הנשוי לתושב ישראלי. הנוהל האמור עבר גלגולים שונים והנוהל הרלבנטי לענייננו הוא הנוהל שעודכן ביום 10.8.09. על פי האמור בנוהל, באם השתכנע מינהל האוכלוסין כי אכן נרקם בין בני הזוג קשר אמיתי וכי הם אמנם חיים יחדיו, יינתן לבן הזוג הזר בשלב הראשון, רישיון לישיבת ביקור (ב/1); בהמשך, רישיון ישיבה ארעי (א/5) ובסופו של התהליך המדורג, רישיון לישיבת קבע. על הרציונל שביסוד "נוהל הידועים בציבור" ועל התנאים ליישומו עמד בית המשפט העליון ב עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, כדלקמן (שם, בעמ' 231): "הנוהל נשוא הערעורים שלפנינו מעגן את נכונותה של המדינה לאפשר לאזרח זר לרכוש מעמד של תושב קבע בישראל מכוח היותו ידוע בציבור של אזרח ישראלי, וזאת אף אם הינו שוהה בארץ שלא כדין. הרציונל שבבסיס מדיניות ראויה זו הינו ההכרה כי גם תא משפחתי שאינו מבוסס על קשר פורמאלי של נישואין ראוי להגנה ויש לאפשר לבני הזוג המרכיבים אותו לחיות יחדיו תוך המשך מגורים בארץ, ובלבד שמדובר בקשר אמיתי, כן ומבוסס. מדיניות זו נותנת ביטוי למחויבותה של המדינה לזכות לחיי משפחה, הכוללת את זכותו של הפרט לבחור את בן זוגו ולהקים עימו משפחה. זכות זו מוכרת במשפטנו.. ומוגנת גם במשפט הבינלאומי.." ועוד נקבע ב עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, כי "בעוד קשר של נישואין ניתן לזיהוי בקלות על פי אקט פורמאלי מכונן, זיהויו של קשר של ידועים בציבור מחייב בחינה עובדתית של טיב ונסיבות הקשר, על מנת לקבוע האם מתקיימים תנאי הסף – הגמישים כשלעצמם – בדבר חיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף" (שם, בעמ' 245. ראו גם ע"א 621/69 נסים נ' יוסטר, פ"ד כד(1) 617 (1970); ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, (1985); ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע (2002); עע"מ 4332/06 ספרו נ' משרד הפנים, בפיסקה ט' (2006); עניין בוטובסקי, פיסקה 11). יש לציין, כי מקום שבו האזרח הזר מבקש מעמד של ידוע בציבור, בעודו שוהה בישראל שלא כדין, הרי שנטל הראיה להוכחת כנות הקשר "יהיה אף כבד מזה המוטל על בני זוג שנישאו בעת שאחד מהם שהה בארץ שלא כדין. זאת, מן הטעם שנוהל הידועים בציבור חשוף יותר לניצול לרעה, שכן, כאמור, קשר של ידועים בציבור אינו מבוסס על אקט משפטי מכונן, אלא מזוהה על סמך מבחנים עובדתיים עמומים וגמישים יותר" ( עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, בעמ' 256). ##הזכות לחיי משפחה:## הרצון לשמור על אחדות המשפחה מובן וברור ואני ערה היטב לעיקרון של שמירה על שלמות המשפחה. זהו אכן עיקרון בסיסי בהיסטוריה האנושית שזכה למקום של כבוד גם בפסיקה הישראלית, אשר הכירה בכך ששמירה על שלמות המשפחה מהוה חלק מתקנת הציבור בישראל וחלק מזכויות היסוד של הפרט (ראו ע"א 488/77 פלוני ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לב(3) 421, 434 (1978); בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מ(1) 749, 783 (1993); בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 787, 790 (1999); עמ' 231; בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (2006); בג"ץ 466/07 ח"כ זהבה גלאון מר"צ-יחד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל (2012); עניין איקנה נוואה, פסקה 18 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר; פסקה 3 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל). אולם, הפסיקה גם הכירה בכך שישנו הבדל מהותי בין הזכויות שלהן זוכה אזרח לבין אלו שלהן זוכה תושב קבע, לא כל שכן תושב ארעי, וזאת במיוחד בכל הנוגע לזכויות מכוח חוק הכניסה לישראל, וכי הבחנה זו אינה בגדר הפלייה פסולה (ראו בג"ץ 209/73 נג'לה חסין עלי עודה (לאפי) נ' שר הפנים, פ"ד כח(1) 13, 17 (1973); עניין סטמקה, עמ' 794-795; עע"מ 5829/05 סאלח דארי נ' משרד הפנים (2007)). ##דוגמא לפסק דין בנושא הסדרת מעמד בישראל לבעל עבר פלילי:## העותר 1 (להלן: "העותר" או "ד'") הגיע לארץ בשנת 1996 בעקבות ובסמוך לעלייתם של אימו (העותרת 2), אביו החורג (העותר 3) ואחיו למחצה (העותר 4). מאז חי ד' בארץ ואף נולד לו בארץ אח נוסף (העותר 5). עניינה של עתירה זו היא בבקשתם של העותרים להסדיר בארץ את מעמדו של ד'. 1. רקע הדברים ד' נולד באוזבקיסטן לאימו ולמר X ז"ל, בהיותו בן 3, נפרדו הוריו. בשנת 1981 הכירה אימו את העותר 3 ולאחר מספר שנים נישאו. העותר 3 רואה בד' את בנו הבכור וד' בעותר 3 את אביו שכן אביו הביולוגי לא לקח חלק בגידולו ולא תמך בו כלכלית או נפשית. אביו של ד' נישא בשנית, הקשר בינו לבין ד' נותק ומאוחר יותר בשנת 2007 נפטר אביו. בחודש אוקטובר 1995 עלו העותרים 2-4 ארצה והותירו מאחוריהם את ד' שהיה אז בן 17. העותרים 2 ו-3 עשו כן כיוון שלטענתם הובטח להם על ידי נציג הסוכנות היהודית באוזבקיסטן כי יתירו את עלייתו של ד' מיד עם סיום שנת הלימודים. אכן, ד' הגיע ארצה בשנת 1996 באשרת תייר ולאחר שלוש שנים קיבל אשרת א/5 בתוקף לשנתיים מיום 29.6.99. רישיון הישיבה של ד' מסוג א/5 הוארך בשנתיים נוספות עד ליום 20.7.03. מיום הגעתו ארצה ד' חי עם משפחתו. ד' ביקש להתגייס אך בקשותיו נדחו בשל היותו חסר מעמד. ד' סייע להוריו בטיפול באחיו וכן בפרנסת המשפחה. למעשה, הסיבה בשלה לא המשיכו להאריך את רישיון הישיבה של ד' נבע מהעובדה כי לחובתו מספר הרשעות (עליהם אעמוד בהמשך). ביום 4.2.08 נמסר לעותר כי בקשתו סורבה בשל עברו הפלילי. על החלטה זו הוגש ערר שנדחה. בהמשך ולאור שיקום שעבר העותר דנה הועדה הבינמשרדית לעניינים הומינטריים בעניינו (ביום 26.2.09) והמליצה שלא לקבל את בקשתו. החלטות אלו הן נשוא העתירה שלפניי. העותר המשיך לשהות בארץ באופן לא חוקי ונעצר ביום 21.10.09 אך מסר שלא עזב את הארץ משום שאין לו משפחה באוזבקיסטן וכל משפחתו בארץ. 2. טענות הצדדים העותר טוען כי כל משפחתו נמצאת בארץ כי הוא חי בארץ ורצה להשתלב בחברה הישראלית. למעשה העבירות שעבר הם עבירות סמים קלות עם עבירות נלוות וזאת בשל קשייו להשתלב. העותר טוען כי הוא שוקם ומזה 6 שנים לא ביצע כל עבירה. מדובר במשפחה נורמטיבית שהוא חלק אינטגרלי ממנה. ב"כ העותר ציינה כי אינה מבקשת אזרחות בשלב זה אלא אשרת א/5 המאפשרת בחינה מחודשת בכל שנה או שנתיים כך שאם יחזור העותר לסורו ניתן יהיה לבטל את המעמד. לעניין זה מציינת ב"כ העותר כי מדובר במשפחה נורמטיבית כאשר אחיו של העותר שירת בצה"ל ואף נפצע במסגרת שירות קרבי במלחמת לבנון השנייה. עוד טוענת ב"כ העותר לפגמים בהחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר. לטענתה לא התקבלו הפרוטוקולים של הועדה, לא ברור מי עמד בראשה, איזה חומר היה לפניה, ומה היו הנימוקים. ב"כ העותר טוענת כי מהחלטות משרד הפנים עולה כי לא נערך דיון מעמיק וכי הנימוק המרכזי היה עברו הפלילי של העותר לטענתה, משרד הפנים לא שקל כראוי את השיקולים האחרים ועל כן יש מקום להורות כאמור בעתירה. ב"כ המשיבה טוענת כי יש לתת משקל נכבד לעבירות הפליליות שביצע העותר. עוד טוענת ב"כ המשיבה כי החלטת הרשות היא סבירה לאור עברו הפלילי של העותר, וכי אין מקום להתערבות בית המשפט. 3. השיקולים בהסדרת מעמד במקרה שלפנינו א. עברו הפלילי של העותר הנימוק המרכזי ביסוד ההחלטה שלא להסדיר את מעמדו של העותר הוא עברו הפלילי. העותר הורשע בעבירות סמים ותקיפה וכן עבירות נלוות (כך, למשל העבירה של זיוף לשם קבלת דבר במרמה נוגעת למרשם לכדורי קלונקס). בדיון האחרון במסגרת תיק פלילי 136/08 התקבל תסקיר שירות המבחן אותו הציגה התובעת. לדבריה, העותר טופל: "הוא עלה על דרך טובה, עובד, משתכר, מתפרנס... התסקיר לא קל בהתחשב בנסיבות חייו ובעיה רפואית... ". התובעת ביקשה מאסר של שלושה חודשים שירוצה בעבודות שירות. ביהמ"ש (כב' השופטת לביא מבית המשפט השלום באשדוד), סקרה את נסיבות חייו של העותר לרבות עבירות שעבר בעבר בגין שימוש בסמים. השופטת ציינה: "בעקבות המשך הטיפול בתחנה לנפגעי סמים חל שינוי חיובי באורח חייו. כיום הוא משתף פעולה בטיפול, עדיין מוסר בדיקות שתן נקיות, מתפקד, עובד...". אכן ביהמ"ש לא הטיל על הנאשם מאסר בפועל אלא של"ץ וכן עונשים מותנים וקנס כספי. את עבודות השירות הוא ביצע על הצד הטוב ביותר (ראו הממונה במכתבו מיום 22.10.09 נספח ג/3 לעתירה). אין ספק כי ביצוע עבירות פליליות הוא שיקול מרכזי שלא להעניק לעותר מעמד (ראו למשל סעיף 29 לפסק דינו של כב' השופט י. עדיאל בבג"ץ 9211/04 איבורה נ' מ"י (מיום 18.7.05), והאסמכתאות הנזכרות שם). עם זאת, זהו אינו השיקול היחיד. במקרה שלפני כאשר שוקלים את העבר הפלילי יש לזכור כי העותר שוקם מאז העבירה האחרונה ולא ביצע עבירות נוספות מזה שש שנים. כן יש להדגיש כי שירות המבחן הביע דעתו (נספח ד' לעתירה) כי יש לאפשר לד' להישאר בארץ כדי להשלים את הטיפול. שירות המבחן מציין: "ניתוקו ממשפחתו עלולה לגרום לרגרסיה בלתי הפיכה ולנסיגה משמעותית. לד' ישראל היא ביתו הרגשי והרוחני. ד' הינו אדם חיובי שעקב חוויות טראומטיות בעברו סטה מדרך הישר... מבקשים אנו לבדוק אפשרות לעזור לד' במתן אזרחות ישראלית. ד' עובר תהליך נפשי פיזי מאד קשה ומתקדם בו..." היינו, מדינת ישראל השקיעה בד' בטיפול ארוך וממושך בתחנה לנפגעי סמים ובשירות המבחן. הטיפול נשא פירות ושירות המבחן, ובעקבותיו התביעה וביהמ"ש איפשרו לעותר במסגרת גזר הדין האחרון, העבירה האחרונה לבצע עבודות שירות. אלו כאמור בוצעו על הצד הטוב ביותר. כיום, ד' עובד ומתפרנס וכאמור במכתבו של שירות המבחן הינו אדם חיובי. בנסיבות אלה נראה כי גם אם יש לתת משקל לעברו הפלילי של העותר הוא משקל נמוך יחסית שיש לאזנו מול נסיבות חייו האחרות. ב. משפחתו של ד' כאמור, אימו של ד', בעלה (שבפועל גידל את העותר) ושני אחיו נמצאים בישראל. העותר חי בארץ משנת 95 וכפי שציין שירות המבחן ישראל מהווה ביתו הרגשי והרוחני. אחיו אלכס (מס' אישי 6893657), שירת שירות צבאי מלא ואף השתתף במלחמת לבנון השנייה ונפצע בה. אחיו הקטן נולד בישראל ולומד בבית ספר. הוריו של העותר הינם מאמני שחייה במקצועם, המאמנים שחיינים צעירים המשתתפים בתחרויות ארציות ומייצגים את המדינה בתחרות בינלאומיות (ראו נספחים א-א/8 לעתירה). כלומר מדובר במשפחה ישראלית ערכית ונורמטיבית שהעותר נמנה עלה. יש להדגיש כי במהלך השיקום ציין שירות המבחן כי המשפחה שתפה פעולה ותמכה בד' לאורך כל הדרך. יש להדגיש כי ד' ביקש להתגייס לצה"ל אך נדחה בשל היותו חסר אזרחות. לאור זאת התקשה גם להיטמע בחברה הישראלית. בנוסף, ביקש ד' להתגייר אך גם פניותיו אלה נדחו בשל היותו חסר מעמד. למעשה, שירות המבחן מציין כי העבירות שעבר שבעיקרן שימוש בסמים נבעו ממציאות חייו הקשה. ג. שיקולים שעמדו בבבסיס החלטת המשיבה שלא ליתן מעמד ב"כ העותר, טענה, כאמור, כי המשיבה התבססה בעיקר על עברו הפלילי ולא שקלה שיקולים אחרים. לעניין זה יש צורך לעמוד על החלטות המשיבה. ביום 4.2.08 התקבל מכתב ממשרד הפנים בתגובה לבקשה להסדר מעמד (נספח ה' לתגובה) וכל שנאמר בו כי: "מאחר ולד' עבר פלילי ומאחר וכיום מדובר בבגיר לא ניתן לאשר הבקשה". בהחלטה בעקבות ערר שהוגש (מיום 14.8.08 נספח ו' לתגובה) גם כן נכתב בצורה לקונית כי: "לאחר דיון נוסף בערעורך, הוחלט לעמוד על החלטתנו מיום 4.2.08 אין אנו מאשרים בקשתך למעמד מאחר וממידע שנתקבל במשרדנו יש לך עבר פלילי עשיר כמו כן הנך בגיר". יש להדגיש כי רשימת העבירות נראית לכאורה ארוכה, אך כאמור עיון בה נלמד כי מדובר בעבירות שימוש בסמים ועבירות נלוות ולא ב "עבר פלילי עשיר". לאחר מכן, הועברה בקשה לועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומינטריים (נספח ז' לתגובת המדינה). בהחלטה מיום 26.2.09 הוחלט לדחות את הבקשה. מדובר לכאורה בפרוטוקול שכן נאמר כי מדובר בדיון בועדה ובנימוקים להחלטה. עם זאת, כל שמצוין הוא כי הישיבה נערכה בלשכת מנ"א באשדוד וכי בידי חברי הועדה מונח העתק התיק וראש הדסק הציגה אותו בפני חברי הועדה. לא מפורט מי הם חברי הועדה, לא מפורט מה היה בתיק, ומי היא ראש הדסק. המלצת חברי הועדה (ששמותיהם אינם מצויינים) היתה שלא לאשר מעמד ובעקבות זאת מחליט ראש הרשות מר יעקב גנות לדחות את הבקשה. באותו דיון מפורטת השתלשלות העניינים בעניינו של העותר ושם מפורטת הפנייה למשטרה והמעורבות בפלילים. בסעיף 3 ו-4 לאותו פרוטוקול נאמר כי ביום 27.9.06 הודיעו לעותר כי בקשתו מסורבת. אך נאמר עם זאת: "לאחר בחינה נוספת הוחלט להאריך רישיונו בכפוף להמצאת דרכון זר בתוקף". לאחר מכן התברר כי יש בעיה לחדש את הדרכון, ואז מצוין בפרוטוקול: "ביום 4.2.08 ניתן לנ"ל מכתב סירוב בעקבות עברו הפלילי ומאחר וכעת הינו בגיר". מהחלטת הועדה לא ברור מדוע הוחלט בתחילה לדחות את הבקשה ואח"כ לאשרה בכפוף להמצאת דרכון וכן לא ברור הקשר בין אי המצאת הדרכון לסירוב המאוחר. בנוסף, מאותו פרוטוקול עולה כי מכתבו של שירות המבחן וכן תיעוד על מצבו הרפואי של ד' היו לפני הועדה, אולם נתונים אלה רק מצויינים בסקירת המקרה ואין כל דיון למעשה בעניינים אלו. לבסוף תחת הכותרת "המלצת חברי הועדה ליו"ר הועדה" נאמר: "הועדה הבינמשרדית המליצה שלא לאשר מתן מעמד לנ"ל". בהחלטת ראש הרשות מסורבת הבקשה שוב ללא דיון ונימוקים. נראה כי השיקול המרכזי, אם לא היחיד, שעמד לנגד עיני הועדה היה עברו הפלילי של העותר. הועדה אמנם הייתה ערה למצבו הרפואי של העותר וכן לפניית רשויות הרווחה, אך לא נערך כל דיון ולא נעשתה שקילה של כלל השיקולים כפי שפורטו לעיל. ד. איזון האינטרסים כאמור, יש לשקול את עברו הפלילי של העותר. עם זאת, יש להדגיש את נסיבות חייו הקשות של העותר, את קשייו להיקלט בארץ וכן את השיקום הרציני שעבר בעקבות ביצוע העבירות. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי העותר חולה במחלה מורכבת שניתן לטפל בה בארץ אך לא בארץ מוצאו (נספחים ז-ז/1 לעתירה). אני סבורה כי איזון ראוי של השיקולים מחייב הסדרת מעמדו של ד' בארץ בחיק משפחתו. יש להדגיש כי הענקת אשרת א/5 לעותר מאפשרת בחינה מעת לעת של מעשי העותר. כך, אם יחזור העותר לסורו ניתן יהיה שלא לחדש את האשרה. 5. סוף דבר אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול החלטות משרד הפנים בעניינו של העותר. המשיבה תעניק לעותר אשרת א/5 למשך שנתיים ואח"כ תישקל הארכה וזאת תינתן אלא אם כן, יהיו נסיבות חדשות, שינומקו. המשיבה תשא בהוצאות העותרים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. הסדרת מעמדמשרד הפנים