קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העדר טופס 4 ניתוק חשמל ומים: הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה כנגד הודעת המשיבות 1 ו-2 מיום 4.11.10 לחברת החשמל ותאגיד מי כרמל (המשיבים 3 ו-4) כי עליהם להפסיק הספקת חשמל ומים לביתם של העותרים וזאת נוכח העדרו של טופס 4 ליחידת הדיור בה מתגוררים העותרים. העותרים טוענים כי מדובר בטעות, שכן הבניין אוכלס עוד בשנת 1990, כאשר כל הליכי האישור הסתיימו עוד בשנת 1993, מאז מחובר הנכס באופן קבוע לכל השירותים ואין כל סיבה הגיונית מדוע יופסקו השירותים. העותרים טוענים כי לפני 17 שנים קיבלו טופס 4, מסרו אותו לכל הרשויות ובהתאם לאישור חוברו כדין הן למים והן לחשמל. כן נטען כי החלטת המשיבה 2 הייתה שרירותית ונחפזת ומן העותרים נמנעה כל זכות לשימוע ואין להחלטה הזאת על מה לסמוך. מדובר בחלקת אדמה ברח' שלונסקי 21 בחיפה, כאשר על אותה חלקת אדמה עומדים שני נכסים עם קיר משותף, האחד שייך למשפחת ינוביץ' - העותרים - והשני למשפחת ברלב. העותרים טוענים כי מדובר בשני בתים הזהים בתכנון. היתר הבניה הוצא במהלך שנת 1988, חיבורי המים והחשמל הותקנו במהלך שנת 1988 ובניית הבתים הסתיימה במהלך שנת 1990. משפחות ברלב וינוביץ' נכנסו לגור בבתים בסביבות חודש נובמבר 1990. העותרים טוענים כי במהלך שנת 1991, על פי דרישת העירייה ובכפוף לשינויים שנוצרו בבניה הוגשו לעיריית חיפה בקשות בליווי נספחים לאישור החריגות ולקבלת טופס 4. נטען כי במהלך סוף שנת 1992, לאחר שעו"ד ברלב נוכח לדעת שאישור העירייה לטופס 4 מתעכב שלא מסיבות ענייניות, הגישה רבקה ברלב לבימ"ש השלום בחיפה בקשה למתן צו עשה כנגד עיריית חיפה לקבלת טופס 4 לתיק הבניה. פסק הדין של בימ"ש השלום, אשר ניתן בתאריך 10.1.93 מורה לעיריית חיפה להנפיק טופס 4 בתיק הבניה שבנדון. העותרים טוענים כי לא ידעו על פניה זו לביהמ"ש בזמן אמת ולא היו שותפים לה. בתאריך 10.1.93 הנפיקה עיריית חיפה טופס 4 למשפחת ברלב. הטופס מתיר לחברת חשמל, לספק המים ולבזק לבצע חיבורים קבועים לנכס. העותרים טוענים כי במהלך שנת 1992 הוזמן על ידי העותר חיבור חשמל קבוע לנכס הנ"ל, שולמו כל האגרות, לרבות דמי בדיקה, בוצעה בדיקה בנכס של חברת החשמל בנוכחות העותר וקבלן החשמל דמוני אשר ביצע את עבודות התשתית. המתקן אושר ובוצע חיבור קבוע של חברת החשמל לנכס, תוך הודעה לעותר שעליו להמציא טופס 4 עם קבלתו. העותרים טוענים כי בתאריך 15.3.93 זומן העותר לאגף הרישוי בעיריית חיפה לפגישה עם מר שיפמן לצורך קבלת הסברים ואישור לחיבור חשמל. נטען כי בתאריך 28.6.93 אישרה ועדת תכנון ובניה בישיבתה את הבקשה של ינוביץ' רבקה וברלב רבקה למתן טופס 4. עוד נטען כי במהלך חודשים יוני יולי 1993 התקבל בדואר אצל העותרים טופס 4 לצורך הפצתו בין הגורמים הרלוונטיים וטופס זה הוגש ידנית על ידי העותר לחברת החשמל מחלקת צרכנים, לעיריית חיפה מחלקת המים ולחברת בזק. בהמשך הורכבו מדי מים על ידי עיריית חיפה והעותרים טוענים כי מאז הם משלמים חשבונות מים וחשמל כסדרם. נטען כי במשך 17 שנים לא התעוררה שום בעיה. בתאריך 21.12.09 התקבל אצל העותר מכתבו של מנהל מחלקת לקוחות טכנית בחברת החשמל בחיפה, מר יניב אברהם, הדורש מהעותר השלמת תשלום עבור בדיקה, טופס 4 מקורי, תוכניות חשמל חתומות, תאום בדיקת מתקן החשמל וכן מודיע מכתב זה שהחשמל בנכס ינותק בתאריך 28.2.10. העותר פנה לחברת החשמל בנושא המכתב וכן ביקש לברר את נושא חיוב תעריף החשמל שמסופק לביתו. בעניין זה טענה חברת החשמל כי החשמל המסופק לבית העותרים הוא בעל תעריף גבוה כתוצאה מכך שדווח לחברת החשמל שבנכס קיים עסק כלשהו. העותר טען שאין במקום עסק ותואם שתיערך בדיקה בנכס. בתחילת ינואר 2010 הגיע בודק חברת החשמל לנכס לבדיקה, התנצל על הטעות ומסר לעותר שהוא מודיע לשנות את התעריף לצריכה רגילה, וכך נעשה. עוד נטען כי בהמשך למגעים שהתקיימו בין העותר וחברת החשמל, במהלך סוף חודש יוני 2010 או בסמוך לכך הגיע העותר למשרדו של מנהל מחלקת לקוחות טכנית, יניב. בפגישה זו טען העותר כי מסר טופס 4 למחלקה זו עוד במהלך 1993 אך כעת אינו מוצא אצלו כל העתק. בפגישה זו גם הוצג לעותר העתק מטופס 4 שנמסר על ידי ברלב, כאשר על גבי הטופס קיימת הערה בכתב יד שהחיבור הינו למשפחת ברלב בלבד, ונאמר לעותר כי טופס זה אינו חוקי מאחר ועל טופס 4 על פי חוק תכנון ובניה אסור לכתוב כל הגבלה או הערה בכתב יד. העותר טוען כי יניב השתכנע מטיעוניו של העותר וסיכם את הפגישה בכך שביקש מהעותר לאשר ביצוע בדיקת בטיחות חוזרת בנכס תוך תשלום של כ-450 ₪ עבור בדיקה זו ותוך ויתור על דרישותיו הקודמות על קבלת תוכניות חשמל של הנכס וקבלת טופס 4. העותרים טוענים כי ביום 3.8.10 הגיע לנכס בודק מטעם חברת החשמל לבצע בדיקת בטיחות. במהלך הבדיקה העיר הבודק לעותר שהספק החשמל המסופק לו נמוך מהנדרש לבית והוא ממליץ על הגדלת החיבור. העותרים ביצעו הזמנה להגדלת החיבור, שילמו עבור ההגדלה וההזמנה אושרה לביצוע על ידי חברת החשמל. כשהתקשר העותר לתאם את חיבור ההגדלה שהוזמן נאמר לו כי לא ניתן לתאם את הגדלת החיבור ללא קבלת תוכניות חשמל וטופס 4. העותר, שערך חיפוש נוסף ומצא צילום של טופס 4 משנת 1993, פנה במכתב בצירוף הצילום של טופס 4, העתק מהזמנת הגדלת החיבור וכן תוכניות חשמל שהוכנו על ידי חשמלאי וביקש לתאם עמו מועד לחיבור הנכס להגדלה. העותר התבקש לגשת לעיריית חיפה להחתים בחותמת "זהה למקור" את צילום טופס ה-4, אך העותר טען כי חברת החשמל היא זו שצריכה לבצע פניה זו לקבלת חותמת זהה למקור. לטענת העותר, סגנו של מנהל מחלקת לקוחות טכנית בחברת החשמל אישר בשיחה זו שחברת החשמל תפנה למנהל הנדסה בעירייה בנושא זה. העותרים טוענים כי הגדלת החשמל המבוקשת עדיין מתעכבת, כי בביתם נערך חיפוש על ידי משטרת ישראל והעותר אף נחקר בחשד לגניבת טופס 4 של משפחת ברלב מתיק המחזיק טפסי 4 במנהל ההנדסה, זיוף של טופס זה והגשתו במרמה לרשויות חשמל, מים וטלפון. נטען כי רשות מנהלית אינה קשורה בדיני הראיות החלים בערכאות משפטיות והכלל החל בעניין זה הוא "כלל הראיה המנהלית", על פיו רשות שלטונית רשאית לבסס ממצא על ראיה אם הראיה, בשים לב לנסיבותיה, הינה כזו אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה. נטען כי בהעדר הוכחה פוזיטיבית כי מעולם לא ניתן לעותרים טופס 4 יש לקבוע כי אכן הונפק להם טופס 4 כדין. נטען כי אם עיריית חיפה או חברת החשמל איבדו את הטופס, אין הצדקה לבוא לתושב לאחר שנים ארוכות ולדרוש ממנו להציג מסמך שאינו מחויב לשמור במשך כל כך הרבה שנים. העותרים טוענים כי הרשות היחידה המוסמכת לקבוע כי מדובר במסמך מזויף היא מעבדת זיהוי פלילי של משטרת ישראל, אשר טרם גיבשה ממצא כלשהו. נטען כי התנהלותה של המשיבה 2 הינה נחפזת ולא מבוססת, החלטתה שרירותית ובלתי סבירה ודינה להתבטל. העותרים טוענים כי אין ולו סיבה הגיונית אחת מדוע לא היה באפשרותה של העיריה להנפיק לעותרים טופס 4. הבניה הסתיימה כדין, שולמו כל האגרות, בוצעו כל הדרישות לשינויים, תיק הבניה הוגש לוועדה, הוועדה אישרה את הבקשה ועל פניו גם היום, כמו בעבר, ניתן להנפיק טופס 4 ללא כל בעיה או דיחוי. כל הרשויות סיפקו לעותרים את השירותים וגבו אגרות ותשלומים בהתאם לחוק והעותרים מתגוררים בבניין 20 שנה, מתוכם 17 שנה יודעים בוודאות מוחלטת כי ניתן להם טופס 4 כדין. נטען כי פנית המשיבה 2 למשיבים 3 ו-4 לנתק את שירותי החשמל והמים מהבניין המתפקד מזה 20 שנה הינה חסרת סבירות באופן קיצוני, תוך העדר פניה מוקדמת לעותרים או עריכת שימוע לעותרים. העותרים טוענים כי הונפק להם טופס 4 עובר לחתימה על הסכם פשרה עם עיריית חיפה בשנת 1993 בנושא של תשלום ארנונה לשנים 1990 - 1993 עד למועד קבלת טופס 4. נטען כי החלטת המשיבה 2 ודרישתה של המשיבה 3 להציג טופס 4 נגועות בשיהוי בלתי סביר של 17 שנים, אשר גרם לעותרים לנזק ראייתי, המחייב אותם לנסות לאתר מסמכים מלפני 17 שנים, דבר שאינו סביר, אינו הגיוני ואינו הוגן. עוד נטען כי הרשות לא הצביעה על שום סטיה מן ההיתר וכי טענתה לעניין אי הוצאת ההיתר מעולם אינה נתמכת בראיות המוכיחות כי ההיתר מזויף. המשיבות 1 ו-2 טוענות כי בשנת 1989 הופרדו ההליכים התכנוניים המתייחסים לבניין שנבנה במגרש ומשפחת ברלב פעלה בנפרד להכשרת הבניה בדירתם (הקמת חצי דו-משפחתי) על דרך הוצאת היתר מצב סופי וקבלת טופס 4. ביום 14.1.93 ניתן טופס 4 לבית ברלב בלבד וביום 28.6.93 נחתם היתר לתוכנית מצב סופי להקמת דו משפחתי לבית ברלב בתנאים מסוימים. נטען כי בעת שהליכי ההיתר וטופס 4 כללו אך ורק את בית ברלב, הרי שהעותרים מצידם זנחו את הליכי התכנון עד ימים אלו. במהלך שנת 2010 פנתה חברת החשמל לעיריית חיפה וביקשה לברר האם ניתן אי פעם טופס 4 לעותרים. בדיקת העיריה העלתה חרס והוברר למעלה מכל ספק כי ביחס לדירת העותרים לא ניתן מעולם היתר מצב סופי ואף לא טופס 4. נטען כי העתק המסמך שהציגו העותרים בפני חברת החשמל נחזה לזיוף פשוט אשר בוצע על גבי טופס 4 שניתן לברלב בלבד, כאשר הכיתוב המקורי המפורש "החיבור לדירת משפחת ברלב בלבד - דירה אחת" אשר הוקף בקו בצורת מלבן, נמחק. כמו כן, התאריך שנרשם בתחתית הטופס המקורי, 10.1.93, נמחק ונכתב תחתיו תאריך שונה, 28.6.93. נטען כי משהוברר לעירייה כי בית העותרים מאוכלס מזה תקופה ארוכה מאוד מבלי שניתן לבניין היתר מצב סופי וטופס 4 שלחה הוועדה המקומית הודעה לחברת החשמל ולתאגיד מי כרמל ובה התבקשו לנתק אספקת החשמל והמים לנכס. בהודעת המשיבה 1 מיום 8.11.10, אשר נחתמה על ידי המשיבה 2, נכתב לספקי השירותים כי מערכות המים והחשמל סופקו לצרכי הבנייה ומשזו נסתיימה והבניין אוכלס ללא היתר, התבקשו הספקים לפעול לניתוק המערכות. העותרים סברו כי מדובר בהליך מכוח סעיף 157א(ו) לחוק התכנון והבניה ולכן עררו בפני ועדת הערר המחוזית. ברם, על פי החלטתה של ועדת הערר, במקרה שהסתיימה הבניה והנכס אוכלס ללא טופס 4 הרי שאין מקום לפעול בהליך לפי סעיף 157א(ו) לחוק אלא יש לפנות באופן מנהלתי לספקיות השירותים ולדרוש ניתוק החיבור אשר ניתן לצרכי בניה בלבד. לכן קבעה ועדת הערר כי המקרה אינו מצוי במסגרת סמכויותיה ועל העותרים למצות ההליכים בפני בית המשפט המוסמך. המשיבות 1 ו-2 מציינות כי בסמוך לקבלת הודעת העירייה הגישו העותרים לאישור הוועדה המקומית תוכנית מצב סופי לביתם, אך מבדיקת מפקח בשטח עלה כי התוכנית שהוגשה אינה תואמת את המציאות ולא ניתן לקדמה לפיכך, מאחר שבפועל נסגרה קומת העמודים והוכשרה למגורים וזאת בסטיה מהיתר הבניה. הודעה בעניין נשלחה לעותרים כבר לפני מספר חודשים. נטען כי עמדתה של ועדת הערר המחוזית הינה כי כאשר הבניין אוכלס וזאת בטרם ניתן טופס 4, הרי שהליך ניתוק התשתיות המתבקש אינו מתבצע מכוח סעיף 157א(ו) אלא לנוכח העובדה שהתשתיות סופקו לצרכי הבניה בלבד וכל עוד לא ניתן אישור בדבר היותו של הבניין כשיר למטרות אכלוס אין לאפשר המשך אספקת התשתיות. עוד נטען כי בענייננו חברת החשמל אישרה אספקת חשמל לנכס לצרכי בניה. מאחר ואין חולק כי הבניה נסתיימה לפני כשני עשורים, כאשר במועד הבקשה כבר נסתיימה הבניה והבית היה מאוכלס כ-3 שנים, אזי עצם החיבור בוצע בכחש ובחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות מהותיות. בטופס הבקשה לחיבור זמני התחייבו העותרים להודיע לחברה על סיום הבניה ואין חולק כי לא עשו כן מעולם. כלומר, נטען כי עצם החיבור הזמני בשנת 1993 בוצע בהסתמך על מצג שווא מצד העותרים כלפי חברת החשמל והעותרים עצמם הפרו התחייבותם כלפי חברת החשמל. כנגד טענת העותרים כי עצם העובדה שחוייבו בתשלומי ארנונה ומים מעידה בדבר התאמת הבניה להיתר ותומכת בטיעונם כי ניתן להם טופס 4, נטען כי ארנונה מוטלת בגין השימוש. במקרה שנכס אוכלס ללא טופס 4, הרי שעצם האכלוס והשימוש מעיד על כשירותו של הנכס והשלמת בנייתו. המשיבות 1 ו-2 טוענות כי הוועדה המקומית לא הוציאה תחת ידיה טופס 4 לבית העותרים ואף לא אישרה תוכנית מצב סופי לנכס. גם חברת החשמל אינה אוחזת בידיה טופס 4. יתרה מזאת, העותרים אינם מציגים דבר שיתמוך בטיעוניהם, למעט אותו מסמך שאמינותו מוטלת בספק. עוד נטען כי לו אכן היה מדובר במקרה של אובדן טופס 4 בידי הוועדה המקומית והעירייה, ניתן היה למצוא אינדיקציות נוספות כגון החלטת מוסד התכנון בדבר אישור היתר מצב סופי לבית העותרים, תוכנית מאושרת לבית העותרים ועוד מסמכים תומכים. נטען כי העובדה היא שכל אלה אינם קיימים וממילא מעולם לא הוצא טופס 4. בנוגע להתכתבות בנושא ארנונה, עליה מבקשים העותרים להסתמך, נטען כי אין בה מאומה ויתרה מזאת, כפי הנראה מעולם לא נחתם אותו הסכם. נטען כי הן חלוף השנים והן הזמן הרב שניתן לעותרים להסדיר את נושא ההיתר לבניין ולו מאז פניית חברת החשמל מלמד כי אין מדובר בהחלטה פזיזה או סוג של מחטף. בפועל נבנה הבניין תוך סטיה משמעותית מהיתר הבניה והגם שהדבר היה ידוע לעותרים לבטח, הללו בחרו להתעלם ולא פעלו לתיקון הנדרש, חרף הזמן הרב שעמד לרשותם. נטען כי חיבור החשמל הזמני לבניין, בשנת 1993, בוצע בהסתמך על מצג שווא. על כן, יש לאפשר למשיבה 1 לעשות שימוש בכלי זה, על מנת לאפשר ישומו ואכיפתו של חוק התכנון והבניה. נטען כי הסמכות הופעלה תוך שיקול דעת ומדובר בצעד מידתי ונדרש בנסיבות האמורות. המשיבה 3 טוענת כי אין לה כל עניין בעתירה זו והיא תכבד כל החלטה שתינתן על ידי בית המשפט. נטען כי מדובר בהוצאת "טופס 5" או "הוראת ניתוק" על ידי המשיבה 1 ולפיו ניתנה למשיבה 3 הוראה להפסיק לספק חשמל לנכס וכן הודע לה על דבר העדרו של טופס 4 לנכס. נטען כי המחלוקת הינה בין העותרים למשיבות 1 ו-2. נטען כי הסמכות אם ליתן אישור להספקת חשמל למבנה (טופס 4) נתונה לועדות לתכנון ובניה ולא למשיבה 3. כך גם לגבי הסמכות להורות על ניתוק מחשמל. על כן, למשיבה 3 אין כל עניין בעתירה. המשיבה 3 טוענת כי המסמכים שנמצאים ברשותם נוגעים לחיבור זמני לחשמל לצרכי עבודה משנת 1993 ולא נמצא בידיהם כל תיעוד לכך שהעותרים הגישו לחברת החשמל טופס 4 לגבי הנכס. משמעות הדבר היא כי העותרים אכלסו את המבנה בו הם מתגוררים שלא כדין כשהם עושים שימוש בחיבור החשמל הזמני, הנועד לצרכי בניה בלבד. המשיבה 3 טוענת כי בהתאם להחלטה שהתקבלה בחברת החשמל הוחלט במהלך שנת 2010 לערוך בקרה ממוחשבת אשר במסגרתה יאותרו כל אותם צרכנים הניזונים מ"חשמל זמני" לצורך ביצוע עבודות בניה במשך תקופה העולה על 3 שנים. במסגרת אותה בקרה נשלחו מכתבים, גם לעותרים, בהם נתבקשו הצרכנים להגיש תוכניות חשמל של המבנה חתומות על ידי חשמלאי מוסמך ולתאם בדיקה של מתקן החשמל שברשותם באמצעות בודק מטעם המשיבה 3 וכן להמציא למשיבה טופס 4. הכל במטרה להעביר את הצרכן מחיבור חשמל זמני שנועד למטרות בניה לחיבור חשמל קבוע שנועד למגורי קבע במבנה. העותרים הזמינו בדיקה למתקן החשמל שבבעלותם ובבדיקה נמצאו ליקויים שהעותרים התבקשו לתקנם. לאחר ביצוע הבדיקה ביקשו העותרים לבצע הגדלת חיבור ולשם כך נתבקש מהם טופס 4. לאחר שהעותרים לא המציאו למשיבה 3 טופס 4, פנתה המשיבה 3 לוועדה המקומית לתכנון ובניה על מנת שתנחה אותה כיצד לפעול בעניינם של העותרים. בתשובה לפנייתה זו של המשיבה 3 הורתה עיריית חיפה לפעול לניתוק אספקת החשמל בנכס. המשיבה 3 טוענת כי הגוף המוסמך לקבוע אם ניתן טופס 4 לנכס ותקפותו וכן להוצאת הודעה לניתוק חשמל לנכס או ביטולה הינו המשיבה 1 והמשיבה 3 לא תתנגד להמשיך ולספק חשמל לנכס בכפוף להמצאת טופס 4 כדין ו/או כל החלטה של רשות מוסמכת אחרת המורה לחברת החשמל לעשות כן וכן בכפוף לתיקון הליקויים שנמצאו במתקן החשמל של העותרים והזמנת בדיקת מתקן נוספת על ידי בודק מטעם המשיבה 3 אשר תוודא את תיקונם. המשיבה 1 התנגדה לבקשת המשיבה 3 לסיווגה כמשיבה פורמאלית וטענה כי המשיבה 3 היא שאישרה אספקת חשמל לנכס לצרכי בניה ולכן ב"כ המשיבה 3 התייצב לדיון שהתקיים בפני, על מנת למסור עמדה לגוף הדברים, בשים לב לסעד המבוקש - המנעות מניתוק אספקת החשמל לנכס. בנוסף, המשיבה 1 טענה כי המשיבה 3 אפשרה לגרסתה לעותרים חיבור חשמל זמני "לצרכי בניה" במועד שבו נסתיימה הבניה והבית היה מאוכלס כ-3 שנים. נטען כי עצם החיבור הזמני בשנת 1993 בוצע בהסתמך על מצג שווא מצד העותרים כלפי המשיבה 3. גם המשיבה 4 ביקשה להפוך למשיבה פורמלית שכן, לטענתה, היא אינה צד לסכסוך ותכבד כל החלטה שתתקבל על ידי בימ"ש זה. נטען כי העותרים אינם טוענים לעניין סמכות המשיבה 4 וחובתה לנתק מים בהתאם לדרישת המשיבה 1. כמו כן, נטען כי המשיבה 4 לא הייתה קיימת בעת אכלוס הנכס ואין בידיה המידע העובדתי הנאות כדי להציג עמדתה לעניין קיום טופס 4 בשעת האכלוס. המשיבה 4 מדגישה כי טופס 4 בקשר עם הנכס אינו נמצא בין מסמכיה ומבירור עם המשיבה 1 הובהר לה כי טופס 4 לא התקבל מעולם. העותרים משיבים לטענות המשיבות 1 ו-2 כי הם מעולם לא זנחו את ההליך התכנוני ומציגים אישור על הגשת תוכניות למצב סופי שניתן על שם העותרת עוד ביום 4.1.1993. הם מבהירים כי בסמוך לפני הגשת העתירה הוגשה תוכנית סופית ללגליזציה של חיזוק יסודות הבניין. מדובר על שינויים לבניין קיים ואין ביניהם לבין הבניה ההתחלתית וקבלת האישורים הראשוניים וטופס 4 ולו חצי דבר. באשר להסבר האפשרי להעדר המסמכים טוענים העותרים כי משך שנים שרר אי סדר מפליא במנהל ההנדסה של העירייה וכי העירייה על אגפיה ואורגניה השונים אינה מצליחה לאתר טפסים ומסמכים, כפי שעולה גם מפרוטוקול ועדת ביקורת של מבקר העירייה. יצויין כי לאחר הדיון שהתקיים בפני הוגשה מטעם העותרים בקשה להתיר צירוף מסמכים חדשים המכילים תדפיסים מאתר מנהל ההנדסה של עיריית חיפה. אחד התדפיסים הינו פירוט של הפעולות שבוצעו על ידי מנהל ההנדסה בעת הטיפול בבקשה להיתר. בתדפיס זה צוין שם המבקשים כ- "בר לב - ינוביץ" וכן מצוין כי ביום 27.8.93 נשלח ההיתר. מהתדפיס מבקשים העותרים להסיק כי יש לקבל את טענתם כי קיבלו את טופס 4 בדואר וכי תאריך משלוח ההיתר על פי תדפיס זה תואם את התאריך המופיע על גבי טופס 4 שנמצא על ידי העותר. לעניין זה טוענות המשיבות 1 ו-2 כי מדובר בתדפיס תהליכי המכיל תקציר מידע בלבד ואין בציון שני שמות בעלי הנכס תחת "שם המבקש" כדי להעיד כי הבקשה אכן הוגשה במשותף מטעם העותרים וברלב ואדרבא לא כל שכן כאשר המשיבות 1 ו-2 הציגו מטעמם את החלטות מוסד התכנון באותה בקשה ואת ההיתר שנחתם, אשר מתייחסים אך ורק לבית ברלב ועל גבי ההיתר מצוין מפורשות כי בית ינוביץ לא כלול. כן נטען כי לא ניתן ללמוד מהמועד המצוין בתדפיס כמועד שליחת ההיתר בדבר מתן טופס 4 לעותרים. אציין כבר עתה כי הנני מקבל את טענת המשיבות 1 ו-2 לעניין זה ואינני סבור כי ניתן להסיק מהתדפיס שהוצג את המסקנות שמבקשים העותרים להסיק ממנו. מטעם העותרים הוגשו גם שתי הכרעות דין של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בנוגע להרשעת העותרים בבניה בסטיה מהיתר הבניה שניתן בבקשת ההיתר הראשונה. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבות 1 ו-2 להודיע לרשויות החשמל והמים על ניתוק הנכס שבנדון משירותי החשמל והמים. אפרט להלן. אין חולק כי אין בידי מי מהרשויות המשיבות טופס 4 לגבי הנכס של העותרים. אמנם העותרים המציאו עותק של טופס 4 שלטענתם ניתן להם עוד בשנת 93', אך מהימנותו של מסמך זה מוטלת בספק. העותק חסר חותמת "נאמן למקור" הדרושה לשם אימות מהימנותו ואף מתנהלת בעניין זה חקירה של משטרת ישראל, אשר טרם סיימה את בדיקתה וטרם מסרה את ממצאיה לגבי מהימנות המסמך. במצב דברים זה לא ניתן לקבל את טענת העותרים כי ניתן להם טופס 4 לגבי הנכס בשנת 1993. יש להניח כי לו היה קיים טופס 4 הוא היה נמסר לרשויות המספקות את שירותי החשמל, המים וכדומה. לכן, גם אם נכונה טענת העותרים כי אצל המשיבה 1 שורר אי סדר ואבדן מסמכים ותיקים של תושבים הינו דבר נפוץ במשרדי המשיבה 1 על אגפיה השונים, הרי שלו היה קיים טופס 4 סביר להניח שניתן היה למצוא אותו אצל מי מהרשויות המספקות את השירותים הנ"ל. סביר להניח שהטופס היה נמסר לחברת החשמל לשם קבלת חיבור קבוע לחשמל. טענתם של העותרים כי קיבלו טופס 4 ומסרו אותו לרשויות המתאימות אינה מתקבלת לאור העובדה שלא הובאו כל ראיות לתמיכה בטענה זו. בנסיבות העניין, כאשר טופס 4 של העותרים לא נמצא בידי מי מהרשויות, יש לקבל את טענת המשיבות כי מעולם לא הוצא טופס 4 בעניין הנכס שבנדון. כמו כן, לו היו ניתנים האישורים המתאימים לשם קבלת טופס 4, כגון אישור מצב סופי לגבי הנכס, סביר להניח שניתן היה למצוא זכר לאישורים אלה. גם אם נניח כי טענת העותרים לפיה המסמכים אבדו למשיבה 1 הינה נכונה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הבקשה שהוגשה לחיבור זמני לחשמל הינה לצרכי בניה בלבד ובמסגרת זו ניתנה התחייבות העותרים להודיע לחברת החשמל על סיום הבניה ולבקש במועד זה חיבור קבוע. התחייבות זו לא קוימה מצד העותרים והשימוש בחיבור הזמני לחשמל במשך 20 שנה נעשה שלא כדין, בניגוד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 ובניגוד לתקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון), התשמ"א - 1981, ותוך יצירת מצג שווא כי מדובר בנכס שעדיין נמצא בבניה, שכן חיבור החשמל הזמני נועד רק לתקופת ביצוע הבניה בנכס. אם אכן העותרים קיבלו טופס 4 בזמנו, כטענתם, הרי שהיה עליהם לשלוח טופס זה לחברת החשמל ולהודיע כי הבניה הסתיימה ולבקש לחברם לחיבור קבוע של אספקת חשמל. על כן, נראה כי העותרים לא עמדו בהתחייבותם להודיע על סיום הבניה לרשויות הנוגעות בדבר ולכן לא ניתן לקבל טענתם כי ההודעה על הניתוק משירותים אלה התקבלה בחוסר סמכות ובשרירותיות. יש להניח, מאחר שהעותרים לא פנו לרשויות המתאימות עם קבלת טופס 4 ולא ביקשו העברה לחיבור קבוע לשירותים, כי העותרים לא קיבלו טופס 4, שכן חזקה עליהם כי לו היו מקבלים את הטופס היו פונים לרשויות ומסדירים את אספקת השירותים באופן קבוע ומסודר. בנסיבות העניין, כאשר המסמך היחידי שהציגו העותרים לתמיכה בטענותיהם הינו צילום טופס 4 שמהימנותו מוטלת בספק, פועלת חזקת התקינות המנהלית והעותרים לא הראו כל תמיכה לטענותיהם כי המשיבות פעלו בניגוד לדין ו/או בחוסר סבירות המצדיק התערבות של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בהחלטה. אמנם התנהלותן של כל הרשויות הנוגעות בדבר במשך כ-17 שנים בהן לא פעלו הרשויות לאכיפת החוק על העותרים והניחו לעותרים להתגורר בנכס ולקבל את שירותי החשמל והמים ללא קבלת טופס 4 הינה התנהלות לקויה, אך אין בהתנהלות לקויה זו של הרשויות כדי לגבור על אינטרס אכיפת החוק. זאת במיוחד במקרה שבו העותרים התגוררו זמן כה רב בנכס וקיבלו את השירותים תוך זלזול בחוק ובהתחייבויות שהוטלו עליהם לדווח על סיום הבניה ולהציג את האישורים המתאימים לרשויות. על כן, גם אם הרשויות פעלו בשיהוי, אין בכך כדי למנוע את אכיפת החוק על העותרים בנסיבות העניין. ראה לעניין זה רעפ 1520/01 שוויצר נ' יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד נ"ו(3) 595 (2002), שם נקבע כי: "כאשר הפעולה המינהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי-דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על-פי דין, ובייחוד רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום, בדרך-כלל, בנסיבות של אי-חוקיות, ובייחוד כאשר אי-החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה (השוו: בג"ץ 5992/97 ערער נ' ראש-עיריית נתניה, פולג [4], בעמ' 656-655; י' זמיר הסמכות המינהלית (כרך ב) [5], בעמ' 732-724)". כאמור, במקרה שלפנינו פעולתן של הרשויות הייתה רחוקה מלהיות תקינה, מאחר שבמשך כשני עשורים לא דאגו לאכיפת החוק והניחו לעותרים להתגורר במבנה שלטענת המשיבות לא קיבל כלל טופס 4 ולקבל את כל השירותים, למרות אי קיומו של טופס 4. עם זאת, התנהגותה של הרשות והשתהותה אין די בהן בנסיבות שלפנינו כדי למנוע מן הרשות להפעיל את סמכויותיה כדי לאכוף את חוקי התכנון והבנייה. משלא ניתן לנכס שבנדון טופס 4 כלל וכלל, ואין בידי העותרים להציג טופס 4, כי אז יש לאכוף את הדין. החלטת הרשות להפעיל את סמכותה ולהורות על ניתוק הנכס מהשירותים שניתנו לו בניגוד לדין הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין ואין להתערב בה. אי החוקיות העולה מהתנהלות העותרים, אשר ביקשו חיבור חשמל זמני לשם בניה, ככל הנראה בשלב שבו הסתיימה בניית הנכס ואשר הפרו את מחוייבותם להודיע לרשויות על סיום הבניה ועשו שימוש בנכס במשך שנים כה רבות תוך קבלת שירותים שלא כדין ותוך זלזול חמור בחוק, גוברת על השיקולים העומדים מנגד. על הרשויות לפעול לאכיפת החוקים ובמסגרת זו להפעיל את סמכותן לניתוק הנכס מהשירותים שניתנו לו שלא כדין. סיכום: מהטעמים שפורטו לעיל אני קובע כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבות 1-2 להורות על ניתוק הנכס של העותרים משירותי חשמל ומים, שכן לא נפל בהחלטה זו פגם המצדיק התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, בשים לב לשיהוי הרב שבפעולות המשיבות 1-2, ולפנים משורת הדין, יש ליתן לעותרים שהות נוספת של כ-6 חודשים על מנת לפעול לקבלת האישורים המתאימים. זאת בהתחשב בעובדה כי מדובר בנכס שהעותרים ובני משפחתם מתגוררים בו מזה למעלה מ- 17 שנים ובהתחשב בטענתם של העותרים כי אין כל מניעה גם היום לקבל את האישורים המתאימים. אשר על כן, העתירה נדחית בכפוף לעיכוב ביצוע החלטת המשיבות 1-2 באופן שבו לא ינקטו כל פעולות לניתוק אספקת החשמל והמים למבנה הנ"ל קודם ליום 31/12/11. אוסיף עוד כי ראוי שבפרק זמן זה תסתיים חקירת המשטרה בכל הנוגע לטענה כי זויף טופס 4. ככל שימצא שאין בטענה בסיס כי אז ישקלו המשיבות 1-2 שוב את עמדתן בנוגע לנושא שבנדון. בכל הנוגע לפסיקת הוצאות - סבור אני כי אין מקום לחייב את העותרים בהוצאות המשיבות 1-2 וזאת בשים לב לאופן בו פעלה המשיבה 1 לאורך השנים שחלפו. כמו כן אין מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיבה 4 ששוחררה בהסכמה מהחובה להיות נוכחת בדיון. שונה הדבר בנוגע למשיבה 3, חברת החשמל, שמסרה הודעה וביקשה לפטור אותה מהחובה להיות צד לדיון. עקב עמדת העותרים לא היה מנוס מהתייצבות בא כוחה לדיון ובפועל התברר כי מדובר במשיבה שאינה נדרשת לצורך הכרעה במחלוקת. בהתאם אני מורה כי העותרים יישאו בהוצאות המשיבה 3 ובשכר טרחת עורך דינה בסכום של 7,000 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בניהמסמכיםטופס 4ניתוק חשמלחשמל