קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקעת מקרקעין לצורך חנייה ציבורית: 1. עתירה לביטול הפקעתם של מקרקעין שהיו בבעלותו של העותר ואשר הופקעו על ידי המשיבות לצרכי ציבור בשנת 1987. המדובר בשטח של 507 מ"ר במרכז חדרה שהופקעו כדין בשנת 1987 לצורך חנייה ציבורית. במוקד הדיון בעתירה עומדות טענות העותר כי המטרה הציבורית לשמה הופקע השטח אינה קיימת עוד; השימוש שנעשה בפועל במקרקעין שהופקעו אינו תואם את מטרת ההפקעה ואין עוד צורך ציבורי לשימוש בשטח המופקע לחנייה. בשל אלו טוען העותר, דין ההפקעה להתבטל. הרקע 2. העותר הינו בעלים של חלקות קרקע שונות ברחבי העיר חדרה. בין היתר הינו הבעלים של חלקה 65 בגוש 10037 המצויה בטבורה של העיר, בסמוך לרחובות הרברט סמואל ורוטשילד. מדובר בחלקה ששטחה המקורי היה 3,279 מ"ר שהיו רשומים בעבר על שם אביו של העותר. על החלקה הוקם מבנה בן שתי קומות ובשנת 1997 נרשם הבית כבית משותף ולו 6 יחידות משנה. ליחידות השונות הוצמדו חלקים ברכוש המשותף. בין היתר הוצמדו חלקים ליחידות משנה שבבעלות העותר. 3. ביום 12/7/84 פורסמה למתן תוקף תוכנית המתאר חד/765 - מע"ר (מ-18) (להלן "התוכנית"). יוזמת התוכנית היתה הוועדה המקומית ומטרתה להסדיר את השימושים בשטחים מרובים מהעיר (תקנון התכנית צורף כנספח 1 לתשובה). בהתאם לתוכנית הופקע שטח של 820 מ"ר מתוך חלקה 65, שמתוכם כ- 500 מ"ר מתוך השטח הצמוד ליחידות המשנה של העותר (שטח זה סומן בתשריט שצורף לעתירה במספר 65/2) (להלן "השטח המופקע"). ההפקעה בוצעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור), 1943 (להלן "פקודת הקרקעות") ופורסמה כדין בילקוט הפרסומים מיום 18/8/87. על פי ההודעה הופקע השטח המופקע לצרכי ציבור. הצורך הציבורי לשמו הופקע השטח היה חניה ציבורית (בהתאם לאמור בתכנית). 4. אין חולק כי השטח המופקע לא הוכשר לחנייה, אולם בפועל שימש כחנייה ציבורית ששירתה את הבאים למרכז העיר ובמיוחד באי השוק העירוני שהיה מוקם בסמוך. בשנת 2005 בוצע פיגוע חבלני בשוק אשר הביא למותם של 5 אנשים ולפציעת רבים. מבנים רבים בשוק העירוני ניזוקו והעירייה החליטה על סגירתו ובניית מבנה חדש לשוק. מבנה השוק החדש נבנה בסמוך לשטח המופקע בחלקה 64 בגוש 10037 (להלן "חלקה 64"). 5. מבלי להלאות בכל הפרטים, אציין כי העותר הגיש התנגדות למוסדות התכנון לתוכנית השוק החדש ולמתן היתר לבנייתו. הטעם העיקרי אותו העלה העותר בהתנגדותו היה העדר מקומות חנייה לשוק החדש כנדרש על פי תקן החנייה (התקן הקבוע בתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג-1983). תכלית ההתנגדות היתה לחייב את העירייה להקצות בתוך חלקה 64 מקומות חנייה, על מנת שניתן יהיה לבטל את ההפקעה בחלקת העותר. היתר הבנייה ניתן על אף התנגדותו של העותר, אולם וועדת הערר שדנה בערר שהגיש העותר החליטה על ביטול ההיתר (ערר 96/07). ההחלטה התקבלה מהטעם שסטיה מתקן החניה, תוך הסתמכות על חניה במגרשים סמוכים, מהווה סטיה ניכרת המחייבת את אישור הוועדה המחוזית (נספח 8 לתשובה). העניין הוחזר לוועדה המקומית אשר פנתה לוועדה המחוזית, וזו החליטה לאשר את הסטיה ולפטור את העירייה מהקצאת מקומות חנייה במקרקעין עליהם נבנה השוק החדש (נספח 10 לתשובה). 6. גם החלטה זו לא השביעה את רצונו של העותר ששב ופנה לוועדת הערר בבקשת הבהרה, אולם זו דחתה את בקשתו וקבעה כי משהופטרה העירייה מעמידה בתקן חנייה במתחם השוק, אין צורך בהליכים נוספים. בשים לב לכל האמור נבנה השוק החדש בחלקה 64 הסמוכה לשטח המופקע. עבודות הבנייה הסתיימו בשנת 2008. השטח המופקע, הצמוד למבנה השוק, נסלל וגודר. 7. ביום 15/1/08 הגיש העותר עתירה ראשונה לביטול ההפקעה (עת"מ 328/08). עתירה זו נדונה בפני השופט א' קיסרי וביום 18/11/08 החליט בית המשפט ליתן לעותר שהות לתיקון כתב העתירה. ביום 1/2/09 הודיע העותר כי החליט לחזור בו מהעתירה וביקש את מחיקתה. ביום 1/2/09 נמחקה העתירה הראשונה. הטענות בעתירה הנוכחית 8. בעתירתו זו שב העותר ומבקש להורות על ביטול ההפקעה והחזרת השטח המופקע לבעלותו. העותר מבסס טענתו על שני ראשים; האחד - השטח המופקע אינו משמש את מטרת ההפקעה. לטענת העותר השטח הופקע על מנת שישמש כחנייה ציבורית. בפועל משמש השטח את השוק החדש ומהווה חלק ממבנה השוק; השני - הצורך הציבורי שעמד בבסיס ההחלטה על ההפקעה אינו קיים עוד ואין כל צורך בחנייה ציבורית במרכז העיר. דיון והכרעה 9. כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על כל חלקיה. לא שוכנעתי כי השימוש שנעשה בשטח המופקע אינו תואם את מטרת ההפקעה ואף לא שוכנעתי כי אין עוד צורך ציבורי בחנייה. בטרם אתייחס לטענות אלו כסדרן אקדים מספר מילים על ההלכה בעניין ביטול הפקעה. ביטול הפקעה 10. הפקעה הינה רכישה כפויה של זכויות פרטיות בנכסים המתבצעת על ידי רשויות השלטון למען מטרה ציבורית. הסמכות להפקיע רכוש פרטי לטובת הכלל הינה פועל יוצא של חיי חברה וקהילה. צרכי החיים בקהילה מחייבים מתן כלים לרשות השלטון ליטול נכסים פרטיים למען קידום מטרות ציבוריות כגון סלילת כבישים, גנים ציבוריים, מבני ציבור וכיוצא באלה (ראה בג"צ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 625 (2001), פסקה 12 לפסק דינו של השופט חשין; א' קמר דיני הפקעות מקרקעין כרך א' 13 (2008); בג"צ 2739/95 מחול נ' שר האוצר, פ"ד נ(1) 309 (1996); עע"מ 9316/05 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה נ' בכור (ניתן ביום 5/3/08)). הסמכות להפקיע מקרקעין פרטיים לצרכי ציבור מצויה במספר חיקוקים ובהם פקודת הקרקעות. ככלל, נטילה כפויה של רכוש פרטי לטובת הכלל גוררת בעקבות זכות לקבלת פיצוי. זכות זו נגזרת מזכות הקניין של הפרט (ע"א 377/79 פייצר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמן גן, פ"ד לה(3) 645, 656 (1981), ע"א 216/66 עיריית תל אביב יפו נ' אבו דאיה, פ"ד כ(4) 522, 546 (1966); ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, 629 (1992)). עם זאת נקבעו בדין הוראות שונות המאפשרות לרשות השלטונית להפקיע מקרקעין גם ללא תמורה (כמו למשל סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, סעיף 20 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור), 1943 ועוד). על אף חוסר הנחת מהשימוש בסמכות הפקעה ללא תמורה הכירו בה בתי המשפט, והצידוק העיקרי שניתן הינו כי בעלי המקרקעין שהופקעו נהנים מפיתוח יתרת הקרקע (ראה ע"א 676/75 עזבון כיאט נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה, פ"ד לא(3) 785, 792 (1977); ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קרית אתא נ' הולצמן, פ"ד נה(4) 629, 636-634 (2001) ועוד). 11. הסמכות להפקיע רכוש פרטי לטובת צרכי הכלל נתונה לביקורת שיפוטית. ביקורת זו מתייחסת הן למועד ההפקעה, דהיינו לבחינת סמכות ההפקעה (בין בתמורה ובין שלא בתמורה), והן לתקופת "חיי ההפקעה", דהיינו לבחינת השימוש שעושה הרשות בשטח המופקע (ראה עע"מ 1369/06 הלביץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה (ניתן ביום 9/7/2008)). ההליך שבפנינו נוגע רק לתקופה השנייה, דהיינו לתקופת השימוש במקרקעין שהופקעו ועל כן אדון רק בטענות הנוגעות לסוגיה זו. 12. תקיפת הפקעה, שמשמעה עתירה לביטול ההפקעה והשבת המקרקעין לבעליו, עשויה להתבסס על עילות שונות; שיהוי במימוש המטרה הציבורית; סיום הצורך הציבורי שעמד בבסיס ההפקעה; או שימוש בשטח המופקע שלא למטרה הציבורית לשמה הופקעו המקרקעין. 13. סוגיות אלו של ביטול ההפקעה הגיעו לדיון נרחב בבית המשפט העליון בבג"צ 2390/96 הנ"ל (להלן גם "עניין קרסיק"). באותו מקרה נטען כי משתם הצורך הציבורי שלשמו הופקעו המקרקעין (באותו מקרה שימוש בבסיס צבאי), חובה על הרשות המפקיעה להשיב את המקרקעין לבעליהם. בהרכב מורחב נקבע על ידי בית המשפט כי:"אם המטרה הציבורית אשר שימשה בסיס להפקעת מקרקעין לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור) [...] חדלה להתקיים, ההפקעה מתבטלת, וככלל (הכפוף לחריגים) יש להחזיר את המקרקעין לבעל המקרקעין שממנו הופקעו" (עמ' 707). למסקנה זו הגיעו השופטים בדרכים שונות, תוך פיתוח תאוריות משפטיות שונות אשר אין צורך להתעכב עליהן. 14. בעקבות פסק הדין בעניין קרסיק נדונו מקרים שונים בפסיקה. במספר מקרים נדונה השאלה מהו שיהוי במימוש המטרה הציבורית המצדיק את ביטול ההפקעה (ראה למשל עע"מ 319/05 בונשטיין נ' המועצה המקומית זכרון יעקב (ניתן ביום 1/2/07); עע"מ 1369/06 הנ"ל; עע"מ 70/08 סגל, עו"ד נ' עיריית הרצליה (ניתן ביום 19/8/10); עע"מ 3202/05 עיריית רמת השרון נ' גנין (ניתן ביום 24/5/10) (תוקן ביום 9/6/10)). אף שבתי המשפט הכירו בשיהוי במימוש המטרה הציבורית כעילה לביטול הפקעה, הובהר כי "סעד של ביטול ההפקעה הוא סעד חריג שמקומו יכירנו אך מקום בו השתהותה של הרשות הציבורית במימוש מטרת ההפקעה מגיעה כדי השתהות קיצונית". (עע"מ 70/08 הנ"ל פסקה 5). 15. בתי המשפט גם הכירו בביטול הפקעה בשל סיום הצורך הציבורי שעמד בבסיס ההפקעה. כך בעניין קרסיק האמור וגם במקרים נוספים (ראה למשל ע"א 2281/06 אבן זוהר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28/4/10), פסקה 19 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'ה); בג"צ 9614/03 אבני דרך בע"מ נ' שר האוצר (ניתן ביום 21/12/10)). לאחרונה תוקנה פקודת הקרקעות ונקבעו בסעיף 14(1א) הוראות לעניין השבת הקרקע, וכך נאמר: "פורסמה הודעה לפי סעיף 5, ומתקיים אחד מאלה בטרם קנה שר האוצר חזקה בקרקע לפי סעיף 7, יחזור בו שר האוצר מרכישת הקרקע לפי הוראות סעיף זה". א) לא פורסמה הודעה לפי סעיף 7 עד תום התקופה לפרסומה כאמור בסעיף קטן (1א) של הסעיף האמור; (ב) תמה תקופת התחלת הביצוע שנקבעה לגביה; (ג) תם הצורך הציבורי שלשמו נדרשה הקרקע ושר האוצר לא החליט על צורך ציבורי אחר לפי הוראות סעיף 14א". כמו כן נקבעו הוראות לגבי שינוי מטרת הרכישה ומתן כלים לרשות המפקיעה להשתמש במקרקעין שהופקעו למטרה שונה ממטרת הרכישה המקורית. וכך נאמר בסעיף 14א': (א) בסעיף זה, "מטרת הרכישה המקורית" - מטרת הרכישה שפורטה בהודעה לפי סעיף 5. (ב) קרקע שפורסמה לגביה הודעה לפי סעיף 7, רשאי שר האוצר, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, ולאחר שנתן הזדמנות לבעל הקרקע או לבעל זכות או טובת הנאה בקרקע לטעון את טענותיהם כאמור בסעיף 5א(א) נגד שינוי מטרת הרכישה, להחליט כי היא דרושה לצורך ציבורי השונה ממטרת הרכישה המקורית, שאינו צורך ציבורי של הקמה, הרחבה או פיתוח של יישוב, או צורך הנובע מהם או כרוך בהם (בסעיף זה - מטרת הרכישה החדשה), בכפוף להוראות אלה: (1) שר האוצר יפרסם ברשומות הודעה על החלטתו, בהתאם לטופס ה' שבתוספת, שבה תפורט, בין השאר, מטרת הרכישה החדשה; (2) בהודעה לפי פסקה (1) יקבע שר האוצר את התקופה שבמהלכה יש להתחיל בביצוע של מטרת הרכישה החדשה, שתחילתה במועד פרסום ההודעה, ויחולו לגבי התקופה האמורה הוראות סעיף 7ב, בשינויים המחויבים; (3) הודעה לפי סעיף קטן זה תימסר למי שהיה זכאי לקבל את ההודעה לפי סעיף 5, ותוצג, הכל באופן הקבוע בסעיף האמור; (4) שוכנע שר האוצר כי התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים לעשות כן, רשאי הוא בהחלטה מנומקת בכתב להחליט כי הקרקע דרושה לצורך ציבורי השונה ממטרת הרכישה המקורית, שהוא צורך של הקמה, הרחבה או פיתוח של יישוב, או צורך הנובע מהם או כרוך בהם. (ג) מומשה מטרת הרכישה המקורית, רשאי שר האוצר להמשיך ולהשתמש בקרקע לאותה מטרה, עד למימוש מטרת הרכישה החדשה. (ד) הוראות סעיפים 14 ו-14ב, וכן הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, על מטרת הרכישה החדשה כאילו היתה מטרת הרכישה המקורית, והוראות סעיף 14ד יחולו לגביה בשינויים הקבועים באותו סעיף; ואולם אם היתה התחלת ביצוע של מטרת הרכישה המקורית יחולו הוראות סעיף 14ב ולא יחולו הוראות סעיף 14, אף אם לא הוחל בביצוע של מטרת הרכישה החדשה. (ה) שינוי מטרת הרכישה כאמור בסעיף זה אינו מקנה זכות לפיצויים לפי פקודה זו או כל זכות דומה אחרת; ואולם אם לא היתה התחלת ביצוע של מטרת הרכישה המקורית במהלך תקופת התחלת הביצוע יהיו בעלי הזכויות בקרקע, כהגדרתם בסעיף 14(1ב), זכאים לפיצוי נוסף לפי הוראות פקודה זו כאילו במועד פרסום ההודעה לפי סעיף זה רכש מהם שר האוצר מחדש את הזכויות שהיו להם בקרקע, בניכוי הסכומים שהיה עליהם להשיב לשר האוצר לפי הוראות סעיף 14, אילו חזר בו שר האוצר מרכישת הקרקע באותו מועד. (ו) שר האוצר רשאי לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף זה פעם אחת בלבד. (ז) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות אחרת של שר האוצר לפי פקודה זו. 16. כאן ראוי להזכיר כי בתי המשפט הדגישו כי לא כל שינוי בשימוש שנעשה במקרקעין שהופקעו יחשב כשינוי מטרת הרכישה שעשוי להצדיק השבת המקרקעין לבעלים המקורי. לשם הכרעה בטענה בדבר שינוי המטרה יש לבחון את תכנית המתאר הרלבנטית, שמכוחה הופקעו המקרקעין, ולפרשה על פי תכליתה (עע"מ 8026/09 גליק נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה (ניתן ביום 23/12/10), פסקה 9). רק שינוי החורג מהותית ממטרת ההפקעה על פי פרשנותה הראויה של התכנית, ייחשב כשינוי המצדיק ביטול ההפקעה. יתירה מזו, כאשר בצמוד לשימוש למטרה העיקרית לשמה הופקעו המקרקעין נעשו שימושי לוואי זניחים, אין בכך משום שינוי מטרת ההפקעה המצדיק את ביטולה (ראה למשל בג"צ 9158/03 חלוואני נ' שר האוצר (ניתן ביום 30/12/09), עע"מ 325/07 קשר בניין השרון בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר סבא (ניתן ביום 5/3/09)). ומן הכלל אל הפרט. שימוש שלא למטרת ההפקעה 17. השטח המופקע הופקע על מנת שישמש חנייה ציבורית. אין חולק כי לאחר הקמת השוק המשוקם נסלל השטח המופקע וגודר. מהראיות שהוצגו מסתבר כי חלק קטן מהשטח המופקע (כ-10%) משמש היום להצבת מתקן לגריסת אשפה. המתקן והשטח הצמוד לו מצויים גם בתוך חלקה 64 הסמוכה. עוד הוברר כי חלק מהשטח המופקע יועד לשמש לפריקה וטעינה ועל המגרש סומן כי שטח זה אסור לחנייה. השטח האמור משמש גם כניסה ויציאה לתוך מבנה השוק. יתרת השטח המופקע משמשת לחניית רכבים ואף סומנו על המגרש הסלול אזורי חנייה כללית ואזורי חנייה לנכים (ראה תמונות שצורפו לעתירה ולתשובה). 18. מתיאור עובדתי זה ברור כי השטח המופקע משמש למטרת ההפקעה, דהיינו לחנייה ציבורית. איסור חנייה בחלק מהשטח המופקע, כדי לאפשר פריקה וטעינה וכניסה לשוק, אינו משנה את השימוש העיקרי שהוא חנייה. אך טבעי הוא שבחנייה ציבורית הצמודה למבנה ציבורי, ייעשה שימוש גם לפריקה וטעינה, כפי שנעשה ברחובות העיר בצמוד למדרכה ואיש לא יטען כי השימוש העיקרי ברחוב השתנה. זאת ועוד, השימוש למתקן לגריסת אשפה אף הוא שימוש לוואי טבעי ומקובל באזורי חנייה ומכל מקום הוא תופס חלק קטן מהמגרש. ניתן על כן לקבוע כי השימוש העיקרי בשטח המופקע הינו לחנייה ועל כן ברי כי השימוש הינו למטרה לשמה הופקעו המקרקעין. סיום הצורך הציבורי 19. טענה נוספת שמעלה העותר הינה כי כיום אין עוד צורך בהפקעת המקרקעין לשם שימוש בחנייה ציבורית. העותר מפנה להחלטות מוסדות התכנון מהם הינו למד כי העירייה הופטרה מחובתה לעמוד בתקן חנייה ומכאן מבקש הוא להסיק שאין עוד צורך בחנייה ציבורית בסמוך לשוק. כמו כן מפנה העותר לשטחים שונים שבבעלות העירייה המצויים בסמוך לשטח המופקע, אשר גם הם משמשים, או יכולים לשמש לחנייה ציבורית. 20. גם טענות אלו דינן להידחות. העירייה הופטרה מחובתה לעמוד בתקן החנייה בשוק המשוקם בין היתר בשל קיומם של מגרשי חנייה סמוכים ובהם החנייה בשטח המופקע. מכאן ברי שהצורך בחנייה ציבורית במרכז העיר לא תם, אלא להיפך. הקמת השוק המשוקם אליו נוהרים קונים רבים, מחייבת כי בקרבתו ימצאו מקומות חנייה והשטח המופקע משרת את באי השוק. עם זאת יש לזכור, כי השטח המופקע אינו מוגבל לחניית באי השוק אלא כל מי שמגיע למרכז חדרה ולאזורי המסחר הסמוכים לשוק יכול לחנות בחנייה הציבורית. העובדה כי השטח המופקע צמוד לבניין השוק אינה מחייבת את המסקנה כי השטח המופקע מהווה חלק מהשוק דווקא. אין גם בסיס לטענה כי לעירייה נכסים נוספים שיכולים לשמש לחנייה ציבורית. ניתן לראות מהצילומים והתכנית כי בקרבת השטח המופקע מצויים מגרשים נוספים המשמשים לחנייה. בין היתר הפנה העותר לחלקה 374 שבבעלות העירייה, המשמשת גם לחנייה ציבורית ועליה הוקם מבנה המצמצם את אזור החנייה. העותר סבור כי על העירייה לנצל במלואם את כל שטחי החנייה האפשריים באזור בטרם הפקעת קרקע פרטית לצורכי הציבור. 21. קיומם של שטחים נוספים העשויים לשמש לחנייה אינו שולל את הצורך הציבורי בשטח המופקע. חלק מהמגרשים הנוספים אינם קרובים דיים לשוק העירוני ואין כל ספק כי באי השוק נזקקים לחנייה קרובה. זאת ועוד, אנו עוסקים בביקורת בדיעבד על הפקעה, דהיינו בוחנים האם יש לבטל את החנייה. הצורך הציבורי בהפקעה היה צריך להתברר במסגרת ביקורת על הליכי ההפקעה ולא כעת במסגרת בקשה לביטול הפקעה שנעשתה כדין. לא נטען בפניי כי ארעו שינויים המצדיקים צמצום שטחי החנייה באזור והסתפקות בשטחי חנייה במגרשים הסמוכים. גם העובדה כי במגרש כלשהו נעשים על ידי העירייה שימושים נוספים פרט לחנייה, אינה מצדיקה את ביטול ההפקעה, שהרי הצרכים הציבוריים הינם רבים ומגוונים וכל עוד עושה העירייה שימוש בנכסיה לצרכי הציבור אין כל פסול בכך שתבקש לעשות שימוש גם בשטחים פרטיים לצרכים שכאלו. 22. העותר העלה גם טענות נוספות, כגון עתירתו החלופית לצמצום שטח ההפקעה ופתיחת מעבר בין חלקה 65/1 שבבעלותו לשטח המופקע. גם טענות אלו דינן להידחות. כפי שהוסבר, השטח המופקע משמש לצרכי ציבור ולחנייה ציבורית ואין כל עילה לצמצם את שטח החנייה כדי להשיב לעותר חלק ממנו. אין גם כל מקום להתיר מעבר דרך השטח המופקע לחלקתו של העותר, שהרי מעבר כזה רק יצמצם את אזורי החנייה. סוף דבר 23. בשל כל האמור הגעתי למסקנה כי השטח המופקע משמש למטרה הציבורית לשמה הופקע , גם הצורך הציבורי לא תם ועל כן אין עילה לביטול ההפקעה. העתירה נדחית. העותר ישלם למשיבות הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ , סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. קרקעותמקרקעיןהפקעהחניה