קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי: 1. עתירה לכפות על המשיבות להקצות לעותר דירה בשיכון ציבורי. הדיון בשלב זה של ההליך, מתמקד בטענות העותר כנגד החלטת ועדת האכלוס העליונה במשרד השיכון (להלן "הוועדה"), אשר דחתה ביום 8/3/11 את בקשתו של העותר לקבלת דירה בדיור הציבורי. לגרסת העותר, החלטתה זו של הוועדה הינה פסולה בשל הפלייתו לרעה לעומת מבקשים אחרים, שנסיבותיהם דומות ואשר בקשותיהם התקבלו. הרקע 2. תחילתו של ההליך הנוכחי בעתירה שהגיש העותר ביום 27/6/10 כנגד החלטה קודמת של הוועדה מחודש 4/10, בגדרה נדחתה בקשה קודמת של העותר מאחר ואינו עומד בתנאים לקבלת דיור ציבורי. בד בבד עם הגשת העתירה הגיש העותר בקשה לסעד זמני המורה למשיבות להימנע מפינויו ופינוי ילדיו מדירה ברחוב העצמאות 12/5 קרית ביאליק (להלן "הדירה"). מדובר בדירה אשר הייתה מוקד לדיונים רבים ארוכי שנים בין העותר למשיבות, אשר בסופם, ביום 24/6/10, התפנה העותר מהדירה. ביום 27/6/10 שב העותר ותפס חזקה בדירה ועל כן ביקש את הסעד הזמני. 3. לאחר דיונים שונים בהם נדחו בקשותיו של העותר לסעדים זמניים, ולאחר מספר ארכות שקיבל, פונה העותר סופית מהדירה. בישיבה מיום 19/10/11 הודיע בא כוחו של העותר כי הוא מבקש להגיש בקשה מחודשת לוועדה, ולבקשתו אפשרתי את דחיית הדיון לשם מיצוי ההליך החדש בפני הוועדה. 4. בסופו של יום גם בקשה מחודשת זו נדחתה על ידי הוועדה בהחלטה מיום 8/3/11 (להלן "ההחלטה"). בהחלטה נאמר כי המבקש אינו עומד בתנאים המזכים בדיור ציבורי. הוועדה מציינת כי "המבקש אינו עונה למספר נפשות מזכה לפי כללי הקצאת דירה בשיכון הציבורי". לעניין זה מציינת הוועדה כי שני ילדיו של המבקש אינם גרים עימו. כמו כן ציינה הוועדה כי אם הילדים, גרושתו של המבקש, מימשה זכות לרכישת דירה ציבורית. הוועדה הוסיפה כי לא מצאה עילה לחרוג מהכללים לאישור דיור ציבורי. 5. לטענת העותר כי הינו מופלה לרעה, השיבה הוועדה בהחלטתה וציינה כי "הוועדה בדקה את נתוני הפונים שהוזכרו במכתב המבקש אשר נסיבותיהן שונות ואחרות ואושרו בנסיבות חריגות שאינן קיימות במקרה הנדון". בעקבות קבלת ההחלטה ניתנה לעותר אפשרות לתקן את עתירתו. עתירה מתוקנת לא הוגשה והעותר הסתפק בהגשת מסמכים שונים ובהם מסמכים הנוגעים למר רפאל דהן, אשר קיבל דירה בדיור ציבורי בנסיבות הדומות, כך נטען, לנסיבותיו של העותר. העותר עתר לקבלת מסמכים נוספים מתיקו של מר דהן על מנת לבסס את טענת ההפליה. מבלי לפרט את כל ההליכים אציין כי בסופו של יום נמסרו לעותר מסמכים שונים מתיקו של מר דהן ובדיון שנערך ביום 6/6/11 טען העותר כי ממסמכים אלו ניתן ללמוד כי מר דהן זכה בדיור ציבורי בנסיבות דומות לשלו. מסתבר כי מר דהן פלש לדירה ופונה בהליכים משפטיים. כן עולה מהמסמכים כי ביום 25/2/07 החליטה הוועדה לאשר למר דהן דיור ציבורי. בהחלטתה מציינת הוועדה כי "[...] בהתחשב בנכותו ובכך שמפנה דירת קרקע בת 3 חדרים (בפלישה) לזכאים ממתינים". 6. בטיעוניו טוען העותר כי אין להפלותו לרעה, ומאחר ומר דהן זכאי לדיור ציבורי הרי שגם הוא זכאי לדיור דומה. העותר מבהיר כי גם הוא, כמו מר דהן, היה בעבר נרקומן, כי גם הוא סובל מנכות וכי גם הוא פינה דירה שהחזיק בדיור הציבורי. כל אלו מצדיקים יחס זהה, דהיינו קבלת דיור ציבורי כפי שניתן למר דהן. דיון והכרעה 7. דין העתירה להדחות. מלכתחילה ביקש העותר לכפות על המשיבות לאפשר לו להמשיך ולהחזיק בדירה ברחוב העצמאות, אולם עתירתו זו נדחתה למעשה עם פינויו מהדירה ומסירתה לזכאים אחרים. כל שנותר להחליט הינו האם נפל פסול בהחלטת הוועדה אשר דחתה את בקשת העותר בהתבסס על עילת ההפליה. ודוק, אין מחלוקת כי העותר אינו ממלא את התנאים המזכים לקבלת דיור ציבורי על פי הנוהל הרגיל. 8. חובתה של כל רשות ציבורית לפעול בשוויון ולא להפלות בין שווים אינה שנויה במחלוקת. כך למשל בבג"צ 8487/03 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון (ניתן ביום 13/12/06) אומר בית המשפט: בפסיקתנו נקבע לא אחת כי הרשות המנהלית אינה רשאית להפלות בהפעלת סמכויותיה בין בני אדם שונים, שלא קיים ביניהם שוני רלוונטי (ראו: בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2) 501, 508-507; בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94, 110-109; בג"ץ 2618/00 חברת פארות בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד נה(5) 49, 58). איסור ההפלייה חל ביחס לכל פעולותיה של הרשות המנהלית [...] (ראה גם בג"צ 11956/05 בשארה נ' שר הבינוי והשיכון (ניתן ביום 13/12/06). במיוחד נכון הדבר ככל שמדובר בחלוקת משאבים ציבוריים. בבג"צ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר, פ"ד כג(1) 693, 698 (1969) אומר בית המשפט כי "השוויון מהווה את נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (ראה גם בג"צ 5325/01 עמותת ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים נ' המועצה המקומית רמת השרון, פ"ד נח(5) 79 (2004); בג"צ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות, פ"ד נא(4) 259 (1997) ועוד). 9. עקרון השוויון חל גם על הענקת מענקים לזכאים וברי שגם על הענקת זכויות לדיור ציבורי. (ראה למשל ע"ש (י-ם) 90/96 עמותת סניגור קהילתי נ' היועץ המשפטי לממשלה (ניתן ביום 19/11/01); עת"מ (י-ם) 38684-05-10 סויסה נ' משרד הבינוי והשיכון (ניתן ביום 25/11/10); עת"מ (ת"א) 48066-12-10 גויטע (אסרף) נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (ניתן ביום 28/3/11); עת"מ (נצ') 1028/05 רפאלוב נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ (ניתן ביום 2/5/05)). 10. על מנת להבטיח חלוקת משאבים בדרך שוויונית נדרשת הרשות לקבוע קריטריונים ברורים לחלוקת המשאבים (ראה בג"צ 7142/97 מועצת תנועות הנוער בישראל נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד נב(3) 433, 452 (1998)). קריטריונים אלו צריכים אף הם לעמוד במבחני המשפט הציבורי ובעיקר במבחן הענייניות, דהיינו צריך להימצא קשר ענייני בין הקריטריון שנבחר לבין תכלית חלוקת המשאבים (ראה למשל בג"צ 168/91 מורכוס נ' שר הבטחון, פ"ד מה(1) 467 (1991); בג"צ 59/88 ח"כ צבן נ' שר האוצר, פ"ד מב(4) 705 (1989); בג"צ 3792/95 הנ"ל עמ' 274;; י' זמיר הסמכות המינהלית, כרך א' 248 (2010)). 11. לתגובת המשיב 2 צורף נוהל 08/05 שעניינו "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי". הנוהל קובע קריטריונים שונים לזכאים, וקובע סדרי קדימות בין זכאים שונים. כן נקבעו בנוהל הוראות בדבר סמכותה של ועדת חריגים להעניק זכויות לדיור ציבורי גם במקרים שאינם עונים על הקריטריונים הרגילים. 12. העותר אינו טוען כי הינו עומד בקריטריונים המקנים זכאות לדיור ציבורי. עם זאת אזכיר כי הוועדה ציינה כי העותר אינו עומד בקריטריון של מספר נפשות מזכה, שכן לעותר 2 ילדים בלבד וילדיו אינם מתגוררים עמו בדרך קבע. אמנם העותר טען כי ילדיו חיים גם עמו, אולם העותר לא הוכיח זאת. יתירה מכך, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המשמורת על הילדים הינה משותפת לו ולגרושתו. כך או כך, התנאי לזכאות הינו כי למבקש הסיוע 3 ילדים לפחות (סעיף 5 לנוהל ההקצאות). על כן ברי שהעותר אינו ממלא את התנאי. 13. העותר ביקש לזכות בדירה במסגרת ועדת החריגים (ראה דברי בא כוחו מיום 19/10/10). לטענתו התקיימו בו נסיבות חריגות הדומות לאלו של מר דהן שמצדיקות הענקה חריגה של דיור ציבורי. עם זאת מתברר כי בין נסיבותיו של העותר ובין אלו של מר דהן אין זהות. בהחלטת ועדת החריגים בעניינו של מר דהן צוין כי ניתנת לו הזכות הן בשל נכותו והן מהטעם כי עם הענקת הזכאות יפנה מר דהן דירה אחרת גדולה יותר. אלו נתונים שונים מנתוניו של העותר. נתונים אלו הינם רלבנטיים ועשויים להצדיק יחס שונה. נכותו של מבקש סיוע עשויה להצדיק מתן יחס שונה ואין בכך כדי להצביע על הפליה. כך בד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרב הראשי לישראל, פ"ד כה(1) 7 (1971), נאמר כי "תהא זו הבחנה מותרת, אם השוני בטיפול בבני אדם שווים ניזון מהיותם נתונים, בשים לב למטרת הטיפול, במצב של אי שוויון רלבנטי" (ראה גם בג"צ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 135, 141 (2004), בג"צ 11956/05 הנ"ל). 14. זאת ועוד, אפילו הייתי משתכנע כי ועדת החריגים העניקה למר דהן הטבה והכירה בזכותו לדיור ציבורי, גם מבלי לעמוד בקריטריונים לקבלת הזכות וללא טעם ענייני, לא היה בכך די כדי להצדיק הענקת הטבה שכזו גם לעותר. תיקון עוול אינו מחייב בהכרח הענקת הטבה לעותר אף שאינו זכאי לה. הסעד שיינתן במקרה של חוסר שוויון אינו בהכרח סעד חיובי, כלומר הענקת ההטבה למי שלא זכה ביחס המועדף. הסעד יכול להיות גם שלילי - כלומר שלילת ההטבה ממי שקיבלה שלא כדין (ראה בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 202 (1991), ד' ברק ארז משפט מינהלי כרך ב' 710-713 (2010)). הואיל ואין טענה כי העותר זכאי לדיור ציבורי, אלא רק טענה כי יש להכיר בזכותו במסגרת שיקול הדעת של ועדת החריגים, ברי שאין מקום לכוף על הרשות סעד חיובי של הענקת ההטבה. כך או כך, הואיל ונסיבותיו של העותר שונות מאלו של מר דהן, אין גם מקום להחזיר את עניינו לוועדה שתשקול שוב הענקת סעד חריג, שהרי הוועדה דנה בבקשה שכזו ודחתה אותה. סוף דבר 15. העותר ניהל מאבקים משפטיים ארוכי שנים כדי להשאר בדירה שבה החזיק בדיור ציבורי עד שפונה. עתירה זו הינה המשך של אותו מאבק במסגרתו מבקש העותר לכפות על הרשות להעניק לו זכויות לדיור ציבורי אף שאינו עומד בקריטריונים המוכרים. על כן הנני דוחה את העתירה. העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות העתירה בסך של 2,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. שיכונים ציבורייםמקרקעיןשכירות