קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות היטל סלילת כבישים ומדרכות: הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה במסגרתה מתבקש ביהמ"ש לעניינים מנהליים לקבוע כי חובה של העותרת למשיבה בגין תשלום הוצאות סלילת כבישים ומדרכות התיישן וכי אין לנקוט בהליכי גביה כנגדה. העותרת הינה עמותה הפועלת ללא מטרות רווח למען אוכלוסיית העיוורים ובעלי לקויי הראיה בישראל ומטרתה לקדם את יכולתו של העיוור לקראת עצמאות תפקודית והשתלבות מירבית בקהילה. העותרת הינה בעלים של מקרקעין בקרית חרושת שבקרית טבעון שבכוונתה להקצותם או את תמורתם לצרכי ציבור העיוורים. המקרקעין מצויים בסמוך לחוות מיכלי דלק ויעודם הינו שטח לתכנון בעתיד. העותרת טוענת כי במהלך חודש אוגוסט 2002 התקבלה אצלה תזכורת בדבר תשלום אגרת כבישים ומדרכות הנושאת תאריך 7.8.2002. העותרת פנתה למשיבה במכתב בו העלתה טענותיה כנגד דרישת התשלום וביקשה פטור מתשלום האגרה לאור העובדה כי לא ניתן לעשות במקרקעין כל שימוש. המשיבה השיבה כי אין בסמכותה ליתן פטור מתשלום אגרה. בראשית חודש מרץ 2003 התקיימה פגישה בין העותרת לבין מנכ"ל המועצה, לאחריה פנתה העותרת למשיבה בבקשה לקבל פטור בנסיבות המקרה ולחילופין הנחה בתשלום. נטען כי פנית העותרת נותרה ללא מענה. העותרת טוענת כי ביום 21.5.2007 פנתה למשיבה בדרישה לקבלת מידע תכנוני על פי סעיף 119א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") וכבעלת המקרקעין ביקשה לקבל פרטים לעניין היטל הסלילה, לרבות מועד מתן ההחלטה על סלילת הכביש, מועד השלמת הסלילה, העתק מאישור המועצה ו/או משרד הפנים בדבר קבלת ההחלטה על סלילת הכביש ואופן חישוב ההיטל. ביום 4.6.2007 השיבה המשיבה לעותרת כי המקרקעין כלולים בתוכנית בניין עיר טב/62 וכי יעוד החלקה הינו שטח לתכנון בעתיד אשר לגביו תוכן תכנית מפורטת מגובשת. העותרת טוענת כי שבה וביקשה את הפרטים שפורטו במכתבה אך המשיבה לא טרחה להשיב. ביום 30.9.2007 התקבל בידי העותרת מכתבה של המשיבה לפיו נושא ההיטלים החלים על המקרקעין מועבר לטיפול גזבר המועצה. המשיבה הודיעה כי מאחר ויעוד המקרקעין הינו שטח לתכנון בעתיד, שאלת החיוב בהיטלי סלילה הועברה להכרעת גזבר המועצה. העותרת טוענת כי משלא התקבלה בידיה כל תשובה מגזבר המועצה שבה ופנתה למשיבה אך כל פניותיה הושבו ריקם. רק ביום 29.3.2009 התקבל בידי העותרת מכתבה של המשיבה לפיו העותרת חויבה בהיטלי הסלילה על פי חוק העזר של המועצה וכי אין כל אפשרות לבטל או לדחות את התשלום. העותרת פנתה בעל פה לגזבר המועצה והוסכם בין הצדדים כי יחזרו לשוחח לאחר שכל צד יבדוק את השתלשלות העניינים בנושא. העותרת טוענת כי בעוד היא ממתינה לתשובת המשיבה התקבל בידיה מכתבה של המשיבה לפיו מאז שיחתם טרם השתנה דבר וכי חובה של העותרת הועבר לאכיפה באמצעות חברת גביה חיצונית. ביום 8.12.2009 פנתה העותרת למשיבה ופירטה את השתלשלות העניינים בנושא וביקשה מהמשיבה לבדוק את הנושא ולהשיב לכל שאלותיה במלואן. מכתב זה נותר ללא מענה. ביום 29.6.2010 התקבלה בידי העותרת דרישה לתשלום סך של 55,261.10 ₪ בגין אגרת כבישים ומדרכות. ביום 30.6.2010 פנתה העותרת באמצעות ב"כ למשיבה בבקשה לבחון נסיבות מקרה זה ולהורות על מחיקת החוב ולחילופין לעכב את הליכי הגביה נגד העותרת עד לקבלת עמדתה הסופית של המשיבה ואולם המשיבה לא טרחה להשיב למכתב זה. העותרת טוענת כי החוב התיישן וכי אין לנקוט כנגדה בהליכי גביה מנהליים. נטען כי המשיבה לא נקטה כלל בהליכים בניסיון לגבות את החוב הנטען והמתינה שנים רבות ללא כל מעש ואף התחמקה ממתן אסמכתאות ופרטים נוספים לידי העותרת וזאת בחוסר תום לב ובניגוד לחובות המוטלות על המשיבה כרשות ציבורית, תוך פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות של העותרת. העותרת טוענת כי בנסיבות המקרה, כאשר המשיבה שקטה על שמריה ולא עשתה ניסיון לנקוט בהליכי גביה מנהליים במשך מספר שנים, הרי שהמשיבה מנועה מלנקוט בהליכי גביה לאחר תקופת ההתיישנות מחמת חוסר סבירות, מידתיות והגינות בהתנהלותה. עוד טוענת העותרת כי בדרישת התשלום שנשלחה אליה נפלו פגמים מהותיים המאיינים את החוב הנטען, כגון העובדה שלא צוין מתי נסלל הכביש נשוא החיוב בהיטל ו/או מתי הוחל בביצוען של העבודות ו/או האם מדובר בחיוב בגין "נכס גובל" ו/או כיצד חושב החיוב בהיטל. נטען כי חרף בקשותיה החוזרות והנשנות של העותרת התחמקה המשיבה ממתן כל פרט בעניין היטל הסלילה. על כן, נטען כי עולה חשש כבד כי כלל לא התקבלה החלטה בדבר סלילתו של הכביש או שההחלטה שהתקבלה לא נעשתה כדין. העותרת טוענת כי העדרה של החלטת הרשות על סלילתו של הרחוב מאיינת חיוב בהיטל סלילה בגינו. עוד טוענת העותרת כי בדרישת התשלום שנשלחה לעותרת לא הוזכר הבסיס על פיו חושב היטל הסלילה וכי חובת הראיה כי חיוב העותרת נעשה ביחס להוצאות רובץ לפתחה של המשיבה. העותרת טוענת עוד כי המשיבה סללה את הכביש בלא הרשאה חוקית לעשות כן, שכן על פי תוכנית בניין עיר טב/62 המאושרת מיום 11.9.1988 יעוד המקרקעין הינו שטח לתכנון בעתיד אשר לגביו תוכן תוכנית מפורטת ומגובשת. העותרת טוענת כי למיטב ידיעתה יעוד הכביש שנסלל הוא שטח רכבת שבו אסורה סלילתה של דרך. נטען כי בנסיבות בהן לא ניתן לסלול כביש במקרקעין על פי התב"ע וכאשר אין העותרת יכולה להנות כלל מהכביש שנסלל, אין מקום ליתן גושפנקא לחיוב המוטל בגין סלילת הכביש. על כן, טוענת העותרת כי חובה למשיבה בגין אגרת כבישים ומדרכות התיישן וכי אין לנקוט בהליכי גביה כנגדה ולחילופין כי דרישת התשלום בטלה מעיקרא. המשיבה טוענת כי פעלה באופן חוקי ותקין, בסבירות ובמועד הנכון. לטענת המשיבה, פעלה בהתאם לעקרון חוקיות המינהל ושאבה את הסמכות לפעולותיה מכוח הסמכה מפורשת בחוק, בצו המועצות המקומיות (א), תש"י - 1950 (להלן: "הצו") ובחוק העזר לקריית טבעון (סלילת כבישים), תשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק העזר"). המשיבה טוענת כי אין זה סביר כי נישום לא ישלם את חובותיו לרשות המקומית בטענות כאלו ואחרות אשר לא התבררו בערכאות המיועדות לכך ולבסוף יפנה ויטען להתיישנות החוב. לטענת המשיבה, סלילתו של הכביש הושלמה בתאריך 8.1.2001 או בסמוך לכך. נטען כי דרישת החוב הראשונה יצאה ביום 26.9.2000, לקראת השלמת ביצוע הכביש והמדרכה, המכתב נשלח בדואר רשום והוחזר לשולח. בהמשך המשיבה שלחה הודעות ותזכורות אודות החוב הנטען לעותרת. נטען כי העותרת הגיבה לתזכורת שנשלחה ביום 7.8.02 ופנייתה של העותרת למשיבה מהווה הכרה של העותרת בקיומו של הליך ומהווה פעולה אשר קוטעת את ההתיישנות. כן נטען כי בקשת העותרת כי המשיבה תפטור אותה מתשלום ההיטל או לחילופין הנחה בתשלומו מהווה הודאה בזכות. המשיבה טוענת כי התייחסה לפניות העותרת ולבקשותיה למתן פטור מהחיוב והשיבה כי אין בסמכותה ליתן פטור מתשלום היטל הסלילה. העותרת פנתה למשרד הפנים אך המשיבה לא קיבלה כל הוראה משר הפנים לבטל את החיוב. המשיבה טוענת כי נעתרה לבקשת העותרת לחלוקת תשלום החוב, אך העותרת לא ביצעה את המוסכם ולא שילמה. נטען כי יש לראות בשליחת דרישת תשלום כמפסיקה את מרוץ ההתיישנות וכי כאשר חייב מגיש בקשה להנחה הריהו מכיר בכך בחובו ויש בכך הודאה בזכות העירייה לתשלום, העוצרת את מרוץ ההתיישנות. המשיבה טוענת עוד כי לא נפלו פגמים בדרישת החוב. הודעת התשלום נשלחה לעותרת ביום 26.9.2000 ובה הודעה כי העבודה בוצעה בחזית הנכס וכן פרטים הנוגעים לאופן החישוב: סך העלויות, סך מ"א גובל, אורך חזית הנכס הגובל. הודעת התשלום הראשונה נשלחה לכתובת הנכס ולא למשרדי העותרת, זאת בהתאם לסעיף 10 לחוק העזר הקובע כי ההודעה יכול שתשלח למענו הידוע לאחרונה של בעל הנכס או שתוצג על הנכס או שתפורסם בעיתונות. החל מיום 31.8.2001 נשלחו כל ההודעות לכתובתה של העותרת בירושלים. עוד טוענת המשיבה כי בהתאם להוראת סעיף 4(ב) לחוק העזר, הודעה בדבר ההחלטה על הסלילה נשלחה ביום 7.12.1998. המשיבה לא הצליחה לאתר את ההודעה שנשלחה לעותרת, בשל חלוף השנים, אך צירפה הודעה דומה שנשלחה לחייב אחר הסמוך לחלקתה של העותרת. המשיבה טוענת כי לא התחמקה ממתן מענה לעותרת וכי לבקשת העותרת לקבל מידע תכנוני הפנתה את העותרת לתוכנית הרלבנטית, תב"ע טב/62, המפורסמת באתר האינטרנט של מנהל מקרקעי ישראל. באשר לפרטים לגבי הסלילה אלו הופיעו בהודעת התשלום שנשלחה לעותרת. המשיבה טוענת כי אין בסיס לטענת העותרת כי הכביש נסלל בשטח רכבת. נטען כי הצו מסמיך את המועצה לחוקק חוקי עזר בתחומה וכי המשיבה אכן חוקקה את חוק העזר ופעלה לפיו. נטען כי כל פעולות המשיבה נעשו כהלכה, כי פעלה באופן חוקי ותקין, קיימה דיון נאות, שקלה את השיקולים הרלבנטיים ובחרה את האופציה הנמצאת במתחם הסבירות. נטען כי כנדרש בצו ובסעיף 4 לחוק העזר מליאת המועצה החליטה על ביצוע מדרכה והרחבת הכביש בישיבתה בתאריך 18.5.1997. כן נטען כי הודעה על ההחלטה נשלחה ביום 7.12.1998, כאמור לעיל. על כן, טוענת המשיבה כי אין ממש בטענות העותרת וכי המשיבה פעלה בהתאם לסמכות שניתנה לה בחוק וביצעה את הליך החיוב ונסיונות הגביה על פי דין. נטען כי העותרת הודתה בקיום החוב והליך הגביה לא התיישן. על כן, נטען כי יש לדחות את העתירה. העותרת טוענת בתגובה לטענות המשיבה כי מאחר שהמשיבה לא עשתה ניסיון אמיתי לנקוט בהליכי גביה או בהגשת תביעה במשך שנים כה רבות ואף התחמקה ממתן פרטים אודות קיום החוב, מנועה המשיבה מלגבות את החוב לאחר תקופת ההתיישנות מחמת חוסר סבירות ולאור התנהלותה בעניין. עוד טוענת העותרת כי המסמכים אליהם מפנה המשיבה לעניין הודאה בזכות המשיבה הינם מסמכים שנערכו לצרכי משא ומתן, אשר נכשל בסופו של יום לאור הסתייגות גזבר המועצה מההסדר שהוצע על ידי העותרת. על כן, אין לעשות שימוש במסמכים אלה כהודאת בעל דין. העותרת טוענת גם כי החלקה אינה גובלת בכביש שנסלל ולטענתה אין כל עילה לחיוב החלקה הן בשל שוויה הנמוך והן בשל העובדה שאינה סמוכה לכביש שנסלל. המשיבה טוענת בתגובה כי הסתייגות גזבר המועצה הייתה לעניין הסכום לתשלום ולא לעצם ההסדר. כן נטען כי היטלי פיתוח מוטלים על נכס על פי עצם קיומו ולא על פי שוויו. נטען כי החלקה המדוברת גובלת בכביש שנסלל וכן במדרכה ועל כן החיוב הוטל כדין. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי לא נפל כל פגם המצדיק התערבות בהתנהלותה של המשיבה וכי אין מקום לבטל את החיוב שהוטל על העותרת. המשיבה פעלה כדין ושלחה לעותרת הודעת חיוב מפורטת בסמוך לסיום הסלילה (אמנם הודעה זו לא נמצאת בידי המשיבה בשל הזמן הרב שחלף, אך הוצגה הודעה דומה שנשלחה לאחד משכני הנכס של העותרת ויש להסיק, בהתאם לחזקת תקינות המנהל, כי הודעה דומה נשלחה לכל אחד מבעלי הנכסים הגובלים. שליחת ההודעה לנכס שבנדון נעשתה בהתאם לחוק העזר ולכן המשיבה פעלה כדין). המשיבה אף המשיכה ושלחה לעותרת התראות נוספות בנוגע לחיוב וכבר בשנת 2002 העותרת פנתה למשיבה בנוגע לחיוב וביקשה לפטור אותה מהחיוב ו/או להעניק לה הנחה משמעותית בתשלום החוב. פנייתה של העותרת למשיבה מעידה על כך כי העותרת ידעה על החיוב כבר בשנת 2002 והמכתבים שהציגה המשיבה מעידים על כך כי המשיבה השיבה למכתבי העותרת ולפניותיה והבהירה שוב ושוב לעותרת כי אין באפשרותה של המשיבה להעניק לה פטור מהתשלום וכי עליה לשלם את החיוב בטרם יצבור הפרשי ריבית והצמדה ויגדל. העותרת בחרה להתעלם מתשובותיה של המשיבה, לא שילמה את החוב ואף לא ניסתה לערער על החיוב בדרכים הקבועות בדין, כגון הגשת ערר ו/או פניה לביהמ"ש בהליך מתאים שענינו בקשה לבטל את החיוב. על כן, אין לעותרת אלא להלין על עצמה בעניין זה. מהמסמכים שהוגשו לעיוני עולה כי למרות שהמשיבה הבטיחה לבדוק את בקשת העותרת לפטור ו/או לחילופין הנחה, המשיבה ציינה בתשובותיה בכתב שנשלחו לעותרת, כבר בשנת 2002 בסמוך למועד שליחת המכתבים על ידי עותרת, כי החוב נושא ריבית והפרשי הצמדה ולא ניתן להקפיא את החוב עד למתן החלטה בבקשת העותרת (מכתב מיום 11.11.2002 נספח ה2 לתשובת המשיבה). כמו כן, צוין כי הואיל והחוב נושא ריבית והפרשי הצמדה, מומלץ לעותרת לשלם את החוב ולחסוך בהוצאות ריבית והצמדה וכי המשיבה מתחייבת כי באם תאושר הנחה או פטור, התשלום יוחזר לעותרת (מכתב מיום 27.11.2002 נספח ה3 לתשובת המשיבה). כמו כן, הוצע לעותרת לשלם את החוב בהסדר תשלומים, על מנת להקל עליה (מכתב מיום 26.1.2003, נספח ה4 לתשובת המשיבה). על כן, נראה כי היה על העותרת לשלם את החוב במועד זה ובמידה שהיה מאושר בהמשך פטור ו/או הנחה, הייתה מקבלת ללא ספק החזרים בתמורה לתשלום. לחילופין, העותרת יכלה לפנות ולערור על החיוב בפני הערכאות המתאימות, כאמור לעיל. העותרת התעלמה ממכתבי המשיבה ולא שילמה את החוב וכעת היא מלינה על כך שהחוב גדל ואף טוענת כי החוב התיישן. התנהגות זו נגועה בחוסר ניקיון כפיים ויש בכך משום עילה לדחיית העתירה על הסף. לעניין דחית עתירה על הסף מהטעם שהוגשה בחוסר ניקיון כפיים ראה: בג"ץ 4475/09 נדמי חסן מוחמד סלמאן נ' שר הביטחון, טרם פורסם (8.8.10); בג"ץ 708/09 דוד אלישע נ' הרבנות הראשית לישראל, טרם פורסם (23.6.10). כאמור, סבורני כי התנהלותה של העותרת לוקה באי ניקיון כפיים. למרות מכתבי המשיבה אל העותרת, בהם צוין במפורש, כמפורט לעיל, כי לא ניתן להקפיא את החוב וכי יש לשלמו בטרם יצבור ריבית והפרשי הצמדה, המשיכה העותרת לפנות שוב ושוב אל המשיבה בבקשה להקפיא את החוב, אף על פי שהובהר לה כי הדבר איננו אפשרי. המשיבה בתגובה השיבה לעותרת כי עליה לשלם את החוב לאלתר (ראה גם מכתב מיום 4.11.2003, נספח ה6 לתשובת המשיבה). בנוסף, למרות שהצדדים הגיעו להסכם, שהוצע על ידי העותרת, לפיו העותרת תשלם מחצית החיוב בשנת 2007 ואת המחצית השניה כאשר תוכשר הקרקע לבניה, העותרת לא עמדה בהסכם זה ולא שילמה את החיוב על פי ההסכם. בעניין זה אין לקבל את טענת העותרת כי מדובר במסמכים ששימשו לשם מו"מ שכשל. מהמסמכים עולה כי גזבר המשיבה קיבל את הצעת העותרת לתשלום סכום החיוב כפי שהוצע ורק הביע הסתייגות לעניין הסכום לתשלום, מאחר שהעותרת לא דייקה בסכומים שציינה בהצעתה בשל חישוב לקוי של הריביות, ככל הנראה. על כן, אין המדובר במו"מ שכשל והיה על העותרת לעמוד בהסכם שהיא עצמה הציעה ולשלם את הסכומים כפי שהציעה. המחלוקת שנפלה בדבר פרט טכני בנוגע לשערוך קרן החוב אינה מהווה כישלון של המו"מ וקיימת הסכמה בין הצדדים על קיומו של החוב והסדרי תשלומו על פי המסמכים שהוצגו. בנסיבות המקרה, לא ניתן לקבל את טענת העותרת להתיישנות החוב, שכן המשיבה פעלה כדין, שלחה הודעות והתראות ופעלה לגביית החוב במשך כל השנים, החל ממועד יצירת החיוב ובמהלך כל השנים שלאחר מכן. העותרת מצדה התעלמה מהודעותיה והתראותיה של המשיבה, לא שילמה את החוב וכעת היא טוענת להתיישנות החוב. מדובר בטענה חסרת ניקיון כפיים, כאמור לעיל, המצדיקה את דחיית העתירה על הסף. בפסק הדין אליו מפנה העותרת - רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, טרם פורסם (20.6.10) - צוין כי שלושה טעמים עומדים בבסיס מוסד ההתיישנות. הטעם אחד הינו במישור הראייתי. עניינו ההכרה בקושי הניצב בפני נתבע כאשר הוא נדרש לעובדות של מקרה שאירע לפני זמן רב, וההבנה כי יש צורך לתחום את הזמן בו נדרש אדם לשמור מסמכים וראיות אחרות. הטעם השני הוא ההנחה כי חלוף הזמן משמיע ויתור ומחילה של התובע על עילתו. הטעם השלישי הוא האינטרס של הנתבע בוודאות וביציבות. אינטרס זה מצדיק כי האדם יוכל לכלכל את צעדיו בהסתמך על ההנחה כי בידו תמונה מלאה, ככל הניתן, של מצבו הכלכלי. בענייננו טעמים אלה אינם מתקיימים, שכן כעולה מהמסמכים שהוגשו לעיוני, העותרת (לצורך ענייננו, הנתבעת לקיום החוב) הייתה מודעת לקיומו של החוב כבר משנת 2002 ואף ביקשה מהמשיבה פטור ו/או הנחה בתשלום החוב, אך הובהר לה שוב ושוב על ידי המשיבה כי המשיבה איננה מוותרת על החוב וכי על העותרת לשלמו. דרישות התשלום שהתקבלו אצל העותרת במהלך כל השנים, פניות העותרת אל המשיבה בבקשה לפטור ו/או הנחה ומכתבי המשיבה שהגיעו אל העותרת והבהירו כי על העותרת לשלם את החוב לאלתר, מהווים, בנסיבות העניין, פעולות של המשיבה לגביית החוב ולכן לא ניתן לקבוע במקרה זה כי חלה התיישנות, כטענת העותרת. יתכן כי היה על המשיבה לפעול ביתר מרץ לגביית החוב, אך אין המדובר במקרה בו ניתן להסיק כי המשיבה ויתרה על החוב או כי העותרת לא ידעה שעליה לשלם את החוב. זאת ועוד, כאשר מודה חייב בחובו, כמו למשל בהגשת בקשה לפטור ו/או הנחה, יש בכך משום הודאה בזכות, העוצרת את מרוץ ההתיישנות כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. ודאי וודאי שהדבר נכון לגבי חייב שהגיע להסדר תשלומים, כפי שאירע בענייננו. כאמור לעיל, סבורני כי במקרה זה אין לקבל את טענת ההתיישנות ויש אף להוסיף כי העתירה הוגשה בשיהוי רב, שכן העותרת ידעה על קיומו של החוב ועל חיובה לשלמו כבר משנת 2002 ואין בהתכתבות ומו"מ בין הצדדים כדי לעכב את המועד בו היה על העותרת להגיש את העתירה. העותרת קיבלה את תשובת המשיבה לפיה אין היא מוסמכת לפטור את העותרת מתשלום החוב כבר בשנת 2003 (מכתב מיום 26.1.2003, נספח ה4 לתשובת המשיבה). על כן, מדובר בעתירה שהוגשה בשיהוי רב ללא כל טעם סביר לשיהוי שבהגשתה וגם מטעם זה יש לדחותה. לעניין דחיית עתירה בשל שיהוי בהגשתה ראה: בג"ץ 696/09 אברהם חזיז נ' מינהל מקרקעי ישראל, טרם פורסם (23.2.11); בג"ץ 723/03 סביתאן עדלי מוספא מחמוד ואח' נ' משרד הפנים, טרם פורסם (2007); בג"ץ 2977/92 יונה משיח ג'מיל נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז תל-אביב, לא פורסם (1993). לא ניתן לקבל גם את טענות העותרת כי המשיבה לא ביססה את ההיטל, כי הסלילה נעשתה בניגוד לתוכנית החלה על המקום, כי הנכס של העותרת איננו גובל בסלילה וכי מדובר במקרקעין המיועדים לרכבת, שכן טענות אלו אינן מבוססות בראיות. מהמסמכים שהציגה המשיבה עולה כי המשיבה פעלה כדין ובהתאם לחוק העזר ולא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהיטל שהוטל על העותרת. כן לא ניתן לקבל את טענת העותרת כי לא התקבלה החלטה כדין על סלילת הכביש, שכן המשיבה הציגה את החלטת המליאה על סלילת הכביש. אשר על כן, לאור כל המפורט לעיל, סבורני כי יש לדחות את העתירה וכך אני מורה. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. היטל סלילהכבישאגרות והיטלי פיתוחהתיישנות