קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התליית רישיון קבלן: לפניי ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות שדחתה ערר כנגד החלטת רשם הקבלנים לנקוט נגד המערערת אמצעי משמעת של התליית רישיון על תנאי למשך 3 שנים. הנסיבות המערערת היא חברה פרטית לעבודה קבלנית ורשומה בפנקס הקבלנים המתנהל על פי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ו-1969 (להלן: "חוק הרישום"). בשנת 1995 העניק רשם הקבלנים (להלן: "רשם הקבלנים או הרשם") למערערת סיווג ג-5 בענף 100 (בנייה) שהוא הסיווג המאפשר ביצוע עבודות קבלניות בהיקף בלתי מוגבל. למן יוני 2009 קיבל רשם הקבלנים שמונה תלונות בגין ליקויי בנייה שנתגלו בדירות שבנתה המערערת ביישוב גן יבנה. מן התלונות עולה המערערת לא טיפלה בליקויי בנייה שהציגו לפניה הדיירים לרבות ליקויים שהיו אמורים להכלל במסגרת שנת הבדק ב-2006. פניות הדיירים זכו למענה קצר מצד המערערת כי תואם מועד לבדיקת התלונות בביתו של כל דייר מתלונן ועל כן אין מקום להגיב לתלונה בפירוט. בעקבות זה החליט הרשם לערוך בדיקה מדגמית כדי לעמוד על טיבם של ליקויי הבניה הנטענים. הבדיקה נערכה בשלושה מתוך שמונת הבתים מושאי התלונות. בכל הבתים שנבדקו נתגלתה בעייה של התפוררות הריצוף וכן התברר שהמערערת מסרבת להחליפו. הרשם העביר את ממצאיו לתגובת המערערת וזו הגיבה ביום 7.1.10 וטענה שהמתלוננים רכשו את הבתים לאחר שבנייתם הושלמה ולאחר שהתרשמו באופן בלתי אמצעי מהבית בכללותו לרבות מהריצוף. המערערת אף טענה כי החלפת הריצוף במועד הנוכחי עלולה לגרום לפער בגוון הצבע בין המרצפות הישנות לחדשות. המתלוננים הגיבו לממצאי הרשם בטענה כי היה על המערערת לבצע את תיקוני שנת הבדק במועדם, כשבמלאי שברשותה מרצפות דומות. עוד טענו המתלוננים שתהליך ההתפוררות הריצוף הוא הדרגתי וצפוי להידרדרות נוספת אם לא יטופל. הרשם ביקש מהועדה המייעצת לרשם הקבלנים (להלן: "הוועדה המייעצת") לחוות דעתה בשאלה האם המערערת הפרה את תקנה 2(6) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (ערעור מהימנות והתנהגות בניגוד למקובל) התשמ"ט-1989 (להלן: "תקנות ערעור מהימנות") והאם יש לנקוט כנגדה אמצעי משמעת או לבטל את רישומה בפנקס הקבלנים. ביום 23.3.10 ערכה הועדה המייעצת דיון שבו נכחו בין היתר ב"כ המערערת ומהנדס מטעמה. הוועדה המייעצת סברה שמתקיימים התנאים הקבועים בחוק ובתקנות ערעור מהימנות המצדיקים הטלת סנקציות על המערערת בשל העדר טיפול סביר בליקויים והימשכות ההליכים מול המתלוננים. הועדה המייעצת המליצה להתלות על תנאי את רישומה של המערערת למשך 3 שנים. ולקבוע קנס מותנה של 15,000 ש"ח ל-3 שנים. הרשם אימץ את המלצות הועדה והשית על המערערת עונש כאמור לעיל. המערערת הגישה ערר על החלטת הרשם וביום 24.9.10 דחתה וועדת הערר את הערר. מכאן הערעור. עיקר טענות המערערת בפי המערערת ארבע טענות עיקריות: 1) הדיון בועדה המייעצת קויים ללא פרוטוקול; 2) המערערת נשללה היכולת לחקור את עורך הדו"ח ההנדסי מטעם רשם הקבלנים; 3) הרוכשים רכשו את הדירות על הריצוף שבו; 4) העונש אינו סביר ואינו מידתי. העדר פרוטוקול המערערת סברה שהדיון לפני הוועדה המייעצת הוקלט. התברר לה להפתעתה שלא הייתה הקלטה וכי נרשם פרוטוקול בכתב יד. רישום כזה עלול להיות חסר והחסר עשוי להיות רב משמעות. אילו ידעה המערערת שאין הקלטה הייתה עומדת על קיום הקלטה. קיום הליך שהוא כעין שימוע לפני נקיטת סנקציה משמעותית מצריך תיעוד מדוקדק של הדיון. כך יוצא שהוועדה המייעצת נסמכה על רישום חסר ושגוי (למשל וועדת הערר כתבה בהחלטתה שב-52 יחידות הדיור קיימת בעיית ריצוף; בה בעת שבפועל נבדקו רק 8 יחידות דיור). אי חקירת עורך הדו"ח מטעם המשיב המהנדס דן פריידלין (להלן: "המהנדס"), הגיש חוות דעת מומחה מטעם רשם הקבלנים, אך הוא לא התייצב לדיון לפני הועדה המייעצת וממילא לא נחקר על חוות דעתו. על כן לא ניתן לדעת האם חלק מן הליקויים המוזכרים בדו"חותיו נגרמו על ידי המערערת או על ידי המתלוננים עצמם. ליקויים אחרים שפורטו בדו"ח כלל אינם באחריות המערערת ויכול שנוצרו משימוש בלתי זהיר בדירה על ידי מחזיקיה, (למשל שריטה על דלת הכניסה הראשית). בהעדר חקירה ובירור עובדתי, נפגעה זכותה של המערערת להפריך את ממצאי הדו"ח ולהוכיח כי אינה אחראית לליקויים. נוסף לכך, המערערת לא הועמדה על זכותה להגיש חוות דעת של מומחה מטעמה. החלטת המשיב מבוססת על נתונים עובדתיים שגויים החלטת הרשם מבוססת על נתוני עובדה שגויים. מדו"ח המהנדס עולה כי חלק מליקויי הבנייה שהוצגו - תוקנו, חלק מן הליקויים כלל לא קיים וחלק אחר עניינו בליקויי בנייה קלים. מתוך מכלול 18 הליקויים רק 16% הם ליקויים חמורים ורוב רובם (72%) הם ליקויים קלים. קביעתו של המהנדס שאין לעשות שימוש באבן שיש חברוני בריצוף חדרי רחצה אינה נכונה. התקן הישראלי 5566 חלק 1 מחריג שימוש באבן זו רק כשהיא מיועדת לריצוף במקומות בהם התנועה כבדה, בחיפוי מדרגות או בתכנון מערכת רצפה. מכאן שאין תוקף לממצאיו של המהנדס בעניין הזה ומשלא הוזמן להופיע בדיון לפני הועדה המייעצת, לא ניתן היה להתעמת עם קביעתו. משלא נמצאו ליקויים או שנמצאו ליקויים קלים בלבד, אין מקום לקביעת הועדה המייעצת שהובילה להחלטה לנקוט באמצעי משמעת כנגד המערערת. הליקוי המשמעותי ביותר שמצא המהנדס הוא התפוררות ניכרת בשכבת השיש העליונה שבה רוצפו הבתים. המערערת אינה חולקת על כך שאריחים אלה לא הוחלפו אך טוענת כי אינה מחוייבת בהחלפתם והוא בהתאם לסעיף 5 לחוזה הרכישה בין המערערת לרוכשים. יתר על כן, חלק מן הדירות נרכשו לאחר סיום רוב הבניה. על כן יכלו הרוכשים לעמוד על טיב הריצוף, ולהחליט אם להתקשר בעסקה, לאחר שראו את הדירה ושקלו את כדאיות רכישתה. חזקה שהרוכשים עובר לחתימת ההסכם בדקו את המידע המצוי בחוזה. חתימת הדיירים על החוזה מעידה שהם הסכימו לתוכנו הכולל גם הצהרה שהם רכשו את הדירה לאחר בדיקה כאמור (ע"א 685/88 קוטרמן נ' קרן תורה ועבודה, פ"ד מז(2) 602). חומרת העונש העונש שננקט מוגזם ולא מידתי. המערערת היא חברה קבלנית ותיקה שכבר הקימה אלפי יחידות דיור; הכל ללא דופי. בעונש הזה יש כדי להציג מסר שלילי שיעודד את פעילותן של חברות המציעות חוות דעת בתחום ליקויי בנייה לרוכשי דירות. אלה חוות דעת מנופחות ומוגזמות ויש לגנותן (ת.א. 110435/01 בלקני נ' קריב מערכות בניה ). עיקר טענות הרשם אין הצבעה על טעות משפטית שנפלה בהחלטת ועדת הערר. הערעור סב על החלטת הרשם ואין בו כל התייחסות לפגם שנפל בהחלטת וועדת הערר. על כן אין מקום להתערב בהחלטת וועדת הערר. יתר על כן, הרשם נקט בסנקציה לא חמורה כלל ועיקר כנגד המערערת על בסיס ליקויים חד-משמעיים שנמצאו בדירות הדיירים ונוכח העובדה שהליקויים הללו לא תוקנו עד לקבלת התלונות בשנת 2009. ממצא עובדתי הוא שב-52 יחידות דיור מתוך 141 יחידות דיור הותקן ריצוף בעייתי שלא טופל או הוחלף. המערערת התחייבה לוועדה המייעצת לתקן ליקויים מסוימים. אך היא לא פעלה כך בין היתר, על פי טענה שחלק מן הדיירים גרמו לליקויים בדירותיהם בעצמם. הרשם סבור שעל המערערת הייתה מוטלת חובה דווקנית לבדוק במועד את קיומם של ליקויי הבנייה ולבצע תיקוני בדק (סעיף 4 לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973). זו הנחיה קטגורית שהמערערת לא יכלה להיפטר ממנה. אפילו תאמר שברי שהמערערת לא התכוונה להתקין ריצוף פגום בדירות, הרי משליקויי זה התגלה ביותר מדירה אחת, היה על המערערת לפעול לתיקונו בזמן סביר (וע' 1023/06 זקן נ' רשם הקבלנים). החלטת הרשם מושתתת על היקף הליקויים, זמן טיפול בלתי סביר והתנערות המערערת מאחריות. דברים עלו מלמדים על התנהלות לא ראויה שלא לפי הנוהל המקובל מצד המערערת ועל כן החלטת המשיב היא החלטה מבוססת וסבירה שלא נפל בה פגם ולפיכך בחרה ועדת הערר שלא להתערב בה. רישום הפרוטוקול וחקירת עורך חוות הדעת וועדת הערר דחתה את טענות המערערת בדבר רישום פרוטוקול לקוי. גם אם הפרוטוקול אינו מכיל תאור מילולי מלא של כל מה שנאמר לפני הוועדה, ברור שעולות מן הפרוטוקול השאלות השנויות במחלוקת ונתוני הבסיס שעליהם גיבשה הוועדה את המלצותיה. לעניין הטענה הגיב הרשם בכך שההליך הוא מנהלי ואין הכרח לקיים הקלטה של הדיון. טענת המערערת ביחס לתקן הרצפות עלתה לראשונה במסגרת כתב הערר ולא בפני הועדה המייעצת שיכלה ליתן מענה מקצועי ולפיכך דינה להימחק. חופש העיסוק הרשם דוחה את טענות המערערת לעניין פגיעה בחופש העיסוק. חוק הקבלנים נחקק טרם חוקי היסוד ומתקיימת לגביו פסקת שמירת הדינים. יתר על כן, סמכויות הרשם נועדו לתכלית ראויה לשם הגנה על האינטרס של רוכשי הדירות. תכלית חוק רישום הקבלנים הינה להסדיר את רישומם של הקבלנים ולהבטיח את הציבור מפני בניה בלתי תקינה. חוק הקבלנים נבדק מספר פעמים על ידי ועדות ערר ופורש לאור חוק יסוד: חופש העיסוק ונקבע כי עומד הוא בפסקת ההגבלה (עש 1256/01 ישי יוסי נ' רשם הקבלנים ). סבירות העונש לרשם סמכויות של התליית רישיון קבלן בפועל לתקופות ניכרות ואף לצמיתות. בעניין דנן ראה הרשם להסתפק בסנקציה מותנית. כך שהלכה למעשה לא תוטל על המערערת סנקציה ממשית כלשהי אם תקפיד לנהוג כהלכה כלפי רוכשי דירות עתידיים. עונש כזה הוא מידתי. דיון סעיף 8(א)(3) לחוק מתיר למשיב לבטל רישום מפנקס כלפי "מי שנהג דרך קבע בניגוד לנוהג המקובל במקצועו כפי שהוגדר בתקנות". מהו "נהוג ומקובל"? הדבר נלמד בין היתר מתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (ערעור מהימנות והתנהגות בניגוד למקובל), תשמ"ט-1988 (להלן: "תקנות ערעור מהימנות"). תקנה 2(6) לתקנות ערעור מהימנות קובעת כי נוהג מקובל הוא כאשר "קבלן מבצע את העבודות ברמה ובטיב התואמים את התחייבויותיו החוזיות או הדרישות המקצועיות של הענף שבו הוא רשום בפנקס". קבלן שלא נוהג כאמור נחשב כמי שנהג שלא עפ"י הנוהג המקובל. בעקבות תלונות ודוח בדיקה שהרשם קיבל ננקטו בידו הליכים שבסיומם קבע כי "התלונות שהובאו בפני הרשם מתייחסות לשמונה יחידות דיור בהן התגלו ליקויי בנייה בהיקפים שונים. הועדה התרשמה כי התנהלותכם בטיפול בתלונות מאופיינת בהעדר טיפול סביר והימשכות הליכי טיפול". על כן קבע הרשם את הסנקציה הנ"ל נגד המערערת. החלטת הרשם נבחנה בידי וועדת הערר שלא מצאה יסוד להתערב בהחלטת הרשם. וועדת הערר קבעה בין היתר ש"הפרוייקט הכולל של הבניה אכן מורכב מ-52 יחידות ועל פי הראיות המנהליות שהיו בפני הועדה המייעצת נפלו פגמים בכל היחידות הללו. ויחד עם זאת החלטתו של הרשם נכונה וסבירה היא גם אם היא מבוססת על שמונה התלונות בלבד שמהן ברור כי בעיית הריצוף עומדת בעינה ואין היא בעיה בודדת שנתגלתה בדירה אקראית זו או אחרת אלא תופעה חוזרת ומתמשכת בשורה של דירות. ובמילים אחרות: די בכך שתהיינה שמונה תלונות שלא טופלו כדרוש על ידי העוררת כדי שיינקטו נגדה אותם אמצעי ענישה שאנו מדברים בהם". אני סבור שאין ממש בטענות המערערת לעניין ליקויים דיוניים שנפלו בהליך לפני הוועדה המייעצת. לליקויים הדיוניים לכאורה שנפלו בדיון הוועדה המייעצת (העדר הקלטה והעדר חקירה של המהנדס) אין משמעות רבה לעניין ההמלצה והחלטת הרשם. ברי שהוועדה המייעצת הייתה מודעת לדבריו של עו"ד טרייסטר בשם המערערת שב-52 מתוך 141 הדירות הותקן ריצוף זהה במהותו. וכי לרשם הוגשו 8 תלונות בלבד. לא נבדקו 52 הדירות. הוועדה המייעצת הסיקה על סמך "ראיות מנהליות" שהריצוף לקוי בכל 52 הדירות. לשיטתי, די בכך שהוכח לרשם שהמערערת התקינה ריצוף לקוי ונכשלה בפעולות איטום רטיבות ביחס ל-8 הדירות שרוכשיהן התלוננו. הכל משך זמן ממושך וברוח עקבי כפי שעולה בבירור מהמלצת הוועדה המייעצת. על כן העדר בדיקה של 52 הדירות חסר משמעות לעניין התוצאה והוא גם אם שגתה הוועדה בכך שהנסיבות מעידות על ליקויים ב-52 דירות. לא מצאתי שדרכי הניהול של הדיון לפני הוועדה המייעצת לקויים במידה כזו שמטילה קושי על המידע שנמסר לרשם ועל היכולת של הרשם לשקול באורח ראוי את המלצות הוועדה. כיוצא בזה למערערת ניתנה הזדמנות לטעון לפני הוועדה המייעצת. המערערת בחרה להגיש מכתב מאת בא כוחה התוקף את ממצאיו של המהנדס מטעם הרשם ולא הגישה חוות דעת נגדית. כתוצאה מכך עמדה לפני הועדה המייעצת חוות דעת אחת שלא נסתרה. הועדה המייעצת אינה ערכאה דיונית רגילה. הוועדה היא גוף מנהלי שאפשר שההליך לפניו יתמצה בהגשת תצהירים בלי לנהל חקירות על התצהירים (אם הוועדה סבורה שביכולתה לקבוע ממצאים על בסיס התצהירים והטיעונים שנטענו לפניה). אינני סבור שזכות השמיעה של המערערת התקפחה, הן לפני הוועדה המייעצת והן לפני ועדת הערר. ההכרעה הנורמטיבית של הרשות המנהלית בעניין המשמעות שיש לליקויים שנתגלו לפי 8 התלונות וביחס למשמעות התנהלות המערערת כלפי הרוכשים שהלינו נגדה, היא הכרעה של גוף האמון על קביעת המשמעות התוכנית של נורמות ההתנהגות המוטלות על קבלן רשום. בית המשפט לעניינים מנהליים ייתן את משפט הבכורה לגישה הפרשנית של הרשות האמונה על התחום המקצועי המיוחד הזה. גישת הרשות המנהלית עברה תהליך בחינה כפול ומשולש (הוועדה המייעצת, הרשם וועדת הערר). הגישה האחידה שננקטה נראית בעיניי סבירה ביותר. העונש שנקבע, מידתי. המערערת לא הוגבלה בפעילותה הקבלנית. אולם עליה להפיק לקח ולהיזהר משנה זהירות. אין זו מטלה בלתי נסבלת הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪. קבלן