קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושאזיהום מי ברז תביעה ייצוגית: א. בפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית. תמצית הנטען בבקשה שהוגשה ביום 4.5.2011: המבקשת היא תושבת קרית מוצקין, אֵם לשני ילדים קטנים. ביום שישי 29.4.2011 נמסרה הודעה ברדיו המקומי שעקב זיהום במי האזור, מתבקשים תושבי קרית מוצקין להרתיח את מי השתייה, אם כי לא ניתן איסור על שימוש נוסף במים. באותו יום גם קיבלה המבקשת מסרון (הודעת SMS) מן המשיבה שעל התושבים להרתיח את מי השתייה כשתי דקות לפחות עד להודעה חדשה. בתאריך 2.5.2011 נשלחה הודעת טקסט למכשיר הסלולרי של המבקשת שאין להשתמש במי הברז בקרית מוצקין, משמע, המים אינם ראויים לשימוש. עוד מציינת המבקשת שבתאריך 1.5.2011 הוציא משרד הבריאות הודעה רשמית ראשונה שלפיה בבדיקות שגרתיות של מי השתיה בקרית מוצקין נמצאו חיידקים והתושבים מתבקשים להרתיח את המים לשתייה ובישול עד קבלת תוצאות תקינות. המשיבה פִרסמה באתר הרשמי שלה הודעה על חלוקת מים מתאריך 3.5.2011 בשישה עשר מוקדי חלוקת מי שתייה ברחבי קרית מוצקין, ואולם, כך נטען בבקשה, פתרון זה היה חלקי בלבד הואיל וברחבי קרית מוצקין מתגוררים תושבים מבוגרים רבים שאין להם אפשרות להגיע למוקדי חלוקה אלה, ולכן תושבים אלה נותרים בביתם ללא מי שתייה. בתאריך 2.5.2011 נשלחה הודעת טקסט לתושבי העיר שהמים כלל אינם ראויים לשתייה (בעוד שבהודעה קודמת הובהר שהרתחת המים מונעת את הסיכון בשתייתם). מכאן הטענה שבמשך למעלה משלושה ימים שתו תושבי קרית מוצקין מים רתוחים למרות שבפועל יתכן ומים אלה גם לאחר ההרתחה לא היו ראויים לשתייה. ב. ביום 3.5.2011 הוציא משרד הבריאות הודעה רשמית על האיסור בשימוש במי הברז לשתייה ובישול באופן גורף הואיל ונמצאו בהם חיידקים ויש חשש לדליפת ביוב למערכת אספקת המים, ולכן המים אסורים לשתייה ובישול בקרית מוצקין, אך מותרים לכל השימושים האחרים, כולל רחצה. נטען בבקשה שהאיסור לא קיבל הד תקשורתי (למעט האינטרנט והודעת הטקסט) כך שיתכן ותושבים רבים המשיכו לשתות מים רתוחים מזוהמים במשך יום נוסף עד לקבלת ההודעה הרשמית. לדברי המבקשת, חלוקת המים החלה בתאריך 3.5.2011 ולכן בזמן הביניים, שערך כיום שלם, היו רבים נתונים בבתיהם ללא מי שתיה כלל. ג. נטען בבקשה שעד מועד הגשת התובענה (4.5.2011) סבלו תושבי קרית מוצקין מחמת אי-אספקת מי ברז ראויים לשתייה במשך למעלה מחמישה ימים, לא הועבר לידיעתם מלוא המידע בנושא, ונוכח הודעת משרד הבריאות מיום 3.5.2011 גם לא ברורה סיבת הזיהום, והאם היו גורמים נוספים אחראים לנזקי התושבים, מלבד המשיבה, ואף יתכן שתושבי קרית מוצקין שתו במשך ארבעה ימים מים רתוחים למרות שקיימת אפשרות שגם אחרי הרתחתם הם לא היו ראויים לשתייה. כעולה מן הבקשה, שיגר ראש עיריית קרית מוצקין מכתב לרשות המים, למשיבה, למקורות ולמשרד הבריאות, שבו נאמר כי העירייה עומדת חסרת אונים מול תושבי העיר שרבים מהם נאלצים לרכוש בקבוקי שתייה מכספם ואף מודאגים בגין חוסר הוודאות בנושא הבריאותי. ד. המבקשת טוענת שלתושבי קרית מוצקין עומדות עילות תביעה נגד המשיבה בגין הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, סעיפים 23(א)(4) ו-31 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, וכן הפרת סעיף 14.3 של "אמות המידה לשירות לפי סעיף 99 לחוק תאגידי מים וביוב התשס"א-2001" ולרבות סעיפים 1.1.1, 1.1.4, ו-1.1.7 בפרק ב' של אמות המידה הנ"ל, וכן רשלנות לפי סעיף 35 של פקודת הנזיקין, וכל עילה שבית המשפט ימצא לנכון להוסיפה בהתאם להוראות סעיף 13 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. ה. נטען עוד בבקשה שפיקוחה הרשלני של המשיבה על זרימת מי הביוב הוביל לזיהום מאגר המים, מה גם שהמשיבה לא נתנה מענה הולם לציבור, והעריכה את חומרת הזיהום בהערכה לקויה, כך שתחילה נדרשו התושבים רק להרתיח את המים, ולאחר מכן הוטל איסור גורף על שתייתם, דבר המעיד שאין ספק כי המשיבה במחדלה הביאה לכך שבתי התושבים נותרו ללא מי שתייה במשך חמישה ימים. ו. באשר לנזק, נטען שהמבקשת נאלצה לרכוש מים מינראליים במשך למעלה מחמישה ימים לארבע הנפשות של המשפחה, וזאת לצורך שתייה, בישול, ובהמשך אף לצורך צחצוח שיניים. הסכום המוערך שהוציאה המבקשת הינו 330 ₪, וכן קיים נזק לא ממוני (עגמת נפש) המוערך ב-700 ₪ לאדם. מכאן שהנזק האישי של המבקשת הוא 1,030 ₪ שאותו יש להכפיל בארבע נפשות, משמע, ביחד : 4,120 ₪. יש להביא בחשבון שנכון למאי 2011 מתגוררים בקרית מוצקין כ-45,000 תושבים. ז. הבקשה נתמכת בתצהיר המבקשת. אקדים את המאוחר ואציין שאין בתצהיר זה כדי לבסס את התשתית הנדרשת לביסוס הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בנוסף צורפו לבקשה גם כתבות מתוך אתרים שונים באינטרנט. ח. בתשובתה מיום 31.8.2011 טוענת המשיבה שדין הבקשה להידחות וכי הבקשה מתבססת על שמועות והשערות הניזונות מקטעי עיתונים ופרסומים שאינם מוסמכים. נטען בתשובה שאכן ביום 29.4.2011 נקלעה קרית מוצקין למצב חירום בו עלה חשש שגורמים מזהמים חדרו למערכת המים העירונית מחיבור תשתית בכניסה לעיר. עד היום, למרות בדיקות רשות המים והמשרד להגנת הסביבה, שום גורם מוסמך לא הצליח לברר מה היה מקור החשש לזיהום. משהתגלה חשש לזיהום פעלה המשיבה לפי הוראות משרד הבריאות, שהוא הגורם המוסמך לקבוע הוראות בדבר איכות מי השתייה, לרבות מתן הוראות לתושבים בדבר השימוש במים. כל הרשויות המעורבות: משרד הבריאות, המשיבה, עיריית קרית מוצקין, וחברת מקורות, התגייסו כדי להגן על בריאות הציבור. המשיבה ביצעה את כל המוטל עליה ועשתה מעבר לחובתה ואחריותה, סיפקה מים באופן שוטף החל מן ההודעה הראשונית של משרד הבריאות בדבר הצורך בהרתחת מים, וגם לאחר מכן כשפרסם משרד הבריאות הודעה בדבר איסור שימוש במים לשתייה ובישול. המשיבה ויתר הרשויות הצליחו למנוע פגיעה, ובריאותם של התושבים לא נפגעה, ולא ידוע על מקרים של הרעלת קיבה או היזקקות לטיפול רפואי בגין שתייה או שימוש במים מזוהמים. ט. לטענת המשיבה היא עצמה, חברת מקורות, רשות המים, והמשרד להגנת הסביבה, ביצעו בדיקות מקיפות לאיתור הגורמים האחראים לחשש לזיהום, אך עד היום לא העלו הבדיקות כל ממצא קונקלוסיבי ואין שמץ ראיה היכול להצביע על הגורם האחראי לזיהום שאותר בחיבור למערכת העירונית. י. באשר להתארגנות עקב משבר המים טוענת המשיבה, שבהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/2009 קיימת חלוקת אחריות וחלוקת תפקידים ברורה בין המשיבה לבין העירייה במצבי חירום כגון אלה, וכי המשיבה והעירייה פעלו בתיאום לפתרון משבר המים בעיר, כל אחת לפי סמכויותיה. יא. המשיבה מוסיפה וטוענת שהיא איננה בגדר "עוסק" כהגדרת המונח בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ולכן אין המבקשת יכולה להתבסס על פריט מס' 1 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, ומכאן שהמבקשת אף לא חצתה את המשוכה הראשונה הנדרשת ממנה. יב. לעיצומו של ענין טוענת המשיבה, בהסתמך על חוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/2009, שבמצבי חירום במערכת המים מוטלת ההסברה וההודעה לציבור על העירייה, וכך גם חלוקת המים לתושבים (בניגוד לאספקת המים). לכן הודיעה המשיבה, מיידית, לראש העיר ולמנכ"ל העירייה את תוכן ההוראה של משרד הבריאות על מנת שהעירייה תפרסם את ההודעה לתושבי העיר, ואכן העירייה פִרסמה באותו יום באופן מיידי את הנחיית משרד הבריאות ברדיו, ובנוסף גם באמצעות מסרונים לתושבים שמספרי הטלפון הסלולרי שלהם מצויים בעירייה. יג. החשש המרכזי למקור הזיהום היה חיבור של מערכת המים בעיר לחיבור חיצוני בשם "חיבור יששכר" ועם קבלת ההודעה על הצורך בהרתחת המים - סגרה המשיבה חיבור זה ביוזמתה. במקביל בוצעו בדיקות מקצועיות לאיתור גורמים מזהמים, אך אלה לא העלו כל ממצא, והמסקנה היא שאם אכן היה זיהום הרי אין מקורו במערכת המים של העיר אלא עקב חיבור חיצוני המספק מים למערכת העירונית. יד. מוסיפה המשיבה שביום שני 2.5.2011 בשעה 17:45 בערב התקבלה במשרדי המשיבה ובעירייה הוראת משרד הבריאות כי חל איסור מוחלט להשתמש במי ברז לשתייה, בישול וצחצוח שיניים. העירייה העבירה את ההודעה מיידית לכל תושבי העיר בכל אמצעי התקשורת האפשריים, והמשיבה מצידה דאגה מיידית להפסיק את אספקת המים בצינורות והעבירה לכל תושבי קרית מוצקין הודעה מוקלטת על הפסקת המים עקב הוראת משרד הבריאות ועל תחילת חלוקת מים בנקודות חלוקה וזאת באמצעות שירות הודעה מוקלטת יזומה של חברת "בזק". בהתאם לנוהל חירום ובתיאום עם העירייה, ולפי הנחיות חוזר מנכ"ל משרד הפנים, נקבעו 16 נקודות חלוקה ברחבי העיר והוצבו מיכלי מי-שתייה בקיבולת של 1,000 ליטר ו- 5,000 ליטר. ליד כל נקודת חלוקה הוצב שומר קבוע 24 שעות ביממה כדי לאפשר חלוקה סדירה במשך כל היממה, וכן הוצאו ממחסני החירום של המשיבה 18,000 מיכלי פלסטיק בקיבולת 4 ליטר ובנוסף נרכשו על-ידי המשיבה 10,000 בקבוקי מים מינראליים שהועברו לעירייה לצורך חלוקה בבתי ספר, גני ילדים, ואוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. מערכת הרווחה של העירייה העבירה בקבוקים אלה לתושבים מבוגרים שאינם יכולים להגיע לצורך קבלת מים ממוקדי החלוקה. בנוסף סיפקה המשיבה מספר מתקני שתייה נייחים לבתי ספר בעיר. בכל תקופת מצב החירום ביצעו שלוש מיכליות מים סבב קבוע בין נקודות החלוקה ודאגו שהמיכלים בנקודות החלוקה יהיו מלאים תמיד. תאגידים שכנים (מעיינות אתא וקרית ים) סייעו אף הם בהעברת מיכלי מים נוספים לתגבור החלוקה. בדיקות חוזרות ונשנות לאיתור כשלים וחדירת גורמים מזהמים למערכת המים בעיר, לא העלו כל ממצא. ביום 4.5.2011 בשעות הבוקר אישר משרד הבריאות שאיכות המים תקינה והורה לחזור להרתחת מים למשך שתי דקות. לאחר יממה נוספת אישר משרד הבריאות לחזור לשגרה ללא צורך בהרתחת מים. טו. לטענת המשיבה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית משוללת כל יסוד ראייתי, ונעדרת מן הבקשה חוות דעת מומחה, כנדרש, להוכחת ענין שבמומחיות. התצהיר שהוגש לתמיכה בבקשה חסר באופן מהותי. כל העובדות עליהן מתבססת התובענה והבקשה נלקחו והתבססו על כתבות שפורסמו ברשת האינטרנט, הן חסרות כל ערך ראייתי, והן סיפקו תמונה מטעה. מוסיפה המשיבה וטוענת שכתבה שבעיתון אינה יכולה להוות ראיה קבילה, מה גם שהטענות שמעלה המבקשת הינן טענות שבמומחיות הדורשות חוות דעת מומחה, וכזו לא הוגשה. עוד טוענת המשיבה, שהתצהיר של המבקשת דליל ביותר ומתייחס רק לחוויות שלה בדבר המים המינראליים שלטענתה נאלצה לרכוש, זאת למרות שברוב תקופת האירוע כל שהיא נדרשה לעשות היה להרתיח את המים, ומה גם שהיה באפשרותה לגשת לנקודות החלוקה ולקבל מים ללא תשלום. לדעת המשיבה, החוסר הראייתי שבבקשה זו אינו בגדר ענין טכני, אלא ענין מהותי, הואיל ואין ראיה כלשהי שיכולה לאשש את טענותיה של המבקשת. המשיבה חוזרת ומדגישה שהטענה כאילו המשיבה היא זו שגרמה לאירוע החירום ואחראית לו, משוללת כל בסיס ראייתי הואיל ולא נמצאה כל חדירה של מי ביוב או תקלה כלשהי במערכת העירונית, וזאת לאחר בדיקה שנערכה על-ידי הגורמים המוסמכים. טז. המשיבה מפרטת את חלוקת האחריות שבין המשיבה לבין העירייה לפי נוהל חוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/2009 ומציינת כי המשיבה והעירייה אכן פעלו בשיתוף פעולה, תוך הפעלת נוהל חירום. המשיבה עשתה את כל הנדרש מצידה לצורך אספקת המים במצב חירום וכן הפעילה צוותי חירום מעל ומעבר לנדרש ממנה בעוד שהעירייה, בהתאם לאחריות שהוטלה עליה במצב חירום, סייעה בחלוקת המים לתושבים ובכלל זה ביצעה חלוקה לתושבים שאינם מסוגלים להגיע למרכזי החלוקה. ממשיכה וטוענת המשיבה, שממילא, המידע על האוכלוסייה של התושבים המבוגרים ובעלי מוגבלויות שונות שאינם מסוגלים להגיע למרכזי החלוקה, מצוי בידי מחלקת הרווחה של העירייה, ואכן זו סיפקה מים לתושבים אלה. העירייה היא גם זו שאחראית על ההודעה וההסברה לציבור, והיא אכן ביצעה את המוטל עליה. המשיבה מציינת כי היא סיפקה מים במצב החירום כנדרש לכלל התושבים באופן יעיל וללא תקלות. יז. מוסיפה המשיבה, שבתקופה שבין 29.4.2011 עד 2.5.2011 הינחה משרד הבריאות את הציבור כי המים ראויים לשתיה לאחר הרתחה של כשתי דקות. עד אז לא היתה חובה לספק מים בנקודות חלוקה ולא היתה כל מניעה למבקשת להרתיח את המים ולהשתמש בהם לשתייה. רק ביום 2.5.2011, בשעה 17:45 בערב, התקבלה ההנחייה החדשה של משרד הבריאות שלא להשתמש במי הברז לשתיה, בישול, וצחצוח שיניים, ועם קבלת הודעה זו הפעילה המשיבה נוהל חירום בתיאום עם העירייה ופרסה נקודות חלוקת מים והחלה בחלוקת מים בנקודות החלוקה במיכלים ובקבוקי שתייה ללא כל שיהוי. יח. תקופת הפסקת המים היתה בין 2.5.2011 בשעות הערב עד 4.5.2011 בשעות הבוקר. מציינת המשיבה שבמהלך תקופה זו היא דאגה לאספקת מים בנקודות החלוקה, מילוי נקודות החלוקה במים, והפעלת צוותי חירום שעבדו בסבב ובמשמרות. המשיבה מדגישה שהטענה כאילו נזקקה המבקשת למים מינראליים במשך למעלה מחמישה ימים איננה נכונה. התושבים לא נדרשו לרכוש מים מינראליים, שהרי מים הועמדו לרשותם בנקודות החלוקה, ומכל מקום, השלב שבו מי הברז נאסרו לשתיה הסתכם במחצית מן הזמן הנטען על-ידי המבקשת. לטענת המשיבה, רכישת המים המינראליים על-ידי המבקשת היא פעולה רצונית של המבקשת, ותלויה ברצונו של כל אדם לפי נסיבותיו. יט. באשר לטענה בדבר נזק שאיננו ממוני, טוענת המשיבה שהיא לא גרמה לעגמת נפש, אלא פעלה למנוע נזק של ממש לבריאות הציבור. לא לכל נזק יש תרופה כספית ובוודאי לא לנזקים שנגרמים עקב אירוע חירום בנסיבות שלא היו בשליטת המשיבה, או בשליטת רשויות מוסמכות אחרות. כ. המשיבה מדגישה שלא התקיימו תנאי הסף הנדרשים לצורך אישורה של תובענה כתובענה ייצוגית, המבקשת גם לא הראתה, אף לא לכאורה, שנגרם לה נזק ולא הראתה אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה, ואף אין למבקשת עילת תביעה אישית. לדעת המשיבה, הבקשה אינה מעוררת שאלה משותפת לחברי הקבוצה, והמבקשת אינה מייצגת את הקבוצה בתום לב. עוד נטען כי המשיבה לא הפרה כל חובה חקוקה ולא התרשלה, ולכן דין הבקשה להידחות. תגובתה של המשיבה נתמכת בתצהירו של ממלא מקום המנכ"ל, והמנכ"ל בפועל של המשיבה, מר איציק הרשקוביץ. כא. ביום 3.10.2011 הגישה המבקשת תשובה לתגובתה של המשיבה, וטענה כי האפשרות הטובה והיעילה ביותר לבירור התובענה היא דווקא כתובענה ייצוגית. המבקשת חזרה על עמדתה, שלפיה חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, מוביל למסקנה שהמשיבה נושאת באחריות לאספקת המים, והמשיבה היא "עוסק" אשר מוכרת ו/או נותנת שירותי מים וביוב הן לתושבי העיר והן לרשות המקומית. המשיבה באה בנעלי הרשות המקומית בכל חובותיה לאספקת מים ראויים לתושבים, ומשהפרה המשיבה חובה זו היא נושאת באחריות בלעדית לפיצוי התושבים. עוד נטען כי המשיבה היא הגורם האחראי לאי-אספקת המים. המבקשת חזרה על טענתה כי הסכום הכספי המוערך שהוציא כל אחד מחברי הקבוצה הוא 330 ₪ בגין רכישת מים מינראליים, ו -700 ₪ בגין עגמת נפש. לתשובה זו צורף תצהיר נוסף של המבקשת מיום 2.10.2011. כב. בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.10.2011 הודיעה ב"כ המשיבה כי היא מוותרת על חקירת המבקשת הואיל ושני התצהירים שהוגשו על-ידי המבקשת אין בהם משום תמיכה בטענותיה. מנכ"ל המשיבה בפועל, מר איציק הרשקוביץ, נחקר על-ידי ב"כ המבקשת בחקירה נגדית על תצהירו. לאחר מכן סיכמו באי כֹח הצדדים את טיעוניהם בעל פה, ולאחר הפסקה שניתנה לצדדים, הודיע ב"כ המבקשת כי הוא מותיר את הבקשה להחלטתו של בית המשפט (עמ' 5 סיפא לפרוט'). המבקשת עצמה אמרה לבית המשפט שקשה לה למשוך את הבקשה בהיותה אֵם לשני תינוקות, אשר חוותה שבוע ללא מים ראויים לשימוש. עוד ציינה המבקשת שהיא אינה מופיעה בבית המשפט כדי לייצג את עצמה דווקא, אלא למען תושבי העיר, אמהות לתינוקות מחד גיסא, וקשישים מאידך גיסא, שסבלו כמוה, ואולי אף יותר. המבקשת הוסיפה שמבחינתה היא רואה את תאגיד המים כגורם האחראי, וברגע שמודיעים שהמים אינם ראויים לשתיה הרי מבחינתה המשיבה לא סיפקה לה את המים כנדרש. כג. אקדים ואומר כי דין הבקשה להידחות. אינני סבור שיש מקום לדון בכל אחד מן הטעמים שיש בהם כדי להביא לדחייתה של הבקשה שהרי די בכך שאחד מן התנאים הנדרשים להכרה בתובענה כייצוגית אינם מתקיימים, הואיל ובסעיף 8(א) רישא לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 נאמר שבית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית "אם מצא שהתקיימו כל אלה", משמע, על כל התנאים להתקיים במצטבר. כד. סעיף 8(א) (1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 מציב את הדרישה הבאה: "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". (ההדגשה שלי - י.ג.) מעיון בבקשה כפי שהוגשה, בתגובתה של המשיבה, ובתשובתה של המבקשת לתגובה, ברי שלא עלה בידי המבקשת להציב את התשתית הנדרשת על מנת להגיע למסקנה לפיה "יש אפשרות סבירה" שהשאלות המהותיות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, וזאת בין אם עובדתית ובין אם משפטית. כה. התצהירים שהגישה המבקשת, הן בתמיכה לבקשה והן בתמיכה לתשובתה, אין בהם כדי לבסס את התשתית הנדרשת על מנת שניתן יהיה להגיע למסקנה שקיימת אפשרות סבירה שהפלוגתאות תוכרענה לטובת הקבוצה. שני התצהירים של המבקשת הם לקוניים, ומעבר למועדים שבהם פורסמו ההודעות בדבר זיהום המים, ודברים שנמסרו למבקשת על-ידי מנהלת הפעוטון בימים הראשונים למשבר המים, אין בתצהירים אלה עובדות או ראיות שיש בהן כדי להקים חבוּת כלשהי. כו. לענין חשיבות התצהיר בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, אני מפנה להחלטת כב' השופטת ע. ברון, בבש"א (מחוזי ת"א) 12863/06 אתי באס ואח' נגד חברת החשמל, פיסקה 9, (לא פורסם, , 17.10.2007): "ויודגש: התצהיר הוא כלי ראשון במעלה שבאמצעותו יכול בית המשפט להתרשם מעילת התביעה וסיכוייה וכך גם מהתאמתה להתנהלות כייצוגית, ובהעדר תצהיר מטעם המבקשים 1-3 ולנוכח החסר הרב בתצהירו של המבקש 4 - טענותיהם של המבקשים בענין נעדרות כל תימוכין ובסיס ראייתי." וכן דברי כב' השופט י. ענבר בת"א (מחוזי י-ם) 3535/09 אלקלעי נגד בנק דיסקונט, פיסקה 11 (לא פורסם, , 11.2.2010): "קשה להפריז בחשיבותו של התצהיר התומך בבקשת האישור, שהרי העובדות הכלולות בתצהיר בשילוב אלו העולות מהחקירה עליו משמשות תשתית לבית המשפט בקבלת החלטתו..." ובהמשך בפיסקה 12, שם: "כמסמך התשתית העומד ביסודה של בקשת האישור, על התצהיר להיות ערוך בקפידה ולכלול את כל העובדות הרלוונטיות התומכות בהתקיימותם של תנאי הסף שבחוק תובענות ייצוגיות..." וכן, בפיסקה 13, שם: "נוכח חשיבותה הרבה של התובענה הייצוגית והשלכותיה על הציבור שמבקשים לייצגו ועל הגופים הנתבעים נפסק, כי על מגיש בקשת האישור לצרף לבקשה את כל הראיות שניתן לאספן בשלב זה בשקידה סבירה, וכי בתי המשפט לא יתירו ככלל את בנייתן של בקשות האישור "תוך כדי תנועה"." כז. הכתבות מן האינטרנט שצורפו אף הן לבקשה אין בהן כדי לשמש תשתית ראייתית ראויה ולענין זה אני מפנה לדבריו של כב' השופט א. גרוניס ברע"א 8562/06 לימור פופיק נגד פזגז 1993 בע"מ, פיסקה 8 (לא פורסם, , 15.4.2007): "מקובלת עליי טענת המשיבות לפיה לאור חשיבותה של התובענה הייצוגית והשפעתה על הציבור המיוצג ועל הגופים הנתבעים, יש לשרש את התופעה של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שמוגשות ללא תשתית ראייתית ראויה, כגון בקשות המוגשות על בסיס כתבה בעיתון... אין להתיר נסיונות ליצוק תוכן לבקשות נבובות לאישור תובענה ייצוגית תוך כדי הליך האישור." (ההדגשה שלי - י.ג.) מכאן, שלא היה מקום להיענות לבקשה שהעלה ב"כ המבקשת בסיכומיו בעל-פה לאפשר לוֹ מספר שבועות להשלמת קבלת חומר ממשרדי הבריאות והגנת הסביבה באשר לגורם הזיהום (ישיבת 23.10.2011, עמ' 3 לפרוט', ש' 16-20). כח. אין ספק שבהתאם לסעיף 23(א) של חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001, על תאגיד המים לתכנן, להקים, ולפתח את מערכת המים והביוב בתחום שבאחריותו, להפעיל מערכת זו, לנהלה ולתחזקה במצב תקין. סעיף 23(א)(4) של החוק קובע שעל התאגיד לדאוג לתִפעול ואחזקה תקינים של מערכות המים והביוב, תוך שמירה על איכות המים, מניעת הזיהום של מקורות המים, מניעת זיהום הים והנחלים, ומניעת מפגעים בריאותיים וסביבתיים. ואולם, עצם התרחשות זיהום מים אין בו כשלעצמו כדי להצביע בהכרח על כך שהמשיבה לא דאגה לתחזוקה תקינה של מערכות המים והביוב, או שהיא לא שמרה כנדרש על איכות המים. והרי ממה נפשך: המבקשת עצמה כותבת בסעיף 12 של בקשתה: "לאור הודעת משרד הבריאות מיום 3.5.11 לא ברורה אף סיבת הזיהום והאם היו גורמים נוספים מלבד התאגיד אשר אחראים לנזקי התושבים..." (ההדגשה שלי - י.ג). כט. אכן, הבקשה הוגשה עוד ביום 4.5.2011, אך מאז חלפו למעלה מחמישה חודשים, ועדיין לא הובאה במהלך תקופה זוֹ אינדיקציה כלשהיא באשר לגורם לאותו זיהום. יתר על כן, ממלא מקום מנכ"ל המשיבה כותב בתצהירו שניתן בתמיכה לתגובת המשיבה, בסעיף 9: "הבדיקות המקיפות הנ"ל לא העלו כל ממצא ועלה כי ככל ואכן היה זיהום, לא היה מקורו במערכת המים של העיר, אלא נבע מהחיבור החיצוני כאמור המספק מים למערכת העירונית". המצהיר מר הרשקוביץ, נחקר, כאמור כבר לעיל, בחקירה נגדית על תצהירו ודבריו לא נסתרו ולא הופרכו כמלוא הנימה. לענין זה דומני שראוי כי נציב לנגד עינינו דברים שנכתבו על-ידי כב' השופטת ע. ברון (בשינויים המחויבים, כמובן) לגבי בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין הפסקת חשמל, בש"א (מחוזי ת"א) 12863/06 אתי באס ואח' נגד חברת החשמל, פיסקה 12, (לא פורסם, , 17.10.2007): "יש להבהיר עוד כי נסיון החיים והגיונם של דברים הם הנותנים כי תקלות באספקת החשמל עלולות לקרות מעת לעת - ועל האדם הסביר לצפות כי הפסקת חשמל עלולה להתרחש בעת שהוא עושה שימוש במעלית או נוסע בכביש מרומזר: אין מקום לספק כי חברת החשמל מעולם לא יצרה מצג כלפי כולי עלמא שלפיו בכוחה לספק לציבור חשמל באופן שלעולם לא יתרחשו בו הפסקות מסויימות, וגם אין בפי המבקשים טענה שכזו". (ההדגשה שלי - י.ג.) לסיכום: לא עלה בידי המבקשת להציב תשתית כלשהי לביסוס טענתה בדבר אחריותה של המשיבה לזיהום המים שבתחום קרית מוצקין, או באשר לחדירת הזיהום למערכת צינורות המים של המשיבה. ל. גם באשר להתארגנות לאספקת המים לתושבים לאחר שהתרחש אירוע החירום, לא עלה בידי המבקשת להציב תשתית לביסוס טענותיה בדבר רשלנותה הנטענת של המשיבה, או הפרת חובות חקוקות על-ידי המשיבה, כשם שלא עלה בידי המבקשת לבסס את טענתה כאילו הפרה המשיבה את החובות החקוקות בסעיפי "אמות המידה לשירות לפי סעיף 99 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2011" . לא. המבקשת טוענת בבקשתה שחלוקת המים החלה רק ביום 3.5.2011, אך טענה זו אינה נתמכת לא בתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה, ולא בתצהיר שניתן בתמיכה לתשובתה של המבקשת לתגובת המשיבה. לעומת זאת, בתצהירו של ממלא מקום מנכ"ל המשיבה, נאמר מפורשות שבמקביל לקבלת הודעת משרד הבריאות, ביום 2.5.2011 שעה 17:45 בערב, הוחל בביצוע נוהל חירום בתיאום עם העירייה, נקבעו 16 נקודות חלוקה ברחבי העיר והוצבו מיכלי-מי שתיה בקיבולת 1,000 ליטר ו-5,000 ליטר (סעיף 12 בתצהיר מר הרשקוביץ), וכן בחקירתו הנגדית ביום 23.10.2011, עמ' 3 לפרוט': "אנחנו היינו בשטח כבר ערוכים לאספקת מים לתושבים בסביבות השעה 21:00 בלילה..." וכן גם, האמור בסעיף 24 של תצהירו. לב. גם אין לקבל את טענת המבקשת כאילו היתה רשלנות מצד המשיבה, או כאילו הפרה המשיבה חובות חקוקות המוטלות עליה לפי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, ואמות המידה כפי שנקבעו. סעיף 14.3 של אמות המידה קובע כי "במקרה של תקלות בלתי צפויות וממושכות (מעל 8 שעות), התאגיד יספק מים לצרכנים". כאמור כבר לעיל, וכעולה מתצהירו של מר הרשקוביץ, המשיבה החלה בביצוע נוהל החירום בתיאום עם העירייה, לפי הנחיות חוזר המנכ"ל, מייד עם מתן הודעת משרד הבריאות (סעיף 12 בתצהירו), והחל מן המועד שמשרד הבריאות קבע כי מי הברז אסורים לשתיה, סיפקה המשיבה מים כנדרש (סעיף 24 בתצהירו). דבריו של מר הרשקוביץ לא נסתרו ולא הופרכו, ובעדותו, בחקירתו הנגדית, מסר שהמשיבה היתה ערוכה לאספקת מים לתושבים בסביבות השעה 21:00 בלילה (עמ' 3 לפרוט'). לג. עוד יש להבהיר, כי ראוי להבחין בין אספקת מים לצרכנים, לבין פעולת חלוקת המים לאוכלוסיה. המשיבה, כעולה מתצהירו ועדותו של מר הרשקוביץ, דאגה לפיזור עוקבי המים, והציבה שומר קבוע 24 שעות ביממה ליד כל נקודת חלוקה, וכן דאגה לאספקת 18,000 מיכלי פלסטיק בקיבולת 4 ליטר, במרכזי החלוקה. המשיבה גם רכשה 10,000 בקבוקי מים מינראליים לחלוקה בבתי ספר, גני ילדים ולאוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים. מחלקת הרווחה בעירייה העבירה בקבוקים אלה לתושבים מבוגרים שאינם יכולים לקבל מים ממוקדי החלוקה. בנוסף, ביצעו שלוש מיכליות מים סבב קבוע בין נקודות החלוקה ודאגו שהמיכלים בנקודות החלוקה יהיו מלאים תמיד. לד. חוזר המנכ"ל 4/2009 מתייחס לשיתוף הפעולה בין תאגידי המים לרשויות המקומיות במצבי חירום ומשבר בתחום המים. לפי סעיף 5 של החוזר יעסוק תאגיד המים בשעת משבר בתחום המים, בין היתר, בפריסת נקודות חלוקה חליפיות למים, הן באמצעות מיכלים והן באמצעות בקבוקי מים, ואילו הרשות המקומית תעסוק בטיפול באוכלוסיה מרגע הגעתה לנקודת החלוקה, ולרבות גם טיפול באוכלוסיה המחייבת תשומת לב מיוחדת, וכן תטפל בדּוֹבְרוּת ובהסברה לציבור. לה. גם מן הטבלה המצורפת לחוזר המנכ"ל, עולה כי המשימה של התאגיד היא, בין היתר, הבטחת אספקת מים שוטפת לתחנות החלוקה (במיכלים, בקבוקים, שקיות), והאחריות של העירייה היא לחלוקת המים לאוכלוסיה בתחנות החלוקה, איוש נקודות החלוקה, וחלוקת מים לאוכלוסיות מיוחדות. מכאן, שהמשיבה פעלה בהתאם לנדרש, הן באמות המידה, והן בחוזר המנכ"ל. לו. גם אין לקבל את הטענה לפיה הפרה המשיבה את סעיפים 1.1.1 + 1.1.4 + 1.1.7 בחלק ב' של אמות המידה. חלק ב' של אמות המידה קובע כי התאגיד יפרסם אמנת שירות שתכלול התחייבות במספר תחומים ובהם, בין היתר, אספקה סדירה של מים (סעיף 1.1.1), משך זמן מירבי לאבחון תקלה ותיקון במערכות המים (סעיף 1.1.4), ואמצעים להבטחת איכות המים (סעיף 1.1.7). עסקינן איפוא בפריטים שאמורים להופיע באמנת השירות של התאגיד, והרי אין טענה לפיה לא פִרסמה המשיבה אמנת שירות כנדרש, ואין הדבר רלוונטי לענייננו. לז. העולה במקובץ מכל האמור לעיל הוא שהמבקשת לא הציבה את התשתית הנדרשת לטענתה בדבר הפרת חובות חקוקות, או רשלנות מצד המשיבה, לא באשר לעצם הזיהום (שהגורם לו לא הוכח), ולא באשר להתארגנות הנדרשת לאחר שפרץ משבר המים. די בכך להוביל למסקנה שהמבקשת לא עמדה בתנאים הנדרשים בסעיף 8(א)(1) סיפא של חוק תובענות ייצוגיות. משכך, אין בידי אלא להורות על דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. לח. לא נעלמו מעיניי דבריה של המבקשת אודות התקופה שחוותה (במיוחד בהיותה אמא לשני תינוקות) ללא אפשרות להשתמש במים ראויים, ואף מובן הוא שלא רק המבקשת סבלה מכך, אלא כלל התושבים של קריית מוצקין, אך לא די בכך כדי להביא לאישור התובענה כייצוגית. כעולה כבר מן האמור לעיל, לא ניתן לצפות לכך שלעולם לא תתרחשנה תקלות (ועיינו, למשל, בש"א (מחוזי ת"א) 12863/06 באס נ' חברת החשמל, פיסקה 12 (לא פורסם, , 17.10.2007), ומה גם שלא הוצבה בפני בית המשפט תשתית שיש בה כדי להצביע על רשלנות, או הפרת חובות חקוקות מצד המשיבה. לט. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪ (הסכום כולל בחובו את רכיב המע"מ). המבקשת תשלם סכום זה למשיבה בתוך 45 יום ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מ. ככל שהמבקשת מעוניינת להמשיך בדיון בתובענה מכֹח עילת תביעתה האישית, עליה להודיע על כך בכתב לבית-המשפט (עם העתק לב"כ המשיבה), לא יאוחר מתאריך 8.11.2011, ואזי תינתן הוראה בדבר העברת התובענה האישית לבית המשפט המוסמך. בהיעדר הודעה כאמור לעיל, יינתן פסק-דין הדוחה את התובענה האישית ללא צו להוצאות. המזכירות תמציא את העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים: 1. ב"כ המבקשת, עוה"ד ליאור מלכא ו/או עו"ד גלעד מלכא, חיפה. 2. ב"כ המשיבה, עוה"ד גב' חנה זיכל, ירושלים. כמו כן, מתבקשת המזכירות להמציא העתק ההחלטה למנהל בתי המשפט, בהתאם להוראת סעיף 14(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת לצורך רישומה של ההחלטה בפנקס תובענות ייצוגיות. תביעה ייצוגית