קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושאזיהום מים עקב קריסת צינור ביוב: ביום 9.2.09 קרס צינור ביוב המוביל את השפכים של העיר אור יהודה ויישובי הסביבה, והשפכים זרמו לנחל איילון, נחל הירקון ומשם לחופי תל אביב והרצליה. חופי תל אביב והרצליה היו אסורים לרחצה במשך למעלה מחודשיים, במהלך החודשים פברואר-מרץ 2009. קבוצת גולשים הגישה תובענה ייצוגית אחת בנוגע לנזקים שנגרמו כתוצאה מזיהום הים, כן הגישה תובענה יצוגית שנייה, קבוצת דייגי נמל יפו. לפני בקשות לדחייה על הסף של התובענות והבקשות לאישור תובענות ייצוגיות (להלן: בקשות האישור) כנגד גופים ורשויות שלטון בקשר להזרמת מי השפכים לים (להלן: המחדל או המפגע). 1. כללי המדובר בשתי בקשות אישור שהדיון בהן אוחד. האחת הוגשה במקור על ידי קבוצת גולשים, ובהמשך צורפו להליך תובעים שייטים (להלן: תביעת הגולשים והשייטים). בקשת האישור השנייה היא של עמותת דייגי נמל יפו (להלן: תביעת הדייגים). שתי בקשות האישור הוגשו בהתאם לסעיף 6 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) הקובע את האפשרות להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית שעניינה: "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע; לענין זה, "גורם המפגע", "מפגע סביבתי" - כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים". הסעדים המבוקשים בבקשות האישור הינם פיצוי כספי בגין הנזק לכל אחד מחברי הקבוצה, וצווים המורים למשיבים להימנע מהישנות המפגע, בהתאם להוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים. בקשות האישור והתובענות מעלות שאלות בנוגע לאחריות המשיבים להזרמת מי הביוב, ולנזק שנגרם, אם נגרם, לקבוצות הייצוג. בדיון מקדמי מיום 23.5.10, טענה עיריית אור יהודה, המשיבה בבקשות האישור המקוריות, כי אינה אחראית לאירועים נשוא הבקשות, וכי הם מצויים באחריות גורמים ורשויות שלא צורפו להליך. טענתה העיקרית של עיריית אור יהודה להעדר אחריות היא כי קריסת צינור הביוב נגרמה בגלל כמות חורגת של פסולת בניין שהושלכה מעליו. נוכח טענה זו, נתקיים הליך במסגרתו הגישה עיריית אור יהודה הודעה ובה פירוט של הרשויות והגופים המעורבים, לטעמה, בהתרחשות המחדל, ובאילו נסיבות. ביום 28.6.10 התקיים דיון בנוכחות הגורמים שצוינו בהודעת עיריית אור יהודה, ולאורו ניתנה למבקשים האפשרות לתקן את בקשות האישור, לרבות בדרך של הוספת נתבעים. בהתאם לכך, הוגשו בקשות אישור מתוקנות בשני התיקים, תוך צירוף נתבעים, ותוך שלבקשת האישור שהוגשה במקור על ידי קבוצת גולשים, צורפו המבקשים 4 ו-5 , השייטים (להלן: השייטים). המשיבים המשותפים לתביעת הדייגים ולתביעת הגולשים והשייטים, המתוקנות, הינם כמפורט להלן. עיריית אור יהודה, המשיבה 1 בתביעת הגולשים והמשיבה 4 בתביעת הדייגים (להלן: עיריית אור יהודה); איגוד ערים דן (תברואה וסילוק אשפה), המשיב 3 בתביעת הגולשים והשייטים והמשיב 1 בתביעת הדייגים (להלן: איגוד ערים) וחברת פארק אריאל שרון (איילון) בע"מ, המשיבה 4 בתביעת הגולשים והמשיבה 2 בתביעת הדייגים. בנוסף למשיבים המשותפים לשתי בקשות האישור, צירפו הגולשים והשייטים את עיריית קריית אונו כמשיבה מס' 2; והדייגים צירפו כמשיבה מס' 3 את חברת אקו-לוגי טכנולוגיות עתידיות (א.ס.) בע"מ. הבקשות לסילוק על הסף הוגשו על ידי עיריית אור יהודה ועל ידי איגוד ערים. עיריית אור יהודה מבקשת את דחייתה על הסף של תביעת הדייגים, בשל העדר עילת תביעה אישית. לגבי תביעת הגולשים הבקשה לדחייה על הסף של עיריית אור יהודה, שהוגשה בנפרד, מתייחסת אך לבקשת תובעים מס' 4 ו-5, שהינם השייטים (להלן: השייטים), אשר לא נכללו בבקשת האישור המקורית של הגולשים, והוספו כתובעים במסגרת תיקון בקשות האישור. במסגרת תגובת עיריית אור יהודה לבקשת האישור המתוקנת של הגולשים והשייטים, ביקשה העירייה את דחיית בקשת האישור על הסף בשל העדר עילה כנגדה, ובשל העדר עילת תביעה אישית בכלל. כמו כן, טענה עיריית אור יהודה כי התובענה אינה מתאימה להליך ייצוגי. איגוד ערים מבקש את דחייתן על הסף של שתי בקשות האישור כנגדו, שכן לטענתו הבקשות אינן מגלות כל עילה נגד האיגוד. בנוסף טוען איגוד ערים כי בקשות האישור לא מבססות כנדרש קיומה של עילת תביעה אישית. עוד טוען האיגוד להעדר סמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שאינה מופנית כנגד החלטה של רשות ספציפית מרשויות המדינה. 2. הבקשות לסילוק על הסף בשל העדר עילה, העדר סמכות עניינית או אי התאמה להליך הייצוגי עירית אור יהודה טוענת כי יש לדחות את תביעת הדייגים על הסף בשל העדר עילה אישית. לטענתה, אין בבקשה ולו בדל של מידע אודות המבקשים, אין בה ראיה לכך שביוב הגיע לים ולכך שמי מחברי הקבוצה לא דג בזמן כלשהו. גם לגבי תביעת הגולשים והשייטים טוענת עיריית אור יהודה, כאמור, במסגרת התגובה לבקשת האישור, כי אינן מגלות עילת תביעה כנגדה ואינן מבססות די הצורך קיומה של עילת תביעה אישית. איגוד ערים טוען כי שתי הבקשות אינן מגלות כל עילה נגדו, שכן הוא אינו נמנה בין האחראים על מערכת הביוב. כמו כן, טוען איגוד ערים כי בקשות האישור אינן מצביעות על קיומה של עילת תביעה אישית. עיריית אור יהודה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את התובענות על הסף, שכן בירור הנזק, של קבוצה לא הומוגנית שמספרה רב, אינו מתאים להליך הייצוגי. המשיבים למעשה טוענים כי בקשות האישור אינן עומדות בתנאי הסף לאישור תובענה ייצוגית, ועל כן יש לדחותן על הסף. חוק תובענות ייצוגיות קובע שלב מקדמי לדיון בתובענה ייצוגית, הוא שלב אישור התובענה הייצוגית. בשלב המקדמי על בית המשפט לבחון את תנאי הסף לדיון בתובענה הייצוגית לגופה, כמפורט בחוק תובענות ייצוגיות. היות והחוק קובע תנאי סף לדיון בתובענה ייצוגית, טענות לדחייה על הסף של תובענה ייצוגית, ככלל, כמו במקרה זה, תהיינה זהות לטענות כנגד אישור התובענה הייצוגית. הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הינו, אם כן, הליך מקדמי הזהה במהותו להליך הדחייה על הסף, ועל כן, שאלה היא, האם יש להיזקק להליך של דחייה של הסף בתובענות ייצוגיות. במקרה זה איני נדרשת להכריע בשאלה זו, היות ודינן של בקשות הדחייה על הסף להידחות נוכח חשיבותן הציבורית הרבה של התובענות הייצוגיות שלפני, כפי שיפורט להלן. סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כתנאי ראשון להגשת תובענה ייצוגית, כי למבקש עצמו יש עילת תביעה. בע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ )ניתן ביום 4.7.05) , נקבע בענין זה: "כדי לפסוע אל תוך עולמן של התובענות הייצוגיות, תנאי בסיסי הוא קיומה של עילת תביעה אישית. בהעדרה של עילה כזו, דין התובענה להימחק או להידחות על הסף, וממילא לא ניתן לאשרה כתובענה ייצוגית. על התובע המבקש להיות תובע ייצוגי, לשכנע את בית המשפט - במישור הראייתי ולא רק במישור הטיעוני - במידת הסבירות הראויה, שקמה לו לכאורה עילת תביעה... הדברים מדברים בעדם: תביעה ייצוגית היא מנוף הטעון בסיס ארכימדי, שאם לא כן תלויה התביעה הייצוגית על בלימה". בדומה, נקבע בע"א 6343/95 נפט נ' אבן, פ"ד נג(1) 115, 117, כך: "על בית המשפט, בבואו לאשר תובענה כייצוגית, להשתכנע, לפחות באופן לכאורי, בקיום התנאים המנויים בסע' 54א ו54ב לחוק. כך, על מנת להשתכנע כי, לכאורה, קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים". [ראו גם: רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו, פ"ד נא(2) 312; רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת, ז"ל, פ"ד נב(2) 713, 720]. אשר לתביעה האישית, אכן, בקשת הדייגים נעדרת פרטים אודות המבקשים, לקיומה של עילת תביעה אישית, באופן שאינו מאפשר, לכאורה, את אישורה כתביעה ייצוגית. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה, איני סבורה שבחוסר הראייתי בבקשת הדייגים יש כדי להצדיק את דחיית הבקשה על הסף. המדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעלת חשיבות ציבורית עליונה. הייחוד של תובענה זו, ומכאן גם חשיבותה, הוא באפשרות של הציבור לפקח על פעולות השלטון, באמצעות מכשיר התובענות הייצוגיות, לא רק בקשר לגביית כספים על ידי רשויות המדינה, אלא בקשר לחובותיו של השלטון כלפי הציבור בשמירה על תנאי מחייה סביבתיים מינימליים. הבקשה מעוררת שאלות של אחריות גופים ורשויות שלטון כלפי הציבור למחדלים ומפגעים סביבתיים, ומחויבותם לאפשר לציבור חיים בסביבה הולמת נטולת סיכונים בריאותיים. המבקשים מייצגים, במובן הרחב, את כלל הציבור במערכת היחסים שלו אל מול השלטון. החשיבות בבירור התובענה הינו בעצם לקיחת אחריות של רשויות שלטון למחדלים בנושאים אשר בתחום אחריותם. לקיחת האחריות הכרחית לקיומו של אמון הציבור ברשויות ולשמירתו של לשלטון החוק. הקושי בקביעת האחריות, כפי שבא לידי ביטוי בדיונים המקדמיים, הוא בהתנערות גורפת של הרשויות מאחריות כלשהי למחדל. הטענה בבסיס בקשות האישור היא כי הרשלנות בתיקון צינור הביוב, ואי מניעת הזרימה של מי הביוב לחופי הרחצה במשך כחודשיים ברציפות, נבעה מסירוב הרשויות לבצע את התיקון, כאשר הן מעבירות את האחריות מגוף אחד למשנהו. הקביעה לגבי האחריות מבוססת על מידע לגבי מידת המעורבות והאחריות של כל רשות בקשר לאירועים נשוא המפגע, ועל מידע על נסיבות התרחשות התקלה. מידע זה מצוי בידי הרשויות. קביעת האחריות מבוססת גם על פרשנות החקיקה הנוגעות בדבר. מתעוררות איפוא גם שאלות חשובות של זכות הציבור במידע לצורך הפעלת ביקורת ופיקוח על רשויות השלטון. זכות זו יש לבחון על רקע ההצדקות לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע) הנגזרות בין השאר מהזכות לכבוד, הזכות לחופש ביטוי וקיומו של המשטר הדמוקרטי, ולאור העובדה שאנו מצויים למעלה מעשור לאחר חקיקת חוק חופש המידע, ותוך הפנמה של תחולתו הרחבה של החוק על כלל פעולות הרשות ולא רק בהליכים בנוגע לבקשות על פי החוק (עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' רשות המיסים (מיום 23.9.08) פסקה 27 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל). במקרה זה דחייה על הסף של בקשות האישור משום חוסר, כביכול, בראיות להוכחת עילת תביעה בכלל, או כנגד רשות כזו או אחרת, כאשר המידע הרלוונטי מוחזק על ידי הרשות, תחסום את האפשרות להגשת תביעות ייצוגיות כנגד רשויות בקשר עם מחדלים של רשויות בהפעלת סמכויותיהן. סעיף 5(3) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), קובע כי בית משפט לעניינים מינהליים ידון בין השאר, ב"תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית)". בתוספת השלישית מנויה: "תביעה כאמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006". סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), קובע כי: "בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מינהליים; בסעיף קטן זה, "החלטה של רשות" - כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים". סעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים מגדיר "החלטה של רשות", כדלקמן: "החלטה של רשות" - החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל". איגוד ערים טוען כי הוראות אלו דורשות כתנאי להקניית סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בבקשת האישור, כי עילתה תופנה כנגד החלטה של רשות ספציפית, ולא די בכך כי היא תופנה כנגד רשות כלשהי מרשויות המדינה. ובכן, ספק רב אם פרשנות זו של איגוד ערים להוראות החוק מתיישבת עם תכלית החוק. כך בכלל, וודאי שכך כאשר אין בידי המבקשים, כמייצגי הציבור, לדעת מי היא הרשות האחראית למחדל, בשל העדר מידע, ובשל מחלוקת משפטית הנוגעת לפרשנות החקיקה הרלוונטית. למעשה, בדיון המקדמי שהתנהל כל אחת מהרשויות טענה שרשויות אחרות הן האחראיות למחדל (כפי שלמעשה נטען בתובענות כי התקלה לא טופלה בשל העדר גוף אחראי). על-כן, לא נותרה בידי המבקשים ברירה אלא להגיש את התובענות והבקשות כנגד כל הרשויות שהייתה להן נגיעה לעניין. יש לחזור ולהדגיש את שציינתי בפתח הדברים כי עיריית אור יהודה, היא היא שהצביעה על הרשויות האחרות כאחראיות למחדל. המבקשים מצביעים בבקשותיהם על מעורבות של כל אחד מהמשיבים בקשר לאירוע נשוא הבקשות. בנוגע לאיגוד ערים, די בכך שמדובר בתאגיד סטטוטורי אשר מנהל ומתפעל את 'חיריה', אשר על פי הצו מכוחו הוקם נתונות לו כל הסמכויות הנתונות לרשות מקומית על פי חוק, כדי להצביע על מעורבותו באירועים נשוא הבקשה במידה המספיקה על מנת להצדיק את הדיון בבקשת האישור כנגדו. ככל שמדובר בהעדר ראיות לכאורה לגבי הנזק, או בקושי בקביעת הנזק בהליך הייצוגי, הרי שמרכיב הנזק חשוב פחות בתובענה זו. כאמור, חשיבות התובענה היא בזכות הציבור לבקר את האופן בו מפעילות הרשויות את הסמכויות הניתנות להן בקשר לשמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בה. הדגש בתובענה הוא, על כן, בנטילת או הטלת האחריות. כך לכל הפחות לעניין דחייה על הסף, ובעיקר שבנסיבות מקרה זה עצם קיומו של נזק עקב העדר היכולת לדוג או לעשות שימוש אחר הקשור לרחצה בים, הוא ברור. אף על פי כן, יש להדגיש כי לצורך אישורה של הבקשה כייצוגית, יהיה על המבקשים לבסס את מרכיב הנזק, בעילת התביעה האישית, ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב אישורה של תובענה ייצוגית. 3. הבקשה לסילוק על הסף של תביעת השייטים בקשת עיריית אור יהודה מבוססת על הטענה לפיה השייטים הוספו כתובעים ללא שניתנה לכך רשות בית המשפט, שכן בית המשפט התיר, לטענת העירייה, את תיקון בקשות האישור רק על דרך של הוספת נתבעים. מכל מקום, טוענת עיריית אור יהודה, כי צירוף תובע להליך, מצריך הגשת בקשה מתאימה וספציפית, לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תיקון בקשת האישור, נעשה בהתאם להחלטתי מיום 11.7.10, בה קבעתי כי: "המבקשים הייצוגיים בשני התיקים רשאים לתקן את התובענות הייצוגיות והבקשות לאישורן, לרבות בדרך של הוספת נתבעים". בהתרת התיקון, לא הגבלתי אפוא את התיקון להוספת נתבעים, וטענה זו של עיריית אור יהודה דינה להידחות. גם לגופו של עניין אין ממש בטענות שהועלו כנגד הוספת השייטים לתביעת הגולשים, שכן השייטים כמו הגולשים משתייכים לקבוצות ייצוג אחת הכוללת את חובבי הספורט הימי. הוספת השייטים אין בה אפוא כדי להוסיף קבוצת ייצוג חדשה, אלא כדי להצביע על היקפה של הקבוצה המיוצגת. בשלב המקדמי בו נעשה התיקון, יש חשיבות רבה לביצוע כל השינויים הנדרשים בבקשת האישור, על מנת לאפשר בירור יעיל של התובענה הייצוגית בהמשך. כך ככלל, כך בקשר לתובענות שלפני, לאור מורכבות שאלת האחריות של גופים ורשויות שלטון, מחד, והחשיבות הציבורית הרבה של התובענה - מצד שני. 4. סיכום לאור כל האמור לעיל, הבקשות לדחייה על הסף נדחות. עיריית אור יהודה ואיגוד ערים ישאו שווה בשווה בהוצאות בקשה זו, כל אחד בסכום של 15,000 ש"ח שיתחלקו באופן שווה בין שתי הבקשות 15,000 ש"ח לגולשים ולשייטים ו-15,000 ש"ח לדייגי נמל יפו). סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לאור החלטה זו תושלם הגשת התגובות לבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות וזאת תוך 30 ימים מהיום. עם הגשת כלל התגובות, יקבע מועד לדיון בבקשות לאישור התובענות כייצוגיות. ביובזיהום מיםמים