קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות משפחת שוטר שנפטר במהלך השירות: 1. עתירה כנגד החלטת המשיב שלא להעניק לעותרות זכויות, לפנים משורת הדין, בעקבות פטירתו של המנוח ז"ל במהלך שירותו כשוטר במשטרת ישראל. המחלוקת מתמקדת בפרשנות הוראת שר הביטחון מיום 15/4/77 המרחיבה את מעגל הזכאים לקבלת הטבות על פי חוקי השיקום, לרבות חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 ובפרשנות ההוראה המוסיפה למעגל הזכאים את משפחות שוטרי משטרת ישראל. רקע 2. ביום 16/12/03 נפטר המנוח, סלאמה נאסר ז"ל (להלן "המנוח"). העותרות בעתירה זו הן אשתו (העותרת 1) ואמו (העותרת 2). מתברר כי המנוח גויס לשירות חובה ביום 2/11/88 ועם תום שירות החובה המשיך בשירות קבע בתפקיד של קצין קישור לרשות הפלשתינית. המנוח שוחרר משירות קבע ביום 2/11/92. ביום 28/9/94 גויס המנוח למשטרת ישראל והוצב כחוקר במחלקת חקירות הונאה. בשנת 2001 אובחן המנוח כסובל מלוקמיה, מחלה ממנה נפטר. בעת פטירתו היה המנוח בשירות המשטרה. בסך הכל שירת המנוח במשטרה 9 שנים, חודשיים ו-19 ימים. בצבא קבע שירת שנה אחת, מיום 2/11/91 ועד 2/11/92. 3. ביום 30/12/03 פנתה אשת המנוח למשרד הבטחון ובקשה להכיר בה כבן משפחה הזכאי להטבות על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן "חוק המשפחות"). בקשתה של העותרת נדחתה על ידי קצין התגמולים מהטעם שלא נמצא קשר סיבתי בין המחלה שגרמה למותו לבין שירותו של המנוח (החלטה מיום 27/5/04 - נספח "ה" לתשובה). על החלטה זו לא הוגש ערעור. 4. העתירה הנוכחית עניינה הכרה בבני משפחותיהם של מי שנפטר במהלך שירותו, בנסיבות שאינן מקימות עילה על פי חוק המשפחות, דהיינו מקום שאין קשר סיבתי בין השירות לגרימת המוות. 5. הבקשה הראשונה להכיר בעותרות כזכאיות על פי חוק המשפחות, אף בהעדר הוכחה על קיומו של קשר סיבתי, הוגשה בשמן על ידי סנ"צ וייסברגר ממשטרת ישראל, בפנייתו מיום 19/8/04. בבקשתו סמך על הוראות שר הביטחון מיום 15/4/77 ומיום 2/8/01, אשר הרחיבו את מעגל הזכאים גם לבני משפחותיהם של מי ששרתו בשירות קבע בצבא ובמשטרה מעל 10 שנים (להלן "הוראות ההרחבה"). ביום 1/9/04 הודיעה ראש תחום תביעות במשרד הביטחון, הגב' דליה ורמוט - כי הוחלט לדחות את הבקשה. ההחלטה הסתמכה על העדר רצף שירות של 10 שנים במשטרה. על החלטה זו הגישו העותרות ערעור לוועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (ו"ע 109/04) . קצין התגמולים, שהיה המשיב בפני הוועדה, טען כי הוועדה אינה מוסמכת לדון בערעור וביום 20/1/09 נדחתה בקשתו. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"ו 16116-03-09), , וביום 7/4/10 התקבל הערעור ונקבע כי הסמכות לדון בהשגות על החלטת משרד הביטחון - אגף השיקום שלא להכיר בבקשת העותרות - מסורה לבית משפט זה. כך התגלגל הדיון לפתחי. אציין כי בעתירה צוין קצין התגמולים כמשיב, אולם העתירה מופנית כנגד החלטת אגף השיקום והוא המשיב בעתירה לגופה. הטענות 6. העותרות טוענות כי הוראות ההרחבה הרחיבו את מעגל הזכאים לתגמולים ולהטבות על פי חוק המשפחות גם על מי ששירת בשירות קבע או במשטרה מעל 10 שנים. לטענתן המנוח שירת שנה אחת בקבע ועד 9 שנים וחודשיים במשטרה ובסך הכל מעל 10 שנים. לטענת העותרות אין לקרוא לתוך הוראות ההרחבה סייגים כלשהם ואין להתנות את מתן ההטבות ברצף שירות. כמו כן סבורות העותרות כי ניתן לצבור את תקופת השירות בקבע ובמשטרה יחדיו. 7. המשיב טוען כי דין בקשת העותרות להדחות מכמה טעמים; הבקשה הוגשה לאחר שהוראות ההרחבה בוטלו בהחלטת הממשלה מיום 15/8/04. בהחלטה זו נקבע כי זכויות שהוכרו טרם קבלת ההחלטה יישמרו, אולם אין בה הוראה המעניקה זכויות למי שזכאותו לא הוכרה עדיין (להלן "החלטת הביטול"). כמו כן טוען המשיב כי על פי הוראות ההרחבה אין לצרף תקופות שירות. רק בני משפחה של מי ששירת 10 שנים במשטרה זכאים להטבות והמנוח שירת פחות מ-10 שנים במשטרה. לחילופין נטען כי יש צורך ברצף של שירות ואילו המנוח עזב את השירות בתום תקופת שירות הקבע והחל לשרת במשטרה רק כעבור שנתיים. דיון והכרעה 8. שלוש שאלות מתעוררות בתיק זה; תחולת הוראות ההרחבה על מי שנפטר טרם ביטולן, דרישת רצף השירות ואפשרות הצבירה של תקופת השירות הצבאי לשירות במשטרה. בטרם נדון בשאלות אלו, אקדים מספר מילים על מסלולי ההטבות. 9. חוק המשפחות נועד להעניק לבני משפחתו של נספה תגמולים שונים. החוק מעניק את הזכויות רק למי שמותו נגרם בתקופת השירות ועקב השירות. תכליתו של החוק הינה להיטיב עם בני משפחותיהם של מי ששרתו את המדינה ומותם נגרם עקב שירות זה (ראה רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הבטחון, פ"ד נ(1) 529 (1995)). 10. חוק המשפחות, החל על משרתים שונים כמוגדר בחוק, הוחל גם על המשרתים בכוחות הבטחון והורחב בחוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א-1981 גם על בני משפחותיהם של שוטרים במשטרת ישראל. 11. הזכאות על פי חוק המשפחות מותנית בקיומו של קשר סיבתי בין הפטירה לבין השירות. מקום שבו לא הוכח קיומו של קשר סיבתי, פתוח בפני בני משפחתו של הנספה מסלול נוסף- מסלול להכרה לפנים משורת הדין. הנוהג להעניק הטבות לפנים משורת הדין גם למי שאינו זכאי לכך התפתח במשך השנים וזכה לביקורת מבית המשפט, שסבר כי ראוי להסדיר את מתן ההטבות במסגרת החוק (ראה בג"צ 328/75 כפי שצוטט בע"א 147/75 קצין התגמולים נ' חן, פ"ד ל(1) 197, 200 (1975); ע"א 715/75 קצין התגמולים נ' לוי, פ"ד ל3) 158 (1976)). כנראה שבעקבות הביקורת על הענקת זכויות החסד (זכויות לפנים משורת הדין) נקבעו באגף השיקום הוראות מפורשות הקובעות קריטריונים להענקת זכויות אלו ואף הוקמה ועדה מייעצת (ועדת למ"ד - לפנים משורת הדין) (ראה נספח "ז" לתשובה). הטעם העיקרי להענקת ההטבות לבני משפחה של נספים במסגרת המסלול של לפנים משורת הדין מבוסס בעיקר על נזקקות בני המשפחה ועל מצב כלכלי קשה שנגרם בשל הפטירה. 12. מסלול נוסף להכרה בזכאותם של בני משפחה של נספה, אף שאינם נופלים לגדר הוראות חוק המשפחות ואף אינם זכאים להטבות בשל נזקקות, הינו מסלול ההכרה שנקבע בהוראות ההרחבה. בחודש 4/1977 החליט שר הבטחון על הרחבת הזכאות המוקנית בחוקי השיקום גם לגורמים נוספים שאינם כלולים בהוראות מפורשות של החוקים. בין היתר נקבע כי יוכרו כזכאים גם "שארי אנשי קבע ששירתו בשירות קבע למעלה מעשר שנים ונפטרו בעודם בשירות" (נספח "א" לתשובה, להלן "הוראת 1977"). הוראה זו מתנה את הזכאות של שאריו של הנפטר בכך שהנפטר מצא את מותו בעודו בשירות וכי שירת בשירות קבע למעלה מעשר שנים. לא נדרש קשר בין הפטירה לשירות ועל בני המשפחה לא מוטלת כל חובה להוכיח נזקקות. ביום 2/8/01 החליט שר הבטחון להרחיב את ההוראה הנ"ל גם על מי ששירת במשטרה. בהנחייתו הוא מציין כי "הנני מאשר הרחבת והחלת ההסדר שנקבע על ידי שר הבטחון לגבי משרתי הקבע בצה"ל המשרתים מעל 10 שנים - על המשרתים במשטרת ישראל" (להלן "הוראת 2001"). הוראה זו אינה מוסיפה תנאים לזכאות אלא רק מבקשת להשוות בין מי ששירתו במשטרה למי ששירתו בשירות קבע. 13. ביום 15/8/04 קבלה ממשלת ישראל את החלטת הביטול- החלטה מס' 2473, שמשנה את הוראות ההרחבה. וכך נאמר בהחלטה: לבטל החלטה שניתנה ע"י הועדה להענקת זכויות לפנים משורת הדין (למ"ד) שעל פיה משרתי צבא הקבע, שוטרים, סוהרים ואנשי כוחות הביטחון, ששרתו מעל 10 שנים ונספו בתקופת השירות אך לא עקב השירות, יוכרו כחללי צה"ל לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב) התש"י-1950 (להלן חוק משפחות חיילים). ההחלטה, כאמור, אינה מבטלת הכרה בחללי צה"ל שנתקבלה טרם קבלת החלטה זו. בשים לב להוראות אלו נסקור את הטענות השונות. הרצף בשירות 14. השאלה הראשונה שנשאלה הינה האם יש צורך ברצף שירות של 10 שנים. לעמדת המשיב רק בני משפחתו של נספה ששירת 10 שנים ברציפות זכאים להטבות על פי חוק המשפחות והוראות ההרחבה. ב"כ המשיב הוסיף כי כך נהג המשיב בכל הפניות אליו. המשיב לא הצביע על הוראה או הנחייה כלשהי הקובעת מפורשות את הצורך ברצף שירות. מעיון בהוראות ההרחבה משנת 1977 ומשנת 2001, ניתן לראות כי אין בהן כל התייחסות לרצף השירות. בהוראה מ- 1977 נאמר "[...] ששירתו בשירות קבע למעלה מעשר שנים". לא נאמר "ששירתו ברציפות" למעלה מעשר שנים. אין גם כל הסבר הגיוני מדוע מי ששירת שירות קטוע לא יהנה מאותן הטבות ומדוע להגבילן רק לשירות רצוף. על כן, בהעדר הוראה מפורשת המתנה את הזכאות ברצף שירות, אין לקבל את עמדת המשיב בעניין זה. צבירת התקופות 15. כאמור, המנוח שירת במשטרה פחות מ-10 שנים, אולם העותרות מבקשות לצרף לתקופת השירות במשטרה גם את תקופת השירות בקבע. הוראת 2001 מרחיבה את הוראות 1977 גם על המשרתים במשטרה. למעשה קובעת ההוראה כי יראו בשירות במשטרה כמו שירות בקבע לעניין הענקת הזכויות. צבירת התקופות, הן בשירות הקבע והן בשירות המשטרה, מיטיבה הן עם השוטרים והן עם משרתי הקבע. הוראת 2001 נוקטת בלשון "הרחבת והחלת ההסדר", דהיינו יש גם "החלה" על מי שמשרת במשטרת ישראל וגם "הרחבה" שמשמעה הסביר הינו הרחבה למי ששירת בקבע והמשיך במשטרת ישראל. מכאן דומה שהפירוש הראוי להוראה הינו כי ניתן לצבור תקופות. פועלה של החלטת הביטול - מועד התחילה 16. דומני כי הקושי העיקרי הניצב בפני העותרות הינו הוראת המעבר בהחלטת הביטול. ראינו שבהחלטת הביטול נאמר כי אינה מבטלת את הזכויות למי שזכאותו הוכרה. אין בה הוראה המאפשרת הכרה בזכויות למי שזכאותו טרם הוכרה. הממשלה יכלה לנקוט בהוראות מעבר שונות. ניתן היה לקבוע כי יוענקו זכויות לבני משפחתו של מי שנפטר עד מועד מוגדר כלשהו (כמו מועד ההחלטה). ניתן היה לקבוע ביטול גורף ללא קשר למועד הפטירה וללא קשר למועד ההכרה בזכאות. וניתן היה לקבוע הוראות מעבר המתנות את הזכאות במועד הגשת הבקשה להכרה. הממשלה בחרה להותיר בתוקף הטבות המגיעות למי שזכאותו הוכרה עד מועד ההחלטה ולא להעניק הטבות לכל מי שזכאותו טרם הוכרה, בין אם מחמת מחדלו בהגשת בקשה ובין אם מחמת עיכוב במתן ההחלטה. 17. אלא שמזורן של העותרות נמצא במקום אחר. המשיב בתשובתו מיום 1/9/04 (נספח "ו" לתשובה) לא העלה כל טענה בעניין תחולת הוראת המעבר. החלטת הדחייה התבססה רק על העדר רצף שירות ועל דחיית הטענה בדבר צבירת התקופות. אין בהחלטת הדחייה כל אזכור להחלטת הביטול. גם בדיונים בפני ועדת הערר ובערעור בפני בית משפט זה, לא נטען כי לעותרות אין זכות בשל ביטול הוראות ההרחבה. בנסיבות שכאלו, מנוע המשיב מלטעון כי הוראות ההרחבה בוטלו בהחלטת הביטול. ונזכיר, בע"א (י-ם) 3206/09 עזבון המנוח ברגיל אליהו נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 2/2/10) אוזכרה הטענה כי הודעת הביטול לא פורסמה כדין ועל כן אין ליתן לה כל תוקף. טענה שכזו לא הועלתה בפני, שכן המשיב כלל לא סמך את החלטת הדחייה על הודעת הביטול ולא אפשר לבדוק את תוקפה של ההודעה ופרסומה. אילו הייתה ההחלטה לדחות את בקשת העותרות מתבססת על החלטת הביטול היה מקום לבדוק גם את תוקפה של החלטת הביטול. סוף דבר 18. אשר על כן, הנני מקבל את העתירה ומורה למשיב לפעול על פי הוראות ההרחבה, דהיינו להכיר בעותרות כבני משפחתו של נספה בהתאם לחוק המשפחות. בנסיבות העניין ובשים לב לריבוי ההליכים המיותרים שבהם לא נפסקו לחובת העותרות הוצאות, איני סבור שיש ליתן צו להוצאות גם בהליך זה. משטרהשוטר