קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות נכשל במבחן לעיין בטופס הבחינה: העתירה 1. העותרים - אשר נכשלו בבחינת ההסמכה הממשלתית באופטומטריה - מלינים בעתירה דנן על פגיעה במימוש הזכות, המוקנית להם על-פי דין, להגיש ערר על תוצאות הבחינה. העתירה מופנית נגד החלטתו של משיב 2, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות, שלא לאפשר לעותרים לעיין בטופס הבחינה שנערכה במועד ספטמבר 2009 (להלן - הבחינה), ולקבל פירוט על הטעויות שנפלו במבחניהם. בגדרה של עתירה זו מבקשים העותרים, כי בית-המשפט יורה למשיבים להעביר לידיהם עותק מהבחינה, וכן פירוט מלא ומדויק של הטעויות שנפלו בכל אחד ממבחניהם, לרבות הנימוקים והאסמכתאות מחומר הלימוד, בגינם נפסלו התשובות שמסרו העותרים. עוד מבקשים העותרים, כי יימסרו לעיונם, כל הנחייה, תקנון או נוהל, המסדירים את אופן עריכת הבחינה ובדיקתה, לרבות הליך הערר. בנוסף מבקשים העותרים, כי יוּתר להם להגיש ערר על תוצאות הבחינה האמורה בפרק זמן סביר לאחר שיתקבלו בידיהם הנתונים המבוקשים. 2. העתירה דנן הוגשה על-ידי שישים עותרים, ביום 15.4.10, כחודשיים לאחר פנייתם האחרונה למשיבים בעניין הבחינה. בדיון מוקדם בעתירה, שהתקיים ביום 9.6.10, נתחוור כי נקבע מועד נוסף לבחינות ההסמכה באופטומטריה - 11.7.10. על-רקע זה הוחלט, על-פי הסכמת הצדדים, להמתין לתוצאות הבחינה הנוספת, והדיון בעתירה נדחה לסוף חודש אוקטובר 2010. הואיל ושנים-עשר מהעותרים עברו את הבחינה הנוספת, והיות שבסופו של יום גם עברו שמונה עותרים נוספים את הבחינה המקורית בעקבות החלטתה של ועדת ערר, נותרה העתירה רלבנטית אך לעניינם של ארבעים עותרים. עם זאת, עשרים העותרים שעברו את בחינת ההסמכה לא ביקשו את מחיקתם מרשימת העותרים. המסגרת המשפטית בעניין בחינות ההסמכה באופטומטריה 3. חוק העיסוק באופטומטריה, תשנ"א-1991 (להלן - חוק העיסוק באופטומטריה או החוק), מסדיר את העיסוק במקצוע האופטומטריה בישראל, ובכלל זה את הליכי ההסמכה של האופטומטראים. סעיף 2(א) לחוק קובע, כי רישיון לעסוק באופטומטריה יינתן ל"בעל הכשרה מקצועית באופטומטריה"; וסעיף 2(ב) לחוק מורה, כי בעל הכשרה מקצועית באופטומטריה יחשב, מי שהוא בעל השכלה באופטומטריה, סיים התמחות שנקבעה בתקנות, וכן "עמד בהצלחה בבחינות ממשלתיות שנקבעו בתקנות". בהתאם, תקנות העיסוק באופטומטריה (בחינות רישוי) התשנ"ג-1993 (להלן - תקנות האופטומטריה), מסדירות את כל הקשור בבחינות הרישוי בתחום זה, וקובעות, בין-השאר, את מתכונת הבחינה - הכוללת בחינה בכתב ובחינה מעשית, וכן את הנושאים הבאים בגדרה. על-פי תקנות 6 ו-7, הגורם האמון על כתיבת הבחינה ובדיקתה הִנו ועדת הבחינות, המורכבת משני רופאים מומחים ברפואת עיניים, שני אופטומטראים וכן נציג המנהל הכללי של משרד הבריאות (להלן - ועדת הבחינות). תקנה 12 מורה, כי תוצאת הבחינה, תצוין במילים "עובר" או "נכשל" בלבד. כמו-כן, קובעת תקנה 15(א), כי נבחן שנכשל בבחינה, רשאי לערור על החלטתה של ועדת הבחינות לפני המנהל הכללי של משרד הבריאות, בתוך שלושים ימים מיום קבלת ההודעה בדבר תוצאות הבחינה. תקנה 15(ב) מוסיפה ומורה, כי "המנהל יעביר ערר שקיבל, כאמור, סמוך לקבלתו, לוועדת ערר שמינה לצורך זה, והוועדה תחליט בערר תוך שלושים ימים מיום מינויה; החלטת ועדת הערר תהא סופית". 4. הבחינה בכתב להסמכת אופטומטראים ערוכה כשאלון רב-ברירה (המכונה גם "מבחן אמריקאי"), ובו מתבקשים הנבחנים לסמן, עבור כל שאלה, את התשובה הנכונה ביותר מבין מספר תשובות אפשריות, ביחס לנתונים המוצגים לפניהם. לאחר-מכן, נסרקות הבחינות בקורא אופטי, והנתונים הסרוקים מועברים לעיבוד סטטיסטי באוניברסיטת תל-אביב. הפילוח הסטטיסטי של תוצאות הבחינה, כמו גם "דפי הסתייגויות" שממלאים הנבחנים במהלך הבחינה, מועברים לחברי ועדת הבחינות, ואלו עשויים לבטל שאלות, או להגדיר תשובות נוספות כנכונות לחלק מהן, אם הם רואים לנכון לעשות כן לאור הנתונים שלפניהם. בהתאם לכך, נקבע ציונו של כל נבחן, ובאם קיבל ניקוד של 60 ומעלה - זכאי הוא לציון "עובר". הרקע העובדתי 5. שישים העותרים הִנם בוגרי תואר ראשון באופטומטריה ממכללת פנסילבניה לאופטומטריה, שבפנסילבניה בארצות-הברית, אשר השלימו את לימודיהם בשנת 2008. הם ניגשו לבחינת ההסמכה במועד ספטמבר 2009, אך נכשלו בה. בבחינה, שהתקיימה ביום 13.9.09, ואשר הייתה כאמור במתכונת של שאלון רב-ברירה, נכללו 150 שאלות. מתוך כמאתיים נבחנים רק כ-15% עברו את הבחינה וזכו לציון "עובר", והיתר - וביניהם העותרים - נכשלו. 6. כחודשיים לאחר הבחינה, קיבל כל אחד מהעותרים הודעה מטעם משיב 2 בדבר התוצאות כאמור, ובה אף אוזכרה זכותו להגיש תוך שלושים יום "ערעור על הכישלון בבחינה". בסמוך לכך, פנו העותרים למשיב 2 בשישים מכתבים שונים, ובהם ביקשו לדעת מהם הציונים המדויקים שקיבלו בבחינה; ואף דרשו כי יוּתר להם לעיין בגיליון הבחינה, וכי הבחינה תימסר לבדיקה נוספת, על-ידי גוף אובייקטיבי. פניות אלו לא זכו למענה מצד משיב 2. העותרים אף פנו בשני מכתבים נוספים, ביום 10.12.109 וביום 11.1.10, באמצעות בא-כוחם, שבהם חזרו על הדרישות האמורות; ובנוסף ביקשו לקבל לידיהם עותק מהנוהל המסדיר את הליך הערעור על ציוני הבחינות - זאת על-מנת שיוכלו לנסח כראוי את ערעוריהם. 7. בתשובתו מיום 12.1.10 ציין משיב 2, כי הנבחנים אינם זכאים לעיין בשאלון הבחינה, אולם למכתבו צירף את תוצאות הבדיקה החוזרת שנערכה לבחינותיהם של העותרים, ובהן פורטו הציונים בכל אחד מחלקי הבחינה, וכן הציון הסופי והמשוקלל. כמו-כן, ציין משיב 2 במכתבו, כי ד"ר לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, החליט להקים ועדות אשר תבדוקנה מחדש את הבחינה הנדונה, ולאחר שתסתיים הבדיקה יעודכנו העותרים בתוצאותיה. לאור זאת, פנה ב"כ העותרים ביום 23.2.10 בבקשה נוספת למשיב 2, לקבל לידיו את המסמכים והפרטים שטרם נמסרו במכתבו האחרון, ובכללם - עותק מגיליון הבחינה; רשימת השאלות בהן שגו העותרים; הנימוקים לפסילת התשובות השגויות; והנוהל המסדיר את הליכי הבחינה והערעור על תוצאותיה. משנקפו חודשיים והפנייה לא זכתה למענה, הגישו העותרים את העתירה. 8. ביני לביני, מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדת ערר לשם בדיקה חוזרת ויסודית של כלל השאלות בבחינה (להלן - ועדת הערר), זאת נוכח שיעור הנכשלים הגבוה במיוחד בבחינה זו. ועדת הערר כללה שלושה חברים: רופא עיניים בכיר - פרופ' מרין, ושני אופטומטראים - מר בן מנחם ומר תורג'מן. בכוונת מכוון לא נכלל בוועדת הערר נציג של ועדת הבחינות; זאת, על-מנת שלא תשמענה כלל טענות בדבר מתכונת הבחינה הנוכחית, אשר ככל הנראה הייתה שונה מקודמותיה, ובכדי שהדיון כולו יתמקד אך בתוצאות הבחינה ובהישגיהם של הנבחנים. בתום הליכי הבדיקה, קיבל משרד הבריאות (משיב 1) את המלצות ועדת הערר במלואן, ולפיהן הוחלט לפסול 43% מן השאלות, ובכלל זה לשנות חלק ניכר מהן - כך שתוכרנה יותר מתשובה אחת נכונה עבורן. יודגש, כי פרט לבחינתה של ועדת הערר, נשלחה הבחינה גם לבדיקה על-ידי אופטומטראי נוסף, בלתי-תלוי בוועדה, ד"ר קוזלו, ומסקנותיו תאמו את ממצאיה של ועדת הערר. 9. בהתאם ליישום המסקנות כאמור, התברר כי 36% נבחנים נוספים עברו את הבחינה בהצלחה, כך ששיעור הנבחנים שעבר את הבחינה נסק ל-51%. בין הנבחנים שציונם הומר ל"עובר", היו גם שמונה מהעותרים. כמו-כן, החליט משרד הבריאות, בעקבות ממצאי ועדת הערר, כי שניים מחברי ועדת הבחינות יוחלפו; כי תוקם ועדת ערר קבועה לבדיקת הבחינות מעתה ואילך; וכי יתקיים מועד נוסף לבחינה בחודש יולי 2010, שתיערך בכפוף למסקנותיה של ועדת הערר (להלן - הבחינה השנייה). בחינה זו התקיימה לאחר הדיון המקדמי בעתירה, ומבין שלושים ושניים הנבחנים שצלחו את הבחינה השנייה (28% מכלל הניגשים) נמצאו גם שנים-עשר מהעותרים. משכך, במועד הדיון בעתירה, עשרים מהעותרים כבר זכו לציון "עובר" - מי בבחינה השנייה, ומי בבחינה שנערכה בחודש ספטמבר 2009, לאחר שציונו תוקן לאור מסקנות ועדת הערר. יוער, כי חרף התמורות שחלו לאחר הגשת העתירה לגבי עשרים מהעותרים, בחרו העותרים שלא לתקן את כתב-העתירה, בין על-ידי שינוי רשימת העותרים, ובין בבקשה לשינוי או צמצום הסעדים המבוקשים בעניינם של עשרים העותרים הנ"ל. עיקר טיעוני הצדדים 10. טענתם העיקרית של העותרים הִנה, כי התנהלות המשיבים פוגעת חמורות בזכות הערעור המוקנית להם מכוח התקנות כאמור, אשר זכתה לחשיבות רבה ולמעמד רם בפסיקה. העותרים טוענים, כי זכות הערעור כוללת בחובּה גם את הזכות לקבלת החלטה מנומקת ולעיון בתשובות הנכונות, וזאת על-מנת שיוכלו להבין במה שגו בתשובותיהם, ובכדי לאפשר להם לגבש עמדה כבסיס להגשת ערעור, שאלמלא כן - מתעקרת זכות הערעור לחלוטין מכל תוכן. לפיכך, גורסים העותרים, כי מבלי שיימסר לעיונם עותק מהבחינה - לרבות פירוט שגיאותיהם וציון התשובות הנכונות, כמו-גם הנימוקים לפסילת התשובות והאסמכתאות התומכות בנימוקים אלו, הרי שנמנעת מהם התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הגשת ערר, וכך מתאיינת למעשה זכותם להשיג על הבחינה, על תוצאותיה ועל הליך בדיקתה. לשיטת העותרים, זכות הערעור חשובה שבעתיים בעניינם, נוכח הפגמים החמורים שנפלו בבחינה, שבעטיים רק אחוז מזערי מהניגשים זכה לעבור אותה. בהקשר זה מציינים העותרים, בין-היתר, כי בחינה זו הייתה קשה במיוחד, ביחס לבחינות קודמות; כי חלק נכבד משאלות הבחינה עסק בתחום הפתולוגיה, אשר אינו נמנה על רשימת נושאי הבחינה המפורטים בתקנות; כי לעותרים נודע על מועד הבחינה כשבועיים בלבד לפני קיומה, בעוד שהתקנות מורות על פרסום המועד שלושים ימים מראש לפחות; וכי הבחינה נערכה תחת לחץ זמנים בלתי סביר, אשר לא אִפשר לנבחנים לבקש הבהרות במהלכה. הפגמים הללו, כמו-גם אחוזי המעבר הנמוכים, מחייבים, לשיטת העותרים, מתן זכות ערעור הוגנת, שתאפשר התייחסות לנימוקים לפסילת תשובותיהם בבחינה. בנוסף, מציינם העותרים, כי התנהלות המשיבים פוגעת בזכויותיהם לפי חוק יסוד: חופש העיסוק, ואף נוגדת את חובת המשיבים לגלות ולמסור מידע - חובה המקבלת משנה חשיבות מקום שאדם מבקש לערער על החלטתה של רשות מינהלית, שהרי ללא התשתית העובדתית הדרושה, אין כל משמעות לזכות הערעור. לדידם של העותרים, חובת הגילוי חלה בעניינם, הואיל ויש להם עניין אישי מיוחד במידע לצורך הגנה על זכותם הבסיסית לנסות ולשכנע את ועדת הערר לתקן את הציון שניתן להם. כן גורסים העותרים, כי סירובו של משיב 2 למסור את הנימוקים לפסילת התשובות כאמור, מנוגדת לחובת ההנמקה החלה עליו, הן מכוח החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, והן לנוכח ההלכה הפסוקה. 11. המשיבים מודים, כי בבחינה נפלו תקלות; ואולם, לשיטתם, הקמתה של ועדת הערר והיישום המלא של מסקנותיה, מרפאים את הכשלים האמורים, ובכך מתיירת העתירה. המשיבים מוסיפים, כי לעותרים לא קמה כל זכות לעיין בבחינה או בתשובותיהם השגויות, ולוּ יוּתר להם לעשות כן - ישתבש לחלוטין הליך הכשרתם של אופטומטראים בעתיד; זאת הואיל ומאגר השאלות לבחינות ההסמכה מוגבל ביותר ומשמש את אותן הבחינות בכל השנים, והיות שכל נבחן שנכשל בבחינה יכול לגשת לבחינות נוספות בעתיד ללא הגבלה. משכך, פרסום הבחינה עלול לחשוף את השאלות לעיני כלל הנבחנים, ובהכרח יסכל את מטרת הבחינה - הלא היא בדיקת הידע והכשירות של הנבחנים, לשם שמירה על בריאות הציבור. המשיבים מוסיפים ומציינים, כי טעם זה לאי-חשיפת הנתונים המבוקשים, גם עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, המאפשרת לרשות ציבורית שלא לחשוף מידע, "אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה". המשיבים מוספים ומציינים, כי גם ביתר מקצועות הבריאות, לא נחשפים הנבחנים לטופס הבחינה לאחר קיומה, ובהקשר זה מפנים הם לתקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (סדרי בחינות), תש"ע-2009, הקובעות את הליכי ההסמכה בשמונה מקצועות בריאות, בהתאם לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, תשס"ח-2008. תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות אינן מאפשרות לנבחנים לערער על תוצאות הבחינה, אלא לרשום הסתייגויות במהלך הבחינה, וככל שלימים הם מבקשים להשיג על תוצאותיה - פתוחה לפניהם הדרך רק להגשת בקשה לבדיקה חוזרת של הבחינה, על-ידי ועדת הבחינות, אשר החלטתה בבדיקה החוזרת הִנה סופית. כך, לא רק שהנבחנים במקצועות אלו אינם זכאים לעיין בבחינה לאחר עריכתה, אלא שאף לא ניתנת להם זכות ערר, כמשמעותה בפסיקה. המשיבים מבהירים, כי בימים אלו נדונה במשרד המשפטים הצעה לתיקון תקנות העיסוק באופטומטריה, לפיה תבוטל תקנה 15, המאפשרת לנבחנים באופטומטריה לערער על תוצאות הבחינה, ותחתיה תבוא תקנה שתאפשר אך בדיקה חוזרת של הבחינה. כמו-כן, הטיוטה מבקשת לשנות את תקנה 9 ולעגן את הליך הגשת ההסתייגויות במהלך הבחינה, שממילא כבר הפך לנוהג גם בבחינות ההסמכה לאופטומטראים. כך, לא יידרשו הנבחנים לעיין בבחינה בשלב מאוחר, בכדי להשיג על השאלות או על ניסוחן, היות שיוכלו לעשות זאת "בזמן אמת". בנוסף לאמור, טוענים המשיבים, כי עוד בטרם הגשת העתירה התמלאו שתיים מתוך שלוש הדרישות שהציבו העותרים במכתביהם המוקדמים, כך שלכל עותר כבר נמסר הציון המדויק בבחינתו, ובנוסף הוקמה ועדת ערר - כגוף אובייקטיבי - אשר בדקה את הבחינה מחדש, ואף הביאה לשינוי ניכר בתוצאותיה. הדרישה היחידה שלא התמלאה, לשיטת המשיבים, הִנה חשיפת מלוא השאלות והתשובות, אולם לאור טענותיהם האמורות, אין לאפשר אותה. באשר לדרישה לקבלת הנימוקים והאסמכתאות לתשובות הבחינה, הרי שזו משוללת יסוד, לעמדת המשיבים, הן משום שרשימת הספרות הדרושה לבחינה, אשר ממנה נלמדות התשובות, ממילא מפורסמת מראש; והן מכיוון שהבחינה נכתבה ונבדקה על-ידי המומחים בתחום על-סמך ידיעותיהם המקצועיות הנרחבות, ולכן אין מקום לדרוש מהם נימוקים ואסמכתאות בעניין התשובות הנכונות. מעבר לכך, דוחים המשיבים את כל טענות העותרים בדבר הפגמים שנפלו בבחינה. ראשית, לשיטתם של המשיבים לא היה כל קושי מיוחד בבחינה זו, וההבדל העיקרי בינה לבין הבחינות הקודמות הוא בשינוי השאלות, עקב רענון המאגר ערב הבחינה, וככל שנפלו פגמים כלשהם בשאלות הבחינה - הרי שאלו נרפאו עם יישום מסקנות ועדת הערר. שנית, הוסיפו המשיבים, כי אמנם לא פורסמה הודעה אודות הבחינה בעיתון יומי שלושים ימים מראש כנדרש בתקנה 4 לתקנות האופטומטריה, אך זאת מחמת היעדר תקציב, הואיל והבחינה אינה כרוכה עדיין בתשלום אגרה. ואולם, הודעה פרטנית נשלחה לכל נבחן בדואר שלושה שבועות לפני הבחינה, וככל שהיה עיכוב במשלוח ההודעות, הרי שהדבר נבע מלחץ הזמנים אצל המשיבים, אשר ביקשו לאפשר גם לזכאים "הטריים" לתואר לגשת לבחינה בחודש ספטמבר 2009, ולא לאלצם להמתין ששה חודשים עד למועד הבחינה הבא. שלישית, מבהירים המשיבים, כי על-אף שלכאורה תחום הפתולוגיה אינו מופיע ברשימת הנושאים לבחינה המפורטים בתקנה 3 לתקנות האופטומטריה, הוא נכלל באופן מובנה בנושאים אחרים המופיעים ברשימה זו. בהקשר זה ציינו המשיבים, כי אין ספק שעל אופטומטראים להכיר היטב את התחום הפתולוגי, כדי שיוכלו להפנות את לקוחותיהם לרופא עיניים במקרה הצורך, ולכן משרד הבריאות - האמון על בריאות הציבור - מחויב לוודא, באמצעות הבחינה, כי האופטומטראים עומדים ברמת הידע הנדרשת. רביעית, מדגישים המשיבים, כי הזמן הכולל שהוקצב לפתרון כל השאלות בבחינה עומד בסטנדרט המקובל בשאלוני רב-ברירה, וכי אין מניעה שבבחינות בעתיד יתווסף זמן סביר נוסף. לסיום, מציינים המשיבים, כי קבלת העתירה תהווה, הלכה למעשה, ערעור נוסף על תוצאות הבחינה, שעה שהתקנות קובעות במפורש שהחלטת ועדת הערר הִנה סופית. הפּנייה לבית-המשפט, לשיטתם, אינה אלא ניסיון לשים את שיקול דעתו חלף שיקול דעתה של ועדת הערר, מקום שזו פעלה בסבירות, ולא קמה כל עילה להתערבות בהחלטתה או בהחלטתו של משיב 2. 12. בתגובה ציינו העותרים, כי המשיבים לא הרימו את הנטל הרובץ לשכמם, להראות כיצד ובמה שונים הליכי הערעור על תוצאות בחינות ההסכמה באופטומטריה, מאלו שבתחום הרפואה, למשל, שבהם ניתן להגיש ערר על הבחינה, ובכלל זה גם ניתן לעיין בה ובנתונים הנחוצים הקשורים אליה, כפי שעולה מהפסיקה. לשיטתם, הואיל ולא הורם הנטל האמור, הרי שלא היה בסיס לסירובו של משיב 2 לאפשר לעותרים לעיין במידע המבוקש לצורך הגשת ערר, והתנהלותו חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות שיפוטית. הרקע המשפטי 13. עקרון היסוד, המשמש נר לרגלנו גם בהכרעה הנדונה, מורה כי תפקידו של בית-המשפט המינהלי, בדומה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המינהלית, הוא "לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה" (עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים (12.9.05). כלל הוא, כי בהפעלת הביקורת השיפוטית "יימנע בית-המשפט משים עצמו תחת הרשות המינהלית ומהורות לה כיצד עליה ליישם סמכותה. בית-המשפט אינו נדרש לבצע את שיקול-הדעת במקום הרשות... תפקידו של בית-המשפט לקבוע אם ההסדר שגובש על-ידי הרשות המינהלית הוא חוקי אם לאו" (בג"ץ 82/02 קפלן נ' מדינת ישראל פ"ד נח(5) 901, 908 (2004)). ככל שמדובר בהחלטת גוף מינהלי שהוסמך לדון בנושאים מקצועיים, ובכלל זה בנושאים הקשורים בעריכת בחינות הסמכה מקצועיות, מורה ההלכה הפסוקה, כי אל לו לבית-המשפט להחליף את שיקול דעתו של הגורם המקצועי בשיקול דעתו שלו, וכי "הכלל הוא שבית-המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מינהלי" (בג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153 (1999)), ובכללם - מקום שבו מפרה הרשות את חובתה "לפעול בסבירות ובהגינות, כפי שרשות סבירה, שלה מסור שיקול הדעת באותו עניין, חייבת לפעול" (בג"ץ 571/89 מוסקוביץ נ' מועצת השמאים, פ"ד מד(2), 236 (1990)). 14. סוגיית זכות העיון של הנבחנים, במבחנים הערוכים כשאלון רב-ברירה, עלתה לדיון בפסיקה, לא אחת, בהתייחס למבחנים במקצועות רפואיים הנערכים, על-פי פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976, ובהתאם לתקנות שהותקנו לפיה. בבג"ץ 7321/05 ד"ר מרי אורן נ' שר הבריאות (ניתן ביום 12.2.96), נדונה עתירה של רופאים מתמחים, שלא עברו את בחינת ההתמחות בגניקולוגיה ומיילדות. מדובר בבחינות שהגוף המוסמך לערוך ולבדוק אותן, על-פי דין, הוא ההסתדרות הרפואית בישראל - המועצה המדעית (משיבה 3 באותו הליך). העותרים ביקשו מבית-המשפט הגבוה לצדק להורות למשרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית בישראל, להעמיד לעיונם את השאלון שהוצג לנבחנים, את התשובות הנכונות לשאלות, את התשובות שניתנו על-ידי כל נבחן, ואת פירוט המקורות המדעיים (סילבוס) מהם נשאבו נושאי השאלות. גם באותו מקרה, כמו בענייננו, נערכה הבחינה בשאלון מסוג רב-ברירה, על-ידי צוות מומחים, ונכללו בה שאלות מתוך המאגר הקיים של השאלות ממבחנים קודמים, כמו-גם שאלות חדשות רבות. הדיון שהתקיים בבג"ץ באותו הליך התמקד בשאלה, האם די בכוונת העותרים לערער על תוצאות הבחינה, כדי לזכותם בגילוי החומר המבוקש על-ידם בעתירה. באותו הליך הודיעו המשיבים, כי יאפשרו לכל עותר לעיין בשאלון ובתשובות הנכונות לשאלות שבהן נכשל, ובית-המשפט הגבוה לצדק לא מצא בסיס לחייב את המשיבים בגילוי רחב יותר, בציינו: "ביחס ליתר החומר המבוקש הודיעה המשיבה 3, כי בידה ובכוונתה לאפשר לכל אחד מן העותרים [לעיין] בשאלות בהן נכשל, וכן בתשובותיו ובתשובות הנכונות לאותן שאלות. זכות העיון תינתן במשרדי המשיבה 3 ובפיקוחה. לנוכח צורכי השיטה, המחייבת קיום מאגר של שאלות שניתן לחזור ולכלול אותן בשאלוני הבחינה בעתיד, יורשה המתמחה המעיין לרשום לעצמו הערות, אך לא יורשה לצלם את החומר או להעתיקו. הצעת העותרים, כי החומר יימסר לעיונם של מומחים מטעמם, נדחתה על-ידי המשיבים מכל וכל. איננו רואים בסיס לחייב את המשיבים לגילוי רחב יותר מזה המקובל על המשיבה 3 ואשר הוצע על ידה. כן איננו רואים יסוד לחייב את המשיבים לגלות את החומר למומחים חיצוניים". 15. בבג"ץ 10636/04 ד"ר שרבל עזאם נ' שר הבריאות (ניתן ביום 16.6.05), נדונה עתירתו של מי שלמד בפקולטה לרפואה בחו"ל ונכשל בבחינות כתנאי לתחילת התמחות ברפואה בישראל. העותר ביקש לאפשר לו להעתיק את שאלון הבחינה ואת התשובות, לצורך הכנת ערעור על כישלונו בבחינה. בהפנותו לפסק-הדין בבג"ץ 7321/95 בעניין אורן, דחה בית-המשפט הגבוה לצדק את הסעד המבוקש של העתקת השאלות והתשובות, וקבע כי די במתן הזדמנות לעותר לעיין בשאלונים ובתשובות, כדי לאפשר לו להגיש ערר: "הלכה היא שנפסקה כבר בבית-משפט זה כי אין לבסיס חיוב המשיבים במתן היתר להעתקת שאלוני המבחנים המשמשים בבחינות חוזרות, וכי הדרך בה מתאפשר לנבחנים לעיין בשאלון ובתשובות, תוך רישום הערות ומתן זמן להכנת הערעור אין בה פגם המצדיק התערבות (בג"ץ 7321/95 אורן ואח' נ' משרד הבריאות). לא ראינו מקום לסטות מן הפסיקה. בעניינו של העותר כאן הסכימו המשיבים ליתן לו הזדמנות נוספת לעיין מחדש בשאלונים ובתשובות, ונראה כי יהיה בכך כדי לאפשר לו הגשת ערעור יעיל". 16. שאלת זכות העיון בבחינות בתחום הרפואה, עלתה לדיון פעם נוספת בעת"מ (ת"א) 2289/07 ד"ר ניתאי פרנקל נ' ההסתדרות הרפואית בישראל - המועצה המדעית (שפסק-הדין בו ניתן ביום 23.7.08). באותו הליך, ביקשו רופאים מתמחים שנכשלו בבחינת ההתמחות בתחום רפואת הילדים, כי יתאפשר להם, בין-השאר, לעיין בשאלון הבחינה, בתשובות הנכונות לשאלות שבהן שגו וברשימת מקורות ואסמכתאות לתשובות הנכונות. בהתאם לנוהל הגשת ערעורים שגובש על-ידי ההסתדרות הרפואית, הודע לעותרים, כי יוכלו לעיין בשאלות ובתשובות לראשונה במועד הערעור, וזאת בפרק זמן מוגבל של כארבע שעות. העותרים טענו, כי מתן זכות העיון רק במועד הערעור, פוגע בזכות העיון ובזכות הטיעון שלהם, וכי הנוהל אינו מידתי ואינו סביר. המשיבה גרסה, כי לא ניתן לחשוף את השאלות קודם לערעור גופו, הואיל ושיקול חשוב בקיומו של הליך הערעור במתכונתו הנוכחית, הִנו שמירה על מאגר שאלות הבחינה, "בנק השאלות" כהגדרתו, שחלקו משמש למבחנים בעתיד, וכי מתן זכות עיון רחבה יותר תאלץ אותה להשקיע מאמצים בלתי סבירים מדי שנה לחבר שאלות חדשות לבחינה בהיקף מלא, בחמישים-וחמישה מקצועות רפואה שונים. באותו עניין פסק בית-המשפט לעניינים מינהליים, כי חשיפת השאלות רק במועד הגשת הערעור אינה סבירה, ופוגעת בזכות הערעור של העותרים במידה העולה על הנדרש; שכן לצורך הגשת ערעור מבוסס ומנומק, יש לאפשר לנבחן, עוד לפני מועד הגשת הערעור, להפנים את טעותו, ולגבש את עמדתו באופן מפורט ומושכל בעניין השאלות שעליהן הוא מבקש לערער. בית-המשפט סבר, כי המתווה שהוצע בבג"ץ 7321/05 בעניין אורן, "הִנו פתרון מאוזן, סביר וראוי, ומשקלל נכונה בין האינטרס של הנבחנים למצות את ערעורם שלהם כדבעי, לבין רצונה של המשיבה לשמור במידת הניתן על מאגר השאלות"; מה גם "שההסדר קיבל את ברכתו של בית-המשפט העליון, ואין כל סיבה שלא ליישמו כמדינוית מחייבת". משכך, קבע בית-המשפט, כי הליך הערעור בבחינות ההתמחות שנערכו על-ידי ההסתדרות הרפואית בישראל, איננו סביר, והוא פוגע בזכותם של הנבחנים להליך ערעור הוגן וראוי. על-כן, הורה, כי על המשיבה לאפשר לנבחנים לעיין במשרדיה בשאלות בהן שגו, בצירוף התשובות הנכונות, במועד נפרד וקודם למועד הערעור, וכי הנבחנים יוכלו לרשום לעצמם הערות, אך לא יורשו לצלם את החומר או להעתיקו. 17. חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, תשס"ח-2008, ותקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (סדרי בחינות) התש"ע-2009, הסדירו הענקת תעודות במקצועות בריאות שנקבעו בגדרו של החוק (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות תקשורת, תזונה-דיאטנות, קרימינולוגיה קלינית, פודיאטריה, פודיאטריה ניתוחית וכירופרקטיקה), ובכלל זה את הליכי בחינות ההסמכה הנדרשות במקצועות אלו. בתקנות הנ"ל אין התייחסות לזכות ערר לנבחן, אלא לזכות בדיקה חוזרת של הבחינה. בתקנה 11(ד) נקבע, כי "למחברת הבחינה יצורף טופס הסתייגות שבו יוכל הנבחן לפרט את הסתייגויותיו לגבי השאלות המופיעות בבחינה; הנבחן יגיש את הטופס יחד עם מחברת הבחינה עם סיומה". תקנה 16 מורה, כי "נבחן הרואה עצמו נפגע מהחלטת ועדת הבחינה על כישלונו בבחינה, רשאי להגיש למנהל, בכתב, בקשה לבדיקה חוזרת של הבחינה", כי המנהל יפנה את הבקשה לוועדת הבחינה להכרעתה, וזו תחליט בבקשה תוך 60 יום, וכי "החלטת ועדת הבחינות בבדיקה החוזרת תהא סופית". 18. בעניינו, הסמכת האופטומטראים הוסדרה, כאמור, בחוק העיסוק באופטומטריה, תשנ"א-1991, הקובע, כי בעל הכשרה מקצועית באופטומטריה ייחשב, מי שהוא בעל השכלה באופטומטריה, סיים התמחות שנקבעה בתקנות, ועמד בהצלחה בבחינות ממשלתיות שנקבעו בתקנות. תקנות העיסוק באופטומטריה (בחינות רישוי) התשנ"ג-1993, מסדירות את כל הקשור בבחינות הרישוי בתחום זה. תקנה 15 לתקנות האופטומטריה מקנה לנבחן את הזכות לערור על ציון "נכשל" בבחינה, ומורה כדלהלן: "(א) נבחן הרואה עצמו נפגע מקביעת כישלונו בבחינה בכתב או בבחינה מעשית רשאי, תוך שלושים ימים מקבלת הודעה כאמור בתקנה 14, לערור על הקביעה, בכתב, בפני המנהל. (ב) המנהל יעביר ערר שקיבל כאמור, סמוך לקבלתו, לועדת ערר שמינה לצורך זה, והוועדה תחליט בערר תוך שלושים ימים מיום מינויה; החלטת ועדת ערר תהא סופית. (ג) הוועדה תחליט על אופן בירור הערר". תקנה 15 אינה מתייחסת לסוגיית זכות העיון של הנבחן בטופס הבחינה, וקבלת מידע על התשובות הנכונות במבחן. 19. כאמור, במהלך התקופה מאז הגשת העתירה, הכין משרד הבריאות הצעת תיקון לתקנות האופטומטריה, אשר הועברה לאישור ולבחינת משרד המשפטים (נספח ב' לכתב-התשובה). התיקון המוצע על-ידי משרד הבריאות מבקש להחליף את נוסח תקנה 15, באופן שזו לא תתייחס לזכות הנבחן להגיש ערר על כישלונו בבחינה, אלא אך בקשה לבדיקה חוזרת של המבחן על-ידי ועדת הבחינות. למעשה התיקון מבקש להחיל על הבחינות באופטומטריה את ההסדר לבדיקה חוזרת של הבחינה שנקבע בתקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (סדרי בחינות), התש"ע-2009, שהובא לעיל. בגדרה של ההצעה לתיקון תקנות האופטומטריה, תתווסף בתקנה 9, שכותרתה "הנוהג בבחינה", תקנת-משנה (ג), ולפיה "למחברת הבחינה יצורף טופס הסתייגויות שבו יוכל לפרט הנבחן את הסתייגויותיו לגבי השאלות המופיעות בבחינה; הנבחן יגיש את הטופס יחד עם מחברת הבחינה עם סיומה". כמו-כן, על-פי התיקון המוצע לתקנות האופטומטריה, תנוסח תקנה 15 מחדש, כהוראה המסדירה הליך של בדיקה חוזרת של הבחינה כדלהלן: "(א) נבחן הרואה את עצמו נפגע מהחלטת ועדת הבחינה על כישלונו בבחינה, רשאי להגיש למנהל, בכתב, בקשה לבדיקה חוזרת של הבחינה, בתוך שלושים ימים מיום פרסום תוצאותיה. (ב) קיבל המנהל בקשה לבדיקה חוזרת כאמור, יפנה אותה לוועדת הבחינה להכרעתה. (ג) ועדת הבחינה תחליט בבקשה כאמור בתוך 60 ימים מיום קבלתה מן המנהל; החלטת ועדת הבחינות בבדיקה חוזרת תהא סופית" (ההדגשה אינן במקור). על אף מאמציהם של המשיבים לקדם את כניסתו של התיקון לתוקף, הרי שזה טרם אושר, והוא עודנו ממתין לבחינתו של משרד המשפטים. מן הכלל אל הפרט 20. כאמור, העותרים מלינים על החלטתם של המשיבים, שלא לאפשר לנבחנים לעיין בטופס הבחינה ולקבל מידע על התשובות ששגו בהן; וגורסים, כי בכך נפגעה זכותם לערור על תוצאות הבחינה, הקבועה בתקנות האופטומטריה. מנגד, טוענים המשיבים, כי זכות הערר שהוקנתה לנבחנים שנכשלו בבחינה, באה לידי מיצוי ומימוש בבדיקה החוזרת של הבחינות על-ידי ועדת הערר, וכי אין לאפשר לנבחנים לעיין בבחינה ולקבל מידע אודות השאלות והתשובות. יש לבחון, אפוא, האם החלטת המשיבים, לקיים הליך של ערעור ללא מתן זכות עיון בשאלות ובתשובות שבהן שגו הנבחנים, הִנה סבירה, או שמא חורגת היא ממתחם הסבירות. 21. תקנות העיסוק באופטומטריה, בעניין בחינת ההסמכה הנדונה שהעותרים נכשלו בה, מסדירות באופן מפורש זכות להגשת ערר. הליך של ערר נועד לאפשר לנבחן שנכשל בבחינה להצביע על פגמים שנפלו, לטענתו, בבחינה ובהליך בדיקתה; ובכלל זה - בעניין הנושאים שנבחנו, ניסוח השאלות ובחירת התשובות הנכונות או המתאימות לכל שאלה. לתכלית זו יש לאפשר לנבחן שנכשל בבחינה לעיין הן בשאלות שהשיב עליהן תשובות לא נכונות, והן בתשובות הנכונות לאותן שאלות. לדברים משנה תוקף כאשר מדובר בבחינה הנערכת פעמיים בשנה, ושעה שכישלון בבחינה מונע את שילובם המקצועי של הנבחנים בתחום האופטומטריה. זאת ועוד: הואיל וערעור או ערר על תוצאות בחינה, חייב להיות מבוסס ומנומק, ודורש השקעת זמן ומחשבה, יש לאפשר את העיון בפרק זמן סביר, ובמועד נפרד ממועד הערעור. 22. הבחינה נושא העתירה, ממחישה עד כמה חיונית היא זכות הערר. בבחינה נכשלו למעלה מ-80% מכלל הנבחנים, וועדת הערר מצאה לנכון לפסול שאלות, או לכלול תשובות נוספות כאפשריות, לגבי 43% מתוך 150 השאלות. ייתכן שמנגנון הערר, המאפשר לנבחנים שנכשלו לערער על תוצאות הבחינה, יחשוף תקלות נוספות שנפלו בשאלות או בבחירת התשובות הנכונות. ואולם, מבלי שיתאפשר לנבחנים לעיין בשאלות שבהן נכשלו, לא יוכלו הללו לעמוד על פגמים שנפלו בבחינה, בבדיקתה, באופן ניסוח השאלות או בבחירת התשובה הנכונה עבור כל שאלה; וממילא לא יוכלו להפנות את תשומת לִבה של ועדת הערר לטעמים המצדיקים את תיקון הציון שניתן להם. אדגיש, כי לא נעלמו מעיניי המאמצים הניכרים שהשקיעו המשיבים בהקמתה של ועדת הערר, וביישום מסקנותיה מרחיקות הלכת, לשם תיקון הפגמים שנפלו בבחינה הנדונה. ואולם, אין בכך כדי להעניק לעותרים את זכות הערר הנתונה להם על-פי התקנות. כל שזכו לו העותרים אינו אלא בדיקה חוזרת של הבחינה, וזכות זו - יעילה והוגנת ככל שתהיה - איננה שוות ערך לזכות הערר, המאפשרת לעורר ללמוד את השגיאות שנפלו בבחינה או בבדיקתה, לנסח את עמדתו המנומקת ולנסות לשכנע את ועדת הערר בדבר השגותיו. החלטת המשיבים, שלא לאפשר לנבחנים שנכשלו בבחינה לעיין בשאלות שבהן נכשלו ובתשובות הנכונות לשאלות, פוגעת במימוש זכות הערעור שהוענקה להם בתקנות, ולא מאפשרת הליך ערר ראוי ויעיל. 23. אל מול זכות הערעור של הנבחנים, עומד חששם של המשיבים, בדבר פגיעה בטוהר הבחינה או ביעילותה לצורך מיון אופטומטראים ראויים בעתיד, לוּ יזכו העותרים בסעד של עיון בטופס הבחינה ובתשובות הנכונות לכל השאלות; זאת על-רקע טענת המשיבים, כי בשאלונים של מבחני רב-ברירה בתחום האופטומטריה, נעשה שימוש חוזר בחלק לא מבוטל מהשאלות. אכן, קיים אינטרס ציבורי חשוב, כי בהסמכת העוסקים במקצועות הנוגעים לבריאות הציבור, ובכללם בתחום האופטומטריה, יזכו לרישיון רק מי שהוכיחו עמידה בדרישות מקצועיות, ובכלל זה - עמידה בבחינה. לפיכך, מחובתם של המשיבים להקפיד כי בחינות ההסכמה תשרתנה את המטרות כאמור, ולהימנע ממצב שבו השאלות יהיו ידועות מראש. גם אם נעשה שימוש חוזר בחלק מהשאלות, רצוי להמעיט בכך, ולגוון את השאלות ממבחן למבחן, כפי שנעשה במבחנים בתחומים מקצועיים נוספים. חידוש מאגר של שאלות במבחני רב-ברירה הִנו אפשרי, אם כי הוא כרוך במאמץ מצד אלו המתנדבים לנסח את השאלות, ויתכן שהפתרון אף מצוי בהקמת מנגנון בשכר עבור חברי ועדת הבחינות. מכל מקום, האינטרס של שמירה על מאגר שאלות, לשם שימוש חוזר בבחינות עתידיות, אינו מצדיק פגיעה בזכות הערר שעומדת לנבחנים, הקבועה בחקיקה; ואין ספק כי לצורך מימושה, בדרך ראויה ויעילה, נדרשים העותרים לעיין בשאלות ובתשובות הרלבנטיות לכישלונם בבחינה. 24. אין ממש בטענת המשיבים, לפיה יש לנהוג בבחינות בתחום האופטומטריה, בדומה לבחינות במקצועות הבריאות, על-פי תקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (סדרי בחינות), תש"ע-2009. כפי שצוין בסקירת הרקע המשפטי לעיל, במקצועות הבריאות (שמונה מקצועות שאינם כוללים את תחום האופטומטריה), לא הוקנתה לנבחנים זכות ערר, אלא אך זכות להגיש הסתייגות בתום הבחינה, וזכות להגיש בקשה לבדיקה חוזרת של הבחינה על-ידי ועדת הבחינות. לא כך בתחום האופטומטריה, שבו נקבעו תקנות ספציפיות, לפיהן לנבחנים שנכשלו בבחינה קמה זכות לערער על תוצאות הבחינה לפני ועדת הערר. אמנם, בכוונת משרד הבריאות לבקש לתקן את תקנות האופטומטריה, ולהסדיר בהן מתווה דומה להגשת בקשה לבדיקה חוזרת של הבחינה, במקום הליך של ערר, בדומה להסדר שבתקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות. ואולם, התקנות טרם תוקנו, וההסדר החקיקתי הוא זה המוּתווה כיום בתקנות העיסוק באופטימריה. כל עוד מדובר בשני הסדרים חקיקתיים נפרדים, אין להחיל על בחינות הרישוי באופטומטריה את העקרונות שנקבעו בתקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, אלא את אלו שנקבעו בתקנות הספציפיות; קרי - תקנות העיסוק באופטומטריה. כאמור, בתקנות האחרונות נקבע, כי לנבחן שנכשל בבחינה קמה זכות להגיש ערר על הקביעה בדבר כשלונו בבחינה. לצורך מימוש זכות זו באופן ראוי ויעיל, אף נגזרת הזכות לעיין בשאלות ובתשובות שבעניינן נכשל הנבחן. זכות נגזרת זו, כאמור, אינה קיימת כאשר מדובר אך בזכות לבקש בדיקה חוזרת של בחינה. 25. סיכומם של דברים: החלטת המשיבים שלא לאפשר לנבחנים שנכשלו בבחינת ההסמכה באופטומטריה לעיין בשאלות הבחינה שבהן שגו ובתשובות הנכונות לשאלות אלה, אינה מידתית ופוגעת למעלה מן הנדרש בזכותם של העותרים להליך ערעור ראוי והוגן, בהתאם לזכות הערר שניתנה להם על-פי תקנות העיסוק באופטומטריה. ההחלטה האמורה של המשיבים, חורגת ממתחם הסבירות, וקמה עילה להתערב בה. סבורני, כי פתרון מידתי, סביר והולם, המאזן נכונה בין זכות הנבחנים למצות את ערעורם כהלכה, לבין אינטרס המשיבים לשמור על רמת מקצוע האופטומטריה, ולהשתמש בחלק מהשאלות בבחינות חוזרות - הוא הפתרון שננקט בפסיקה לגבי הבחינות בתחום הרפואה, אשר צוין לעיל (בג"ץ 7321/95 בעניין ד"ר אורן; בג"ץ 10636/04 בעניין ד"ר עזאם; ועת"מ (ת"א) 2289/07 בעניין ד"ר פרנקל - לעיל). על המשיבים לאפשר לנבחנים שנכשלו בבחינה לעיין במשרדי המשיבים בשאלות שבהן שגו, וכן בתשובות הנכונות לאותן שאלות, זאת במועד נפרד ממועד הערעור. הנבחנים יוכלו לרשום לעצמם הערות, אך לא יוּתר להם לצלם את החומר או להעתיקו. מקובלת עלי ההגבלה הנוספת שנקבעה בעת"מ (ת"א) 2289/07 בעניין ד"ר פרנקל (לעיל), לפיה המשיבה תוכל לפקח על התרשומות שיערכו הנבחנים, בין באמצעות עיכוב התרשומות לבדיקה, ובין אם באמצעות צילום העתק של התרשומות, זאת לבל ינצלו הנבחנים את זכות העיון להעתקתן של השאלות והתשובות הנכונות. לאחר מתן האפשרות לעיין בחומר, כאמור, יאפשר המשיב לנבחנים להגיש תוך שלושים יום ערר על הקביעה בדבר כישלונם בבחינה. 26. לא מצאתי הצדקה לאפשר לנבחנים המערערים על כישלונם בבחינה, לקבל - בנוסף לשאלות שבהן שגו ולתשובות הנכונות לגבי אותן שאלות - גם פירוט של נימוקים ואסמכתאות מחומר הלימוד בגין בחירת התשובה הנכונה. החלטת המשיבים, שלא למסור נימוקים ואסמכתאות לכל תשובה, אינה חורגת ממתחם הסבירות; ובפרט כשמדובר במבחן הכולל שאלון מסוג רב-ברירה, הכולל עשרות רבות של שאלות, וכאשר התשובות נבחנו על-ידי גורמים מקצועיים. טענות שהעלו העותרים במסגרת עתירתם, כנגד שאלות במבחן שחרגו מהנושאים הכלולים בתקנה 3 לתקנות העיסוק באופטומטריה, כמו שאלות בתחום הפתולוגיה, אמורות להידון במסגרת הערר שיגישו, ואין מקום להתייחס אליהן בגדרה של עתירה זו. 27. על-יסוד האמור לעיל מתקבלת העתירה באופן חלקי, בהתאם לאמור בפסקה 25 לעיל. המשיבים ישלמו לכל העותרים יחד, שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪, וכן את סכום האגרה ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה. עינייםמסמכיםביטוח בריאות ממלכתיאופטומטריה