קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפת פרוטוקולים של ועדות קבלה לישובים חקלאיים: 1. החלטה מס' 1015 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 1.8.04 והחלטה מס' 1064 של המועצה מיום 27.7.05 מסדירות את הליכי ההמלצה על קבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה במקרקעין ביישובים חקלאיים וביישובים קהילתיים קטנים. על פי החלטות אלה, עניינו של המועמד מובא בפני ועדת קבלה למתן המלצתה. אדם שמועמדותו נדחתה על ידי ועדת הקבלה רשאי לערור על כך בכתב בפני ועדת ערר. החלטת ועדת הערר הנה בבחינת המלצה המובאת לאישור מנהל מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל). עניינה של העתירה שלפנינו בדרישת העותרות, התנועה לחופש המידע והאגודה לצדק חלוקתי, לקבל לידיהן מכוח חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע), את המסמכים הבאים הנוגעים להליכי הקבלה האמורים: טפסים שמילאו המועמדים ליישובים קהילתיים וחקלאיים ושהוגשו לוועדות הקבלה החל ביום 1.1.07; פרוטוקולים והחלטות של ועדות הקבלה שדחו מועמדים כאמור, בצירוף נימוקי הדחייה; ופרוטוקולים והחלטות של ועדות הערר על אותן החלטות. העותרות מסכימות כי כל המסמכים המבוקשים יועברו אליהן בהשמטת שמות המועמדים ומספרי תעודות הזהות שלהם. 2. במענה לפניית עותרת 1 למינהל לקבלת המידע האמור, העביר לה המינהל את כל ההחלטות שניתנו על ידי ועדות הערר, תוך השמטת שמות המועמדים, שמות היישובים והפרוטוקולים שקדמו למתן ההחלטות. הדרישה לקבלת טפסי המועמדים והפרוטוקולים וההחלטות של ועדות הקבלה לא זכתה לתשובה. במקבלי פנתה עותרת 1 למשיבה 3, המועצה האזורית משגב (להלן - המועצה האזורית), שנציגה מכהן כחבר בוועדת הקבלה האזורית ליישובי המועצה, בהם היישוב הקהילתי רקפת. המועצה האזורית התבקשה להעביר לעותרת 1 את הטפסים שהגישו המועמדים לקבלה לרקפת, תוך הבחנה בין מועמדים שהתקבלו לבין כאלה שמועמדותם נדחתה, ובהשמטת שמות המועמדים ומספרי תעודות הזהות שלהם. המועצה האזורית השיבה לעותרת 1 כי טפסי המועמדים אינם מוגשים לה ואינם מצויים ברשותה. משכך פנתה עותרת 1 למשיב 4, ועד ההנהלה של רקפת, בבקשה לקבלת הטפסים. משיב 4 דחה את הבקשה באומרו כי בהיותו ועד ההנהלה של האגודה שיתופית רקפת אין הוא נחשב ל"רשות ציבורית" המחויבת בגילוי מידע על פי חוק חופש המידע, וכי בכל מקרה בקשות המועמדוּת ליישוב לא נדונו בפניו אלא בפני ועדת הקבלה האזורית. 3. העותרות טוענות כי אין מקום לסירוב המשיבים להעביר אליהן את כל המסמכים שביקשו. גילויים של מסמכים אלה אינו אסור על פי הדין, והמידע המצוי בהם שייך לציבור. בכל מקרה, המסמכים נחוצים לעותרות לבחינת תקינות הליכי הקבלה ליישובים קהילתיים וחקלאיים, בין היתר לנוכח טענות בדבר קיומה של הפליה פסולה נגד קבוצות אוכלוסיה שונות בגדרם של הליכים אלה על רקע הקריטריונים העמומים והעלומים אשר על פיהם פועלות רוב ועדות הקבלה. לדברי העותרות, ביקורת ציבורית אפקטיבית על דרך התנהלותן של ועדות הקבלה מחייבת התחקות אחר מאפייני המועמדים. לצרכה של התחקות זו אין די בהחלטות של ועדת הערר שהועברו לעותרות, אלא יש צורך לעמוד גם על שם היישוב אליו מתייחסת כל החלטה, ולהוסיף ולעיין בטפסי המועמדים, בפרוטוקול הדיון של ועדות הקבלה וועדות הערר ובהחלטות של ועדות הקבלה. קבלת מידע זה לא תפגע בפרטיותו של איש מהמועמדים, שהרי שמות המועמדים ומספרי תעודות הזהות שלהם יימחקו. בנוסף ניתן במידת הצורך למחוק את שם הרחוב ומספר הבית בו המועמד מתגורר. יתר על כן, גם אם קיימת למשיבים עילה להימנע ממסירת המידע, עדיין חובתו של בית המשפט על פי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע להורות על גילוי המידע "אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה"; והרי במקרה הנדון מדובר בענין ציבורי רב ערך של הגנה על הזכות לשוויון במסגרת הקצאת קרקעות המדינה המהוות משאב לאומי יקר וחשוב ביותר. העותרות מוסיפות ותוקפות את ההתנערות ההדדית של המועצה האזורית ושל ועד הנהלת רקפת מאחריות לגילוי המידע המבוקש, כאשר כל אחד מגופים אלה הפנה את עותרת 1 למשנהו וטען כי בידי האחר אמור המידע להימצא. 4. המינהל סבור כי יש לדחות את העתירה, שכן העמדת הפרוטוקולים של ועדות הערר לעיון העותרות תפגע שלא כדין בפרטיות המועמדים ותאפשר לזהות אותם באמצעות נתונים שונים הכלולים בפרוטוקולים, לרבות פרטי מידע רגישים שבצנעת הפרט, גם לאחר שיושמטו השמות ומספרי תעודות הזהות של המועמדים. הוא הדין לחשיפת שמות היישובים בהחלטות, שתאפשר אף היא לזהות את המועמדים אף בהעדר שמם ומספרי תעודות הזהות שלהם. ממילא העברה כאמור מהווה פגיעה בפרטיות כאמור בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), ונתפסת באיסור מסירת המידע המוטל על הרשות הציבורית בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע. זאת ועוד: סדרי הדין בוועדות הערר כפי שנקבעו בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1064 דורשים מהעורר לצרף לכתב הערר טופס ויתור על סודיות לגבי מסמכים הנוגעים למועמדותו המצויים בידי האגודה שיתופית או ועדת הקבלה, "על מנת שתתאפשר העברתם למנהל המינהל ולגורמים המקצועיים בהם הינו נועץ". מאחר שלא התקבל ויתור מהעורר על סודיות המסמכים לצורך העברתם לגורמים אחרים זולת מנהל המינהל והגורמים המקצועיים עמם נועץ המנהל, הרי חל כאן הפטור מחובת מסירת מידע הקבוע בסעיף 9(ב)(7) לחוק חופש המידע: "מידע שהגיע לידי הרשות הציבורית, שאי-גילויו היה תנאי למסירתו, או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע". על רקע זה סבור המינהל כי יש להסתפק בהעברת ההחלטות המנומקות של ועדות הערר, ואין לשנות מהחלטתו שהתקבלה בהתאם לסעיף 10 לחוק, לאחר שקילה ואיזון ראויים בין עניינם של העותרות ושל הציבור במידע המבוקש לבין מקורו של המידע והפגיעה בפרטיות הכרוכה בגילויו. המינהל מוסיף כי במסגרת איזון זה ניתן משקל גם לכך ששאלת ההקפדה על חובת השוויון לא תוכל לקבל תשובה מלאה מעיון בהחלטות בהן נדחו מועמדים - והרי העותרות מבקשות לקבל החלטות אלו בלבד - וגם הטענות להפליה על רקע השתייכות דמוגרפית לא יזכו בכל מקרה לבירור ממצה מקום בו שם המועמד נותר חסוי. אשר לטפסי המועמדים ולפרוטוקולים ולהחלטות של ועדות הקבלה, משיב המינהל כי במרבית המקרים מסמכים אלה אינם מצויים ברשותו, וכי בכל מקרה מדובר במסמכים שהוגשו לרשות ציבורית אחרת או שנוצרו בידי רשות ציבורית אחרת, היינו הסוכנות היהודית או הרשות המקומית אשר במסגרתן פועלות ועדות הקבלה. לגבי מסמכים כאלה מאפשר סעיף 8(5) לחוק חופש המידע לדחות את הבקשה לקבלת מידע תוך הפניית המבקש לרשות הציבורית אשר בידיה נוצר המידע. 5. המועצה האזורית מצטרפת לטענות המינהל ומוסיפה עליהן מספר טענות: שהעתירה נגדה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר חלוף כחצי שנה ממתן תשובתה לבקשת עותרת 1 לקבלת מידע; שעותרת 2 נעדרת זכות עמידה בעתירה משלא פנתה למועצה האזורית קודם להגשת העתירה בבקשה לקבלת מידע; שהמידע המבוקש בעתירה רחב מהמידע שעותרת 1 ביקשה מהמועצה האזורית לפני הגשת העתירה; שהמועמדים אשר לגביהם מתבקש גילוי המידע לא צורפו כמשיבים לעתירה על אף היותם מי שעלולים להיפגע מקבלתה; שהמועצה האזורית אינה משמשת ועדת קבלה ליישובים המצויים בתחומה אלא רק משתתפת בוועדת הקבלה האזורית שבראשה עומד נציג הסוכנות היהודית; שיתר הגורמים החברים בוועדת הקבלה, לרבות הסוכנות היהודית, לא צורפו כמשיבים לעתירה; שהעררים נידונים בפני המינהל ולא בתחום המועצה האזורית; שהמועצה האזורית אינה מחזיקה מאגר סדוּר של טפסי מועמדים (הממולאים על ידי המועמדים במזכירויות היישובים) או של פרוטוקולים והחלטות של ועדת הקבלה, ואינה דורשת מהמועמדים למלא טופס כלשהו; ושהתמקדות העתירה דווקא בהליכי הקליטה לרקפת ולא בהליכי קליטה רבים אחרים המתנהלים בכל רחבי הארץ מהווה חלק ממסע דיג לצורך עתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק נגד דחיית מועמדים מסוימים לאגודת רקפת. המועצה האזורית מוסיפה כי חשיפת מידע אישי הנוגע למועמדים תפגע קשות לא רק בפרטיותם אלא גם בנכונות של אנשים ראויים להציג מועמדות ליישובים קהילתיים וחקלאיים, ובכך תמיט נזק חמור על אותם יישובים המשוועים לקליטת מועמדים ראויים. 6. משיב 4, ועד ההנהלה של האגודה שיתופית המאגדת את תושבי רקפת, טוען כי אין לזהות מבחינה משפטית (חרף הזהות הפרסונאלית) בינו לבין הוועד המקומי של רקפת, העוסק בעניינים מוניציפאליים בלבד ולא בהליכי קבלת חברים חדשים ליישוב. לכן, אף שהוועד המקומי הנו בגדר "רשות ציבורית" המחויבת במסירת מידע לפי חוק חופש המידע, אין הדבר כן לגבי ועד ההנהלה, ויש לדחות את העתירה נגדו. כן טוען משיב 4 כי הוא אמנם מעורב בהליכי קבלת מועמדים ליישוב, באמצעות נציג מטעמו בוועדת הקבלה האזורית, אך אינו מנהל את הליכי הקבלה ואינו מחזיק במסמכים המבוקשים על ידי העותרות. בנסיבות אלה היה, לשיטתו, על העותרות להפנות את דרישתן ועתירתן לוועדת הקבלה האזורית, המחזיקה במלוא המידע המבוקש, מה שלא נעשה. 7. המינהל המציא לעיון בית המשפט בלבד עשרה פרוטוקולים לדוגמה של דיונים שהתקיימו בפני ועדות הערר ושהסתיימו בהחלטות הדוחות את העררים. בהסכמת העותרות עיינתי בפרוטוקולים אלה בהתאם למתווה הקבוע בסעיף 17(ב) לחוק חופש המידע. מסתבר כי שלא כפי שנטען בעתירה, הפרוטוקולים אינם חלק מההחלטות אלא מתארים את המידע שנפרס בפני ועדת הערר לגבי המועמד לקראת הדיון, וכן את מהלך הדיון שהתקיים בפניה לפני מתן החלטתה, בנוכחות המועמד (העורר) ונציג ועדת הקבלה. לאחר העיון ושקילת מכלול טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בסירוב המשיבים למסור לעותרות מידע נוסף, להוציא החלטות ועדת הקבלה האזורית בהן נדחו מועמדים ליישובי המועצה האזורית, אותן זכאיות העותרות לקבל מהמועצה. 8. נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, המורה כי "רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה... מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין". הוראה זו משמיעה "איסור קטגורי, גורף, שבהתקיימו אין נתון לרשות שיקול דעת האם למסור את המידע לידי הציבור. סעיף זה מציג את נקודת האיזון שקבע המחוקק בין הזכות לקבלת מידע מהרשות הציבורית לבין זכותו לפרטיות של אדם. באיזון בין השתיים בחר המחוקק להעניק את הבכורה לזכות לפרטיות" (עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, מיום 19.5.09, פסקה 18; להלן - ענין רשות החברות הממשלתיות). נקודת איזון זו נקבעה על רקע מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות (סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) והיותה "מהחשובות שבזכויות האדם בישראל" (בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פ"ד סא(1) 581, 595) ו"אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי והיא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני עצמו" (ע"פ 5026/97 גלעם נ' מדינת ישראל, מיום 13.6.99, פסקה 9). החלטות ועדות הערר אותן העביר המינהל לעותרת 1 רוויות במידע אישי אודות המועמדים שבקשותיהם להתקבל ליישובים נדחו. בין היתר מתייחסות ההחלטות לתוצאות מבחני מיון שנערכו למועמדים; לאי-התאמת חלק ניכר מהם לחיי החברה והקהילה ביישוב; לרמה הדתית של אחדים מהם (לעתים תוך ירידה לפרטים); לכישוריהם במישור של יחסי אנוש; למידת נכונותם לתרום לקהילה; לממצאים של בדיקות גרפולוגיות שנערכו להם; לתוכניות כלכליות של מועמדים מסוימים; למצבם המשפחתי; למצבם הרפואי; ועוד. כל אלה הנם פרטי מידע שפרסומם עולה ללא ספק כדי פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות: "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: ... שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה". כבר נפסק כי "נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו... הינם ללא ספק עניינים מובהקים שתחת הזכות לפרטיות", ו"כי פרטים אודות השכלתו וניסיונו המקצועי של אדם, קשריו החברתיים וזיקותיו העסקיות-כלכליות מצויים בגרעין הקשה של מושג הפרטיות ולכן פרסומם בלא הסכמתו פוגע בפרטיותו" (ענין רשות החברות הממשלתיות פסקאות 23 ו-41). כל הפרטים הנזכרים נמסרו על ידי המועמד לוועדת הקבלה ולוועדת הערר אך ורק לצורך בחינת בקשתו להתקבל ליישוב, תוך הגבלה מפורשת של ויתורו על סודיות המסמכים "על מנת שתתאפשר העברתם למנהל המינהל ולגורמים המקצועיים בהם הינו נועץ". מאחר שהמועמד לא מסר את המידע על מנת שיועבר לעותרות, מהווה מסירתו לעותרות פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(9) הנ"ל. יתר על כן: חלק מהמידע הנזכר בהחלטות ועדות הערר עולה אף כדי "ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות... למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד", שפרסומו מהווה כשלעצמו פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות. לא כל שכן שכך הוא באשר לפרוטוקולים לדוגמה של ועדות הערר אשר הועמדו לעיון בית המשפט. מדובר במסמכים הסוקרים לפרטי פרטים את הרקע המשפחתי, ההשכלתי, התעסוקתי והכללי של כל מועמד ומועמד; את ממצאי מכון האבחון בהתייחס לאישיותו ולמכלול נסיבותיו של המועמד; ואת טענות המועמד מזה וועדת הקבלה מזה כפי שהועלו בפני ועדת הערר, תחילה בכתובים ולאחר מכן בדיון אותו קיימה. חשיפתו של מידע נרחב ומקיף זה בציבור מהווה בעליל פגיעה בפרטיות המועמד. משלא ניתנה הסכמת המועמד לפגיעה זו, הריהי אסורה מכוח סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, המורה: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". 9. העותרות אינן חלוקות באופן עקרוני על ניתוח זה. טענתן המרכזית היא שההגנה על פרטיות המועמדים, שלדבריהן גם להן אין כל ענין לפגוע בה, אינה מצדיקה את מחיקת שמות היישובים מהחלטות ועדות הערר שנמסרו להן, גם לא את סירובו המוחלט של המינהל לחשוף את הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בוועדות לפני מתן החלטותיהן. לשיטת העותרות, די במחיקת השם ומספר תעודת הזהות של המועמד (ובמידת הצורך גם כתובתו ביישוב) כדי שזהותו תישאר עלומה ופרטיותו לא תיפגע בעקבות מסירת שאר המידע הכלול בפרוטוקולים ובהחלטות. 10. אין בידי לקבל עמדה זו. איסור הפגיעה בפרטיות מתייחס למסירת כל "ידיעה על עניניו הפרטיים של אדם" (סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות), ולפרסום כל "ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם" (סעיף 2(11) לחוק), ולאו דווקא לפרסום שמו ומספר תעודת זהותו. כמובן שאין לך פגיעה בפרטיות בלא שידועה זהות האדם אליו המידע מתייחס. אולם זיהויו של אדם אפשרי במגוון דרכים ולאו דווקא באמצעות השם או מספר תעודת הזהות (ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808, 821; רע"א 6902/06 צדיק נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, מיום 13.8.08). פרטי מידע אחרים המתייחסים לאדם עשויים ליצור תשתית מספקת לזיהויו ולפגיעה בפרטיותו (השוו Daniel J. Solove, Uunderstanding Privacy (2008) chap. V ; Paul Ohm, "Broken Promises of Privacy: Responding to the Surprising Failure of Anonymization", 57 UCLA L. Rev 1701 ; מיכאל בירנהק, מרחב פרטי - הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה (2010) עמ' 269 ואילך). כך נובע מלשון החוק; כך משמיעים תכלית החוק ומעמדה הרם של הזכות החוקתית לפרטיות, אותה "יש לפרש מתוך 'נדיבות'... מתוך גישה מהותית ולא גישה 'לגאליסטית'... מתוך גישה עניינית ולא מתוך גישה 'טכנית' או 'פדאנטית'" (בג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456, 470); וכך מקובל גם בשיטות משפט מעבר לים. למשל: סעיף 2(a) לדירקטיבה של האיחוד האירופי בדבר הגנת מידע אישי מיום 24.10.95 (Council Directive 95/46/EC on the protection of individuals with regard to the processing of personal data and on the free movement of such data) מגדיר "מידע אישי" ("personal data") בין היתר כ" any information relating to an identified or identifiable natural person" (ההדגשה הוספה). אותו אדם הניתן לזיהוי, שגם הפגיעה בפרטיותו אסורה, מוגדר בהמשך הסעיף: "one who can be identified, directly or indirectly, in particular by reference to an identification number or to one or more factors specific to his physical, physiological, mental, economic, cultural or social identity" (ההדגשה הוספה). בדומה לכך הגדרת "מידע אישי" בסעיף 3 ל-Privacy Act בקנדה; בסעיף 2 ל- Personal Information Protection and Electronic Documents Act  בקנדה; ובסעיף 1 ל- Data Protection Act באירלנד. נאמן להשקפה זו לא שלל בית הלורדים בבריטניה את צדקת סירובה של רשות מינהלית למסור נתונים אנונימיים על תחלואת ילדים, בשל כך שקבוצת ההתייחסות המצומצמת של הנתונים מבחינת הזמן והמקום עלולה לאפשר את זיהוי הילדים אליהם מתייחס המידע (Common Services Agency v. Scottish Information Commissioner [2008] UKHL 47). לא מעט מהחלטות ועדות הערר שנמסרו לעותרת 1 לא הכילו מלכתחילה את שם היישוב, כך שלא בוצעה בהן כל מחיקה ולא יכולה להיות לעותרות טרוניה לגביהן. עיון בחלק הנותר של ההחלטות, בהן שם היישוב נמחק, מעלה כי הותרת שם היישוב בהחלטה עשויה להביא בקלות יחסית לזיהוי המועמד אשר לגביו ההחלטה ניתנה. היישובים בהם עוסקות ההחלטות אינם מרובי אוכלוסין (לכל היותר 500 בתי אב - סעיף 1.1 להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1064), ומספר החלטות הדחייה של ועדת הערר לגבי כל יישוב מעטות אף הן. בנסיבות אלה אך טבעי הוא שחשיפת היישוב בו עוסקת ההחלטה תאפשר לקשור בינה לבין מועמד ידוע שסורב, במיוחד משעה שההחלטות מפנות למאפיינים ספציפיים של המועמדים. כך, למשל, באחת ההחלטות נאמר כי העוררים "אינם נמנעים באופן מוחלט מנסיעה בשבת (מחוץ לישוב) והעורר אינו חובש כיפה באופן קבוע"; החלטה אחרת מתייחסת לרווקותו של העורר; החלטה נוספת עוסקת בעורר שמרכז חייו ומקום הימצאות ילדיו ברחובות והסביבה, המבקש להתקבל ליישוב ממניע "כלכלי - הקמת צימרים יחד עם אחותו וגיסו"; ומצינו גם החלטה המזכירה תאונת דרכים שעבר העורר ושבעטייה הוא סובל מאובדן זיכרון וקושי לעמוד בלחצים. זיהוי המועמדים הנידונים בהחלטות אלו ושכמותן, באמצעות הצלבת שם היישוב עם המאפיינים הפרטניים הנזכרים, יביא לחשיפת מלוא המידע האישי הכלול בהחלטות לגבי אותם מועמדים ויפגע שלא כדין בפרטיותם. כך הדבר לגבי החלטות ועדות הערר, וכך ביתר שאת לגבי הפרוטוקולים של הוועדות. המידע האישי הרב והצפוף בעשרת הפרוטוקולים שהוגשו כדוגמה לעיון בית המשפט, המתפרס על תחומים רבים (ראו לעיל), לא רק שיאפשר לזהות את המועמד גם אם שמו יושמט אלא יצריך מחיקות רבות היקף ככל שיבוקש "לנקות" את הפרוטוקולים ממידע אישי מזהה, עד כדי כך שיקשה למצוא שורה שאינה מצריכה מחיקה. אמנם אותם פרוטוקולים הם של ועדות הערר ואילו פרוטוקולים של ועדות הקבלה לא הוגשו לעיון בית המשפט. אולם התגובות המפורטות לעררים מטעם ועדות הקבלה, כפי שתועדו בפרוטוקולים של ועדות הערר, מאפשרות להניח כי מידת פירוט הנתונים האישיים בפרוטוקולים של ועדות הקבלה אינה שונה מזו שמצינו בפרוטוקולים של ועדות הערר. 11. דברים דומים ניתן לומר על דרישת העותרות לקבלת הטפסים שמילאו המועמדים לקבלה ליישובים. העותרות לא הציגו נוהל הקובע את מתכונת הטפסים או המסדיר את אופן הגשתם. כמו כן, לא נסתרה טענת המינהל לפיה אין לו מעורבות בהכנת הטפסים ובמילויים. המועצה האזורית הבהירה כי היא אינה דורשת מהמועמד למלא שאלון כלשהו, והוסיפה וצירפה לכתב תשובתה נוסח של "שאלון למועמדים להתיישבות" אותו נדרש המועמד למלא על ידי הסוכנות היהודית (שלא צורפה כמשיבה לעתירה). אין לדעת האם שאלון זה הוא טופס המועמד אותו מבקשות העותרות לקבל; אך ככל שמדובר באותו מסמך הרי מצויים בשאלון פרטים אישיים רבים, מחוץ לשם ולמספר תעודת הזהות, המאפשרים את זיהוי המועמד תוך פגיעה בפרטיותו: שנת לידה; ארץ לידה; שנת עליה; שמות ההורים, עיסוקם וכתובתם; מצב משפחתי; פרטי בת הזוג; תאריך נישואין; מספרי טלפון; שמות ילדים ותאריכי לידתם; היות המועמד ובת זוגו בני מושב ושם המושב; תקופת השירות הצבאי של המועמד ובת זוגו; ותמונות המועמד ובת זוגו. על רקע תוכן המידע והקונקרטיזציה הגבוהה שלו, לא ניתן לחשוף את השאלון בלא לפגוע בפרטיות המועמד. 12. כפי שראינו, חוק חופש המידע אוסר על רשות ציבורית למסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות, ואינו מותיר לרשות המינהלית שיקול דעת למסור בכל זאת את המידע. כפועל יוצא, לא נפל משגה בסירוב המינהל להעביר לעותרות את הפרוטוקולים של ועדות הערר, גם לא בהחלטת המינהל למחוק מהחלטות ועדות הערר שהועברו לעותרות את שמות היישובים. מאותו טעם, הרשות הציבורית המחזיקה בשאלונים שמילאו המועמדים אינה רשאית למוסרם לעותרות בשל הפגיעה בפרטיות הכרוכה בחשיפת השאלונים ברבים. 13. בכך אין לחתום את הדיון. האיסור המוחלט בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע על מסירת מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, מופנה רק כלפי הרשות הציבורית המחזיקה במידע, ולא כלפי בית המשפט אליו הוגשה עתירה מינהלית נגד החלטת הרשות שלא למסור את המידע. בהקשר זה קובע סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע: "על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין". הפסיקה הבהירה כי סעיף זה "מאפשר לבית המשפט להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו 'על אף הוראות סעיף 9' ולהורות על גילוי המידע אף אם לא נמצא בשיקול דעתה של הרשות כל פגם שהוא על פי מבחני המשפט המינהלי" (עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4) 217, 251). בהכריעו האם להורות על גילוי המידע על פי סעיף 17(ד) נדרש בית המשפט לערוך איזון בין זכות הציבור לקבלת מידע מהרשויות לבין האינטרס אשר בעטיו הגילוי סורב, במקרה שלפנינו: הזכות לפרטיות. מאחר שמדובר בשתי זכויות יסוד חוקתיות או כעין-חוקתיות יחסיות, שמימושן מהווה חלק בלתי-נפרד מהמרקם הדמוקרטי, האיזון ביניהן נעשה בדרך אופקית כבכל מקרה של איזון בין זכויות אדם שוות מעמד (ענין רשות החברות הממשלתיות, פסקה 31). לאחר שערכתי את האיזון האמור באתי לכלל מסקנה כי זכותם לפרטיות של המועמדים גוברת על האינטרס הציבורי בחשיפת שמות היישובים והפרוטוקולים של ועדות הקבלה וועדות הערר אף בהשמטת שמות המועמדים. מבחינת האינטרס הציבורי בשקיפות ובביקורת ציבורית על אופן פעולתן של ועדות הקבלה והקפדתן על עיקרון השוויון, הרי העמדת החלטות הוועדות לרשות העותרות מהווה כלי בקרה חשוב המאפשר ניתוח ומעקב בנוגע לנימוקי ההחלטות בהן נדחו מועמדים, גם בהעדר יכולת לקשור כל החלטה ליישוב ספציפי. אמנם ידיעת שם היישוב עשויה לשכלל את הביקורת ולהקל על איתור כשלים בעבודת הוועדות, וכך גם עיון בפרוטוקולים של הוועדות ולא רק בהחלטותיהן. אלא שהביקורת הציבורית על הליכי קבלת המועמדים אינה האינטרס היחיד הראוי להגנה ולקידום. אינטרס חשוב לא פחות הנה זכותו של כל מועמד לפרטיות. זכות זו צפויה, בדרגת הסתברות ממשית, לפגיעה קשה כתוצאה ממסירת הפרוטוקולים ושמות היישובים, שכן, כאמור, המידע האישי המגוון המצוי בפרוטוקולים ובהחלטות משתייך בחלקו הגדול ל"גרעין הקשה" של הזכות לפרטיות, ולא אחת אף לנושאים שבצנעת הפרט. חשיפתו של מידע כזה, במיוחד כשהוא מתייחס לאזרח מן השורה כמו מועמד המבקש להיקלט ביישוב ולא לאיש ציבור או לאדם המתמודד על משרה ציבורית, טעונה זהירות יתירה, ואין להתירה, אם בכלל, אלא לשם מניעת פגיעה יוצאת דופן בחומרתה באינטרס ציבורי חיוני ומשאפסו כל הסיכויים להגן על אותו אינטרס בדרך אחרת. כדבר הזה לא ניתן לומר על הפגיעה הצפויה בפרטיות המועמדים כשהיא עומדת אל מול היתכנות הביקורת על פעולת ועדות הקבלה באמצעות אותו מידע שניתן למסור לעותרות בלא פגיעה בפרטיות. לכך יש להוסיף את ההתפתחות האחרונה בהסדרה החוקית של הליכי הקבלה ליישובים קהילתיים קטנים, עם תיקונה ביום 30.3.11 של פקודת האגודות השיתופיות בחוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), תשע"א-2011. התיקון מסדיר את דרכי העבודה של ועדות הקבלה, שעד עתה פעלו מכוח החלטות מועצת מקרקעי ישראל ולא מכוח החוק; מפרט את השיקולים שוועדות הקבלה מחויבות לשקול ואסורות לשקול; ומעביר את תקיפת החלטותיהן מוועדות הערר לוועדת השגות שנגד החלטתה ניתן לעתור לבית המשפט לענינים מינהליים. הוספת כלים סטטוטוריים חדשים אלה לשם שיפור האיכות והבקרה בנוגע להחלטות ועדות הקבלה, העשויה להביא למיגור התופעות אותן מתארות העותרות, מהווה אף היא שיקול נגד פגיעה בפרטיות המועמדים לשם השגת אותה מטרה. 14. חיזוק למסקנה זו מצוי במה שנפסק בענין רשות החברות הממשלתיות. באותה פרשה הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי מסירת שמות המועמדים שנפסלו למשרת דירקטור בחברה ממשלתית מהווה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. מכאן עבר בית המשפט העליון לעריכת האיזון במסגרת סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע. מסקנתו הייתה שחרף העובדה שהפגיעה בפרטיות המועמד ממסירת שמו הנה "פגיעה קלה יחסית שאינה חושפת פרטים שהם בליבו של מושג הפרטיות" (מאחר שציון עילת הפסילה נעשה באופן תמציתי ולאקוני וללא ציון הבסיס העובדתי לפסילה); והגם שבהצגת מועמדותו למשרה הציבורית של דירקטור בחברה ממשלתית מסכים המועמד מכללא לפרסום שמו כמועמד; עדיין אין לחייב את מסירת שמות המועמדים שנפסלו אלא מכאן ואילך, בעוד פרטיהם של מועמדים אשר נפסלו בעבר לא יימסרו. תוצאה זו נומקה בכך "שאותם מועמדים שמועמדותם נפסלה באותו פרק הזמן לגביו ביקשה המערערת את המידע, לא הועמדו על האפשרות כי שמם יפורסם כמי שנפסלה מועמדותם. הדבר עולה בבירור גם מנוסח ההודעה בפתח השאלון למועמד שהוזכר לעיל. אי-מודעות זו מקרינה על מידת הפגיעה בפרטיות שתיגרם לאותם מועמדים מעצם הפרסום" (פסקה 42 לפסק הדין). הנמקה דומה הנחתה את בית המשפט העליון בהכרעתו בעע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' רשות המיסים (מיום 23.9.08; להלן - ענין רשות המיסים) להורות לרשות המיסים לפרסם מעתה ואילך בלבד את שמות הנישומים עימם נערכו הסדרי כופר, וזאת "על מנת שלא לפגוע בהסתמכותם של נישומים שכבר הגישו בקשות לתשלום כופר" (שם, בפסקה 46). גם במקרה שלפנינו לא הועמדו מגישי המועמדות ליישובים קהילתיים וחקלאיים על האפשרות לפיה לאחר דחיית מועמדותם יפורסמו, אף כי בלא שמם, פרטים שיאפשרו את זיהויים תוך עמידה על נימוקי הדחייה בעניינם, לרבות מידע אישי השלוב בנימוקים אלו. לא עוד אלא שעל פי סדרי הדיון בוועדות הערר חותם העורר על טופס ויתור על סודיות לגבי מסמכים הנוגעים למועמדותו "על מנת שתתאפשר העברתם למנהל המינהל ולגורמים המקצועיים בהם הינו נועץ", ולא לכל מטרה אחרת. בנוסף, בדף האינטרנט של רקפת אשר צורף לעתירה, נאמר למועמד כי תוצאות האבחון המועברות לוועדת הקבלה "נשמרות בכספת במשרדי המועצה ולא ייעשה בהם כל שימוש פרט לתמיכה בתהליך הקליטה בישוב". נראה אפוא כי ההשקפה שאומצה בענין רשות החברות הממשלתיות ובענין רשות המיסים מובילה לשלילת פרסום שמות היישובים והפרוטוקולים של הוועדות בכל הנוגע לתקופת העבר, אפילו בהשמטת שמות המועמדים. אלא שגם לתקופת העתיד אין מקום להורות על פרסום מידע זה; ובכך נבדל המקרה שלפנינו משני פסקי הדין הנזכרים: בענין רשות החברות הממשלתיות דובר, בלשונו של בית המשפט העליון, "על הגנת שוליה של הזכות לפרטיות" (פסקה 42 לפסק הדין), מה שאין כן המידע הנדון במסמכי הוועדות העוסקות בקבלת מועמדים ליישובים, המשתייך ברובו הגדול לליבת הזכות לפרטיות. בנוסף, בעוד המועמד לקבלה ליישוב הנו אדם פרטי, נטול כל זיקה לחיים הציבוריים, שלא הסכים בשום שלב לחשיפה ציבורית, מגיש המועמדות למשרת דירקטור בחברה ממשלתית מקבל על עצמו את המשמעות הכרוכה בתפקיד מבחינת הבאת המועמדות לידיעת הציבור. ההחלטה בענין רשות המיסים לבכר את זכות הציבור למידע על פני זכות הנישומים לפרטיות, התבססה על חולשת הזכות לפרטיות של אותם נישומים המבקשים לשלם כופר, עליהם "ניתן לומר, גם אם בהכללה גסה משהו, כי אין מדובר במי שבאים אל רשויות המס כשידיהם צחות כשלג... אלא בנישומים שלכל הפחות קיים חשד שהפרו את חוקי המס ואשר מטעמיהם שלהם העדיפו שלא לפעול להפרכת חשדות אלו בדרך המקובלת לכך", וככאלה עשויים שלא "ליהנות מאותה הגנה רחבה של פרטיות ממנה נהנים יתר אזרחי המדינה הפועלים על-פי חוק" (פסקה 59 לפסק הדין). שונה הוא בתכלית האדם המבקש להתקבל ליישוב קהילתי או חקלאי, שלא נחשד בעבירה כלשהי על החוק וככזה זכאי למלוא ההגנה על פרטיותו. זאת ועוד: כמבואר לעיל, המצב העתיד לשרור מכאן ואילך בנוגע להליכי קבלה ליישובים קהילתיים שונה מהמצב ששרר עד עתה, שהרי ועדות הערר חדלות להתקיים ותחתן באה ועדת ההשגות, האמורה לקבוע לעצמה את סדרי עבודתה (סעיף 6ב(ז) לפקודת האגודות השיתופיות). כל עוד לא נקבעו סדרים אלו, ועבודת ועדות הקבלה וועדת ההשגות בגדרי החוק החדש טרם הועמדה במבחן המציאות, קשה להעריך את מידת ההצדקה לחשיפת המסמכים הכרוכים בעבודתן מכאן ולהבא. 15. מכל האמור עולה כי יש להסתפק במסירת ההחלטות של ועדות הקבלה וועדות הערר לעותרות, תוך מחיקת שמות המועמדים והיישובים, ואין מקום לצוות על המשיבים למסור לעותרות מידע נוסף באופן שיפגע בפרטיות המועמדים. מסקנה זו אינה מעוררת קושי יישומי ככל שמדובר בוועדות הערר, שהרי המינהל כבר מסר לעותרת 1 את החלטות ועדות הערר בהשמטות האמורות. דא עקא, עד כה נמנעו מהעותרות לחלוטין ההחלטות של ועדות הקבלה, לנוכח טענת כל אחד מהמשיבים כי החלטות אלה אינן שמורות אצלו אלא אצל רשות אחרת. טענת המינהל, לפיה ההחלטות של ועדות הקבלה אינן מצויות בדרך כלל ברשותו, לא נסתרה, ודאי שעה שמדובר באותן החלטות הדוחות מועמדים שלא הוגש עליהן ערר. הטענה אף עולה בקנה אחד עם הרכב ועדת הקבלה ליישובים קהילתיים קטנים כפי שהוא קבוע בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל מס' 1015 ומס' 1064, הכולל את נציג הסוכנות היהודית, נציג משרד הבינוי והשיכון, נציג האגודה שיתופית, נציג המועצה האזורית ונציג התנועה המיישבת, אך לא את נציג המינהל (כך גם בוועדת הקבלה לפי התיקון האחרון לפקודת האגודות השיתופיות). אמנם אפשר שהגיעו אל המינהל החלטות של ועדות קבלה עליהן הוגש ערר. אולם בהתחשב בכך שאין למינהל נציג בוועדות אלה, ומאחר שהעותרות לא פנו בבקשה לקבלת מידע לוועדות קבלה אחרות זולת בקשר לוועדת הקבלה האזורית משגב, אין מקום להטיל על המינהל חובת איתור ומסירה של החלטות ועדות הקבלה, ועל העותרות להקדים ולפנות לאותן ועדות (או לאחת הרשויות אשר במסגרתן ועדות הקבלה פועלות), כפי הצהרתן בסעיף 87 לעיקרי הטיעון מטעמן אודות "כוונתה של העותרת 1 לפנות בבקשות מידע למועצות נוספות". בהקשר זה עומדת לימין המינהל הוראת סעיף 8(5) לחוק חופש המידע, המתירה לרשות הציבורית לדחות בקשה לקבלת מידע ש"נוצר בידי רשות ציבורית אחרת, ואין בהפניית המבקש לאותה רשות כדי להכביד הכבדה בלתי סבירה על קבלתו של המידע על ידו". באופן דומה, לא נמצא טעם מבורר לדחיית טענת ועד ההנהלה של רקפת (משיב 4) לפיה החלטות ועדת הקבלה האזורית בהן נדחו מועמדים אינן שמורות אצלו. מנגד, יש לדחות את טענת המועצה האזורית - שנטענה בשפה רפה ובלתי ממוקדת - כי החלטות ועדת הקבלה אינן ברשותה. בסעיף 14 לכתב תשובתו של המינהל הובהר כי ועדת הקבלה האזורית מתנהלת גם במסגרת המועצה האזורית (המכונה שם בטעות המועצה המקומית משגב). הדברים חודדו בשעת הדיון בעתירה, בו ציינה באת-כוח המינהל כי דבר הימצאות החומר ברשות המועצה האזורית נלמד מכך "שכאשר מוגש ערר ואנו פונים לבקש חומר... אנו פונים למשיבה 3 [המועצה האזורית] על מנת לקבל את החומר... לפקידת המועצה שבפועל היא זו שמעבירה את החומר". המועצה האזורית לא הכחישה תיאור זה. גם ועד ההנהלה של רקפת הבהיר, תחילה בתשובתו לפניית עותרת 1 קודם הגשת העתירה ולאחר מכן בתשובתו לעתירה, כי המועצה האזורית מחזיקה במידע המבוקש. מאחר שההחלטות מצויות ברשותה של המועצה האזורית ונוצרו על ידי ועדת הקבלה האזורית הפועלת (גם) במסגרתה, מחויבת היא במסירתן. לכל הפחות יש בנסיבות המתוארות לומר כי הפניית העותרות על ידי המועצה האזורית לרשות ציבורית אחרת לשם קבלת החלטות ועדת הקבלה האזורית יש בה "כדי להכביד הכבדה בלתי סבירה על קבלתו של המידע", ולכך אין להסכים כאמור בסעיף 8(5) לחוק חופש המידע. 16. התוצאה היא שהעתירה מתקבלת בחלקה, כך שעל המועצה האזורית למסור לעותרות את אותן החלטות - להבדיל מפרוטוקולים - של ועדת הקבלה האזורית החל מיום 1.1.07 בהן נדחו מועמדים ליישובי המועצה. החלטות אלה יימסרו לעותרות לאחר תשלום האגרה הנדרשת (דבר שיאיין מבחינה מהותית את טענת המועצה האזורית להעדר פנייה מוקדמת אליה בנוגע למלוא המידע נשוא העתירה), ובהשמטת שמות היישובים, שמות המועמדים ומספרי תעודות הזהות שלהם. יתר חלקי העתירה נדחים. לנוכח התוצאה לא יחויב מי מהצדדים בהוצאות. מסמכיםפרוטוקולחופש המידעחקלאות