קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות לכנס ישיבה שלא מן המניין: העתירה בתמצית: העותרים חברי מועצת העיר נהריה, ונמנים על סיעות שונות במועצת העיר. המשיב 1 הוא ראש העיר נהריה. המשיב 2 הוא הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים. העותרים פנו ביום 10/7/11 אל המשיב 1 בבקשה לכנס ישיבה שלא מן המנין של מועצת העירייה כדי לדון בנושאים שונים ובהצעות החלטה שפורטה בפנייתם. בקשתם הוגשה בהתאם להוראות סעיף 9 לתוספת השניה שבפקודת העיריות. משלא כונסה הישיבה בפרק הזמן הקבוע בסעיף 9 הנ"ל פנו העותרים למשיב 2 כדי שיפעיל את סמכותו ויורה על כינוס הישיבה. פנייתם לא נענתה, ואולם המשיב 1 כינס ישיבת מועצה שלא מן המנין ביום 4/8/11. הודעה על הישיבה נשלחה לחברי מועצת העיר, בהם העותרים, ביום 2/8/11, דהינו כ-48 שעות קודם למועד הישיבה. העותרים, אשר לא רצוי לקיים את הישיבה במועד הנ"ל מאחר ואחת מהם לא הייתה יכולה להגיע לישיבה, ביקשו למשוך את הצעות ההחלטה שהגישו במסגרת הבקשה לקיום ישיבה שלא מן המנין ואולם בקשתם נדחתה. ישיבת המועצה התקיימה ביום 4/8/11 בהעדרם של העותרים, שבחרו שלא להתייצב לישיבה. המועצה דחתה את הצעותיהם. לאחר המועד הנ"ל פנו העותרים למשיב 1 לבטל את ההחלטה ולהורות על כינוס ישיבה שלא מן המנין כדי לדון בהצעות ההחלטה שהעלו. בקשתם נדחתה. מכאן העתירה שבפני. העותרים טוענים כי המשיבים לא פעלו בהתאם לחובה החלה עליהם על פי חוק ולא דאגו לכינוסה של ישיבה שלא מן המנין במועדים הקבועים בחוק. עוד נטען כי ראש העיר, המשיב 1, בחר להביא את הנושאים שהתבקשו לדיון במועד בו ידע כי העותרת 7 לא תוכל להגיע לישיבה באופן בו לא תהיה לעותרים את האפשרות להוביל לקבלת החלטה ברוח הצעתם. בהתאם טוענים הם כי הישיבה שנערכה וההחלטות שהתקבלו היו שלא כחוק ומבקשים כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטות ועל קיום ישיבה שלא מן המנין בה ידונו הצעות ההחלטה שביקשו העותרים להביא לדיון. המשיב 1 טוען כי ככל שהדבר נוגע לעצם קיום הישיבה ביום 4/8/11, היה על העותרים להגיש עתירה קודם לקיום הישיבה, ומשלא עשו כן השתהו והיום אין עוד מקום לדון בחוקיות הישיבה הנ"ל. עוד טוען הוא כי משבחרו העותרים שלא להתייצב לישיבה שנקבעה ליום 4/8/11 אין להם להלין אלא על עצמם. בנוסף טוען הוא, כטענה עיקרית, כי הצעות שביקשו העותרים להביא לדיון במסגרת של ישיבה של מן המנין עוסקות בנושאים שאינן בסמכותה של מועצת העיר ומכאן שראש העיר מוסמך לפעול על פי חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי של העירייה ולמנוע את הבאת הנושאים לדיון בפני מליאת המועצה. ב"כ המשיב 2 לא הגיש כתב תשובה לעתירה. עם זאת התרתי לו לטעון. לגופו של ענין טוען הוא כי ככל שהדבר נוגע למשיב 2, הפניות אליו לא נעשו בצורה מסודרת וברורה. הפניות שלאחר הישיבה מיום 4/8/11 כלל לא הועברו למשיב 2. עוד טוען הוא כי חלק מהנושאים שהתבקשה בעניינם הישיבה שלא מן המנין כלל לא ברורים. בהתאם, וככל שהדבר נוגע למשיב 2, מבקש בא כוחו כי העתירה תידחה. עם זאת סבור ב"כ המשיב 2 כי על פי לשון החוק אין לראש העיר או ליועץ המשפטי של העירייה את הסמכות לקבוע כי נושא זה או אחר לא יגיע לדיון מחמת אי-חוקיות. בהתאם סבור הוא כי יש לקיים דיון בהצעות שהעלו העותרים וביקשו להביא לדיון במסגרת של ישיבה שלא מן המנין. ב"כ המשיב 2 סבור גם כי מאחר וחלפו כבר שלושה חודשים מעת שהתקיימה הישיבה נשוא העתירה, ממילא אין עוד צורך בהכרעה שיפוטית וניתן לקיים דיון חוזר בבקשת העותרים בהתאם להוראות סעיף 46 לתוספת השניה שבפקודת העיריות. הסוגיות הטעונות הכרעה: העתירה שבפני מעלה מספר סוגיות הטעונות הכרעה, ואדון בהן כסדרן. הראשונה - האם פעל המשיב 1 בהתאם לסמכותו, באופן בו קבע את הנושאים שביקשו העותרים להעלות לדיון במסגרת של ישיבת מועצה מן המנין ביום 4/8/11. האם הפעיל המשיב 2 את סמכויותיו כחוק לעניין זה והאם יש לראש העיר סמכות שלא להביא הצעת החלטה לדיון, אם סבור הוא, על פי חוות דעת של היועץ המשפטי לעירייה, כי מדובר בהצעת החלטה בלתי חוקית. השניה - אם יקבע כי מי מהמשיבים פעל שלא כחוק, האם משמעות קביעה זו היא כי ההחלטות שהתקבלו בישיבה מיום 4/8/11 בטלות מחמת אי-חוקיות. ולעניין זה, האם הימנעות העותרים מלהתייצב לישיבה ביום 4/8/11 מונעת מהם לטעון כנגד חוקיות ההחלטות שהתקבלו בישיבה הנ"ל. השלישית - מה הסעדים המתבקשים כתוצאה מקביעות בית המשפט בנוגע לשאלות שהועלו והאם קיים סעד חלופי המצדיק שלא להעתר לעתירה. פעולות ראש העיר והממונה על מחוז קודם לדיון ביום 4/8/11: עניינה של העתירה בסדרי קביעת ישיבות מועצת העיר. על נושא זה חלות הוראות התוספת השניה לפקודת העיריות. סעיפים 6-7 לתוספת השניה המסדירים את נוהל קביעת ישיבות מן המנין קובעים כדלקמן: "6.    מועד ישיבות (א)  בתוך חודשיים מיום הבחירה, תחליט המועצה על המועד הקבוע לישיבותיה ובלבד שלא יהיה ביום המנוחה השבועי או בערב יום המנוחה השבועי של חבר מחברי המועצה, זולת אם הסכימו כל חברי המועצה אחרת; עד שתחליט המועצה על מועד קבוע לישיבותיה, יתקיימו הישיבות ביום רביעי הראשון לכל חודש בשעה 18:00. (ב)   ישיבת המועצה תתחיל לא לפני השעה 18:00, זולת אם הסכימו כל חברי המועצה לשעה אחרת. (ג)   חל מועד ישיבה בערב יום מנוחה או ביום מנוחה של חבר מחברי המועצה, תידחה הישיבה ליום ולשעה הקבועים בשבוע שלאחר מכן או למועד אחר שרוב חברי המועצה הסכימו עליו מראש ובכתב; בסעיף קטן זה, "יום מנוחה" - כמשמעותו בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח - 1948 2, ולרבות מוצאי יום המנוחה. (ד)   בלי לגרוע מהאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) וסעיף 5 לתקנון זה, רשאית מועצה להסכים, באמצעות כל חבריה מראש ובכתב, על מועד קיום ישיבה מסוימת במועד ובשעה אחרים מהמועד שנקבע ובתנאי שתקוים ישיבת מועצה מן המניין לפחות, פעם אחת לכל חודש. (ה)  ביום שמתקיימת בו ישיבת מועצה שלא מן המניין, אפשר לקיים גם ישיבה מיוחדת כאמור בסעיף 58 לתקנון זה ובלבד שהישיבה המיוחדת לא תחל לפני השעה 16:00, אלא אם כן הסכימו כל חברי המועצה על שעה אחרת. 7.    שינוי מועד ישיבה (א)  ראש עיריה רשאי, בהסכמת רוב חברי המועצה, לדחות ישיבה, לא יותר מפעם אחת, למועד אחר, והכל בתנאי שבאותו חודש תקוים ישיבה אחת לפחות ושלא יחלוף מועד שנקבע על פי דין לעניין שעל סדר יומה של הישיבה. (ב)   ראש עיריה חייב לדחות ישיבה למועד אחר, לא יותר מפעם אחת ולתקופה שלא תעלה על שבוע ימים, אם שליש לפחות מחברי המועצה דרש זאת בכתב, חמישה ימים לפחות לפני מועד הישיבה. (ג)   הוראות סעיף 6(א) לתקנון זה לעניין ימי השבוע ושעות הישיבה יחולו גם על המועד הנדחה." (ההדגשות הוספו. ר.ש.) ניתן ללמוד מהוראת התוספת השניה לפקודת העיריות כי מטרתן לקבוע סדרי דיון למועצת העיר באופן בו לא יערכו מחטפים פוליטיים בכל הנוגע למועדי קביעת דיונים. ככלל, אמורות ישיבות מן המנין להיקבע מראש בסדר עבודה לפיו יוכלו כל חברי מועצת העיר לדעת מראש על מועדי הישיבות ולהערך להשתתף בישיבות, בהתאם לחובתם כלפי הציבור שבחר בהם לייצגו בישיבות מועצת העיר. בהתאם מותנה גם שינוי בסדר הקבוע שנקבע בהסכמת כל או רוב חברי המועצה, כמפורט לעיל. החריג לסדרי העבודה הקבועים הוא קיום ישיבות שלא מן המנין. לעניין זה קובעת התוספת השניה לפקודת העיריות כדלקמן: "8.    סמכות ראש עיריה ראש עיריה רשאי לכנס ישיבה שלא מן המניין. 9.    כינוס ישיבה (א)  ראש עיריה יכנס ישיבה שלא מן המניין למועד שלא יהיה מאוחר משבעה ימים מהיום שהוגשה לו דרישה לכך בכתב, חתומה בידי שליש לפחות מחברי המועצה ומפרטת אח סדר יומה והצעת החלטה לגביו. (ב)   היה המועד הקבוע לישיבת המועצה בהתאם לסעיף 6 לתקנון זה, בתוך שבועיים ממועד הגשת הדרישה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי ראש עיריה, במקום לכנס ישיבה שלא מן המניין כאמור בסעיף קטן (א), לכלול את ההצעות הנכללות בדרישה לכינוסה כסעיפים ראשונים בסדר היום של הישיבה מן המניין הקרובה, זולת אם היתה בהצעה לסדר היום העברה מכהונה של ראש העיריה או של סגן מסגניו, ובלבד שלא יפגע בהוראות הנוגעות למשלוח חומר לישיבה. (ג)   בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (ב), לא תכונס ישיבה שלא מן המניין יותר מפעם אחת בכל חודש אלא אם כן הוגשה דרישה מיוחדת בכתב חתומה בידי שני שלישים לפחות מחברי המועצה. 10.  ישיבה שלא מן המניין על פי הוראת הממונה נדרש כינוסה של ישיבה שלא מן המניין, וראש העיריה לא כינס את המועצה בתוך שבעה ימים כאמור בסעיף 9(א) לתקנון זה, ולא נהג לפי סעיף קטן (ב) שבסעיף האמור, יזמן הממונה את המועצה לישיבה בתוך 7 ימים, זאת אם נקבע מועד אחר לזימון הישיבה בתקנון זה; כונסה הישיבה, היא תיפתח על ידי זקן חברי המועצה הנוכחים, כאמור בסעיף 31(ב) לתקנון זה. 11.  ימים ושעות של ישיבה שלא מן המניין סעיף 6 לתקנון זה לעניין ימי השבוע ושעות הישיבה יחול על ישיבה שזומנה לפי פרק זה." (ההדגשות הוספו. ר.ש.) ניתן ללמוד כי ישיבה שלא מן המנין יכולה להתכנס במסגרת של שלושה מסלולים לקביעתה. הראשון הוא לעניין קביעת ישיבה שלא מן המנין שנקראה ביוזמת ראש העיר בהתאם להוראות סעיף 8 לתוספת השניה. לעניין זה לא נקבעו הוראות מיוחדות, ואולם הוראות סעיף 6 לתוספת השניה חולשות על סדרי כינוסה של ישיבה שלא מן המנין, ככל שהדבר נוגע למועדי ושעות כינוס הישיבה. המסלול השני הוא לקביעת ישיבה שלא מן המנין לבקשת שליש מחברי המועצה, כמפורט בסעיף 9 לתוספת השניה. להבדיל מסעיף 8 הנוקט במילים "רשאי", מורה סעיף 9, בלשון ציווי, כי ראש העיר ".. יכנס ישיבה שלא מן המניין למועד שלא יהיה מאוחר משבעה ימים מהיום שהוגשה לו דרישה לכך בכתב...". מכאן שחובה על ראש העיר לעשות כן. החריגה היחידה המותרת מלוחות הזמנים הנ"ל היא מקרה בו קבועה ממילא ישיבה מן המנין בתוך שבועיים, בהתאם לסדרי העבודה שנקבעו מראש, וזאת כמפורט בסעיף 9(ב) לתוספת השניה. כי אז מוסמך ראש העיר לקבוע, כי הצעת ההחלטה שבגינה התבקשה ישיבה שלא מן המנין תידון כנושא ראשון מבין הנושאים הקבועים לדיון בישיבה מן המנין שנקבעה מראש, כאשר הנושא הנ"ל ידון ראשון. להוראות הנ"ל מתווספת גם הוראת סעיף 24(ג) לתוספת השניה הקובעת כי "בישיבה שכונסה לפי דרישת שליש מחברי המועצה, יהא סדר היום כפי שיפורט בדרישה." הוראות אלו באו להבטיח כי כאשר מבקשים שליש מחברי מועצת העיר לקיים דיון בהצעת החלטה במסגרת ישיבה שלא מן המנין, תידון בקשתם לכל היותר בתוך 14 ימים ממועד הגשת הבקשה, בין אם במסגרת ישיבה שלא מן המנין ובין אם במסגרת ישיבה מן המנין שתתקיים בפרק זמן זה. המסלול השלישי לקביעת הדיון בתוך פרק הזמן של 14 ימים בא להבטיח את קיומו של הדיון, במקרה בו ראש העיר אינו מקיים את חובתו. במקרה זה, כמפורט בסעיף 10 לתוספת השניה, יזמן הממונה על המחוז במשרד הפנים את הישיבה שהתבקשה. לשון הסעיף לעניין זה גם היא לשון ציווי, דהיינו על הממונה על המחוז לזמן את הישיבה, אם ראש העיר לא מילא חובתו. על קביעת מועדי הדיונים בבקשה לקיום ישיבות שלא מן המנין חלות, כאמור, הוראות סעיף 6 לתוספת השניה שמטרתן להבטיח סדרי קביעת דיונים שיתאימו, ככל שניתן, לסדרי העבודה הקבועים של מועצת העיר, כך שכל חברי מועצת העיר יוכלו להיערך מראש ולהשתתף בישיבה שתיקבע. במקרה שבפני לא כינס ראש העיר ישיבה בהתאם להוראות סעיף 9 לתוספת השניה ולא מילא את חובתו המפורשת. גם הממונה על המחוז לא פעל בהתאם להוראות סעיף 10 לתוספת השניה, לטענתו עקב אי-בהירות בבקשה שהופנתה לטיפולו. בכל מקרה ברור כי הישיבה לא כונסה בהתאם למפורט בסעיפים 9-10 הנ"ל. החובה הקבועה בתוספת השניה לקיים את הדיון בהצעות ההחלטה בתוך לא יותר מ 14 ימים ממועד הגשת הבקשה לקיום הדיון לא קוימה. כאמור, קבע ראש העיר את הישיבה בבקשת העותרים לדיון ביום 4/8/11 שעה 19:00, כאשר הודעה על מועד הישיבה שלא מן המנין נשלחה לחברי המועצה ובהם העותרים, ביום 2/8/11. לא ברור מתי הומצאה ההזמנה לישיבה לידי כל אחד מהעותרים, ואולם כבר ביום 2/8/11 הודיעו העותרים לראש העיר כי הם מושכים את הבקשה לקיים דיון במסגרת ישיבה שלא מן המנין, וזאת מאחר והבקשה לא נדונה במועד בו היה על ראש העיר לקיים דיון בהתאם להוראות סעיפים 9-10 לפקודת העיריות. קביעת הישיבה ביום 4/8/11 הייתה בהתאם לסמכותו של ראש העיר, לקבוע ישיבה שלא מן המנין כאמור בסעיף 8 לתוספת השניה לפקודת העיריות. עם זאת, ועל אף שאין בהוראות סעיף 8 לתוספת השניה איסור לקבוע ישיבה שלא מן המנין בנושא שהועלה מראשיתו של ההליך, כבקשה לישיבה שלא מן המנין, במסלול הקבוע בסעיף 9 לתוספת השניה, נראה על פניו כי קביעת התאריך במועד שנקבע הייתה שלא כדין, תוך חוסר תום לב בהפעלת סמכויותיו של ראש העיר. אמנם סעיף 8 לתוספת השניה אינו קובע לוחות זמנים הכובלים את ראש העיר בכל הנוגע לאופן קביעת ישיבת מועצה שלא מן המנין בהתאם להחלטתו, ואולם מדובר באופן הפעלת סמכות של ממלא תפקיד שלטוני. בהתאם, הגם שהוראת החוק אינה קובעת מסגרת לוחות זמנים, הרי שעל ראש העיר להפעיל את סמכותו בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לו בחוק. שיקול דעת סטטוטורי לעולם אינו מוחלט. בעל סמכות אינו רשאי לעשות כרצונו. לא רק שעליו לפעול בהגינות, בתום לב וללא הפליה ושרירות ובסבירות, אלא שעליו לפעול אך לשם הגשמת מטרות החקיקה, אשר ממנה יונק את סמכותו. ראו לעניין זה: בג"צ 241/60 קרדוש נ' רשם החברות, פד"י טו 1151, 1162; ד"נ 16/61 רשם החברות נ' קרדוש, פד"י טז 1209, 1216; בג"צ 742/84 הרב מאיר כהנא נ' שלמה הלל, יו"ר הכנסת ואח', פד"י לט(4) 85. כפי שהובהר, כוונת החקיקה המפורטת בתוספת השניה, הייתה לקבוע סדרי דיון לפיהם ייקבעו ישיבות באופן שיאפשר את השתתפות מירב חברי מועצת העיר, הכל על פי סדרים הקבועים מראש או בלוחות זמנים שנקבעים מראש, בהתאם להוראות החוק, כגון לוחות הזמנים הקבועים בהוראות סעיפים 9 ו-10 לתוספת השנייה. הפרת החובה המוטלת על ראש העיר, בהתאם להוראות סעיף 9 לתוספת השנייה, וקביעת ישיבה שלא מן המנין במועד אשר אינו מתיישב עם המועדים הנ"ל, וזאת ככל הנראה בידיעה שחלק מהחתומים על הבקשה לא יוכל להשתתף בישיבה, ובתוך התראה קצרה, מהווה הפעלת סמכות שלא כדין ושלא בדרך המגשימה את מטרת החקיקה, אשר מכוחה יונק ראש העיר את סמכותו לקבוע את מועדי כינוס הישיבה. אשר על כן, אני קובע כי האופן בו פעל ראש העיר כאשר קבע את הישיבה ליום 4/8/11, היה בדרך של הפעלת סמכותו שלא כדין ולא בהתאם להוראות החוק ולנדרש ממנו כממלא תפקיד וכנבחר ציבור. מכאן יש לבחון את טענתו של המשיב 1, לפיה מוסמך הוא שלא להביא לדיון הצעת החלטה, אם סבור הוא, על בסיס חוות דעת משפטית, כי הצעת ההחלטה אשר בעניינה התבקש דיון הינה בלתי חוקית. לא מצאתי בהוראות החוק בסיס לטענה, לפיה מוסמך ראש הרשות למנוע הצגתה של הצעת החלטה המובאת על ידי חברי מועצת העיר, אם סבור היועץ המשפטי של העירייה כי ההצעה בלתי חוקית, בין אם מהטעם שנשוא ההחלטה מנוגד לחוק, ובין אם מהטעם שמדובר בפעולה החורגת מסמכותה של מועצת העיר. הוראות התוספת השניה אינן מקנות לראש העיר סמכות למנוע הבאתה של הצעה כלשהי לדיון. סעיף 9 א' לתוספת השניה קובע אך ורק, כי על ראש העיר לכנס ישיבה שלא מן המנין מהיום שהוגשה לו דרישה בכתב המפרטת הצעת החלטה. אין בהוראות התוספת השניה כל התייחסות לסמכות ראש העיר להתנות או להגביל את קביעת הישיבה, בשים לב לנושא ההחלטה או לנוסחה. כל שהוראת החוק מורה היא, כי עליו לכנס ישיבה. מובן, שאם סבור ראש העיר כי הצעה כלשהי אינה חוקית, עליו להביא בפני מועצת העיר בישיבה שתיקבע את חוות הדעת המשפטית, כדי לשכנע את חברי מועצת העיר שלא לאמץ החלטה אשר לטענתו אינה חוקית. אם תתקבל החלטה אשר סבור הוא, על בסיס חוות דעת משפטית, שהיא אינה חוקית, כי אז עליו לפעול באמצעים החוקיים כדי לבטל את ההחלטה. ואולם, החוק אינו מסמיכו לערוך מעין בקרה מוקדמת בדרך של מניעת הבאת ההצעה לדיון. על העדר סמכות ראש העיר להוות גורם המסנן הצעות המובאות על ידי חברי מועצת העיר לדיון, בהתאם להוראות התוספת השניה לפקודת העיריות, ניתן ללמוד מהשוואת סמכויותיו המפורטות שם לסמכויות שהוקנו לנשיאות הכנסת בבואה לבחון הצעות חוק פרטיות, כעולה מהוראות תקנון הכנסת. סעיף 75 לתקנון הכנסת מפרט את האופן שבו בוחנת נשיאות הכנסת הצעת חוק פרטית (להבדיל מהצעות חוק המוגשות על ידי הממשלה). סעיף 75(ה) לתקנון הכנסת קובע כדלקמן: "הצעת חוק פרטית תובא לאישור נשיאות הכנסת; נשיאות הכנסת לא תאשר הצעת חוק שלדעתה שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי או שהיא גזענית במהותה". יצוין כי לנוסח הנוכחי קדם נוסח אחר, בו נקבע בסעיף 134, כי כל חבר כנסת יהיה רשאי להציע הצעת חוק ויו"ר הכנסת והסגנים, אחרי שאישרו את ההצעה, יעבירוה לשולחן הכנסת לדיון מוקדם. על בסיס הנוסח הקודם של תקנון הכנסת, פסל יו"ר הכנסת, שלמה הלל, הצעות חוק אשר הגיש הרב מאיר כהנא. בעניין זה הוגשו עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק. בעקבות פסקי דין שניתנו בבג"צ 742/84 כהנא נ' יו"ר הכנסת הנ"ל ובג"צ 669/85 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פד"י מ(4) 393, תוקן תקנון הכנסת כמפורט לעיל. כאמור ברישא לסעיף, לנשיאות הכנסת הסמכות לאשר, ומכאן גם שלא לאשר, את הצעות החוק. ואולם נקבע כי סמכותם של יו"ר הכנסת והסגנים היא סמכות שבשיקול דעת. מטרת הבחינה על ידי יו"ר הכנסת והסגנים היא להיות מנגנון של בקרה וסינון, אשר יעביר להנחה על שולחן הכנסת את אותן הצעות של חברי כנסת, אשר מסגרת של חוק תואמת אותן. בחינה זו משתרעת בראש בראשונה על עניינים שבצורה. היו"ר והסגנים מוסמכים גם לבחון את תוכנה של הצעת החוק. עליהם לבדוק אם יש בה קביעת נורמה ומסר נורמטיבי, להבדיל מסיפור עובדתי. כן רשאים חברי הנשיאות לבחון את סגנונה של ההצעה, שתואמת לדבר חקיקה ושאין בה דברי גידופין, בלע ועלבון. ואולם, הסמכות לבקרה על הצעות חוק אינה כוללת את הכוח שלא לאשר הצעת חוק בשל הסתייגות מהתוכן הפוליטי או החברתי של ההצעה, וזאת כאמור למעט ההוראה המפורשת בתקנון, המסמיכה לפסול הוראת חוק אם הצעת החוק "שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי או שהיא גזענית במהותה". הסמכות, כפי שפורטה בתקנון הכנסת, ממחישה את הצורך בקביעה ברורה למקור סמכות לפסול הצעות חוק או הצעות להחלטה, וזאת גם אם סבור הגוף המופקד על סדרי הדיון, כי ההצעה אינה חוקית. כאמור, פקודת העיריות אינה מקנה סמכות דומה לראש העיר, ומכאן שעליו להביא את הצעת ההחלטה, אשר חברי מועצת העיר ביקשו להביא לדיון, כלשונה בפני מועצת העיר. שם פתוחה בפניו הדרך להבהיר את אי-החוקיות (לטענתו) בהתייחס להצעה ובהמשך, ככל שלא תישמע דעתו, לפעול באמצעים המוכרים בחוק לביטול ההחלטה. ואולם אין לו את הסמכות למנוע את קיומו של הדיון בדרך של סינון מוקדם ומניעה מהצעה זו או אחרת להתברר בפני מועצת העיר. לסיכום פרק זה, אני קובע כי ראש העיר לא פעל במסגרת סמכותו כדין, כאשר נמנע מלהביא את הצעת ההחלטה אשר העלו חברי מועצת העיר במסגרת דיון של ישיבת מועצה שלא מן המנין, וזאת בתוך 7 ימים ממועד הגשת הבקשה לקיום הישיבה. הממונה על המחוז לא הפעיל את סמכותו כאשר לא הורה על קיום הישיבה בתוך 7 ימים מהמועד שחלף לאחר שראש העיר נמנע מלקיים את הישיבה. עוד אני קובע כי קביעת הישיבה ביום 4/8/11 נעשתה שלא כדין. כמו כן, אני קובע כי ראש העיר אינו מוסמך לפסול הצעות החלטה מלהגיע לדיון בפני מליאת המועצה, גם אם סבור הוא על בסיס חוות דעת משפטית, כי ההצעות בלתי חוקיות. משמעות תוצאות קיום הישיבה ביום 4/8/11 ומשמעות הצעד בו נקטו העותרים, כאשר בחרו שלא להתייצב לישיבה: כאמור, סבור אני שקביעת ישיבה שלא מן המנין ביום 4/8/11 נעשתה שלא כחוק. ואולם, מכאן אין להסיק בהכרח כי ההחלטה שהתקבלה בישיבה הנ"ל, בטלה. במקרה זה סבור אני, כי היה על העותרים לנקוט באחת משתי הדרכים: לפעול קודם למועד הישיבה הנ"ל כדי למנוע את כינוסה, וזאת בדרך של פנייה בעתירה מתאימה לבית המשפט ולמנוע את כינוסה של הישיבה. לחלופין, וזו לגישתי הדרך הנכונה, היה עליהם להתייצב לישיבת המועצה ולטעון שם לאי-החוקיות שבכינוס הישיבה, תוך שמירה על זכותם לפנות לאחר מכן לבית משפט מוסמך, כדי שיבטל את ההחלטה שהתקבלה מהטעם של אי-חוקיות בכינוס הישיבה שלא מן המנין באופן שבו כונסה הישיבה. ואולם, משלא עשו כן ובחרו שלא להגיע לישיבה ולטעון שם כנגד חוקיות ההליך, כי אז לא מיצו הם את ההליך המנהלי והציבורי הנכון בו היה עליהם לנקוט קודם לפניה לבית המשפט. בנסיבות אלו, סבור אני כי ככל שהדבר נוגע לתקיפת עצם קיומה של הישיבה במועד בו נקבעה, כי אז חל שיהוי מחמת האיחור בפנייה לבית המשפט, וככל שהדבר נוגע לתקיפת ההחלטה המנהלית שהתקבלה בישיבה הנ"ל, הרי שמדובר בפנייה לבית משפט בלא שמוצה הליך מנהלי קודם. לעניין זה אדגיש, כי סבור אני שההליך הנכון, מעבר לכללי המשפט המנהלי בעניין של מיצוי ההליך המנהלי, הוא ההליך שבו פועלים נבחרי הציבור להשפיע על ההחלטה במוסדות בהם הם מכהנים, בדרך של מיצוי ההליך המנהלי והציבורי. רק לאחר שכשלו המאמצים להוביל להחלטה במסגרת הדיון הציבורי במוסד המיועד לכך, ולעניין זה במסגרת מועצת העיר, כי אז פתוחה בפניהם הדרך לפנות לבית המשפט. אין זה ראוי כי בית המשפט יהפוך למוקד הראשון והעיקרי לליבון מחלוקות מסוג זה. הליך בירור המחלוקת צריך להיות במסגרת מועצת העיר, ורק לאחר מכן פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט, וזאת כאשר נטענות טענות כנגד חוקיות ההליך. בעניין זה סבור אני, כי מיצוי ההליך המנהלי, ובמקרה זה ההליך הפוליטי והציבורי, הוא המסלול הנכון גם בשים לב לחובת בית המשפט לנהוג בריסון עצמי ובזהירות, ככל שהדבר נוגע לביקורת שיפוטית על הליכים מעין אלו. עמד על כך בית המשפט העליון, כאשר דן בביקורת שיפוטית על הליכים פרלמנטריים אשר, הבהיר בשורה של פסקי דין את חשיבות הריסון העצמי בעת שמתבקש הוא להתערב בהליכים אלו. ראו לעניין זה: בג"צ 4885/03 ארגון מגדלי עופות בישראל, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' כנסת ישראל - יו"ר הכנסת ואח', פד"י נט(2) 14 (2004), סעיף 16 לפסק הדין ופסקי הדין שאוזכרו שם; בג"צ 2605/05 המרכז האקדמי למשפטים ועסקים (ע"ר), חטיבת זכויות אדם ואח' נ' שר האוצר (ניתן ביום 19/11/09). נגזרת מהחובה של בית המשפט לשמור על ריסון עצמי בעת בו הוא נקרא להתערב בהליכים פוליטיים במוסדות ציבוריים, ובמיוחד על ידי צד להליכים הנ"ל, החובה לפרש את החוק כך שהצדדים בזירה הפוליטית ימצו את ההליך המנהלי והפוליטי קודם לפנייה לבית המשפט. כך גם במקרה שבפני. סבור אני שהיה על העותרים להתייצב לישיבה הנ"ל ולטעון שם כנגד חוקיותה, ורק לאחר מכן, וככל שלא עולה בידיהם לשכנע את יתר חברי המועצה בצדקת טענותיהם, לפנות לבית המשפט. עם זאת, אין בכך בהכרח כדי להכשיר את ההחלטה שהתקבלה, וההחלטה ניתנת לביטול בדרך של קיום דיון חוזר באותו עניין. החלת וישום הוראות סעיף 46 לתוספת השנייה לפקודת העיריות: סעיף 46(א) לתוספת השניה לפקודת העיריות קובע כדלקמן: "לא תועמד לדיון ולהצבעה הצעה לביטול החלטה, או הצעה לדיון מחודש בהצעה שנדחתה, אלא לאחר שעברו שלושה חודשים ממועד ההחלטה או ממועד דחיית ההצעה, לפי העניין, זולת לפי דרישה של ראש העירייה או שליש לפחות מחברי המועצה, חתומה בידיהם, לא יערך דיון חוזר בהחלטה יותר מפעם אחת". מהוראות הסעיף ניתן ללמוד, כי כל החלטה אשר מתקבלת על ידי מועצת העיר, ניתן להעמידה לדיון לאחר חלוף שלושה חודשים ממועד ההחלטה. לכאורה, מלשון הסעיף ניתן גם ללמוד כי לפי דרישה של ראש העיר או שליש מחברי המועצה, ניתן להעמיד החלטה שהתקבלה לדיון חוזר, אף קודם לחלוף שלושת החודשים. במקרה שבפני הוגשה העתירה ביום 21/9/11, דהיינו כחודש ומחצה לאחר שהתקיימה הישיבה נשוא העתירה. מאז יום 4/8/11 חלפו כבר יותר משלושה חודשים. אין כעת צורך של ממש לדון בסוגיה, האם ניתן על פי דרישת ראש העיר או דרישת שליש מחברי המועצה בבקשה חתומה על ידם לחייב קיום דיון חוזר בתוך פרק זמן הפחות משלושה חודשים מהמועד הנ"ל, מאחר וכאמור ובפועל חלפו כבר יותר משלושה חודשים מתאריך קיום הישיבה. מכאן, שההליך הנכון, המגשים גם את התכלית, הן של מיצוי ההליך המנהלי והן של מיצוי ההליך הציבורי והפוליטי הראוי, בהתאם להוראות החוק, הוא קיום דיון בהתאם להוראות סעיף 46 הנ"ל. יצוין לעניין זה כי העותרים ביקשו כסעד חלופי קיומו של דיון, ולא מצאתי כל עילה מדוע לא יקוים דיון, בהתאם להוראות סעיף 46 הנ"ל. כינוס ישיבה נוספת, בהתאם לבקשה שהגישו העותרים ביום 23/8/11: בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בבקשה הנוספת שהגישו העותרים ביום 23/8/11 לקיום ישיבה נוספת ולדון בהצעותיהם, במקום הישיבה שהתקיימה ביום 4/8/11. כאמור וממילא, יש להורות על עריכת ישיבה נוספת, וזאת ללא כל קשר לבקשה אשר הוגשה ביום 23/8/11. סיכום: אשר על כן, ובסיכומו של דבר, אני קובע כדלקמן: א. המשיב 1, ראש העיר נהריה, פעל תוך חריגה מסמכותו, וזאת כאשר נמנע מלקבוע ישיבה שלא מן המנין בהצעת החלטה אשר הגישו העותרים, חברי מועצת העיר, בהתאם להוראות סעיף 9 לתוספת השניה לפקודת העיריות. ב. עוד אני קובע כי היה על המשיב 2, הממונה על המחוז במשרד הפנים, לכנס את ישיבת מועצת העיר בהתאם להוראות סעיף 10 לתוספת השניה לפקודת העיריות, וזאת בתוך 7 ימים מחלוף המועד הקבוע בסעיף 9 לתוספת השניה. במקרה שבפני לא מצאתי לנכון ליתן סעד כנגד הממונה על המחוז, וזאת בשים לב לטענות שעלו בנוגע לאי-הבהירות במכתבים שהופנו אל הממונה על המחוז. עם זאת יובהר, כי על הממונה על המחוז החובה לפעול בהתאם להוראות סעיף 10 לתוספת השניה, כדי למנוע מצב בו מנצל ראש רשות את כוחו הפוליטי שלא כדין, מונע כינוס ישיבות במועד וקובע ישיבות שלא מן המנין, שלא בהתאם להוראות התוספת השניה, ככל הנראה במטרה להשפיע על ההחלטה הצפויה בדרך של עיתוי קביעת הישיבה. ג. אני קובע כי לראש העיר אין סמכות לפסול בקשה לקיום ישיבה שלא מן המנין בהצעת החלטה אשר הוגשה בהתאם להוראות התוספת השניה, זאת גם אם סבור הוא שההצעה פגומה או בלתי חוקית. עליו להביא את ההצעה לדיון בישיבה שלא מן המנין, בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בסעיף 9 לתוספת השניה, כאשר במסגרת זו פתוחה בפניו הדרך לשכנע את חברי מועצת העיר בטענותיו לעניין אי-חוקיות ההצעה. ככל שמתקבלת הצעה אשר לגישת ראש העיר, ובהתבסס על חוות דעת היועץ המשפטי, היא החלטה בלתי חוקית, עליו לפעול בהתאם לחוק. ד. משנקבעה הישיבה ביום 4/8/11, הגם שקביעתה נעשתה שלא בהתאם לחוק, היה על העותרים לפעול במסגרת הישיבה כדי לשכנע את חברי המועצה באי-חוקיות ההליך, ובהמשך לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה מטעמים של אי-חוקיות בנוהל קבלתה. משלא עשו כן, אין להם אלא להלין על עצמם. לחילופין, ניתן היה גם לפנות לבית המשפט קודם לקיום הישיבה כדי למנוע את כינוסה במועד שנקבע מחמת הפגמים שבאופן קביעת מועד הישיבה. ה. בנסיבות שנוצרו, ובשים לב לחלוף הזמן, ובשים לב לבקשתם של חברי המועצה, על ראש העיר לקבוע כעת, לאלתר ובהתאם להוראות סעיף 9 לתוספת השניה, ביחד עם הוראות סעיף 46 לתוספת השניה, ישיבה שלא מן המנין, בה תידון בקשתם של העותרים לבטל את ההחלטות שהתקבלו ביום 4/8/11, וידונו הצעות ההחלטה אשר הגישו העותרים למועצת העיר בישיבה שתיקבע. ו. בשים לב לאמור לעיל, אני מורה כי ישיבת מועצת העיר תתכנס לכל היותר בתוך 7 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים, ולא יאוחר מיום 24/11/11 שעה 18:00. ז. יובהר, למען הסר צל צילו של ספק, כי ככל שהדבר נוגד להצעות ההחלטה שהעלו העותרים בבקשתם לכנס ישיבה, כמו גם בנוגע לטענות ראש העיר כי ההצעות אינן חוקיות, אינני מביע כל עמדה. מועצת העיר תדון בהצעות ההחלטה, תשמע את הסתיגויות ראש העיר ואת חוות דעתו של היועץ המשפטי לעיריה, ותחליט בהתאם לסמכויותיה בחוק ולפי מיטב שיקול דעתה של חבריה. ח. בשים לב לכל האמור לעיל, ומאחר וסבור אני שהמשיב 1 פעל שלא כחוק, אני מחייב את המשיב 1 לשלם לעותרים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מועצת העיר