קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השתלמות עובדים זרים בישראל / היתר כניסה לישראל לעובדים זרים לצורך השתלמות: 1. עתירה זו הוגשה לפני שמונה ימים (12.6.11) נגד החלטת מנהל אגף מרשם ומעמד במשרד הפנים מיום 22.5.11, שהתקבלה במשרדו של ב"כ העותרת ביום 9.6.11, לדחות בקשה להתרת כניסתם לישראל של 100 אזרחים מניגריה לצורך השתלמות בת חצי שנה בהפעלת עגורנים. לבקשת העותרת נקבע בעתירה דיון דחוף, שהתקיים אתמול. 2. העותרת הנה חברה פרטית העוסקת בין היתר בניהול פרויקטים טכנולוגיים וחינוכיים. ביום 5.3.11 הגישה העותרת בלשכה האזורית של רשות האוכלוסין בנתניה בקשה למתן רישיונות כניסה לישראל ושהייה בה למשך חצי שנה ל-100 אזרחי ניגריה בני 28 עד 45 שנה. הללו אמורים להגיע לישראל במסגרת פרויקט בינלאומי, המתנהל במקביל במספר מדינות להקניית הכשרה תעסוקתית מקצועית בתחומים שונים למשתלמים מניגריה. לפרויקט שותפים העותרת, חברה ניגרית וממשלת ניגריה. המשתלמים הנוטלים חלק בפרויקט זוכים למימון מלא של כל הוצאותיהם, ובכלל זה הטיסה למדינה המעניקה את ההכשרה, השהות בה והלימודים בתנאי פנימייה מלאים. בתום תקופת ההכשרה עליהם לשוב לניגריה בליווי מדריכיהם המקצועיים וליישם בה את הכישורים שרכשו לשם פיתוח התעשייה המקומית. תחום ההכשרה בישראל הנו הפעלת עגורנים. לצורך כך התקשרה העותרת בהסכמים עם המכללה הטכנולוגית רופין ועם חברת תולי ברופין בע"מ המפעילה שירותי לינה ואירוח במכללה ואמורה לספק שירותים אלה למשתלמים במהלך כל תקופת הכשרתם המקצועית במכללה בתנאי פנימייה מלאים. במסגרת הפרויקט מתוכננת השתלמותם בישראל של 1,000 תלמידים מניגריה. 100 התלמידים אשר לגביהם הגישה העותרת את בקשתה האמורה לרשות האוכלוסין, הנם הקבוצה הראשונה המתוכננת להגיע לישראל במסגרת הפרויקט. העותרת צירפה לבקשתה רשימה פרטנית של 100 התלמידים, הכוללת את פרטיהם האישיים, וכן מסמכי התקשרות בין הגורמים האמורים ליטול חלק בפרויקט. ביום 3.5.11 נשלחה לעותרת תשובת הלשכה האזורית בנתניה לפיה "הבקשות לאשרות כניסה עבור כניסתם של 100 אזרחים ניגרים נדונה במטה והוחלט לסרבה". 3. העותרת לא השלימה עם ההחלטה, ופנתה ביום 5.5.11 אל שר הפנים בבקשה לעיין בה מחדש. בבקשה הוסברה חשיבותו של הפרויקט למדינת ישראל הן במישור הכלכלי והן במישור יחסי החוץ. כן הוצגה הדחיפות הרבה באישור הבקשה, לנוכח העובדה שבעוד הפרויקט אמור להתחיל ביום 16.5.11 נאלצה העותרת להמתין תקופה ממושכת לתשובת הלשכה האזורית לבקשה שהגישה. העותרת טענה כי על משרד הפנים ליתן ל-100 התלמידים אשרות שהייה בישראל מסוג א/2, המיועדות לתלמידים זרים, בהתאם לנוהל מס' 5.8.0002 "מתן / הארכת רישיון שהייה מסוג א/2 לתלמידים ולסטודנטים זרים במוסדות להשכלה גבוהה" (להלן - הנוהל). עוד נטען כי החלטת הלשכה האזורית אינה מנומקת ואינה סבירה לנוכח העובדה שהתלמידים ממלאים אחרי כל דרישות הנוהל. לחלופין התבקש שר הפנים להעניק ל-100 התלמידים רישיונות ביקור בישראל מסוג ב/2 המיועדים לתיירים. בעקבות פנייה זו התקשר מנהל אגף מרשם ומעמד אל ב"כ העותרים בטלפון ביום 16.5.11 והודיע לו כי מאחר שמדובר במשתלמים הרי שאישור הבקשה מצריך תיאום מול המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים. על תשובה זו חזר מנהל האגף במכתב ששלח ביום 22.5.11 לב"כ העותרת (ואשר התקבל אצל האחרון ביום 9.6.11) לפיו כל עוד לא יבוצע התיאום ויתקבל האישור של הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים - לאמור: "משרד החוץ מש"ב [המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ - מ.ס.], משרד התמ"ת וכו'" - לא יהיה ניתן לאשר את הבקשה. נגד החלטה זו הוגשה העתירה. 4. העותרת טוענת כי היה על המשיב לאשר את הבקשה בהתאם לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974 (להלן - התקנות) ולהוראות הנוהל. תקנה 6(ב) קובעת כי אדם "הרוצה לשהות בישראל למטרת לימודים או השתלמות, רשאי להגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ארעי מסוג א/2 (תלמיד)", אליה יצרף מסמכים המוכיחים את קבלתו ללימודים או להשתלמות ואת קיומם של אמצעים מספקים העומדים לרשותו לכיסוי הוצאותיו בתקופת שהותו בישראל. עוד נאמר בתקנה כי "בקשה כאמור יכול שתוגש מאת התלמיד עצמו, אפוטרופסו או כל אדם אחר האחראי לכלכלתו או מאת המוסד שבו מתעתד הוא ללמוד". השלמה והרחבה של הוראות אלה מצויות בנוהל. סעיף ב.5 לנוהל קובע כי "רישיון השהייה יינתן למבקש סטודנט הלומד לתואר ראשון / שני / שלישי במוסד מוכר להשכלה גבוהה או תלמיד אשר יציג אישור שהתקבל ללימודים במוסד מוכר". לטענת העותרת, מאחר שמכללת רופין הנה מוסד אקדמי מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, ומאחר שהוצג בפני המשיב אישור מאת המכללה בדבר קבלת 100 המשתלמים ללימודים אצלה, ממילא קמה זכאותם של תלמידים אלה לאשרת תלמיד מכוח התקנות והנוהל. כפועל יוצא, לא היה המשיב רשאי לדחות את הבקשה בנימוק של העדר תיאום מוקדם עם משרדי ממשלה אחרים. דרישת תיאום זו, טוענת העותרת, תסתום את הגולל על הפרויקט, היא אינה סבירה ואינה מידתית, ואין לה כל זכר בתקנות ובנוהל. גם לגופה הדרישה אינה מובנת ואינה ניתנת ליישום, שהרי אפילו מנהל אגף מרשם ומעמד לא ידע לנקוב במדויק בשמות הגורמים הממשלתיים עמם נדרש התיאום אלא רק הציג רשימה בלתי מחייבת של המשרדים המדוברים (משרד החוץ ומשרד התמ"ת) תוך הוספת המילה "וכו'". בנוסף, אילו אמנם נדרש תיאום מול גורמים ממשלתיים אחרים, כי אז היה על הלשכה האזורית לציין זאת בפני העותרת עוד בפנייתה מחודש פברואר 2011 בה ביקשה הנחיות באשר לאופן הגשת הבקשה. לכל המאוחר, צריכה הייתה דרישת התיאום הבין-משרדי להיכלל בהודעת הלשכה האזורית מיום 3.5.11 על החלטת מטה רשות האוכלוסין בדבר דחיית הבקשה, ולא היה מקום להעלות דרישה זו לראשונה במסגרת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה המקורית. בפועל נוסח מכתב התשובה של הלשכה האזורית באופן לאקוני, ולא ניתנה בו כל הנמקה לדחיית הבקשה כמתחייב בהליך מינהלי תקין, על אף שהעותרת המתינה להחלטה זו במשך כחודשיים, במהלכם שבה ופנתה אל המשיב על מנת לזרזו במתן ההחלטה לאור דחיפות הענין. במהלך חודשיים אלה, החורגים מעל ומעבר מפרק הזמן הסביר הנדרש למתן ההחלטה, איבדה העותרת זמן יקר, שכן הפרויקט תוכנן מלכתחילה להתחיל ביום 16.5.11. בשל ההמתנה להחלטה בבקשה לעיון חוזר, נדחתה תחילת הפרויקט לסוף חודש יוני השנה. העותרת הציגה בפני בית המשפט שורה של מסמכים המצביעים לשיטתה על רצינות הפרויקט ועל חשיבותו למדינת ישראל: הסכם התקשרות מחודש אוקטובר 2010 בין החברה הניגרית לבין ממשלת ניגריה; אישור מאת מכללת רופין בדבר תכנית ההכשרה המתוכננת; הסכם ההתקשרות בין העותרת לבין חברת תולי ברופין בע"מ; מכתבים מיועץ מיוחד לנשיא ניגריה ומהחברה הניגרית המופנים לשגרירות ישראל בניגריה בהם מתוארת חשיבות הפרויקט תוך התחייבות לחזרת התלמידים לניגריה בתום תקופת ההשתלמות; תשובת שגריר ניגריה בישראל לפניית העותרת אליו בה מוצגת תמיכתו בפרויקט; תכתובת דוא"ל בין העותרת לבין משרד החוץ הישראלי, במסגרתה עמד שגריר ישראל בניגריה על הפוטנציאל החיובי הטמון בפרויקט למדינת ישראל מבחינה כלכלית ומבחינת היחסים הבילטראליים בין המדינות, והמליץ לסייע לעותרת ככל שניתן מול משרד הפנים. לטענת העותרת, אין מקום לחשוש שהתלמידים לא יחזרו לניגריה בתום תקופת ההשתלמות, שכן הלימודים במכללת רופין יהיו בתנאי פנימייה מלאים ותחת פיקוח וליווי צמוד של מדריכים. לדבריה, מתחם המעונות המוקצה לפרויקט במכללה הנו סגור ומאובטח במהלך כל שעות היממה. נוכחות התלמידים נבדקת ונרשמת תדיר, ומי מהם שיחליט להפסיק את לימודיו, תופסק מלגתו והוא יוחזר לארצו באופן מיידי. בנוסף, ניתן להבטיח את חזרת התלמידים לניגריה באמצעות ערבויות כספיות הולמות. תחת נקיטת אמצעים מתונים אלה, בחר המשיב בתוצאה הקיצונית ביותר והבלתי מידתית הדוחה את הבקשה, תוך פגיעה אסורה בזכות היסוד לחינוך המהווה חלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם, ותוך נקיטת יחס מפלה כלפי תלמידים אפריקנים רק בשל ארץ מוצאם, יחס שלא היה ננקט כלפי מי שהיו מבקשים להגיע ללימודים בישראל מיבשות אחרות. 5. בתגובה טוען המשיב כי בקשתה של העותרת אינה באה בגדרי הנוהל, וזאת בשל שלושה טעמים: ראשית, הנוהל מתייחס לתכנית לימודים לתואר אקדמי ואילו ההשתלמות הנדונה אינה לתואר אקדמי; שנית, הנוהל דורש את אישור מוסד הלימודים על קבלת המבקש ללימודים אצלו, ואילו אישורה של מכללת רופין אינו מתייחס באופן שמי לכל אחד מ-100 התלמידים המתוכננים; שלישית, הנוהל דורש כי מוסד הלימודים הוא זה שיגיש את הבקשה לאשרת תלמיד, בעוד במקרה הנוכחי הבקשה הוגשה על ידי העותרת, שהנה חברה פרטית, ולא על ידי מכללת רופין שאף לא צורפה כצד לעתירה. עמדת המשיב היא כי במקרה שלפנינו, העוסק בכניסת משתלמים לישראל ללימודים שאינם מקנים תואר אקדמי, אין תחולה לנוהל, וכי במקרה כזה שיטת העבודה המקובלת - שאינה מעוגנת בנוהל כתוב בשל מיעוט המקרים מסוג זה - היא שעל הגוף המבקש לתאם את כניסת המשתלמים פרק זמן סביר מראש מול המשרד הממשלתי הרלוונטי לתחום ההשתלמות, וכן מול משרד החוץ במקרה של פרויקטים בינלאומיים בהם מעורבות מדינות זרות או ארגונים בינלאומיים. העותרת לא הלכה בדרך הזאת, ועל אף שעוד בחודש אוקטובר 2010 ידעה על הפרויקט, השהתה את פנייתה למשיב עד לחודש מרץ 2011, חודשיים בלבד לפני תחילתו המתוכננת של הפרויקט, תוך ניסיון להציב את המשיב בפני עובדה מוגמרת ולקבוע עבורו את לוח הזמנים שעליו לעמוד בו. לטענת המשיב, אילו הייתה העותרת פונה אליו זמן סביר מראש, כפי שנוהגים לעשות גופים במצב דומה, כי אז היה גם בידי העותרת סיפק לבצע את התיאומים הנדרשים עם משרד התמ"ת ועם המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ, והמשיב היה מקבל מגורמים ממשלתיים אלה תמונה מלאה ומבוססת שהייתה מאפשרת לו לקבל החלטה מושכלת בבקשה. בהעדר תיאום בין-משרדי מתחייב זה, לא ניתן להפיג את החשש מהשתקעות האזרחים הזרים בישראל אף לא באמצעות ערבויות כספיות, וזאת לנוכח ההיקף הגדול של האנשים שכניסתם לישראל מתבקשת וניסיונו של המשיב המלמד כי לעתים מוכנים אזרחים ממדינות אפריקה לוותר על כספי ערבות בנקאית ולהמשיך לשהות בישראל על מנת לעבוד בה שלא כחוק במשך שנים, באשר רווחיהם מעבודה כזאת יעלו בהרבה על סכום הערובה. 6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיב. תקנה 6(ב) לתקנות הכניסה לישראל מאפשרת הגשת בקשות "לשהות בישראל למטרת לימודים או השתלמות", אך אינה מקנה לאף מבקש, גם לא למבקש המצרף לבקשתו את מלוא הראיות המפורטות בתקנת-משנה 6(ב)(2), זכות אוטומטית לקבלת אשרת תלמיד. מתן האשרה, כמוה ככל אשרה אחרת אותה הוסמך שר הפנים ליתן על פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, כפוף לשיקול הדעת הרחב אותו הפקיד החוק בידי שר הפנים בכל הנוגע להתרת כניסתם של אזרחים זרים לתוך המדינה (בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520). במסגרתו של שיקול דעת רחב זה רשאי שר הפנים, ואף חייב, לתת את המשקל הראוי לחשש ההשתקעות של האזרח הזר בישראל (בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293). הנוהל עליו מסתמכת העותרת נועד לסייע בקביעת אמות מידה לטיפול בסוג מסוים של בקשות לאשרת תלמיד, כאמור בסעיף א' לנוהל המציג את מטרתו "לקבוע את השיטה לטיפול בהזמנת והארכת רישיונות שהייה הניתנות לתלמידים במוסדות מוכרים (לתלמידי ישיבות, תוכניות 'הסוכנות היהודית' וכדומה) וסטודנטים זרים המבקשים ללמוד לתארים (להלן: 'המבקש') במוסדות להשכלה גבוהה המוכרים בישראל". סעיף ב.3 לנוהל דורש שהגשת הבקשה תיעשה על ידי "נציג המוסד", וסעיפים ב.3.4 ו- ב.3.6 לנוהל מחייבים לצרף לבקשה מכתב הזמנה של המוסד ואישור מהמוסד המעיד כי המבקש התקבל בו ללימודים (ראו גם סעיף ב.5 לנוהל). במקרה הנוכחי, הוגשה הבקשה לאשרות תלמיד על ידי העותרת, שהנה חברה פרטית השותפה לארגון הפרויקט, ולא על ידי מכללת רופין, שהנה המוסד בו אמורים הלימודים להתקיים. מכללת רופין אף לא התייצבה כצד לעתירה, ולא הנפיקה אישורים על קבלת כל אחד מ-100 המשתלמים הנדונים ללימודים במוסדה. ממילא, ובשים לב לכך שאין מדובר בלימודים לתואר אקדמי, ספק האם מכללת רופין נחשבת למוסד מוכר לצורך הנוהל; ובכל מקרה, אי-הגשת הבקשה על ידה מוציאה את הבקשה מתחולת הנוהל. משכך, ובהתחשב בשיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים גם כשמדובר בבקשת כניסה לישראל לצורך השתלמות כאמור בתקנה 6(ב) לתקנות הכניסה לישראל, אין בידי לפסול את סירובו של המשיב לאפשר כניסת 100 אזרחים זרים להשתלמות בישראל - כניסה המהווה פיילוט לכניסת 900 אזרחים זרים נוספים לאותה מטרה - בנימוק שהדבר טומן בחובו חשש להשתקעות אותו לא יהיה ניתן להפיג באמצעות התחייבות גרידא, אף אם זו תלווה בערבויות כספיות. ממילא, אין למצוא חוסר סבירות או חוסר מידתיות בתנאי שהציב המשיב בדבר תיאום ואישור הבקשה עם משרדי הממשלה האחרים האמונים על התחומים השונים בהם נוגעת הבקשה, כמקובל במקרים דומים. אמנם תנאי זה עשוי לסכל את התקיימות הפרויקט במועד המתוכנן, לנוכח מועד מתן ההחלטה. אולם גם אם היה מקום ליתר זריזות מבחינת המשיב בקבלת ההחלטה, עדיין אין בהתארכות ההליך כדי לבסס עילת התערבות בהחלטה לגופה, מה עוד שלעותרת עצמה חלק לא מבוטל בתזמון ההחלטה, שהרי בקשתה הוגשה רק בחודש מרץ שנה זו, כחודשיים בלבד לפני תחילת הפרויקט שתוכננה לאמצע חודש מאי. 7. מטעמים אלה החלטתי לדחות את העתירה. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובין היתר בהנמקה הלאקונית של ההחלטה הראשונה שנשלחה לעותרת ביום 3.5.11, החלטתי שלא לחייב את העותרת בהוצאות. משרד הפניםכניסה לישראלהשתלמותעובדים זרים