קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליווי הסעות ילדים עם מוגבלויות: 1. בעתירתם, מבקשים העותרים, הורים לילדים עם מוגבלויות המתגוררים בשטח שיפוטה של עיריית אלעד (להלן: "המשיבה 1" או "העירייה"), להורות לעירייה להפסיק את העסקתם של מלווי ילדיהם בהסעות אל מוסדות החינוך כעובדי חברת "הצלחת הדרך הסעות וטיולים בע"מ" (להלן: "המשיבה 2" או "חברת הסעות") ולהעסיק את המלווים כעובדי העירייה. 2. זכאותם של ילדים עם מוגבלויות להסעה אל מוסדות החינוך נקבעה בסעיף 2(א) לחוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, תשנ"ד-1994 (להלן: "החוק" או "חוק הסעה בטיחותית"), שזו לשונו: "ילד עם מוגבלות זכאי להסעה ממקום מגוריו או ממקום סמוך לו למוסד חינוך וממנו, לפי צרכיו ובהתחשב בסוג המגבלה שלו". סעיף 2(א1) לחוק קובע כי פעוט זכאי בנוסף להסעה גם ללווי בידי אדם מבוגר: "פעוט עם מוגבלות זכאי להסעה ולליווי בידי אדם מבוגר נוסף על הנהג, ממגוריו או ממקום סמוך לו, למעון יום שיקומי וממנו, לפי צרכיו ובהתחשב בסוג המגבלה שלו". כללים ומבחנים לעניין סעיף זה נקבעו בתקנות מכוח ההסמכה בסעיף 2(ב) לחוק, הקובע כדלקמן: "השר האחראי יקבע כללים ומבחנים לענין סעיף זה, לרבות לענין הסעה של ילדים עם מוגבלות ופעוטות עם מוגבלות שתלווה בידי אדם מבוגר בנוסף לנהג, וכן הוראות ותנאים לביצוע ההסעה והליווי של הפעוטות עם המוגבלות". השר האחראי, שר החינוך, התקין את תקנות הסעה בטיחותית לילדים נכים (כללים ומבחנים לזכאות להסעה ולליווי), תשנ"ה-1995 (להלן: "תקנות" או "תקנות הסעה בטיחותית"). תקנה 2 קובעת את אופן ביצוע הלווי: "(א) ליווי לפי סעיף 2(ב) לחוק יהיה על-ידי מי שמועסק בתפקיד מלווה בידי רשות מקומית, או מתנדב שאושר לכך בידי ארגון ציבורי. (ב) האחריות לביצוע הליווי לילד נכה הזכאי לקבלו, חלה על הרשות המקומית שבתחום שיפוטה הוא גר... (ה) רשות מקומית תתקשר, אם הדבר מעשי, עם רשויות מקומיות סמוכות, כדי שההסעה והליווי יהיו חסכוניים, ובלבד שהסעה כאמור לא תגרום להארכתו של משך ההסעה באורח בלתי סביר". 3. בעבר, עד לשנת הלימודים תשס"ט, הועסקו המלווים בתחומי העיר אלעד על ידי קבלן כוח אדם עמו התקשרה העירייה בחוזה לאספקת שירותי כוח אדם זמני. הקבלן, בתחילה חברת י.א. מתן בע"מ ואח"כ חברת רם ק.ר.מ. בע"מ, סיפק לעירייה 35 עובדים אשר שימשו מלווים לתלמידי החינוך המיוחד בעת נסיעתם לבתי הספר ובחזרה. את שירותי ההסעה סיפקה המשיבה 2, חברת הצלחה דרך, הסעות וטיולים בע"מ (להלן: "המשיבה 2" או "חברת הסעות"). לקראת שנת הלימודים תשס"ט פרסמה החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: "המשיבה 3") עבור העירייה מכרז למתן שרותי הסעות (מכרז הס/21/2008, נספח ג' לתגובת המשיבה 1). המכרז חייב את הזוכה לספק הן את שרות ההסעות והן את שרות הליווי לילדי החינוך המיוחד. לאחר מספר הליכים משפטיים בקשר למכרז זה, הוכרזה, ביום 19.8.09, המשיבה 2 כזוכה במכרז. בין לבין, בהתאם להנחיית מר ישראל שפיצר, מנהל אגף כח אדם ושכר ברשויות המקומיות במנהל לשלטון מקומי במשרד הפנים לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם תשנ"ו-1996 (נספח ה' לתגובת המשיבה 1) הודיעה העירייה לקבלן על הפסקת עבודתם של המלווים (נספח ו' לתגובת המשיבה 1). על מנת לסייע למלווי ההסעות שהועסקו עד לשנת הלימודים תשס"ט על ידי הקבלן, פנתה העירייה בשמם אל המשיבה 2 וביקשה, כי המלווים שהועסקו על ידי הקבלן ישולבו במערך שירותי ההסעות לעירייה כעובדי חברת ההסעות. חברת ההסעות נענתה לבקשה והחל משנת הלימודים תשס"ט סיפקה לעירייה הן את שרותי ההסעה והן את שרותי הליווי לילדי החינוך המיוחד וזאת באמצעות אותם 35 המלווים שהועסקו קודם לכן על ידי הקבלן. 4. לטענת העותרים, תקנה 2(א) לתקנות הסעה בטיחותית מטילה על הרשות המקומית את החובה להעסיק את המלווים כעובדיה. חובה זו נגזרת מלשונה הברורה והחד משמעית של התקנה ומתכליתה. לביטוי "מי שמועסק בתפקיד מלווה בידי רשות מקומית" משמעות אחת ולפיה, הלווי יעשה בידי מי שמועסק ישירות על ידי הרשות המקומית. משמעות זו מתיישבת היטב עם תכלית החוק והתקנות לדאוג לביטחונם ובטיחותם של ילדים עם מוגבלויות. בנוסף לתפקידו של המלווה לשמור על הילד ולהקפיד על ביטחונו ובטיחותו במהלך הנסיעה, הוטלה עליו החובה לדווח לרשות המקומית או למוסד החינוכי על תופעות ואירועים חריגים המתרחשים בדרך ועל ליקויים בטיחותיים ברכב. מלווה שהוא עובד חברת ההסעות מצוי בניגוד עניינים מובהק בין חובתו לדווח אמת על מהלך הנסיעה ובין נאמנותו למעבידתו, חברת ההסעות, המשלמת לו את שכרו והקובעת את המשך העסקתו. רק העסקת המלווה ישירות על ידי הרשות המקומית תבטיח כי דיווחיו יהיו אמת ללא מורא ופחד להמשך העסקתו על ידי חברת ההסעות. העסקת המלווה כעובד קבוע של הרשות תבטיח גם את רמתו המקצועית ואת היותו דמות קבועה ומוכרת בחייו הילד. מלווה המועסק על ידי חברת ההסעות הוא עובד זמני נוטל זכויות סוציאליות שאינו יכול ליצור קשר רציף וחם עם הילד, בשל תחלופת העובדים הזמניים בחברות ממין אלו. 5. עמדה אחרת הציגה המשיבה 1. לטענת עיריית אלעד, החובה המוטלת עליה בתקנות להעסיק מלווים אינה מגבילה את אופן העסקתם. לשונה של תקנה 2(א) מאפשרת את המשמעות לפיה, יועסק המלווה באמצעות חברת כוח אדם או חברת ההסעות המספקת את שירותי ההסעה, ואף כוללת את האפשרות לגייס מתנדבים לצורך לווי ההסעות. תכלית התקנות להטיל על הרשות את האחריות ללווי הילד בהסעות מתקיימת ללא קשר לאופן בו מועסק המלווה, ולצורך הגשמתה די בכך שהרשות תדאג לספק את שירות הלווי. תפקידו של מלווה ההסעות הינו לוות את הילדים בהסעות ולא לשמש כמפקח על חברת ההסעות. דיווחיו של המלווה אינם אמורים לכלול דיווח על אופן ביצוע ההסעה, אלא דיווח על מצב הילד במהלכה. כך שהחשש לניגוד עניינים אינו חד משמעי. ככל שקיים חשש כזה, העסקת המלווה ישירות על ידי הרשות לא תרפא, בהכרח, פגם זה, שכן אמיתות הדיווח תלויה גם באישיותו של המלווה. כמו כן, קיימת אפשרות לדווח לרשות על תופעות ואירועים חריגים המתרחשים במהלך הנסיעה, בעילום שם ובאופן אנונימי. העירייה כמי שנושאת באחריות לביצוע ההסעות היא זו שדאגה ודואגת כל העת לעקוב אחר התנהלות חברת ההסעות באמצעות מדור ההסעות ואגף הביטחון בעירייה, תוך שהיא מטפלת בכל פניה ותלונה המועברת אליה בנושא זה. לעירייה נתונים בחוזה ההתקשרות עם חברת ההסעות כלים המאפשרים לה לפקח על התנהלות ההסעות, בכלל זה נתונה לה האפשרות לבטל את החוזה עם החברה. היענות לסעד אותו ביקשו העותרים עומדת בניגוד להחלטת הממשלה להקפיא קליטת עובדים חדשים ברשויות המקומיות ועשויה להטיל נטל כבד על תקציביהן. 6. חברת ההסעות היא המשיבה 2 הצטרפה לטענות יתר המשיבות, אך הוסיפה מצדה כי בינה ובין העותרים אין כל יריבות, ודין העתירה להידחות על הסף ככל שהיא מכוונת כלפיה. חברת ההסעות הבהירה, כי היא מבצעת את ההסעות בהתאם לחוזה ההתקשרות עם העירייה, בדרך ראויה ובאופן הטוב ביותר לשביעות רצונה. החברה עוקבת ומקבלת דיווחים שוטפים על כל נסיעה ונסיעה ואם מתגלות תקלות היא פועלת לתיקונן. המלווים אינם מאוימים על ידי החברה, והם מבצעים את תפקידם על הצד הטוב ביותר. אין ולא קיים ניגוד אינטרסים אצל המלווים, שכן האינטרס המשותף לכולם הוא טובת הילדים, ביטחונם ובטיחותם. 7. עמדת המשיבה 2 היא כי אין כל הוראה בחוק ובתקנות המחייבת את הרשויות המקומיות להעסיק בעצמן את המלווים להסעות בחינוך המיוחד כעובדים מן המניין של הרשות המקומית. לשונה של תקנה 2(א) אינה סובלת רק משמעות אחת, והרשות המקומית רשאית לפיה להעסיק את המלווים, במישרין או בעקיפין. תכליתה של התקנה להטיל את האחריות ללווי הילדים על הרשויות המקומיות גם היא אינה מגבילה את אופן ההעסקה של המלווים. תפקידו של המלווה לדווח על תופעות ואירועים חריגים אינו הופך אותו למפקח על נהג ההסעה, הנדרש למלא את תפקידו כראוי ללא קשר לנוכחות המלווה ברכב. הפיקוח על הנהגים מוטל על חברת ההסעות, הרשות המקומית וגורמים מפקחים במשרדי הממשלה השונים. המלווה עצמו נדרש לעמוד בקריטריונים שקבע משרד החינוך והרשות המקומית הרשאים לאשר מועמדים לתפקיד זה בטרם שילובם במערך ההסעות. הרשות המקומית רשאית גם לדרוש מחברת ההסעות להחליף כל עובד שאינו ממלא את תפקידו כראוי, לרבות את המלווים עצמם. העסקת המלווים על ידי הרשות המקומית אינה מגבירה, מחד, את מעורבותה של הרשות בשירותי ההסעה ואת יכולתה לפקח עליהם, ויש בה, מאידך, להכביד, יתר על המידה ושלא לצורך, על מצבת כוח האדם ברשויות ותקציביהן. 8. עמדה דומה הוצגה לי על ידי המשיבה 3, מדינת ישראל-משרד חינוך. משרד החינוך סבור גם הוא כי תקנה 2(א) לתקנות, הן מבחינת לשונה והן מבחינת תכליתה, אינה מחייבת את העסקת המלווים ישירות על ידי הרשות המקומית. גישתו של המשרד המאפשרת לרשויות המקומיות לרכוש שירותי הסעות והלווי עבור פעוטות וילדים בעלי מוגבלויות מגורמים חיצונים נסמכת על עמדת מחלקת הייעוץ והחקיקה של משרד המשפטים. תפקידו של המלווה בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד החינוך הוא הבטחת שלומם של הילדים במהלך הנסיעה, ובין היתר, לדווח לרשות המקומית על תופעות ואירועים חריגים המתרחשים במהלך הנסיעה. תפקיד זה אינו מחייב שהמלווה יהיה עובד הרשות המקומית. המלווה אינו מפקח על נהג ההסעה, והרשות המקומית היא שנדרשת לפקח על התנהלות הנהגים והמלווים כמי שנושאת באחריות למתן השירות לפי הדין, באמצעות הכלים הנתונים לה בחוזה ההתקשרות עם חברת ההסעות. לפרשנות המוצעת על ידי העותרים השלכות תקציביות כבדות משקל, ועל כן עדיפה הפרשנות האחרת המשיגה את אותה תכלית, תוך חסכון בעלויות המוטלות על הרשויות המקומיות. 9. במרכזה של העתירה עומדת שאלת פרשנותה של תקנה 2(א) לתקנות הסעה בטיחותית. ברור הוא שבית משפט זה לא יתיר לרשות לפעול על סמך פרשנות מוטעית של הוראות הדין. עם זאת, כאשר הדין מאפשר מספר דרכי פעולה חוקיות, לא ימיר בית המשפט את שיקול הדעת הנתון לרשות לבחור בדרך הפעולה הרצויה לה לשם הגשמת החובה המוטלת עליה. כך ככלל, וכך במקרה זה בו נדרש לבחון האם מתכונת העסקתם של המלווים בחינוך המיוחד בתחומי עיריית אלעד מתיישבת עם הוראת התקנות. בשלב הראשון של ההליך הפרשני יבחן מרחב המשמעויות הלשוניות של ביטוי "מי שמועסק בתפקיד מלווה בידי רשות מקומית", שלאחריו, יידרש איתורה של תכלית חוק הסעה בטיחותית והתקנות שהותקנו מכוחו. 10. במישור הלשוני, לא אוכל לקבל את טענת העותרים, לפיה, מועסק בידי רשות מקומית משמעותו המשפטית היא אחת ולפיה נדרשת העסקה ישירה של המלווה על ידי העירייה. ביטוי זה, כך אני סבור, נועד לצורך הבחנה בין מלווה בשכר ובין האפשרות האחרת בתקנה 2(א) לתקנות של מלווה שהוא "מתנדב שאושר לכך בידי ארגון ציבורי". התקנה אינה קובעת כי הלווי ייעשה ע"י "עובד" הרשות המקומית, אלא על ידי "מועסק" או על ידי "מתנדב" שיועדו לתפקיד "מלווה". המשמעות המשפטית של המונח "מועסק" בהקשרה הכולל של התקנה הוא מלווה בשכר, להבדיל ממתנדב, בין אם הוא מועסק ישירות על ידי הרשות המקומית, ובין אם מועסק בעקיפין על ידה באמצעות גוף חיצוני עימו היא התקשרה. ודוק, כאשר ביקש המחוקק כי תפקיד ברשות המקומית יבוצע על ידי עובד הרשות הוא נקט במונח "עובד" ולא בביטוי "מועסק בידי הרשות" (ראו, למשל, סעיף 3 חוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך), תשס"א-2001; סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), תשנ"ב-1991; סעיף 3(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), תשל"ו-1975). האפשרות שהמלווה יהיה מתנדב של ארגון ציבורי גדול, כמו גם האפשרות בתקנה 2(ה) לשיתוף פעולה בין רשויות מקומיות סמוכות בהפעלת שירותי ההסעה והלווי, מלמדות כי התקנות אינן משמיעות מאליהן את החובה שהמלווה יהיה עובד הרשות המקומית. 11. תכלית החקיקה, יש להזכיר, הינה היעדים והמטרות שדבר החקיקה נועד להגשימם. קיימת ההבחנה בין התכלית הסובייקטיבית של החוק, שהיא התכלית שביקש המחוקק להגשים בעצם חקיקתו, ובין התכלית האובייקטיבית, המייצגת את המטרות, הערכים, והעקרונות שהחוק אמור להגשים בהליך יישומו (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך שני - פרשנות החקיקה (נבו, תשנ"ג- 1993) בעמ' 144). חוק הסעה בטיחותית משקף, בעיני, את הכרתו של המחוקק בצרכים המיוחדים הקיימים בשילובם של פעוטות ושל ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך. תכלית החוק, עליו עמדו הצדדים כולם, היא להטיל את האחריות על הסעת הפעוטות והילדים ממקום מגוריהם למוסדות החינוך ומהם חזרה אל ביתיהם על הרשויות המקומיות. מדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח תשס"ב מס' 3160) עולה כי מטרת הלווי היא להבטיח את שלומם של הפעוטות והילדים במהלך הנסיעה. כך נאמר בדברי ההסבר: "קביעה זו לאדם נוסף נדרשת מאחר ופעוטות עם מוגבלות בגילאים שנה עד שלוש זקוקים להשגחה מתמדת בזמן הנסיעה ואין להפקיד אחריות זו בידי הנהג המסיע לבדו". חובתו של המלווה היא כלפי הפעוטות והילדים ותפקידו להשגיח עליהם במהלך הנסיעה. ההשגחה היא על הפעוטות הילדים, והמלווה הוא לא זה שאמור לפקח על הנהג או על תקינות הנסיעה. ההשגחה על הפעוטות והילדים יכולה לבצעה גם על יד מלווה העובד אצל גורם חיצוני לרשות המקומית, כולל עובד של חברת ההסעות. זאת כל עוד האחריות לפקח על הנהגים ותקינות נסיעתם נשארת בידי הרשות המקומית, המעסיקה, כפי שהבהירו המשיבות, גורמים האמונים על תפקידי פיקוח. 12. במישור התכלית הסובייקטיבית, בקשו העותרים להתחקות אחר ההיסטוריה החקיקתית של התקנות, והפנו, לראשונה, בסיכומיהם אל הפרוטוקולים של ועדה הכלכלה של הכנסת אשר דנה ביום 6.12.94 וביום 2.1.95 באישור התקנות. בצדק התנגדו המשיבות להגשת הפרוטוקולים בשלב דיוני זה, אך גם עיון בהם לגופם אינו תומך בעמדת העותרים. עיקר הדיון בועדת הכלכלה נסוב סביב השאלה על מי מוטלת האחריות לביצועו של הלווי ועל שאלת הזכאות לשרות, ולא קיימת בפרוטוקולים התייחסות מפורשת לאופן הביצוע של שירות הלווי, ולא נאמר בהם כי השירות חייב להתבצע על ידי עובדים של הרשויות. כך לדוגמה אומר יו"ר הועדה, ח"כ גדעון פת, בישיבת יום 6.12.94: "חוק לא יכול להיות בנוי על מתנדבים. כי למשל בראש פינה, אין שום ארגון התנדבותי. צריך להיות ברור בתקנות שאם ניתן, ניתן, ואם לא ניתן, יש חובה על הרשות המקומית" (עמ' 13 לפרוטוקול). החובה על הרשות המקומית היא לדאוג לספק את השירות, אך הועדה אינה דנה באופן הביצוע של חובה זו. השימוש בביטוי "עובד" על ידי חלק מהמשתתפים בישיבה אינו מעיד כי כוונת מחוקק התקנות הייתה להטיל חובה על הרשויות להעסיק את המלווים בעצמם, ובנוסח התקנות שאושר לא נעשה שימוש בביטוי זה, אלא בביטוי "מועסק". 13. מסקנתי היא שהמחוקק בקש בחוק ובתקנות להטיל את האחריות לאספקת שירות הלווי על הרשויות המקומיות. לאור תכלית זו, הרשויות אינן רשאיות להתפרק מאחריותן ולהעבירה לגורם חיצוני. עם זאת, התכלית אינה מצמצמת את מרחב המשמעויות המשפטיות של תקנה 2(א) לתקנות, ואינה מחייבת את העסקת המלווים ישירות על ידי הרשות המקומית. אפשר שהעסקת המלווים תיעשה בעקיפין על ידי הרשות באמצעות גורם חיצוני, אך הרשות תישא באחריות להספקתו על ידי פיקוח על אותו גורם חיצוני. בהעסקה עקיפה, הרשות אינה מתנערת מאחריות להספקת השירות ולאיכותו, אלא מאמצת דרך פעולה הפתוחה בפני לפי לשון תקנה 2(א) ותכליתה. 14. אשר למצב השורר בפועל ברחבי הארץ, טענו העותרים, לראשונה בסיכומיהם, כי ברובן המכריע של הרשויות המקומיות המלווים אינן עובדי חברת ההסעות אלא עובדי הרשות או עובדי תאגיד בבעלות הרשות, נקבו בשמן של שמונה רשויות בלבד בהן מתקיים הסדר זה. הטענה, יש לומר, היא טענה עובדתית חדשה שלא נתמכה במסמך או בתצהיר כלשהו. אך גם אילו שקפה טענה זו את המצב בפועל, אין במצב המתקיים במרבית הרשויות להעיד על קיומה של חובה להעסקת המלווים על ידי הרשויות, ועל כך שהרשויות האחרות פועלות בניגוד לדין. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2000 (נספח יט לעתירה) שעסק בהתקשרותן של תשע רשויות מקומיות אחרות בחוזים להספקת שירותי לווי והסעה אינו מלמד על הנעשה בתחומי עיריית אלעד, ואין בו להשליך על תכלית החקיקה לעניין זהות הגוף המעסיק בפועל את המלווים. כך גם באשר לדו"ח מבקרת עיריית ירושלים לשנת 2006 (נספח י' לסיכומי העותרים) העוסק בנעשה בתחומי העיר ירושלים, ובו צוין כי לסוגיית זהות המעסיק בפועל של המלווים נדרש "לקבל חוות דעת משפטית". 14. העותרים ניסו ליצור בעתירתם מצג כאילו עבר אופן העסקתם של המלווים בתחומי עיריית אלעד הליך של הפרטה. בעתירה נטען כי העירייה החליטה "באופן חד צדדי להפסיק להעסיק את מלווי ההסעות", ובית המשפט התבקש "ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי החלטת המשיבה 1 במהלך שנת 2008 להפסקת העסקתם של מלווי הסעות ילדי העותרים...הינה החלטה שלא כדין..." הוברר לי מתשובות המשיבות, ואף העותרים הודו בכך, כי עד לשנת הלימודים תשס"ט הועסקו המלווים על ידי קבלן כוח אדם עמו התקשרה העירייה בחוזה לאספקת שירותי כוח אדם. עוד הוברר, כי המלווים כיום הם אותם מלווים שהועסקו על ידי אותו קבלן, ואשר ביצעו את שירות הליווי בטרם ההתקשרות עם חברת ההסעות. למעשה, דורשים העותרים בעתירתם לכונן בתחומי עיריית אלעד מצב שלא שרר בה מעולם, ולכפות עליה לקבל את המלווים כעובדים מן המניין. ייאמר, כאן ומייד, כי סעד כזה חורג ממסגרת היעדים אותם בקש המחוקק להגשים בישומו של חוק הסעה בטיחותית, ואין הוא מתיישב עם עיקרון הריסון השיפוטי בהתערבות במעשיה של הרשות, כל עוד היא פועלת במתחם הסבירות. העותרים מנו את היתרונות הגלומים בהעסקה ישירה של המלווים המבטיחה את כישרותם, רמתם המקצועית, וקביעותם כגורם השומר על קשר ישיר ורציף עם הילדים. אכן, אפשר והעסקה ישירה של המלווים על ידי אותו גורם האחראי על הספקת השירות עדיפה על העסקה עקיפה של הרשות באמצעות גורם חיצוני. אך, אל מול היתרונות קיימים שיקולים אחרים שעל הרשות להביא בחשבון הנוגעים לתקציב העומד לרשותה, סדרי העדיפיות בחלוקתו, וכן מגבלות החלות עליה בהעסקת עובדים חדשים לפי הדין והנחיות משרד הפנים. דרך העסקה העקיפה בפותחה בפניה לפי החוק והתקנות, ואינני סבור שיש מקום להתערב בבחירתה של העירייה בדרך זו, כל עוד שקלה את מכלול השיקולים ולא התנערה מאחריותה לפקח על פעולת חברת ההסעות והמלווים, לשם הבטחת ביטחונם ובטיחותם של הילדים. במקרה שבפנינו, שבו אותם המלווים שהועסקו קודם לשנת הלימודים תשס"ט על ידי קבלן חיצוני, מבלי שנשמעו כנגדם טרוניות מצד העותרים, המשיכו בעובדתם כעובדים של חברת ההסעות, לא ניתן לומר כי לדרך העסקה השלכה על כישרותם של המלווים ורמתם המקצועית. החשש של העותרים כי תחלופת העובדים בחברת ההסעות תפגום באיכות הקשר בין המלווים ובין הילדים אינו מבוסס, וגם העסקה ישירה על ידי הרשות המקומית לא תבטיח, בהכרח, את קביעות המלווים בעבודתם אל מול הילדים. 15. החשש העיקרי של העותרים באשר לדרך העסקה על ידי חברת ההסעות הוא ניגוד העניינים בו מצויים המלווים בכל הנוגע לדיווחיהם לרשות המקומית ולמוסדות החינוך על מהלך הנסיעה. בהקשר זה הפנו העותרים אל נספח ג' לחוזר מנכ"ל משרד החינוך (חוזר מנכל סז/8(ג) מיום 1.4.07, נספח ה' לסיכומים) בו צויין, כי בין יתר תפקידיו של המלווה מוטל עליו לדווח לרשות המקומית ומנהל המוסד החינוכי על תופעות ואירועים חריגים המתרחשים במהלך הנסיעה. משרד החינוך הבהיר מצדו כי תפקיד זה אינו כולל פיקוח על נהג ההסעה, וכי הרשות המקומית היא זו שנדרשת לפקח על התנהלות הנהגים והמלווים כמי שנושאת באחריות למתן השירות זה. תפקיד הרשות כולל בחובו גם בחינה של אמיתות דיווחיו של המלווה על ההתרחשויות במהלך הנסיעה. 16. ביום 11.7.11, לאחר שהסתיים שלב ההגשה של סיכומי הצדדים הגישו העותרים בקשה "בהולה" לצרף ראיה חדשה. הראיה היא פרוטוקול מס' 350 מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, שנערכה ביום 18.1.11 ועניינה היה מעקב על נושא הסעות תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. העותרים הפנו לדבריו של מר דודו לוי, מנהל אגף הסעות והצטיידות במשרד החינוך, במסגרת אותה ישיבה שבה אמר מר לוי: "אני רוצה להדגיש נקודה מאוד חשובה, שאנחנו לא הצלחנו עד היום לפתור אותה. אנחנו ממליצים בצורה הכי חמה שאפשר, שהמלווים יועסקו על ידי הרשות המקומית ולא על ידי חברות ההסעה". בהמשך הישיבה , מסביר מר לוי את הנימוק העומד מאחורי המלצתו: "משום שברגע שהמלווה הוא עובד ברשות המקומית, הוא מחויב לרשות המקומית בדיווח". מר לוי אף מדגים את דבריו ומתייחס לדיווח על עבירת מין המתבצעת במהלך הנסיעה: "עכשיו, צריך להבין, כשנוסע מלווה בהסעה, ונגיד יש איזה נהג, לפעמים הוא יכול להיות הנהג גם בעל חברת ההסעה, והמלווה הוא עובד של החברה, אם הנהג ישלח ידיים לילדה אוטיסטית שאפילו לא יכולה לספר בבית מה קרה לה, והמלווה הזה ידווח, למחרת הוא עף מהעבודה. כשהוא עובד של הרשות המקומית, הוא מחויב לתת דיווח לרשות המקומית". מחילופי דברים בין מר לוי ובין מר סמי עטר, חבר הנהלת איגוד מחלוקות חינוך ברשויות המקומיות, בתגובה לשאלתו של יו"ר הועדה ח"כ אלכס מילר, מסכימים השניים כי העברת האחריות ללווי אל חברת ההסעות אסורה על פי החוק. המשיבות מצידן התנגדו להגשת הפרוטוקולים בשלב הדיוני בו הם הוגשו, וזאת כחצי שנה לאחר מועד הישיבה. לגופו של ענין, טענו המשיבות כי המלצתו של מר לוי אין בה להטיל על הרשות המקומית את החובה להעסיק את מלווה ההסעות, כל עוד הוראות הדין אינן מחייבות אותה לעשות כן. משרד החינוך הבהיר בהודעה שהגיש לתיק ביום 12.8.11 כי עמדת משרד החינוך נותרה בעינה ואין בדבריו של מר לוי לשקף את עמדת המשרד. 17. המלצתו של מר לוי להעסקת המלווים על ידי הרשויות המקומיות אינה משליכה על שאלת החובה להעסיק את המלווים על ידי הרשויות המקומיות, הנגזרת מהוראות החוק והתקנות הקיימות ולא מהמלצתו של פקיד כזה או אחר. עמדת משרד החינוך היא שאין חובה כזו בדין כיום. עמדתו העקבית של המשרד לאורך כל ניהול העתירה המקובלת על כלל הגורמים האמונים על הנושא במשרד החינוך, כי תפקיד המלווה הוא השגחה על הילדים ולא פיקוח על הנהגים. תפקיד ההשגחה אינו כרוך בניגוד עניינים כלשהו, ומוטב בעיני כי תפקיד הפיקוח יוותר בידי הרשות המקומית וייעשה על ידי הגורמים המופקדים, ללא קשר לדרך העסקתם של המלווים. 18. כעולה מן הפרוטוקול של ועדת החינוך, במקביל לניהול העתירה, הוקמה ועדה, בתאום בין מנכ"ל משרד החינוך ובין יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, בראשות מר יגאל צרפתי, האמורה לבחון את נושא הליווי. בועדה נוטלים חלק נציגים של משרד האוצר, משרד הרווחה, משרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, משרד המשפטים, נציבות שוויון אנשים עם מגבלויות, הרשות המקומית לבטיחות בדרכים, מרכז השלטון המקומי ונציגות ארגונים ציבוריים. עד עתה טרם גבשה הועדה את מסקנותיה. הועדה תמליץ בוודאי על המצב הרצוי בסוגיה. עתירה זו צריכה לתת מענה לשאלה האם הדין המצוי מטיל על הרשויות חובה להעסיק את המלווים ישירות על ידן. לשון התקנות ותכליתן אינה מצביעה, כאמור, על חובה כזו ואינני סבור כי העסקת המלווים על ידי חברת ההסעות מנוגדת לדין. אשר על כן דין העתירה לדחייה. מתוך הבנה ללבם של העותרים המבקשים להשיג עבור ילדיהם את השירות הטוב ביותר לפי ראות עיניהם, לא מצאתי לעשות צו להוצאות. קטיניםהסעת תלמידים / ילדים