קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מאגר שמאים ממשלתי: עתירה לחייב את המשיבה לכלול את העותר במאגר שמאי מקרקעין במחוז חיפה והצפון לשם מתן שירותים למשרדי הממשלה, ולחילופין לבטל מכרז להקמת מאגר שמאים למתן שירותים למשרדי הממשלה. השאלה העקרית שלדיון היא אם פעלה המשיבה כראוי בשעה שנמנעה מלקבוע מראש ובריש גלי את מבחני העזר והמשקלות לכל אחת מאמות המידה שפורסמו במסמכי המכרז. רקע העותר הוא כלכלן ושמאי מקרקעין מוסמך. ביום 19.11.09 פרסמה המשיבה מכרז 01/2010 שבו הזמינה שמאי מקרקעין להציע הצעות להיכלל במאגר שמאי המקרקעין וברשימת עתודה לשם מתן שירותים למשרדי ממשלה (להלן "המכרז"). המציעים נדרשו לצרף "רשימה של לפחות 25 שומות מקרקעין שאינן חוות דעת לצורכי קבלת משכנתא לדירות מגורים, בשלוש השנים האחרונות הקודמות למועד האחרון להגשת ההצעות.." (סעיף ד (2), נספח ג' לעתירה) (ההדגשות במקור - א"ש). עם פרסום המכרז ניתנה אפשרות למציעים לפנות בשאלות הבהרה. נקבע במכרז כי שקלול ההצעות יהיה בהתאם לאמות המידה והמשקלות שפורטו במכרז. בהמשך צוין "המזמין יפקיד בתיבת המכרזים הסבר מפורט לגבי אופן חישוב הניקוד בסעיפים המנויים לעיל". (ההדגשה במקור - א"ש) (סעיף 8.2 במכרז). בפרוטוקול טלפוני מיום 13.12.2009 הבהירה המשיבה כי "..מבנה הציון המדויק לרשימת השומות אינו מפורסם לספקים למניעת בחירה מכוונת של שומות ויופקד בתיבת המכרזים טרם פתיחתה" (נספח 2 לתשובת המשיבה). בטרם הוגשו ההצעות למכרז פרסמה המשיבה הבהרה שלפיה על המציעים לציין בהצעה את 25 השומות האחרונות שערכו, וכן צוינו מספר שינויים שאינם מעניננו כאן. כמובטח, הופקד בתיבה הסבר לגבי אופן חישוב הניקוד. העותר הגיש הצעתו בתחילת חודש פברואר 2010, ובקש להיכלל במאגר השמאים של מחוז חיפה והצפון, כעדיפות ראשונה. לאחר שועדת המכרזים מצאה כי חלק מן ההצעות הוגשו באופן לקוי, החליטה ביום 18.3.10 כי תינתן אפשרות למציעים להשלים חומר במספר נושאים, ופנתה בענין זה גם אל העותר. ביום 19.8.10 אשרה ועדת המכרזים את רשימת הזוכים, את רשימת העתודה ואת רשימת הנדחים, וביום 5.9.2010 הודיעה לעותר כי הוא ברשימת העתודה למאגר מחוז תל אביב והמרכז. הצעת העותר לא עברה את ציון הסף המינימאלי במחוז חיפה. העותר פנה למשיבה, העלה השגות, ובקש לעיין במסמכי המכרז. ביום 12.10.10 השיבה המשיבה כי הצעת העותר נבדקה בשנית, אולם הציון נותר על כנו. למכתב צורף נספח שכותרתו "מודל ניקוד ההצעות שהופעל", ובו פירוט הניקוד שניתן בגין אמות המידה שבמכרז (להלן "הנספח"). חליפת המכתבים בין הצדדים נמשכה. ביום 5.11.10 כתבה המשיבה כי בקשת העיון של העותר עודנה בבדיקה, וכי בנסיבות אלו נשמרת לעותר זכות הטיעון. ביום 18.11.10, בעקבות פניות מציעים נוספים שנדחו, הודיעה המשיבה כי ועדת המכרזים החליטה לדחות את מועד כניסתו לתוקף של המאגר החדש עד ליום 31.3.11 . ביום 6.1.11 ערכה המשיבה שימוע לעותר. ביום 8.2.11 שלח ב"כ העותר למשיבה מכתב נוסף שבו הלין על כך שלא קיבל תשובות ענייניות לטענותיו, וכי לא נתנה לו האפשרות לעיין במסמכי המכרז. המשיבה הבהירה כי העותר יוכל לפנות במסגרת הליך הבהרות שיפורסם לכלל המציעים. לאחר שבמהלך בדיקת ההצעות התברר כי בקובץ האקסל שצורף למכרז לא היתה הבחנה בין שומה של דירת מגורים לבין שומה של קרקע בייעוד מגורים שאיננו דירת מגורים, פנתה המשיבה למתמודדים והציעה להגיש את השומות באופן שמאבחן ביניהן. העותר לא השיב לפניה זו, ועל כן נותר הציון שלו על כנו. ביום 14.3.11 אישרה ועדת המכרזים תיקון הניקוד לחלק מן השמאים שנמצאו זכאים לתוספת ניקוד. המשיבה שבה ודחתה את השגות העותר, במכתב מיום 24.3.11. בסופו של יום נמצא העותר זכאי לתוספת של 2 נקודות, אולם גם תוספת זו לא הביאה לזכייה במכרז. עם הגשת העתירה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני. הצדדים הסכימו שינתן צו ביניים שאיפשר לעותר להמשיך וליתן שירותי שמאות מקרקעין למשרדי הממשלה במחוז חיפה והצפון ותל אביב והמרכז עד ליום 31.5.11, וככל שיידרש יהיה רשאי להגיש בקשה להארכת תוקפו של הצו (החלטה מיום 29.3.11). כן הוסכם כי תינתן לעותר האפשרות לעיין במסמכי המכרז. בדיון שהתקיים ביום 27.4.11 הסכימו הצדדים כי הצו הזמני יוארך עד ליום 14.6.11, אולם נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בקשר ליישום צו הביניים. לאחר דיון שנערך באותו מועד שוב לא הוארך הצו. טענות הצדדים העותר טוען כי קביעת הניקוד נעשתה בניגוד לאמות המידה שפורסמו בתנאי המכרז, וכי נעשה שימוש באמות מידה חדשות שלא פורסמו: "מטרות שומה שהוגדרו", "סוגי נכסים" "ומגוון לקוחות המציע". לטענתו, הפרה המשיבה את תקנה 22 בתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג - 1999 (להלן "תקנות חובת מכרזים") באי פרסום אמות המידה המשניות ומשקלן היחסי. העותר טוען כי המשיבה התייחסה רק לנתונים ב- 25 השומות שצירף להצעתו, בעוד שסעיף 8.2.6 קובע כי אמת המידה של "ניסיון מקצועי רחב" תיבחן "כמשתמע מהצעת המציע"; כי לא ניתן ללמוד מרשימת 25 שומות אקראיות על נסיונו המקצועי של העותר, שהוא בעלים של משרד בעל היקף עבודה גדול, המוציא בחודש אחד עשרות רבות של שומות; כי לא ניתן לבחון את "מגוון לקוחות המציע" על סמך 25 השומות הללו; וכי ההחלטה שלא ליתן כל ניקוד על שומה של "דירת מגורים" מטעה את המציעים. העותר הבהיר עמדתו שאין לייחס משקל ל"סוגי נכסים", ולכן בחר שלא לעדכן את הצעתו. העותר הוסיף טעונים בקשר לניקוד אמות המידה השונות. העותר בקש להורות למשיבה לכלול אותו במאגר שמאי מקרקעין במחוז חיפה והצפון (או לחילופין במחוז תל אביב והמרכז); ולחילופין לקבוע כי המכרז בטל. המשיבה סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף מטעמי מניעות - משום שהעותר טען נגד תנאי המכרז רק לאחר שהצעתו נדחתה; שיהוי - שכן היה על העותר להעלות טענותיו בסמוך לפרסום המכרז או לכל המאוחר לאחר ההחלטה בדבר אי הכללתו במאגר (תקנות 3-4 בתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000 (להלן "תקנות סדרי דין"), ואין בפניותיו הרבות למשיבה כדי להכשיר את השיהוי; אי צירוף כל המשיבים שעשויים להיפגע מקבלת העתירה (בניגוד לתקנה 6(ב) בתקנות סדרי הדין); היעדר עילה - משום שהחלטות המשיבה שוויוניות וסבירות ואין עילה להתערב בהן; והיעדר נקיון כפיים - בכך שלא יידע את בית המשפט כי שותפו למשרד השמאים הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים עתירה זהה (עת"מ 59920-03-11). לגופו של עניין הכחישה המשיבה כי הפרה את תקנות חובת המכרזים בכך שלא חשפה את הפירוט המדויק של האופן בו ינוקדו ההצעות, והבהירה כי במסמכי המכרז נקבע מפורשות שאופן חישוב הניקוד לא יהיה גלוי למשתתפים טרם הגשת ההצעות; כי השיקול המנחה באי הגילוי היה למנוע מניפולציות בהגשת ההצעות, כך שתוגשנה השומות שעשויות לזכות בניקוד גבוה יותר (כפי שהעותר מציין שהיה נוהג לו ידע את שיטת הניקוד מבעוד מועד); כי לא נקבעו "אמות מידה משניות חדשות" אלא קריטריונים לחישוב אמות המידה הקיימות; כי על פי ההלכה הפסוקה, וכאשר עסקינן בפרסום משקלן של אמות המידה הנוגעות לטיב המציע, יש לאפשר לועדת המכרזים גמישות בהחלטה אם לפרסם את המשקלות; ולבסוף - כי תקנות חובת מכרזים מאפשרות שלא לפרסם את השיעורים היחסיים של אמות המידה, אם יש בפרסום כדי לפגוע בניהול התקין של הליך המכרז. המשיבה הבהירה כי קביעת 25 השומות האחרונות מטרתה למנוע הטיית המכרז, ולהציג חתך אופייני של עבודת השמאי בתקופה שלפני המכרז; כי הודיעה על כך למציעים במסגרת העדכונים וההבהרות; וכי העותר עצמו הגיש רשימה של 25 השומות האחרונות. שמאות דירת מגורים נחשבת עבודת שמאות בסיסית, ולכן לא קבלה ניקוד לענין גיוון העבודה. לאחר שקבל מסמכים מהמשיבה, הגיש העותר השלמה לעתירה והשיב הן לנמוקי הדחיה על הסף הן לגופו של ענין. דיון שיהוי תקנה 3(ב) בתקנות סדרי דין קובעת כי העתירה תוגש "בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה, או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". בענייננו, העתירה הוגשה ביום 24.3.2011, כחמישה וחצי חודשים לאחר שנודעו לעותר תוצאות המכרז. אף על פי כן אני סבורה שאין לדחותה מחמת שיהוי. טענת שיהוי נבחנת על פי 3 יסודות: שיהוי סובייקטיבי המתמקד בשאלה אם התנהגות העותר מצביעה על ויתור על זכויותיו; שיהוי אובייקטיבי שעניינו במידת השינוי שחל במצב בשטח והיקף הפגיעה באינטרסים של צדדים הנוגעים בדבר נוכח האיחור; ומידת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי אם טענת השיהוי תתקבל. לקביעת שיהוי נדרש שיתקיימו הן היסוד האובייקטיבי הן היסוד הסובייקטיבי (עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע פסקה 86 ואילך (לא פורסם, , 7.12.2006). היסוד הסובייקטיבי: ביום 5.9.10 הודיעה המשיבה לעותר כי הוא ברשימת העתודה למאגר מחוז תל אביב והמרכז וכי במחוז חיפה לא עברה הצעתו את הציון המינימאלי (העותר קיבל את ההודעה ביום 13.9.09); ביום 16.9.10 העלה העותר השגותיו לתוצאות המכרז ובקש לעיין במסמכי המכרז (מכתב נוסף בעניין זה נשלח למשיבה ביום 4.10.2010); וביום 12.10.2010 הודיעה לו המשיבה כי הציון נותר על כנו, וצירפה למכתבה את פירוט הניקוד עבור אמות המידה. סמוך לאחר מכן, שלח העותר למשיבה מכתבים נוספים, וביום 5.11.10 השיבה לו המשיבה כי בקשתו לעיין במסמכים שונים עודנה בבדיקה וכי "בנסיבות אלו למרשך נשמרת זכות הטיעון" (נספח יא 5 לעתירה). ביום 18.11.2010 הודיעה המשיבה למציעים "להמתין בסבלנות עד אשר תתקבלנה החלטות בעניינם" (נספח ה' לעתירה); ביום 6.1.11 הגיע העותר לשימוע ולאחר מכן ניהל תכתובת נוספת עם המשיבה, שבמסגרתה הבהירה לו שיוכל להעלות טענות בהליך הבהרות. ביום 24.3.11, יום הגשת העתירה, שבה המשיבה ודחתה את טענות העותר. תיאור השתלשלות העניינים מלמד כי אין המדובר בעותר אשר "אינו מוכן לראות בסירוב שהוא מקבל סוף פסוק וממשיך להתכתב עם הרשויות" (בג"צ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר (לא פורסם, , 18.11979)), וברי כי התנהגותו אינה מלמדת כי וויתר על זכויותיו. די בכך על מנת לדחות את טענת השיהוי. אי צירוף המשיבים הרלוונטיים לא אוכל לקבל את טענת המשיבה כי היה על העותר לצרף להליך את הזוכה האחרון בכל מחוז בו הוא מבקש לזכות, ואת המתמודדים שדורגו לפניו ברשימת העתודה (תקנה 6 בתקנות סדרי דין). אם בקשות העותר לעיון במסמכי המכרז לא נענו, כטענתו, אין לצפות כי יצרף לעתירתו את כל אותם מציעים שעלולים להיפגע כתוצאה מקבלת העתירה (ראה גם דעתו של עומר דקל מכרזים כרך ב' בעמ' 360, שסבור כי לא ראוי לנקוט מחיקה או דחיית עתירה על הסף בנסיבות אלה, אלא במקרים חריגים). וחשוב מכך: מעמדת המשיבה למד העותר כי אם תצלח דרכו יצורף לרשימה, ואיש לא יגרע הימנה. בנסיבות אלו אין מקום לצרף את המציעים הנוספים לעתירה. היעדר ניקיון כפיים גם טענת המשיבה שהעותר אינו נקי כפיים משום שלא גילה כי שותפו למשרד עתר גם הוא נגד תוצאות המכרז - דינה דחיה. ראשית, אותה עתירה נמשכה ע"י השותף העותר. שנית, וחשוב מכך, עותר נקי כפיים אמור כמובן להציג תמונה עובדתית מלאה בפני בית המשפט (עומר דקל בספרו, כרך ב' בעמ' 391). אך אי גילוי עובדות שאינן מהותיות לא יעלה כדי היעדר נקיון כפיים (עת"מ (מחוזי חי') 38311-02-10 אשכנזי זלצמן בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פסקה 55 (לא פורסם, , 2.8.2010)). המדובר במכרז פרסונלי, והמשיבה אף הודתה בתשובתה כי המכרז לא נערך למשרדי שמאים "אלא לעבודות שבוצעו על ידי העותר עצמו, כך שאין כל משמעות להיקפי פעילות משרד זה או אחר, כאשר בוחנים את העבודות שביצע העותר בעצמו" (סעיף 89 בתשובה). לפיכך, עתירתו של מפסיד אחר במכרז (גם אם מדובר בשותפו של העותר) איננה פרט מהותי. פרסום מבחני העזר והמשקלות טענתו המרכזית של העותר היא כי היה על המשיבה לציין במסגרת המכרז את מבחני העזר להערכת אמות המידה (אותן כינה העותר "אמות מידה משניות") ואת המשקלות שעל פיהן תיבחר ההצעה. תקנה 17(ב)(5) בתקנות חובת מכרזים קובעת כי מסמכי המכרז יכללו את אמות המידה שלפיהן תיבחר ההצעה הזולה. תקנה 22 (א) מפרטת מהן אותן אמות מידה, ותקנות (ב) ו - (ג) (על פי תיקונן מתשס"ט (קובץ התקנות 6750, תשס"ט, 9.2.09) (להלן "התיקון")) קובעות: "(ב) ועדת המכרזים תכלול במסמכי המכרז את פירוט כל אמות המידה, מבחני המשנה, את המשקל היחסי שיינתן לבחירת ההצעה המעניקה את מרב היתרונות לעורך המכרז ואופן שקלולם. (ג) קבעה ועדת המכרזים משקל יחסי לאמות המידה - (1) תפרט הוועדה במסמכי המכרז את המשקל היחסי שיינתן להצעות בשל המחיר המוצע או המבוקש, לפי העניין, לעומת ניקוד האיכות ואת אופן שקלולם; (2) תפרט הוועדה במסמכי המכרז את המשקל היחסי של כל אחת מאמות המידה, ושל מבחני המשנה לאמות המידה, ככל שנקבעו; ועדת המכרזים תהא רשאית במקרים חריגים שלא לפרסם את השיעורים היחסיים של אמות המידה לפי פסקה זו, את מבחני המשנה כאמור ואת אופן השקלול, אם השתכנעה כי יש בפרסום כאמור כדי לפגוע בניהול התקין של הליך המכרז, מנימוקים שיירשמו" (ההדגשות שלי - א"ש). הוראה דומה נמצאת בהנחיות החשב הכללי באוצר, תקנון כספים ומשק (להלן "תכ"ם): "את אמות המידה ומשקלן חובה לציין במסמכי המכרז. החליטה הועדה שלא לציין המשקלות כאמור, תנמק את החלטתה בפרוטוקול ועדת המכרזים, תכינם ותכניסם לתיבת המכרזים בסמוך לפרסום המכרז" (הוראה 2-03.03.04.00.04). בעע"מ 7357/03 רשות הנמלים (לשעבר רשות הנמלים והרכבות) נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרויקטים בע"מ (לא פורסם, , 27.9.2004) קבע בית המשפט העליון: הדרישה לפרסם במסמכי המכרז את מירב הפרטים אודות אמות המידה נגזרת מחובתה של הרשות המינהלית להודיע על הקריטריונים להכרעתה. ככלל, מן הראוי, הן מבחינת יעילות מערכת המכרזים והן מבחינת שקיפות פעולותיה של הרשות ותקינותן המינהלית, שמסמכי המכרז יכילו באופן מפורט ככל האפשר את אמות המידה שייבחנו על ידי ועדת המכרזים, על משקלן ואופן חישובן. ראוי לציין כי חובה זו של הרשות, לפרסם את אמות המידה ופרטים אודותן, קבועה גם בתקנה 17(ב)(5) לתקנות המכרזים ונראה כי פרשנות ראויה של תקנה זו תחייב את הרשות שעורכת את המכרז לפרט במסמכי המכרז בפירוט מירבי את כל אמות המידה על פיהן ייבחנו הצעות המשתתפים, את מרכיביהן ואת האופן שבו יחושב הציון בהן (ראו, לענין זה, עע"ם 5431/03 אופטינט ניהול משולב אימג'ינג בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (טרם פורסם) , פיסקה 3 וכן ע' דקל מכרזים (כרך ראשון, תשס"ד) 315 - 330). אף שפורמלית ניתן לומר כי די בפרסום המשקל הכללי שיינתן לרכיבי המכרז הרי שמהותית אין פרסום כזה עולה כדי מילוי חובתה של הרשות. פרסום חסר מעין זה עלול ליצור בלבול אצל המשתתפים במכרז וכן להוביל למחלוקות משפטיות - והענין שלפנינו הוא הראיה לכך. ככלל, פרסום פרטים אודות אמות המידה מאפשר למשתתפים פוטנציאלים להעריך בצורה טובה יותר את סיכוייהם לזכייה במכרז וכך מונע מהם מלהוציא הוצאות שווא בהכנת הצעה למכרז, שסיכוייהם לזכות בו הם נמוכים. בפרסום המוקדם יש גם כדי לסייע למשתתפים להכין את הצעותיהם בצורה טובה יותר ועל כן יש לעשות כל שניתן כדי ליתן למציע פירוט מלא של אמות המידה לפיהן תיבחן הצעתו. עם זאת נציין כי לא בכל מקרה יהא זה מוצדק לקבוע חובה מוחלטת על הרשות לפרסם את מלוא הפרטים ופרטי המשנה אודות אמות המידה השונות. היקף הפירוט תלוי, בין היתר, בטיבם של הפרטים הנדונים. זאת ועוד, ייתכנו מצבים בהם פרסום יתר של פרטים כאמור יקשה על עורך המכרז לממש את חופש הבחירה שלו על פי מטרות המכרז והאינטרס הציבורי. במקרים כאלה, תהא הרשות רשאית להימנע מפרסום הפרטים" (ראו גם: ע"א 33744/99 אבן הבונים בע"מ נ' ארבל הנדסה וקבלנות (1984), פ"ד נו(5)59, 66 (1996). החובה לציין את אמות המידה במסגרת מסמכי המכרז כמעט מובנת מאליה. כך יידע המציע באלו דרישות עליו לעמוד וכיצד להכין את הצעתו (בג"צ 187/71 "רמט" בע"מ נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, פ"ד כו (1) 118 (1971) ; עומר דקל, שם, עמ' 315). בפסיקה שטרם התיקון הובעו גישות שונות בקשר לפרסום משקלן של אמות המידה במסמכי המכרז: בבג"צ 35/82 ישפאר בע"מ נ' שר הביטחון, פ"ד לז(2)505, 527 (1982) קבע בית המשפט העליון בהערת אגב כי "יש טעם רב בתשובת העותרת, כי המשקל המדויק, שניתן לכל אחד מגורמים אלה, צריך להיקבע מראש ולהיות מובא לידיעת המציעים בכח, אחרת אין תנאי המכרז ברורים כל צרכם"; עת"מ (מחוזי ת"א) 1201/02 טלדור מערכות מחשבים 1986 בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ - תת אגף רכוש (לא פורסם, , 29.4.2003)) . דעה שונה הובעה בה"פ (מחוזי ת"א) 521/94 אניה ד"ר ו. ריזה ובנו נ' מדינת ישראל, משרד האוצר - המדפיס הממשלתי (לא פורסם, , 18.12.1994), שם קבע בית המשפט: "...צודקת המדינה כי העובדה שלא פורסמו המשקלות, יש בה כדי לשמור על עקרון השיוויון ובכך למנוע תפירת הצעות בהתאם למשקל שניתן לכל פרמטר. כאמור, אין כל חובה בדין לפרסם במכרז את המשקל שניתן לכל פרמטר ונכון עשתה ועדת המכרזים של המדינה בפרסמה את הפרמטרים בלבד. על המציעים היה לקחת בחשבון, בבואם לנסח הצעתם, שכל פרמטר אשר נכתב בפרוש הוא בעל משקל, מינימלי לפחות....שיקול דעתה של המדינה, בנסיבות המכרז נשוא הדיון, היה רחב, והיא היתה רשאית להפעיל קריטריונים ומשקלות משלה, אף אם לא נקבעו מראש, ובלבד שאלה לא הוליכו להחלטה שרירותית ובלתי מתקבלת על הדעת". (וראו גם: עת"מ 149/00 חי גרף (אדם) בע"מ מדינת ישראל, משרד האוצר (לא פורסם, , 27.2.2001); בש"א (מחוזי - י-ם) 3235/00 כים - ניר שירותי תעופה בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (לא פורסם, , 30.7.2000). וכן ראו: עת"מ (מחוזי חי') 3380/06 נבון, ויספלד ושות', רואי חשבון נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (לא פורסם, , 9.1.2007) (להלן "עניין נבון"), שם אבחן כב' השופט סוקול בין אמות המידה הנוגעות לטיב השירות או המוצר לבין אמות מידה שעניינן טיב המציע, אז יש ליתן לועדת המכרזים גמישות רבה יותר ולאפשר לה להחליט אם לפרסם המשקלות (ראו גם: עומר דקל שם, כרך א' בעמ' 324)). בענייננו המשיבה ציינה בסעיף 8.2 במכרז את אמות המידה לבחירת ההצעה הזוכה ואת המשקלות שלהן. אמות המידה כללו: ותק מקצועי; השכלה; שומות בהיקף גבוה; מידת שביעות הרצון של לקוחות המציע; ונסיון מקצועי רחב. בהבהרה שפרסמה המשיבה טרם הגשת ההצעות צוין בין היתר, כי תינתן תוספת ניקוד על שומות שבוצעו במחוזות שיציין השמאי בהצעתו. מאפייני שיטת הניקוד שהופקדו בתיבת המכרזים יום לפני פתיחת ההצעות, פירטו את מבחני העזר לכל אחת מאמות המידה, ובצידן צוין המשקל שניתן לכל אחד מהם. אין מחלוקת שאלו נקבעו מראש, אך לא היו ידועים למציעים. עיקר הטרוניה של העותר מופנית כלפי מבחני העזר לבחינת נסיונו המקצועי של המציע (נספח 13 בתשובת המשיבה): תוספת למטרות שומה יחודיות: "איחוד וחלוקה" - 2 נק'; "שומה מכרעת" - 1 נק'; "אחר" - 1 נק'. ליתר מטרות השומה לא ניתן ניקוד. מגוון סוגי נכסים: לכל סוג נכס שאינו "דירה" - 0.5 נק'. מגוון לקוחות המציע: לכל סוג לקוח, למעט הלקוח הראשון - 2 נק'. ביצוע שומות במחוז בו מתמודד המציע: לכל שומה - 0.5 נק'. אני סבורה כי לפי נוסח התיקון מתשס"ט, היה על המשיבה לפרסם את מבחני המשנה והמשקלות במסמכי המכרז (השוו: עת"מ (מחוזי י-ם) 35281-11-10 מכללת אפיק השתלמויות - אזורית (1977) בע"מ נ' משרד התחבורה- מדינת ישראל פסקה 14 (לא פורסם, 25.1.2011)). פרסום המשקלות של אמות המידה מאפשר למציעים להעריך בצורה טובה יותר את סיכוייהם לזכות במכרז, ומונע הוצאת הוצאות בהכנת הצעה למכרז, שהסיכויים לזכות בו נמוכים (עניין רשות הנמלים, בפסקה 23). אמנם נטען כי השקול המנחה באי הגילוי היה למנוע מניפולציות בהגשת ההצעות, אולם תקנה 22(ג)(2) בתקנות חובת המכרזים מאפשרת רק "במקרים חריגים שלא לפרסם את השיעורים היחסיים של אמות המידה..., אם השתכנעה [ועדת המכרזים - א"ש] כי יש בפרסום כדי לפגוע בניהול התקין של המכרז, מנימוקים שיירשמו" (השוו: בר"מ 1212/10 חב' מטיילי ירון בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (לא פורסם, , 25.2.2010)). במסגרת הבהרה שפרסמה המשיבה נתבקשו המציעים לציין את 25 השומות האחרונות שבוצעו על ידם. משנשללה מן המציעים הזכות לבחור את השומות שיציינו בהצעתם, והיה עליהם לציין לפי סדרן את 25 השומות האחרונות - פוחת משקלו של הטיעון בדבר הטיה אפשרית של המכרז. המשיבה טענה אמנם בדיון כי אדרבא, למרות האיסור היו המשתתפים בוחרים בשומות ה"נוחות" להם, וכך גם אמר העותר במפורש, אולם החשש מפני מרמה אפשרית אינו יכול להכשיר פעולה אחרת שכל מטרתה שקיפות הליכי המכרז ושוויון בין המציעים. למרות זאת, אין בפגם האמור כדי להביא לקבלת העתירה: ראשית, פרסום מבחני העזר והמשקלות לא היה משנה את תוצאות המכרז, לאור הבהרת המשיבה בדבר 25 השומות האחרונות דווקא (השוו: נבון, בפסקה 41). בעניין זה מחלוקת בין המשיבה לעותר בשאלה - האם מלכתחילה כוונת המשיבה היתה לצרף את השומות האחרונות (שהרי במסגרת מסמכי המכרז נתבקשו המציעים לצרף "רשימה של 25 שומות מקרקעין... בשלוש השנים האחרונות".. (סעיף 7 (2) במכרז), אולם בין אם בשינוי המכרז מדובר, או שמא בהבהרתו, אין בכך כדי להועיל לעותר, שפעל לפי התיקון והציג 25 השומות האחרונות. שנית, הלכה בדיני מכרזים היא שאין אדם רשאי להשתתף במכרז ומצד שני להעלות טענות נגדו לאחר שמתברר כי לא זכה בו. במקרה זה נקבע בסעיף 8.2 במכרז כי "המזמין יפקיד בתיבת המכרזים הסבר מפורט לגבי אופן חישוב הניקוד.."; וגם בתשובות לשאלות ההבהרה צוין כי "המודל לשיקלול הניקוד יופקד בתיבת המכרזים כפי שצויין במסמכי המכרז". העותר לא מחה על אי הפרסום למרות שיכול היה לעשות כן, ועל כן אין לקבל טענתו בדבר הפגם שבאי פרסום מבחני העזר והמשקלות (רע"א 9333/05 היולט-פקרד (ישראל) בע"מ נ' מפעל הפיס פסקה 7 (לא פורסם, , 30.10.2005)); עת"מ (מחוזי (ת"א) 34819-10-10 אמי - מתום מהנדסים ויועצים בע"מ נ' חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ פסקה 40 (לא פורסם, 13.6.2011); עניין נבון, בפסקה 40)). ושלישית, פגם במכרז אינו מחייב בהכרח את ביטולו. על בית המשפט לבחון האם הפגם פגע במטרת המכרז, ובכלל זאת בעקרון השוויון (עניין נבון, בפסקה 42 והאסמכתאות המובאות שם; עומר דקל, שם, כרך ב' בעמ' 392 ואילך). בענייננו אי הפרסום לא נועד לשרת מטרה זרה; הקריטריונים הוחלו על כל המציעים באופן שווה ונקבעו על ידי המשיבה בטרם נבדקו ההצעות; העותר לא ניסה לברר מהם מבחני העזר והמשקולות על אף שצוין במכרז כי פירוט כאמור יופקד בתיבת המכרזים; ועל כולם - לנוכח דרישת 25 השומות האחרונות, פרסום מבחני העזר והמשקלות מראש לא יכול היה להביא לשינוי תוצאות המכרז. המסקנה היא כי אין הפגם מצדיק את ביטול המכרז. סבירות מבחני העזר וחלוקת הניקוד טענות רבות העלה העותר באשר לסבירות מבחני העזר ואופן הניקוד, ודין הטענות כולן להידחות: "...בית המשפט אינו יושב כ"ועדת מכרזים עליונה" ואינו ממיר את שיקול דעתה של ועדת המכרזים בשיקול דעתו. כך, בפרט, כשההחלטה הנתקפת נוגעת לציונים ולחלוקת ניקוד, המצויים ב"גרעין הקשה" של שיקול הדעת המקצועי של הועדה, ונסמכים על נסיונה ומומחיותה בתחום" (עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 26 (לא פורסם, , 28.2.2011). הביקורת השיפוטית נועדה לבחון את סבירות החלטת הוועדה והאם נתקבלה כדין ומשיקולים ענייניים. בית המשפט מבחין בין פגמים מהותיים במכרז הפוגעים בעקרונות השוויון והתחרות ההוגנת לבין פגמים טכניים שנעשו בתום לב, ואין בהם כדי לפגוע בעקרונות יסוד של דיני המכרזים (עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה פסקה 11 (לא פורסם, , 18.1.2009); עע"ם 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ פסקה 7 (לא פורסם, , 22.10.2003)). לא נפל במבחני העזר פגם המצדיק התערבותו של בית המשפט. המבחנים סבירים וברורים ונתקבלו משיקולים ענייניים. הועדה דנה בהשגות המציעים (לרבות בטענות כי 25 השומות אינן משקפות את נסיון המציע, וכי הציונים אינם משקפים את איכות העבודה בהערכת השומות), ובהחלטה מיום 3.2.11 קבעה כי "אין מקום לשנות את הקריטריונים שנקבעו במכרז ואת שיטת הניקוד, שכן מדובר במדדים אובייקטיביים אשר נועדו לבחון את כשירותם של המציעים באופן שוויוני ככל הניתן" (נספח 6 לתשובת המשיבה). מבחני העזר משתמעים במידה רבה מאמות המידה עצמן. המבחן היחיד שאינו ברור מאליו הוא זה אשר זה אשר אינו מקנה ניקוד לשומה של דירת מגורים ("מגוון סוגי נכסים"). ואולם, גם מבחן זה אינו בלתי סביר עד כי יש בהכללתו כדי להביא לביטול המכרז (השוו: עניין נבון, בפסקה 35). לא זו אף זו, משהתברר למשיבה כי קיימת אי התאמה בין מסמכי המכרז לטבלת המכרז, אפשרה למציעים לתקן את ההצעה, ולהבחין בין השומות שהוגשו. העותר לא נענה לפניה, ואין לו להלין אלא על עצמו. טענתו כעת, כי הוא זכאי ל- 4 נקודות נוספות בגין שומה שאינה מתייחסת ל"דירת מגורים" מהווה נסיון פסול לתקוף את המכרז לאחר שלא זכה בו, נסיון שאין להתיר. לאור האמור, העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 15,000 ₪. שמאות