קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מגורים משותפים עם אזרח ישראלי כתנאי לאזרחות: 1. זוהי עתירה התוקפת את החלטת המשיב מיום 1.12.10, אשר דחתה את בקשת העותר לקבל מעמד כתושב ארעי, וכן את בקשתו להתאזרח בישראל. הנימוק לדחייה היה, סירוב אשתו של העותר, אזרחית ישראל, להמשיך ולחיות עם העותר. 2. העותר, אזרח רומניה, נכנס לישראל עם אשרת עובד בניין ביום 24.6.98. ביום 19.8.01 נישא העותר לאזרחית ישראל, הגב' רובי רושו, המבוגרת ממנו ב-22 שנה. הנישואין נערכו ברומניה. לאחר מכן החלו בני הזוג בהליכים לקראת קבלת מעמד בישראל עבור העותר, וזאת על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי. על פי נוהל זה, נכנס העותר לישראל בדצמבר 2001, באשרת ב/2 למשך שלושה חודשים, וביום 3.2.02 קיבל העותר אשרת ב/1. ביום 24.11.02 קיבל העותר מעמד של תושב ארעי - א/5. ביום 22.9.05 הגיעה הגב' רושו ללשכת המשיב וביקשה להפסיק את ההליך המדורג. הגב' רושו ציינה כי היא סובלת מאלימות פיזית ומילולית קשה מאוד מן העותר. ביום 17.11.05 הוארכה אשרתו של העותר מהסיבה שהגב' רושו ביקשה לעכב את הפסקת ההליך. ביום 14.6.06 הגישו העותר ואשתו בקשה להמשיך את ההליך וליתן אשרה נוספת לעותר. כעבור חודש חזרה בה הגב' רושו מבקשתה זו. ביום 19.7.06 הגיעו העותר והגב' רושו לשיחה במשרדי המשיב והוחלט להאריך את אשרתו של העותר בחצי שנה נוספת, לצורך התארגנותו ליציאה מן הארץ. ביום 20.11.06 הגיעו העותר ואשתו למשרדי המשיב לצורך הארכת האשרה והודיעו, כי היחסים ביניהם השתפרו והגב' רושו הודיעה על רצונה להמשיך את המערכת הזוגית עם העותר. ביום 28.6.07 הגישה הגב' רושו תלונה במשטרה נגד העותר בשל מעשי אלימות. ביום 19.11.07 הגישו העותר ואשתו בקשה להמשיך את ההליך. ביום 28.11.07 הוחלט לסרב לבקשה זו. ביום 11.3.08 הוחלט להאריך את אשרת העותר למשך שנה, וזאת הוארכה מעת לעת עד ליום 18.3.09. ביום 15.3.09 הוחלט להאריך את האשרה בשלושה חודשים נוספים, וביום 18.6.09 הוחלט לסרב לבקשת העותר. ביום 16.11.09 הגישו העותר ואשתו עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, אשר סומנה כעת"מ 18399-11-09. בעתירה זו ביקשו העותר ואשתו לבטל את החלטת המשיב ולהורות לו להאריך את אשרת השהייה של העותר מסוג א/5. כמו כן, התבקש להורות למשיב לזמן את העותר ולנפק לו אזרחות ישראלית. ביום 8.2.10 הודיע המשיב לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, כי הוא מסכים להסדיר את מעמדו של העותר בארץ. לאור עמדה זו מחק בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב את העתירה, בכפוף לקיום התחייבות המשיב. פסק הדין ניתן ביום 8.2.10. שבוע לאחר מכן הגיש העותר בקשה להתאזרחות. במהלך תהליך ההתאזרחות, ביום 16.6.10, נדרש העותר להמציא תעודת יושר. העותר המציא את התעודה ביום 9.8.10, וביום 11.10.10 נשלח לעותר זימון למתן הצהרת אמונים ביום 9.11.10. במהלך חודש אוקטובר 2010 פנתה הגב' רושו למשיב, ובפנייתה זו גוללה הגב' רושו סיפור קשה בדבר מסכת אלימות מתמשכת מצידו של העותר כלפיה. העותרת הציגה בפני פקידי המשיב פרוטוקול דיון מיום 15.9.10 בבית משפט השלום ברמלה, שם העידה כי אין לה עוד קשר עם העותר וכי הוא הרביץ לה וכי היא פוחדת ממנו. בעקבות אותו דיון ניתן צו הגנה כנגד העותר. בעקבות פנייה זו של הגב' רושו הוזמנו העותר ואשתו לתשאול אצל המשיב. נערכו שני תשאולים, האחד ביום 26.10.10 והשני ביום 21.11.10. בעקבות אותם תשאולים ובעקבות התשאול שנערך לגב' רושו ביום 23.11.10, ניתנה החלטת המשיב כנגדה הוגשה עתירה זו. לאחר מתן החלטת המשיב, ביום 9.12.10 פנתה הגב' רושו לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתרת נישואיה מהעותר. 3. לטענת העותר, הנוהל בדבר טיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי, קובע כי רישיון תושב ארעי יוארך מידי שנה לתקופה כוללת של ארבע שנים, ולאחר מכן רשאי שר הפנים להעניק אזרחות ישראלית. לראש הענף במשרד הפנים סמכות להאריך את ההליך המדורג בשנה אחת, אם מתקיים חשד לאי כנות הקשר או העדר מרכז חיים בישראל. טוען העותר, כי אשרותיו חודשו באופן רציף במשך קרוב לארבע שנים, עד ליום 24.11.05. חודשיים לפני מועד פקיעת האשרה פנתה אשת העותר לראשונה למשיב בטענות על אלימות מצידו, אולם אף במעמד זה היא ביקשה כי אשרתו תוארך ואכן כך נעשה. מעמדו של העותר כתושב ארעי שב וחודש על ידי המשיב באופן רציף עד לנובמבר 2007, כך שעד לאותו מועד נמשך ההליך באופן רציף קרוב לשש שנים. ההליכים נמשכו ובסיכומו של דבר, עד שנת 2009 נמשך ההליך משך שבע וחצי שנים. לטענת העותר פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, המורה על הסדרת מעמדו של העותר בישראל, הינו למעשה פסק דין המורה על מתן מעמד של אזרח לעותר. העותר לומד עניין זה מאחר והעתירה שם הייתה למתן אזרחות לעותר. לטענת העותר, יש להורות למשיב לקיים את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב ולהעניק לעותר מעמד של אזרח. העותר טוען כי החלטתו הנתקפת של המשיב בעתירה זו מנוגדת לפסק הדין הנ"ל, וכי המשיב לא רשאי היה ליתן החלטה כזו, אלא היה עליו לקיים את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב. לטענתו מדובר בהשתק עילה, ולכן מנוע המשיב מלפעול בניגוד לאמור באותו פסק דין. עוד טוען העותר, כי כל ההליכים שניהל המשיב לאחר מתן פסק הדין, קרי, הזימון לראיונות, הבקשה למסמך נוסף או למתן הסברים - כל אלה נעשו תוך חריגה חמורה מסמכות ותוך ביזוי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב. עוד טוען העותר, כי היות והוסכם שהעותר יקבל אזרחות ישראלית, הרי שוב אין סמכות חוקית למשיב לבטל את האזרחות רק מן הטעם שבני הזוג נפרדו. מוסיף העותר וטוען, כי פעולותיו של המשיב נגועות בחוסר סבירות קיצוני גם בשל העובדה שההליך המדורג נמשך בעניינו שמונה שנים במקום ארבע שנים הקבועות בנוהל. 4. ביסוד הנכונות לאפשר את התאזרחותו של בן זוג זר של אזרח ישראלי, על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, עומד שיקול הומניטארי שעניינו ההגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני זוג לחיות יחדיו ולהקים משק בית משותף ולחסוך מהם את הבחירה הקשה בין עצם הקמת התא המשפחתי לבין המשך המגורים בארץ. ראה לעניין זה בג"צ 754/83, רנקין ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד לח(4), 113. החלטת משרד הפנים בבקשה מסוג זה ניתנת, על פי הנוהל, לאחר בדיקת מרכז חיים והעדר פיקטיביות של קשר הנישואין. ההליך הוא הליך מדורג לאורך זמן. אכן הנוהל קובע שאותו הליך מדורג יימשך ארבע שנים עם אפשרות להאריכו בשנה נוספת, אולם נפסק כבר בעת"מ (ת"א) 17800-12-09, אבו קאעוד נ' מ"י, כי חלוף הזמן מאז הגשת הבקשה המקורית למתן מעמד אינו מבטיח לבן הזוג הזר שהוא יקבל אזרחות ישראלית. גם לאחר חלוף ארבע שנים, על המשיב לחזור ולבחון את קשר הנישואין - הן את קיומו והן את כנותו. בענייננו, הקשר הזוגי של העותר ואשתו היה רצוף תלונות וטענות של הגב' רושו בדבר האלימות שהעותר נוקט כלפיה. לא מדובר באירוע אחד ויחיד שניתן היה אולי לומר שהוא אירוע מקרי ונקודתי, אלא בכמה אירועים בהם נקט העותר באלימות כלפי אשתו. בנסיבות כאלה, כאשר אשת העותר פונה לא אחת למשרד הפנים בבקשה להפסיק את ההליך המדורג ולאחר מכן מבקשת לחדשו - הדרך בה נהג המשיב ובדק לאורך תקופה ארוכה את הקשר שבין בני הזוג, היא סבירה ומתאימה לנסיבות הספציפיות של מקרה זה. יש לזכור שאזרחות היא עניין של סטטוס שאין להקל בו ראש, ולכן הבדיקות שערך המשיב בעניינו של העותר ובחינת הקשר הזוגי שלו עם אשתו, לאור תלונותיה על אלימות שלו כנגדה, סבירות בנסיבות העניין. ב"כ העותר נתלה בחלוף הזמן כעילה לקביעת חוסר סבירות סביב פעולות המשיב. אין דעתי כדעתו. ההליך המדורג בעניינם של העותר ואשתו הופסק על ידי המשיב מספר פעמים, וניתן לראות בחידושו משום התחלה של הליך חדש. לפיכך, בכל פעם שהופסק ההליך המדורג וחודש לבקשת העותר ואשתו, מתחילה ספירה חדשה של ארבע שנים המאפשרת למשיב לערוך את בדיקותיו באשר לכנות הקשר ומרכז החיים. לכן אינני סבור שהמשיב חרג מהוראות הנוהל בעניין מספר השנים שחלפו מאז הגשת הבקשה ועד למתן ההחלטה הסופית בה. בהחלט ניתן לסבור שיש לראות את תקופת הבדיקה כתקופה אחת שהיו בה הפסקות וחידושים מעת לעת. אולם, אני סבור, כפי שציינתי, שלא ניתן לנכות באופן טכני את תקופות ההפסקה ולהגיע למסקנה שההליך התמשך שמונה שנים - לפחות שלוש שנים יותר ממה שמתיר הנוהל. הפסקת ההליך משמעותה דחיית הבקשה למתן מעמד לבן הזוג הזר. לפיכך, חידושו של ההליך המדורג מהווה למעשה תחילת ההליך מחדש על כל הנובע ומשתמע מכך. לאור האמור אני דוחה את טענתו זו של העותר בדבר התמשכות ההליכים. 5. טענתו העיקרית של העותר היא שפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב יצר מעשה בית-דין, המחייב את המשיב להעניק לעותר אזרחות. יש לזכור שהעתירה, בעקבותיה ניתן אותו פסק דין, הייתה לשני סעדים אופרטיביים: האחד, לבטל את החלטת המשיב ולהורות לו להאריך את אשרת השהייה של העותר מסוג א/5; והשני, להורות למשיב לזמן את העותר ולנפק לו אזרחות ישראלית. פסק הדין אישר את הצהרת המשיב וקבע כי יש להעניק מעמד לעותר בישראל. מפסק דין זה לא עולה באופן מפורש כי הכוונה היא לאזרחות דווקא. למעשה פירוש המונח "הסדרת המעמד", בנסיבות שנדונו ולאור הסעדים שהתבקשו בעתירה, הוא הארכת אשרת השהייה של העותר לצורך המשך ההליך המדורג. אילו היה בכוונת בית המשפט להורות על הענקת מעמד של אזרח לעותר - חזקה עליו שהיה עושה זאת. יש לזכור שהחלטת המשיב אשר נתקפה בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב לא הייתה החלטה המסרבת להעניק לעותר אזרחות, אלא החלטה המבטלת את מעמדו של העותר בישראל כתושב ארעי והמורה לו לעזוב את הארץ. לפיכך, אני סבור שמשלא נתקפה החלטה הדוחה בקשה להתאזרח, לא ייתכן שהסעד שיינתן הוא סעד של הענקת אזרחות שעד אז טרם התבקשה על ידי העותר ממשרד הפנים. לפיכך, בשונה מב"כ העותר, אני סבור שהפרשנות הנכונה של פסק הדין היא חיוב המשיב להעניק לעותר מעמד של תושב ארעי והמשכת ההליך המדורג. משכך, אני דוחה את טענת העותר לפיה המשיב לא קיים את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב. 6. לעותר אין ולא הייתה זכות קנויה להתאזרח בישראל. משהתברר שהקשר הזוגי בינו לבין אשתו אינו קיים עוד, בדין דחה המשיב את בקשתו של העותר להתאזרח. לפיכך אני דוחה את העתירה. לאור העובדה שההליכים במשרד הפנים, מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, התמשכו לאורך זמן רב מידי - אינני עושה צו להוצאות. משרד הפניםאזרחות