קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכרז לניהול בית ספר תיכון: העתירה שבפניי עוסקת בעניין מכרז לניהולו של בית הספר התיכון "אברהים קאסם" בעיר טירה. העירייה, היא המשיבה 1, פרסמה מכרז לעניין זה, וכן לעניין ניהולו של בית ספר נוסף, הוא בית הספר התיכון למדעים, שהעתירה אינה מתייחסת אליו. העותרת, כמו גם המשיבות 2-4, הן רשתות חינוכיות לניהול בתי ספר, והגישו הצעות למכרז. המשיבה 5 אף היא רשת חינוכית לניהול בתי ספר, אשר ניהלה את בית הספר "אברהים קאסם" עד עתה. וועדת המכרזים דנה בעניין ובחרה בעותרת כזוכה במכרז. העניין הועבר לחוות דעתו של מנהל מחלקת החינוך בעירייה, ד"ר מטר, אשר סבר שיש לבטל זכייה זו, משום שלטעמו ראויה הייתה המשיבה 2 לזכות במכרז, וכי בכל מקרה המטרה הראויה היא להגיע לניהול עצמי על ידי מחלקת החינוך. ראש העירייה אימץ את חוות דעתו זו של ד"ר מטר, ובעקבות זאת החליט על ביטול המכרז, ועל המשך התקשרות עם המשיבה 5 לשנה נוספת. מליאת מועצת העירייה אישרה את החלטת ראש העירייה. העותרת תוקפת את ההחלטות של הגורמים השונים בעירייה, ומבקשת לקיים את החלטת וועדת המכרזים, לפיה העותרת תנהל את בית הספר בשלוש השנים הקרובות. לטענתה נפלו פגמים קשים בהתנהלות העירייה, הן של חריגה מסמכות, הן של שיקולים זרים והן של חוסר סבירות, וטעמים נוספים הכרוכים בדיני העיריות ובדיני המכרזים. העירייה מתנגדת לעתירה, ומעלה טעמים שונים כנגדה, הן טעמים טרומיים כגון שיהוי וחוסר ניקיון כפיים, הן טעם של "מעשה עשוי", הן טעמים הנוגעים למידת ההתערבות של בית משפט לעניינים מנהליים בהחלטות הרשות המבצעת, והן טעמים לגוף העניין. המשיבות 2 ו-3 לא הגיבו. המשיבה 4 הודיעה שאין לה עניין בדבר. המשיבה 5 הותירה העניין לשיקול דעת בית המשפט. בראשית הדיון בפניי הסכימו הצדדים כי די בחומר שהוגש כדי שאחליט על פיו בעתירה, ובצדק עשו כן, כיוון שגם טיעוני העותרת בעתירתה וגם טיעוני העירייה בתגובתה היו טיעונים ברורים וסדורים. לטעמי, דין העתירה להתקבל. אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענות העירייה הטרומיות, כאילו העותרת פעלה בחוסר ניקיון כפיים ובשיהוי. אם כבר, הרי שהפוסל, במומו הוא פוסל. העותרת לא הסתירה דבר, ובאה בגילוי מלא. העותרת גם לא השתהתה, ואם כבר הרי שדברים התמשכו בשל אי גילוי מידע ומסמכים שהעירייה נדרשה לגלותם וסירבה תחילה, ומכאן עיכוב מסוים שחל, והצורך בהגשת עתירה מתוקנת לאחר הגילוי, הכל כפי שמוסבר בפרוטוקול יום 20.7.11 בפני כב' השופט שינמן. גם טענת "המעשה העשוי" לאו טענה היא בנסיבות העניין. המועד אמנם קרוב לתחילתה של שנת הלימודים, אך העתירה הוגשה במהירות ובהקדם האפשרי, והתמשכות הזמן נבעה כאמור מאי גילוי מצד העירייה, ובכל מקרה הדבר עדיין ניתן לביצוע - ניתן להעביר את הניהול בהתאם למכרז לעותרת, באופן שהעותרת תוכל לפתוח את שנת הלימודים החדשה כהלכתה. העותרת אף הגישה את אישור משרד החינוך, כי יוכל לקיים את החלטת בית המשפט, ככל שתינתן החלטה כזו המעבירה את הניהול לעותרת - בניגוד לנטען ללא כל אסמכתא על ידי העירייה. העותרת אף הצהירה כי היא מסוגלת לעמוד במטלה בלוח הזמנים הקצר שנותר עד לפתיחת שנת הלימודים, בעוד כחודש ימים. מכאן לעצם העניין. העתירה מעלה, כאמור, שאלה האם ניתן היה בכלל לבטל את המכרז באופן שנעשה על ידי העירייה, שלא בהתאם להוראות תקנה 23 לתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח-1987. העירייה משיבה שיש בכוחה של העירייה לעשות זאת בגדר סעיף 148(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. כשלעצמי, ספק האם יש בסעיף 148 לפקודה כדי להעניק את סמכות ביטול המכרז, להבדיל מהסמכות הנתונה בדין לראש העירייה שלא לאשר את הצעת וועדת המכרזים. אך אינני צריך להידרש לשאלה זו, ולשאלת היחס בין הוראות סעיף 148 לפקודה (והכוחות הנתונים לעירייה מכוחו), לבין הוראות תקנה 23 האמורה - כיוון שבכל מקרה אני סבור שנפלו פגמים מהותיים באופן הפעלת הסמכות על ידי העירייה, במידה הפוגמת את החלטתה עד כדי הצדקת התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. כמובן שהזהרתי עצמי, כי בית המשפט לעניינים מנהליים איננו מתערב בהחלטת הרשות המבצעת כל אימת שבית המשפט סבור שנכון או ראוי היה להחליט אחרת. אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו. אך שונים הדברים כאשר החלטות הרשות פגומות באופן מוכר כעילת התערבות לפי המשפט המנהלי, וזהו המצב בענייננו. כאשר וועדת מכרזים בוחרת בזוכה - מוסמך ראש העירייה שלא לקבל את המלצתה בהתאם להוראת סעיף 148(ב) לפקודה, אך עליו לנמק זאת, ועליו לעשות זאת מטעמים טובים. בענייננו לא הייתה הנמקה של ממש, למעט הסתמכות על דעתו של מנהל מחלקת החינוך בעירייה. דא עקא, שבהסתמכות זו, ובאותה חוות דעת, נפלו פגמים של ממש. ראשית, מנהל מחלקת החינוך סבר שהדרך הראויה לניהול בית הספר היא "ניהול עצמי" על ידי מחלקת החינוך בראשה הוא עומד. מעבר לכך שהדבר מעמיד אותו בניגוד אינטרסים מסוים, הרי שעמדה כזו אין להעלות לאחר שהעירייה יצאה במכרז לגורמים חיצוניים. במצב דברים זה, שהעירייה יוצאת במכרז, וכאשר מתקבלות תוצאות והחלטות שאינן לשביעות רצונו של מנהל מחלקת החינוך, הוא מעלה טעמים נגד עצם המכרז - יש בכך להצביע על שיקול זר. לעניין זה משנה תוקף, כיוון שמנהל מחלקת החינוך גילה גם דעתו, שהזוכה הראויה הייתה צריכה להיות המשיבה 2, רשת אורט - אשר לא זכתה כיוון שהתנתה את הצעתה במכרז בזכייה בשני בתי הספר כמקשה אחת, דבר שלא היה מקובל על וועדת המכרזים. לשון אחר, כאשר מנהל מחלקת החינוך ראה, שהמועמדת שהוא רצה בה, רשת אורט, לא זכתה - "לפתע" התעוררו הטענות כי ראוי שיהא "ניהול עצמי". מנהל מחלקת החינוך גם לא העלה כל טענה כנגד העותרת, ואף ציין לשבח את אופן הופעתה בפני וועדת המכרזים. זאת ועוד, מנהל מחלקת החינוך הודיע תחילה שהוא מחליט על ביטול המכרז, ורק בהמשך הודיע ראש העירייה כי הוא זה שמחליט על הביטול, ובסופו של דבר המועצה היא זו שביטלה את המכרז - כאשר גם התנהלות זו מעלה סימני שאלה קשים לגבי אופן קבלת ההחלטות, ושאלת הפעלה עצמאית של שיקול הדעת על ידי הגורם המוסמך (אשר גם לדעת ב"כ העירייה איננו מנהל מחלקת החינוך). כמו כן, גם מנהל מחלקת החינוך עצמו אישר, שבמצב הדברים הקיים בטירה, אין מחלקת החינוך בשלה לקבלת הניהול בדרך של ניהול עצמי, ולכן ההחלטה שהתקבלה על ידי ראש העירייה והמועצה לפי המלצתו של מנהל מחלקת החינוך, היא להמשיך בניהול על ידי המשיבה 5. רוצה לומר, כל ההנמקה של ניהול עצמי לא באה לידי מימוש בהחלטה הסופית של העירייה, להשאיר את הניהול בידי המשיבה 5 - מה שמצביע אף הוא על השיקולים הזרים הקשורים בעניין, ואת התחושה החזקה מאוד כי ההחלטה נובעת בסופו של דבר מרצונו של מנהל מחלקת החינוך שרשת אורט תזכה במכרז. אני ער לכך, שבהתאם להחלטה שהתקבלה - ניהול בית הספר נמסר למשיבה 5 לשנה אחת נוספת בלבד, בעוד שהמכרז דיבר בהענקת זכות הניהול לשלוש שנים, מה שלכאורה מאפשר לעירייה להיערך לניהול עצמי בעוד שנה רק באופן בו בחרה לפעול. אלא שגם בהתאם למכרז, ולחוזה שמתוכו, יש סמכות למנהל מחלקת החינוך להפסיק את ההתקשרות בתום שנה מטעמים ענייניים חינוכיים. בכל מקרה, לא הוצגה באופן משכנע או בכלל כל תשתית לכך שהעירייה תהיה מסוגלת לניהול עצמי של בית הספר בעוד שנה, מה ששומט את הבסיס אף מתחת לטענה זו. ואחזור לעיקר, אני סבור שהעירייה מנועה מלבטל מכרז לניהול חיצוני של בית ספר אחרי ניהול הליך לפני וועדת המכרזים וקביעת זוכה, מהטעם שאין היא רוצה בניהול חיצוני - אמת, סמכות הביטול קיימת, ואף נזכרה בהזמנה להגיש הצעות, אך סמכות יש להפעיל בסבירות ובתום לב, ולא באופן כפי שנעשה בענייננו. התוצאה הסופית היא שאני מקבל את העתירה, ומורה כי יש לבטל את החלטת העירייה למסור את ניהול בית הספר התיכון "אברהים קאסם" לשנת הלימודים הקרובה למשיבה 5, וכי העותרת זכתה במכרז ויש להתקשר עמה בהתאם בחוזה לניהול בית הספר בשלוש השנים הקרובות (בכפוף להוראות החוזה כמובן, המאפשרות, בין היתר, הפסקה מטעמים ענייניים כעבור שנה). העותרת והעירייה יחתמו על החוזה באופן מיידי. העותרת תיערך מיידית לקבלת ניהול בית הספר ולפתיחת שנת הלימודים במועד, כפי שהתחייבה שתעשה, לרבות הסדרת העניינים מול משרד החינוך, בהתאם לאישורו כי יאפשר זאת לפי החלטת בית המשפט. העירייה, המשיבה 1, תשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין העתירה בסך 45,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, לידי ב"כ העותרת. #4# ניתן והודע היום ח' אב תשע"א, 08/08/2011 במעמד הנוכחים. רמי אמיר, שופט החלטה הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. לא רק שב"כ המשיבה 1 לא נימק את הדברים, אלא ובעיקר, שבקשת עיכוב הביצוע עומדת בניגוד לכל טענות המשיבה 1 בתגובתה לעתירה, כאשר ציינה את הדחיפות ואף טענה למעשה עשוי. אם נעכב ביצוע כעת, המשמעות היא שהעותרת לא תוכל להיערך לפתיחת שנת הלימודים בעוד כחודש, ואז כבר בהחלטה זו של עיכוב ביצוע נביא למעשה לסיכול זכייתה של העותרת בעתירה. חשוב מכך הוא עניינם של ילדי טירה, אשר היה צריך להיות גם לנגד עיני ב"כ העירייה וקברניטיה, אשר זכאים להתחיל את שנת הלימודים במועד. אילו העירייה הייתה מגלה מסמכים בטרם עת, ניתן היה לברר את העתירה כהלכה לפני כחודש, ואז הדחיפות הייתה פחות בעייתית. בקשת עיכוב הביצוע נדחית. דיני חינוךמכרזבית ספר