קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מנהל בית ספר חבר מועצה בעירייה: ההליך: 1. עתירה מנהלית בה מבקש העותר, כעיקר, ליתן פס"ד הצהרתי הקובע כי הודעת ראש העיר מיום 21.03.11, לפיה הוא פסול מלכהן כחבר מליאת מועצת העיר נוכח היותו מנהל בי"ס, בטלה. העובדות הצריכות לעניין: 2. העותר הינו תושב מגדל העמק מזה כ- 28 שנים, חבר מועצת העיר ויו"ר סיעת "יחד". העותר מכהן במשך 12 שנה כמנהל ביה"ס האזורי (מוכר שאינו רשמי) "מחשבה", השייך לעמותת "מגדל אור", מייסודו של הרב גרוסמן. 3. טרם לבחירות לעירייה, החליט העותר להתמודד במסגרת סיעת "יחד" ודורג במקום השני ברשימה. בתצהירו שהומצא למשרד הפנים טרם הבחירות, הצהיר העותר על כהונתו כמנהל ביה"ס. 4. בבחירות זכתה סיעת "יחד" במנדט אחד, לפיכך נבחר לייצוג הסיעה במועצה הנבחר הראשון, מר אבי זגורי. 5. זגורי נחשד בעבירות שונות, נעצר והוגש כנגדו כתב אישום. במהלך ימי מעצרו, התיר לו בית משפט לצאת ממקום מעצרו לצורך השתתפותו בישיבת מליאת המועצה, עד כי ביהמ"ש העליון, הפך החלטה זו (בש"פ 5816/09) . 6. חרף האמור, נמנע ראש העיר מלשלוח לזגורי "הודעת פסלות" כאמור בסעיף 123 א' לפקודת העיריות (להלן: "פקודת העיריות"), ועשה זאת רק לאחר תשעה חודשים ולאחר התערבותו של משיב 1 ופניות העותר. 7. כפועל יוצא, מונה העותר במקום זגורי. ביום 21.09.10, הוציא ראש העירייה הודעה על הפסקת כהונתו של לזימי (להלן: "ההודעה"), בשל עיסוקו כמנהל ביה"ס. 8. ביום 04.10.10 פנה העותר לראש העירייה, בבקשה לביטול ההחלטה, מחמת אי קיום זכות שימוע ובחינת עינינו הקונקרטי של העותר. משנדחתה בקשתו, הגיש העותר עתירה (עת"מ 51019-10-10) אשר נדונה בפני בימ"ש זה (להלן : "העתירה הראשונה"). 9. הצדדים הסכימו על מחיקת ההליך, לאחר שקיבלו את המלצת ביהמ"ש מיום 15.02.11, לפיה המשיבה תקיים שימוע כהלכתו לעותר, טרם מתן החלטה מחודשת בעניינו. 10. ביום 07.03.11 קיים המשיב 1 הליך שימוע לעותר, במעמד העותר, ב"כ, ראש העירייה ויועציה המשפטיים. ביום 17.03.11 ניתנה ההחלטה נשוא עתירה זו. 11. לאחר השימוע, נותרה בעינה ההחלטה כי העותר פסול מלכהן כחבר עירייה כל עוד הינו מכהן כמנהל המוסד החינוכי. לפיכך, ביקש העותר בינו לבינו לשקול המשך דרכו נשוא כהונתנו כמנהל בית הספר כפי הדיון ביום 21/7/11. 12. ביום 29.08.11, הודיע העותר לביהמ"ש כי ימשיך בתפקיד ניהול ביה"ס "מחשבה", גם בשנת הלימודים תשע"ב, בעקבות החלטה זו, נדרש פס"ד זה. טענות העותר בתמצית: 13. הליך השימוע התנהל כהליך טקסי ומבוים אשר תוצאותיו ידועות מראש. 14. הודעת הפסילה השנייה מתעלמת מהלכות ביהמ"ש העליון בעניינים זהים לעניינו של העותר ומנוגדת למחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולעיקרון הזכות לבחור ולהיבחר. 15. לנטען, הודעת הפסילה ניתנה תוך חריגה מסמכות. סמכותו של ראש העירייה ליתן הודעה כאמור, מוגבלת להוראותיו של החוק. סעיף 120 לפקודת העיריות מונה הפסולים לכהונה, כאשר העותר אינו נמנה עליהם. הסמכות להרחיב את עילות החוק בעניין פסלות עובד ציבור נתונה לביהמ"ש ולא לראש העירייה. 16. הודעת הפסילה מתבססת על חוות דעתה של עו"ד יעל אחילאה- מרכזת הועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות (להלן: "חוות הדעת") ולפיה ההלכה המשפטית מפרשת באופן מרחיב את החקיקה הקובעת את עילות הפסלות של נבחרי ציבור, אלא שסמכות זו נתונה לביהמ"ש ולא לראש העיר. 17. חוות הדעת הינה כללית, נסמכת על פסיקה ישנה, מעמדה כשל גילוי דעת מקצועי בלבד, כאשר מעולם לא נקבע כי יש לנהוג לפיה. 18. אף אם יוחלט כי לחוות הדעת מעמד מחייב, עדיין, אין מדובר בסופו של הליך, יש צורך בבחינת עניינו הספציפי של העותר ובחינת האפשרות לנקיטה בהליך מידתי. כך למשל, חוות הדעת עומדת על החשש כי הרשות המקומית מתקצבת את המוסד החינוכי, אלא שבעניינו של העותר, מדובר בבי"ס שאינו מתוקצב ע"י העירייה. 19. חוות הדעת אף סותרת את הלכות ופסיקות ביהמ"ש ואינה יכולה לגבור עליהן. מוסיף העותר וטוען כי בעוד המשיב 1 מייחס לחוות הדעת משקל מחייב ומכריע, כאמור בהודעת הפסילה הראשונה, הרי שבמסגרת ההודעה השנייה כונה המסמך כ"מסמך מנחה". "שינוי חזית", זה, כהגדרת העותר, מצביע על היות השימוע כלי ריק, בניית תשתית משפטית שמא יגיש עתירה נוספת. 20. מתן מעמד עצמאי לראש רשות מקומית להרחבת עילות הפסילה, מהווה תקדים מסוכן, באופן שמוסד פסילת נבחר ציבור עלול לשמש ככלי בידי ראשי רשויות לשימוש לצרכים פוליטים. 21. החלטת הפסילה, מעבר לפגיעה שיש בה בעותר, פוגעת פגיעה ישירה בציבור הבוחרים, בהליך הדמוקרטי ובזכות הייסוד לבחור ולהיבחר. 22. הודעת הפסילה מהווה אפליה פסולה שכן מזה כ- 12 שנים, מכהן במועצת העיר מר ברוך אביסרור, מנהל מוסדות חב"ד בעיר. אביסרור אף מכהן בוועדות העירייה בנושאי חינוך ומכרזים. 23. העותר הצהיר במהלך השימוע כי יהא מוכן לקבל על עצמו כל מגבלה, ביחס לתפקידו כחבר מליאת המועצה, על מנת לנטרל את החשש לניגוד עניינים. 24. לסיום מוסיף העותר וטוען כי הלכה למעשה, במהלך השנה האחרונה כיהן בפועל כחבר מליאת המועצה ואף מונה כחבר בוועדות הכספים והמכרזים ומונה ליו"ר וועדת הביקורת. תקופה זו, מהווה אינדיקציה כי לטענות העירייה בדבר ניגוד עניינים, אין כל אחיזה במציאות. במשך שנה זו, נכח העותר באחת עשרה ישיבות מליאה העוסקות ב - 52 נושאים שונים, כאשר לא נמצא נושא אחד מביניהם, בו נדרש העותר להימנע מהדיון בשל חשש לניגוד עניינים. טענות המשיבים 1-2 בתמצית: 25. למרות היות ביה"ס "מחשבה" מוסד מוכר שאינו רשמי, עדיין מתקיימים בינו לבין העירייה ממשקים רבים. המוסד מתוקצב ע"י העירייה ומקבל ממנה שירותים שונים. מחובתה של הרשות המקומית להשתתף בתקציביהם של המוסדות הלא רשמיים הפועלים בתחומה, בשיעור יחסי להשתתפותה בתקצוב מוסדות חינוך רשמיים; קיימים ממשקים נוספים כגון טיפול בעניינם של תלמידי חינוך מיוחד; ענייני רישום ושיבוץ תלמידים; עליות הסגל המינהלי; היבטי בטיחות; רישוי; תברואה ועוד. 26. הובהר כי למרות שחלק מהכספים המועברים למוסד מקורם בכספי מדינה, עדיין העברת הכספים באמצעות העירייה אינה מתבצעת כפעולה טכנית, אלא פעולה שעשויה לעורר מחלוקת ביחס לאופן יישומה ומצריכה הפעלת שיקול דעת של גורמים בעירייה. 27. בעניינו של העותר, ביה"ס "מחשבות" מנוהל ע"י עמותת "מגדל אור", עמותה המתוקצבת באופן שוטף ע"י העירייה, מבנה ביה"ס הינו בבעלות העירייה, העירייה מפעילה בביה"ס תוכנית העשרה מיסודה של "קרן קרב", הכרוכה בהשתתפות חלקית של העמותה, העירייה הקצתה לביה"ס קצינת ביקור סדיר שהינה עובדת הרשות המקומית, פסיכולוגית משתתפת במימון האבטחה. זה מכבר פנה ביה"ס בבקשה להיכלל בפרוייקט הזנת התלמידים מטעם העירייה. העותר, כעומד בראש ביה"ס, נושק למעשה בתחומים רבים לעירייה והתכחשותו לעניין זה מעידה כאף עדים על הסיכון והבעייתיות בכהונתו כחבר מועצה. 28. עוד נטען, כי אין חולק על כך כי המידתיות הינה עיקרון חשוב וראוי לעניין איתור התרופה במציאות של ניגוד עניינים, אולם, לעיקרון המידתיות נלווה האספקט התוצאתי, לאמור, המשוואה מול תפקידו הציבורי של נושא המשרה הלוקה בניגוד העניינים. הטלת סייגים רבים על נושא המשרה למניעת ניגוד העניינים, יותירו אותו בקושי למלא את תפקידו כהלכה. 29. החלטת ראש העירייה התקבלה בסמכות ואינה טעונה את אישורו המוקדם של ביהמ"ש. אחת מעילות הפסילה הינה קיומו של ניגוד עניינים, הסמכות נתונה לראש העיר כאשר לנשוא החלטתו השהות לעתור כנגד החלטה זו. המחוקק עיגן הסדר המאפשר לראש העירייה לקבל את ההחלטה, כאשר החלטת הפסילה תכנס לתוקפה רק כעבור 30 ימים, בהם יוכל נשוא ההחלטה לעתור כנגד ההחלטה. תפקידו של ביהמ"ש להכריע במחלוקת, ככל ותתעורר, ולא לבוא בנעליו של הפקיד הציבורי או הגורם המנהלי. 30. המשיבים דוחים את טענות העותר בדבר שימוע למראית עין. נערך שימוע במשך שלוש שעות, השימוע תועד בפרוטוקול וטענות העותר נשמעו בפרוטרוט ובקשב. 31. כן דוחים המשיבים את טענת העותר בדבר אפלייה. ככל שקיים ניגוד עניינים לגבי חבר מועצה אחר, הרי שיש לברר את הסוגייה לגופה ובמסגרת הליך נפרד. לגופה של טענה, נטען כי מר אביסרור, אחראי על התחום האדמיניסטרטיבי השייך לקהילת חב"ד במגדל העמק ואינו מנהל מוסד ממוסדותיהם החינוכיים של חב"ד. 32. לעניין מעמדה של חוות הדעת, מוסיפים המשיבים וטוענים כי חוות הדעת נערכה ע"י הגורם בשלטון המרכזי האמון והמוסמך לדון בדיוק בסוגיות מעין אלו. עסקינן בוועדה שכל תפקידה בחינת סוגיית ניגוד העניינים, משכך, לוועדה מעמד פורמאלי ולא ניתן לטעון כי משקלה אינו מחייב. חוות הדעת נסבה קונקרטית למעמדם של מנהלי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ועולה בקנה אחד עם גישתה של ההלכה הפסוקה. אין כל טעם בפניה לוועדה לבחינת עניינו הספציפי של העותר, שעה שהיא עוסקת במצב זהה למצבו של העותר. אין בקיומה או העדרה של הנחיה פורמאלית מטעם שר הפנים לנהוג כפי חוות הדעת, כדי להפחית מערכה. בפועל, ראש העירייה לא אימץ את חוות הדעת מבלי להפעיל שיקול דעת, חוות הדעת נבחנה לאור מקרהו של העותר ולאחר שמיעת טענותיו. 33. המשיבים דוחים את הצעת העותר לוויתור על ענייני הניהול של ביה"ס, הנוגעים לממשק עם העירייה. מדובר בפתרון למראית עין, לא ברור אופן יישומו ומידת היתכנותו. טענות המשיב 3 (-משרד הפנים) בתמצית: 34. עמדת משרד הפנים היא כי העותר, אכן פסול מלכהן כחבר מועצה בהתאם לחוות הדעת של הועדה למניעת ניגוד עניינים (להלן: "הועדה"), ונוכח הממשקים בין כהונתו כמנהל בי"ס לרשות המקומית. 35. הרכב הועדה משקף איזון בין גורמים משפטיים, לנציגי מפקחים ברשויות המקומיות, נציגי שלטון מקומי ומרכזי. חוות הדעת אשר הכינה הוועדה עקרונית ואינה נוגעת למקרה ספציפי. הועדה הצביעה על העובדה כי קיימים קשרי גומלין בין רשות מקומית לבי"ס מוכר שאינו רשמי, מדובר בניגוד עניינים אינטנסיבי שלא ניתן לנטרול. אף התנהלות מנהל בית הספר אל מול הרשות המקומית, הנה יומיומית ותדירה. בעקבות פנייתו של ח"כ גפני לוועדה בהצעה לקיים הסדר אשר ימנע ניגוד עניינים זה, הועדה ערכה חוות דעת נוספת (מיום 28.11.10) אשר לא שינתה מעמדתה הקודמת. אכן, מדובר בחוות דעת מייעצת, המסייעת לגורמים הרלוונטיים לקבל את ההחלטה, אולם חוות הדעת משקפת פרשנות הדין ע"י גוף מוסמך ומן הראוי כי ראש רשות מקומית יסתמך על חוות דעת זו. לסיום טוען המשיב, המבחן לקיומו של ניגוד עניינים הינו מבחן אובייקטיבי ואינו תלוי בתחושתו הסובייקטיבית של עובד הציבור. דיון: אקדים ואומר, לאחר שבחנתי את הטענות במשנה זהירות כאן, אין מנוס כדי קביעה כי דין העתירה לדחייה וכמפורט להלן: א. שאלת סמכות ראש העיר למתן הודעת פסילה ראש וראשון אפנה לטענה המקדמית לפיה הודעת הפסלות ניתנה בחוסר סמכות. המסגרת הנורמטיבית לדיון מצויה בהוראות סעיף 123 א (א) לפקודת העיריות, הקובע כהאי לישנא: 123א. (א) נראה לראש העיריה כי חבר המועצה פסול לכהן או שחדל לכהן מחמת שנעדר מישיבות המועצה כאמור בסעיף 123, ישלח לו ראש העיריה הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה ויפרט בה את הסיבות לכך; ההודעה תישלח לחבר המועצה במכתב רשום לפי מענו הידוע לאחרונה והעתק ממנה ישלח במכתב רשום לממונה. הפקודה מקדימה בסעיף 120 ומונה את הפסולים לכהונה: פסולים לכהונה[תיקון: תשל"ג, תשמ"ט, תשנ"ו, תשס"א] 120. ואלה הפסולים לכהן כחברי-מועצה: (1) מי שמקום-מגוריו הקבוע שוב אינו בתחום העיריה; (2) מי שהוכרז פסול דין לפי סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; (3) שוטר; (4) עובד המדינה בשכר, שעבודתו קשורה בעניני המינהל המחוזי או השלטון המקומי, או שעבודתו עלולה להביא לידי סתירה או אי-התאמה בין תפקידיו בשירות המדינה ובין תפקידיו כחבר המועצה; (5) עובד בשכר באותה עיריה; (6) עובד בשכר בכל רשות מקומית אחרת, שעבודתו עלולה להביא לידי סתירה או אי-התאמה בין תפקידיו בשירות הרשות המקומית ובין תפקידיו כחבר המועצה; מלשון הפקודה עולה כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת, המוקנית לראש העירייה, כאשר יש להשאיר בצריך עיון את השאלה, האם עניינו של העותר, נמנה עם עילת הפסלות אשר בסעיף 120(6) והאם יוגדר כ"עובד בשכר" במועצה המקומית, בשל היותו מנהל במוסד המתוקצב בעקיפין ע"י הרשות המקומית. סוגיה זו מתייתרת נוכח הפסיקה אשר קבעה כי לראש עירייה סמכות להרחיב את עילות הפסלות במקרה בו חבר מועצה מצוי בניגוד עניינים. את החשש מפני שימוש בלתי סביר או בלתי ראוי בסמכות במקרה כזה, אפשר להפיג באמצעות מנגנון הביקורת השיפוטית הקבוע ממילא בסעיף 123א'(ג)(1) לפקודה (ראה למשל עתמ (חי') 9227-02-09 אשר שמואלי נ' ראש עיריית נהריה (לא פורסם, , 03.09.09). עוד נקבע כי הכלל האוסר על עובד ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים, מהווה חלק מן המשפט הציבורי ומכללי הצדק הטבעי שכלליו חלים לצדו של החוק ואינם מותנים בהוראה חקוקה (ע"א 6983/94 פחימה נ' פרץ פ"ד נא (5) 829 (1994)). לאור האמור, החלטת ראש העירייה ניתנה בסמכות. משאין עוררין על כך כי הודעת הפסילה ניתנה בסמכות, יש להידרש לגופה של סוגיה - האם עבודתו של העותר כמנהל ביה"ס "מחשבה" עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין תפקידיו כמנהל בית הספר לבין תפקידיו כחבר המועצה? לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לערוך שתי בדיקות: האחת באשר לתפקידיו של העותר בבית הספר ובמועצה; השנייה, אם בין שני תפקידים אלה עלולה להתקיים סתירה או אי התאמה. ב. טיב עיסוקו של העותר ומידת ניגוד העניינים בין תפקידו זה לכהונתו במליאה: במסגרת תפקידיו של העותר כמנהל בית הספר עליו לדאוג לענייניים טכניים הקשורים בבית הספר (אספקת שירותים, שיפוצים ציוד, אביזרים, וכו'). כן הוא נדרש לטיפול בענייניהם של ילדים בעלי זכאות לחינוך מיוחד, ענייני שיבוץ ורישום תלמידים, הכנת תקציב, הסעות וכיוצ"ב. אין חולק כי עבודתו המרכזית של מנהל ביה"ס נעשית מול מחלקת החינוך ברשות המקומית. תפקידו יביא אותו מטבע הדברים לקשר עם המועצה המקומית, המספקת שירותים למוסדות וליחידים בתחומי המועצה, כך ולא אחרת. אם לא די בזאת, הרי שחוק לימודי חובה, התש"ט 1949, קובע בס' 11א כי רשות מקומית רשאית לתקצב בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים בתקציב נוסף, מעבר לתקצוב המקובל כפי הקריטריונים הקבועים בחוק ובתקנות. מדובר בתקצוב הנקבע ע"י הרשות המקומית, אשר היא זו העורכת את חישוב שיעור ההשתתפות, חישוב שאינו מתמטי גרידא, אלא גם נסמך על עניינים שבשיקול דעת. מציאות זו, מחייבת את העותר, לשוות לנגד עיניו את טובתו של בית הספר שעה שהוא בא במגע עם המועצה בתחומים הנזכרים. ודוק, השאלה אינה אם קיימת הלכה למעשה סתירה או אי-התאמה. השאלה הינה אם עלולה להתקיים סתירה או אי התאמה, דהיינו, אם קיימת אפשרות ממשית של ניגוד ענינים. עסקינן במבחן אוביקטיבי. בבג"צ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקוה נ' ראש עיריית פתח תקוה (פ"ד לד (2), 566) קבע בית המשפט: "האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת אל תביאונו לידי ניסיון. על כן, אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד עניינים. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים. אפשרות ממשית זו נמדדת באמות מידה אובייקטיביות, ולא על פי חששותיו הסובייקטיביים של צד זה או אחר." באיזון והחלת עקרונות אלה, סבורני כי בין תפקידו של העותר כחבר מועצה לבין תפקידו של העותר כמנהל בית הספר עלולה להיות סתירה המגעת כדי ניגוד עניינים. אין ולא יכול להיות חולק כי מדובר במציאות שמעצם טיבה מקיימת חשש אובייקטיבי לניגוד עניינים. לפיכך, העובדה, שהעותר סבור שהוא אינו מצוי במצב של ניגוד עניינים אינה מעלה ואינה מורידה. כן גם טענתו כי הינו מכהן בפועל מזה כשנה כחבר מועצה, ומעולם לא נדרש לפסול עצמו מדיון זה או אחר, אינה יכולה להוות לו רווח והצלה. שאלת קיומו של חשש לניגוד עניינים אינה תלויה בזהותו של עובד הציבור הרלוונטי או בשאלה האם כבר כיהן בפועל כחבר מועצה או שמא מעולם לא בא בגדרי התפקיד. אף אדם אינו רשאי להיות נתון במצב בו קיים חשש אובייקטיבי לניגוד עניינים, מצב אשר כאמור לעיל, מתקיים בעניננו. יתרה מזאת, אף אם במבחן סובייקטיבי והיפותטי, ימנע עצמו העותר מקבלת החלטות המציבות אותו במציאות של ניגוד עניינים, כהונתו כחבר מועצה עלולה לפגוע באמון הציבור במועצה, וליצירת לזות שפתיים כי יחסה של המועצה לבית הספר שונה מיחסה למוסדות אחרים. יפים לעניין זה דברי המשנה במסכת שקלים המלמדת על חשיבות אמון הציבור ומתארת את הכללים לאדם הנכנס כדי להוציא כספים מקופות המקדש, זאת על מנת למנוע רינונים מצד הציבור:  "אין התורם את הלשכה נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל... שמא יעשיר ויאמרו: מתרומת הלשכה העשיר. שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (משנה, שקלים ג, ב). צא ולמד מדין קל וחומר ביחס לאדם המכהן במשרה ציבורית. לסיום עניין זה, לא אמנע מלהתייחס לעת"מ 5096-10-09 אל חליל נ' משרד הפנים ואח', (להלן: "עניין אל חליל") אליו הפנה העותר. במקרה אל חליל, הפך ביהמ"ש את החלטת ראש העיר המורה על הפסקת כהונת העותר כחבר מועצה במועצה מקומית פרדיס, לאור היותו סגן מנהל בית הספר. יש לאבחן עניין זה מענייננו משתי טעמים: האחד, פסה"ד ניתן ביום 28.10.09, כאשר חוות דעתה הספציפית של הוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור, עליה עוד ארחיב, ניתנה לאחר מכן, ביום 03.12.09. השני , בעניין אל חליל, דובר בעותר שהצהיר כי אינו מעורב בכל פעילות בעניין חינוך מטעם המועצה. תפקידו במועצה התמצה בהשתתפות בועדות הביקורת, מל"ח, דת ותחבורה, ללא זיקה לענייני חינוך או חשוב מכך, תקצוב החינוך בכלל ונקבע כי תפקידו פדגוגי גרידא. בעניין אל חליל, נמצא, כי לא היתה כל אפשרות ממשית לקיומה של סתירה או אי התאמה בין תפקידו בבית הספר לבין תפקידו במועצה. מדובר בקביעה עובדתית רבת משמעות בהקשר כאן, בהצהרת המערער לא שגי, וההליך המצוין בס' 11 לעיל, מדבר בעד עצמו שכן, במקרה שלפנינו, לעותר תפקיד מינהלי מרכזי בבית הספר - ראש המוסד החינוכי המביא אותו בהכרח לידי מגע עם המועצה. זאת ועוד, כאשר חוות הדעת (ראה להלן) קבעה כאן קיומו של ניגוד עניינים בין התפקידים של המשיב, הנטען כי בכהונתו עד היום או בהודעתו להכלת כלל ההימנעות עליו במצב של ניגוד עניינים - לא די. ג. טענת אפליה פסולה במסכת טענותיו מתאר העותר את כהונתו של חבר המועצה אביסרור, כביסוס טענתו לאפלייה פסולה. לדידו, מר אביסרור, מנהל מוסדות חב"ד בעיר, מכהן כחבר מליאה מזה כ- 12 שנה וללא כל מגבלה. מאידך, טוענים המשיבים כי מר אביסרור משמש כעוזר כללי לראש הישיבה, אחראי על התחום האדמיניסטרטיבי ואינו מנהל מוסד ממוסדותיו החינוכיים של חב"ד. אקדים ואציין, בלי שרואה אני צורך לפרט את עיסוקיו והגדרת תפקידו של אביסרור, כי לא עלה בידי העותר להוכיח את טענתו, שהמשיבים הונעו בהחלטתם משיקולים זרים, או שהעותר הופלה לרעה. ההנחה, שראש המועצה השתמש בסמכויותיו כשורה ועל סמך נימוקים ענייניים, לא הופרכה; ואשר לחבר מועצה אחר אשר לא נפסל, הרי נטען כי כלל אינו מנהל מוסד חינוכי, וכי התפקידים אותם הוא ממלא אינם דומים לתפקידיו של העותר. כך או כך, סוגיה זו לגופה, אין מקומה להתברר בהליך זה. השאלה כאן הינה חשש לניגוד עניינים ממש בין תפקידיו של העותר שבפני ולא אחרת. אוסיף לעניין זה את דברי כב' השופט ברק בבג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור , פ"ד לה (1) 421 (1980) בעמ' 447: "כדי ששיקול הדעת המינהלי ימלא את תפקידו המרכזי במינהל המודרני, עליו להיות מופעל בתום-לב, שלא בשרירות ומתוך שקילת השיקולים הרלבנטיים בלבד. אך בנוסף לכך, על שיקול הדעת להיות סביר. באמצעות עיקרון זה מובטחת מחד גיסא מציאת איזון ראוי בין צורכי היחיד לבין צורכי הכלל, וניתן מאידך גיסא בידי הרשות השיפוטית אמצעי ביקורת על פעולות הרשות המינהלית. שכן זאת יש לזכור - שיקול-דעת ללא פיקוח וביקורת עשוי להוביל לשרירות מינהלית. מתן אמצעי פיקוח אובייקטיבי, שאינו מותנה במניע פסול, תורם תרומה חשובה לפיקוח שיפוטי על שיקול הדעת המינהלי". ועוד שם בעמ' 441: "אין לכחד, כי ההכרעה הסופית היא בידי בית המשפט, שכן בית המשפט, הוא ולא אחר, קובע מה עשויה רשות מינהלית סבירה להחליט. מכאן האחריות הכבדה המוטלת על בית המשפט, אשר חייב להבחין בין הפתרון הנראה לו כרצוי לבין הפתרון, שרשות סבירה עשויה לקבלו. לעתים קיימת חפיפה בין השניים, שכן הפתרון הנראה לבית המשפט כרצוי הוא גם הפתרון היחיד שרשות סבירה עשויה לקבל. אך לעתים קרובות אין זהות בין השניים, שכן הפתרון הנראה לבית המשפט כרצוי הוא רק אחד הפתרונות, שרשות סבירה עשויה לקבלו. במקרה זה על בית המשפט לרסן עצמו, ועליו לאפשר לרשות המינהלית לבחור באופציה הנראית לה כראויה". ביהמ"ש לא ימהר לסתור את החלטת המשיבים ביחס לעותר בשל טענת האפליה, מקום בו לשאלת תפקידיהם השונים של האישים, פנים לכאן ולכאן, והיא למעשה שנויה במחלוקת. ביהמ"ש מאפשר קיומה של האפשרות לפיה לגבי נושאים רבים ייתכנו מספר פתרונות חלופיים, אשר כולם סבירים או אשר כולם לוקים באי-סבירות יחסית זו או אחרת, הכול לפי נקודת המבט של אלו הנוגעים לעניין. קיים לא אחת מרווח של אפשרויות, אותו על בית המשפט לשוות נגד עיניו, כאשר הוא נפנה אל טענת האפליה הפסולה. מיותר לציין כי המשיבה מנועה מלשקול שיקולים זרים, פוליטיים או אישיים. ד. מעמדה של חוות הדעת חוות הדעת של הוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות ניתנה ביום 03.12.09. חוות הדעת קובעת הלכה למעשה כי קיים איסור למנהל בית ספר מוכר שאינו רשמי,לכהן כחבר מועצת עירייה. משנקבע, כי קיים ניגוד עניינים בין תפקיד העותר לכהונתו במליאה, הרי שאין אנו מחויבים להכרעה בעניין משקלה של חוות דעת זו, אולם לא אייתר התייחסות לנדון. הכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות (להלן: "הכללים") נתקבלו באופן רשמי בידי מרכז השלטון המקומי והתפרסמו בילקוט הפרסומים 3087 התשמ"ד, עמ' 3114. הכללים קבעו כי תוקם ועדה מייעצת, שתפקידה לסייע לנבחרי הציבור בדרך של מתן חוות דעת. הוועדה מחווה דעתה בתשובה לפניות כאשר לאחר גיבוש חוות הדעת היא מופצת לגורמים הנוגעים בדבר. אכן, מדובר בוועדה מייעצת אלא שלא ניתן להתייחס אל הכללים שגיבשה כאל המלצה בלבד. לחוות דעת הוועדה משמעות עקרונית עבור כלל נבחרי הציבור בשלטון המקומי, אשר לשמם הוקם ויועד גוף מייעץ זה. משכך, הסתמכות המשיבים על חוות הדעת בדין יסודה, ואין להלין על העירייה כי נשענה על כללים אלו. זאת ועוד, לא ניתן לקבל את טענת העותר לפיה מדובר "בחוות דעת כללית המופנית מטעמו של גורם מקצועי אחד לגורם מקצועי אחר". אין חולק בדבר חשיבות נבחר ציבור בדבר זכותו וחובתו למלא את תפקידו וכאן, העותר במועצה אצל המשיבה 1. מדובר בזכות חוקתית רבת חשיבות ומשמעות הנוגעת לחיי היום יום של תושבי המשיבה 1. יש להעדיף נבחר אשר הציבור הצביע עליו כמי אשר ישמש לו פה ושליח במועצה, אך יש לדקדק באותה אמת מידה כדי מניעת חשש לניגוד אינטרסים. המחנה לו נבחר העותר חייב להיות טהור, כלשון "ויהי מחננו טהור" ויש למנוע חשש לניגוד אינטרסים, כאן, חוות הדעת מדברת בעד עצמה. למשיב, זכות הבחירה לשרת את נבחריו, באחיזתו בתפקיד המנהל בו ניגוד אינטרסים מול תפקידיו כחבר מועצה, יכול ומלמד הוא מה טוב בעיניו. משהסדיר המחוקק את המסגרת הנורמטיבית המאפשרת לראש עיר לפסול לכהונה חבר מליאה, לאחר שנבחר, הרי שברי כי הזכות להיבחר איננה מוחלטת והיא חוסה בצילם של עקרונות הפסילה המנויים לעיל. הזכות להיבחר חשובה אך אינה מוחלטת, כי אם זכות שמשקלה יחסי חרף היותה זכות חוקתית. בקביעת היקפה ומשקלה של הזכות יש להתחשב גם בערכים ובאינטרסים ציבוריים אחרים שהגשמתם חיונית למהלכם התקין של חיי החברה, כגון הכלל בעניין איסור ניגוד עניינים. עוד אני רואה לציין בטרם אחתום ואנעל, יש לנקוט משנה זהירות שעה שעסקינן בגופים בעלי אינטרסים שונים, בממלכה פוליטית בה ניגודי ענינים מטעמים כאלה ואחרים. מלאכתו של בית המשפט לפתחו מונחים מחלוקות כגון דא, אינה פשוטה ועליו לבור דרכו כמי שנוגע ברותחין פן חלילה ימצא כנתון בסבך לא לו. ההחלטה כאן אינה ובדגש, פוסלת המשיב מלכהן כחבר מועצה. הזכות כזכות שרירה וקיימת באורח חד משמעי, אלא שעל העותר להחליט בין מימוש זכות חשובה זו לכהן במועצה, לבין היותו מנהל בית ספר. סיכומו של עניין, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. דיני חינוךחברי מועצהעירייהבית ספרמנהל בית ספר