קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אזרחות לאבא של ילד אזרח ישראלי: 1. העתירה שבכותרת, עניינה החלטת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים מיום 16.1.2011. בהחלטה זו נדחתה בקשת העותר, נתין תורכי, למתן מעמד בישראל והוא נצטווה לעזוב את הארץ. יצוין כבר עתה, כי בקשתו של העותר למתן מעמד התבססה בעיקרה על נתון מרכזי אחד: העובדה כי לעותר ילדה שהיא אזרחית ישראלית אשר נולדה לאם ישראלית המתגוררת בארץ. 2. כרקע לעניין יובאו הנתונים הבאים: העותר הוא אזרח תורכיה יליד 1972. הוא התחתן עם אזרחית ישראלית בשנת 2003 וביום 18.12.2004 נולדה להם ילדה משותפת, שכיום היא בת כ-6 שנים וחצי. אין חולק, כי כניסת העותר לישראל עובר לנישואיו הייתה שלא כדין. במהלך השנים ניתנה לעותר אשרת א/5. בשנת 2008, לפי הנטען בעתירה, החלו יחסי בני הזוג להידרדר ובסופו של דבר הותרו הנישואין, תוך שבית המשפט לענייני משפחה קובע הסדרי ראיה ומפקיד את משמורתה של הקטינה בידי אמה. 3. הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים דחתה, כאמור, את הבקשה למתן מעמד. לפני הוועדה הוצג עניינו של העותר בהרחבה. בין היתר נרשם במסגרת זו, כי לטענת זוגתו לשעבר של העותר, בשימוע שנערך לה, פרץ הסכסוך ביניהם עוד בשנת 2006, כאשר העותר נסע לתורכיה לשישה חודשים מבלי להודיע לה. בנוסף לכך, באותו השימוע ציינה זוגתו לשעבר, כי העותר איים עליה כי אם שהייתו בישראל לא תוסדר - יבולע לה והוא אף יחטוף את הקטינה. עוד צוין, כי במסגרת הכניסה לישראל ציין העותר שהוא רווק, הגם שאין חולק שהיה נשוי בתורכיה אותה העת ואף יש לו בן מנישואים קודמים. לפני הוועדה הובא גם דו"ח סעד לסדרי דין מיום 1.8.2010, ולפיו זוגתו לשעבר של העותר מעוניינת כי לקטינה יהיה קשר עם אביה והיא מקיימת את הסדרי הראיה כסדרם, וזאת לאחר תקופה שבמהלכה העותר ביטל את הסדרי הראיה. המלצת חברי הוועדה הבין-משרדית הייתה כי יש לסרב לבקשת העותר, שכן אין בבקשה טעמים הומניטאריים מיוחדים, וכמו כן עולה כי "אין קשר רציף בינו לבין הבת". יו"ר הוועדה - מנכ"ל רשות ההגירה - אימץ את ההמלצה. נקבע, כי אכן אין טעמים הומניטאריים מיוחדים, כאשר לעותר יש בתורכיה אישה, ילד אם, אחים ואחיות. עוד צוין בהחלטה, כי "המבקש יוכל להגיש בקשה לאשרת ביקור מעת לעת לביקור בתו והבקשה תיבחן בהתאם לנסיבות ובנפש חפצה". מכאן העתירה שלפניי. 4. בעתירה נטען, כי הפניה לוועדה הבין-משרדית הייתה מלכתחילה בהינתן מעמד של א/5 לעותר, וכל שנתבקש היה לשדרג את המעמד. על-כן, תמוהה החלטת הוועדה, שלא הסתפקה בדחיית הבקשה אלא אף גרעה מן העותר את המעמד שהיה לו, תוך שהיא מצווה עליו לעזוב את הארץ. זאת ועוד, נטען כי מכוח החלטת בית-משפט לענייני משפחה נקבעו הסדרי ראייה, הכוללים ביקורים סדירים של הבת אצל העותר, והכל לשם הגשמת טובת הקטינה. הרחקת העותר מן הארץ, במצב דברים זה, אינה עולה אפוא בקנה אחד עם הטעמים ההומניטאריים שהוועדה צריכה לשקול. המדובר על כן, לפי הנטען, בהחלטה בלתי סבירה. לפי הנטען, גם לא היה מקום להסתמך על ממצאי השימוע שנערך לזוגתו של עותר, וזאת נוכח הסכסוך הקשה שבין בני הזוג; מה גם, שהעותר עצמו מכחיש את הדברים שנטענו כלפיו וכלפי אי עמידתו בהסדרי הראייה שנקבעו. 5. המשיב ביקש כי העתירה תידחה. כעילת סף נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת מסירת פרטים כוזבים וחוסר ניקיון כפיים, וזאת נוכח המתואר לעיל בעניין הצהרתו עת נכנס לישראל, ולפיה הוא רווק ללא ילדים, כמו גם איומיו של העותר על זוגתו לשעבר, וכניסתו לישראל בעבר באופן בלתי חוקי. אף לגוף העניין נטען, כי יש לדחות את העתירה. המשיב הדגיש בתשובתו, כי זוגתו של העותר לשעבר (גרושתו) אמרה כי העותר לא מגיע בפועל לביקורים כנדרש וכי בתו אינה קרובה אליו. כמו כן, נטען, כי אף דו"ח התרשמות פקידת הסעד מיום 1.8.2011, הראה כי העותר מעדיף אינטרסים אחרים על פני טובת הילדה ואף נציגי משרד הרווחה בוועדה הבין-משרדית ציינו במפורש, כי הקשר בין העותר לבתו אינו רציף והוא יוכל ממילא לבוא בעתיד לבקר אותה. לבסוף נטען, כי אין עילה להתערב בשיקול הדעת הרחב של הוועדה הבין-משרדית. 6. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא, כי דין העתירה להתקבל, במובן זה שיש להורות על ביטול ההחלטה מיום 16.1.2011 ועל השבת העניין לבחינה מחודשת של הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים. נקודת המוצא הנורמטיבית, שאינה שנויה במחלוקת, היא אכן שלזר, ככזה, אין זכות למעמד בישראל ושיקול הדעת של המשיב בנדון הוא רחב. זאת ועוד, אכן נקבע בפסיקה (בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505 ובמקרים נוספים), כי הקטין תלוי בהוריו ואין הם נתלים בו. על כן, אין לראות בעצם העובדה שהעותר הנו אב לאזרחית ישראלית קטינה, כמצדיקה מתן מעמד. אולם, בנסיבות אלה של העותר, וחרף הטענות שהיו בעניין חוסר ניקיון כפיו והפרטים הכוזבים שמסר, הוחלט להעניק לו אשרת א/5 לזמן מה, תוך כדי שהעניין הועבר לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים. החלטה זו, בעניינו של העותר, ראויה היא, משעה שנסיבות מעין אלה מצריכות כעקרון בחינה של שיקולים הומניטאריים, חרף העדר הזכות הקנויה למעמד. ומה הם שיקולים הומניטאריים אלה? מבלי למצות את העניין, ברי כי בנסיבות מעין אלה יש ליתן את הדעת, הן לשיקולים של טובת הילד והן לשיקולים של הזכות לחיי משפחה. הגם שמעמדו של הילד אינו מקים כשלעצמו מעמד להורהו, הוכר בפסיקה העיקרון לפיו ייתכנו מקרים הומניטאריים אשר יצדיקו, ואף יחייבו, סטייה מהכלל לפיו אין הילד יוצר מעמד להוריו (ראו למשל, בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 294 (2002); כן ראו דנג"צ 8916/02 דימיטריוב נ' משרד הפנים (לא פורסם, , 6.7.2003); עע"מ 10993/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 10.3.2010); ראו עוד, עת"מ (י-ם) 529/02 בורנא נ' שר הפנים (26.8.2002); עת"מ (ת"א) 1295/03 שבצוב נ' שר הפנים (8.3.2005)). זאת ועוד, הפרדת קטין אזרח ישראלי מהורהו, כרוכה, ולו לכאורה, בפגיעה מסויימת בזכות לחיי משפחה של הקטין (ראו והשוו, בג"צ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (לא פורסם, , 14.5.2006); ראו עוד, עת"מ (ת"א) 3111/08 סלמובה נ' מדינת ישראל (4.6.2010)). הנה כי כן, טרם קבלת החלטה בעניין מעמד או העדר מעמד של הורה זר לקטין אזרח ישראל יש לבחון לעמקן את מכלול נסיבות המקרה, ובכלל זה את ההשלכה שתהיה בניתוק הקטין מהורהו. בדיקה זו צריכה להיות מבוססת על בירור עובדתי-מקצועי וממצה (השוו, עת"מ (י-ם) 705/07 מוסקרה נ' שר הפנים (21.12.2009); עת"מ (ת"א) 3143/04 מריאנו נ' משרד הפנים (22.5.2005)). 7. על רקע זה, אבחן את נסיבות המקרה שלפניי. יצוין תחילה, כי לא מצאתי מקום לשעות לטענה בעניין חוסר ניקיון הכפיים של העותר, משעה שעניין זה היה לפני הוועדה הבין-משרדית ונלקח בחשבון במסגרת החלטתה. אין המדובר אפוא במקרה בו יש לדחות על הסף את העתירה מטעם זה. כך הדבר, שאם לא כן - משמעות הדבר היא, כי העותר נטול סעד בבית-משפט, הגם שההחלטה המנהלית שיקללה עניינים אלו בין שיקוליה, בייחוד כאשר המדובר מלכתחילה בשיקול דעת רחב של הוועדה הבין-משרדית. לגופו של עניין, אומנם הוועדה הבין-משרדית, כאמור בהחלטתה, נתנה את דעתה על תסקיר פקידת הסעד מיום 10.8.2008. אלא שכל שצוין בנימוקי הוועדה לעניין טובת הילד, כמו גם שאלת הזכות לחיי המשפחה, היה כי "על-פי החומר המצוי בבקשה עולה כי למבקש, אין קשר רציף בינו לבין הבת"; והדבר אף הודגש לצד חתימתן של שתיים מחברות הוועדה (החברות מטעם משרד הרווחה ומהמוסד לביטוח לאומי). לא ניתן למצוא בהחלטה זו של הוועדה הבין-משרדית שקילת מכלול הנסיבות שראוי לבחון במצב דברים זה, בכל הנוגע לטובת הקטינה כפועל יוצא של בירור מקצועי מלא בנדון. בהקשר זה יצוין, כי צורפו לעתירה מספר תסקירי סעד שנערכו בעניינה של הקטינה (בקשר עם הליכי הסדר ראיה בבית המשפט לענייני משפחה) וכן החלטות של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה, בהחלטה מיום 22.3.2009, ציין כי הוא מבהיר לשני הצדדים את החשיבות של ביקורים מסודרים של האב, לשם ההתפתחות הנפשית והחברתית התקינה של הקטינה. לא היה חולק, כי בשלב מסוים המשיב לא שהה בארץ ועל כן גם נקבעה המשמורת אצל אמה של הקטינה (החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 22.9.2008). אלא שבתסקיר מיום 15.6.2009 נרשם, כי "על-פי דיווחי שני הצדדים, ביקורים מתנהלים לשביעות רצון שני ההורים"; כי זוגתו לשעבר של העותר מציינת, כי בתה הקטינה חוזרת "מאושרת מהביקור - מדברת על הביקור ועל אבא לאחריו והיא מאד נהנית מהנאת בתה"; ובתסקיר מיום 16.3.2009, בהתייחסה לביקור במשרדיה העידה העובדת הסוציאלית כי הקטינה "מאוד שמחה לראות את אביה, קפצה וחיבקה אותו. במשך שעה הם שיחקו יחד בשמחה רבה. [הקטינה] הייתה מאושרת כשציירו יחד...", וציינה כי לפי התרשמותה קיים "קשר חם וטוב בין האב [לקטינה] היודע "לשחק איתה ולהתנהל איתה". בתסקירים באו נתונים נוספים לעניין חשיבות הקשר בין הקטינה לבין אביה. פקידת הסעד המליצה, בסופו של דבר, להרחיב את הסדרי הראיה על מנת לאפשר לקטינה "ליהנות מאביה". תסקירים אלה לא מצאו ביטוי בהחלטת הוועדה הבין-משרדית, ואף לא ברור אם הם היו לפניה. התסקיר הנוסף, מיום 1.8.2010, שהוזכר בהחלטת הוועדה הבין-משרדית, ציין אמנם כי לטענת האם הייתה תקופה בה העותר ביטל מספר הסדרי ראיה. יחד עם זאת, צוין בתסקיר עצמו, כי הסדרי הראיה שהחלו ביום 22.1.2010 (כשנה קודם להחלטתה של הוועדה הבין-משרדית), "מתקיימים כסדרם כמעט ללא כל בעיות" וכי "לפי דיווחי שני ההורים [הקטינה] הולכת בשמחה אל האב, נהנית בביקור...". 8. העולה מן המקובץ מצביע אפוא, לדידי, על כך, שהתמונה שהייתה לפני הוועדה הבין-משרדית לשם קבלת החלטה בנסיבות המקרה, הייתה חלקית ולא מלאה וממילא לא ניתן היה לשקול את כלל נסיבות המקרה הרלבנטיות, תוך שימת דגש על השיקולים שלעיל שעניינם טובת הקטינה וזכותה לחיי משפחה. זאת ועוד, הוועדה הבין-משרדית מצאה לנכון לציין בעיקר את אותו חלק בתסקיר מיום 1.8.2010 לעניין העדר הקשר הרציף. אולם, באותו תסקיר נרשם כאמור, כי הביקורים מתקיימים כסדרם בחודשים שקדמו לו. לעניין זה חשיבות, שכן בדיון שלפניי הובהר מפי ב"כ המשיב, כי אילו הסדרי הראיה היו מקוימים במאה אחוז, הרי שיתכן שהחלטת הוועדה הייתה שונה (עמ' 4, ש' 26), הגם שציין קודם לכן, כי קשה לשער מה היו חושבים נציגי הרווחה והמל"ל בוועדה במצב זה (עמ' 3, ש' 21-23). זאת ועוד, ב"כ המשיב בטיעונו המפורט לפניי, ציין, כי נקודת המוצא היא שטובת הילד היא ערך עליון ומהותו הינה כי הילד ישהה עם הוריו הטבעיים. הוא הוסיף וציין, כי אין זה השיקול היחיד וכי הוועדה יודעת שהרחקה מישראל - פירושה נזק כלשהו לילדה (עמ' 4, ש' 17-20). עם זאת, ציין ב"כ המשיב, כי אכן הוועדה לא עמדה ספציפית על טיבו של הנזק הזה, באמצעות דו"ח ממוקד, אלא קיבלה את ההחלטה על יסוד מכלול הנתונים שעמדו לפניה, ובכלל זה השימוע שנערך לאם ודוחות העובדים הסוציאליים (שנערכו עבור בית המשפט לענייני משפחה כאמור). כאמור לעיל, נסיבות המקרה הן כאלה, בהן מלוא החומר שהיה מונח בפני הוועדה לא בא לידי ביטוי בהחלטת הוועדה, ואף לא הייתה בה התייחסות לעניין טובת הילד והנזק שיגרם לו יגורש העותר מן הארץ ויגדע הסדר הראייה, והכל בהתבסס על חוות דעת מקצועית ועדכנית. 9. התוצאה היא על כן, כי בנסיבות המקרה יש להורות על ביטול החלטתה של הוועדה הבין משרדית מיום 16.1.2011 ועל השבת העניין אליה לבחינה נוספת, על מנת שתתקבל החלטה חדשה בעניינו של העותר, לאחר שיובא בפניה מכלול החומר הרלבנטי ולאחר קבלת נתונים עדכניים ומבוססים מבחינה מקצועית, ובכלל זה לעניין טובת הילדה במקרה הספציפי והנזק שעלול להיגרם לה לו יגורש האב. הוועדה תשקול נתונים אלה יחד עם יתר הנסיבות ותחליט כפי שיקול דעתה הרחב. עד להחלטת הוועדה הבין-משרדית, יוותר על כנו הצו המונע את הרחקת העותר מן הארץ. בנסיבות העניין הכוללות, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות. קטיניםהסדרת מעמדמשרד הפנים