קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי גירוש מישראל במטעמים רפואיים / מעמד תושב זמני מטעמים רפואיים: עניינה של העתירה בהחלטת המשיב, לפיה נדחתה בקשתה של העותרת למעמד זמני בישראל מתוקף "נוהל הטיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/מתן מעמד זמני מטעמים רפואיים (נוהל 5.2.0038 מיום 4.8.2010, ולהלן: הנוהל). העותרת, נתינת גאנה, ילידת 1976, נכנסה לישראל ביום 30.4.2004 באשרת ב/1 למעסיק סיעודי, אשר חודשה מעת לעת. מעסיקה של העותרת נפטר ביום 7.3.2008, ועל כן אשרת השהייה של העותרת פגה ביום 2.9.2008. מאותו מועד שוהה העותרת בישראל שלא כדין. בתחילת שנת 2010 אובחנה העותרת כנשאית נגיף HIV. כיום מטופלת העותרת בטיפול תרופתי משולב (ART) אשר נועד לעכב את התפתחות הנגיף. כעולה מחוות דעת רפואית מעודכנת, מיום 16.8.2011, אשר צורפה לעתירה, תגובתה של העותרת לטיפול הרפואי מצוינת, ובבדיקה אחרונה שנעשתה לה נמצא כי לא ניתן לזהות את הנגיף בדמה, וכי המערכת החיסונית שלה תקינה. עוד נאמר, כי בידי העותרת ביטוח רפואי בישראל, וחברת הביטוח מממנת את עלות הטיפול היקר, אולם ספק אם בארץ מוצאה תוכל העותרת לזכות בטיפול הנחוץ. ביום 21.11.10, הגישה העותרת בקשה לקבלת מעמד זמני בהתאם לנוהל. בבקשה נטען, כי העותרת לא תוכל לקבל טיפול תרופתי מתאים במדינת מוצאה. העותרת הדגישה במכתבה, כי כל מבוקשה הוא הארכת אשרת שהייתה, שכן יש לה ביטוח רפואי פרטי עוד משנת 2005 (עוד בטרם חלתה), ולפיכך לא תהווה נטל כלכלי על המדינה. ביום 15.3.2011, דחה המשיב את בקשת העותרת, לאחר שנבחנה על ידי מנהלת תחום אשרות. בתשובה צוין, כי בבדיקה שנערכה עם משרד הבריאות לאחרונה עולה, כי מחלת HIV הינה מחלה כרונית הדורשת טיפול ארוך טווח, וכי הטיפול הניתן לחולים במדינות שונות השתפר מאוד. לפיכך לא ניתן לטעון כי יציאתה של העותרת למדינתה היא יציאה למקום שאין בו טיפול. לעותרת ניתנה שהות של 30 יום לצורך התארגנות ויציאה מהארץ. מכאן העתירה. העותרת טוענת, כי המשיב הפר את חובותיו המעוגנות בנוהל שקבע ובפסיקת בית המשפט העליון בנושא (בג"ץ 5665/05 פלונים נ' שר הפנים), , לפיהן מוטלת על המשיב חובה לקבל חוות דעת רפואית טרם החלטה בבקשה על רקע רפואי המוגשת בפניו. העותרת הבהירה כי אינה תוקפת בעתירתה את נוהל המשיב עצמו, אלא את אופן הפעלת הנוהל בעניינה. לטענתה, נוכח מצבה הרפואי ולאור ההלכה שנקבעה בעניין פלונים, היה על המשיב לקבל חוות דעת רפואית בטרם החלטתו, ולברר באופן נקודתי עם איש הקשר במשרד הבריאות האם העותרת יכולה לקבל את הטיפול התרופתי המתאים במדינתה. עוד נטען, כי המשיב לא סתר את טענותיה של העותרת ואת המידע שהציגה ביחס להיקף הטיפול התרופתי הניתן במדינת מוצאה לנשאי HIV. לפיכך טוענת העותרת, כי החלטת המשיב לא רק שאינה סבירה, אלא שהיא כללית וסתומה ובלתי מנומקת. לטענת העותרת, אבחון וטיפול תרופתי נכון ורציף, תוך מעקב רפואי קפדני, בשלב שבו המחלה טרם התפרצה, הינו קריטי ביותר ויש לו השלכה ישירה על תוחלת החיים הצפויה לה ועל איכות חייה. למיטב ידיעתה, אין כיום בגאנה טיפול רפואי יעיל ונגיש לנשאי HIV הדומה לזה הניתן בישראל. לדבריה, מערכת הבריאות במערב אפריקה מסוגלת להתמודד עם המגיפה בעיקר באמצעים של חינוך, מניעה ומתן סיוע פסיכולוגי, אך לא באמצעות טיפול תרופתי המעכב את התפתחות הנגיף. עוד טוענת העותרת, כי מעיון במחקרים ובפרסומים של ארגון הבריאות העולמי (WHO) ושל USAID עולה, כי הפער בין מספר נתיני גאנה הנשאים והחולים ובין אלו המקבלים טיפול תרופתי בפועל הוא עצום. כך לדוגמא, מציינת העותרת, כי מבדיקה שערך ארגון הבריאות העולמי המתייחסת לשנים 2008-2009, עולה כי במדינות מערב אפריקה, דוגמת גאנה, רק 25% מהאנשים הזקוקים לטיפול תרופתי מסוג ART אכן מקבלים אותו בפועל (709,000 מתוך 2,900,000). העותרת צירפה לעתירתה גם דו"ח של ארגון הבריאות העולמי המתייחס לקבלת טיפול תרופתי מסוג ART בגאנה בין השנים 2004-2005, בו נקבע, כי מתוך 52,000 איש הזקוקים לטיפול זה, רק כ-716 איש מקבלים אותו בפועל. מצב זה נוצר, לטענת העותרת, בשל מחסור בתרופות, מחירן הגבוה, כמות מועטה של בעלי מקצוע רפואיים, תשתית רפואית ירודה והכנסה ממוצעת לנפש נמוכה. על כן, הרחקתה למדינת מוצאה שקולה להפסקת הטיפול הרפואי שניתן לה ולמותה ממחלת האיידס. המשיב טוען, כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שהוגשה בחוסר ניקיון כפיים שכן העותרת שהתה בישראל באופן בלתי חוקי למעלה משנתיים. לטענת המשיב, דין העתירה להידחות גם לגופה, שכן לא נפל כל פגם בהחלטתו ואין כל עילה להתערבות בה. לטענת המשיב, עניינה של העותרת אינו נכנס בגדרם של טעמים הומניטאריים רפואיים, מאחר שנשאות HIV מוגדרת כמחלה כרונית הדורשת טיפול ארוך טווח, ומשכך אין לראות בה "מצב חירום רפואי", כנדרש בנוהלי המשיב. עוד מטעים המשיב, כי בנוהל, אשר עודכן כאמור ביום 4.8.2010, ישנה התייחסות ספציפית לבקשות של חולי ונשאי איידס. נוהל זה קובע כי בהתאם לחוות הדעת של משרד הבריאות מיום 21.4.2010, חל שינוי גדול במדינות שונות באפריקה הן בהיבט של מניעת ההידבקות בנגיף, והן בהיבט של מתן טיפול זמין, באופן המתבטא בשיפור התחלואה והתמותה, ולכן יציאתו של חולה או נושא HIV למדינתו אינה למקום שאין בו טיפול. עוד נטען, כי ההחלטה נשוא העתירה הינה מנומקת ומפורטת, והתקבלה לאחר בירור המשיב אודות מצב הטיפול בנשאי HIV בארץ מוצאה של העותרת. לטענתו, הבירור העלה כי הטיפול בגאנה הינו טיפול מספק, ולא עלה בידי העותרת להוכיח כי אין טיפול מספק בגאנה לנשאי HIV. דין העתירה להתקבל במובן זה, שעניינה של העותרת יועבר לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, לשם בחינתו באופן פרטני ומדוקדק. כעולה מתשובת המשיב, נסמכה ההחלטה על סעיף 3.2.6 לנוהל, הנסמך, בתורו, על חוות דעת כללית של פרופ' אלכס לבנטל, מנהל המחלקה ליחסים בינלאומיים במשרד הבריאות. בנוהל, נאמר כך: "בבקשות של חולי ונשאי איידס - עפ"י חוו"ד משרד הבריאות מיום 21.4.10, חל שינוי גדול במדינות שונות הן במניעה והן בטיפול הזמין, באופן המתבטא בשיפור התחלואה והתמותה, ולכן יציאתו של חולה או נשא HIV המטופל בישראל למדינתו אינה מהווה יציאה למקום שאין בו טיפול. יחד עם זאת, קיים שוני בין מדינה למדינה ולכן במידת הצורך על ראש הדסק לפנות לאיש הקשר במשרד הבריאות לצורך בירור נקודתי מול הקונסוליה בישראל של המדינה הרלוונטית, אשר מתפקידה לדאוג להחזרתו. כמו כן, בהתאם למנגנון חדש שנקבע ב'תקנות הבריאות הבינלאומיות' החדשות, ניתן להודיע לאיש הקשר האמון במדינה הרלוונטית על תקנות אלו כי חוזר אליה נשא HIV, ויש לדאוג להמשך הטיפול שהחל בו בישראל, וזאת באמצעות איש הקשר ממשרד הבריאות". מסקנתי היא, כי החלטתו של המשיב להימנע מבירור נקודתי מול הקונסוליה של גאנה בישראל, כמו גם ההחלטה למנוע בירור מפורט יותר, בפני הוועדה הבינמשרדית, בדבר טיב הטיפול בגאנה בו תוכל העותרת לזכות, כמו גם ההימנעות מבדיקת קיומו של איש קשר בגאנה האמון על תקנות הבריאות הבינלאומיות, אשר יוכל לדאוג להמשך הטיפול בה - אינה סבירה. המשיב אינו יכול להישען על חוות דעת כללית, הקובעת כי חל שיפור במצב התחלואה והטיפול "במדינות שונות", מבלי לערוך בירור של ממש לגבי סיכוייו של מגיש הבקשה לזכות בטיפול רפואי הולם במדינת מוצאו. קבלת עמדה זו משמעותה, כפי שטען בצדק ב"כ העותרת, דחייה אוטומטית של כל בקשה למעמד של נשא HIV. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בנוהל, ועם פסיקתו של בית המשפט העליון כפי שהובאה בעניין פלונים הנ"ל. העותרת עמדה בנטל הראשוני והציגה תשתית עובדתית, המחייבת בירור יסודי יותר של שאלת האפשרות כי תזכה לטיפול הולם בגאנה. אכן, כעולה מדו"ח של USAID משנת 2010 עליו נשען המשיב, חל שיפור במדינה, אולם הנתונים המעודכנים המופיעים בו, לשנת 2007, מלמדים, כי רק 15% מנשאי HIV מקבלים טיפול, בעוד שעל פי תכניתה של ממשלת גאנה, עד לשנת 2013 יזכו בטיפול 60% מן הנשאים. מן הדו"ח אין לדעת מה מצב הדברים העדכני, והאם אכן מצליחה הממשלה לקדם את רמת הטיפול ואת מספר הנשאים המקבלים אותו. חוות דעתו של פרופ' לבנטל, שהועתקה כלשונה לנוהל, אומרת מפורשות כי קיים שוני בין מדינה למדינה, וכי במידת הצורך יש לפנות, באמצעות משרד הבריאות, לקונסוליה של מדינת נתינתו של מבקש הבקשה, על מנת שיתקבל מידע מעודכן באשר לסיכויי הטיפול בו, וכאמור, ניתן ליצור קשר גם עם איש הקשר בגאנה, האמון על תקנות הבריאות הבינלאומיות. כל זאת לא נעשה. בהינתן העובדות המעוררות סימני שאלה בדבר סיכוייה של העותרת לזכות בטיפול רפואי הולם במדינת מוצאה, היה על המשיב לעשות לבירורן המלא, ולא לחסום את הדיון בבקשה בהחלטה לאקונית של ראש הדסק, אשר אינה מתייחסת כלל ועיקר לנתונים שהובאו בפניה על ידי העותרת. האמירה לפיה "הטיפול הניתן לחולים במדינות שונות השתפר מאוד", אין בה משום התייחסות קונקרטית לנטען בבקשה, ולעובדות שהוצגו על מנת לתמוך בה. סוף דבר, העתירה מתקבלת, במובן זה שעל המשיב להעביר את בקשתה של העותרת לבחינתה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, וזו תבחן את היבטיה של הבקשה, כמפורט לעיל, ובכללן את שאלת קיומו של איש קשר בגאנה אשר מתפקידו לדאוג לכך שהעותרת תופנה, עם הגיעה, לטיפול רפואי הולם, כפי שיש לברר את שאלת הכיסוי של טיפול זה, אשר הינו טיפול יקר. העותרת לא תורחק מישראל עד להחלטת הוועדה. היה ותחליט הוועדה לדחות את הבקשה, לא תורחק העותרת מישראל בתוך 30 יום למן היום בו תומצא לה או לבא כוחה ההחלטה, על מנת לאפשר לה למצות את ההליכים בעניין. המשיב ישלם לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. רפואההסדרת מעמדמשרד הפנים