קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים: העותרים ביקשו משר הפנים להעניק להם מעמד בישראל מכוח החלטה מס' 2183 (1.8.10) של ממשלת ישראל (להלן: "החלטת הממשלה" או "החלטה 2183"). השר סירב ומשרד הפנים לא הסכים להעביר את הבקשה לבחינה בידי "הוועדה המקצועית הבין משרדית לעניין מעמד ילדי השוהים שלא כחוק ובני משפחותיהם בישראל" (להלן: "הוועדה הבין משרדית"). בעתירה זו משיגים העותרים על צדקת הסירוב הכפול (סירוב להענקת מעמד וסירוב להעברת הבקשה בדיקת הבקשה בידי הוועדה הבין משרדית). הנסיבות העותרים הם בני משפחה (הורים ושני ילדיהם) זרים השוהים בישראל (להלן יחדיו: "העותרים" ולחוד בהתאמה: "העותר"; "העותרת"; "אלה"; "איתן"). העותר, אזרח רומניה ובעל דרכון אמריקאי נכנס לישראל לראשונה באפריל 1990 באשרה ב/2 (ביקור). אשרה כזאת שימשה אותו לכניסות ויציאות מישראל עד שנת 1996. בשנה זו הוענקה לעותר אשרה ב/1 (עובד זר) וזו הוארכה מעת לעת עד אפריל 2004. במועד זה הוענקה לעותר אשרה א/3 (רישיון ישיבה ארעי) כאיש דת. האשרה הוארכה עד 14.6.10. מאז ועד הנה שוהה העותר בישראל ללא אשרה. העותרת, אזרחית רומניה ובעלת דרכון אמריקאי נישאה לעותר ונכנסה לישראל באוגוסט 1996 באשרה ב/2 (ביקור). אשרה זו הוארכה מעת לעת עד שבשלהי 2000 הוענקה לה אשרה א/4 (רישיון ישיבה ארעי) כנלווית לאיש דת. תוקף האשרה פג ב-14.6.10 ומאז שוהה העותרת בישראל ללא אשרה. אלה נולדה בישראל ביום 28.4.2000 (כבת 11 לעת הזאת). היא סיימה את שנת הלימודים תש"ע בכיתה ד' בבית ספר "מקור התקווה" בירושלים. בשנת הלימודים תשע"א החלה לימודיה בבית הספר לאומנויות ע"ש לוריא בירושלים. היא תלמידה מצטיינת, נגנית פסנתר וטרומבון מוכשרת ולאחרונה התקבלה לתוכנית לתלמידים מצטיינים במתמטיקה באוניברסיטה העברית. איתן נולד בישראל ביום 22.12.2002 (כבן 9 שנים לעת הזאת). בשנת הלימודים תש"ע למד בכיתה א' בבית ספר מקור התקווה ובשנת הלימודים תשע"א החל ללמוד בכיתה ב' בבית ספר לוריא. גם הוא תלמיד מצטיין במתמטיקה ונגן פסנתר מוכשר. בית ספר "מקור התקווה" אינו משייך למערכת החינוך הממלכתית. ממכתב של מנהלת בית הספר שצורף לעתירה עולה שבית הספר קיים מזה 20 שנה; רוב הלומדים בו הם אזרחים ישראלים (ילידי הארץ ועולים) ומיעוט הלומדים בו הם ילדי אזרחים זרים. הלימודים מתקיימים בשפה העברית ומערכת הלימודים זהה לזו של מערכת החינוך הממלכתית. בית הספר מחויב לערכים יהודיים מסורתיים ומחנך לתרום לקהילה ולמדינה. לדברי מנהלת בית הספר מתנהל תהליך של הכרה בבית הספר כמוסד חינוך מוכר. בית הספר לאומנויות ע"ש לוריא הוא בית ספר מוכר במסגרת מערכת החינוך הממלכתית. החלטה 2183 הציבה חמישה (5) תנאים להענקת מעמד בישראל לילדי שוהים בלתי חוקיים (ומכוחם גם מעמד לאחיהם ולהוריהם). אלה התנאים: בשנת תש"ע הילד למד במערכת החינוך הממלכתית בישראל (להלן: "תנאי החינוך הממלכתי תש"ע"); לשנת הלימודים תשע"א הילד רשום ללימודים בכיתה א' או כיתה גבוהה יותר במערכת החינוך הממלכתית בישראל (להלן: "תנאי החינוך הממלכתי תשע"א"); הילד נולד בישראל (או נכנס אליה בטרם מלאו לו 13) ומתגורר בישראל ברצף 5 שנים לכל הפחות; הילד דובר עברית; הורי הילד נכנסו לישראל באשרה ורישיון מסוג ב/1 (עובד זר), ב/2 (תייר), או ב/4 (מתנדב). (להלן: "תנאי האשרה"). פניית העותרים למשרד הפנים לקבלת מעמד בישראל על בסיס החלטת הממשלה סורבה מן הטעם שהעותרים אינם עומדים בתנאי החינוך הממלכתי תש"ע ובתנאי האשרה. משרד הפנים לא הסכים להעביר את הבקשה לבחינה בידי הוועדה הבין משרדית. תמצית טיעוני העותרים העותרים טוענים כי מתקיימים בהם שני התנאים שבבסיס החלטות הסירוב. פשיטא שמתקיים תנאי האשרה. העותר והעותרת נכנסו לישראל באשרת ביקור (ב/2) ושהו מכוחה בישראל מספר שנים ניכר. העובדה שבהמשך הוענקה להם אשרה (א/3, א/4) מסוג שאינו כלול בהחלטת הממשלה היא חסרת משמעות. שכן החלטת הממשלה מתנה את המעמד בכניסה לישראל באמצעות אשרה מסוגים מסוימים. התנאי אינו משתרע על תקופת השהות בישראל (כך למשל ימלא את התנאי גם מי שנכנס לישראל באשרת תייר ולאחר שתם תוקף האשרה נותר בישראל כשוהה בלתי חוקי לאורך שנים). העותרים גורסים שמבחינה מהותית הם מקיימים גם את תנאי החינוך הממלכתי תש"ע. התנאי מבוסס על חזקה חלוטה שילד שחי בישראל משך 5 שנים רצופות ולמד שנה אחת לפחות במסגרת החינוך הממלכתי התערה בארץ מבחינה תרבותית, ספג את הווייתה והטמיע בקרבו את עובדת היותו ילד ישראלי. העותרים אינם חולקים על ההנחה הגלומה בדרישה שהילד ילמד במערכת החינוך הממלכתי. טענתם היא שהעובדה שהילדים למדו בבית ספר מקור התקווה שתכניו זהים לתכני הלימודים במערכת הממלכתית מקיימת בהיבט מהותי את מרכיב הלימודים המגבש את ההתערות התרבותית של ילד ואת הווייתו כילד ישראלי. לחילופין טוענים העותרים כי הישענות פורמאלית על תנאי החינוך הממלכתי מצדיקה, במקום שמוסד החינוך בו למדו הילדים זהה מבחינה מהותית למוסד חינוך ממלכתי, את סיווג הבקשה כעניין גבולי המצדיק בחינה בידי הוועדה הבין משרדית. עיקר תגובת המשיבה לשר הפנים שיקול דעת רחב ביותר בענייני הגירה לישראל וביקורתו של בית המשפט על החלטות השר בתחום שיקול דעת זה, היא מטבעה מצומצמת ביותר. ממשלת ישראל לא התעלמה מן המצוקה הבולטת המגולמת בהתערותם של ילדי זרים השרויים תחת חרב ההרחקה מישראל המתהפכת מעל ראש הוריהם השוהים בישראל שלא כדין. החלטת 2183 ביקשה למצוא "שביל זהב" המוליך בינות למדיניות ההגירה לישראל המבקשת למנוע באורח דווקני הענקת מעמד בישראל למי שאינו זכאי לכך לפי חוק השבות או לפי כל דין אחר, לבין הצורך להימנע מפגיעה בדרך של "הגליה תרבותית" בזכויות יסוד אוניברסאליות של ילדים. החלטת הממשלה קבעה תבחינים (קריטריונים) המצטרפים אחד למשנהו ומגבשים בסיס להענקת מעמד לילדי שוהים זרים. התבחינים הללו פשוטים וברורים ואין לסטות מהם למעלה למטה או לצדדים. שכן כל סטייה מפרה את האיזונים הדקים שעליהם מושתתת החלטת הממשלה. עם זה החלטת הממשלה שיוותה לנגדה היתכנות של "מקרים גבוליים" שאותם יש לבחון באורח פרטני באמצעות הוועדה הבין משרדית. העותרים אינם עומדים בשניים ממרכיבי התבחינים. לעניין תנאי האשרה אמנם העותרים נכנסו לישראל לראשונה באמצעות אשרת ביקור שהחלטת הממשלה חלה עליה אולם לפי שמעיקרה תכלית הכניסה של העותר הייתה לכהן בישראל כאיש דת צריך לראותו (ואת העותרת שנלוותה אליו כאשתו) ככזה למן כניסתו ואילך. אשרת הכניסה של איש דת (א/3) כמו גם אשרת הכניסה של נלווה לאיש דת (א/4) אינה כלולה החלטת הממשלה. באורח מובהק אין העותרים עומדים בתנאי מערכת החינוך תש"ע. התנאי אינו מתקיים מאחר שבית ספר מקור התקווה אינו כלול במערכת החינוך הממלכתית. לעניין התגבשות התנאי אין נפקה מינה שתכני הלימוד בבית הספר דומים או אפילו זהים לתכני הלימוד בבית ספר המשויך למערכת הממלכתית. אין מדובר במקרה גבול. שהרי מערכת החינוך הממלכתי הוא תנאי ברור שקל מאד לאתר את הבאים בגדרו. ההבחנה היא דיכוטומית; כל בית ספר הנמנה עם אלה של מערכת החינוך הממלכתי בא בגדרו של התנאי וכל בית ספר שאינו נמנה עם המערכת, לא בא בגדרו של התנאי. הקו המפריד בין אלה לאלה, חד וברור ואין עמו שטח גבולי. דיון חז"ל אמרו "קשים גרים לישראל כספחת". כמדומה לי שהרחקת זרים על ילדיהם מישראל קשה שבעתיים. הממשלה חשה בקושי המגולם במדיניות הגירה נוקשה המבקשת לגזור "הגליה תרבותית" על ילדים שנולדו בישראל או חיים בה שנים ארוכות בלי שידעו באורח ממשי ומבלי שקנו לעצמם אחיזה בכל ארץ אחרת. הדברים עולים, בין היתר, מהודעת מזכיר הממשלה מיום 25.7.10: ...נדבר קודם כל על אנושיות. יש כאן ילדים קטנים שנולדו וגדלו כאן במדינה של העם היהודי. הם למדו עברית, הם מתחנכים כישראלים, הם חלק מאיתנו והם ילדים קטנים. על כן אנחנו מחפשים דרך, קודם כל מהבחינה האנושית לקלוט אותם ולאמץ אותם אל לבנו ואל ביתנו לשם פתרון הסוגיה העמיד משרד הפנים ועדה בין משרדית לבחינת דרכי פיתרון אפשריים. המלצות הוועדה שימשו תשתית להחלטה 2183 שקיבלה הממשלה. בגדרה של עתירה ז אין טוען שהחלטת הממשלה אינה מגלמת בחובה פיתרון צודק וסביר. להיפך נאמר גם מפי באת כוח העותרים שהחלטת הממשלה משקפת, בהיבט עקרוני, פיתרון צודק. מכאן שבירור טענות העותרים אינו מצריך בחינה נוספת של צדקת החלטת הממשלה. עלי לברר אם עניינם של העותרים בא בגדרה של החלטת הממשלה ואיני צריך לברר אם אפשר להרחיב את גדריה. תובנה אחרונה זו בעניין תכלית העתירה מצמצמת את הדיון ותוחמת אותו לשתי שאלות פשוטות למדיי; האחת - האם עניינם של העותרים מקיים את כל התנאים לפי החלטת הממשלה. השנייה, (מתעוררת עם מענה שלילי לראשונה) היא האם העניין נושא העתירה נחשב למקרה גבול שמכוחו עשויים העותרים להיחשב כאילו התקיימו בהם כל תנאי ההחלטה. ברי לי שהמענה לשאלה הראשונה שלילי. מצד אחד טענת העותרים שבעניינם מתגבש תנאי האשרה, באורח ברור מוצדקת היא. המעיין בתנאי האשרה שבהחלטת הממשלה ייווכח לדעת על נקלה שהדרישה הכלולה בו היא שכניסת העותרים לישראל הייתה באשרת ביקור או אשרת עבודה. החלטת הממשלה אינה אומרת דבר על תמורות שחלו באשרת השהייה. להיפך, מן ההחלטה עולה בבירור שגם מי ששוהה בישראל שלא כדין רשאי להגיש בקשה לקבלת מעמד אם כניסתו לישראל הייתה כדין. משעה שהעותרים נכנסו לישראל באשרת ביקור, שוב אין נפקה מינה להמרת סוג האשרה בהמשך כשם שאין נפקה מינה לפקיעתה או לביטולה. מצד שני פשוט וברור שבעניין העותרים לא מתגבש תנאי החינוך הממלכתי תש"ע. שכן בשנת תש"ע לא למדו בני העותרים ( אלה ואיתן) בבית ספר הנמנה עם רשת החינוך הממלכתית. גם אם תכני הלימוד בבית הספר שבו למדו בני העותרים בתש"ע זהים לתכני מערכת החינוך וגם אם בית הספר מצוי על סִפַּה של ההכרה בו, לכלל בית ספר הכלול במערכת החינוך הממלכתית לא הגיע. די בכך שאחד מתנאי החלטת הממשלה לא התגבש כדי לדחות את הבקשה. אולם בכך לא מסתיים הדיון. נחוץ גם עיון באפשרות להעמיד את עניין העותרים לבדיקה של הוועדה הבינמשרדית כ"מקרה גבולי". בעניין זה נראה לי כי הצדק עם העותרים. החלטת הממשלה סתמה ולא פירשה "מקרה גבולי" מהו. אולם ההחלטה מניחה שייתכנו מקרי גבול. טבעם של מקרי גבול שאינם ניתנים להגדרה מכלילה וממצה. המציאות היומיומית עשויה לתחום קווי תחום ל"מקרי גבול". מקום שהרשות המבצעת מסרבת בעקביות לקבוע את גבולות הגבול ובאי כוחה טוענים חזור ושנה מפיה שתבחיני החלטת הממשלה הם כה ברורים עד שאינם מותירים שוליים גבוליים; אין ברירה אלא זו שהרשות השופטת תיתן דעתה לאפשרויות גבוליות. בעשותי כן אני מניח שלוש הנחות. ההנחה הראשונה היא ש"מקרה גבול" אינו בהכרח "מקרה הומניטארי". סוגייה הומניטארית עשויה להתעורר דווקא במקרים שאינם גבוליים; מקרים שבשל הקושי ההומניטארי מצדיקים הימנעות מהרחקת הזר מישראל חרף העובדה שמדובר במקרה שאינו מתיישב עם תבחיני החלטת הממשלה. ההנחה השנייה היא ייתכנו מקרי גבול שאינם הומניטאריים. כל ביטוי של הגדרה לשונית כולל בהכרח שולי אפלולית (penumbras) העשויים להיחשב אל תוך ההגדרה (בעיקר מכוח פרשנות תכליתית) או להימצא מחוצה לה. ההנחה השלישית היא שתנאי החינוך הממלכתי אינו תנאי שרירותי. אין הוא מיועד למתוח קו גבול סתמי דיכוטומי בין ילדים זכאי מעמד בישראל לילדים נעדרי זכאות למעמד. תכליתו של התנאי הובהרה היטב בדו"ח המסכם את המלצות הוועדה הבינמשרדית לאמור: הכניסה למערכת החינוך הממלכתית המלווה בתקופת שהייה משמעותית בישראל היא זו שחושפת את הילד לחברה הישראלית, לתרבותה ולמורשתה, כמו גם רכישת השפה העברית, לרבות קרוא וכתוב במסגרת הממלכתית דעת לנבון נקל ששילוב במוסד חינוך שאינו ממלכתי עלול למנוע מן הילד חשיפה "לחברה הישראלית, לתרבותה ולמורשתה". שהרי בביטוי "[ה]חברה הישראלית, תרבותה ומורשתה" עשויים גורמים שונים לצקת בביטוי זה תכנים שונים (למשל תכנים פוסט ציוניים; תכנים של בדלנות חברתית, תכנים השוללים את עקרונות היסוד של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית ועוד כהנה וכהנה). הדרישה לשילוב במערכת החינוך הממלכתית כמוה כיציקת מסגרת תוכן לביטוי "[ה]חברה הישראלית תרבותה ומורשתה". ביטוי זה מגלם בחובו את החברה הישראלית, המורשת והתרבות הישראלית כפי שהן מונחלות לתלמידים במסגרת החינוך הממלכתי. מכאן יתד ופינה אל המסקנה שבהינתן מוסד חינוך שאינו מוכר אך מקנה תכנים חינוכיים זהים לאלה של מוסד חינוך מוכר; שחברת התלמידים שבו היא חברה ישראלית פלורליסטית רגילה ושרמת ההכשרה בו מקיימת סטנדרטים נדרשים, עשוי הדבר להידמות כמגבש את תנאי החינוך הממלכתי כ"מקרה גבולי". לבית המשפט אין כלים מתאימים לקבוע אם בית ספר "מקור התקווה" עשוי להיחשב, לעניין תנאי החינוך הממלכתי, כמוסד חינוך שווה ערך למוסד ממלכתי. לדעתי כלים אלה עשויים להימצא בידי הוועדה הבינמשרדית (סביר להניח שבוועדה משולב נציג של משרד החינוך). עצם ההיתכנות (העולה ממכתב מנהלת בית הספר) שבית הספר זהה מבחינה מהותית למוסד חינוך ממלכתי, מצדיקה את הבאת הסוגיה לבחינה בידי הוועדה כ"מקרה גבולי" לכאורה. התוצאה עתירה זו מתקבלת על פי הסעד החילופי שהתבקש בה. אני מורה למשרד הפנים להביא את עניינם של העותרים לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית. הוועדה תקבל לעיונה את פסק הדין ותבחן את הבקשה באמצעות הכלים המצויים בידיה. בנסיבות העניין אינני רואה מקום לפסיקת הוצאות לטובת העותרים אך אני מורה להחזיר להם, בהתאם לדין, את האגרה (אם שולמה אגרה). המלצות הוועדה המייעצת יועברו לעיון העותרים. לא תינקט נגד מי מן העותרים כל פעולה להרחקה (או לקראת הרחקה) מישראל עד 30 ימים לאחר החלטת הרשות המוסמכת בעקבות המלצת הוועדה הבינמשרדית. הסדרת מעמדמשרד הפניםשוהה בלתי חוקי