קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב משרד הפנים לתת מעמד קבע: עתירה מנהלית נגד החלטת משרד הפנים לסרב לבקשת העותרת - חסרת נתינות - לקבל מעמד בישראל; ובקשה להורות להעניק לה מעמד של תושבת קבע, ולמצער מעמד ארעי עד להסדרת מעמדה הקבוע. עיקרי העובדות 1. העותרת 1, סמר טהבוב, נולדה בכווית ביום 8.2.1988 לאב תושב האזור ולאם תושבת ישראל, אשר נפטרה ביום 22.11.1990. עד למות האם, התגוררה המשפחה בכווית. לעותרת 4 אחים, חלקם רווקים, חלקם נשואים; כולם מתגוררים בחברון. לטענתה, לאחר מות אימה התגוררה עם אחיה בבית סבתם בשועפאט, עד שבשנת 1994 עברה להתגורר בבית יתומים ברחוב צאלח א-דין בירושלים. בין השנים 1998-2002 גרה העותרת אצל דודהּ בחברון, ובשנת 2002 שבה לבית היתומים שברחוב צאלח א-דין. על-פי מסמכים שהציגה העותרת, אחרי מות הוריה שימש אחיה נאצר, תושב האזור, כאפוטרופוס שלה, ומקום מגוריה היה בזעים שבאזור. במהלך השנים הונפק לעותרת דרכון ירדני, אך תוקף הדרכון פקע. בשנת 2006 עזבה העותרת את בית היתומים ובשנת 2007 שבה אליו. היא שהתה שם עד לסוף שנת 2009 ומשם עזבה לבית סבתהּ בשכונת שועפאט. בשכונה זו חיה העותרת עד היום הזה, ובמקביל היא לומדת באוניברסיטת אל-קודס. 2. ביום 11.5.08 הגישה העותרת בקשה להסדרת מעמדה בישראל. בבקשתה תיארה את קורותיה, השתלשלות האירועים העובדתית, שלשיטתה הובילה אותה להיות חסרת נתינות (נספח ע/5 לעתירה). במכתב מיום 11.6.08 מאת משרד הפנים נדחתה בקשתה: "הריני להודיעך כי לא ניתן לקבל את בקשתך לקבלת מעמד בישראל מאחר ובמקרה זה לא מתקיימים התנאים הנדרשים בבקשות לקבלת מעמד בישראל (בני זוג וילדים קטינים)" (נספח ע/6 לעתירה). על החלטה זו הגישה העותרת ערר ביום 24.7.06 (נספח ע/7 לעתירה). הערר נדחה: "הריני להודיעך כי המבקשת הינה בגירה ילידת 1988 כווית, ומחזיקה באזרחות ירדנית. אביה תושב האזור, ואחיה נרשמו באזור ומתגוררים באזור. עפ"י הנתונים שהומצאו לפנייתכם עולה כי, אחרי מות הוריה, האח נאצר תושב האזור היה 'האחראי החוקי עליה' ומקום מגוריהם בזעים שבאזור. עפ"י התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל הוראת שעה, לא ניתן להגיש בקשה לקבלת מעמד עבור תושבי אזור. לאור כל האמור לעיל החלטתנו מיום 11.6.08 עומדת בעינה. בהתייחס לסעיף 18 למכתבך יצווין כי, בהתאם לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תיקון מס' 2 התשס"ז - 2007, באפשרותך להפנות פנייתך בבקשה לדיון בוועדה הומניטארית.." (נספח ע/8 לעתירה). נגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית משפט זה (לפני כבוד השופט סובל) עת"ם 8868/08 סמר טהבוב נ' מדינת ישראל, ובגִדרה נפסק: "בהתאם להסכמת הצדדים, נקבע כי העותרת 1 אינה נחשבת ל'תושבת האזור' לצורך חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, ולפיכך תועבר בקשתה לקבלת מעמד בישראל לדיון בפני הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים..". 3. העותרת התמהמהה קמעא בהגשת בקשתה אל הוועדה הבינמשרדית; זו, מצִדה, התעכבה עת ארוכה עד למתן החלטתה. לאחר סקירת העובדות נקבע בהחלטה: "עניינה מועבר לדיון והחלטה בפני הוועדה הבין משרדית בשל החלטת בית המשפט בשבתו ומאחר ומדובר במבקשת אשר שוהה בישראל החל משנת 1990 (מלבד תקופה של 4 שנים אשר שהתה באזור), המבקשת הינה חסרת מעמד, מרכז חייה בישראל, ואין לה אפשרות לקבל מעמד במדינה אחרת מלבד ישראל" (נספח מש/1 לכתב התשובה; סעיף 17). הוועדה המליצה ליו"ר הוועדה לדחות את בקשת העותרת בלשון זו: "מבחינת המקרה ונסיבותיו, הוחלט להמליץ לסרב לנדון מתן מעמד כלשהו בישראל, מאחר ולא נמצאו טעמים הומניטאריים כלשהן המצדיקות מתן מעמד". על סמך המלצה זו החליט מנכ"ל הרשות, יו"ר הוועדה כדלקמן: "לאחר בחינת מכלול נסיבות המקרה, ובחינה מעמיקה של המקרה הוחלט לקבל את עמדת חברי הוועדה, וזאת מאחר שהגעתי למסקנה כי לא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. על הנדון לצאת תוך חודש מיום קבלת תשובת הוועדה". ההחלטה דנא נמצאת במוקד העתירה. עיקרי טענות העותרים 4. העותרת חסרת מעמד בישראל ובעולם כולו, היא חיה כאדם נרדף, חשופה לעיכובים ומעצרים בשל שהייה בלתי חוקית; מועמדת לגירוש; חופש התנועה שלה וחירותה מוגבלים; כבודה נרמס; היא אינה יכולה להינשא כדין ואינה יכולה לעבוד לפרנסתה; היעדר המעמד גורר אף קשיים בקבלת שירותים רפואיים אלמנטריים; העותרת אינה זכאית לזכויות סוציאליות במקום שבו היא מתגוררת רוב שנות חייה. מטעמים הומניטאריים אלה ועוד שכמותם, טוענים העותרים כי יש להעניק לעותרת מעמד בישראל. החלטת משרד הפנים לסרב לבקשה ולגרש צעירה בת 22, חסרת מעמד בעולם, המתגוררת כאן מגיל שנתיים, והיא בתה של תושבת המדינה, בנימוק כי אין מדובר בעניין הומניטרי, איננה סבירה. ההחלטה נוגדת את חובתה של הרשות השלטונית להגן על גופו, על חייו וכבודו של האדם. עוד נטען על-ידי העותרים, כי בהתאם לסעיפים 1 ו-24 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, וסעיף 4א לחוק האזרחות, היה על משרד הפנים ליתן לעותרת מעמד של 'תושבת קבע' בעת הגיעה לארץ. מכל מקום, העותרת השתקעה בישראל ואין מקום אחר שאליו היא יכולה ללכת. סירוב הבקשה בהיעדר הנמקה, מנוגד לדין וחוטא לכללי הצדק הטבעי. עיקרי טענות משרד הפנים 5. חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ונהלים שמכוחו קובעים תנאים שבהם זכאי אדם למעמד בישראל. העותרת איננה עומדת בהם. למעשה, לא נפל בהחלטת משרד הפנים כל פגם. ההחלטה בעניינה של העותרת היא סבירה וראויה לגופה ואין מקום להתערבותו של בית המשפט. הוועדה הבינמשרדית מעניקה מעמד בישראל לפנים משורת הדין, רק כאשר מתקיימים טעמים כבדי משקל המחייבים זאת. אם החליטה הוועדה שלא להעניק מעמד, אין בכך פגיעה בזכות קנויה, אלא פעולה בהתאם לדין. במקרה דנא, נולדה העותרת מחוץ לישראל, ועל אִמהּ היה להגיש בקשת אחמ"ש. משלא עשתה כן, אין ניתן להעניק לעותרת מעמד בדיעבד. לדידו של משרד הפנים: "הראציונל העומד בבסיס הליך איחוד המשפחות לא מתקיים בענייננו, שכן אין מדובר בהפרדת העותרת מהוריה ואין מדובר כאן בשמירה על התא המשפחתי הקיים" (סעיף 40 לכתב התשובה). אדרבה, מתן המעמד יביא, לשיטת משרד הפנים, לפירוק התא המשפחתי, שכן כל אחיה של העותרת הם תושבי האזור, ומתגוררים בחברון. משרד הפנים מציין בתשובתו עוד, כי אף אם העותרת ניהלה את חייה בישראל בפועל ובאופן בלתי חוקי, אין בכך משום 'טעמים מיוחדים' כנדרש בכגון דא, ולא הצדקה הומניטארית מספקת למתן מעמד חוקי בישראל. דיון 6. נקודת המוצא הידועה בעניין שלפנינו היא העדר זכות קנויה למעמד בישראל למי שאינו אזרח ישראלי, או בעל אשרת עולה, או תעודת עולה. ישיבתו של אדם כזה בישראל מותנית ברישיון ישיבה שיינתן לו לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. מעצם ריבונותה של המדינה נובע היקפו הרחב של שיקול דעתו של שר הפנים, או מי מטעמו, להחליט מי יבוא בשערי המדינה. עם זאת, גם שיקול הדעת הרחב נתון לביקורתו של בית המשפט. 7. בתקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974, הושווה מעמדם של ילדים למעמד הוריהם: "ילד שנולד בישראל, ולא חל עליו סעיף 4 לחוק השבות, יהיה מעמדו בישראל כמעמד הוריו". העותרת לא נולדה בישראל, אביה הוא תושב האזור, והיא איננה נכנסת לגִדרה של התקנה. אִמהּ, אשר הייתה בעל מעמד בישראל, לא הגישה בקשת אחמ"ש, ולא ניתן להעניק לעותרת בדיעבד מעמד מכוח החוק. 8. לדעתי נפל פגם בהחלטה נשוא העתירה. יותר מאשר בהחלטה לגופה, הפגם הוא בהעדר הנמקה של ממש, וממילא אין לדעת אם ההחלטה נכונה, אם לאו. אין די בקביעה כי לא התקיימו טעמים הומניטאריים בבקשה. קביעה גורפת שכזו ללא התמודדות עם טענות העותרות, אינה פשוטה כלל ועיקר, גם כאשר מסוּר לרשות המינהלית שיקול דעת רחב. לא בכדי הופנה עניינה של העותרת אל הוועדה לעניינים הומניטאריים. סיפור חייה של העותרת אינו פשוט. היא אינה בעלת מעמד במקום כלשהו; אין ודאות כי היא יכולה לנסוע למדינה אחרת; היא אינה זכאית לשירותי רפואה בסיסיים; היא אינה יכולה לנוע בחופשיות; ואף אין ביכולתה לעבוד לפרנסתה. 9. רק בדיעבד, לאחר שהוגשה העתירה, הבהיר ב"כ המדינה את הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה. מצאתי בדבריו משום בְּנוֹתֵן טַעַם. שמירה על שלמות התא המשפחתי מובילה למסקנה, כי ראוי ורצוי כי מקום מגורי העותרת יהיה לכאורה דווקא באזור, בחברון, מקום מגורי ארבעת אחיה. אביה המנוח היה אף הוא בחייו תושב האזור. כך גם בני משפחתו. על פני הדברים, יכולה העותרת לחיות בצוותא חדא עם משפחתה המתגוררת באזור. כך למעשה נהגה במשך מספר שנים בעבר, ולא הובא טעם סביר ומספק להבהיר מדוע לא תשוב לעשות כן. העותרת התגוררה באזור שנים לא מעטות, ואילו שהותה בישראל היא שלא כדין; אחיה - נאצר אשר שימש כאפוטרופוס לענייניה, דאג לצרכיה, והוא תושב האזור. לא הוברר די הצורך מדוע יש להעניק לעותרת בנסיבות הללו מעמד חוקי בישראל. על פני הדברים נראה כי זיקתה של העותרת לאזור חזקה מזיקתה לישראל. 10. בכל אלה יש לכאורה כדי לשמוט את הבסיס לטענותיה של העותרת על כך שהיא חסרת נתינות, שאינה יכולה להשתקע במקום אחר, ושקיימים טעמים הומניטאריים חריגים המצדיקים ליתן לה מעמד בישראל. על פני הדברים, נראה לכאורה כי העותרת זכאית למעמד באזור, או לכל הפחות קיימת לה אלטרנטיבה לא פחות טובה משהייתה בישראל. לא הוברר על-ידי העותרת מדוע לא ייעשה כך. לטענתה, היא חיה במנותק ממשפחתה ואין לה כל קשר עם אחיה, אך חלק מן המסמכים מלמדים אחרת (לרבות היות האח נאצר האפוטרופוס שלה). הלכה פסוקה היא כי ישיבה ארוכה בישראל אינה מצדיקה כשלעצמה מתן מעמד בישראל (בג"ץ 24000/00 לימקול נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.2.02)), שיקול הדעת המסוּר למשרד הפנים הוא כאמור רחב, ואין בית המשפט נוטה להתערב בו. 11. ברם, גם אם השיקולים הנזכרים הם נכונים, אין ניתן ללמוד מהחלטת הוועדה אם נשקלו בכלל ואם נעשו האיזונים הדרושים. אין די בטיעונים שהוצגו בדיעבד בכתב התשובה על מנת שאפסוק שהחלטת משרד הפנים נכונה וסבירה. ההחלטה מפרטת השתלשלות העניינים והטענות, אך אינה מנומקת ואין ניתן לדעת האם נשקלו כל השיקולים הצריכים לעניין, ולא שיקולים זולתם. האם יש מניעה לעותרת לקבל מעמד באזור כמעמד אחֵיה וכבת לתושב האזור? האם שקל משרד הפנים די הצורך את היות העותרת חסרת נתינות לעת הזאת? האם מעברה לחברון (מקום מגורי אחיֵיה) או לכווית (מקום הולדתה) יפגע בה בצורה קשה? 12. בהעדר דיון והכרעה במכלול השיקולים הרלבנטיים, אין ניתן לקבוע לעת עתה אם החלטת משרד הפנים סבירה, אם לאו. אין מנוס אפוא מהחזרת עניינה של העותרת אל הוועדה הבינמשרדית על מנת שתשוב לדון על סמך כל השיקולים הצריכים לעניין ותיתן את החלטתה באופן שיאפשר ביקורת שיפוטית על השיקולים שביסוד ההחלטה. 13. העתירה מתקבלת אפוא באופן חלקי, במובן זה שהוועדה הבינמשרדית תשוב לדון ולהכריע בעניינה של העותרת בתוך 90 יום ותיתן החלטה מנומקת. אין להרחיק את העותרת מישראל עד לחלוף 30 מיום מעת שתומצא לבאת-כוחה ההחלטה בעניינה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. תושב קבע / מעמד קבעמשרד הפנים