קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור מנהלי על היטל ביוב: זהו ערעור מנהלי על החלטתה של ועדת הערר לענייני ביוב מיום 12.8.09 אשר במסגרתה נדחו השגותיהן של המערערות על חיובן בהיטלי ביוב על ידי המשיבה. העובדות: 1. המערערות הינן חברות קבלניות "אחיות" אשר הקימו במהלך השנים פרויקטים שונים של יזום ובניה בתחום שיפוטה של המשיבה. 2. לטענת המערערות הן חוייבו בדרישות תשלום בגין אגרות והיטלים מסוגים שונים כתנאי להוצאת היתרי בניה בגין הפרויקטים. חרף העובדה כי המערערות חלקו על דרישות התשלום, הן שילמו את החובות הנדרשים ע"י המשיבה על מנת לא לעכב את הבנייה בהתאם לתוכניות, וקיבלו היתרי בניה. 3. לאחר שהמערערות שילמו למשיבה את האגרות וההיטלים על פי דרישתה, על מנת לקבל את היתרי הבניה, הן הגישו תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 1097/97) (להלן: "ת.א. 1097/97")בה עתרו להשבת מלוא האגרות וההיטלים ששולמו על ידם. 4. במסגרת הדיונים בת.א. 1097/97 קבע בית המשפט כי הסמכות לדון בהיטלי ביוב היא לועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב-1962. בהתאם לכך הגישו המערערות ביום 19/5/02 ערר לועדת הערר לענייני ביוב (וע 1532/02) בו השיגו על חיובן בהיטלי ביוב בגין פרויקטים שונים המפורטים בכתב הערר (להלן : "הערר"). יתרת המחלוקות בין המערערות למשיבה בעניין היטלים ואגרות מסוגים שונים (למעט היטלי הביוב) התבררו במסגרת ת.א. 1097/97 הנ"ל. ביום 12.11.08 ניתן פסק דין בת.א. 1097/97 לפיו נדחתה התביעה האזרחית שהגישו המערערות (כב' הנשיא א. גורן). המערערות, על פי טענת המשיבה, הגישו ערעור על פסק דין זה אך תוצאותיו לא הובאו לידיעת ביהמ"ש. 5. ביום 12.8.09 ניתנה החלטה ע"י ועדת הערר ובו נדחה הערר שהגישו המערערות. 6. ביום 26.10.09 הגישו המערערות ערעור על החלטתה של ועדת הערר, הוא הערעור נשוא פסק דין זה. 7. ועדת הערר התייחסה בהחלטתה לנושאים שונים שהועלו ע"י הצדדים. בערעור שבפנינו טוענות המערערות רק כנגד שני נושאים עיקריים שנידונו ע"י ועדת הערר, היינו, טענות המערערות בעניין קיזוז שטחי הריסה ושטח קרקע וטענות כנגד שיטת החישוב בנושא שטחי העזר והשירות. 8. בדיון שהתקיים ביום 2.6.10 הודיע ב"כ המערערות, בעמ' 5 לפרוטוקול, כי הוא מושך את הערעור בנושא שיטת החישוב. לאור האמור לעיל, המחלוקת היחידה שנותרה בתיק זה היא המחלוקת בעניין קיזוז שטחי הריסה ושטח קרקע. טענות המערערות: 9. המערערות טוענות כי טעתה ועדת הערר אשר קבעה כי המערערות חויבו בהיטלי ביוב כדין בשבעה פרויקטים משום, שלטענתם, היו קיימים במקום מבנים ישנים שנהרסו. לטענתן, שגתה ועדת הערר בקביעתה כי המערערות לא הוכיחו קיומם של מבנים קודמים. החלטתה זו של ועדת הערר גורמת, למעשה, לחיוב בהיטלי ביוב על מלוא השטח הבנוי במקום בגין תוספת הבניה במקרקעין בלבד. עמדת המערערות היא כי יש לחייבן בהיטלי ביוב באופן שבו יקוזזו מבסיס החיוב שטחים שנהרסו ונבנו מחדש. 10. המערערות מפנות לסעיפים 2 ו-3 לחוק עזר לבת ים (ביוב), תשכ"ט- 1969 שם נקבע כדלקמן: "2. בעלי כל נכס שנמסרה להם הודעה כדין על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו נכס, חייבים בהיטל ביוב בשיעורים שנקבעו בתוספת לכל שלב כאמור בסעיף 16 לחוק. 3. נוספה בניה לנכס אחרי מסירת הודעה כאמור בסעיף 2, חייב בעליו בהיטל ביוב לכל מ"ר של בניה שנתווספה בשיעורים שנקבעו בתוספת." מסעיפים אלה עולה, לטענת המערערות, כי חיובן בהיטל ביוב צריך היה להיות מבוסס על תוספת הבניה שנוספה על ידן במקרקעין בפרויקטים השונים נשוא ערעור זה, ועליה בלבד. 11. המערערות מציינות כי מדיניות המשיבה היא להשית את בסיס החיוב בהיטל ביוב על תוספת הבניה ולא להשתיתה על מלא השטח הבנוי. מדיניות זו היא המדיניות המקובלת אשר לפיה נוהגת המשיבה, והיא נהגה כך גם לגבי פרוייקטים שונים שבוצעו ע"י המערערות. למרות זאת, בענייננו, לא נוהגת כך המשיבה ומחייבת בהיטלי ביוב שטחי בניה שנהרסו. 12. המערערות מוסיפות וטוענות כי נטל ההוכחה לקיומם של מבנים קודמים בשטח איננו מוטל עליהן ונטל זה מוטל על המשיבה. הימנעותה של המשיבה מהבאת ראיות צריכה הייתה להיזקף כנגדה בערר וזאת על פי ההלכה לפיה הימנעותו של בעל דין מהבאת ראיה אשר הינה בהישג ידו פועלת כנגדו. טענות המשיבה: 13. לטענת המשיבה חיובן של המערערות בהיטל ביוב נעשה כדין. המשיבה טוענת כי ערכה בדיקה קפדנית ביחס להיטל הביוב בכל הפרויקטים של המערערות ובכל מקום בו הוברר לה כי שולם בעבר היטל עבור בגין בניין ישן במגרש, שהיה מחובר למערכת הביוב, נערך קיזוז מהתשלום הנדרש מהמערערות. המשיבה מציינת כי היא אף הגדילה לעשות וקיזזה שטחים ביתר, מעבר לקיזוז אותו נדרשה על פי דין. 14. המשיבה טוענת כי בכתב הערר אשר הוגש לועדת הערר העלו המערערות טענה בדבר "העדר קיזוז" ביחס לארבעה פרויקטים בלבד. רק במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעם מנהל המערערות עלתה טענה זו לראשונה. המשיבה התנגדה מפורשות לשינוי חזית בפני ועדת הערר אך ועדת הערר קבעה כי נושא זה יידון בסיכומים. לאור החלטת ועדת הערר, לא נידון נושא זה של שינוי חזית במסגרת החלטתה של ועדת הערר. 15. המשיבה טוענת כי המערערות לא עמדו בנטל ההוכחה ולא הוכיחו את טענתן להעדר קיזוז בפרויקטים נשוא הערעור. המשיבה מציינת כי בחלק מהפרויקטים בהן טוענות המערערות כי לא נעשה קיזוז, בפועל נעשה קיזוז, וזאת בניגוד לנטען. ביחס לפרויקטים אחרים, טוענת המשיבה, לא הציגו המערערות הוכחה כלשהי לתשלום היטל ביוב בעבר או כי הקרקעות נשוא הפרויקטים היו מחוברות בזמן כלשהוא לתשתית הביוב העירונית. 16. המשיבה טוענת כי למערערות ניתנו הזדמנויות לעיין במסמכים השונים המצויים בארכיון המשיבה על מנת למצוא מסמכים ותימוכין לטענותיהן. למרות האמור, נמנעו המערערות, או מי מהן, מבדיקה כלשהי אשר הייתה יכולה להקים תשתית ראיתית לטענותיהן, כפי שהעיד מנהלן. 17. בעניין נטל ההוכחה לקיומם וקיזוזם של מבנים קודמים, טוענת המשיבה ,כי נטל ההוכחה בעיין זה מוטל על המערערות. לטענתה, עומדת לזכותה "חזקת תקינות המעשה המנהלי" וכדי לסתור חזקה זו שומה היה על המערערות לנסות להוכיח ולשכנע כי חיוב המערערות בהיטלי ביוב איננו כדין. המערערות לא עשו דבר על מנת להרים נטל זה, כך לטענת המשיבה, והסתפקו בהצהרה בלבד לפיה לא נעשה קיזוז שטחים כדין בפרויקטים השונים. 18. המשיבה מפנה לפסק דינו של כב' הנשיא א. גורן בת.א. 1097/97 הנ"ל. על אף שפסק הדין דן בנושאים שונים מהנושאים נשוא הערעור, הקביעות שנקבעו שם יפות גם לענייננו, כך לטענת המשיבה. דיון: 19. לאחר שעיינתי בכתבי טענותיהם של הצדדים, בנספחים ובאסמכתאות, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 20. המערערות נכשלו בהבאת ראיות אשר היה בהן כדי לתמוך בטענותיהן לפיהן חיובן בהיטלי ביוב נעשו שלא כדין. מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה אין די בטענה בעלמא לקיומם של מבנים קודמים על מנת לפטור את המערערות מתשלום עבור היטלי ביוב בגין הפרויקטים נשוא ערעור זה. 21. לא רק שהמערערות לא הוכיחו קיומם של מבנים קודמים שנהרסו אלא שהן גם לא הוכיחו כי, ככל שהיו מבנים קודמים במקרקעין, אלו הוקמו על פי היתר כדין, חוברו לרשת הביוב העירונית וכי שולמו בגינם היטלים בעבר. ניתנה למערערות אפשרות לבצע בדיקה בארכיון המשיבה על מנת לנסות ולהוכיח את טענותיהן, אולם הן לא עשו מאומה בעניין זה. בעניין זה ר' עדותו של מנהל המערערת, מר רוני מזרחי, בע"מ 7 לפרוטוקול הדיון מיום 3.1.10 בפני ועדת הערר: "ש. סעיף 14 לתצהירך, אתה מונה פה פרויקטים שבהם נהרסו מבנים וחוייבת בגין המבנים האלה שנהרסו בהיטלים, אתה מציין פה בסעיף שטחים מאוד מדויקים של המבנים שנהרסו, איך אתה יכול להראות לי שזה שטח המבנה שנהרס? ת. זה שטחים שהופיעו במפה טופוגרפית. אין לי את זה פה. אך בתיקים זה בודאי נמצא. המפות הוגשו לעירייה. ש. יש לך אולי את ההיתרים על המבנים האלה שנהרסו? ת. לא. אין לי. ש. יש לך הוכחות שנעשו תשלומים של ביוב בגין המבנים האלה? ת. בודאי. ש. איפה הם? ת. הם היו מחוברים לביוב ולכן אני אומר ששולמו עבורם. אחרת לא היו מקבלים היתר לבנות את אותה וילה? ש. הוכחות על התשלומים אין לך פה? ת. אין לי. ש. כל ההיתרים והתשלומים על מבנים ישנים אני מניח שהיית יכול למצוא אותם בתיקי העירייה, ניסית לבדוק זאת? ת. האמת שלא ניסיתי למצוא אותם." 22. לאור האמור לעיל לא מצאתי פגם בהחלטתה של ועדת הערר אשר דחתה את טענות המערערות בכל הנוגע לקיזוז שטחי מבנים שנהרסו ונבנו מחדש במקרקעין. מקובל עלי האמור בעמוד 15 להחלטת ועדת הערר כדלקמן: "...הועדה מקבלת את טענת המשיבה כי אין די בהצהרה בעלמא בדבר קיום המבנים ושטחם ללא הוכחה בדבר קיומם ושטחם, וללא הוכחה כי שולם בגינם היטל. נציין, כי מר מזרחי נשאל על אותם מבנים ושטחים בחקירה הנגדית וענה כי אין לו כל הוכחות על קיומם, על שטחם, על היותם מבנים על פי היתר וכי שולם בגינם היטל וכי הוא כלל לא ניסה למצוא את האסמכתאות לכך ולהגישם לועדה". 23. המערערות טוענות כי נטל ההוכחה בענין קיומם או אי קיומם של מבנים קודמים מוטל על המשיבה. לא מצאתי לקבל טענה זו. למשיבה עומדת חזקת תקינות המעשה המנהלי. אם מבקשות המערערות להוכיח כי המעשה המנהלי לוקה בפגם, כי אין הוא סביר או כי יש לבטלו, הנטל להוכיח זאת מוטל על המערערות. המערערות, כאמור, לא הוכיחו, ולו לכאורה, את טענותיהן ולא עמדו בנטל המוטל עליהן ולא הוכיחו כי היו במקום,בעבר, מבנים. מן הראוי גם להפנות לפסק דינו של כב' הנשיא גורן בת.א. 1097/97 הנ"ל, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: "לשיטת התובעת, כאשר מדובר בפרויקט שהוקם על הריסות מבנה קיים, בו היה חיבור לרשת המים, אין לחייבו בגין רכיב הקרקע, אלא עבור שטח הבניה הנוספת בלבד. לטענתן, הגם שאין בנמצא אסמכתאות לעניין תשלום אגרה כאמור, בגין אותם מבנים שנהרסו, הרי שלא סביר כי בתי המגורים ומבני התעשייה אשר היו קיימים בשטח קודם לכן, לא היו מחוברים לרשת המים; ואם היו מחוברים- חזקה שנגבתה בגינם אגרה, שאם לא כך, התרשלה העירייה. הנתבעת טענה, כי לא הוכח קיומו של חיבור לרשת המים בעבר, ועל כל פנים- חוק המים עצמו אינו כולל בו הוראה, לפיה יש לקזז מחיוב שטחי מבנים שנהרסו. אכן, סביר כי מבנים שעמדו על הקרקעות הנדונות קודם להקמת הפרויקטים נשוא תובענה זו, אכן היו מחוברים לרשת המים. אולם, מסקנה זו אינה בגדר האפשרות היחידה; ... במצב זה, על מנת לשחרר את התובעות מתשלום האגרה, נדרשת היתה ראיה איתנה יותר לעניין חיבורם של הנכסים הקודמים לרשת המים, לבד מסבירותה של ההנחה, לפיה חיבור כזה אכן נתקיים. אומנם הנתונים לעניין זה צריכים היו להימצא בידי העירייה, אולם, כל שיכלה זו לספק הן הוכחות באשר לתשלום, לו נתבצע. ברי כי לא ניתן לחייב רשות להמציא מסמכים להוכחתו של אי-תשלום. אף אם לא סביר להניח כי כלל הנכסים שנהרסו נבנו בלא חיבור תקין למערכת המים, הרי שבהעדר אסמכתאות, אין דרך לקבוע באילו מהם אכן בוצע חיבור כזה, כך שאף מתן פטור- חלקי או יחסי- אינו אפשרי, באין מידע על שיעורו של אותו חלק." פסק דינו של כב' הנשיא גורן דן בנושאים אחרים. יחד עם זה, יש בו כדי להשליך על ענייננו, בשינויים המתחייבים. 24. סוף דבר, הערעור נדחה. 25. בנושא ההוצאות, לא מצאתי לגזור גזרה שווה לתוצאה אליה הגיע כב' הנשיא א. גורן. בפני הנשיא א. גורן התבררה התביעה כערכאה ראשונה בעוד שבפנינו מדובר בערעור על החלטה מנומקת של ועדת הערר. אשר על כן ישלמו המערערות למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. היטל ביובאגרות והיטלי פיתוחבניהערעור מנהליערעורהיתר בניהביוב