קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה חיפה: מבוא וטיב המחלוקת המערערת הגישה ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעניני ארנונה כללית של עירית חיפה, ערר מס' 176/06 (החלטה מיום 1.2.2011) בקשר לשנות המס 2006-2009. המערערת פעלה בשנים הנ"ל בנכס הנמצא ברחוב מרדכי מקלף 35 בחיפה. ביום 27.2.2006 הודיעה המשיבה למערערת כי מבדיקה שנערכה במהלך חודש 1/2006 נמצא כי בנכס לא מתקיימת פעילות של בית מלאכה ולכן שונה סיווג הנכס מאותו מועד מסיווג של "בית מלאכה" לסיווג של "עסקים אחרים". המערערת טענה כי שינוי הסיווג הינו שינוי אסור, בין השאר משום שלא השתנה השימוש בפועל וכי בפועל פעילותה במקום תואמת פעילות של בית מלאכה. שתי טענות המערערת נדחו ע"י וועדת הערר בהחלטה מנומקת ושתי שאלות אלו טעונות הכרעה בערעור. יצוין כי בין הצדדים היתה מחלוקת גם בנושא השטחים, מחלוקת שהוכרעה בערר וכי אין מחלוקת כי המשיבה אינה דורשת תשלומים באופן רטרואקטיבי. במסגרת הדיון בערעור המינהלי התעוררה שאלה נוספת באשר לחזית המחלוקת, המערערת בערעורה טוענת כי הנכס משמש "כזרועה ארוכה וחלק אחרון בחוליית היצור של בית הדפוס הראשי המצוי באיזור השרון" ומכאן שיש לסווג פעילותו תוך התייחסות לפעילות הכוללת, המשיבה מצידה טוענת כי מדובר בהרחבת חזית וכי בערר ובדיון בפני וועדת הערר, טענה המערערת כי בנכס מתבצעת פעילות של אריזה או שינוע בלבד. בדיון שהתקיים בפניי עלתה אפשרות לסיום ההליכים מחוץ לכתלי בית משפט ומשלא צלח הניסיון כל צד הגיש תמצית טיעוניו בכתב- בהתאם להסדר הדיוני ביניהם. לאחר הדיון המערערת ביקשה לאפשר לה להציג את תיק הערר במלואו ולאור התנגדות המשיבה הבקשה נדחתה באותו שלב. כיום לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובנספחים שצורפו לכתבי הטענות הכוללים גם מסמכים מתיק הערר, איני מוצא לנכון לשנות החלטתי וחזקה על הצדדים כי צרפו כל מסמך רלבנטי התומך בטענותיהם. דיון המסגרת העובדתית באשר לפעילות המערערת-האם מדובר בהרחבת חזית? בטרם אנתח טענות הצדדים אזכיר מושכלות ראשונים, ככלל אין לאפשר העלאת טענות עובדתיות חדשות בשלב הערעור אם אלה לא עלו ולא נתלבנו בערכאה הדיונית ומיותר לציין כי הערעור אינו שלב שנועד לאפשר למערער לאחר שהבין מההחלטה עליה הוא מערער היכן הפגמים בטענותיו , ל"שפר" טענותיו. בנוסף אזכיר כי הדין בערעור לא נועד לשם קביעת קביעות עובדתיות חדשות וקביעה עובדתית שנקבעה בערכאה הדיונית לא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור, כל עוד יש לה יסוד בחומר הראיות, (ראו לענין זה פסק דינו של הש' ח' מלצר מיום 28.12.2011 עע"ם 1370/07 רבקה תחיה קרמר נגד המועצה המקומית אבן-יהודה ). בסעיף 4 להשגה שהגישה המערערת ביום 14.3.2006 (נספח ד' לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה) טענה המערערת כי "הנכס משמש לאיסוף אריזה ושינוע עיתונים", היא חזרה על טענה זו בסעיף 8 לכתב הערר (נספח ו' לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה) וגם במהלך הדיון בפני ועדת הערר (ראו פרוטוקול מיום 20.11.2011 נספח ג' לעתירה) משנתבקש ב"כ המערערת לתת תשובות ספציפיות לגבי פעילותה הוא משיב מפורשות "עושים בנכס פעולה של אריזה או שינוע...הכל מגיע לפה, מסדרים, מארגנים, אורזים ומשנעים את זה מכאן" (עמוד 3 לפרוטוקול הנ"ל) ובהמשך "קודם כל ברור שלא מדפיסים כי אין שם מכונות דפוס, נעשית שם פעילות של אריזה והפצה" (עמוד 5 לפרוטוקול הנ"ל). חשוב לראות כי המערערת לא העלתה במפורש טענה כי בנכס נעשית פעילות המשך של פעילות יצרנית אחרת או כי היא זרוע ארוכה/תחנה סופית של בית דפוס או מפעל יצור שנמצא במקום אחר. הדבר בולט מהסבריו של ב"כ המערערת שלא ידע לענות מהיכן מגיעים העיתונים- במילים אחרות להיכן "מחוברת הזרוע הארוכה" או היכן נמצא מפעל "האם". לכך אוסיף כי המשיבה הציגה בפני הוועדה דו"ח ביקור במקום ולפיו במקום "מתנהלת אריזת העיתונים ומיונם לצורך חלוקה. במקום יש מספר מכונות "קשר" לקשירת העיתונים+שולחנות... לא מתבצעת במקום שום עבודת מלאכה", (נספח ג' לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה). בנסיבות אלו ולאור התנגדות המשיבה להרחבת החזית, אין להתערב או לשנות את הקביעה העובדתית שקבעה וועדת הערר ולפיה "אין חולק על כך שהעוררת עושה בנכס שימוש לצורכי מיון, אריזה ושינוע עיתונים". [למעלה מן הצורך אבהיר כי גם אם היתה נטענת הטענה במפורש והיה מוכח כי בנתניה קיים בית דפוס כבית מלאכה יצרני ובחיפה מתבצעת אריזת המוצרים ושינועם איני סבור כי יש לסווג את הנכס בחיפה על פי הפעילות שנעשית בנתניה, כל נכס יש לסווג בהתאם לתחומי הרשות המקומית בה נעשית פעילותו ואין מחזיק יכול להנות מפרי פעילותו של מחזיק בנכס אחר הנמצא בתחום רשות מקומית אחרת]. מהו הסיווג המתאים לפעילות המערערת. אין מחלוקת כי עד לבדיקה בשטח, סווגה הפעילות בנכס כ"בית מלאכה" מושג שאינו מוגדר בצו הארנונה, לעומת זאת הסיווג לפיו מבקשת המשיבה לחייב את המערערת "עסקים אחרים" מוגדר כך בצו: "בנין שאינו משמש למגורים... ולרבות בניינים המוחזקים ע"י...עסקים לאריזה, מיון מילוי וכד', אפילו העיסוק מבוצע באמצעות מכונות" . וועדת הערר קבעה כי "עיסוקה של העוררת, כעולה מכתב הערר הינו "איסוף, אריזה ושינוע עיתונים" (סעיף 8 לכתב הערר), עיסוקה זה של העוררת, נופל גם נופל תחת הגדרת "עסקים אחרים"", אני סבור כי ניתוח משפטי זה נכון ודי בכך כדי לדחות את הערעור בשאלה זו. בנושא פרשנות צו הארנונה אפנה לפסק דינו של הש' א' רובינשטיין בו נעשה ניתוח סיווגה של מספרה כבית מלאכה ובו נקבע בין השאר: "קרי, נדרשת על פי צו הארנונה הכרעה בינארית לגבי נכס פלוני בין שני סיווגים אלה. לדידי, נוטה הכף גם על פי השכל הישר שלעולם יש לו מקום, לעבר הגדרה פוזיטיבית וספציפית הקיימת בצו מאשר לקטגוריה שיורית שבו, שבצידה תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבם ובמהותם הייחודית של הנכסים...בנסיבות כאלה, ככל שהלשון והתכלית של סיווג ספציפי מאפשרים זאת, עדיפה בעיניי הכרעה פרשנית המביאה את הנכס בגדרו של הספציפי - הכל, כאמור, בכפוף לכללי הפרשנות המקובלת ולשיקולי השכל הישר ", בר"ם 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נגד חברת מישל מרסייה בע"מ, . במקרה שלפנינו קיימת הגדרה ספציפית בצו הארנונה התואמת בצורה מדויקת את פעילות המערערת- "אריזה ומיון" ולכן אין הצדקה מבחינת לשון הצו ותכליתו לחפש סיווג שיורי או כללי תחת פרשנות מאולצת למונח בית מלאכה. בנסיבות אלו מתיתר הצורך להתעמק בשאלה מה טיבו של בית מלאכה ומה החלק היצרני שבו, נושא לו ניתן ביטוי בהחלטת וועדת הערר ובטיעונים המקיפים מצד המשיבה. לסיכום נושא זה- סיווגה הנכון של פעילות המערערת הוא כקביעת הוועדה, תחת הכותרת "עסקים אחרים". האם רשאית היתה המשיבה לתקן הסיווג. המערערת כפרה בזכותה של המשיבה לשנות את סיווג הנכס מבלי שהשתנה השימוש בו לטענתה. הוועדה קבעה כי "מקום בו המשיבה טעתה לחשוב כי העוררת מקיימת בנכס פעילות "ייצורית" דהיינו מנהלת בנכס בין היתר בית דפוס וזאת כתוצאה עם מיזוגה עם חברת רוטציה בע"מ שישבה בנכס לפניה וניהלה שם בית דפוס, למשיבה שמורה הזכות (ואף החובה) לעשות לתיקון הטעות". מסקנתה של וועדת הערר מקובלת עליי ואפנה בענין זה לפסק דינה של הש' מ' נאור מיום 20.12.2011 אשר לא רק מתייחס מפורשות לפסק הדין עליו מסתמכת המערערת (עע"ם 980/04 המועצה האיזורית חבל יונה נגד אדווד בונדר) , קביעותיו של בית המשפט העליון בנושא זה מאשרים את אפשרות שינוי הסיווג גם בנסיבותיו של התיק שלפניי: "אשר על כן, מנהל הארנונה העומד על שינוי סיווג של נכס ספציפי מסיווג אחד לסיווג אחר הקיים בצו הארנונה, גם אם בפועל לא השתנה השימוש בנכס הספציפי, רק מבקש להגשים את שנקבע להבנתו בצו הארנונה ולמעשה לתקן טעות שנעשתה לתפיסתו בעבר. ...מבחינת מנהל הארנונה מדובר כאמור בתיקון טעות ויישום של צו הארנונה וכפי שקבע חברי השופט גרוניס זה לא מכבר באופן נחרץ בהקשר קרוב אך לא זהה של תיקון שטח: "ברור, שאם שומות הארנונה שהוציאה העירייה לא תאמו לצווי הארנונה, רשאית היא הייתה לתקן את הטעות. חקיקת ההקפאה אין מטרתה 'להקפיא טעויות'. ובמילים אחרות, חקיקת ההקפאה אינה מגבילה את הרשות מלתקן טעויות או אי התאמות בין השומות שהוצאו על-ידי פקידי העירייה לבין צווי הארנונה" (עע"ם 7518/09 משואה למלונאות ונופש בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקה 7 (טרם פורסם, , 20.11.2011)....אשר על כן, המסקנה המתבקשת היא כי אין למנוע שינוי סיווג של נכס ספציפי גם אם בפועל לא השתנה השימוש בו", עע"ם 4068/10 עירית חולון נגד קר פרי בע"מ, בהתאם לעובדות שהוצגו בפני הוועדה, בחודש ינואר 2006 ביקר נציג המשיבה במקום ואז נתגלתה הטעות כי בית הדפוס שפעל במקום, שינה אופי הפעילות עקב שינוי הבעלים ובמקום מתנהלת פעילות של אריזת עיתונים ושינועם, (ראו נספח ב' לתמצית טיעוני המשיבה). חובתה הציבורית של המשיבה גם מעיקרון השוויון אותו יש להחיל על כל המחזיקים, היתה לעדכן את הסיווג ולחייב המערערת בהתאם לפעילותה בפועל ומיותר לציין כי אין לכפות על המשיבה לדבוק בהחלטה מוטעית, (ראו גם רע"א 187/05 נעמה נסייר נגד עיריית נצרת עילית עליו הסתמכה וועדת הערר בהחלטתה). סיכום לאור האמור לעיל אני דוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט בשיעור של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. המזכירות תעביר את כספי הפקדון שהפקידה המערערת למשיבה על חשבון הוצאות המשפט שפסקתי לזכותה כאמור לעיל. ערעורארנונהעררועדת ערר