קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על סיווג ארנונה: ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה לסווג 25 מ"ר משטח נכסה של המערערת, ברחוב הרכב 10 בתלפיות, כמשמש ל"מלאכה", ואת יתרת הנכס (226 מ"ר) כמשמש ל"משרדים, שירותים ומסחר". עיקרי העובדות 1. בדרישת תשלום ארנונה מיום 21.4.09 סוּוגה המערערת כמי שעושה שימוש בנכס ל"משרדים שירותים ומסחר". המערערת השיגה על דרישת תשלום זו וטענה כי הסיווג הנכון לעיסוקה בנכס הוא "מלאכה". מנהל הארנונה בעירייה דחה את ההשגה במכתבו מיום 14.9.09 "היות והנכס משמש לפעילות של מתן שירות והתקנה של מכשירי קשר ומונים". 2. על החלטה זו עררה המערערת לפני ועדת הערר לענייני ארנונה שעל-יד עיריית ירושלים. ועדת הערר החליטה לקבל באופן חלקי את טענות המערערת, וסיווגה 25 מ"ר משטח הנכס בתור "מלאכה". את יתרת הנכס - 226 מ"ר נוספים - החליטה ועדת הערר לסווג כ"משרדים, שירותים ומסחר". עיקרי טענות המערערת 3. לשיטת המערערת, טעתה העירייה כאשר סיווגה את עיסוקה בנכס בתור "משרדים, שירותים ומסחר" ולא כ"מלאכה". לדבריה, חלק הארי של העבודה בנכס נועד לתיקון מונים. ב-4 השנים האחרונות לא מכרה ולוּ מונה אחד. מלאכת התקנת המונים במוניות נעשית רק לעתים נדירות. בהתאם להוראות הדין, התקנת מונים צריכה להיות מסוּוגת כ"מלאכה" ולא כשירותי "משרדים, שירותים ומסחר". 4. המערערת תומכת את יתדותיה בין היתר ברישיון שניתן לה מאת משרד התחבורה. בתנאי הרישיון נקבע, כי המערערת מחוייבת "לפתוח בתי מלאכה ברחבי הארץ". רישיון זה מהווה לשיטת המערערת ראייה נוספת כי בנכס מתבצעת "מלאכה". 5. עוד טוענת המערערת, כי הדיון לפני ועדת הערר ארך זמן קצר ביותר, לא היה ממצה, פרוטוקול ועדת הערר לא שיקף את אשר נאמר במהלך הישיבה, וההחלטה שהתקבלה הייתה לקונית ולא מנומקת. עיקרי טענות העירייה 6. לשיטת העירייה, העבודה העיקרית הנעשית בנכס היא התקנת מונים ומתן שירותים לבעלי המוניות. מלאכת תיקון המונים המתבצעת בחלק קטן בנכס היא מינורית ביחס לעבודות המתבצעות בנכס כולו. לא זו אף זו, כאשר יש צורך בתיקון רציני של מונה, נשלח המונה למעבדה מרכזית והתיקון אינו מתבצע בנכס. 7. עוד טוענת העירייה, כי בנכס מתבצעת פעולה של מכירת מונים. מכירה זו מצדיקה את החלטת ועדת הערר, כי יש לסווג את הנכס כ"משרדים, שירותים ומסחר". 8. מוסיפה העירייה וטוענת, שכידוע, כדי שנכס יסוּוג כ"מלאכה", יש להוכיח כי מתקיימת בו פעולה ייצורית. לשיטתה, יישום מבחני המשנה שנקבעו בפסיקה מלמד כי אין מדובר בעניין דנן בפעולה ייצורית. דיון 9. אימתי יש לסווג שימוש בנכס כ"מלאכה", ומתי נכון לסווגו כ"משרדים שירותים ומסחר"? נבחן תחילה כיצד הציגה המערערת את עסקה במהלך השנים ומה השירותים הניתנים על- ידה בפועל. ביום 1.3.2008 חתמה המערערת עם חברת ליסיג בע"מ הסכם לשכירות בלתי מוגנת של הנכס (נספח א' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב). בהסכם נקבע כי המערערת תפעיל במושכר "בית מלאכה להתקנות מונים למוניות, לרבות מכירה, שירותים נלווים למוניות". עוד נקבע בהסכם (סעיף 4): "מטרת השכירות הינה לניהול העסק בלבד ולא לכל מטרה אחרת". מנוסח ההסכם ניתן ללמוד כי הנכס נועד לשמש לצרכים מסחריים של המערערת "לרבות מכירת שירותים נילווים למוניות"; לא רק למתן שירותי תיקון. 10. מנוסח הוראות משרד התחבורה שצורף על-ידי המערערת (נספח ח') עולה כי עיסוקה בנכס הוא, כלשון משרד התחבורה, "מוכר מונים מוסמך". המערערת מבקשת לשים את יהבה על סעיף 2(ח) למסמך משרד התחבורה הנ"ל, המלמד לטענתה כי הנכס משמש כ"בית מלאכה". אולם, קריאת המסמך כולו מלמדת כי עיסוקי המערערת בנכס הם מגוונים ובין היתר ליתן שירותי אחזקה במשך 10 שנים, למכור מונים, לתת כל שירות אחר על-פי הוראות הרשות, לבצע את עבודת ההרכבה וההתקנה ועוד. לשון אחר, "פתיחת בית מלאכה ברחבי הארץ" הנזכרת שם, הריהי רק חלק מזערי מעבודתה של המערערת, ונראה כי עיקרה הוא במתן שירותים לבעלי מוניות. 11. מן הטיעונים בערעור, אֵלו שבכתב ואֵלו שבעל-פה; מן הנספחים שצורפו; ומן האסמכתאות מפסיקת בתי המשפט, שוכנעתי בנכונות הסיווג שנעשה לעיקרו של הנכס כ"משרדים, שירותים ומסחר". אכן, כטענת המערערת, בנכס מתבצעת בין היתר מלאכה של תיקון מונים, אך עיקר הפעילות הנעשית בנכס - בכוח ובפועל - היא התקנת המונים, משופצים וחדשים, ומתן שירותים נוספים לבעלי המוניות. 12. הפרשנות המילונית למונח "מלאכה" אינה דרה בכפיפה אחת עם עיסוקה של המערערת בנכס. א' אבן שושן מגדיר בית מלאכה כ"מקום שעובדים שם במקצוע מסוים בעיקר בעבודת ידים כגון נגריה, מסגריה, סנדלריה" (מִלון אבן שושן מחֻדש ומעֻדכּן לשנות האלפיים (2007)); מילון ספיר מגדיר "מלאכה" כ"עבודה - בעיקר עבודת כפים או אומנות, עיסוק" (מילון עברי-עברי מרוכז בשיטת ההווה). כידוע, המילון משמש כלי עזר פרשני לסייע בקביעת ההגדרה הנכונה למונח שבמחלוקת. המילון אינו קובע מהו הפירוש הנכון למונח המשפטי שבמחלוקת (ראו: א' ברק פרשנות במשפט: פרשנות החקיקה (1993), 103 ארנונה עירונית, 187; דברי השופטת ארבל ברע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ נ' עיריית הרצליה (ניתן ביום 14.5.06) ודברי השופט רובינשטיין בבר"מ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ (ניתן ביום 20.12.10); המילון מסוגל לסייע בפירוש המונח. בעניין דנן סבורני כי גם הפרשנות המילונית מעלה כי עבודת המערערת כפי שהוצגה לפניי לא באה בגדר "מלאכה". 13. בית המשפט העליון קבע ארבעה מבחנים כאמות-מידה לקיומה של פעילות ייצורית (ע"א 1960/90 פקיד השומה תל אביב נ' חברת רעיונות בע"מ, פ"ד מח (1) 220). המבחנים אמנם אינם מצטברים, אך בחינת כל אחד מהם בפני עצמו מעלה כי פעילותה של המערערת איננה ייצורית: עיקר מלאכתה איננו ב"יצירת יש מוחשי אחד מ-יש מוחשי אחר" ולא ב"יצירת יש מוחשי אחד מחומרי גלם שהתקבלו" (שם). המערערת אינה יוצרת דבר חדש וגם לא משנה באופן כלשהו את הצורה או את המהות של המוצר שאותו היא מקבלת; אין מדובר בייצור סדרתי לשימוש הציבור הרחב. מדובר בשירות הניתן ללקוח ספציפי על-פי בקשתו ובהתאם לצרכיו; אין במלאכתה של המערערת כדי להשביח את המונה. הערך הכלכלי שבתיקונו כמוהו כהשבתו לערכו המקורי; גם על דרך ההנגדה, אין ניתן לסווג את פעילותה של המערערת כייצורית. ליבת פעילותה הריהי במתן שירותים. 14. ראוי לציין כי בבר"מ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ הנ"ל נקבע כי המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות לא יכולים להיות ממצים בנוגע לסיווג "בתי מלאכה". בית המשפט העליון (כבוד השופט רובינשטיין) ציטט מדברי בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (כבוד השופט מודריק) בעת"ם 234/07 אור (תל אביב) בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, : "על רקע זה חככתי בדעתי האם יש מקום לשקול ולבחון את אמות המבחן של פס"ד רעיונות גם על 'בית מלאכה'. טול למשל 'מסגריה' שהפעילות בה היא מאבות המלאכה הקדמוניות ['...תובל קין לֹטֵש כל חֹרֵש נחושת וברזל..' (בראשית ד' 22)]. יש מסגריה שבה מתנהלת פעילות יצרנית של מבני (קונסטרוקציות) מתכת מסוגים שונים (יצירת יש מוחשי אחד מ-יש מוחשי אחר) ויש מסגריה שהפעילות בה היא של תיקון מבני מתכת שונים. הא ודא, בתי מלאכה הם וכל חמשת מאפייני 'מפעל תעשייתי' כלל אינם שייכים לכאן". על הדברים הללו הוסיף שם בית המשפט העליון כי "העובדה שעסקים רבים, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, אינם עומדים במבחני פרשת רעיונית מעידה כי מבחנים אלה אינם יכולים להיות מבחנים ממצים לבחינת שאלת סיווג בתי מלאכה לייצור - בשל היעדר חפיפה בין שני הנושאים בהם עסקינן. חלק ניכר מבתי המלאכה המסווגים ככאלה אינם עוסקים בפעילות ייצורית לפי מבחן פרשת רעיונות". יחד עם זאת, מכלול הנסיבות שהוצגו לפני ועדת הערר, מלמד בצורה ברורה שסיווג כ"מלאכה" איננו הולם את עסקה של המערערת: הסכם שכירות הנכס מלמד כאמור כי בנכס מתבצעת עבודת מכירה, התקנה (להבדיל מתיקון) ומתן שירות נלווה; מסמך משרד התחבורה הנ"ל מלמד אף הוא כי המערערת משתמשת בנכס לצורך מתן שירות, מכירה והתקנת מונים לבעלי המוניות. בהתאם למסמך זה, נדרשת המערערת להחזיק מלאי מונים נוספים וחלקי חילוף, למכור את המונה לבעל המונית, לתת שירותי אחזקה במשך 10 שנים, להתקין את המונים ולתת כל שירות אחר על-פי הוראות הרשות. אין בין דרישת משרד התחבורה מאת המערערת "לפתוח בתי מלאכה ברחבי הארץ" לבין סיווג הנכס לצורך תשלום ארנונה קשר של ממש. תכלית ההקלה בצו הארנונה שונה מהגדרות משרד התחבורה; בעבודת המערערת אין יצירה מהותית חדשה אלא מתן שירות לבעלי המונים; אין מדובר במוצר מוגמר לציבור הרחב אלא בלקוח ספציפי המבקש שירותים נלווים להפעלת המונה; ומרכז פעילותה של המערערת בנכס הוא במתן שירותים. כל אלה מלמדים באופן ברור, כי החלטת מנהל הארנונה בעירייה לסווג את הנכס כ"משרדים, שירותים ומסחר" הריהי סבירה והגיונית. 15. גם אם ניתן היה לנמק את החלטת ועדת הערר ביתר פירוט, וגם אם פרוטוקול ועדת הערר לא כלל את כל טענותיה של המערערת, אין בכך כדי לשנות את התוצאה. שכן, קיבלתי את בקשת המערערת, בהסכמת המשיב, לראות את המכתב ששלח ב"כ המערערת אל יו"ר ועדת הערר, כחלק מהפרוטוקול. גם בטענות המערערת שלא קיבלו ביטוי לטענתה בפרוטוקול הדיון, כאמור במכתב הנזכר, אין כדי לשנות מן הממצאים והמסקנה דלעיל בדבר הסיווג הנכון של עסקה שחל המערערת. 16. הלכה ידועה היא כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות ולא יתערב בהחלטתה אלא רק כאשר זו חרגה ממתחם הסבירות. לדעתי, החלטת ועדת הערר היא נכונה, בהתבסס על אופי השימוש שנעשה בפועל בנכס, לבטח אין מדובר בחריגה ממתחם הסבירות. העירייה בדקה ובחנה את הנכס, גם באופן פיסי, בטרם נתנה את החלטתה. ממצאי הביקורת שערכה העלו כי רוב שטח הנכס משמש להתקנת מונים ומכשירי קשר, דבר שאינו נכנס לגדר המונח "מלאכה". איני סבור אפוא כי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר. 17. אגב: מהחלטה בת"א (שלום - ת"א) 12508/04 אר.אם אלקטרוניקס בע"מ נ' מוניטקס בע"מ (ניתנה ביום 21.12.04) ניתן ללמוד, כי סיווג השימוש בנכס "משרדים, שירותים ומסחר" הריהו נכון: "המבקשת והמשיבה, הינן המשווקות, המתקינות, ונותנות השירות הבלעדיות למונים המותקנים במוניות בישראל... לפני מספר שנים החליט משרד התחבורה לחייב את כל בעלי המוניות להחליף את המונה הקיים במונה חדש, ולפיכך התחייבו המשיבה והמבקשת לתת שירותי אחזקה וחלפים למונים חדשים לתקופה של 10 שנים מיום התקנת המונה החדש. בעל זכות ציבורית אשר מחליף את הרכב בו מותקן המונה, משלם למבקשת תשלום עבור העברת המונה. בנוסף, מחויבים בעלי המונים עפ"י החוק (הפיקוח על מצרכים ושירותים), בתשלום שנתי של 544 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) בגין שירותי אחזקה הניתנים למונה במהלך שנת השירות, כשתשלום זה מהווה את עיקר הכנסתה של המבקשת, כמו גם של המשיבה". אך זאת למעלה מן הצורך. סוף דבר 18. החלטת העירייה לסווג את הנכס כ"משרדים, שירותים ומסחר" נעשתה בהתאם לאופי הפעילות המתבצע בנכס. ההחלטה התקבלה בהתאם לכללי המינהל התקין, לאחר שמיעת עמדת המערערת ובחינת הנכס. החלטת ועדת הערר היא סבירה. בדיון שקיימה ובהחלטתה לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין אשר מצדיק לפסול את ההחלטה. לפיכך החלטתי לדחות את הערעור. המערערת תישא בהוצאות הערעור וכמו כן תשלם לעירייה שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. ארנונה (סיווג)ערעורארנונה