בראש טענותיו של המערער בערעור ,הוא קובל כנגד העובדה שבית הדין הארצי נתן פסק דין אך ורק על סמך הסיכומים בכתב שהוגשו אליו וזאת למרות שלטענתו, סיכומים אלה לא נועדו להיות סוף פסוק, אלא רק מעין עיקרי טיעון לצורך מיקוד הטענות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסק דין על סמך סיכומים בלבד: הערעור וההליכים שקדמו לו 1. בפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (נ. בר טוב, עו"ד- אב"ד; א' מני, עו"ד; א' גרוס, עו"ד) בתיק בד"א 40/10, מיום 29.11.10. 2. בפסק דינו ביטל בית הדין הארצי את הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי במחוז חיפה, בתיק בד"מ 7/08. בגדרי פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי הורשע המערער שבפניי,עו"ד במקצועו, בעבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיף 61 (3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן - חוק הלשכה), אי שמירה על כבוד המקצוע לפי סעיף 53 לחוק הלשכה, ואי מתן תשובה לתלונה לפי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין המשמעתיים) התשכ"ב - 1962, וסעיף 61 (1) לחוק הלשכה. 3. במסגרת גזר הדין הושתו על המערער העונשים הבאים: א. השעיה בפועל למשך שלושה חודשים. ב. השעיה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין, היה ויעבור את אחת מן העבירות בהן הורשע. ג. קנס בסך 2,000 ₪. כמו כן הושתו על המערער הוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת הלשכה. 4. בית הדין הארצי הגיע לכלל מסקנה, לאחר ששקל את טענות הצדדים, כי נסיבותיו של המקרה מצדיקות להחזיר את הדיון בעניינו של המערער לבית הדין קמא, בהרכב שדן בתיק בד"מ 7/08, לשם שמיעת פרשת ההגנה. 5. הרקע להליכים נשוא הערעור, הינו תלונה שהוגשה למשיב נגד המערער על ידי המתלוננים..לפי הנטען בקובלנה שהוגשה ע"י המשיב נגד המערער שכר המערער דירה מאת המתלוננים והעביר להם תשלום בשיקים דחויים עבור דמי שכירות חודשיים שחב להם, אך מתוך 8 שיקים ראשונים שהוצגו לפירעון - נפרע שיק אחד, ואילו שאר השיקים שהוצגו לפירעון חוללו מחמת חוסר כיסוי מספיק בחשבונו של המערער. המערער טען להגנתו כי כל השיקים נשוא הקובלנה נפרעו במזומן. 6. על פי הנקבע בפסק הדין של בית הדין הארצי, המערער היה מוכן להשמיע את עדותו כבר בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19.4.09. אולם, ישיבת ההוכחות במועד האמור, הסתיימה לאור בקשתו של ב"כ הקובל. לאחר מכן, עקב מצבו הרפואי של המערער, שעבר ניתוח בגבו, נדחתה מספר פעמים ישיבת הוכחות נוספת שנועדה לשמיעת פרשת ההגנה. ביום 3.9.09, לאחר שנדחתה בקשה שהגיש המערער מראש לדחות את הדיון, מסיבות רפואיות, דחה בית הדין המחוזי בקשת דחייה נוספת שהוגשה לו בבוקרו של אותו יום ע"י המערער מטעמים רפואיים . זאת מאחר שלא נתמכה באישור רפואי מספק. 7. לאור אי התייצבותו של המערער, ולנוכח העובדה שאף לא שלח נציג מטעמו, החליט בית הדין המחוזי להמשיך בדיון בהעדרו של המערער והכריע את דינו. 8. בית הדין הארצי ראה את הפתרון המאזן לטענות שעלו מהערעור בעניין מצבו הרפואי במועד ישיבת ההוכחות ובעניין טענותיו לגופן , בכך שהורה על החזרת עניינו של המערער לבית הדין המחוזי לשמיעת פרשת ההגנה, אך זאת תוך חיובו בהוצאות משמעותיות בסך 5,000 ₪. 9. בית הדין הארצי גם דחה את טענות המערער כנגד הרכב בית הדין שהכריע את דינו, וכן את בקשתו שבמידה ויוחזר עניינו לבית הדין המחוזי, הרי הוא ידון בפני הרכב אחר. זאת משום שלטענתו ההרכב המקורי גיבש נגדו דעה קדומה. ההליך בבית הדין הארצי 10. בית הדין הארצי קיים בעניינו של המערער ישיבה אחת ביום 15.6.10. המערער החל לפרוש בישיבה את טענותיו, כולל הטענות בדבר פירעון התשלומים למתלוננים. על פי פרוטוקול הדיון, פנה אב-בית-הדין , עו"ד בר טוב, למערער, והסביר לו כי מאחר שערעורו משתרע על פני 26 עמודים ומכיל פרטי פרטים, שהמערער חוזר אליהם מבלי להתייחס למסמכים לגביהם הוא טוען, מוצע לו לסכם טענותיו בצורה תמציתית בכתב, תוך הפנייה למסמכים שהוצגו בתיק בית הדין. עו"ד בר טוב ציין, כי אם כטענת המערער סרב בית הדין קמא לקבל מסמכים מסוימים, עוד ציין , כי ערכאת הערעור אינה אמורה לקבל ראיות שלא הוצגו בערכאה הדיונית, אלא במקרים יוצאת דופן, ובכפוף לבקשה מתאימה, ולהסברים מדוע לא הוצגו. 11. ב"כ המערער הביע את הסכמתו להצעה, וביקש אורכה של 30 יום לביצועה. גם ב"כ המשיב בבית הדין הארצי, עו"ד רן זינגר, הסכים להצעה, אף כי ביקש כי בית הדין יתעלם מטיעונים עובדתיים שלא בא זכרם בחומר הראיות שהוצג לבית הדין המחוזי. בעקבות האמור, נתן בית הדין הארצי החלטה מסכמת לפיה, הורה על סיכום טענותיו של המערער "וזאת עד לחמישה עמודים, בכתב דויד 12, רווח כפול, וזאת תוך 30 יום מהיום." בית הדין הורה כי גם ב"כ המשיב, יגיש סיכום טענותיו בהתאם לאותן הנחיות, תוך 30 יום מעת קבלת סיכומי המערער, ולאחר סיכומי ב"כ המשיב, יהיה רשאי המערער להגיב עליהן בתוך 10 ימים. בסיכומה של ההחלטה קבע בית הדין, כי "לאחר קבלת אחרון המסמכים יקבע אב"ד את המשך הדיון". 12. ביום 18.7.10 הגיש המערער את סיכומיו שאליהם צירף שורה ארוכה של נספחים, כ-29 במספר, כולל תצהירים שנועדו להוכיח את טענותיו. במסגרת כתב הסיכומים, העלה המערער גם בקשה לפיה בית הדין יקבל את המסמכים שהוגשו בצירוף לכתב הערעור, וכן אלה שצורפו לכתב הסיכומים, וזאת מן הטעם שלטענתו בית הדין המחוזי סירב לאפשר את הגשתם, או לא אפשר למערער להגישם, וכן מחמת שאותם מסמכים לא היו בחזקתו ו/או נוכח נסיבות אחרות. 13. במענה לסיכומי המערער, הגיש ב"כ המשיב בבית הדין הארצי את סיכומיו, שבהם מחה, בין היתר, על נוסח סיכומי המשיב, וכן על צירוף המסמכים שלא נכללו במוצגים שבפני בית הדין קמא. בפתח הסיכומים אזכר ב"כ המשיב את החלטת בית הדין, והוסיף: "לא למותר לציין, כי משמעות ההחלטה הנ"ל, היא כי הערעור יישמע בדרך של הגשת סיכום טענות בכתב..., ומאליו מובן, שלא הייתה כל כוונה ליצור אי שוויון זכויות דרמטי בין המערער למשיב, באופן שהמערער יוכל להסתמך על כתב ערעור ארוך מאוד..., גם על טיעון ארוך שהשמיע במהלך ישיבת 15.6.10 וגם על סיכומים בכתב, ולעומתו המשיב יצטרך להסתפק בטיעון קצר עפ"נ 5 עמודים בלבד".(הדגש במקור-מ.ה.) בסיפא של סיכומיו, ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות. 14. ב"הודעה על הגשת תשובה לסיכומי המשיב" שהגיש המערער בתגובה, הוא יצא חוצץ כנגד מסקנת ב"כ המשיב, כי משמעות החלטת בין הדין מיום 15.6.10 הייתה שהערעור יישמע בדרך של הגשת סיכומי טענות בכתב. המערער הוסיף ,כי משמעות ההחלטה הייתה למעשה רק מעין "סיכומי ביניים" או "עיקרי טיעון", תוך אזכור האמור בהחלטה, כי "לאחר קבלת אחרון המסמכים, יקבע אב"ד את המשך הדיון". 15. בית הדין הארצי בפסק דינו מיום 29/11/10 התעלם למעשה מטענות הצדדים בעניין זה, לא הזכיר כלל את ההחלטה מיום 15.6.10, והתייחס למעשה לסיכומי הצדדים בכתב, כאילו ניתנה החלטה שהערעור יישמע בדרך של הגשת סיכומים בכתב. תמצית טיעוני המערער והמשיב בפן הדיוני 16. בראש טענותיו של המערער בערעור המונח בפניי ,הוא קובל כנגד העובדה שבית הדין הארצי נתן פסק דין אך ורק על סמך הסיכומים בכתב שהוגשו אליו, על פי החלטה מיום 15.6.10, וזאת למרות שלטענתו, סיכומים אלה לא נועדו להיות סוף פסוק, אלא רק מעין עיקרי טיעון לצורך מיקוד הטענות. לטענת המערער, מהחלטת בית הדין הארצי התחייבה המסקנה שלאחר הגשת הטיעונים בכתב יתקיים דיון משלים בעל פה, טרם יינתן פסק הדין. 17. ב"כ המשיב, הן בעיקרי טיעונו בכתב , והן בדיון בעל פה, לא התייחס במישרין לטענת המערער לגבי אופן התנהלותו של בית הדין הארצי בהקשר הנדון , בהסתמכו על טיעוני הצדדים בכתב. לגישתו , לנוכח ההיקף הרחב של כתב הערעור המקורי, האפשרות שניתנה למערער לטעון בעל פה בבית הדין הארצי, וסיכום הטענות בכתב שאופשר לו, אין לומר כי למערער לא ניתן יומו בבית הדין הארצי ולכן יש לדחות את הטענה . דיון והכרעה 18. מבלי להביע דעה לגבי תוכנם של טיעוני המערער, ולגבי התוצאה הסופית שאליה הגיע בית הדין הארצי, דומני כי בעניין הפגם הנטען בהתנהלות הדיונית של בית הדין הארצי, הצדק הוא עם המערער. לאור האמור, בכלל 61 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים),תשכ"ב-1962 (להלן- כללי סדרי הדין) , הדיון בערעור בבית הדין הארצי אמור להיות דיון פרונטאלי, בעל פה, המתקיים בפני בעלי הדין .כלל זה נשען על עקרון היסוד המגולם בכלל 24 לכללים ,לפיו לא יידון נאשם בדין משמעתי אלא בפניו . אמנם, לפי כלל 65 לכללי סדרי הדין , בית הדין בערעור "רשאי, אגב דיונו, לתת כל הוראה שבית הדין המשמעתי המחוזי רשאי לתת לפי כללים אלה, בתיאומים לפי העניין". בעניין זה קובעים אותם כללים, בין היתר, בכלל 36(ג), לגבי שלב הסיכומים בדיון בבית הדין המחוזי, כי בתום הבאת הראיות "בהסכמת בעלי הדין, רשאי בית הדין להרשות שהסיכומים של בעלי הדין, כולם או מקצתם, יוגשו לו בכתב לפי סדר ובמועדים שייקבע בית הדין". 19. לאור האמור, ייתכן שגם בשלב הערעור ובמהלך הדיון בעל פה המתנהל בפניו, רשאי בית הדין הארצי, בהסכמת בעלי הדין, להרשות שהטיעונים או מקצתם יוגשו לו בכתב. אולם, הוא אינו רשאי לכפות הסדר כזה על בעלי הדין, ובכל מקרה מתחייבת לטעמי החלטה מפורשת המבוססת על הסכמה כאמור ,שבה מוותרים הצדדים על המשך הטיעון בעל פה . 20. שיטתנו המשפטית מבוססת על כך שדיונים בערעורים בתחומי המשפט הפלילי והמשמעתי נשמעים , ככלל, על פה . זאת שעה שלגבי ערעורים אזרחיים מתקיימת אפשרות של שמיעת הערעור גם בכתב (ראו תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ).הטעם לחובת קיומו של דיון על פה בנוכחות המערער בהליכים מן הסוג האמור ,נעוץ בעקרון היסוד בעל המעמד החוקתי החולש על אותם הליכים, בדבר זכותו של הנאשם להיות נוכח בהם , לכל הסתעפויותיהם . (להמחשת הכלל ותוצאתו בתחום ההליך הפלילי, גם בהליכים משניים כגון בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לשם הגשת ערעור, ראו ע"פ 1818/07 מוחמד אלטורי נ' מדינת ישראל - פס"ד מיום 3/12/07) . לצורך ייעול אותם דיונים, רשאית,אמנם, ערכאת הערעור, גם בהליכים פליליים ומשמעתיים ,להורות על הגשת עיקרי טיעון בכתב שיש בהם כדי לתמצת את הטענות וכן להציג בפני בית המשפט את האסמכתאות עליהן נשען כל צד. מתן אפשרות לערכאת הערעור להורות לצדדים על הגשת עיקרי טיעון, כפרקטיקה רצויה גם בערעורי לשכת עורכי הדין, אומץ על ידי בית המשפט העליון בבר"ע 5700/09 עו"ד יעקב פודים נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, (החלטה מיום 13.7.09). אולם, בצד האפשרות להורות על הגשת עיקרי טיעון בכתב לצורך ייעול הדיון, נותרה דרך הטיעון בעל פה, דרך המלך. 21. כאמור, בנסיבות ענייננו, לא ניתן ללמוד מדברי בעלי הדין בדיון מיום 15.6.10, וכן מהחלטת בית הדין הארצי מאותו יום , כי ניתנה הסכמה של הצדדים שמיצוי הטיעונים יהיה בכתב, וכי לא תינתן לצדדים הזדמנות נוספת לטעון על פה. הדבר בא לידי ביטוי גם בהחלטת בית הדין עצמו, לפיה "לאחר קבלת אחרון המסמכים, ייקבע אב"ד את המשך הדיון". לא זו אף זו במענה לעמדת המשיב באותו עניין ,בסיכומיו בכתב בבית הדין קמא, שפירשה את ההחלטה האמורה ככזו המאפשרת מתן פסק דין על פי הסיכומים בכתב , הבהיר המערער, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים ,את הסתייגותו מאפשרות כזו . מכאן, שהציפייה הסבירה של המערער הייתה שלאחר קבלת טיעוני הצדדים בכתב, הוא יוזמן להשלמת הטיעון בעל פה. אכן, רשאי היה בית הדין להציע לצדדים, לאחר קבלת הטיעונים בכתב, לוותר על המשך הדיון בעל פה, ולהסכים כי פסק הדין יינתן על סמך הטיעונים בכתב. אולם, ללא פנייה והסכמה כאמור, לא היה רשאי ,לעמדתי, להימנע מקיום דיון משלים על פה , טרם מתן פסק הדין . 22. לא זו אף זו, בית הדין הארצי גם התעלם בפסק דינו, הן מבקשתו של המערער לצרף מסמכים שונים לערעור, והן מהתנגדותו של ב"כ המשיב לאותה בקשה, שגם בהן היה ראוי להכריע. אמנם ייתכן שבית הדין קמא סבר, כי בעצם החזרת התיק לבית הדין המחוזי לצורך שמיעת ראיות ההגנה, מתייתרת ההכרעה בסוגיה זו. אולם זוהי רק השערה, ולטעמי, ראוי היה שיבטא עמדתו במפורש לגבי עניין זה שהובא לפתחו ע"י הצדדים, במסגרת פסק דינו. 23. כך או כך, לאור הפגם הדיוני שנפל בהתנהלותו של בית הדין הארצי, אין מנוס מביטול פסק הדין נשוא הערעור ומהחזרת הדיון לבית הדין הארצי, על מנת שיקיים דיון משלים על פה בטענות הצדדים, דיון שבעקבותיו יינתן פסק דין. אין בכך כדי להביע עמדה כלשהי לגבי יתר טענות הצדדים בערעור שהוגש לבית הדין ובערעור שבפניי ולגבי התוצאה אליה הגיע בית הדין הארצי בפסק דינו שבערעור. לא זו אף זו, אינני סבור כי על אף האמור בפסק הדין, יש מניעה כלשהי שאותו מותב של בית הדין הארצי, שנתן אותו , ימשיך לדון בהליך נשוא ערעור זה גם לאחר ביטולו של פסק הדין והשבתו של התיק אליו לטיעון משלים. מה-גם שהמערער לא טען ולא ביקש, לא בערעורו שבכתב, ולא במהלך הדיון בפניי, כי במידה ופסק הדין יבוטל והעניין יוחזר לבית הדין הארצי, יועבר המשך הדיון למותב אחר.לעניין זה ראו על"ע 826/94 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין ,מחוז תל-אביב (פס"ד מיום 30/10/94 ). טענת הסף המקדמית בעניין אי הגשת עיקרי טיעון מטעם המערער 24. בפתח הדיון בפניי, טען ב"כ המשיב, כי יש למחוק את ערעורו של המערער.זאת משום שבענייננו לא הוגשו עיקרי טיעון, על אף הנאמר ב"הודעה על החלטה" שיצאה מלפני מותב זה ביום 15/2/11 ובה ניתנה, בנוסף להודעה על מועד הדיון, הוראה לצדדים להגיש עיקרי טיעון בכתב לפני הדיון . בעניין זה נסמך ב"כ המשיב על האמור בבר"ש 5700/09 הנ"ל. המערער טען במענה, כי לא קיבל את ההודעה האמורה. לפי העולה מבירור עם מזכירות בית המשפט, אותה הודעה אכן נשלחה למערער למספר הפקסימיליה שמסר בכותרת הערעור, ביום 16/2/11 . עם זאת צוין על ידי המזכירות, כי ניסיון שנעשה, שלוש פעמים, לברר טלפונית את קבלת ההודעה על ידי המערער - לא צלח. 25. ראוי לציין בהקשר זה, כי תקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ט - 1988, החלות כיום על ערעורי הלשכה המוגשים לבית המשפט המחוזי בירושלים, אינן מתייחסות לדרך ההמצאה של מסמכים והזמנות לצדדים על ידי בית המשפט. עם זאת יצוין, על דרך ההיקש, כי כללי סדר הדין החלים בבתי הדין למשמעת של הלשכה , מחייבים המצאה של כל מסמך שיש להמציא לנאשם בערכאה הדיונית , או כשהוא מערער או משיב בערעור, במסירה אישית, או במשלוח מכתב בדואר רשום לפי מען מגוריו או מען משרדו של צד להליך (ראו כלל 77). בנוסף, חוק סדר הדין הפלילי, הדן גם בהמצאת מסמכים במסגרת ערעור פלילי, מורה בסעיף 237 (א) בין היתר, כי "מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה", המצאתו תהיה במסירה לידו, ובאין אפשרות למוצאו בבית מגוריו או במקום עסקו, לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו 18 שנה, או במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם. (לעומת הוראות אלה ,ראו והשוו תקנה 497 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת בהמצאה לעורך דין ומאפשרת בין היתר המצאה, גם על ידי בית המשפט, באמצעות הפקסימיליה. עם זאת ראוי לציין בהקשר זה, כי התקנה מאפשרת המצאה כאמור, רק לעורך דין המייצג בעל דין, ולא לבעל הדין עצמו). 26. לנוכח טיבו של ההליך בו עסקינן,הקרוב במהותו להליך פלילי יותר מאשר להליך אזרחי, ניתן להסיק לדעתי, כי מסמך מסוג ההודעה האמורה מן הראוי היה להמציא למערער , לצורך הוכחת מסירתו, בדרך של מסירת אישית או בדרך של משלוח בדואר רשום. מכל מקום, לא ניתן לומר כי בהמצאת ההודעה באמצעות הפקסימיליה, מבלי שנתקבל אישור קבלה טלפוני וכשהמערער עצמו מכחיש את קבלתה ,יש בנסיבות העניין, משום הוכחה ברמה הנדרשת בדין, שהמערער אכן קיבל אותה. אשר על כן, באין הוכחה כאמור ברמת הוודאות הנדרשת, וכן מאחר שהגשת עיקרי טיעון במקרה דנן איננה נדרשת על פי תקנות סדר הדין, אלא היא פרי החלטה שיפוטית, אין מקום בענייננו לקבל את טענת ב"כ המשיב לגבי מחיקת הערעור. סוף דבר 27. אשר על כן, ומהטעמים הדיוניים האמורים לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שפסק דינו של בית הדין הארצי מבוטל, והתיק נשוא הערעור מוחזר אליו ,לאותו מותב, על מנת שיתאפשר לצדדים להשלים טיעוניהם בעל פה, ולאחר מכן יינתן פסק דין בעניין הנדון. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך להתייחס ליתר טענות המערער בערעור, כמו גם לטענות הנגד של ב"כ המשיב, טענות שלגבי כולן אני נמנע בשלב זה מלחוות דעה. 28. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 3,000 ₪. סיכומיםמסמכיםערעור