קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לסגירת מסעדות: עתירה מינהלית, בגדרה מבקש העותר כי בית המשפט יורה על סגירתן של המשיבות 2 ו-3, וכן שיבוטלו היתרים שונים שניתנו למשיבות 4-2. רקע עובדתי: העותר מתגורר ברחוב אבן גבירול 137. המשיבות 3-2 (להלן: "מסעדת אוליברי" ו"מסעדת הומבורגר" בהתאמה) הינן מסעדות/בתי אוכל המפעילות את עסקן מכתובת זו, והמשיבה 4 (להלן: "לילי רוז") הינה מסעדה /בית אוכל הממוקמת ברחוב אבן גבירול 146. המשיבה 1 (להלן: "עיריית תל-אביב", או "העירייה") הינה הרשות המקומית בה מצויים המסעדות ומתגורר העותר. טרם הגשת העתירה, פנה העותר מספר פעמים לעירייה בתלונות כנגד פעילותן של המשיבות 2 ו-3 שפעלו באותה עת - לילי רוז והומבורגר, וכנגד היתרים שניתנו להן. העותר טען כי העירייה איננה יכול ליתן למסעדות היתרים להשמת שולחנות וכסאות ברחוב, מאחר והחלק עליו הן ממוקמות בבעלות פרטית, ולפיכך איננו רחוב. במכתבים של העירייה מיום ה-29.7.2010 וה-16.9.2010 נענה העותר כי אין מניעה ליתן היתר להצבת שולחנות וכסאות אף כשהמדובר בשטח פרטי, מאחר והשאלה באשר לזהות הבעלות בשטח איננה בהכרח משליכה על הגדרתו כ"רחוב". כל הנדרש הוא שהשטח ימלא את המאפיינים של "רחוב". באשר לשטח הספציפי - נאמר לעותר כי בתוכנית המתאר הוא מוגדר כרחוב, ובנוסף מדובר ב"שטח פתוח", שלציבור מעבר חופשי בו. וכנאמר במכתב העירייה מיום ה-29.7.2010: "גם אם ימצא שהמדובר בשטח פרטי הרי שמעיון בהוראות תוכנית המתאר החלה על הכתובת שבנדון, עולה, כי יש לראותו כ"רחוב". תוכנית 58 המאושרת קובעת, כי רחוב אבן גבירול הינו אחד הרחובות הנכללים בסעיף 66 (בהתאם לקבוע בסעיף 4 (ה) לתיקון מס' 1 משנת 1952 של תוכנית בניין עיר 1927 (תיקון) 1938) עליו חלות הוראות סעיף 78 (כשבצמוד לו יש לקרוא סעיף 21 המגדיר את קו הבניין)...הנה כי כן, לפי תוכנית בנין עיר על הכתובת שבנדון חלות הוראות סעיף 78 לתב"ע הקובעות, כי רצועת הקרקע בין קו הרחוב והבניין הינה חלק מהרחוב...כפי שהבהרתי לך בשיחה הטלפונית ההגדרה של "רחוב" בחוק העזר, לרבות על פי פקודת העיריות היא הגדרה רחבה שאיננה תלויה בבעלות או בטיבה של זיקת הבעלות על המקרקעין נשוא הדיון...בהתייחס לאיזון הראוי בין ההגנה על הקניין הפרטי ובין חופשי התנועה של הרבים נקבע בפסק הדין גאבר באסם הנ"ל כי על מנת להחיל את האיסור הקבוע בסעיף 39 לחוק העזר בדבר שמירת הסדר והניקיון אין די להוכיח כי מדובר שהציבור נכנס אליו ועושה בו שימוש אלא על התביעה להראות דבר מה נוסף כדוגמת נשוא פנייתך והיא הגדרת השטח בתכנית המיתאר כ"רחוב". זאת ועוד, חיזוק לכך ניתן למצוא במקום עצמו, ניתן ללמוד על הזכות גם מהמקום עצמו, האם פתוח או סגור...אכן, המדובר בשטח פתוח ומרוצף כמקשה אחת מקו הבניין, הממוקם בחזית מסחרית של בנין שלציבור זכות גישה ומעבר בו". ובעקבות פנייה נוספת של העותר בעניין זה, נשלחה לו תשובה נוספת מעירייה ביום ה-16.9.2010 החוזרת על האמור במכתב הקודם: "במענה לפנייתך שבנדון הנני להשיבך, כי תשובתנו המפורטת נושאת תאריך 29/7/2010 לפנייתך הקודמת בעניין דנן, יפה גם לפנייתך שבנדון ואין לנו מה להוסיף מעבר לכך...משהוכח, כי השטח המצוי מתחת לקולנדות בכתובת שבנדון הינו חלק מרחוב, הן על פי הגדרתו התכנונית והן על פי טיבו וטבעו, כפי שפורט בהרחבה בתשובתנו הקודמת, הרי שחל איסור להניח בגידרו כל דבר ללא קבלת היתר כאמור לעיל". העותר פנה גם בעניין היתרי הלילה שניתנו למשיבות 2 ו-4, ביקש לבטלם, והתלונן כי העירייה איננה אוכפת כראוי את שעות הפעילות המותרות. מנהלת פניות הציבור של העירייה ענתה לעותר במכתב מיום ה-10.1.2011 - בו צוין כי היתרי הלילה הוצאו על פי חוק עזר, ולאחר שקילה של רמת המטרד הנגרמת מבית העסק. עוד נכתב, כי במידה והמסעדות חורגות משעות הפעילות, באפשרות העותר לפנות למוקד העירוני, הפועל 24 שעות ביממה: "חוק עזר לתל אביב-יפו שמירת הסדר והניקיון, התש"ם - 1980 מאפשר לבתי אוכל הצבת שולחנות וכיסאות בשטח פתוח ברחוב. ההצבה מותנית בקבלת היתר מאגף רישוי עסקים. היתר זה כאמור תואם את הוראות החוק ואת החלטת בית המשפט. בהליך הוצאת ההיתר נבחנת רמת המטרד שעלול לגרום בית העסק. לאור זאת אין מניעה ליתן היתר לעסק המבקש היתר, וזאת כאמור לאחר בדיקה...במקרים בהם העסקים פועלים מעבר לשעה שצויינה בהיתר הלילה, באפשרותך להתקשר בזמן אמת למוקד העירוני, הפועל 24 שעות ביממה כל ימות השנה...מפקחי אגף הפיקוח ימשיכו במעקב במקום באופן שוטף ויפעלו בהתאם לממצאים בשטח". העותר לא השלים עם עמדת העירייה, וביום ה-6.3.2011 הגיש לבית משפט זה שתי בקשות נפרדות: האחת - בקשה להוצאת צו מניעה במעמד צד אחד שיורה על ביטול היתרי לילה שהוצאו למסעדות אוליברי פיצה מטר, ולילי רוז. והשניה - בקשה למתן צו במעמד צד אחד שיורה לעירייה לבטל את ההיתרים להשמת שולחנות וכסאות שניתנו למסעדות אוליברי והומברגר. לשתי הבקשות לא צורפו אף אחת מהמסעדות הנ"ל. באותו יום קבע כב' השופט ורדי כי לא מצא מקום ליתן צו ארעי במעמד צד אחד, והורה להעביר את הבקשות לתגובת העירייה. לאחר שהעירייה הגישה את תגובתה, ביום ה-23.3.2011 ניתנה החלטתו של כב' השופט ורדי הדוחה את הבקשות לצו ביניים. עוד נקבע כי יצורפו שלושת העסקים נשואי הבקשות, ובהתאם לכך יגיש העותר עתירה מתוקנת תוך 30 יום: "מעבר לשיהוי שנפל לכאורה בהגשת העתירה, העותר גם לא צירף לעתירה ולבקשה את שלושת העסקים שלגביהם מבוקש הסעד העלולים להיפגע כתוצאה מהצו, כשמדובר בסעד המבוקש שבשינוי המצב הקיים, כך שגם מאזן הנוחות לא מטה את הכף לקבלת הבקשה, בהתחשב גם בסיכויי העתירה שלכאורה אינם גבוהים". ביום ה-31.3.2011 הגיש העותר בקשה להוצאת צו מניעה לביטול היתרי הלילה לעסקים הנ"ל, תוך צירופם לבקשה. בהחלטתו מאותו יום קבע כב' השופט ורדי כי מדובר בעתירה מתוקנת, ויש לקבוע מועד לדיון בעתירה. ביום ה-8.5.2011 הגישה לילי רוז את תגובתה לבקשה לצו שיורה על ביטול היתר הלילה שניתן לה, ובאותו יום הגישה העירייה את תגובתה לעתירה, שהתייחסה הן לבקשה לביטול היתרי הלילה והן לעניין ההיתרים להשמת שולחנות וכסאות. ביום ה-15.5.2011 התקיים דיון מקדמי בעתירה, בו הודיע ב"כ פיצה מטר כי המסעדה נסגרה. ביום ה-22.5.2011 הגיש העותר בקשה לצרף במקום פיצה מטר את מסעדת אוליברי, אשר החליפה את פיצה מטר באותה כתובת. העותר ביקש כי גם למסעדה זו לא יינתן היתר לילה והיתר להשמת שולחנות וכסאות. ביום ה-7.7.2011 הגיש העותר בקשה חדשה, שכותרתה "בקשה דחופה למתן סעד זמני - סגירת מסעדת אוליברי וביטול ההיתרים הזמניים שניתנו על ידי משיבה 1 (עיריית תל-אביב) מחלקת רישוי עסקים". בנוסף לעובדה שמסעדת אוליברי לא צורפה לעתירה המקורית - העותר בחר שלא לצרפה אף לבקשה זו, שבה נתבקש סעד חדש - להביא לסגירתה המוחלטת. כמו כן, הבקשה התבססה על טענות משפטיות ועובדתיות חדשות, שלא הועלו קודם לכן, בין במכתביו של העותר לעירייה קודם לעתירה, ובין במסגרת הדיון בה. טענתו המרכזית של העותר בבקשה זו הינה כי ב"אזור מגורים 1", בו ממוקמת המסעדה, לא ניתן כלל להקים מסעדות ע"פ התב"ע ("תוכנית גדס"). ביום ה-18.7.2011 הגישה העירייה את תגובתה, במסגרת הטענה כי הטענות החדשות הנ"ל בגדר הרחבת חזית, ושללה את טענת העותר כי ב"אזור מגורים 1" לא ניתן להקים מסעדות. ביום ה-19.7.2011 הגיש העותר את "תגובתו" לתגובת העירייה מיום ה-18.7.2011. במסגרת "תגובה" זו, שוב העלה העותר טענות חדשות וסעדים חדשים שלא נתבקשו קודם לכן, ובהם הדרישה לבטל את רישיון העסק של מסעדת הומברגר, כיוון שפועלת ב"אזור מגורים 1". כמו כן, דרש לבטל את כל ההיתרים ש"נגזרים" מרישיונות העסק של מסעדות אוליברי והומברגר, ולבטל את היתר הלילה של לילי רוז. למותר לציין, כי בדומה לבקשה לסגור את מסעדת אוליברי, גם הבקשה לסגירת מסעדת הומברגר הועלתה לראשונה במסגרת הליך זה, בלא שהעותר פונה קודם לכן לעירייה. ביום ה-19.7.2011 דחה כב' השופט ורדי את בקשת העותר לקבלת סעד זמני לסגירת מסעדת אוליברי, הן משום שמדובר ב"צו עשה" שאיננו מופיע כלל בעתירה, והן מאחר והמסעדה לא צורפה לבקשה. כב' השופט הורה לעותר לתקן את עתירתו בהתאם לסעדים החדשים המבוקשים על ידו, ולבצע מסירה אישית של כל כתבי בית הדין והחלטות בתי המשפט לכל המשיבים. בעקבות החלטה זו, ביום ה-20.7.2011 הגיש העותר בקשה נוספת לתיקון העתירה, וחזר על בקשתו לבטל את רישיונות העסק ואת כל ההיתרים הנוספים שניתנו למסעדות אוליברי והומברגר - ואת היתר הלילה שניתן לילי רוז. דיון: התיאור העובדתי לעיל מלמד על קשיים שהתעוררו בבירור ההליך המשפטי, וגרם וסרבול והתארכות ההליכים שלא לצורך. פעם אחר פעם כאשר העותר "נזכר" להעלות טענות חדשות, שלא הופיעו כלל בעתירתו המקוריות ואינם רלוונטיים אליה. באופן שיטתי גם הגיש את בקשותיו ללא צירוף הצדדים הנדרשים - המסעדות- העלולים להיפגע באופן ישיר מקבלתן. ממילא אף לא המציא מיוזמתו לעסקים הנ"ל את כתבי בי-הדין. גם אם נתעלם מהרחבת החזית הבוטה שבוצעה על ידי העותר במסגרת העתירה המתוקנת מיום ה-20.7.2011, הרי שחלק ניכר ממנה הינו בבחינת "עתירה מוקדמת" - שכן לא הוגשה לעירייה כל פנייה לסגירת המסעדות, קודם לעתירה. מכל הטעמים הללו ייתכן מאוד והיה מקום לדחות את העתירה כולה על הסף. עם זאת, למען הסר ספק והסדר הטוב, אבחן את טענות העותר לגופן. הבקשה לביטול רישיונות העסק של מסעדות "אוליברי" ו"הומברגר": טענתו המרכזית של העותר בגרסתו הנוכחית של עתירתו, הינה כי ב"אזור מגורים 1" לא ניתן כלל להקים מסעדות על פי הוראות התב"ע - "תוכנית 58" הקרויה בשם תוכנית גדס (להלן: "תוכנית גדס"), מ-1927. אחזור ואציין, כי היה מקום לדחות את הבקשות לסגירת המסעדות על הסף, הן לאור "אי מיצוי הליכים" - העותר לא פנה בבקשה כזו לעירייה, והן בשל הרחבת חזית - הבקשה לסגירת המסעדות הועלתה לראשונה, במסגרת "בקשה דחופה", 4 חודשים אחרי שהוגשה העתירה. משכך, הבקשה לוקה בפגמים, הן במישור הפורצדוראלי ובמישור מהותי, שלא ניתן לרפאם. מטעמים אלו דינה להידחות על הסף. אף לגופה, היא איננה מגלה עילה. אין מחלוקת בין הצדדים כי דירתו של העותר, בה ממוקמים מסעדות אוליברי והמבורגר, מצויה ב"אזור דירות 1". הפלוגתא שבין הצדדים נסובה על השימושים המותרים באותו אזור, כאשר המערער טוען כי באזור בו ממקומות המסעדות הנ"ל תוכנית המתאר לא מאפשרות הקמתן של מסעדות, בעוד שהמשיבים גורסים כי תוכנית גדס תוקנה באופן שמאפשר הקמת מסעדות באזור הנ"ל. תוכנית גדס (המצורפת כנספח ב' לתגובת העירייה לבקשה למתן סעד זמני מיום ה-18.7.2011 (להלן: "התגובה לבקשה למתן סעד זמני") הינה תב"ע של העיר תל-אביב - שהוצאה לראשונה ב-1927, תוקנה בשנת 1938, ואושרה ע"י יו"ר הועדה לבנין ולבנין ערים - ב-27.12.1939. מוסדרים בתוכנית השימושים המותרים לעסקים בחלקים השונים ברחבי העיר, שחולקה לאזורים הבאים : "אזור דירות 1", "אזור דירות 2", "אזור מסחרי 1", "אזור מסחרי 2", "אזור תעשייה", ו"אזור מיוחד" (סעיף 46 לתוכנית). רשימת העסקים המותרים ב"אזור דירות 1" (עמ' 13): "חנויות מכולת, חנויות למכירה בקמעונות של חלב, פירות, ירקות, ממתקים, לחם, בשר וצרכי מזון אחרים. מספרות, בתי מרקחת, מכירות סיגריות ותוצרת טבק, חנויות פרחים, מכירות משקאות לא אלכוהוליים. מכשירי כתיבה, ספרים ועתונים. מעבדות בקטריולוגיות, חימיות ופתולוגיות, בנקים, בתי מלון (ממדרגה ראשונה)". ובאזור דירות 2 (עמ' 14 לתוכנית) - "וכל הנזכר לעיל (ה.ש - כל העסקים שנזכרו כמותרים לשימוש ב"אזור דירות 1"), נוסף לכך: מסעדות, צלמניות, חייטים ותופרות, כובענים, בתי מלון ופנסיונים, מעבדות תעשיתיות, חשמלאים (לתקונים), ניקוי יבש." העותר מסתמך על האמור בתוכנית גדס כדי לבסס את טענתו שאין להתיר פתיחתן של מסעדות. דא עקא, שתוכנית גדס תוקנה על ידי תוכנית 336 מ-1952 (להלן: "תוכנית 336") (מצורפת כנספח ב' לתגובה לבקשה לסעד זמני). בסעיף 3 לתוכנית 336 מצוין כי "מטרת התוכנית היא: א. להתיר הקמת חנויות בבנינים הפונים לרחוב אבן גבירול: כמסומן בתסריט. ב. לתקן את התוכנית בנין עיר 1927 (תקון) 1938 על תקוניה להלן: "התוכנית הראשית". סעיף 4(ב) לתוכנית 336 מתקן את רשימת המלאכות והתעשיות המותרים ב"אזור דירות 1" וב"אזור דירות 2", על ידי הוספת סעיף המאפשר הקמת מסעדות באזורים אלו: "תקון רשימת מלאכות ותעשיות - "עסקים מותרים" ע"י הוספת סעיף חדש לסעיפים "אזור דירות 1 ואזור דירות 2 -: "אזור חנויות ברחוב אבן גבירול" העסקים המותרים באזור חנויות ברח' אבן גבירול2 הם כדלקמן: חנויות למכירה בקמעונות של תוצרת חלב, ירקות, פירות, לחם בשר, דגים, מעדנים, ממתקים ודברי מאכל אחרים, מספרות, בתי מרקחת, בנקים, פרחים, תוצרת טבק, ספרים, עתונים, מכשירי כתיבה, סנדלריות, דברי חשמל, נקוי יבש (קבלה בלבד), מכבסות אוטומטיות, מעגילות, תקוני כלי בית, מסעדות ובתי קפה (בלי רקודים ומוסיקה)." סעיף 5 לתוכנית 336 מציין בפירוש כי במידה ותהיה סתירה עם האמור בתוכנית גדס, יחול האמור בתוכנית המתקנת: "במידה שתהיה התנגדות בין הוראות התכנית הראשית לבין הוראות תכנית זו יכריעו הוראות תכנית זו". המבקש טוען כי על אף האמור בסעיף 4(ב) לתוכנית 336, הרי שהוא מתייחס רק ל"אזור דירות 2", זאת בשל הספרה "2" המופיעה בשלושה שלישית בסמוך לצמד המילים : "אבן גבירול". אינני מקבלת טענה זו. ברישא של סעיף 4(ב) מצוין בהאי לישנא כי סעיף זה מטרתו הוספתם של "עסקים מותרים ע"י הוספת סעיף חדש לסעיפים "אזור דירות 1" ו"אזור דירות 2". הווה אומר - האמור בסעיף חל הן על רשימת העסקים המותרת ב"אזור דירות 1" (או "אזור מגורים א'") והן ב"אזור דירות 2" (או "אזור מגורים ב'"). הדברים רשומים בבהירות, ובאופן חד-משמעי שאיננו יכול להשתמע לשתי פנים. העובדה שליד רחוב אבן גבירול מופיעה הספרה 2 איננה מלמדת כי הוא חל רק על אזור דירות 2, זאת הן לאור פרשנות לשונית של הסעיף - לא סביר כי הספרה 2 בשורה 3 באה לסתור את האמור ברישא בשורות 1 ו-2 , והן לאור פרשנות תכליתית - מטרת התוכנית על פי סעיף 3 הינה להתיר חנויות ברחוב אבן גבירול כולו, והרישא בסעיף 4(ב) מלמדת כי תכליתו להגשים מטרה זו. ככל הנראה הספרה 2 בשורה השלישית היא סוג של טעות קולמוס, בייחוד בהתחשב בכך כי ברשימת האזורים במסגרת "תוכנית גדס" לא מוגדר אף אזור "אבן גבירול2". מכאן, כי תוכנית 336 תיקנה את תוכנית גדס, ואפשרה הקמת מסעדות ב"אזור מגורים 1". לכן אין מקום לבטל את רישיונות העסק של משיבות 2 ו-3 - המצויות באותו אזור, מהטעמים שהעלה העותר. ההיתרים להשמת שולחנות וכסאות: העותר ביקש לבטל באופן ספציפי היתרים להשמת שולחנות וכסאות ברחוב שניתנו למשיבות 2 ו-3. הוא גורס כי מאחר והשטח בו מצויים הכיסאות והשולחנות - מתחת לקולנדות - הינו שטח פרטי המצוי בבעלותה של חברה בע"מ, אין מדובר ב"רחוב" ולכן לא ניתן היה להעניק היתרים אלו. גם אם המדובר ב"שטח פרטי", אין הדבר שולל את האפשרות שמדובר ב"רחוב". בחוק העזר לתל-אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"ם 1980 (להלן: "חוק העזר לשמירת הסדר והניקיון") מוגדר בסעיף 1 רחוב באופן הבא: "דרך, נתיב, להולכי רגל, מדרכה, כביש, גשר, מעבר המשמש או המכוון לשמש אמצעי גישה לבתים אחדים, תעלה, ביב, חפירה, רחבה, כיכר או גן, וכן כל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו, בין שהם מפולשים ובין שאינם מפולשים". מהגדרה זו עולה כי שאלות הבעלות הקניינית על השטח - ציבורית או פרטית - איננה תכריע אם מדובר ברחוב או לאו על פי חוק זה. כך גם נקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון ברע"פ 6795/93 אגדי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 705, 709 (1994) (להלן :"פרשת אגדי"): "המחוקק קבע חובות החלות על כל רחוב, בין שהוא רכוש הפרט, ובין שאינו רכוש הפרט. לשון אחר, מן השימוש בתיבה "רחוב", ללא תוספת תיאורית ומן השימוש הבו זמני במונח "רחוב שאינו רכוש הפרט" נובע, שיכול שרחוב יהיה רכוש הפרט ויכול שלא יהיה רכוש הפרט; והמקום שהמחוקק מערער לצמצם הוראותיו לרחוב שאיננו רכוש הפרט, הוא אומר זאת מפורשות". המערער מצביע על פסק דין נוסף שניתן על ידי בית המשפט העליון (רע"פ 6723/05 ג'אבר באסם נ' מדינת ישראל -עיריית תל-אביב, (2008) להלן: "פרשת באסם"), כאסמכתא לטענתו כי שטח פרטי איננו רחוב. אלא בפסק דין זה נקבע כי הקביעה בפרשת אגדי, שרירה וקיימת אף לעניין הגדרת רחוב בחוק העזר לשמירת הסדר והנקיון. כל שנקבע בפרשת באסם שכאשר מדובר בשטח פרטי, מוטל על העירייה הנטל במישור העובדתי ומהותי להראות כי אכן מדובר ב"רחוב", זאת כדי לבסס את ההגדרה הראשונית כי השטח המקורה הינו "רחוב" - דהיינו "שטח שמטבעו הציבור עושה בו שימוש". בעתירה זו, אין כל ספק כי העירייה הרימה את נטל הראייה, זאת כיוון שהוכיחה כי תוכנית המתאר החלה על השטח מגדירה אותו כ"רחוב". סעיף 78 ל"תוכנית גדס" קובע: "לכל אורך הרחובות הנזכרים בסעיף 66, וגם בחלקים של אותם הרחובות שלא הוכרזו כאזורי מסחר, תהיינה הרצועות הקרקע בין קו הרחוב והבניין ובין חלק מן הרחוב וכל עבודה או שימוש לא יורשו ברצועות הנ"ל...רצועות הקרקע הנ"ל ירשמו לפי פקודת הוועדה המקומית כרשות הרבים." ב"תוכנית גדס" לא נזכר רחוב אבן גבירול, ואולם תוכנית 336, הוסיפה אותו לרשימת הרחובות הכלולים בהגדרה, ע"י הוספת משפט לסעיף 78 הנ"ל: "תקון סעיף 78 - "אחרי המילים הרחובות שלא הוכרזו כאזור מסחרי ולאורך רחוב אבן גבירול תהיינה רצועות הקרקע בין קו הרחוב וקו הבניין בקומת הקרקע חלק מן הרחוב... מכאן, כי מבחינת תכנונית, על פי תוכנית המתאר, השטח בו מצויים השולחנות והכיסאות - שהוא בין קו הבניין בקומת הקרקע ובין קו הרחוב - הינו "רחוב". מאחר והעותר לא הביא כל ראייה ממנה ניתן ללמוד כי אין לציבור מעבר חופשי בחלק זה של רחוב אבן גבירול, יש לקבוע כי העירייה הרמה את נטל הראייה והשכנוע לבסס את ההגדרה הראשונית של השטח כ"רחוב". מכל האמור לעיל, הריני דוחה את טענתו של העותר כי יש מקום לבטל את ההיתרים להשמת שולחנות וכיסאות. היתרי הלילה: העותר מבקש כי יבוטלו היתרי הלילה שניתנו למשיבות, המאפשרים להן להפעיל את עסקן לאחר השעה 2:00 בלילה. סעיף 4 לחוק העזר קובע בסעיף 3 כי "לא יפתח בעל בית קפה או עינוג ציבורי ולא יחזיקו פתוח בין השעות 12 בלילה ו-5 בבוקר, אלא אם בידו היתר לילה". בהתאם להוראות החוק, הכינה המשיבה מסמך מדיניות, המפרט את שעות הפעילות המקסימאליות המותרות לבתי האוכל ע"פ האזורים השונים בעיר( להלן: "מסמך המדיניות"). מטרת המסמך המדיניות להנחות באילו אזורים ניתן לקבל היתרי לילה, ותחת אילו סייגים. האזורים בעיר חולקו ל-4: "לבן", "כחול", "אדום", ו"צהוב". ביחס ל"אזור האדום" - בו נמצא רחוב אבן גבירול - נקבע כי יורשו לפעול בתי אוכל ועינוג ציבורי עד השעה 2:00 בלילה, ובתנאי שאם הינם מצויים ב"קרבה מיידית לדיירים", לא תתבצע בהם פעילות מחוץ לעסק לאחר השעה 24:00 . משכך, ההיתרים הוצאו על פי הדין ובהתאם לחוק העזר, ודברים ברוח זו כבר נאמרו לעותר במכתב העייריה מיום ה-10.1.2011. חרף כך, גורס העותר כי מאחר והמשיבות 3-2 מצויות ב"אזור מגורים א" - בו לתפיסתו לא ניתן להקים מסעדות, יש לבטל היתרי הלילה שניתנו להם. טענה זו יש לדחות, מן הטעמים שפורטו במסגרת הדיון שנערך לעיל בבקשה לביטול רישיונות העסק. ביחס למשיבה 4 טענה זו ממילא חסרות נפקות, שכן העותר איננו חולק כי היא מצויה ב"אזור דירות 2" - בו אף לפי תוכנית גדס המקורית, טרם התיקון שבוצע בתוכנית 336, ניתן היה להקים מסעדות. טענה נוספת שהעלה העותר הינה שיש לבטל את היתרי הלילה, מאחר ועל פי מסמך המדיניות נכתב כי לא תותר פעילות מחוץ לשעות העסק אחרי השעה 12 בלילה, אלא אם יש אישור מיוחד ובתנאי שאין דיירים בקרבה מיידית לבית העסק. העותר טוען כי לנוכח ההיתר להשמת שולחנות וכסאות שניתן משיבות 2 ו-3, אין ליתן להן בנוסף היתר לילה, שכן הן שוכנות בקרבה מיידית לדיריים, וצירופם של שני ההיתרים מאפשר להן להפעיל פעילות מחוץ לעסק לאחר 12 בלילה. אין מחלוקת, כי משיבות 2 ו-3 מצויות באותה כתובת בה מתגורר העותר, משכך, מוכנה אני להניח כי הם עונים להגדרה כנמצאים בקרבה מיידית לדיירים. אלא שהעובדות הנ"ל אינן מונעות מהעירייה את האפשרות ליתן להם היתר לילה, בהתאם להוראות מסמך המדיניות. במסמך נקבע כי לא תהיה פעילות מחוץ לעסק, לאחר השעה 24:00 בלילה, אלא בהיתר מיוחד ובתנאי שאין דיירים המצויים בקרבה לעסק. אין הדבר מונע מהמסעדות לקבל היתר הלילה לפעילות עד השעה 2:00 בלילה - ככל שלאחר השעה 24:00, הפעילות נעשית בתוך העסק. תפקידה של הרשות המקומית לאכוף את מדיניותה ובמידת הצורך לקנוס עסקים אשר מפרים את ההיתרים שניתנו להם, אך מכאן לא מתבקש כי יבוטלו אד הוק היתרים אלו. בהקשר זה ראוי לציין, כי לתגובת העירייה צורפו דוחות של פקחים שביקרו אצל חלק מן המשיבות, המפריכות את טענת העותר כי המשיבה נמנעת לחלוטין מאכיפת שעות הפעילות המותרות. טענתו האחרונה של העותר הינה כי היתרי הלילה סותרים את הוראות חוק העזר למניעת רעש (תשמ"ג) 1982 (להלן: "חוק העזר למניעת רעש"). אין בכך ממש, מאחר וההיתרים הוצאו מתוקף חוק עזר אחר- חוק העזר לתל אביב - יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות) התש"ם 1980 (להלן: "חוק העזר לפתיחה וסגירה של חנויות")- אשר הינו חוק ספציפי, שמטרתו הסדרת שעות הפעילות המותרות של עסקים. חוק העזר למניעת רעש, לעומת זאת, הינו הוראת חוק כללית - ותכליתו הסדרת שעות מותרות להשמעת רעש מכל מקור שהוא. תכלית חוק העזר לפתיחתן וסגירתן של חנויות להסמיך את העירייה לאזן בין האינטרסים המנוגדים הקשורים בשעות פעילות של בתי העסק ולאפשר לה לנקוט מדיניות יעילה באזורים שונים בהתאם לצרכים העולים. לכן ברור כי חוק העזר לפתיחתן וסגירתן של חנויות איננו בא לסתור את הוראות חוק העזר למניעת רעש, אלא להסדיר סוגיה ספציפית - שעות הפתיחה והסגירה של עסקים - שחוק העזר למניעת רעש כלל איננו עוסק בה. סוף דבר: מדובר בעתירה, שאיננה מגלה כל עילה, ודינה להידחות. בכל מקרה, חלק ניכר ממנה היה צריך להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים והרחבת חזית. העותר יישא בהוצאות העירייה בסך כולל של 7500 ₪, ובהוצאות המשיבות 2 ו- ו-4 בסך כולל של 2500 ₪ כל אחת. סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. מטרד רעשמטרד